פסוק א:וישב יעקב. א"ר יוחנן, כל מקום שנאמר וישב אינו אלא לשון צער, וישב יעקב בארץ מגורי אביו – כתיב בתרי' ויבא יוסף את דבתם רעה .
(סנהדרין ק"ו א')
פסוק ב:אלה תולדות וגו'. תניא, ראוי היה יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב, שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף , אלא שיצא ש"ז מבין צפרני ידיו , ואעפ"כ יצאו מבנימין אחיו וכולם נקראו על שמו .
(סוטה ל"ו ב')
פסוק ב:אלה תולדות וגו'. א"ר יונתן, ראויה היתה בכורה לצאת מרחל, הכתיב אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שקדמתה לאה ברחמים .
(ב"ב קכ"ג א')
פסוק ב:אלה תולדות וגו'. והלא הי' ראוי לומר אלה תולדות יעקב ראובן, ומה ת"ל יוסף, אלא כשם שנולד יעקב מהול כך נולד יוסף מהול [אדר"נ פ"ב]
פסוק ב:בן שבע עשרה שנה. א"ר לוי, לעולם יצפה אדם לחלום טוב עד כ"ב שנה, דכתיב יוסף בן שבע עשרה שנה, וכתיב (פ' מקץ) ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה, הרי שלש עשרה, ושבע שנות השבע ושתי שנים משנות הרעב – הרי כ"ב .
(ברכות נ"ה ב')
פסוק ב:את דבתם רעה. מה היה אומר, ר' מאיר אומר, אמר, חשודים הם על אבר מן החי ר' יהודה אומר, אמר, מזלזלים הם בבני השפחות ונוהגים בהם כעבדים, ור' שמעון אומר, אמר, נותנים עיניהם בבנות הארץ, א"ר יהודה בן פזי, כתיב (משלי ט״ז:י״א) פלס ומאזני משפט לה', אמר הקב"ה, הוא אמר חשודים הם על אבר מן החי אני מוכיח עליהם, שנאמר וישחטו שעיר עזים , הוא אבר מזלזלים הם בבני השפחות – לעבד נמכר יוסף (תהילים ק״ה:י״ז), הוא אמר נותנים עיניהם בבנות הארץ – הא דובא מתגריא בך, שנאמר ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף .
(ירושלמי פאה פ"א ה"א)
פסוק ג:כתונת פסים. א"ר חמא בר גוריא אמר רב, לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שהרי בשביל משקל שני סלעים מילת לכתונת פסים שעשה יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים .
(שבת י' ב')
פסוק ט:והנה השמש והירח. א"ר ברכיה, חלום אע"פ שמקצתו מתקיים, כולו אינו מתקיים, מנ"ל – מיוסף, דכתיב והנה השמש והירח משתחוים לי, וההיא שעתא אמי' לא הוית .
(ברכות נ"ה א')
פסוק י:להשתחות לך ארצה. ת"ר, השתחואה – זו פשוט ידים ורגלים, שנאמר וגו' להשתחות לך ארצה .
(ברכות ל"ד ב')
פסוק יב:לרעות את צאן. נקוד על את, ללמד שלא לרעות את הצאן הלכו, אלא לאכול ולשתות ולהתפתות [אדר"נ פ' ל"ד]
פסוק יד:לך נא ראה. ת"ר, לך נא ראה את שלום אחיך, מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה .
(חולין צ"א ב')
פסוק יד:וישלחהו מעמק חברון. א"ר חנינא בר פפא, בעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור בחברון דכתיב בי' (פ' לך) ידע תדע כי גר יהיה זרעך .
(סוטה י"א א')
פסוק יד:ויבא שכמה. תני משום רבי יוסי. מקום מזומן לפורעניות, בשכם ענו את דינה, בשכם מכרו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד .
(סנהדרין ק"ב א')
פסוק כא:וישמע ראובן. א"ר תנחום בר חנילאי, מפני מה זכה ראובן להמנות בהצלה [בערי מקלט] תחלה, מפני שהוא פתח בהצלה תחלה, שנאמר וישמע ראובן ויצילהו מידם .
(מכות י' א')
פסוק כב:למען הציל אותו. מכאן שראוי לכתוב ולפרסם את העושה מצוה שהרי התורה פרסמת מצות ראובן שחשב להציל את יוסף ולהשיבו אל אביו [תשובת הרשב"א סי' תתקפ"א]
פסוק כד:והבור רק וגו'. דרש רב נתן בר מניומי משמי' דר' תנחום, והבור רק אין בו מים, ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים, ומה ת"ל אין בו מים, לומר לך, מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו .
(שבת כ"ב א')
פסוק כו:מה בצע. תניא, רבי מאיר אומר, כל המברך את יהודה שאמר מה בצע כי נהרג את אחינו, הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר (תהלים י') ובוצע ברך נאץ ה' .
(סנהדרין ו' ב')
פסוק כח:וימשכו ויעלו. מכאן דהא דקונים במשיכה אינו אלא עד שיוציא את החפץ ממקומו [שערים דרג האי גאון שער ט"ז].
פסוק כח:בעשרים כסף. אמר ר' שמעון בן לקיש, [למה צותה תורה חמשת שקלים בפדיון בכור] לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף, לפיכך יהא כל אחד פודה את בנו בכורו בעשרים כסף .
(ירושלמי שקלים ס"ב ה"ג)
פסוק כח:בעשרים כסף. א"ר לוי, כמה נפל לכל אחד ואחד מהם טבעה, לפיכך צותה תורה שיהא כל אחד נותן שקלו טבעה .
(שם שם)
פסוק לה:וימאן להתנחם. מאי טעמא, לפי שאין מקבלין תנחומין על החי. אבל המת משתכח מן הלב, שנאמר (תהילים ל״א:י״ג) נשכחתי כמת מלב .
(מס' סופרים פ' כ"א)
פסוק לו:והמדנים מכרו אותו. תניא, לא לחנם הלך פינחס למלחמה על המדינים (פ' מטות) אלא לפרע דין אבי אמו, שנאמר והמדנים מכרו אותו .
(סוטה מ"ג א')