פסוק א:וילך משה מאהל מועד שהיה דר שם שנאמר והחונים לפני משכן ה׳ משה ואהרן ובניו. והלך לו אצל כל שבט ושבט להודיעם כי הוא מת ולא יפחדו אך יחזקו לבם בדברי יהושע, ולמה הוצרך לטרוח וללכת אחריהם היה לו לכנסם בחצוצרות שעשה משה, אלא אמר ר׳ יהושע דסכנין משום ר׳ לוי חצוצרות שעשה משה במדבר כיון שנטה משה למות גנזן הקב״ה שלא יהא משה תוקע בהן והם באין אצלו לקיים מה שנאמר ואין שלטון ביום המות.
פסוק ב:אמר אלי לא תעבר את הירדן הזה ובכך אין אתם מפסידין כלום כי ה׳ אלקיך הוא עובר לפניך וגו'.
פסוק ג:כאשר דבר ה׳ נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך וגו', וכתיב קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וגו'.
פסוק ה:אשר צויתי אתכם לא תחיה כל נשמה.
פסוק ז:לעיני כל ישראל שלא יאמרו למחר בעוד שמשה קיים לא נתן לך רשות.
פסוק ז:כי אתה תבוא את העם הזה לפי שכאן היה מדבר משה עם יהושע לעיני כל ישראל חלק להם לישראל כבוד כלומר תבואו עם העם הזה.
פסוק ט:אל הכהנים בני לוי הנשאים את ארון וגו'. ואע״פ שהלויים היו נושאים ולא הכהנים מ״מ תיכף אחר פטירתו של משה נשאוהו הכהנים כשעברו ישראל את הירדן כדאיתא בסוטה תניא אמר ר׳ יוסי בשלשה מקומות נשאו הכהנים את הארון כשעברו את הירדן וכשסבבו את יריחו וכשהחזירוהו למקומו. ד״א משום שהכהנים מתקנין המשאות לבני לוי כמו שמפורש בפרשת במדבר קרי להו לכהנים נושאי, ארון ברית ה׳ וגו'.
פסוק י:מקץ שבע שנים וגו׳ בתחילת השנה למען ילמדו כל השנה כמו שמפרש והולך בחג הסכות בבא כל ישראל וגו'.
פסוק י:במעד שנת השמטה מאחר שהיא שנה ראשונה של שבע שנים של שמיטה למה הוא קורא אותה שנת השמטה תשובה לדבר לפי שעדיין דין שביעית נוהג בה בקציר היוצא מקציר שביעית.
פסוק יא:תקרא את התורה ליהושע היה מצוה ולכך היה קורא אותה המלך.
פסוק יב:הקהל את העם וגו׳ שהכל פנוים ואין אוסף לבית כלום כי הכל הפקר.
פסוק טז:אשר הוא בא שמה בקרבו בקרב הארץ, לשון זכר כמו ולא נשא אותם הארץ. נעתם ארץ.
פסוק יז:והסתרתי פני מהם זו היא דרך חבה כאדם שחטא לו בנו ואומר להלקותו שלא בפניו מתוך שאוהבו.
פסוק יט:ולמדה את בני ישראל ליהושע אומר הקב״ה כך.
פסוק כא:וענתה השירה הזאת כאילו השירה עונה לאותם שיאמרו למה מצאתנו כל זאת.
פסוק כא:כי לא תשכח מפי זרעו אעפ״י שיש בה כמה תוכחות יש בסופה נחמות.
פסוק כג:ויצו את יהושע הקב״ה ציוהו ואריש פר׳ קאי.
פסוק כג:כי אתה תביא כיון שלא היו ישראל שם לא הוצרך לחלוק להם כבוד כמו למעלה לפיכך אמר כי אתה תביא את בני ישראל.
פסוק כה:ויצו משה את הלוים הנזכרים במקום אחר שהם כהנים ואין לומר לוים ממש שהרי אינם נוגעין בארון.
פסוק כח:ואעידה בם את השמים ואת הארץ זהו מעשה ממש ולעיל שאמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ אינו רק ספור דברים.
פסוק כט:אחרי מותי מופלג שהרי כל ימי יהושע והזקנים שהאריכו ימים אחריו עבדו הם את הקב״ה.
פסוק ל:את דברי השירה הזאת פר׳ האזינו לפי שמזכיר בה שספק צרכיהם במדבר ובא״י ואיך חטאו וגלו ועתידין להגאל. שלימא סדרא דפרשת וילך