פסוק א:וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה. צָרִיךְ לָדַעַת לְהֵיכָן הָלַךְ, וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם שֶׁהָלַךְ לְמִשְׁכַּן בֵּית אוּלְפָנָא, וְהַמְּפָרְשִׁים אָמְרוּ (עיין רמב״ן ורבינו בחיי) שֶׁהָלַךְ מִמַּחֲנֵה לְוִיָּה לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כְּאָדָם הַנִּפְטָר מֵחֲבֵירוֹ, וְהַכָּתוּב סָתוּם הוּא, וְאֵין מִמֶּנּוּ הֶכֵּר לְאֶחָד מֵהַדְּרָכִים. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת מִי הֵעִיר אֶת רוּחַ מֹשֶׁה לָדַעַת שֶׁמָּלְאוּ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו, וַהֲלֹא אָמְרוּ בַּגְּמָרָא (שבת ל.) שֶׁאֵין מוֹדִיעִין לָאָדָם יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו, וּמִי הוֹדִיעוֹ לְמֹשֶׁה?
פסוק א:וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר הקדוש חלק א׳ רי״ח.) שֶׁאָמְרוּ כִּי אַרְבָּעִים יוֹם קוֹדֶם הַפְּטִירָה נִשְׁמַת הָאָדָם הוֹלֶכֶת מִמֶּנּוּ, כְּאָמְרוֹ (שיר השירים ד:ו) ״וְנָסוּ הַצְּלָלִים״, וּמְבַקֶּרֶת מְקוֹם חֲנָיָּתָהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן, וְהַצַּדִּיקִים יַכִּירוּ בַּדָּבָר, וְצֵא וּלְמַד מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁהִכִּיר בְּרַבִּי יִצְחָק כָּאָמוּר בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר (שם).
פסוק א:וְאָמְרוּ עוֹד כִּי הַשֵּׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל הֵם שְׁמוֹת הַנְּשָׁמוֹת. וּכְבָר הַעִירוֹתִי בָּזֶה בְּפֵרוּשׁ פָּסוּק ״וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״ (משלי י:ז), וּכְמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (זוהר חדש רות פד,ג) שֶׁאֵין הָרְשָׁעִים זוֹכְרִים אֶת שְׁמָם. וְהַטַּעַם הוּא כִּי הָרָשָׁע אֵין לוֹ נֶפֶשׁ, וּכְמוֹ שֶׁרָמוּז בַּפָּסוּק ״וְשַׂמְתָּ סַכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה״ (משלי כג:ב), הָא לָמַדְתָּ שֶׁהָרָשָׁע אֵינוֹ בַּעַל נֶפֶשׁ, כִּי נִשְׁבֵּית הִיא מִמֶּנּוּ, וְלָזֶה אֵין הָרְשָׁעִים מַכִּירִים אֶת שְׁמָם, כִּי אֵינָם בַּעֲלֵי נֶפֶשׁ בַּעֲלַת הַשֵּׁם.
פסוק א:וְכָאן אָמַר ״וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה״, פֵּרוּשׁ רוּחַ הַחַיִּים שֶׁבּוֹ שֶׁתִּקָּרֵא מֹשֶׁה, הָלְכָה כַּסֵּדֶר הָרָגִיל לְמִי שֶׁמַּגִּיעַ קִצּוֹ. וְכִנָּה לְנַפְשׁוֹ לְשׁוֹן זָכָר, כִּי הוּא סִימָן לְגוֹדֶל הַנֶּפֶשׁ כְּשֶׁתִּהְיֶה בְּמַדְרֵגַת זָכָר. וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב בְּמַה שֶׁאָמַר ״וַיְדַבֵּר אֶת״ וְגוֹ׳, שֶׁהִרְגִּישׁ בַּהֲלִיכָתָהּ וְהִכִּיר שֶׁהִגִּיעַ קִצּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא, כְּאָמְרוֹ ״בֶּן מֵאָה וְגוֹ׳ אָנֹכִי הַיּוֹם״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה יג:) הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי.
