פסוק א:וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה. מִלַּת ״וְזֹאת מְיֻתֶּרֶת״ כֻּלָּהּ. גַּם וָי״ו הָעִטּוּף שֶׁל ״וְזֹאת״ צְרִיכָה יִשּׁוּב. וְנִרְאֶה שֶׁקָּאֵי עַל מַה שֶּׁכָּתוּב פָּרָשַׁת דְּבָרִים (א י–יא): ״ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב, ה׳ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם יוֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי דברים א יא): אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, מֹשֶׁה, קִצְבָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִרְכוֹתֵינוּ? אָמַר לָהֶם, זוֹ מִשֶּׁלִי הִיא, וַה׳ יְבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. וְאִם כֵּן כְּבָר בֵּרְכָם מֹשֶׁה בְּרִבּוּי, וּבְרָכָה זוֹ הָיְתָה מִשֶּׁלּוֹ, לֹא מִצַּד הֱיוֹתוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים, וְגַם אוֹתָהּ בְּרָכָה הָיְתָה לִפְנֵי מוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם (א ג). לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן ״וְזֹאת״ בְּוָי״ו הָעִטּוּף, שֶׁנּוֹסַף עַל אוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָם מֹשֶׁה מִשֶּׁלּוֹ סָמוּךְ לְמוֹתוֹ, אַף גַּם זֹאת הַבְּרָכָה בֵּרְכָם אֲבָל לֹא מִשֶּׁלּוֹ כְּמוֹ הָרִאשׁוֹנָה אֶלָּא מִצַּד הֱיוֹתוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים, כִּי כָל בְּרָכָה זוֹ בָּאָה לוֹ בִּנְבוּאָה מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְלֹא מִשֶּׁלּוֹ הָיְתָה כְּמוֹ הַבְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה. וְנָתַן טַעַם לָמָּה נַעֲשֶׂה עַתָּה אִישׁ הָאֱלֹהִים יוֹתֵר מִבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה, לְפִי שֶׁהָיָה זֶה לִפְנֵי מוֹתוֹ סָמוּךְ לְמוֹתוֹ מַמָּשׁ, יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהָיָה בִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁהֲרֵי בֵּינֵי בֵּינֵי לִמֵּד לְיִשְׂרָאֵל כָּל סֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה, אִם כֵּן וַדַּאי עַכְשָׁו הָיָה סָמוּךְ לְמוֹתוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהָיָה בִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יִחֵד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלָיו שְׁמוֹ הַמְיֻחָד כִּי אִם בְּשֵׁם אֱלֹהִים הַמְשֻׁתָּף לֵאלֹהִים וְאָדָם. אֲבָל בְּמוֹתוֹ נֶאֱמַר (דברים לד ה): ״וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה׳״, כִּי אָז יִחֵד עָלָיו הַשֵּׁם הַמְיֻחָד.
פסוק א:דָּבָר אַחֵר, בַּמִּדְרָשׁ (דב״ר יא א) אָמְרוּ: מֹשֶׁה הִתְחִיל בִּרְכוֹתָיו מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט כח): ״וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם״, וּמֹשֶׁה הִתְחִיל בִּ״וְזֹאת״. וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ מִדְרָשׁ זֶה בִּשְׁנֵי פָּנִים. הָאֶחָד הוּא, שֶׁמִּלַּת ״וְזֹאת״ לְשׁוֹן נְקֵבָה, כִּי כָל שִׁירוֹת עוֹלָם הַזֶּה נֶאֶמְרוּ בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, כִּי בְּכֻלָּם יֵשׁ צַעַר, וְלֶעָתִיד בִּלְשׁוֹן זָכָר כִּזְכָרִים לֹא יוֹלְדִים. וְיַעֲקֹב בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת הַקֵּץ, דְּהַיְנוּ הֶעָתִיד, וְנִסְתַּם מִמֶּנּוּ, עַל כֵּן הָיוּ כָּל בִּרְכוֹתָיו בְּיִעוּד עוֹלָם הַזֶּה מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף. עַל כֵּן חָתַם הַבְּרָכוֹת בְּמִלַּת ״וְזֹאת״, כִּי כָל יִעוּד הָעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ צַעַר. אֲבָל מֹשֶׁה שֶׁהָיָה אִישׁ הָאֱלֹהִים וְשָׁרְתָה עָלָיו הַשְּׁכִינָה, עַל כֵּן הִתְחִיל בְּ״זֹאת״ אֲבָל לֹא חָתַם בִּרְכָתוֹ בְּ״זֹאת״, כִּי תְּחִלַּת דְּבָרָיו הָיוּ גַּם כֵּן בְּיִעוּדֵי עוֹלָם הַזֶּה, כִּי הֵמָּה הֶכְרֵחִיִּים לְהַשִּׂיג עַל יָדָם הַשְּׁלֵמוּת הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לֹא תֻּשַּׂג בִּלְעָדָם, אֲבָל סוֹף דְּבָרָיו בְּיִעוּד הָעוֹלָם הַבָּא, בְּאָמְרוֹ ״אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל״. וְכֵן מַסִּיק בַּיַּלְקוּט כָּאן (תתקסד), שֶׁכָּל פָּסוּק זֶה מְדַבֵּר בָּאֹשֶׁר הָאֲמִתִּי לְעוֹלָם הַבָּא, ״אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל״, מָה מְתֻקָּן וְגָנוּז לְךָ לְעוֹלָם הַבָּא כוּ׳, וְכֵן מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּרְאֵהוּ ה׳ אֶת כָּל הָאָרֶץ וְגוֹ׳, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן״ (לד א–ב), דָּרְשׁוּ בּוֹ: עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן (ספרי לא ב), דְּהַיְנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. אִם כֵּן הוּא הָיָה הֵפֶךְ יַעֲקֹב שֶׁנִּסְתַּם הַקֵּץ מִמֶּנּוּ וּלְמֹשֶׁה נִגְלֶה, עַל כֵּן הִתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק יַעֲקֹב, כִּי סוֹף בִּרְכוֹתָיו לֹא הָיוּ כִּי אִם יִעוּדֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל מֹשֶׁה תְּחִלַּת בִּרְכוֹתָיו הָיוּ יִעוּדֵי עוֹלָם הַזֶּה אֲבָל סוֹפָם הָיוּ בְּיִעוּדֵי עוֹלָם הַבָּא כָּאָמוּר.
פסוק א:הַשֵּׁנִי הוּא, שֶׁלְּכָךְ פָּתַח מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק יַעֲקֹב, לְפִי שֶׁכָּל בִּרְכוֹתָיו הָיוּ מֵעֵין בִּרְכוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב״ (לג כח), לִמֶּדְךָ שֶׁכָּל בִּרְכוֹתָיו הָיוּ מֵעֵין בִּרְכוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב. וּבְוַדַּאי הוֹסִיף בְּכָל בְּרָכָה אֵיזוֹ דָּבָר, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וְזֹאת הַבְּרָכָה״, שֶׁנּוֹסַף עַל בִּרְכוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁנֶּחְתְּמוּ בִּ״וְזֹאת״, בֵּרְכָם גַּם הוּא בְּתוֹסֶפֶת בְּכָל בְּרָכָה וּבְרָכָה, מִצַּד הֱיוֹתוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים נִגְלוּ אֵלָיו תַּעֲלוּמוֹת חָכְמָה בְּיוֹתֵר, וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה לְיִשְׂרָאֵל עַד יוֹם הָאַחֲרוֹן וְעַד בִּכְלָל.
פסוק ב:וַיֹּאמַר ה׳ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ וְגוֹ׳. הָיָה לוֹ לוֹמַר ״לְסִינַי בָּא״. וְרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ, שֶׁיָּצָא לִקְרָאתָם כְּחָתָן כוּ׳. וַעֲדַיִן קָשֶׁה, לָמָּה ״מִסִּינַי בָּא״ וְלֹא מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הַשָּׁמַיִם. גַּם צָרִיךְ יִשּׁוּב, לָמָּה הִזְכִּיר זְרִיחָה בְּשֵׂעִיר וְהוֹפָעָה בְּפָארָן. גַּם קָשֶׁה לְדַעַת רז״ל שֶׁאָמְרוּ (ספרי ב ב): חָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בְּנֵי עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל לְקַבֵּל הַתּוֹרָה וְלֹא קִבְּלוּהָ, לָמָּה הִזְכִּיר שֵׂעִיר וְהַר פָּארָן וְלֹא הִזְכִּירָם בִּשְׁמָם – עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל. גַּם מִלַּת ״לָמוֹ״ צָרִיךְ יִשּׁוּב, כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים מִלַּת ״לָמוֹ״ חוֹזֵר עַל יִשְׂרָאֵל, כִּי לְפִי שֶׁהָאֻמּוֹת לֹא רָצוּ לְקַבֵּל הַתּוֹרָה וְיִשְׂרָאֵל קִבְּלוּהָ עַל כֵּן נִתּוֹסְפָה לְיִשְׂרָאֵל זְרִיחָה וְהוֹפָעָה, וְאֵין לְשׁוֹן הַמִּקְרָא מַשְׁמַע כֵּן. וְנִרְאֶה לְפִי שֶׁכָּל שֵׁמוֹת הָאֵלּוּ מִתְיַחֲסִים אֶל אֻמָּה מְיֻחֶדֶת, כִּי שֵׂעִיר מְיֻחָד לְעֵשָׂו אִישׁ שָׂעִיר, (בראשית כז יא) וְהַר פָּארָן מְיֻחָד לְיִשְׁמָעֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שם טז יב): ״וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם״, וּפֶרֶא נִגְזָר מִלְּשׁוֹן פָּארָן, עַל כֵּן לֹא הִזְרִיחַ ה׳ גִּלּוּי שְׁכִינָתוֹ אֶל אוֹתָן שְׁנֵי אֻמּוֹת עַצְמָן, כִּי יָדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין סוֹפָן לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, וְלֹא בָּא אֲלֵיהֶם כִּי אִם לְבַעֲבוּר שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם פִּתְחוֹן פֶּה לוֹמַר, אִלּוּ הָיָה נוֹתְנָהּ לָנוּ הָיִינוּ מְקַבְּלִים אוֹתָהּ. עַל כֵּן לֹא הוֹפִיעַ ה׳ שְׁכִינָתוֹ עַל הָאֻמּוֹת, כִּי לֹא הָיוּ רְאוּיִין לְכָךְ, וְהוֹפִיעַ עֲלֵיהֶם מִן אוֹתָן הַמְּקוֹמוֹת הַמִּתְיַחֲסִים אֶל אוֹתָן הָאֻמּוֹת. וּבְזֶה מְדֻקְדָּק הַלָּשׁוֹן ״וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ״. אָמְנָם עֲדַיִן אָנוּ צְרִיכִין לְמוֹדִיעַ לָנוּ לָמָּה נָקַט כָּאן זְרִיחָה וְכָאן הוֹפָעָה, וְכָאן הִזְכִּיר ״לָמוֹ״ אֲבָל בַּהוֹפָעָה לֹא הִזְכִּיר ״לָמוֹ״.
פסוק ב:וְנִרְאֶה שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: כִּי לְשׁוֹן זְרִיחָה מָצִינוּ אֵצֶל הַשֶּׁמֶשׁ, כְּמוֹ: ״וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ״ (קהלת א ה), וְכֵן רַבִּים. אֲבָל לְשׁוֹן הוֹפָעָה לֹא מָצִינוּ כִּי אִם אֵצֶל גִּלּוּי שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ: ״יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה״ (תהלים פ ב). וּלְפִי שֶׁיִּשְׁמָעֵאל עָשָׂה תְּשׁוּבָה אֲבָל לֹא עֵשָׂו, לְכָךְ הִזְרִיחַ מִן שֵׂעִיר הַמִּתְיַחֵס לְעֵשָׂו בִּזְרִיחָה הַנִּמְשֶׁלֶת לִזְרִיחַת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, וְרָמַז עוֹד לְעֵשָׂו שֶׁמּוֹנֶה לַחַמָּה. וּלְכָךְ נֶאֱמַר ״לָמוֹ״, שֶׁאוֹתָהּ זְרִיחָה מוּעֶטֶת הִגִּיעַ לָמוֹ, וְאוּלַי הִזְרִיחַ לָהֶם הַשֶּׁמֶשׁ מַמָּשׁ, אֲבָל לְיִשְׁמָעֵאל שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה בְּחַיָּיו הוֹסִיף לְשׁוֹן הוֹפָעָה, דְּהַיְנוּ גִּלּוּי שְׁכִינָתוֹ מֵהַר פָּארָן הַמִּתְיַחֵס אֲלֵיהֶם, אֲבָל לֹא זָכוּ מִכָּל מָקוֹם שֶׁיַּגִּיעַ אוֹתוֹ אוֹר גָּדוֹל אֲלֵיהֶם מַמָּשׁ. לְכָךְ לֹא נֶאֱמַר ״לָמוֹ״, כִּי לֹא הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם אַךְ רָאוּ אֶת הָאוֹר בְּהַר פָּארָן מֵרָחוֹק. אֲבָל עֵשָׂו, לֶהֱיוֹת אוֹתוֹ אוֹר רַק אוֹר הַשִּׁמְשִׁי, עַל כֵּן זָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ מַמָּשׁ. אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל בָּא מֵהַר סִינַי בְּלֹא שׁוּם זְרִיחָה וְהוֹפָעָה, כִּי לָאֻמּוֹת הֻצְרַךְ לָבֹא עַל יְדֵי זְרִיחָה וְהוֹפָעָה לְדַבֵּר עִמָּהֶם בְּפָנִים מְאִירוֹת, אוּלַי יִתְפַּתּוּ לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם פִּתְחוֹן פֶּה לוֹמַר, אִלּוּ הָיָה בָּא לָנוּ בְּפָנִים מְאִירוֹת הָיִינוּ מְקַבְּלִים אוֹתָהּ. אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁחָשְׁקָה נַפְשָׁם בַּתּוֹרָה וַאֲהֵבוּהָ מְאֹד, לֹא הֻצְרַךְ לְהַזְרִיחַ וּלְהוֹפִיעַ עֲלֵיהֶם, אֶלָּא ״מִסִּינַי בָּא״, בִּיאָה בְּעָלְמָא. וּמִתְּחִלָּה יָרַד ה׳ אֶל הַר סִינַי וּמִשָּׁם בָּא אֶל יִשְׂרָאֵל, כִּי אוֹתוֹ הָהָר מִתְיַחֵס אֶל יִשְׂרָאֵל, כִּי הוּא הַנָּמוּךְ שֶׁבֶּהָרִים וְיִשְׂרָאֵל הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים.
