פסוק א:וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ יְשִׁיבַת אָבִיו״, אוֹ ״וַיָּגָר יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו״, וְעוֹד ״בְּאֶרֶץ כְּנָעַן״ לָמָּה לִי? אֶלָּא לְפִי שֶׁמַּאֲשִׁים אֶת יַעֲקֹב עַל שֶׁבִּקֵּשׁ לֵישֵׁב בָּעוֹלָם הַזֶּה יְשִׁיבָה שֶׁל קֶבַע, לִהְיוֹת כְּתוֹשָׁב בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּמְקוֹם מְגוּרֵי אָבִיו, כִּי אָבִיו לֹא כֵן עָשָׂה, אֶלָּא הָיָה בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּגֵר וּכְאוֹרֵחַ נָטָה לָלוּן, לְפִי שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת״ (בראשית כו, ג). הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״גּוּר״, כִּי רָצָה ה׳ שֶׁלֹּא יְבַקֵּשׁ יְשִׁיבָה שֶׁל קֶבַע בָּעוֹלָם הַזֶּה. כִּי אֵין לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״גּוּר״ לְפִי שֶׁהָיָה בְּאוֹתוֹ פַעַם דָּר בְּאֶרֶץ לֹא לוֹ, וְהַדָּר בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה נִקְרָא ״גֵּר״, עַל זֶה אָמַר ״בְּאֶרֶץ כְּנָעַן״. וּבְאוֹתָהּ אֶרֶץ הָיָה יִצְחָק תּוֹשָׁב, כִּי שֶׁלּוֹ הִיא, שֶׁכֵּן אָמַר אַבְרָהָם ״גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם״ (בראשית כג, ד) – ״אִם תִּרְצוּ הֲרֵינִי גֵר, וְאִם לָאו אֶטְּלֶנָּה מִן הַדִּין״ כוּ׳, אִם כֵּן גַּם יִצְחָק הָיָה תּוֹשָׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, כִּי יְרֻשָּׁה הִיא לוֹ, וּמַהוּ זֶה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״גּוּר בָּאָרֶץ״? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁעַל גֵּרוּת הָעוֹלָם הַזֶּה אָמַר לוֹ כֵן, שֶׁלֹּא יְבַקֵּשׁ לוֹ יְשִׁיבָה שֶׁל שַׁלְוָה אֲפִלּוּ בָּאָרֶץ שֶׁלּוֹ, כִּמְדַיֵּר בֵּי דַיָּרָא (ראש השנה ט:). וְיַעֲקֹב לֹא לָמַד מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן, עַל כֵּן קָפְצָה עָלָיו רָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף.
פסוק א:דָּבָר אַחֵר, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לְאַבְרָהָם ״כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ״ (בראשית טו יג), וְגַם יַעֲקֹב יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בִּפְרִיעַת חוֹב זֶה, וְהוּא בִּקֵּשׁ יְשִׁיבָה שֶׁל שַׁלְוָה בִּמְקוֹם מְגוּרֵי אָבִיו. כִּי מִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק הִתְחִיל הַגֵּרוּת, וְאַבְרָהָם וְיִצְחָק הָיוּ מַחֲזִיקִים אֶת עַצְמָם כְּגֵרִים וְהָיוּ נָדִים וּמְטוּלְטָלִים מִמַּסָּע לְמַסָּע, וְלֹא הָיוּ קוֹנִין נַחֲלַת שָׂדֶה וָכֶרֶם, וְהַכֹּל עָשׂוּ כְּדֵי לְשַׁלֵּם מְהֵרָה חוֹב ״כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ״. בִּשְׁלָמָא עֵשָׂו שֶׁהָלַךְ לוֹ אֶל אֶרֶץ, שַׁפִּיר קָאָמַר ״אֵין לִי חֵלֶק בַּמַּתָּנָה שֶׁל אֶרֶץ הַזֹּאת, וְלֹא בִּפְרִיעַת הַחוֹב״, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י סוֹף פָּרָשַׁת וַיִּשְׁלַח עַל פָּסוּק ״וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ״ (בראשית לו ו). אֲבָל יַעֲקֹב הָיָה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וְרָצָה לְקַבֵּל חֵלֶק בְּמַתְּנַת הָאָרֶץ, וְלֹא רָצָה לְשַׁלֵּם חוֹב ״כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ״, עַל כֵּן קָפְצָה עָלָיו רָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף. לְכָךְ נֶאֱמַר ״בְּאֶרֶץ כְּנָעַן״, וְאִלּוּ לֹא בָּטְלָה מִיַּעֲקֹב יְשִׁיבָה שֶׁל מְנוּחָה, לֹא הָיוּ יָמִים אֵלּוּ עוֹלִים לוֹ לְמִסְפַּר אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וְהָיָה מִתְאַחֵר הַקֵּץ בְּהֶכְרֵחַ.
פסוק ב:אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף. דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פד, ו) שֶׁהָיָה יוֹסֵף דּוֹמֶה לְיַעֲקֹב בְּכָל קוֹרוֹתָיו, וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ הָיָה יוֹסֵף עִקַּר תּוֹלְדוֹתָיו. מִדְרָשׁ זֶה סוֹבֵר שֶׁרָצָה יַעֲקֹב לְתַקֵּן מַה שֶּׁלֹּא כִּבֵּד אֶת אָבִיו כָּל הַיָּמִים הַלָּלוּ, עַל כֵּן נִתְיַשֵּׁב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו וְחָשַׁב כִּי בָזֶה יְתֻקַּן גַּם הֶעָבָר, וּבִקֵּשׁ לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה. עַל כֵּן קָפְצָה עָלָיו רָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף, לְקַבֵּל עֹנֶשׁ גַּם עַל הַיָּמִים שֶׁלֹּא הָיָה אָבִיו מְכֻבָּד מִבְּנוֹ שֶׁהוּא עִקַּר זַרְעוֹ, כְּמִסְפַּר הַיָּמִים הָהֵם יִהְיֶה יַעֲקֹב בִּלְתִּי מְכֻבָּד מִבְּנוֹ שֶׁהוּא עִקַּר תּוֹלָדוֹת שֶׁלּוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף״.