פסוק א:וְאִם תֹּאמַר: מִנַּיִן יָדַע מֹשֶׁה בְּדִיּוּק יוֹם הַמִּיתָה? הֲלֹא אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי מִיּוֹם שֶׁיָּנוּסוּ הַצְּלָלִים עַד יוֹם הַמִּיתָה הֵם אַרְבָּעִים יוֹם, וּמִי יוֹדֵעַ הַדְּבָרִים יוֹתֵר מִמֹּשֶׁה, וְהִשְׂכִּיל וְיָדַע יוֹם קִצּוֹ, וְהַכָּרָה כָּזוֹ מֻשֶּׂגֶת הִיא לִגְדוֹלֵי עוֹלָם, וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק ״וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל״ (בראשית מז:כט):
פסוק א:וַיְדַבֵּר אֶת (כָּל) הַדְּבָרִים וְגוֹ׳. אָמְרוֹ ״אֶת (כָּל) הַדְּבָרִים״, לְהָעִיר שֶׁהֲגַם שֶׁהִגִּיעַ יוֹם פְּטִירָתוֹ, כְּאָמְרוֹ ״אָנֹכִי הַיּוֹם״, פֵּרוּשׁ הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי וְגוֹ׳, אַף עַל פִּי כֵן הָיָה בּוֹ כֹּחַ הַיָּכוֹל דַּבֵּר כָּל הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים מִכָּאן וְעַד סוֹף הַסֵּפֶר, מַה שֶׁאֵין כֹּחַ בְּזוּלָתוֹ עֲשׂוֹת כֵּן, בֵּין בַּכֹּחַ הַגּוּפִיִּי בֵּין בְּכֹחַ הַשֵּׂכֶל.
פסוק ב:לֹא אוּכַל עוֹד וְגוֹ׳. לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שֶׁהִכִּיר בְּסִלּוּק הַנְּשָׁמָה הַנִּקְרֵאת מֹשֶׁה, אָמַר ״לֹא אוּכַל״ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (זוהר ח״א ריז:) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כַּד נָפְקַת נִשְׁמָתָא מִבַּר נָשׁ בְּאִינוּן (אַרְבְּעִין) [תְּלָתִין] יוֹמִין לֵית בַּר נָשׁ שַׁלִּיט בְּנִשְׁמָתֵיהּ.
פסוק ב:עוֹד נִתְכַּוֵּן לוֹמַר לָהֶם טַעַם שֶׁהִכִּיר שֶׁהַיּוֹם מָלְאוּ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו, וַהֲגַם שֶׁאָמַרְנוּ הַטַּעַם מִדֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים לְהַעֲלִים הַשָּׂגָתָם אֲשֶׁר יַשִּׂיגוּ יוֹתֵר עַל בְּנֵי דּוֹרָם, וְלָזֶה אָמַר לָהֶם טַעַם הַכָּרָתוֹ בַּדָּבָר מִשְּׁנֵי טְעָמִים: אֶחָד, ״לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא״ שֶׁנִּטְּלָה מִמֶּנִּי הָרְשׁוּת וְנִתְּנָה לִיהוֹשֻׁעַ. שֵׁנִית, שֶׁה׳ אָמַר אֵלָיו ״לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה״, מִזֶּה הִכִּיר כִּי קָרְבוּ יְמֵי הַפְּקִידָה:
פסוק ב:וּלְדֶרֶךְ זֶה, ״וַה׳״ נָתַן טַעַם לָהֶם לְכִוּוּן ״הַיּוֹם״, וְיָבִינוּ בָהּ עַל הַזְּמַן הַמִּזְדַּמֵּן לְפָנָיו, שֶׁיִּתְיַחֵס אֵלָיו זִכְרוֹן שֶׁל ״הַיּוֹם״, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר.