פסוק ב:וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (אבות א א): מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וְלֹא אָמְרוּ ״עַל סִינַי״, אֶלָּא לְפִי שֶׁמֹּשֶׁה לְרֹב עִנְוְתָנוּתוֹ חָשַׁב אֶת עַצְמוֹ לִשְׁפַל אֲנָשִׁים, לוֹמַר מָה אֲנִי שֶׁתִּנָּתֵן תּוֹרָה עַל יָדִי, אַךְ כַּאֲשֶׁר שָׁמַע דְּבַר ה׳: ״בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה״ (שמות ג יב), אָז נָקַט בְּלִבּוֹ, לָמָּה דַּוְקָא עַל הָהָר הַזֶּה, וְכִי אֵין בָּעוֹלָם הָרִים גְּבוֹהִים מִמֶּנּוּ? אֶלָּא שֶׁכָּךְ מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבּוֹחֵר בְּיוֹתֵר בַּשְּׁפָלִים לִשְׁכּוֹן אֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ, הִנֵּה מֵאָז שׁוּב לֹא הָיָה מֹשֶׁה מְסָרֵב בִּשְׁלִיחוּתוֹ, וְהָיָה מְקַבֵּל עָלָיו שֶׁתִּנָּתֵן הַתּוֹרָה עַל יָדוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר: מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, כִּי מִן סִינַי לָמַד זֶה שֶׁהוּא רָאוּי לְקַבֵּל הַתּוֹרָה יוֹתֵר מִזּוּלָתוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רז״ל (מגילה כט.) עַל פָּסוּק ״לָמָּה תְרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים״ (תהלים סח יז): כֻּלְּכֶם בַּעֲלֵי מוּמִין אֵצֶל הַר סִינַי, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: ״אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק״ (ויקרא כא כ). וּמָה מוּם מָצָא בְּאוֹתָן הֶהָרִים, אוֹ מָה עִנְיַן גִּבֵּן לֶהָרִים, כִּי גִבֵּן הוּא מוּם שֶׁבָּעֵינַיִם, אֶלָּא שֶׁרָמַז כָּאן שֶׁרוּם לֵב הוּא מוּם גָּדוֹל בְּתוֹרַת ה׳, וְהֶהָרִים הָאֵלּוּ לִהְיוֹתָם גְּבוֹהִים – מוּם בָּם. וּכְנֶגֶד זֶה בָּאָדָם, עֵינַיִם רָמוֹת הוּא מוּם שֶׁבָּעַיִן, לְכָךְ מֵבִיא רְאָיָה מִן ״אוֹ גִבֵּן״. וְעַל כֵּן אֵין הָרִים אֵלּוּ מִתְיַחֲסִים אֶל יִשְׂרָאֵל כִּי אִם הַר סִינַי, וְעָלָיו יָרַד ה׳ מִתְּחִלָּה, כִּי בָּזֶה הוֹרָה לָהֶם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹכֵן אֶת דַּכָּא בְּיוֹתֵר, וְיִקְחוּ רְאָיָה מִכָּאן שֶׁלֹּא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה׳ בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט, וְעַל כֵּן הֵמָּה נָאִים לַתּוֹרָה וְתוֹרָה נָאָה לָהֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״ה׳ מִסִּינַי בָּא״, וְהוּא בֶּאֱמֶת שֶׁבַח גָּדוֹל זֶה לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לְקַבֵּל הַבְּרָכוֹת.
פסוק ב:וְאָתָה מֵרִבְבוֹת קֹדֶשׁ. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבָּא מִן רִבְבוֹת קֹדֶשׁ מַלְאָכִים אֲשֶׁר אָמְרוּ: חֶמְדָּה גְנוּזָה אַתָּה בָּא לִתְּנָהּ לְבָשָׂר וָדָם. אַךְ מִכָּל מָקוֹם בָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵהֶם, לְפִי שֶׁקְּדוֹשִׁים הֵם וְאֵין בָּהֶם יֵצֶר הָרָע וְנִאוּף וּגְזֵלָה. עַל כֵּן מִצַּד הֱיוֹתָם ״רִבְבוֹת קֹדֶשׁ״ בָּא לְיִשְׂרָאֵל לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנָן וּלְצָרֵף חֲלוּדַת חֹמֶר שֶׁלָּהֶם כַּזָּהָב הַמְצֹרָף בָּאֵשׁ. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ״, כְּדֵי לְצָרְפָם לְבִלְתִּי יִטּוּ לִשְׂמֹאל כִּי אִם לְיָמִין, כִּי לֵב חָכָם לִימִינוֹ (קהלת י ב).
פסוק ג:אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ וְגוֹ׳. יֹאמַר שֶׁאַף בִּזְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה חִבָּה אֶל הָעַמִּים, מִכָּל מָקוֹם אֵין דּוֹמָה חִבַּת יִשְׂרָאֵל לְחִבַּת הָעַמִּים, כִּי ״כָּל קְדֹשָׁיו״ הַיְנוּ יִשְׂרָאֵל, קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה׳ (ירמיה ב ג) הֵם ״בְּיָדֶךָ״, מֻשְׁגָּחִים מִיָּדְךָ יִתְבָּרַךְ, כִּי לֹא מְסַרְתָּם אֶל הַנְהָגַת הַמַּעֲרָכָה. ״וְהֵם״, דְּהַיְנוּ הָעַמִּים, ״תֻּכּוּ לְרַגְלֶיךָ״, כִּי הֵם מְסוּרִים אֶל הַמַּעֲרָכָה אֲשֶׁר תַּחַת רַגְלָיו יִתְבָּרַךְ. וְהַדִּין נוֹתֵן זֶה, כִּי הָאֻמּוֹת נִדְמֶה לָהֶם לְמַשָּׂא וָטֹרַח דְּבַר ה׳, זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ״, שֶׁכָּל דְּבָרֶיךָ יִשָּׂא, כִּי כְמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מֵהֶם (תהלים לח ה). אֲבָל יִשְׂרָאֵל אֵינָן כֵּן, אֶלָּא ״תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב״, אַף עַל פִּי שֶׁצִּוָּה לָנוּ מֹשֶׁה לְאוֹתוֹ דּוֹר, מִכָּל מָקוֹם הִיא מוֹרָשָׁה לְכָל קְהִלַּת יַעֲקֹב שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כֻּלָּם קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם לְהוֹרִישׁ וּלְהַנְחִיל אֶת הַתּוֹרָה לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם. וְכָל זֶה מוֹרֶה עַל הַהֵפֶךְ, שֶׁאֵין דְּבַר ה׳ עֲלֵיהֶם לְמַשָּׂא, אֶלָּא קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם בְּשִׂמְחָה לַעֲשׂוֹתוֹ.