פסוק ב:וּמַה שֶּׁכָּתַב ״קָפְצָה עָלָיו רָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף״. מַהוּ לְשׁוֹן ״קָפְצָה״? הָיָה לוֹ לוֹמַר ״בָּא לְיָדוֹ עִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹסֵף״, וּמַהוּ לְשׁוֹן ״רָגְזוֹ״? וְלָמָּה יִיחֵס הָרֹגֶז לְיוֹסֵף? וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, שֶׁרָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף הַיְינוּ חֶטְאוֹ שֶׁל יוֹסֵף, אֲשֶׁר בּוֹ הִרְגִּיז לֵאלֹהִים בְּמַה שֶּׁהֵבִיא דִּבָּתָם רָעָה עַל אֶחָיו, אֵיךְ שֶׁקּוֹרְאִין לַאֲחֵיהֶם עֲבָדִים, עַד שֶׁהָיָה הַדִּין נוֹתֵן שֶׁלְּעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף. וְאִם כֵּן, אַף אִם לֹא הָיָה יַעֲקֹב מְבַקֵּשׁ לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, מִכָּל מָקוֹם הָיָה עֹנֶשׁ זֶה רָאוּי לָבֹא עַל יוֹסֵף, זוּלַת שֶׁיּוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה וְלֹא הָיָה בַּר עֳנָשִׁין עֲדַיִן בְּבֵית דִּין שֶׁלְמַעְלָה. וּלְפִי שֶׁנִּתְחַבְּרוּ לְרָגְזוֹ וְחֶטְאוֹ שֶׁל יוֹסֵף גַּם מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, עַל כֵּן מִהֵר ה׳ וְעָשָׂה לְיוֹסֵף בַּר עֳנָשִׁין קֹדֶם זְמַנּוֹ. וְזֶהוּ לְשׁוֹן ״קָפְצָה עָלָיו״, כִּי כָל קְפִיצָה מוֹרָה עַל דָּבָר שֶׁרָאוּי לָבֹא עַל כָּל פָּנִים וּמְמַהֵר לָבֹא קֹדֶם זְמַנּוֹ. כָּךְ חָפֵץ ה׳ לְהָבִיא עֹנֶשׁ עַל יוֹסֵף קֹדֶם זְמַנּוֹ כְּדֵי לְבַטֵּל יְשִׁיבָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, וְהָא וְהָא גָּרְמָה. כִּי עֹנֶשׁ שֶׁל יוֹסֵף לְבַד לֹא יַסְפִּיק, כִּי לֹא הָיָה בַּר עֳנָשִׁין, וִישִׁיבָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב לְבַד גַּם כֵּן לֹא יַסְפִּיק לְהָבִיא בַּעֲבוּר זֶה עֹנֶשׁ עַל יוֹסֵף שֶׁלֹּא חָטָא.
פסוק ב:וְרַשִׁ״י מֵבִיא מָשָׁל, לְמַרְגָּלִית שֶׁנָּפְלָה בֵּין הַחוֹל כוּ׳. הִמְשִׁיל בֵּית עֵשָׂו לַחוֹל וּבֵית יַעֲקֹב אֶל הַמַּרְגָּלִית, עַל דֶּרֶךְ שֶׁמַּסִּיק בְּוַיִּקְרָא רַבָּה (ד ו) עֵשָׂו שֵׁשׁ נְפָשׁוֹת הָיוּ לוֹ וְהַכָּתוּב קוֹרֵא אוֹתָם נְפָשׁוֹת לְשׁוֹן רַבִּים, לְפִי שֶׁעוֹבְדִים לֶאֱלֹהוֹת הַרְבֵּה. יַעֲקֹב שִׁבְעִים נְפָשׁוֹת הָיוּ לוֹ וְהַכָּתוּב קוֹרֵא אוֹתָם נֶפֶשׁ, לְפִי שֶׁעוֹבְדִים לְאֵל אֶחָד עכ״ל. וּמִצַּד שֶׁהֵם עוֹבְדִים לֶאֱלֹהוֹת הַרְבֵּה, עַל כֵּן מְצוּיָה בָּהֶם תָּמִיד הַמְּרִיבָה וְאֵינָן בְּהַסְכָּמָה אַחַת מִצַּד רִבּוּי הַדָּתוֹת, וְאֵינָן מִתְאַחֲדִים וּמִתְחַבְּרִים כַּחוֹל זֶה שֶׁאֵינוֹ מִתְחַבֵּר זֶה לָזֶה. אֲבָל יִשְׂרָאֵל, מִצַּד שֶׁעוֹבְדִים לְאֵל אֶחָד, הַשָּׁלוֹם מְתַוֵּךְ בֵּינֵיהֶם, הֲרֵי הֵם כְּמַרְגָּלִיּוֹת הַחֲרוּזִים בְּחוּט שֶׁדְּבוּקִים זֶה בָּזֶה עַל יְדֵי הַחוּט שֶׁמְּחַבְּרָם, כִּי ״כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ״ (שיר השירים ד ג) – שִׂפְתֵי דַעַת וְתוֹרָה הַמַּרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, כְּחוּט זֶה הַחוֹרֵז הַמַּרְגָּלִיּוֹת.
פסוק ב:וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם. בְּכָל הַמִּקְרָא לֹא מָצִינוּ לְשׁוֹן הֲבָאָה אֵצֶל הַדִּבָּה, כִּי אִם לְשׁוֹן הוֹצָאָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ הַמְפָרְשִׁים שֶׁלְּשׁוֹן הוֹצָאָה שַׁיָּךְ בְּדִבָּה שֶׁל שֶׁקֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי י יח) ״וּמוֹצִיא דִבָּה הוּא כְסִיל״, וְכֵן (במדבר יג לב) ״וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ״, וּלְשׁוֹן הֲבָאָה שַׁיָּךְ בְּדָבָר שֶׁהוּא אֱמֶת, מִכָּל מָקוֹם אֵין הַלָּשׁוֹן מְדֻקְדָּק כָּאן, כִּי מִדְּקָאָמַר ״דִּבָּתָם״ שְׁמַע מִינַהּ שֶׁהַדִּבָּה מְיוּחֶדֶת אֶל הָאַחִים, כְּאִלּוּ הָאַחִים הֵם הַבַּעֲלֵי דִבָּה. וְעוֹד קָשֶׁה ״אֶל אֲבִיהֶם״ – ״אֶל אָבִיו״ מִבָּעֵי לֵיהּ. וְעוֹד קָשֶׁה, לְהַלָּן נֶאֱמַר (בראשית לה כב) ״וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו״, קְרָאָהּ פִּילֶגֶשׁ, וְכָאן נֶאֱמַר ״וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו״, קְרָאָן הַכָּתוּב נָשִׁים מַמָּשׁ.
פסוק ב:אֲבָל וַדַּאי שֶׁכָּל הָאַחִים בְּנֵי הַגְּבִירוֹת, הָיוּ מְזַלְזְלִים בִּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת לִקְרוֹת אִמּוֹתָם פִּלַגְשִׁים וּשְׁפָחוֹת, וְאֶת בְּנֵיהֶם קָרְאוּ עֲבָדִים. וְיוֹסֵף לְבַדּוֹ הָיָה מִתְחַבֵּר אֶל בְּנֵי בִּלְהָה וְזִלְפָּה, כִּי אָמַר שֶׁהֵם נְשֵׁי אָבִיו מַמָּשׁ. וּמִטַּעַם זֶה זִלְזֵל רְאוּבֵן בְּבִלְהָה בְּחָשְׁבוֹ שֶׁהִיא פִּילֶגֶשׁ וְאֵינָהּ אִשְׁתּוֹ, עַל כֵּן בִּלְבֵּל יְצוּעוֹ. וּמִכָּאן רְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁכָּל בְּנֵי הַגְּבִירָה הוֹצִיאוּ דִּבָּה עַל בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת לִקְרוֹתָן עֲבָדִים. וְעַל זֶה נֶאֱמַר ״וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה״ (בראשית לז:ב) – אוֹתָהּ דִּבָּה רָעָה שֶׁהוֹצִיאוּ אֶחָיו עַל בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת הֵבִיא אֶל אֲבִיהֶם שֶׁל בְּנֵי בִּלְהָה וְזִלְפָּה, כִּי הָיָה לָהֶם לָחוּשׁ לִכְבוֹד אֲבִיהֶם שֶׁלֹּא לִקְרוֹת לְבָנָיו עֲבָדִים. וְחָשַׁב כִּי אֲבִיהֶם יִתְבַּע עֶלְבּוֹנָם. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ״ (בראשית לז:יח), כִּי רָצוּ לַהֲמִיתוֹ מֵרָחוֹק עַל יְדֵי חֵץ הַמֵּמִית בְּטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כִּי הוּא שָׁלַח בָּהֶם חֵץ לְשׁוֹנוֹ הַמֵּמִית אַף מֵרָחוֹק, עַל כֵּן רָצוּ גַם הֵם לַהֲמִיתוֹ מֵרָחוֹק עַל יְדֵי חִצִּים. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט:כג) ״וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים״ – הֵם אֶחָיו שֶׁרָצוּ לִשְׁלוֹחַ בּוֹ חִצִּים. וְאַף עַל פִּי שֶׁגַּם הוּא סִפֵּר עֲלֵיהֶם לָשׁוֹן הָרַע, מִכָּל מָקוֹם ״וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ״ (בראשית מט:כד), כִּי הוּא דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ וַיְכוֹנְנֶהָ בְּאֵיתָן בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לוֹמַר לָשׁוֹן הָרַע עַל בַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת (ירושלמי פאה פ״א ה״א), וְאֶחָיו הִתְחִילוּ בְּמַחֲלֹקֶת בְּמַה שֶּׁזִּלְזְלוּ בִּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת.
פסוק ב:וּבַמִּדְרָשׁ אָמְרוּ עַל פָּסוּק ״וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם״ שֶׁשִּׁסּוּ בּוֹ אֶת הַכְּלָבִים. וְטַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר לְפִי שֶׁחֲשָׁבוּהוּ לְמוֹצִיא דִּבָּה וּבַעַל לָשׁוֹן הָרָע. וְאָמְרוּ רז״ל (פסחים קיח.) כָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע רָאוּי לְהַשְׁלִיכוֹ לַכְּלָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג א) ״לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא״, וְסָמִיךְ לֵיהּ ״לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אֹתוֹ״. וְטַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר שֶׁכָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע נִדְמֶה כְּכֶלֶב הַמְנַבֵּחַ וְחוֹרֵץ בִּלְשׁוֹנוֹ, וּלְפִיכָךְ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם לָשׁוֹן הָרָע, כְּתִיב (שמות יא ז) ״וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ״, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ ״נֵלְכָה דֹּתָיְנָה״, לְבַקֵּשׁ לוֹ נִכְלֵי דָתוֹת עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, לְהַשְׁלִיךְ לַכְּלָבִים כָּל מְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלְּכָךְ שִׁסּוּ בּוֹ הַכְּלָבִים שֶׁיֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ אֵבֶר מִן הַחַי, לְשַׁלֵּם לוֹ מַה שֶּׁאָמַר עֲלֵיהֶם אֵיךְ שֶׁאָכְלוּ אֵבֶר מִן הַחַי. וּבְסָמוּךְ יִתְבָּאֵר פָּסוּק ״וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם״ בְּדֶרֶךְ אַחֵר.
פסוק ב:וְרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ, שֶׁיּוֹסֵף הִגִּיד אֵיךְ שֶׁאָכְלוּ אֵבֶר מִן הַחַי, וְהָיוּ חֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת, וְהָיוּ מְזַלְזְלִין בִּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת. וְנִרְאֶה לִתֵּן קְצָת סֶמֶךְ לִדְבָרָיו, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן״ (בראשית לז:ב). לָמָּה לִי? וְכִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁהָיָה רוֹעֶה עוֹפוֹת אוֹ דָּגִים? אֶלָּא לְפִי שֶׁמָּצִינוּ לְשׁוֹן ״רוֹעֶה״ בְּאַרְבָּעָה עִנְיָנִים: א׳ סְתָם רְעִיַּת צֹאן, ב׳ בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כט ג) ״וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן״, ג׳ לְשׁוֹן ״רוֹעֶה״ שַׁיָּךְ בְּבַעֲלֵי הַשְּׂרָרָה וְהַנְהָגַת הָעָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פ ב) ״רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה״, ד׳ שַׁיָּךְ לְשׁוֹן ״רוֹעֶה״ בְּהוֹלֵךְ לִרְעוֹת אֶת עַצְמוֹ וְאוֹכֵל מִן הַצֹּאן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל לד ב) ״הֲלֹא הַצֹּאן יִרְעוּ הָרֹעִים״, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י נָקוּד עַל ״אֶת״. וּמִדְּקָאָמַר שֶׁיּוֹסֵף הָיָה רוֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן, מַשְׁמָע שֶׁאֶחָיו הָיוּ רוֹעִים בְּכָל אַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁשַּׁיָּךְ בָּהֶם לְשׁוֹן ״רוֹעֶה״, אֲבָל הוּא לֹא הָיָה בְּהַסְכָּמָתָם כִּי אִם בַּצֹּאן לְבַד, דְּאִי לָאו הָכֵי, לְעָרְבִינְהוּ וְלִיתְנִינְהוּ ״יוֹסֵף וְאֶחָיו הָיוּ רוֹעִים בַּצֹּאן״. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלְּשׁוֹן ״אֶת״ מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן ״עִם״, וּלְכָךְ הוֹצִיא אֶת יוֹסֵף מִן הַכְּלָל לוֹמַר לְךָ שֶׁהוּא לֹא הִסְכִּים עִמָּהֶם כִּי אִם עַל רְעִיַּת הַצֹּאן בִּלְבַד, אֲבָל אֶחָיו רָעוּ בְּכוּלָּם, כִּי הֵי מִינַּיְיהוּ מַפַּקְת לְמַעֵט, כִּי לֹא בָּא הַכָּתוּב לִסְתּוֹם אֶלָּא לְפָרֵשׁ.
פסוק ב:וּמִכָּאן מָצָא רַשִׁ״י סֶמֶךְ לִשְׁלָשְׁתָּן, כִּי חֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת הַיְינוּ ״רֹעֶה זוֹנוֹת״, וְ״אָכְלוּ אֵבֶר מִן הַחַי״ שֶׁהַצֹּאן רָעוּ אוֹתָם, וְהֵמָּה הָלְכוּ לִרְעוֹת אֶת עַצְמָן מִן הַצֹּאן לֶאֱכֹל אֲכִילָה שֶׁל אִסּוּר, וְהַיְינוּ אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁנֶּאֱסַר לִבְנֵי נֹחַ, אֲבָל שְׁאָר טְרֵפוֹת לֹא נֶאֶסְרוּ לָהֶם עֲדַיִן. וְהִנֵּה זֶה דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ: מָה רְעִיָּה שֶׁל זְנוּת, אוֹ שֶׁל שְׂרָרָה, שֶׁל אִסּוּר, אַף רְעִיָּה זוֹ מִן הַצֹּאן הִיא שֶׁל אִסּוּר. וְ״קוֹרִין לִבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת עֲבָדִים״ כְּדֵי לְהִשְׁתָּרֵר עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֲלֵיהֶם רוֹעִים וּמַנְהִיגִים, לוֹמַר: אֲנַחְנוּ בְּנֵי הַגְּבִירוֹת וְאַתֶּם עֲבָדִים לָנוּ.
פסוק ב:וּלְכָךְ נֶאֱמַר ״אֶל אֲבִיהֶם״, לוֹמַר לְךָ שֶׁבְּכוּלָּם הָיָה לָהֶם לָחוּשׁ לִכְבוֹד אֲבִיהֶם, כִּי מַה שֶּׁקָּרְאוּ לַאֲחֵיהֶם עֲבָדִים הָיָה לָהֶם לָחוּשׁ לִכְבוֹד אֲבִיהֶם כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה, וְהָעוֹסֵק בִּזְנוּת מְחַלֵּל גַּם כֵּן כְּבוֹד אָבִיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כא כט) ״אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת״, וּרְאָיָה מִמַּה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פז ז) שֶׁעַל יְדֵי שֶׁנִּרְאָה לְיוֹסֵף דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב הָיָה נִצּוֹל מֵאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר, וַאֲכִילַת אֵבֶר מִן הַחַי מוֹלִיד אַכְזָרִיּוּת בְּגוּף הָאָדָם, וּבָזֶה פּוֹגֵם כְּבוֹד אָבִיו כִּי נִרְאֶה כְּאִלּוּ הָיָה הָאַכְזָרִיּוּת קִנְיָן דָּבֵק בּוֹ מִצַּד הַתּוֹלָדָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ פָּרָשַׁת רְאֵה בַּפָּסוּק ״לֹא תֹאכְלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ״ (דברים יב כה), כִּי הַדָּם מוֹלִיד אַכְזָרִיּוּת וּמִתְפַּשֵּׁט גַּם לְבָנָיו, עַל כֵּן לֹא נֶאֱמַר ״אֶל אָבִיו״ וּכְתִיב ״אֶל אֲבִיהֶם״, לוֹמַר לְךָ שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן נוֹגְעִים בִּכְבוֹד אֲבִיהֶם.
פסוק ג:וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לז:ב) ״וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה״, שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת כְּמוֹתָם, מִכָּל מָקוֹם אֲהֵבוֹ יַעֲקֹב, לְפִי שֶׁבִּהְיוֹתוֹ אֶצְלוֹ הָיָה מִתְנַהֵג אֶת עַצְמוֹ כְּזָקֵן וְרָגִיל וּפִרְקוֹ נָאֶה, וְלֹא יָדַע הַנְהָגָתוֹ שֶׁעִם אֶחָיו. עַל כֵּן אָמַר ״כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ״, בְּמִלַּת ״לוֹ״ הוֹרָה שֶׁדַּוְקָא לוֹ הָיָה בֶּן זְקֻנִים וְלֹא לְאֶחָיו, לְפִי שֶׁבִּהְיוֹתוֹ אֶצְלָם עָשָׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת כְּמוֹתָם, וּבִהְיוֹתוֹ אֵצֶל אָבִיו הַזָּקֵן הָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה זִקְנָה. וְאוּלַי לֹא רָצָה לְשַׁנּוֹת מִן הַמִּנְהָג וְיָדַע לְהִתְנַהֵג עִם הַנְּעָרִים וְעִם הַזְּקֵנִים, לְכָךְ נֶאֱמַר ״הוּא לוֹ״.
פסוק ג:יֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁכָּל מַה שֶּׁלָּמַד מִן שֵׁם וָעֵבֶר מָסַר לוֹ. וְלָמָּה לֹא מָסַר לְכָל בָּנָיו מַה שֶּׁלָּמַד, אֶלָּא וַדַּאי לְפִי שֶׁכָּל בָּנָיו מָאֲסוּ בַּחָכְמוֹת וְלֹא נִתְחַבְּרוּ אֶל יַעֲקֹב לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ, אֲבָל יוֹסֵף ״בֶּן זְקֻנִים הוּא לוֹ״ שֶׁתָּמִיד הוּא פָּנָה לוֹ לְיַעֲקֹב וְנִכְסַף לִשְׁמֹעַ מִפִּיו מַה שֶּׁלָּמַד מִשֵּׁם וָעֵבֶר, עַל כֵּן אֲהֵבוֹ. וְתַרְגּוּמוֹ ״בַּר חַכִּים הוּא לוֹ״, כִּי בִּישִׁישִׁים חָכְמָה. זֶה שֶׁאָמְרוּ (בראשית רבה פד ח) שֶׁהָיָה זִיו אִיקוֹנִין דּוֹמֶה לוֹ, כִּי ״חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו״ (קהלת ח יג). וְיֵשׁ רֶמֶז כָּאן לְמַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין מ:) נַעֲנוּ כֻּלָּם וְאָמְרוּ תַּלְמוּד גָּדוֹל שֶׁמֵּבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה, כָּךְ הִזְכִּיר כָּאן שְׁלֵמוּת שֶׁל יוֹסֵף בַּפָּסוּק ״הוּא הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן״ (בראשית לז ב), לְמַעֵט כָּל מִינֵי רְעִיָּה הָאֲסוּרִים, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא אֲהֵבוֹ כִּי אִם מִצַּד ״כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ״, בַּר חַכִּים, כִּי גָדוֹל הַתַּלְמוּד כָּאָמוּר.
פסוק ג:וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים. נִרְאִין הַדְּבָרִים, אַחַר שֶׁכְּבָר בִּלְבֵּל רְאוּבֵן יְצוּעֵי אָבִיו, נִטְּלָה מִמֶּנּוּ הַבְּכוֹרָה, וְעַכְשָׁיו מְסָרָהּ לְיוֹסֵף. וְעַל שֵׁם זֶה עָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים, לְפִי שֶׁהָעֲבוֹדָה בִּבְכוֹרוֹת וְהָיָה הַבְּכוֹר כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן, עַל כֵּן עָשָׂה לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת כְּתֹנֶת זֶה, דּוֹמֶה לְבִגְדֵי כְּהֻנָּה שֶׁהָיָה בָּהֶם כְּתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ. וְאוּלַי שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר ״כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ״, כְּאִלּוּ הָיָה הוּא הַזָּקֵן וְהַבְּכוֹר שֶׁבְּכָל בָּנָיו, לְכָךְ נֶאֱמַר ״לוֹ״, כִּי בֶּאֱמֶת לֹא הָיָה הַזָּקֵן שֶׁבְּכֻלָּם. וְיוֹרֶה עַל זֶה הַכֶּפֶל שֶׁאָמְרוּ ״הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ״ (בראשית לז, ח), כִּי הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּכָל אֲשֶׁר יִמָּצֵא, וְאַךְ לוֹ הַמְּלוּכָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מט, ג) ״רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז״, הַיְינוּ מַלְכוּת. וְיִתְבָּאֵר זֶה בְּסָמוּךְ בְּפָסוּק ״מַה בֶּצַע״.
פסוק ד:וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם. יְכוֹלִין הָיוּ, אֲבָל אֵינָן רַשָּׁאִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְאַמְּתוּ כָּל דִּבְרֵי דִּבָּה שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם, וְיֹאמַר אֲבִיהֶם כִּי מִתּוֹךְ שִׂנְאָה דִּבֵּר כָּל זֶה. עַל כֵּן לֹא הָיוּ רַשָּׁאִים לְדַבֵּר בִּפְנֵי אֲבִיהֶם בִּדְבָרִים הַמְּבִיאִים לִידֵי שָׁלוֹם, לְכָךְ נֶאֱמַר ״לְשָׁלוֹם״.
פסוק ז:וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה. רֶמֶז שֶׁמִּתְּחִלָּה יִמְשׁוֹל עֲלֵיהֶם וְאַחַר כָּךְ יִמְלוֹךְ, לְפִי שֶׁאֵין מֶלֶךְ בְּלֹא רִבּוּי עָם וְעַכְשָׁיו הָיוּ מְתֵי מִסְפָּר וְעַל מִי יִמְלוֹךְ, אֲבָל לְשׁוֹן מֶמְשָׁלָה שַׁיָּךְ גַּם עַל מְתֵי מִסְפָּר. לְכָךְ אָמַר ״וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי״, רֶמֶז לִזְמַן קִימָה כִּי יָקוּם לִמְשׁוֹל, כִּי לְשׁוֹן קִימָה מְדַבֵּר בְּהַתְחָלַת הָעִנְיָן כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לִמְשׁוֹל בּוֹ. ״וְגַם נִצָּבָה״ רֶמֶז לְמַלְכוּת, כִּי אָז יִהְיֶה לוֹ מַצָּב וְיִשּׁוּב וְאַךְ לוֹ הַמְּלוּכָה. וְאָמַר בְּדֶרֶךְ ״לֹא זוֹ אַף זוֹ״ לוֹמַר: שֶׁלֹּא זוֹ מֶמְשָׁלָה שֶׁיִּהְיֶה לִי, אֶלָּא אֲפִלּוּ מַלְכוּת יִהְיֶה לִי. וְהֵם הָפְכוּ הָעִנְיָן וְאָמְרוּ ״הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ״ (בראשית לז:ח), כִּי לֹא זוֹ מַלְכוּת שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְךָ, כִּי אֲפִלּוּ מֶמְשָׁלָה בְּעָלְמָא לֹא יִהְיֶה לְךָ בָּנוּ.
פסוק ח:וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ. נִזְכְּרוּ שָׁלֹשׁ שְׂנָאוֹת כָּאן, כִּי מִתְּחִלָּה שְׂנֵאוּהוּ עַל הֲבָאַת הַדִּבָּה, וּמֵאָז וָהָלְאָה לֹא רָצוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית לז:ד) ״וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם״. וְאַחַר כָּךְ ״וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו״ (בראשית לז:ה), לֹא הִגִּיד לָהֶם עֲדַיִן נֹסַח הַחֲלוֹם, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶאֱמַר ״וַיַּגֵּד אוֹתוֹ לְאֶחָיו״, אֶלָּא שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמָּהֶם וְאָמַר לָהֶם ״שִׁמְעוּ כִּי חֲלוֹם חָלָמְתִּי״, מִיָּד ״וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ״, כִּי הִתְחִיל לְדַבֵּר עִמָּהֶם בְּמָקוֹם שֶׁהֵם לֹא רָצוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ. וּלְפִי שֶׁשִּׂנְאָה זוֹ הָיְתָה בַּלֵּב וְלֹא הִרְגִּישׁ בָּהּ יוֹסֵף, עַל כֵּן אָמַר דֶּרֶךְ בַּקָּשָה ״שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה״ וְגוֹ׳ (בראשית לז:ו), אָז פָּתְחוּ פִּיהֶם בְּעַל כָּרְחָם וְאָמְרוּ ״הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ״ (בראשית לז:ח), לְפִיכָךְ ״וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו״ (בראשית לז:ח) – לֹא זוֹ שֶׁשְּׂנֵאוּהוּ עַל חֲלוֹמוֹתָיו, אֶלָּא אֲפִלּוּ עַל דְּבָרָיו שְׂנֵאוּהוּ, כִּי רָצָה לְדַבֵּר עִמָּהֶם בְּעַל כָּרְחָם.
פסוק ח:וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַל דְּבָרָיו. כִּי כָל הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִים אַחַר הַפֶּה (ברכות נה:), רוֹצֶה לוֹמַר מִמַּה שֶׁהָאָדָם מְדַבֵּר קֹדֶם שֶׁיִּישַׁן, מִזֶּה הַמִּין בָּא לוֹ הַחֲלוֹם, כִּי ״בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים״ (קהלת ה:ב), כִּי הַהֲבָלִים שֶׁהַכְּסִיל מַשְׁמִיעַ בָּהֶם קוֹלוֹ, הֵמָּה גּוֹרְמִים לוֹ רֹב חֲלוֹמוֹת שֶׁל הֲבָלִים. עַל כֵּן חָשְׁבוּ שֶׁמִּסְתָּמָא קֹדֶם הַשֵּׁנָה הָיָה יוֹסֵף מְדַבֵּר אוֹ מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ כִּי הוּא רָאוּי לַמְּלוּכָה, עַל כֵּן בָּא לוֹ זֶה הַחֲלוֹם. לְכָךְ שְׂנֵאוּהוּ עַל דְּבָרָיו שֶׁבַּפֶּה אוֹ עַל דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב.
פסוק יד:וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: מֵעֵצָה עֲמוּקָה שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הַקָּבוּר בְּחֶבְרוֹן. לְשׁוֹן עֵצָה וּלְשׁוֹן עֲמוּקָה צְרִיכִין בֵּאוּר, כִּי מִי יָעַץ זֹאת הָעֵצָה וּמָה עֹמֶק יֵשׁ בָּהּ? וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה מד, כא): אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: ״בַּמֶּה תִּרְצֶה וְיִדּוֹנוּ בָּנֶיךָ, בְּגֵהִנֹּם אוֹ בְּגָלֻיּוֹת?״ וְאַבְרָהָם בֵּרֵר לוֹ הַגָּלֻיּוֹת. אִם כֵּן, זֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה אֲשֶׁר יָעַץ אַבְרָהָם לְבָרֵר הַגָּלֻיּוֹת בִּמְקוֹם הַגֵּהִנֹּם הַנִּקְרָא ״שְׁאוֹל עֲמֻקָּה״, כִּי בָּזֶה מְתוֹרָץ כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל חוֹטְאִים, לָמָּה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אוֹתָם עַל אַרְצָם, וְלָמָּה יַגְלֵם לְאַרְצוֹת הָעַמִּים? אֶלָּא לְפִי שֶׁהַגָּלֻיּוֹת בִּמְקוֹם הַגֵּהִנֹּם הֶעָמֹק, עַל כֵּן הַדִּין לְהַגְלוֹתָם מֵאִיגְּרָא רָמָא לְבִירָא עֲמִיקְתָּא, כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גָּבוֹהַּ מִכָּל הָאֲרָצוֹת, וּבְעֶרְכּוֹ כָּל הָאֲרָצוֹת עֲמוּקִים. זֶהוּ שֶׁאָמַר (בראשית מה, ט): ״רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד״, כִּי בְּלֶכְתָּם לְמִצְרַיִם הָלְכוּ דֶּרֶךְ יְרִידָה כְּיוֹרֵד לִשְׁאוֹל עָמֹק, וְזֶה עוֹמֵד לָהֶם בִּמְקוֹם שְׁאוֹל עֲמֻקָּה. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״מֵעֵצָה עֲמוּקָה שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק״, כִּי הוּא יָעַץ לִבְחוֹר בְּעֹמֶק אַרְצוֹת הָעַמִּים כָּאָמוּר.
פסוק טו:וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה. זֶה גַּבְרִיאֵל, מִדְּקָאָמַר ״וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ״ שְׁמַע מִינַּהּ שֶׁזֶּה הָאִישׁ הָיָה מְבַקֵּשׁ אֶת יוֹסֵף וּמְחַזֵּר אַחֲרָיו וְהוּא מָצָא, אֲבָל יוֹסֵף לֹא מָצָא. וְהָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהַזְהִירוֹ שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁמָר מִן אֶחָיו, כִּי רָאָה אוֹתוֹ שֶׁהָלַךְ בַּשָּׂדֶה תּוֹעֶה בְּדַעְתּוֹ, כִּי הָלַךְ לְשָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם לְאֶחָיו עִמּוֹ. וְאִם כֵּן וַדַּאי זֶה מַלְאָךְ, שֶׁיָּדַע מַה שֶּׁבְּלִבּוֹ, דְּאִם לֹא כֵן מֵאַיִן יָדַע אֵיזֶה אָדָם אַחֵר שֶׁהוּא הוֹלֵךְ כְּתוֹעֶה, שֶׁמָּא זֶהוּ דַּרְכּוֹ, כִּי בְּלִי סָפֵק שֶׁהָלַךְ בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ אוֹ שְׁבִיל.
פסוק טו:וּמִדְרָשׁוֹ שֶׁטָּעָה בְּעִנְיַן הַשָּׂדֶה הַנֶּאֱמָר בְּקַיִן וְהֶבֶל (בראשית ד:ח), כִּי יוֹסֵף הָיָה לוֹ לָשׂוּם אֶל לִבּוֹ מַה שֶּׁקָּרָה לְהֶבֶל עִם קַיִן, שֶׁמִּצַּד הַקִּנְאָה הָרַג אִיש אֶת אָחִיו. וְיוֹסֵף סָבַר: בִּשְׁלָמָא קַיִן שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו, הַיְינוּ לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה״ (בראשית ד:ח) – עַל עִסְקֵי שָׂדֶה, כִּי אָמַר: ״שָׂדֶה דְּאַתְּ קָאֵים עֲלֵיהּ דִּידִי הוּא״. אִם כֵּן הָיָה סִבָּה לַדָּבָר. אֲבָל אַחַי לָמָּה יַהַרְגוּנִי חִנָּם, כִּי קִנְאַת כְּתֹנֶת פַּסִּים אֵינָהּ דּוֹמָה לְקִנְאַת שָׂדֶה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ״וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה״ (בראשית לז:טו), כִּי שָׂדֶה זֶה הַנֶּאֱמָר אֵצֶל קַיִן הִטְעָהוּ, וְלֹא יָדַע שֶׁטֶּבַע הַקִּנְאָה מְחַיֶּבֶת שֶׁעַל דָּבָר מוּעָט יָקוּם אִיש עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נָפֶשׁ.
פסוק כג:אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י כֻּתָּנְתּוֹ זֶה חָלוּק, וְלָמָּה זֶה הִפְשִׁיטוּ כֻּתָּנְתּוֹ, וְאוּלַי יוֹסֵף בְּלֶכְתּוֹ אֶל אֶחָיו הָיָה מִתְיָרֵא פֶּן יִגְזְלוּ אֶחָיו מִמֶּנּוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, עַל כֵּן עָשָׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת וְהָלַךְ וְתָפַר וְחִבֵּר אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֶל סְתָם חֲלוּקוֹ, כִּי אָמַר מִסְתָּמָא לֹא יַצִּיגוּהוּ עָרוֹם וְכוּלֵי הָאי לֹא חֲשָׁדָם, עַל כֵּן הִפְשִׁיטוּ הֵמָּה גַּם אֶת חֲלוּקוֹ אַגַּב כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, וְיִהְיֶה ״אֶת״ פֵּרוּשׁוֹ כְּמוֹ ״עִם״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיּוֹסֵף הֶחֱלִיף כֻּתָּנוֹתָיו וְהִלְבִּישׁ כְּתֹנֶת הַפַּסִּים עַל גּוּפוֹ מַמָּשׁ, וּסְתָם חֲלוּקוֹ הִלְבִּישׁ לְמַעְלָה כְּדֵי לְהַעֲלִים מִן אֶחָיו הַכְּתֹנֶת פַּסִּים, לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֶת כֻּתָּנְתּוֹ״, כִּי מִתְּחִלָּה הִפְשִׁיטוּ סְתָם כְּתֹנֶת שֶׁל מַעְלָה, וְאַחַר כָּךְ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו עַל גּוּפוֹ מַמָּשׁ, וְלֹא מֵעַל דְּמֵעַל.
פסוק כד:וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם. אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ. מָצְאוּ לָהֶם הֶתֵּר בָּזֶה כִּי חָשְׁבוּ אֶת מֵבִיא דִּבָּתָם לְבַעַל לָשׁוֹן הָרָע, וּמָצִינוּ שֶׁבַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן נִדּוֹנִים בִּנְחָשִׁים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כא ה) ״וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה״, וּכְתִיב (במדבר כא ו) ״וַיְשַׁלַּח ה׳ בָּעָם אֶת הַנְּחָשִׁים״, יָבֹא הַנָּחָשׁ שֶׁחָטָא בִּלְשׁוֹנוֹ וְסִפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל בּוֹרְאוֹ (שמות רבה ג יב) וְיִפָּרַע מִבַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן כְּפֵרוּשׁ רַשִּׁ״י שָׁמָּה, שֶׁהַלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן, וּכְתִיב (קהלת י יא) ״אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן״. וּכְתִיב (קהלת י ח) ״וּפוֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ״. זֶה הַלָּשׁוֹן הַפּוֹרֵץ שְׁנֵי גְּדֵרִים, אַחַת שֶׁל בָּשָׂר וְאַחַת שֶׁל עֶצֶם, וְיוֹצֵא לַחוּץ לְדַבֵּר, עַל כֵּן הִגִּיד לָנוּ הַכָּתוּב שֶׁהָיוּ בַּבּוֹר נְחָשִׁים, לוֹמַר יָבֹא הַנָּחָשׁ שֶׁחָטָא בִּלְשׁוֹנוֹ עַל עִסְקֵי עֲרָיוֹת, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁרָאָה אֶת אָדָם וְחַוָּה עֲסוּקִים בְּתַשְׁמִישׁ עַל כֵּן נִתְאַוָּה לָהּ, וְיִפָּרַע מִן יוֹסֵף שֶׁסִּפֵּר עַל אֶחָיו אֵיךְ שֶׁהֵם חֲשׁוּדִים עַל עֲרָיוֹת.
פסוק כו:מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ. בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּזְכַּר בַּמִּקְרָא לְשׁוֹן בֶּצַע מְדַבֵּר בַּהֲנָאַת מָמוֹן, וְכָאן מֵהֵיכָא תֵּיתֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם הֲנָאַת מָמוֹן בִּדְבַר הַהֲרִיגָה? עַל כֵּן נִרְאֶה לִי שֶׁכָּל עִקַּר הַקִּנְאָה הָיְתָה עַל הַבְּכוֹרָה, כִּי הִרְגִּישׁוּ הָאַחִים בִּכְתֹנֶת הַפַּסִּים שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַבְּכוֹרָה כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה (בראשית לז:ג). וּלְפִי שֶׁמִּשְׁפַּט הַבְּכוֹר לִקַּח פִּי שְׁנַיִם, עַל כֵּן הָלְכוּ לִרְעוֹת צֹאן אֲבִיהֶם לִשְׁכֶם, מָקוֹם מוּכָן לְפֻרְעָנִיּוֹת וְסַכָּנָה מִפְּנֵי הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר סְבִיבוֹת שְׁכֶם, פֶּן יִגְזְלוּ צֹאנָם וּבְקָרָם מֵחֲמַת שֶׁבְּנֵי יַעֲקֹב לָקְחוּ צֹאנָם וּבְקָרָם כְּשֶׁבָּאוּ עַל שְׁכֶם. וְלֹא הִקְפִּידוּ הָאַחִים אַף אִם יָקוּמוּ עֲלֵיהֶם אוֹיְבִים וְיִקְחוּ כָּל הַמִּרְעֶה, בְּאָמְרָם: ״אִם הַקָּטָן שֶׁבָּנוּ יִקַּח פִּי שְׁנַיִם, גַּם לָנוּ גַּם לוֹ לֹא יִהְיֶה״, וְהָיוּ מִתְיָאֲשִׁים שֶׁיַּפְסִיד כָּל אֶחָד חֶלְקוֹ כְּדֵי שֶׁיַּפְסִיד יוֹסֵף שְׁנֵי חֲלָקִים, כַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַקַּנַּאי וְהַחַמְדָן שֶׁבָּאוּ לִפְנֵי שְׁלֹמֹה. וְכַאֲשֶׁר הָלְכוּ לִשְׁכֶם הִרְגִּישׁ יַעֲקֹב בְּתַחְבּוּלָתָם וְשָׁלַח אֶת יוֹסֵף לֵאמֹר ״לֶךְ רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן״ (בראשית לז:יד) מִן הָאוֹיְבִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָם, וְיוֹסֵף אָמַר ״אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ״ (בראשית לז:טז) וְאֵין אֲנִי חוֹשֵׁשׁ אֶל הַצֹּאן. וְעַל כֵּן אָמַר ״הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם״ (בראשית לז:יג), וּלְשׁוֹן ״הֲלֹא״ כָּךְ מַשְׁמַע: הֲלֹא מָקוֹם זֶה מְסֻכָּן וּמוּכָן לְפֻרְעָנִיּוֹת? וְלֹא אָמַר ״רֹעִים בַּצֹּאן״, נוּכַל לוֹמַר שֶׁהֵם רוֹעִים אֶת עַצְמָם וְאֵינָם חוֹשְׁשִׁין אֶל הַצֹּאן, מִן הַטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.
פסוק כו:וּמַה שֶּׁאָמְרוּ לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ. נִרְאֶה לְפָרֵשׁ שֶׁחֲשָׁבוּהוּ לְהוֹלֵךְ רָכִיל, וְכָל הוֹלֵךְ רָכִיל גּוֹרֵם שְׁפִיכוּת דָּמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל כב ט) ״אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם״. וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (דברים רבה ה י) ״לָשׁוֹן הָרָע תְּלָתָא קָטִיל״ כוּ׳. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ״ (בראשית לז יח), לְפִי שֶׁהַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ, זֶהוּ שֶׁאָמַר: וּבְטֶרֶם יִקְרַב הוּא אֲלֵיהֶם לְהָרְגָם, הִתְנַכְּלוּ לַהֲמִיתוֹ קֹדֶם, וּבְטֶרֶם יִקְרַב הוּא אֲלֵיהֶם. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ״ (בראשית לז כ), מַהוּ ״וְעַתָּה״? אֶלָּא עַתָּה תֵּכֶף וּמִיָּד, בְּטֶרֶם יִקְרַב הוּא אֵלֵינוּ, וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר. וּלְמַעְלָה בֵּאַרְנוּ פָּסוּק זֶה בְּדֶרֶךְ אַחֵר בְּפָסוּק ״וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם״ (בראשית לז ב). ״וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם״ (בראשית לז כא), לְפִי שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא פֶּן יִתְלוּ כָּל הַסִּרְחוֹן בּוֹ, כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּב אֵלָיו הַבְּכוֹרָה שֶׁנִּטְּלָה מִמֶּנּוּ וְנִתְּנָה לְיוֹסֵף.
פסוק כו:וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה בֶּצַע. שֶׁל מָמוֹן יִהְיֶה לָנוּ כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ? בִּשְׁלָמָא אִם הָיָה לָנוּ רְשׁוּת לְפַרְסֵם הַדָּבָר, הָיָה כָּאן בֶּצַע מָמוֹן, כִּי מֵאַחַר שֶׁנִּלְקְחָה הַבְּכוֹרָה מִן רְאוּבֵן, אִם כֵּן רְאוּבֵן הַבְּכוֹר נִסְתַּלֵּק, וְיוֹסֵף מֵת, אִם כֵּן יַחֲזֹר חֵלֶק שֶׁל הַבְּכוֹר לְכָל הָאַחִים בְּשָׁוֶה. אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁמֵּחֲמַת צַעֲרוֹ שֶׁל אַבָּא אֵין לָנוּ רְשׁוּת לְפַרְסֵם הַדָּבָר, וְכָל הַיָּמִים יִהְיֶה בְּסָפֵק שֶׁמָּא יוֹסֵף חַי וְנֶאֱבַד, אוֹ לְאֶרֶץ רְחוֹקָה נִמְכַּר, אִם כֵּן אֲפִלּוּ אַחֲרֵי מוֹת אֲבִיהֶם יִהְיֶה חֶלְקוֹ מֻנָּח בְּבֵית דִּין, עַד שֶׁיִּוָּדַע מֶה הָיָה לוֹ, וְעָלֵינוּ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁנֶּהֱרַג, מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר אָמַרְנוּ בִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁלֹּא נֶהֱרַג, וְאִם כֵּן אֵין כָּאן בֶּצַע מָמוֹן. ״לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים״ – וְאָז יִהְיֶה לָנוּ בֶּצַע מָמוֹן, כִּי שָׁם יִהְיֶה עֶבֶד עוֹלָם, וְאִם כֵּן מַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ, וּבְוַדַּאי אָבִינוּ יַעֲבִיר נַחֲלָתוֹ מִכָּל וָכֹל, כִּי מַה הֲנָאָה יִהְיֶה לוֹ אִם יַנְחִילֶנּוּ וְיָבֹא רַבּוֹ וְיִקַּח כָּל אֲשֶׁר לוֹ.
פסוק כו:וּבְעִנְיַן הַמְּכִירָה לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְלַמִּדְיָנִים, נִרְאֶה שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, כִּי הָאַחִים לֹא רָצוּ לְמָכְרוֹ כִּי אִם לַיִּשְׁמְעֵאלִים לְבַד, כִּי אָמְרוּ שֶׁיִּשְׁמָעֵאל הוּא אֲחִי יִצְחָק וּמִצַּד הַקֻּרְבָה יְרַחֵם עָלָיו, וְאוּלַי שֶׁעַל יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ ״כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא״ (בראשית לז:כז) מִלְּשׁוֹן ״כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ״ (בראשית יג:ח). אַךְ שֶׁיִּשְׁמְעֵאלִים אֵלּוּ לֹא רָצוּ לִקְנוֹתוֹ כִּי לֹא הָיוּ סוֹחֲרִים, וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם סוֹחֵר שֶׁיַּחֲזוֹר וְיִקְנֶה מֵהֶם תֵּכֶף מִיָּד לְיָד לֹא רָצוּ לִקְנוֹתוֹ. וְכַאֲשֶׁר אַחַר כָּךְ עָבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סוֹחֲרִים, אָז רָאוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים כִּי יֵשׁ לָהֶם סוֹחֲרִים שֶׁיַּחְזְרוּ וְיִקְנוּ מֵהֶם, אָז נִתְרַצּוּ לִקְנוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ״וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים״ (בראשית לז:כח), וּמִמֵּילָא שָׁמְעִינַן שֶׁהַיִּשְׁמְעֵאלִים מְכָרוּהוּ לַמִּדְיָנִים בְּלֹא רְצוֹן הָאַחִים, אוֹ בְּלֹא יְדִיעָתָם, וְהַמִּדְיָנִים חָזְרוּ וּמְכָרוּהוּ לְפוֹטִיפַר כוּ׳. וְכַאֲשֶׁר שָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ, אָמַר ״וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא״ (בראשית לז:ל), כִּי אִם מֵחֲמַת חֵלֶק הַבְּכוֹרָה הֲרַגְתֶּם אֶת יוֹסֵף, אִם כֵּן שֶׁמָּא גַּם לִי תַּעֲשׂוּ כֵן שֶׁלֹּא תַּחֲזוֹר לִי הַבְּכוֹרָה, ״וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא״ כִּי אָנָה מִפְּנֵיכֶם אֶבְרַח. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמֵּחֲמַת יִרְאָה זוֹ רָצָה רְאוּבֵן לְהַצִּילוֹ מֵעִיקָּרָא.
פסוק לג:חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ. רֶמֶז לִכְלַל הַשְּׁבָטִים שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְחַיּוֹת אַרְיֵה, וְאַיָּלָה, וְנָחָש, וְהַכָּתוּב כְּלָלָם וְאוֹמֵר (יחזקאל יט ב) ״מָה אִמְּךָ לְבִיאָה בֵּין אֲרָיוֹת״. דָּבָר אַחֵר: ״חַיָּה רָעָה״ זוֹ הַדִּבָּה שֶׁהֵבִיא אֵיךְ שֶׁאֶחָיו אָכְלוּ אֵבֶר מִן הַחַי, זוֹ הַדִּבָּה רָעָה הָרְמוּזָה בַּחַיָּה הִיא אֲכָלַתְהוּ, כִּי רָצוּ לְהַרְאוֹת שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא ״וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים״. וְכָל זֶה מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּצְנְצָה בּוֹ, כִּי גַם לְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י שֶׁפֵּרַשׁ ״חַיָּה רָעָה״ עַל אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר, רוּחַ ה׳ דִּבֶּר בּוֹ. וְהִנֵּה עֲדַיִן עִנְיַן אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר לֹא הָיָה, וְאֵיךְ יֹאמַר ״אֲכָלָתְהוּ״ לְשׁוֹן עָבָר, וְעוֹד מָה עִנְיָן זֶה לְכָאן, אֶלָּא הַנָּכוֹן הוּא כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ.
פסוק לה:וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם. פֵּירֵשׁ רַשִׁ״י דַּוְקָא עַל הַמֵּת נִגְזְרָה גְזֵרָה שֶׁיִּשְׁתַּכַּח מִן הַלֵּב, וְלֹא עַל הַחַי שֶׁהוּא סָבוּר שֶׁמֵּת. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא שֶׁעִקַּר הַתַּנְחוּמִין הוּא כְּשֶׁיִּתֵּן הַחַי אֶל לִבּוֹ שֶׁזֶּה הַמֵּת זָכָה לְרֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים, וְכִי הוּא נֶעְתַּק מִן עוֹלָם הָאָפֵל אֶל הָאוֹר הַנִּצְחִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פד, יא) ״כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף״ וְגוֹ׳. וְיַעֲקֹב רָאָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁיּוֹסֵף אֵינוֹ בְּגַן עֵדֶן, עַל כֵּן ״וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם״. וְנָתַן טַעַם לַדָּבָר: ״כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה״. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (עיין תנחומא ויגש ט) שֶׁאָמַר זֶה עַל שֶׁהָיָה מֻבְטָח שֶׁלֹּא יִרְאֶה הוּא פְּנֵי גֵיהִנֹּם כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יָמוּת אֶחָד מִבָּנָיו. וְקָשֶׁה עַל זֶה, דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״כִּי אֵרֵד אָבֵל שְׁאֹלָה״, כִּי מִדְּקָאָמַר ״אֶל בְּנִי״ מַשְׁמָע שֶׁגַּם בְּנוֹ בִּשְׁאוֹל הַגֵּיהִנֹּם, וּמֵהֵיכָן לָמַד יַעֲקֹב לוֹמַר כֵּן? אֶלָּא וַדַּאי לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁאֵין בְּנוֹ בְּגַן עֵדֶן, אָז חָשַׁב שֶׁוַּדַּאי הוּא בְּגֵיהִנֹּם, וְגַם אֲנִי אֵרֵד אֵלָיו שָׁם. עַל כֵּן ״וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם״ אֲפִלּוּ עַל בְּנוֹ לְבַד. וְיֵשׁ מַקְשִׁים: אִם כֵּן לָמָּה לֹא הִרְגִּישׁ יַעֲקֹב בָּזֶה שֶׁהוּא חַי? וְנִרְאֶה שֶׁלֹּא קָשֶׁה מִידֵי, גַּם לְפִי פְּשׁוּטוֹ, כִּי יַעֲקֹב תָּלָה הַדָּבָר בְּיִרְאַת רְאִיַּת פְּנֵי הַגֵּיהִנֹּם שֶׁהוּא לְנֶגֶד עֵינָיו תָּמִיד, כִּי סִימָן נִמְסַר לוֹ שֶׁכָּל זְמַן שֶׁלֹּא יָמוּת אֶחָד מִבָּנָיו בְּחַיָּיו לֹא יִרְאֶה פְּנֵי גֵיהִנֹּם. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה״. וּמִכָּל מָקוֹם, פָּסוּק ״נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב״ (תהלים לא, יג) מַשְׁמָע מֵת מַמָּשׁ. עַל כֵּן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י הַטַּעַם שֶׁהוּא לְפִי הָאֱמֶת, וְלֹא הַטַּעַם שֶׁהוּא לְפִי דִּמְיוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב.