פסוק ב:עוֹד נִתְכַּוֵּן בִּסְמִיכוּת ״וַה׳ אָמַר אֵלַי״ לְמַאֲמַר ״לֹא אוּכַל״ וְגוֹ׳, לְהוֹדִיעַ נֶאֱמָנוּת עַבְדוּתוֹ לַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהֲגַם שֶׁלֹּא יוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא, אִם יֹאמַר אֵלָיו ה׳ עֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן יִהְיֶה מִתְאַזֵּר וְעוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ לְהַכְנִיסָם לָאָרֶץ, וְלֹא הָיָה נִמְנָע מִצַּד שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לָצֵאת וְלָבוֹא, אֶלָּא שֶׁה׳ אָמַר אֵלָיו ״לֹא תַעֲבֹר״ וְגוֹ׳:
פסוק ג:ה׳ אֱלֹהֶיךָ הוּא וְגוֹ׳ הוּא יַשְׁמִיד וְגוֹ׳. הֻצְרַךְ לוֹמַר שְׁנֵי פְּעָמִים ״הוּא״ וְלֹא הִסְפִּיק בְּאַחַת. נִתְכַּוֵּן לְנַחֲמָם עַל פְּטִירָתוֹ, וַאֲשֶׁר יֶחְסְרוּ שְׁנֵי דְּבָרִים גְּדוֹלִים וְטוֹבִים: הָאַחַת, כִּי הָיָה לָהֶם לְמָגֵן לִפְנֵי ה׳ לְבִלְתִּי כַּלּוֹתָם כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בָּעֵגֶל וּבַמְּרַגְּלִים, לוּלֵי מֹשֶׁה בְּחִירוֹ. שֵׁנִית, כִּי הוּא אִבֵּד וְשִׁבֵּר שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי סִיחוֹן וְעוֹג, וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹמוֹ לִלְחֹם הַמִּלְחָמוֹת הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר הֵם מְעוּתָּדִים לִפְנֵיהֶם?
פסוק ג:לָזֶה אָמַר, כְּנֶגֶד מַה שֶׁנּוֹגֵעַ לַה׳ אָמַר ״ה׳ אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ״, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (שמות יז:ה) ״עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם״, פֵּרוּשׁ, כִּי הוּא הָעוֹבֵר עַל פִּשְׁעֲכֶם וְאֵלָיו תַּחֲזִיקוּ הַטּוֹב וְלֹא לִי, כְּמוֹ שֶׁכֵּן מָצִינוּ שֶׁהוּא הֵעִיר אֶת רוּחַ מֹשֶׁה לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, דִּכְתִיב (שמות לב:י) ״הַנִּיחָה לִּי״ וְגוֹ׳, וְאֵין בְּהֶעְדֵּר מֹשֶׁה הֶעְדֵּר הַעֲבָרַת עַל פֶּשַׁע כִּי הוּא יַעֲבוֹר לְפָנֶיךָ.
פסוק ג:וּכְנֶגֶד גְּבוּרַת הַמִּלְחָמָה אָמַר, כִּי לֹא כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הוּא הָעוֹשֶׂה חַיִל, אֶלָּא ה׳ הוּא הַלּוֹחֵם, וְהוּא אָמְרוֹ ״הוּא יַשְׁמִיד״ וְגוֹ׳, וּלְצַד הָאֶמְצָעִיּוּת אָמַר ״יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ״:
פסוק ג:וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״הוּא״, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמַר הַנָּבִיא בְּמִלְחֶמֶת הָעַי, כְּשֶׁנָּפַל מִיִּשְׂרָאֵל כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ וְנָפַל יְהוֹשֻׁעַ עַל פָּנָיו, אָמַר אֵלָיו ה׳ ״קוּם לָךְ לָמָּה זֶּה אַתָּה נוֹפֵל עַל פָּנֶיךָ״ (יהושע ז:י), וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין מד.) שֶׁאָמַר ה׳ אֵלָיו: ״אַתָּה גָּרַמְתָּ, שֶׁלֹּא יָצָאתָ עִמָּהֶם״, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר מֹשֶׁה ״הוּא עֹבֵר״, פֵּרוּשׁ, הַדָּבָר תָּלוּי שֶׁיַּעֲבֹר הוּא בְּעַצְמוֹ לְפָנֶיךָ וְלֹא שְׁלוּחוֹ.
פסוק ז:כִּי אַתָּה תָבוֹא. וְלֹא אָמַר תָּבִיא, כִּי ה׳ הַמֵּבִיא אוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה ״ה׳ אֱלֹהֶיךָ הוּא הָעוֹבֵר וְגוֹ׳ הוּא יַשְׁמִיד״, אֶלָּא שֶׁהוּא יָבוֹא בְּרֹאשָׁם. וַהֲגַם שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין ח.) בַּפָּסוּק שֶׁאָמַר בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה (דברים לא:כג) ״כִּי אַתָּה תָּבִיא״, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דַּבָּר אֶחָד לַדּוֹר, לְפִי שֶׁמַּשְׁמָעוּת תָּבוֹא סוֹבֶלֶת גַּם כֵּן אֲחֵרִים עִמּוֹ, לָזֶה רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּפָרֵשׁ דְּבָרָיו, וּלְעוֹלָם כַּוָּנַת מֹשֶׁה הָיְתָה לְהָעִיר כִּי ה׳ הוּא הַמֵּבִיא, נִמְצֵאתָ אוֹמֵר אָמַר ״תָּבוֹא״ לִקְבֹּעַ הַמַּעֲשֶׂה בַּה׳ כִּי הוּא הַמֵּבִיא, וְאָמַר ״תָּבִיא״ לִשְׁלֹל זוּלָתוֹ מִמִּין הָאֱנוֹשִׁי.
פסוק ח:וַה׳ הוּא הַהוֹלֵךְ לְפָנֶיךָ וְגוֹ׳. וְלֹא אָמַר אֱלֹהֶיךָ, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר לְיִשְׂרָאֵל (דברים לא:ג), לְפִי שֶׁאֵין מְיַחֵד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עַל הַצַּדִּיק בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ (תנחומא תולדות ז), אֲבָל לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל יִתְיַחֵד שְׁמוֹ, כְּאָמְרוֹ (שמות כ:ב) ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״.
פסוק ח:וְאָמְרוֹ הוּא הַהוֹלֵךְ. וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר וַה׳ הוֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, לְהָעִיר שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב בַּיְּכֹלֶת הַמָּצוּי בְּיִשְׂרָאֵל (לִשְׁמֹר) [לִשְׁמֹד] כִּי יָכוֹל יוּכַל לְכָל הַמִּלְחָמוֹת הַמְּזֻמָּנוֹת לְפָנָיו, כִּי לֹא בִּיכָלְתָּם תָּלוּי הַדָּבָר, אֶלָּא בַּה׳ לְבַד הוּא תָּלוּי, וְהוּא אָמְרוֹ ״הוּא הַהוֹלֵךְ״, וְלֹא בְּשִׁתּוּף כֹּחַ אַחֵר.
פסוק ח:הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ. אָמְרוֹ ״הוּא״, לְהוֹדִיעַ כִּי מַדְרֵגָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהִיא כְּלָלוּת הַשְּׁכִינָה הַהוֹלֶכֶת לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, הַדְרָגָה זוֹ תִּהְיֶה עִמּוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ ״הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ״, פֵּרוּשׁ בְּחִינָה הַמֻּזְכֶּרֶת בְּסָמוּךְ.
פסוק יב:הַקְהֵל אֶת הָעָם וְגוֹ׳ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל שְׁנֵי פְּעָמִים תֵּיבַת לְמַעַן, וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וְיִלְמְדוּ״, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר בַּפָּסוּק שֶׁאַחֲרֵי זֶה שֶׁאָמַר ״יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ״?
פסוק יב:וְנִרְאֶה כִּי לְפִי שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף״ לִקְרוֹת סֵפֶר תּוֹרָה בְּאָזְנֵיהֶם, וּכְבָר קָדַם לָנוּ כִּי הַנָּשִׁים אֵינָם בְּנֵי תַּלְמוּד תּוֹרָה, דִּכְתִיב (דברים יא:יט) ״וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם״, וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין כט:) וְלֹא בְּנוֹתֵיכֶם:
פסוק יב:לָזֶה חִלֵּק הַכָּתוּב שְׁתֵּי הַדְרָגוֹת בְּמִצְוָה זוֹ, וְאָמַר בִּתְחִלָּה חֲלוּקָּה שֶׁהִיא שָׁוָה בָּאֲנָשִׁים וּבַנָּשִׁים, וְהוּא ״לְמַעַן יִשְׁמְעוּ״, פֵּרוּשׁ שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִצְווֹת הַתּוֹרָה שֶׁחַיָּבִין הֵם לַעֲשׂוֹת, וְדָבָר זֶה שָׁוִים הֵם בּוֹ, שֶׁגַּם הַנָּשִׁים חַיָּבִין בְּמִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה וּבְמִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁאֵין הַזְּמַן גְּרָמָא.
פסוק יב:וְאַחַר כָּךְ אָמַר חֲלוּקָּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ כְּנֶגֶד הָאֲנָשִׁים לְבַד, וְהוּא ״וּלְמַעַן יִלְמְדוּ״ שֶׁהוּא תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְלָזֶה לֹא אָמַר ״לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וְיִלְמְדוּ״, שֶׁאָז הָיָה נִשְׁמָע שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּעֹנֶשׁ אֶחָד.
פסוק יב:שׁוּב רָאִיתִי מַאֲמַר חֲזַ״ל (חגיגה ג.) שֶׁאָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״הַנָּשִׁים לִשְׁמוֹעַ וְהָאֲנָשִׁים לִלְמוֹד״, עַד כָּאן. וְהֵם דְּבָרֵינוּ עַצְמָם, וְנִתְחַכְּמוּ לְהַקְדִּים הַנָּשִׁים לָאֲנָשִׁים כְּסֵדֶר שֶׁהִקְדִּים הַכָּתוּב, ״לְמַעַן יִשְׁמְעוּ״, וְאַחַר כָּךְ ״וּלְמַעַן יִלְמְדוּ״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ.
פסוק יג:וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר וְגוֹ׳. חֲלוּקָּה זוֹ כְּנֶגֶד הַטַּף שֶׁהִזְכִּיר בְּפָסוּק ״הַקְהֵל״, אָמַר הַטַּעַם הֲגַם שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ עֲדַיִן לִלְמֹד, אַף עַל פִּי כֵן יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם, פֵּרוּשׁ לְחַנְּכָם לְיִרְאָה אֶת ה׳:
פסוק יג:וְלָזֶה לֹא אָמַר כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר בְּפָסוּק הַקְהֵל ״יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ״, שֶׁהֵם שְׁנֵי דְּבָרִים, אֶלָּא ״וְלָמְדוּ לְיִרְאָה״, פֵּרוּשׁ שֶׁבָּזֶה יִלְמְדוּ יִרְאַת שָׁמַיִם. וְאָמְרוֹ ״כָּל הַיָּמִים״, כִּי כְּשֶׁהַקְּטַנִּים מִתְחַנְּכִים מִתְּחִלָּתָם לְיִרְאָה יִתְיַסֵּד בָּהֶם יִרְאַת ה׳ כָּל יְמֵיהֶם:
פסוק יג:וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (חגיגה ג.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: וְהַטַּף לָמָּה? לִתֵּן שָׂכָר לִמְבִיאֵיהֶם, עַד כָּאן. וְאוּלַי שֶׁנּוֹתְנִים טַעַם לִקְטַנֵּי קְטַנִּים שֶׁאֵינָם מְבִינִים דָּבָר, שֶׁגַּם הֵם נִכְלָלִים בִּכְלַל הַטַּף שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, וּמַה שֶׁנָּתַן הַכָּתוּב טַעַם ״יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ״, הוּא לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יַתְחִילוּ הָבֵן.
פסוק יד:הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ ״הֵן״, לְהַצְדִּיק מַאֲמַר מֹשֶׁה שֶׁאָמַר ״בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם״, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה יג:) ״הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי״ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וּבָא דְבַר ה׳ אֵלָיו, וְאָמַר ״הֵן״ כִּדְבָרֶיךָ קָרְבוּ יָמֶיךָ. וְאָמְרוֹ ״קָרְבוּ יָמֶיךָ״ וְלֹא אָמַר ״קָרַב יוֹמְךָ״, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (בראשית מז:כט) ״וַיִּקְרְבוּ יְמֵי״ וְגוֹ׳ וּפֵרַשְׁנוּהוּ שָׁם:
פסוק יד:עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ ״הֵן קָרְבוּ״ וְגוֹ׳ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, הִנֵּה הַיָּמִים שֶׁלְּךָ קָרְבוּ אֶצְלְךָ, וְהַיָּמִים הֵם חֶלְקֵי הַנְּשָׁמָה הַמִּתְקָרְבִים בְּסוֹד ״תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן״ (תהלים קד,כט), וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ שָׁם בְּפָרָשַׁת וַיְחִי, וְהוֹדִיעוֹ כִּי טַעַם קִרְבַת חֶלְקֵי הַנְּשָׁמָה הַנִּקְרָאִים יָמִים הוּא לָמוּת.
פסוק יד:וְהִתְיַצְּבוּ וְגוֹ׳. כָּאן צִוָּה שֶׁיִּתְנַהֵג יְהוֹשֻׁעַ בִּשְׂרָרָה לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְהִתְיַצְּבוּ״ לְשׁוֹן מִנּוּי וּשְׂרָרָה שְׁנֵיהֶם בְּהַשְׁוָאָה, עַל דֶּרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּפָרָשַׁת אַתֶּם נִצָּבִים (דברים כט:ט). וְאָמְרוֹ ״וַאֲצַוֶּנּוּ״, לְשׁוֹן מַלְכוּת, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (שמואל א יג:יד) ״וַיְצַוֵּהוּ ה׳ לְנָגִיד״, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״כִּי אַתָּה תָּבִיא״ (דברים לא:כג), וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין ח.) טוֹל מַקֵּל וְהַךְ עַל קָדְקֳדָם.
פסוק טז:וְקָם הָעָם הַזֶּה וְגוֹ׳. קָשֶׁה, וְכִי קִימָה הִיא לוֹ, וַהֲלֹא יְרִידָה וְהַשְׁפָּלָה הִיא לוֹ הַזּוֹנֶה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכָר? וְאוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (דברים לב:טו) ״וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט״, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְקָם הָעָם״, פֵּרוּשׁ, הָיְתָה לוֹ קִימָה בָּעוֹלָם בִּירֻשַּׁת הָאָרֶץ, וְעֹשֶׁר וְכָבוֹד, וַיִּשְׁמַן, וּמִזֶּה יָצָא לוֹ שֶׁיִּבְעַט וְזָנָה אַחֲרֵי וְגוֹ׳. וְכֵן אָמַר בְּסָמוּךְ (דברים לא:יט) ״כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְגוֹ׳ כִּי אֲבִיאֶנּוּ וְגוֹ׳ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים״ וְגוֹ׳, הֲרֵי שֶׁהִקְדִּים שָׂבַע וְדָשֵׁן לְ״וּפָנָה״, כְּמוֹ כֵן בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ הִקְדִּים לוֹמַר ״וְקָם״ וְאַחַר כָּךְ ״וְזָנָה״.
פסוק טז:עוֹד יִרְצֶה, כִּי לֹא הַדּוֹר הַהוּא עַצְמוֹ יִזְנֶה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר, אֶלָּא הַדּוֹר שֶׁיָּקוּם מִמֶּנּוּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּסֵפֶר שׁוֹפְטִים (ב:ח-יב): ״וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ וְגוֹ׳, וְגַם כָּל הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל אֲבוֹתָיו וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר וְגוֹ׳ וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה׳ וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְגוֹ׳ מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם״, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְקָם וְגוֹ׳ וְזָנָה וְגוֹ׳ אֲשֶׁר הוּא בָּא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ״.
פסוק יז:וַעֲזַבְתִּים וְגוֹ׳ וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי וְגוֹ׳. הַכַּוָּנָה כִּי אִם יִתֵּן ה׳ דַּעְתּוֹ לָדַעַת הַצָּרוֹת אֲשֶׁר יָבוֹאוּ עֲלֵיהֶם, יֶהֱמוּ רַחֲמָיו וִיסַלֵּק חֲרוֹן אַפּוֹ, לָזֶה הוּא מוֹדִיעַ כִּי יַסְתִּיר פָּנָיו, וּבָזֶה יִמְצָאוּהוּ צָרוֹת רַבּוֹת.
פסוק יז:וְאָמַר בַּיּוֹם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, שֶׁיְּשַׁעֲרוּ בְּדַעְתָּם לְרוֹב הַצָּרָה שֶׁרוֹאִין שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא לְצַד הַסְתָּרַת פָּנַי מֵהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ ״הֲלֹא״, פֵּרוּשׁ וַדַּאי שֶׁעַל שֶׁאֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי וְגוֹ׳, שֶׁאִם הָיָה בְּקִרְבִּי לֹא הָיוּ כָּל כָּךְ צָרוֹת בָּאִין עָלֵינוּ, וְצֵא וּלְמַד שֶׁאָמַר הַנָּבִיא (שופטים י,טז) ״וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל״, כִּבְיָכוֹל.
פסוק יח:וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר. קָשֶׁה לָמָּה יַסְתִּיר פָּנָיו אַחֲרֵי שֶׁהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם וְאָמְרוּ ״הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי״, וְאִם נוֹתֵן הַכָּתוּב טַעַם לְמַה שֶׁעָבַר עַד עַתָּה שֶׁהִסְתִּיר פָּנָיו מֵהֶם, זֶה אֵינוֹ צָרִיךְ לְאָמְרוֹ, כִּי רוֹאֶה אֲנִי שֶׁהַטַּעַם שֶׁהִסְתִּיר הוּא לְפִי שֶׁזָּנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכָר כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה. עוֹד יֵשׁ לְהָעִיר בַּפָּסוּק לָמָּה כָּפַל ״הַסְתֵּר אַסְתִּיר״. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֶאֱרִיךְ לָשׁוֹן לוֹמַר ״עַל כָּל הָרָעָה״ וְחָזַר לְפָרֵשׁ ״כִּי פָנָה״.
פסוק יח:אָכֵן הַכָּתוּב בָּא לָתֵת טַעַם לְהַסְתָּרַת פָּנִים, כִּי יֹאמַר הָאוֹמֵר חָס וְשָׁלוֹם שֶׁה׳ לֹא שָׁפַט בְּצֶדֶק חָס וְשָׁלוֹם מִשְׁפָּט זֶה, כִּי אָמַר הַנָּבִיא (ישעיה כז,ח) ״בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְחָהּ״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ח:) בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ, וְהוּא יִשְׁפּוֹט בְּצֶדֶק אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל.
פסוק יח:וְהִנֵּה בְּהַסְתָּרַת פְּנֵי ה׳ מֵהֶם, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיוּ נִפְרָעִים עַל חַטָּאתָם יוֹתֵר מִשִּׁעוּר הָרָאוּי לָהֶם לְפִי עָנְשָׁם, כִּי אֵין הַשּׁוֹפֵט חָפֵץ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר יָבֹא עֲלֵיהֶם מֵהַצָּרוֹת וְהָרָעוֹת, וְאֵין זֶה מִשְׁפַּט צֶדֶק חָס וְשָׁלוֹם, וְאוּלַי כִּי זֶה כָּלוּל בְּמַאֲמַר שֶׁאוֹמְרִים ״הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי״ וְגוֹ׳:
פסוק יח:וּבָא הַכָּתוּב לְהָשִׁיב תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה, וְאָמַר ״וְאָנֹכִי הַסְתֵּר״, פֵּרוּשׁ, הַסְתָּרָה זוֹ יֵשׁ לִי בַּדִּין שֶׁאַסְתִּיר פָּנַי מֵהֶם, וְלָזֶה כָּפַל ״הַסְתֵּר אַסְתִּיר בַּיּוֹם הַהוּא״, פֵּרוּשׁ, בַּיּוֹם שֶׁזָּנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכָר. וְאָמַר הַטַּעַם ״עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי ראה יא,כה; חולין ה.) כָּל הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְהוּא אָמְרוֹ שֶׁטַּעַם הַהַסְתָּרָה הוּא ״עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה״, וּמַה הוּא – ״כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים״. וּמֵעַתָּה הֲגַם שֶׁיָּבוֹאוּ עָלָיו כָּל הַצָּרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם מֵחֲמַת הַסְתָּרַת פָּנִים, רָאוּי הוּא לָזֶה כְּשֵׁם שֶׁהוּא עָשָׂה כָּל הָרָעָה, יָבוֹאוּ עָלָיו כָּל הַצָּרוֹת, וְכָךְ שׁוּרַת הַדִּין נוֹתֶנֶת.
פסוק יח:וְדַע כִּי אֵין צָרָה וְאֵין רָעָה בָּעוֹלָם שֶׁאֵינָהּ כְּנֶגֶד עֲבֵרָה אַחַת, כִּי ה׳ יָסַד יִסּוּרִין כְּנֶגֶד כָּל הַחֲטָאִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁקָּבַע שָׂכָר כְּנֶגֶד כָּל מַעֲשֶׂה הַטּוֹב, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן אָדָם שֶׁעָבַר עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, אוֹ עַל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁשְּׁקוּלָה כְּכָל הַתּוֹרָה, עֹנֶשׁ הוּא לָבֹא עָלָיו כָּל עָנֳשִׁין שֶׁבָּעוֹלָם, וְלָזֶה הִסְתִּיר ה׳ פָּנָיו מֵהֶם:
פסוק יט:וְעַתָּה כִּתְבוּ וְגוֹ׳. אָמְרוֹ ״וְעַתָּה״, הֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה מֹשֶׁה מִתְעַכֵּב לַעֲשׂוֹת מַאֲמַר ה׳ תֵּכֶף וּמִיָּד, נִתְכַּוֵּן לְזָרְזוֹ לִכְתֹּב תֵּכֶף וּמִיָּד קֹדֶם צַוּוֹתוֹ אֶת יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָאָמוּר בְּסָמוּךְ דִּכְתִיב (דברים לא:יד) ״קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ״, שֶׁהֲגַם שֶׁהַוַּעַד הָיָה לְצַוּוֹת יְהוֹשֻׁעַ דִּכְתִיב ״קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְגוֹ׳ וַאֲצַוֶּנּוּ״, אַף עַל פִּי כֵן חָפֵץ ה׳ לְהַקְדִּים הַכְּתִיבָה שֶׁל הַשִּׁירָה וְלִמּוּדָהּ.
פסוק יט:וְכֵן תִּמְצָא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים לא:כב) ״וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה וְגוֹ׳ וַיְלַמְּדָהּ״ וְגוֹ׳, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ״ וְגוֹ׳, שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחִזְּקוֹ לְהָבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל, וּמִן הָרָאוּי הָיָה לוֹ לִגְמֹר כָּל מַאֲמַר יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר יְצַוֶּה, וְאַחַר כָּךְ יְקַיְּמוּ מִצְווֹתָיו לִכְתֹּב הַשִּׁירָה וּלְלַמְּדָהּ, אֶלָּא הַטַּעַם הוּא לְפִי שֶׁה׳ צִוָּה לִכְתֹּב וּלְלַמֵּד תֵּכֶף, וּזְרִיזוּת זוֹ לֹא בָּא אֶלָּא שֶׁלֹּא לְעַכֵּב עַד שֶׁיְּצַוֶּה אֶת יְהוֹשֻׁעַ.
פסוק יט:וְלַמְּדָהּ וְגוֹ׳ שִׂימָהּ בְּפִיהֶם וְגוֹ׳. שָׁלֹשׁ מִצְווֹת צִוָּה ה׳: אַחַת, לִכְתֹּב. שְׁנִיָּה, לְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּדְעוּ כַּוָּנַת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה. שְׁלִישִׁית, לְשִׂימָהּ בְּפִיהֶם לֵידַע קְרִיאָתָהּ.
פסוק יט:וּשְׁלָשְׁתָּן עָשָׂה מֹשֶׁה, דִּכְתִיב ״וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה״ (דברים לא:כב). ב׳, ״וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. ג׳, ״וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת״ (דברים לא:ל), פֵּרוּשׁ, קָרָא אוֹתָהּ בְּגִירְסָא לָהֶם בְּדֶרֶךְ שֶׁיֵּדְעוּ לְאָמְרָהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲמָרָהּ לָהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ ״שִׂימָהּ בְּפִיהֶם״.
פסוק כז:הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יח.) צַדִּיקִים בְּמִיתָתָם קְרוּיִים חַיִּים, וְהוּא אָמְרוֹ ״בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם״, פֵּרוּשׁ בְּעוֹד שֶׁהַחַיִּים שֶׁלִּי עִמָּכֶם, הָא לָמַדְתָּ שֶׁאַחֲרֵי כֵּן הוּא חַי גַּם כֵּן אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ עִמָּהֶם.
פסוק כז:וְאָמְרוֹ הַיּוֹם – רָמַז שֶׁאֵין לוֹ עוֹד עִמָּהֶם אֶלָּא יוֹם זֶה, וּפְשַׁט הַכָּתוּב הוּא ״עַד הַיּוֹם״.
פסוק כז:וְאָמְרוֹ הֱיִיתֶם – לְשׁוֹן עָבָר, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁהִרְהֲרוּ תְּשׁוּבָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וּכְדִין הַמְּקַדֵּשׁ אִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁהוּא צַדִּיק גָּמוּר, אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָא שֶׁהָיָה רָשָׁע גָּמוּר אָנוּ אוֹמְרִים שֶׁהִיא מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁמָּא הִרְהֵר תְּשׁוּבָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (קידושין מט:).