פסוק ג:וְעוֹד אָמַר: ״יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ״, אֲפִלּוּ דְּבָרְךָ הַטּוֹב אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ מִפִּיךָ הֲרֵי הוּא עַל הָעַמִּים לְמַשָּׂא. אֲבָל יִשְׂרָאֵל אֵינָן כֵּן, אֶלָּא אוֹמְרִים: אֲפִלּוּ הַתּוֹרָה שֶׁצִּוָּה לָנוּ מֹשֶׁה שֶׁלֹּא שָׁמַעְנוּ מִפִּי הַגְּבוּרָה, מִכָּל מָקוֹם הִיא מוֹרָשָׁה לְכָל קְהִלַּת יַעֲקֹב. לְפִיכָךְ ״וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ״, דַּוְקָא בְּיִשְׂרָאֵל נוֹדַע אֱלֹהִים לְמֶלֶךְ, אֲבָל לֹא בָּאֻמּוֹת.
פסוק ה:וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ. בֵּין שֶׁקָּאֵי עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּין עַל מֹשֶׁה, כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: כִּי יְשֻׁרוּן לְשׁוֹן רְאִיָּה, וּבְנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁלִּפְעָמִים אָדָם עוֹלֶה לִגְדֻלָּה אַף אִם אֵינוֹ רָאוּי לָהּ, מִצַּד שֶׁהַבְּרִיּוֹת אֵינָן מַבִּיטִים בּוֹ הֵיטֵב לִרְאוֹת מַה טִּיבוֹ, עַל כֵּן מַנִּיחִין אוֹתוֹ בִּגְדֻלָּתוֹ, כִּי עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ אַחֲרָיו מַה טִּיבוֹ. אֲבָל אִם הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ בְּמַהוּתוֹ כִּי אֵין בּוֹ מַמָּשׁ, יוֹרִידוּהוּ מִגְּדֻלָּתוֹ. אֲבָל מֹשֶׁה אֵינוֹ כֵן, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לג ח): ״וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה״, שֶׁהָיוּ מְדַקְדְּקִים אַחֲרָיו, מִכָּל מָקוֹם לֹא מָצְאוּ בוֹ שֶׁמֶץ פְּסוּל. לְכָךְ ״וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ״, אֲפִלּוּ בַּמַּבִּיטִים. וּבְדֶרֶךְ זֶה יִתְפָּרֵשׁ גַּם עַל מַלְכוּת שַׁדַּי, כִּי תָּמִיד הָיוּ מְהַרְהֲרִים אַחֲרָיו בְּכַמָּה נִסְיוֹנוֹת, וּמָצְאוּ בְּכֻלָּם כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ מַלְכָּם.
פסוק ו:יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר. בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה זוֹ הִיא מֵעֵין בִּרְכוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁאָמַר: ״יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז״ (בראשית מט ג). הִנֵּה יַעֲקֹב בֵּרְכוֹ בִּשְׁנֵי בְּרָכוֹת, אַחַת נִקְרֵאת ״שְׂאֵת״, וְאַחַת ״עֹז״. כִּי הַ״שְּׂאֵת״ הוּא שֶׁיִּהְיוּ אֲנָשָׁיו רַבִּים עַד שֶׁיִּהְיוּ צְרִיכִין לְמִסְפָּר, כִּי הַדָּבָר שֶׁהוּא רַב הַכַּמּוּת צָרִיךְ מִסְפָּר, וְשֶׁיִּהְיוּ אֲנָשָׁיו גִּבּוֹרִים, כִּי רְאוּבֵן שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל הַסְּפָר הָיָה צָרִיךְ לְכָל זֶה, שֶׁיִּהְיוּ אֲנָשָׁיו רַבִּים וְגִבּוֹרִים, כִּי אָז לֹא יָמוּתוּ בַּמִּלְחָמָה. וְהִנֵּה ״שְׂאֵת״ הוּא לְשׁוֹן מִסְפָּר, כְּמוֹ ״כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ״ (שמות ל יא), ״נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ״ (במדבר ד כב). וְ״עָז״ הוּא לְשׁוֹן גְּבוּרָה. וְהִנֵּה מִצַּד שֶׁבִּלְבֵּל יְצוּעַ אָבִיו הָיָה רָאוּי שֶׁיִּנָּטְלוּ שְׁנֵיהֶם מִמֶּנּוּ, אַךְ מִצַּד הַבְּרָכָה נְתָנָם לוֹ בְּמַתָּנָה וְאָמַר: בַּדִּין הוּא שֶׁיִּהְיֶה לְךָ ״יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז״, יוֹתֵר מִסְפָּר וּגְבוּרָה פִּי שְׁנַיִם עַל כָּל הַשְּׁבָטִים, אַךְ ״פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר״ (בראשית מט ד), אַל תִּקַּח הַמּוֹתָרוֹת, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם שָׁוֶה לְכָל הַשְּׁבָטִים תִּהְיֶה בִּשְׂאֵת וָעֹז. וְזֶה שֶׁגַּם מֹשֶׁה בֵּרְכוֹ בִּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יְחִי רְאוּבֵן״, רוֹצֶה לוֹמַר יִהְיֶה אִישׁ חַי רַב פְּעָלִים בַּמִּלְחָמָה, וְאָז ״אַל יָמֹת״. ״וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר״, זֶהוּ עִנְיַן הַשְּׂאֵת שֶׁהִזְכַּרְנוּ.
פסוק ו:וְהוֹסִיף ״וְאַל יָמֹת״, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תמיד לב) מָה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיִחְיֶה, יָמִית עַצְמוֹ. אֲבָל הוּא יִחְיֶה וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְהָמִית עַצְמוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פט מט): ״מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָוֶת״, כִּי אִם יְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ אָז בְּלִי סָפֵק יָמִית עַצְמוֹ, וְכֵן בְּהֵפֶךְ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (סנהדרין צב.): ״יְחִי רְאוּבֵן״ בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״וְאַל יָמֹת״ לָעוֹלָם הַבָּא. וּלְפִי שֶׁעוֹלָם הַבָּא נֶעְלָם, עַל כֵּן נִשְׁאֲרוּ חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא בְּדִיּוּק שֶׁל ״וְאַל יָמֹת״ בְּרֶמֶז, וְסָמִיךְ לֵיהּ ״וְזֹאת לִיהוּדָה״, כִּי גַּם הוּא נִתְבָּרֵךְ בָּעוֹלָם הַבָּא, לְפִי שֶׁהָיוּ עַצְמוֹתָיו מִתְגַּלְגְּלִין, וּכְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י. אוֹ לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לג יא): ״כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה״, וּרְאוּבֵן הָיָה בַּעַל תְּשׁוּבָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״יְחִי רְאוּבֵן וְגוֹ׳, וְזֹאת לִיהוּדָה״, כִּי מִי גָּרַם לִרְאוּבֵן שֶׁיּוֹדֶה, יְהוּדָה וְכוּ׳ (סוטה ז:).
