א וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לִפְנֵ֖י מוֹתֽוֹ׃ ב וַיֹּאמַ֗ר יְהוָ֞ה מִסִּינַ֥י בָּא֙ וְזָרַ֤ח מִשֵּׂעִיר֙ לָ֔מוֹ הוֹפִ֙יעַ֙ מֵהַ֣ר פָּארָ֔ן וְאָתָ֖ה מֵרִבְבֹ֣ת קֹ֑דֶשׁ מִֽימִינ֕וֹ אשדת (אֵ֥שׁ) (דָּ֖ת) לָֽמוֹ׃ ג אַ֚ף חֹבֵ֣ב עַמִּ֔ים כָּל־קְדֹשָׁ֖יו בְּיָדֶ֑ךָ וְהֵם֙ תֻּכּ֣וּ לְרַגְלֶ֔ךָ יִשָּׂ֖א מִדַּבְּרֹתֶֽיךָ׃ ד תּוֹרָ֥ה צִוָּה־לָ֖נוּ מֹשֶׁ֑ה מוֹרָשָׁ֖ה קְהִלַּ֥ת יַעֲקֹֽב׃ ה וַיְהִ֥י בִישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ בְּהִתְאַסֵּף֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם יַ֖חַד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ו יְחִ֥י רְאוּבֵ֖ן וְאַל־יָמֹ֑ת וִיהִ֥י מְתָ֖יו מִסְפָּֽר׃ ז וְזֹ֣את לִֽיהוּדָה֮ וַיֹּאמַר֒ שְׁמַ֤ע יְהוָה֙ ק֣וֹל יְהוּדָ֔ה וְאֶל־עַמּ֖וֹ תְּבִיאֶ֑נּוּ יָדָיו֙ רָ֣ב ל֔וֹ וְעֵ֥זֶר מִצָּרָ֖יו תִּהְיֶֽה׃ ח וּלְלֵוִ֣י אָמַ֔ר תֻּמֶּ֥יךָ וְאוּרֶ֖יךָ לְאִ֣ישׁ חֲסִידֶ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר נִסִּיתוֹ֙ בְּמַסָּ֔ה תְּרִיבֵ֖הוּ עַל־מֵ֥י מְרִיבָֽה׃ ט הָאֹמֵ֞ר לְאָבִ֤יו וּלְאִמּוֹ֙ לֹ֣א רְאִיתִ֔יו וְאֶת־אֶחָיו֙ לֹ֣א הִכִּ֔יר וְאֶת־בנו (בָּנָ֖יו) לֹ֣א יָדָ֑ע כִּ֤י שָֽׁמְרוּ֙ אִמְרָתֶ֔ךָ וּבְרִֽיתְךָ֖ יִנְצֹֽרוּ׃ י יוֹר֤וּ מִשְׁפָּטֶ֙יךָ֙ לְיַעֲקֹ֔ב וְתוֹרָתְךָ֖ לְיִשְׂרָאֵ֑ל יָשִׂ֤ימוּ קְטוֹרָה֙ בְּאַפֶּ֔ךָ וְכָלִ֖יל עַֽל־מִזְבְּחֶֽךָ׃ יא בָּרֵ֤ךְ יְהוָה֙ חֵיל֔וֹ וּפֹ֥עַל יָדָ֖יו תִּרְצֶ֑ה מְחַ֨ץ מָתְנַ֧יִם קָמָ֛יו וּמְשַׂנְאָ֖יו מִן־יְקוּמֽוּן׃ יב לְבִנְיָמִ֣ן אָמַ֔ר יְדִ֣יד יְהֹוָ֔ה יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶ֖טַח עָלָ֑יו חֹפֵ֤ף עָלָיו֙ כָּל־הַיּ֔וֹם וּבֵ֥ין כְּתֵיפָ֖יו שָׁכֵֽן׃ יג וּלְיוֹסֵ֣ף אָמַ֔ר מְבֹרֶ֥כֶת יְהֹוָ֖ה אַרְצ֑וֹ מִמֶּ֤גֶד שָׁמַ֙יִם֙ מִטָּ֔ל וּמִתְּה֖וֹם רֹבֶ֥צֶת תָּֽחַת׃ יד וּמִמֶּ֖גֶד תְּבוּאֹ֣ת שָׁ֑מֶשׁ וּמִמֶּ֖גֶד גֶּ֥רֶשׁ יְרָחִֽים׃ טו וּמֵרֹ֖אשׁ הַרְרֵי־קֶ֑דֶם וּמִמֶּ֖גֶד גִּבְע֥וֹת עוֹלָֽם׃ טז וּמִמֶּ֗גֶד אֶ֚רֶץ וּמְלֹאָ֔הּ וּרְצ֥וֹן שֹׁכְנִ֖י סְנֶ֑ה תָּב֙וֹאתָה֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו׃ יז בְּכ֨וֹר שׁוֹר֜וֹ הָדָ֣ר ל֗וֹ וְקַרְנֵ֤י רְאֵם֙ קַרְנָ֔יו בָּהֶ֗ם עַמִּ֛ים יְנַגַּ֥ח יַחְדָּ֖ו אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְהֵם֙ רִבְב֣וֹת אֶפְרַ֔יִם וְהֵ֖ם אַלְפֵ֥י מְנַשֶּֽׁה׃ יח וְלִזְבוּלֻ֣ן אָמַ֔ר שְׂמַ֥ח זְבוּלֻ֖ן בְּצֵאתֶ֑ךָ וְיִשָּׂשכָ֖ר בְּאֹהָלֶֽיךָ׃ יט עַמִּים֙ הַר־יִקְרָ֔אוּ שָׁ֖ם יִזְבְּח֣וּ זִבְחֵי־צֶ֑דֶק כִּ֣י שֶׁ֤פַע יַמִּים֙ יִינָ֔קוּ וּשְׂפוּנֵ֖י טְמ֥וּנֵי חֽוֹל׃ כ וּלְגָ֣ד אָמַ֔ר בָּר֖וּךְ מַרְחִ֣יב גָּ֑ד כְּלָבִ֣יא שָׁכֵ֔ן וְטָרַ֥ף זְר֖וֹעַ אַף־קָדְקֹֽד׃ כא וַיַּ֤רְא רֵאשִׁית֙ ל֔וֹ כִּי־שָׁ֛ם חֶלְקַ֥ת מְחֹקֵ֖ק סָפ֑וּן וַיֵּתֵא֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם צִדְקַ֤ת יְהוָה֙ עָשָׂ֔ה וּמִשְׁפָּטָ֖יו עִם־יִשְׂרָאֵֽל׃ כב וּלְדָ֣ן אָמַ֔ר דָּ֖ן גּ֣וּר אַרְיֵ֑ה יְזַנֵּ֖ק מִן־הַבָּשָֽׁן׃ כג וּלְנַפְתָּלִ֣י אָמַ֔ר נַפְתָּלִי֙ שְׂבַ֣ע רָצ֔וֹן וּמָלֵ֖א בִּרְכַּ֣ת יְהוָ֑ה יָ֥ם וְדָר֖וֹם יְרָֽשָׁה׃ כד וּלְאָשֵׁ֣ר אָמַ֔ר בָּר֥וּךְ מִבָּנִ֖ים אָשֵׁ֑ר יְהִ֤י רְצוּי֙ אֶחָ֔יו וְטֹבֵ֥ל בַּשֶּׁ֖מֶן רַגְלֽוֹ׃ כה בַּרְזֶ֥ל וּנְחֹ֖שֶׁת מִנְעָלֶ֑יךָ וּכְיָמֶ֖יךָ דָּבְאֶֽךָ׃ כו אֵ֥ין כָּאֵ֖ל יְשֻׁר֑וּן רֹכֵ֤ב שָׁמַ֙יִם֙ בְעֶזְרֶ֔ךָ וּבְגַאֲוָת֖וֹ שְׁחָקִֽים׃ כז מְעֹנָה֙ אֱלֹ֣הֵי קֶ֔דֶם וּמִתַּ֖חַת זְרֹעֹ֣ת עוֹלָ֑ם וַיְגָ֧רֶשׁ מִפָּנֶ֛יךָ אוֹיֵ֖ב וַיֹּ֥אמֶר הַשְׁמֵֽד׃ כח וַיִּשְׁכֹּן֩ יִשְׂרָאֵ֨ל בֶּ֤טַח בָּדָד֙ עֵ֣ין יַעֲקֹ֔ב אֶל־אֶ֖רֶץ דָּגָ֣ן וְתִיר֑וֹשׁ אַף־שָׁמָ֖יו יַֽעַרְפוּ טָֽל׃ כט אַשְׁרֶ֨יךָ יִשְׂרָאֵ֜ל מִ֣י כָמ֗וֹךָ עַ֚ם נוֹשַׁ֣ע בַּֽיהוָ֔ה מָגֵ֣ן עֶזְרֶ֔ךָ וַאֲשֶׁר־חֶ֖רֶב גַּאֲוָתֶ֑ךָ וְיִכָּֽחֲשׁ֤וּ אֹיְבֶ֙יךָ֙ לָ֔ךְ וְאַתָּ֖ה עַל־בָּמוֹתֵ֥ימוֹ תִדְרֹֽךְ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ריב"א

יהודה בן אליעזר

פסוק א:
וזאת הברכה וזרח משעיר זה עשו שנאמר ואתן לעשו את הר שעיר:
פסוק ב:
הופיע מהר פארן זה ישמעאל שנא' וישב במדבר פארן. ואע"ג שחזר הקב"ה על כל אומה ולשון שיקבלו את התורה כדאיתא בריש מס' ע"ז מכל מקום לא הזכיר הכתוב אלא אלו שתי אומות ולפי שבאו מאברהם ויצחק ואעפ"כ לא בחר אלא בשבטי יעקב:
פסוק ו:
יהי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר. פירש"י יחי ראובן בעולם הזה ואל ימות לעולם הבא ויהי מתיו מספר במנין שאר אחיו וכו' ורבינו אבי העזרי פי' שמקרא זה על דרך אל באפך תוכיחני ובחמתך תיסרני מה להלן וא"ו בא במקום אל ופתרונו אל בחמתך אף כאן וא"ו במקום אל ופתרונו ואל יהי מתיו מספר כלומר ירבה מאד שלא יוכל להמנות. ור"מ מקוצי פי' יחי ראובן ואל ימות במלחמה ויהי מתיו מספר באותו מספר שיצאו למלחמה כלומר אל ימות מהם אפילו אחד:
פסוק ז:
וזאת ליהודה כבר פי' הענין בפ' ויחי. ד"א לכך כתב וזאת ליהודה מה שאין כן באחרים לפי שנאמר יחי ראובן ואל ימות במלחמה לו' זאת הברכה יהיה ליהודה וזהו שנא' שמע ה' קול יהודה כשילך למלחמה ואל עמו תביאנו שלא ימות במלחמה כפר"מ בשם אבי העזרי:
פסוק ח:
וללוי אמר. תימא למה לא הזכיר שמעון ואם כי אחים הם וחברים וכשברך זה ברך זה והלא הזכירם לענין פורענות כמו שנא' שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם. וי"ל כי כבר שמעון ולוי הפסידו ברכת' במעשה יוסף כדכתיב ארור אפם כי עז וכל לוי קמים במעשה העגל שנא' ויאספו אליו כל בני לוי. וזהו שנא' לתת עליכם היום ברכה כלו' הברכה שהפסדתם במעשה יוסף על כן ברך לוי אבל שמעון לא נמצא בכל מקום ברכתו ועוד שיצא משמעון זמרי ולכך לא היה ראוי לברכה כפר"מ מקוצי בשם אבי העזרי. ואני מצאתי כדבריו בספרי וז"ל וללוי אמר למה נאמר לפי ששמעון ולוי שניהם שתו בכוס אחד שנא' ארור אפם כי עז משל לשניהם שלוו מן המלך אחד פרע את המלך וחזר ולוה ואחד לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה כך שמעון ולוי שניהם לוו בשכם כענין שנא' ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו לוי פרע מה שלוה במדבר שנא' ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי. וחזר והלוה בשטים שנא' פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. שמעון לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה שנא' ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני. ורש"י פי' גבי שמע ה' קול יהודה בזה הלשון כאן רמז ברכה לשמעון מתוך ברכותיו של יהודה ומפני מה לא יחד לו ברכה לעצמו שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים. כך כתוב באגדת תלים:
פסוק ח:
תריבהו על מי מריבה. פירש"י נסתקפת לבא עליו בעלילה וכו' נסתקפת לשון עלילה עלילות דברים מתרגמינן תסקופי מלין כך שמעתי:
פסוק יב:
ולבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן. אומר ר"ת מאורליינא"ס לכך השרה הקב"ה שכינתו בחלקו של בנימין לפי שכל השבטים השתחוו לעשו חוץ מבנימין שבאותו זמן לא נולד עדיין:
פסוק יג:
וליוסף אמר מבורכת ה'. אומר ר"ת מאורליינא"ס לכך ברך משה ארצו של יוסף לפי שלא שמע לאשת פוטיפר אבל אדם הראשון שמע לקול אשתו לכך נתקללה אדמתו:
פסוק יד:
וממגד גרש ירחים. פי' רש"י שהארץ מגרשת ומוציאה מחדש לחדש עכ"ל. ורבי' יוסף בכור שור פי' גרש כמו שגר בהמה ומלה הפוכה היא כמו כבש כשב שמלה שלמה ופתרונו שהארץ משגרת פירותיה מחדש לחדש. ואולי דחק לפרש כן לפי שלשון גרש אינו נופל יפה על הפירות. אבל לשון שגר מצינו על פירות בתלמוד. שוכני סנה כמו שוכן סנה והיו"ד יתרה כמו המגביהי לשבת מקימי מעפר דל בכל אלה י' יתרה וכן הרבה:
פסוק יח:
ולזבולון אמר. פירש"י אלו ה' שברך באחרונה זבולון דן וגד ונפתלי אשר כפל שמותם להחזיקם ולהגבירם לפי שהם חלשים שבכל השבטים הם שהוליך יוסף לפני פרעה שנא' ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים שנראים חלשים ולא ישימם לו שרי מלחמות עכ"ל. וכבר פירש"י כן בפ' ויגש. עוד מוסיף שם לפר' וז"ל ויהודה שהוכפל שמו לא משום חלשות הוכפל אלא טעם יש בדבר כדאיתא בפ"ק עכ"ל וצ"ע שם:
פסוק כד:
ברוך מבנים אשר. פירש"י ראיתי בספרי אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר ואיני יודע כיצד עכ"ל. וה"ק אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים שהגדיל חשבונו האחרון שבפ' פינחס כל כך מן הראשון שבפ' במדבר כמו אשר ואע"ג שגם מנשה נתברך כל כך ההוא בבניו של יעקב קאמר כלו' שבכל מקום מונה יוסף עם אפרים כמו שנא' בפ' במדבר לבני יוסף לאפרים. וכן בכמה מקומות והיינו דקאמר בספרי אין לך בכל וכו' כפ"ח. ד"א ברוך מבנים אשר כתוב במדרש שמפני שהוא גלה מראובן שבלבל יצועי אביו עמדו אחיו ונדוהו בא אשר והתירו ברוך לפי שמנודה בארור מבנים לפי שמנודה אסור בתשמיש המטה:
פסוק כד:
יהי רצוי אחיו לפי שמנודה מובדל. וטובל בשמן רגלו לפי שהמנודה אסור בשמן וסיכה. ברזל ונחשת מנעליך לפי שהמנודה אסור בנעילת הסנדל. וכימיך דבאך. לפי שהמנודה אינו מאריך ימים כך שמעתי בשם הר"ר ברכיה מנקול"א. דבר אחר ברוך מבנים אשר ברוך מפי אשר בנים יהיה אשר וזהו שאמר יהי רצוי אחיו: