אלהי הנכר. האך האלילים שלקחו מבית מכם והיו שם גם כן טף שכם ונשיהם שהיו מחזיקים באלו האלילי' והנה צוה יעקב לביתו שישתדלו להסיר אלהי הנכר מכל אשר אתם. והנה אחשב כי הנזמים אשר באזניהם היו מוכנים בעת ההיא לעשות אלילים לחשבם שתהיה להם בזה סגלה הלא תראה שהעגל שעשו ישראל נעשה מהנזמים אשר באזניהם וכן נעשה מהנזמים אשר באזנם אפוד גדעון. ולה לקח יעקב הנזמים אשר באזניהם וטמן אותם עם אלהי הנכר די שלא יהנו מהם סבה בעינה אשר מנעה התורה שלא נהנה מע"ז.
פסוק ז:
אל בית אל. כמו אל בבית אל כמה שפיר הר"ש.
פסוק יד:
ויסך עליה נסך. הוא מעניין נסכים והנה עשה זה הנסך לכבוד השם יתעלה.
פסוק טז:
כברת ארץ. אחשוב שיהיה הרצון בו בחלק מהארץ שהיא ככברה לספונותו והוא החלק הנעבד והנה היה סמוך לאפרתה שלא היה בינו ובין אפרתה כי אם שדות העיר וגניה וכרמיה וכזה בעניין נעמן. וילך מאתו כברת ארץ. ר"ל שלא הרחיק נעמן אלא שיצא משדות העיר וגניה וכרמיה. ולזה השיגו גחזי קרוב מהעיר.
פסוק יח:
בן אוני. בן אכלי. כמו לא אכלתי באוני.
פסוק יח:
ואביו קרא לו בנימן. הטעם בן דרום כי הדרום יקרא ימין בלשוננו וזה כי הוא לבדו נולד בארץ ישראל שהיא לפאת דרום מהמקום אשר נולדו שם שאר בני יעקב.
פסוק כ:
קבורתה. כמו קברה ר"ל שאין הרצון בו פועל הקבור' כי לא יתכן שיצב מצבה על פועל הקבור אבל הציב מצבה על המקום שהיה שם קברה וכן לא ידע איש את קבורתו כמו קברו וזה הוא אצלינו הרצון במה שכתב א"ע קבורתה וקברה שוים.