פסוק ז:וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע ה׳ קוֹל יְהוּדָה. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ספרי לג ז) שֶׁרָמַז בְּרָכָה לְשִׁמְעוֹן בְּמַה שֶּׁאָמַר: ״שְׁמַע ה׳״ וְגוֹ׳, כִּי ״שְׁמַע״ נִגְזָר מִלְּשׁוֹן שִׁמְעוֹן, וְהַדָּבָר צָרִיךְ בֵּאוּר. וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר שֶׁלָּמְדוּ זֶה מִמַּה שֶּׁכָּתוּב ״וְזֹאת לִיהוּדָה״, שֶׁנִּרְאֶה מְיֻתָּר, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְלִיהוּדָה אָמַר״, אֶלָּא כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: כִּי בַּקָּשַׁת ״וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ״ הָיְתָה עַל שִׁמְעוֹן, כִּי יַעֲקֹב אָמַר לוֹ: ״וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל״, שֶׁיִּהְיוּ מִמֶּנּוּ מְלַמְּדִים וַעֲנִיִּים, וְהַנָּפוֹץ צָרִיךְ קִבּוּץ אֶל עַמּוֹ, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ נְפוֹצִים בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִכָּל מָקוֹם מִתּוֹךְ שֶׁהוּא נָפוֹץ מְפֻזָּר וּמְפֹרָד מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וּמִבֵּית אָבִיו, אֵינוֹ אֵצֶל עַמּוֹ. עַל כֵּן הִתְפַּלֵּל עָלָיו יְהוּדָה וְאָמַר: אָנָּא ה׳, תְּבִיאֶנּוּ אֶל עַמּוֹ וּמוֹלַדְתּוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה נָפוֹץ עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ.
פסוק ז:וְיָדוּעַ שֶׁלִּתְפִלָּה זוֹ הָיָה גַּם יְהוּדָה צָרִיךְ, כַּמּוּבָן מִתּוֹךְ שְׁנֵי פֵּרוּשֵׁי רַשִׁ״י הַסּוֹבֵר שֶׁתְּפִלַּת ״וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ״ קָאֵי עַל יְהוּדָה. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁיְּהוּדָה הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה זוֹ עַל שִׁמְעוֹן, וְכָל הַמִּתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ וְהוּא צָרִיךְ לְאוֹתוֹ דָּבָר הוּא נַעֲנֶה תְּחִלָּה (ב״ק צב), וְאִם כֵּן אוֹתָהּ תְּפִלָּה שֶׁהִתְפַּלֵּל יְהוּדָה עַל שִׁמְעוֹן הִיא שֶׁעָמְדָה גַּם לוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וְזֹאת לִיהוּדָה״, אוֹתָהּ תְּפִלָּה שֶׁהִתְפַּלֵּל עַל שִׁמְעוֹן עָמְדָה גַּם לִיהוּדָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וַיֹּאמַר שְׁמַע ה׳ קוֹל יְהוּדָה״, אוֹתוֹ קוֹל שֶׁיִּתְפַּלֵּל בּוֹ עַל שִׁמְעוֹן, ״וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ״, רְצוֹנוֹ לוֹמַר לִיהוּדָה, כִּפְשׁוּטוֹ, לְפִי שֶׁבְּאוֹתוֹ קוֹל הִתְפַּלֵּל עַל שִׁמְעוֹן, עַל כֵּן דִּין הוּא שֶׁיִּהְיֶה הוּא נַעֲנֶה תְּחִלָּה וְתָבִיא גַּם אוֹתוֹ אֶל עַמּוֹ. וּלְפִי שֶׁתְּפִלָּה זוֹ עָמְדָה לִשְׁנֵיהֶם, עַל כֵּן אָמַר אַחַר כָּךְ: ״יָדָיו רָב לוֹ״, הוֹסִיף מִלַּת ״לוֹ״, כִּי בְּרָכָה זוֹ הָיְתָה לוֹ לְבַדּוֹ וְלֹא הָיָה לְשִׁמְעוֹן צֹרֶךְ בְּבִרְכַּת יָדָיו רָב לוֹ. רַק לִיהוּדָה שֶׁהָיָה מֶלֶךְ הָיָה צָרִיךְ בִּבְרָכָה זוֹ.
פסוק ח:וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ וְגוֹ׳. לְפִי שֶׁיַעֲקֹב קִלְּלוֹ וְאָמַר: ״אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה״ (בראשית מט ז), וְאוּלַי מֵאוֹתָהּ קְלָלָה נִכְשַׁל מֹשֶׁה בְּכַעֲסוֹ בְּאָמְרוֹ: ״שִׁמְעוּ נָא הַמּוֹרִים״ (במדבר כ י). עַל כֵּן אָמַר מֹשֶׁה שֶׁדִּבְרֵי יַעֲקֹב נִתְאַמְּתוּ כְּבָר אֶצְלוֹ, וְהַלְוַאי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה עוֹד כָּזֹאת בְּשֵׁבֶט לֵוִי, לְפִי שֶׁהֵם מוֹרִים הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְכָל כַּעַס מֵבִיא לִידֵי טָעוּת. עַל כֵּן הִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה וְאָמַר לְלֵוִי: ״תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ״, שֶׁתָּאִיר לוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל עוֹד בְּכַעֲסוֹ. וְאִם תֹּאמַר, וּמָה אֶעֱשֶׂה לְדִבְרֵי אַבָּא יִשְׂרָאֵל סָבָא שֶׁקִּלֵּל אַפָּם? עַל זֶה אָמַר: ״אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה״ וְגוֹ׳, כִּי שָׁם כְּבָר נִתְקַיְּמָה קִלְלָתוֹ, וּמֵעַתָּה תִּכְלֶה הַשָּׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ. וּמַה שֶּׁקָּרָה לְמֹשֶׁה יִהְיֶה כַּפָּרָה עַל כָּל הַשֵּׁבֶט, כִּי דַּי בָּזֶה כְּשֶׁנִּתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי הַזָּקֵן, וְשׁוּב לֹא תִּקְרֶאנָה כָּאֵלֶּה עוֹד, יַעַן כִּי אוֹתוֹ שֵׁבֶט מוֹרֶה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל.
פסוק ט:הَאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְגוֹ׳. כִּי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (מגילה יז עיי״ש) כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה פָּטוּר מִן כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּרְאָיָה מִיַּעֲקֹב שֶׁלֹּא נֶעֱנַשׁ עַל אוֹתָן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנִים שֶׁהָיָה נִטְמָן בְּבֵית שֵׁם וָעֵבֶר, שֶׁלֹּא קִיֵּם בָּהֶם מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו״, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִרְאוֹת אַחֲרֵיהֶם, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁגַּם ״אֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר״, אֵינוֹ צָרִיךְ לָדַעַת מִמֶּנּוּ, ״וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדָע״, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת עֵירוּבִין (כב.): מַאי דִּכְתִיב ״שְׁחוֹרוֹת כָּעוֹרֵב״? רָבָא אָמַר: בְּמִי אַתָּה מוֹצֵא הַתּוֹרָה, בְּמִי שֶׁנַּעֲשֶׂה אַכְזָרִי עַל בָּנָיו כָּעוֹרֵב. כִּי הָא דְּרַב אַדָּא בַּר מַתְנָא, כִּי הֲוָה אָזֵיל לְבֵי רַב, אַמְרָה לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ: יָנוֹקֵי מַאי נַעֲבֵיד לְהוּ? אֲמַר לָהּ: אִיכָּא קַרְמֵי בְּאַגְמָא. זֶהוּ שֶׁאָמַר כָּאן: ״וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדָע״, שֶׁגַּם אֶת בָּנָיו יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כְּלֹא יוֹדֵעַ, וְכָל כָּךְ לָמָּה, ״כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ, יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב״ וְגוֹ׳, רְצוֹנוֹ לוֹמַר מִצַּד שֶׁהֵם צְרִיכִין לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה תָּמִיד עַל כֵּן גַּם ״אֶת בָּנָיו לֹא יָדָע״ כָּאָמוּר.
פסוק ט:יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְגוֹ׳. כִּי הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת קָרְבָּנוֹת כְּאִלּוּ הִקְרִיבָם (מנחות קי). ״בָּרֵךְ ה׳ חֵילוֹ״, כֹּחוֹ, כִּי הַתּוֹרָה מַתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם, עַל כֵּן אָמַר: ״בָּרֵךְ ה׳ חֵילוֹ״, הַיְנוּ כֹּחוֹ. ״וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה״, שֶׁיַּעֲסוֹק בַּתּוֹרָה כְּדֵי לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת. ״מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו״ וְגוֹ׳, כִּי אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה, הַשּׂוֹנֵא הַפְּנִימִי שֶׁנִּקְרָא מְנֻוָּל, מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ (סוכה נב:).
פסוק יב:לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה׳ יִשְׁכּוֹן לָבֶטַח עָלָיו. לְפִי שֶׁיַּעֲקֹב אָמַר: ״בִּנְיָמִן זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד״ וְגוֹ׳ (בראשית מט כז), וְהַטּוֹרֵף טֶרֶף אֵינוֹ אוֹכְלוֹ בְּבֶטַח, כִּי לִבּוֹ נוֹקְפוֹ פֶּן יַחֲזוֹר עָלָיו זֶה שֶׁחֲטָפוֹ מִמֶּנּוּ, עַל כֵּן אָמַר: ״יִשְׁכּוֹן לָבֶטַח עָלָיו״, וּמִלַּת ״עָלָיו״ חוֹזֵר עַל אוֹתוֹ שָׁלָל שֶׁהִזְכִּיר יַעֲקֹב. וּלְפִי שֶׁיַּעֲקֹב אָמַר: ״בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל״, וּפֵרֵשׁ הַתַּרְגּוּם שֶׁקָּאֵי עַל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁמַּקְרִיבִין עֶרֶב וָבֹקֶר בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁבְּחֶלְקוֹ, עַל זֶה הוֹסִיף לוֹמַר: ״חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם״, שֶׁלֹּא יֶחֱרַב כְּמוֹ שִׁילֹה וְנוֹב וְגִבְעוֹן, אֶלָּא תָּמִיד תִּשָּׁאֵר הַשְּׁכִינָה בְּבֵית עוֹלָמִים. ״וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן״, כִּי שָׁם הָיוּ נוֹשְׂאֵי הָאֵפוֹד, כִּי הַשְּׁכִינָה הָיְתָה בָּאוּרִים וְתֻמִּים שֶׁנָּשָׂא הַכֹּהֵן בֵּין שְׁתֵּי כְּתֵפָיו, זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן״.
פסוק יג:וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת ה׳ אַרְצוֹ. בְּרָכָה זוֹ הִיא מַמָּשׁ מֵעֵין בִּרְכַּת יַעֲקֹב שֶׁבֵּרְכוֹ בְּרִבּוּי הַתְּבוּאוֹת, עַל שֶׁהָיָה זָן וּמְפַרְנֵס אֶת כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְהוֹסִיף כָּאן מִמֶּגֶד תְּבוּאוֹת שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ, כִּי כְּבָר נִשְׁתַּעְבְּדוּ לוֹ בַּחֲלוֹמוֹ, ״וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ״ וְגוֹ׳ (בראשית לז ט).
פסוק יג:וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם. מַה שֶּׁלֹּא הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״מֶגֶד״ אֵצֶל הַרְרֵי קֶדֶם, נוּכַל לוֹמַר שֶׁרָמַז שֶׁכָּל זְכוּת אָבוֹת וְהָאִמָּהוֹת תִּהְיֶינָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף, כִּי אַבְרָהָם וְשָׂרָה לֹא יָלְדוּ כִּי אִם יִצְחָק, וְיִצְחָק אַף עַל פִּי שֶׁהוֹלִיד עֵשָׂו וְיַעֲקֹב מִכָּל מָקוֹם ״כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע״ (שם כא יב), בְּמִקְצָת זַרְעוֹ שֶׁל יִצְחָק וְלֹא בְּכָל זַרְעוֹ, וְאִם כֵּן יַעֲקֹב עִקַּר תּוֹלְדוֹתָיו. וּבְיַעֲקֹב כְּתִיב (שם לז ב): ״אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף״, אִם כֵּן יוֹסֵף עִקַּר תּוֹלְדוֹת כֻּלָּם. לְכָךְ כָּל זְכוּת אָבוֹת וְאִמָּהוֹת הַמְכֻנִּים בְּהָרִים וּגְבָעוֹת – הַכֹּל שַׁיָּךְ לְיוֹסֵף. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם״, כִּי הָאָבוֹת קָדְמוּ לָעוֹלָם וּזְכוּתָם יַעֲמֹד לוֹ לְנַגַּח כָּל אַפְסֵי אָרֶץ, כִּי לַאֲנָשִׁים הַמִּלְחָמָה וְלֹא לַנָּשִׁים, אֲבָל הַנָּשִׁים מְסֻגָּלִים בַּעֲשִׂיַּת פְּרִי הַבֶּטֶן, עַל כֵּן זְכוּתָם יַעֲמֹד לוֹ לִהְיוֹת אַרְצוֹ מְלֵאָה מְגָדִים. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם״. וְזֶהוּ שֶׁבֵּאֵר שְׁנֵי מִינֵי בְּרָכָה אֵלּוּ בְּאָמְרוֹ ״בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ״, כִּי זֶה עִנְיַן רִבּוּי תְּבוּאוֹת, שֶׁבִּזְכוּת הָאִמָּהוֹת גִּבְעוֹת עוֹלָם. כִּי רָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר (משלי יד ד). ״וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו״, זֶהוּ עִנְיַן נִצָּחוֹן בַּמִּלְחָמָה, שֶׁבִּזְכוּת רֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם.
פסוק יג:וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם. כִּי שְׁמוֹ עַל שֵׁם ״כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים״ (בראשית מא נב). וְנִתְּנוּ לוֹ הָרְבָבוֹת מִן בִּרְכַּת יַעֲקֹב, וּשְׁמוֹ מוֹרֶה עַל רִבּוּי הַפֵּרוֹת וְעַל רִבּוּי יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּמְנַשֶּׁה, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה״.
פסוק יח:וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ. לְפִי שֶׁיַּעֲקֹב בֵּרְכָם: ״זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים״, עוֹסֵק בִּסְחוֹרָה, וְ״יִשָּׂשכָר חֲמוֹר גָּרֶם״, עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, נִמְצָא זֶה יוֹצֵא לִסְחוֹרָה וְזֶה יוֹשֵׁב אֹהָלִים. וְשָׁמַעְתִּי, לְפִי שֶׁהַמָּמוֹן אֵין לוֹ שׁוּם שְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל יְדֵי הוֹצָאָה, כִּי הַהוֹצָאָה טוֹב בּוֹ מֵהַקִּבּוּץ, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ״. אֲבָל שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה הוּא גַּם ״בְּאֹהָלֶיךָ״, כִּי אֵין שְׁלֵמוּתָהּ תָּלוּי בַּהוֹצָאָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ״. וְעוֹד, שֶׁקִּנְיַן הַמָּמוֹן הוּא חוּץ מִמֶּנּוּ וְאֵינוֹ דָּבֵק בּוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר בּוֹ לְשׁוֹן יְצִיאָה, אֲבָל קִנְיַן הַתּוֹרָה מִתְעַצֵּם וְדָבֵק בּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד בְּאָהֳלוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״בְּאֹהָלֶיךָ״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, לְפִי שֶׁכָּל הוֹלֵךְ בִּסְחוֹרָה אֵינוֹ שָׂמֵחַ עֲדַיִן בְּצֵאתוֹ לַדֶּרֶךְ, כִּי לֹא יֵדַע אִם יַרְוִיחַ אוֹ לֹא, אֲבָל לִזְבוּלֻן אָמַר שֶׁיִּשְׂמַח גַּם בְּצֵאתוֹ לַדֶּרֶךְ, כִּי נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ שֶׁיַּשְׂכִּיל בְּכָל דְּרָכָיו, לְפִי שֶׁ״יִּשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ״, עוֹסֵק בַּתּוֹרָה עָלָיו, וּזְכוּתוֹ יַעֲמֹד גַּם לוֹ, יַעַן כִּי זְבוּלֻן הָיָה נוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל יִשָּׂשכָר.
פסוק יח:עַמִּים הַר יִקְרָאוּ. רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיִּקָּרְאוּ אָהֳלֵי זְבוּלֻן וְיִשָּׂשכָר ״הַר״, כִּי כְּמוֹ הָהָר הַטּוֹב וְהַלְּבָנוֹן מַקְרִיבִים בּוֹ זְבָחִים לַה׳, כָּךְ בִּשְׁנֵי אָהֳלֵיהֶם גַּם ״שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק״, כִּי זְבוּלֻן הָעוֹסֵק בִּפְרַקְמַטְיָא וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל יִשָּׂשכָר, אֵין לְךָ צְדָקָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (ישעיה לב כ): ״אַשְׁרֵיכֶם זֹרְעֵי עַל כָּל מָיִם״, וְאֵין זְרִיעָה אֶלָּא צְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע י יב): ״זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה״, וְאֵין מַיִם אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה א): ״הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם״. וְרָצָה בָּזֶה שֶׁהַזְּרִיעָה שֶׁהִיא עַל כָּל מַיִם וְהִיא הַמַּחֲזִיק יְדֵי לוֹמְדֵי תּוֹרָה, אֵין לְךָ צְדָקָה כְּמוֹתָהּ, וּכְתִיב (משלי כא ג): ״עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַה׳ מִזָּבַח״, אִם כֵּן דִּין הוּא לִקְרֹא לְאֹהֶל זְבוּלֻן ״הַר״, כִּי הָעוֹלֶה אֵלָיו כְּעוֹלֶה לְהַר ה׳ שֶׁמַּקְרִיבִין בּוֹ עוֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים, כִּי גַּם בְּאָהֳלוֹ מַקְרִיבִין זִבְחֵי צֶדֶק. וְכֵן אָהֳלוֹ שֶׁל יִשָּׂשכָר שֶׁעוֹסְקִים בּוֹ בַּתּוֹרָה, וְכָל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת עוֹלָה כוּ׳, לְכָךְ רָאוּי לִקְרֹא לְאָהֳלוֹ ״הַר הַקֹּדֶשׁ״, כִּי גַּם ״שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק״.
פסוק יח:כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וְגוֹ׳. כִּי הָיוּ זוֹכִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, כִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה ״שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ״, וְלָעוֹלָם הַבָּא ״שְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל״, רֶמֶז לְרֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא. וְרָמַז עוֹד לְהַשָּׂגַת הַחָכְמָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (ישעיה יא ט): ״וּמָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה׳ כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים״. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ״, וְיַשִּׂיגוּ סוֹדוֹת הַתּוֹרָה הַנֶּעֱלָמִים, זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל״, מָשָׁל עַל הַדְּבָרִים הַטְּמוּנִים וּסְפוּנִים, שָׁם יִמְצְאוּ בִּינָה וְהַשְׂכֵּל.
פסוק כ:וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד וְכוּ׳. לְפִי שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ ״צִדְקַת ה׳ עָשָׂה״ וְגוֹ׳, וּלְעוֹשֶׂה צְדָקָה שַׁיָּךְ לְשׁוֹן ״גָּד״, גּוֹמֵל דַּלִּים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְחִיב לוֹ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה פִּי שְׁנַיִם כִּפְלַיִם, וּבִזְכוּת זֶה ״כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד״, כְּאָמְרוּ רז״ל (ב״ק יז): כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים, אוֹיְבִים נוֹפְלִים לְפָנָיו חֲלָלִים כוּ׳. וַעֲדַיִן לֹא פֵּרֵשׁ מָה הַצְּדָקָה שֶׁעָשָׂה גָּד, עַל כֵּן אָמַר: ״וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ״, כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ רָאָה לִפְסוֹק עַל עַצְמוֹ מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מְחֻיָּב לַעֲשׂוֹתוֹ מִצַּד הַדִּין. וּמַהוּ שֶׁפָּסַק עַל עַצְמוֹ? ״וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ״, כִּי פָּסַק עַל עַצְמוֹ לָצֵאת בְּרֹאשׁ הֶחָלוּץ, כִּי סָמַךְ עַל זְכוּת שֶׁבְּחֶלְקוֹ נִקְבַּר מְחֹקֵק, שֶׁתִּהְיֶה אַרְצוֹ יוֹשֶׁבֶת בְּהַשְׁקֵט וּבִמְנוּחָה כָּל זְמַן שֶׁיִּהְיוּ הֵמָּה בַּמִּלְחָמָה. ״וַיֶּתֶא רָאשֵׁי עָם״, בְּרֹאשׁ הֶחָלוּץ, כִּי בָזֶה עָשָׂה צִדְקַת ה׳, כְּמוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה צְדָקָה זוֹ עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג כא): ״וַה׳ הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם״ וְגוֹ׳, כָּךְ גַּם הֵמָּה עָשׂוּ צְדָקָה זוֹ. אֲבָל ״וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל״, כִּי כְּפִי שֹׁרֶשׁ הַמִּשְׁפָּט לֹא הָיוּ צְרִיכִין לֵילֵךְ כִּי אִם עִם יִשְׂרָאֵל בְּשָׁוֶה, וְעַל צַד הַצְּדָקָה קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם לָצֵאת בְּרֹאשׁ הֶחָלוּץ.
פסוק כ:וְגַם לְדִבְרֵי הַמְפָרְשִׁים ״וַיֶּתֶא רָאשֵׁי עָם״ עַל מֹשֶׁה, כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, כִּי בְּכָל מִלְחָמָה הָלַךְ מֹשֶׁה לִפְנֵיהֶם, וְכָךְ צִוָּה גַּם לִיהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג כח): ״כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם״. וּמִכָּל מָקוֹם בְּכָל מִשְׁפָּטָיו הָיָה עִם יִשְׂרָאֵל שָׁוֶה לָהֶם, כִּי לֹא הָיָה מְבַקֵּשׁ קְדִימָה עֲלֵיהֶם. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד״, לְפִי שֶׁעוֹר בְּעַד עוֹר וְגוֹ׳, כְּשֶׁמַּכִּים בְּחֶרֶב מִלְמַעְלָה, אָז הַמֻּכֶּה מֵרִים יָדוֹ לְהַצִּיל בָּהּ אֶת רֹאשׁוֹ, וְאָז הוּא חוֹתֵךְ תְּחִלָּה לִשְׁנַיִם הַיָּד וְאַחַר כָּךְ הַקָּדְקֹד, כִּי הַחֶרֶב יַעֲבֹר דֶּרֶךְ שְׁנֵיהֶם. לְכָךְ הִקְדִּים זְרוֹעַ לְקָדְקֹד, וּמְיֻשָּׁב לְשׁוֹן ״אַף״.
פסוק כב:לְדָן אָמַר דָּן גּוּר אַרְיֵה. לְפִי שֶׁיַּעֲקֹב אָמַר ״דָּן יָדִין עַמּוֹ״, וְכָל דַּיָּן צָרִיךְ לִהְיוֹת גִּבּוֹר כָּאֲרִי, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שמות יח כא): ״וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל״, שֶׁלֹּא יָגוּר מִן בַּעֲלֵי דִינִין אִם יֵשׁ בָּהֶם אֵיזֶה אַלָּם. עַל כֵּן אָמַר לְדָן שֶׁיִּהְיֶה ״גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן״, הַבָּשָׁן הוּא מְקוֹם חַיּוֹת רָעוֹת הַטּוֹרְפִים, כָּךְ הַדַּיָּן כָּל קִלּוּסוֹ מִן פָּרוֹת הַבָּשָׁן לְהַצִּיל טֶרֶף מִיָּדָם. עַל כֵּן צָרִיךְ הַדַּיָּן לִהְיוֹת גַּם הוּא לְבָבוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה.
פסוק כג:וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן. יַעֲקֹב בֵּרְכוֹ בְּבִרְכַת ״אַיָּלָה שְׁלוּחָה הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר״, שֶׁפֵּרוֹתָיו מְמַהֲרִים לְהִתְבַּשֵּׁל, וְעַל כֵּן מְבִיאִים מֵאַרְצוֹ בִּכּוּרִים תְּחִלָּה. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר״, כִּי בַּהֲבָאַת בִּכּוּרִים מְשַׁבְּחִים וּמוֹדִים לַה׳. לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן, עַל יְדֵי שֶׁהוּא ״שְׂבַע רָצוֹן״, כִּי הִשְׂבִּיעוֹ ה׳ כָּל רְצוֹנוֹ, עַל כֵּן הוּא ״מָלֵא בִּרְכַת ה׳״, כִּי הוּא יְבָרֵךְ אֶת ה׳ תְּחִלָּה עַל יְדֵי הֲבָאַת בִּכּוּרִים. כִּי בִּמְקוֹם שֶׁאָמַר יַעֲקֹב: ״הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר״, אָמַר כָּאן: ״וּמָלֵא בִּרְכַת ה׳״. ״יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה״, שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בְּיָם כִּנֶּרֶת וּבַדָּרוֹם.
פסוק כד:וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר. לְפִי שֶׁבְּלֵדָתוֹ כְּתִיב (בראשית ל יג): ״בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת״, עַל כֵּן הוֹסִיף לוֹמַר שֶׁגַּם מִבָּנִים יִהְיֶה מְבֹרָךְ וּמְאֻשָּׁר, כִּי גַּם בֵּן גַּם בַּת כֻּלָּם יְאַשְּׁרוּהוּ וִיבָרְכוּהוּ.
פסוק כד:וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ. רֶמֶז לְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין כד:): שֶׁמֶן שֶׁסָּכְתָה לִי אִמִּי בְּיַלְדוּתִי הוּא שֶׁעָמַד לִי בְּזִקְנוּתִי, עַל כֵּן אָמַר כָּאן: ״וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ״, וְעַל יְדֵי הַשֶּׁמֶן יִהְיֶה חָזָק וּבָרִיא אוּלָם בִּימֵי הַזִּקְנָה כְּמוֹ בְּיַלְדוּתוֹ, זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ״. וּלְדַעַת הָאוֹמְרִים שֶׁאָשֵׁר נִתְבָּרֵךְ בְּבָנִים הַרְבֵּה עַל יְדֵי שֶׁקִּיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה בְּבַחֲרוּתוֹ וּבְזִקְנוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יא ו): ״בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב״ וְגוֹ׳, זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ״, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁבָּא לְהַשְׁווֹת יְמֵי הַזִּקְנָה לִימֵי הַנְּעוּרִים.