פסוק ב:מזה בידך. כלומר מזה שבידך יאמינו לך:
פסוק ב:ויהי לנחש. מפני מה הראה הקב"ה נחש יותר מדבר אחר לומר לך מה נחש ממית בנושכו. אף פרעה ועבדיו נושכין וממיתין את ישראל. ומה שחזר למטה סימן הוא שיהיו פרעה ועבדיו כעץ יבש. וחזר ורמז מידו שהיא מצורעת. רמז הוא שיהיו פרעה ועבדיו טמאים ומטמאים את ישראל:
פסוק ב:ויהי לנחש. רמז לג' אותות הללו. בתחלה נחש. לפי שהיו ישראל בעמל ויגיעה. וכל עמל ויגיעה גרם הנחש. ואח"ך הצרעת. כי בשביל יגיעה בא הצרעת ביד משה מפני שחשדם:
פסוק ז:ויאמר השב ידך אל חיקך. כי דרך נגעים לבא ע"י הסגר וילכו ע"י הסגר:
פסוק ז:והנה שבה כבשרו. רמז שיטהר ישראל מטומאת המצרים:
פסוק ז:והיו וכו' והיו לדם ביבשת. למה כתיב שני פעמים והיו. לומר לך שלא נהפכו לדם ביבשת:
פסוק ט:והיו לדם ביבשת. רמז שישפך דמם של מצרים במכת בכורות על הים בשביל ישראל:
פסוק י:לא איש דברים וכו'. אמר משה שלוחי אומות העולם יודעים ע' לשון. ואני אפי' שלי אינני יודע לדבר:
פסוק י:גם מתמול גם משלשום גם מאז. יש במדרש. ז' ימים פיתה הקב"ה את משה שילך בשליחותו. ונפקא לן מהכא דכתי' ג' גמי"ן. גם מתמול גם משלשום גם מאז. הרי ששה ימים:
פסוק יא:מי שם פה. כלומר פה חדשה אני בורא כ"ש שיש בידי לתקן פה שלך שאינה צריכה אלא תיקון מעט. ורשב"ם ז"ל פי' חלילה נביא גדול כמשה שהיה מגמגם בלישניה אלא ר"ל שלא היה דברן כדכתיב לא איש דברים אנכי. ולא נהירא דכבד פה וכבד לשון לא משמע כן. גם מן המדרש ראיתי שרצה לקחת גחלת ונכווה בלשונו:
פסוק יב:ואנכי אהיה עם פיך והורתיך. ר' יהודה בר' וחכמים פליגי בה. חד אמ' אמ' הקב"ה למשה אני בורא בריה חדשה כאשה זו שהרה ויולדת. וחד אמ' אמ' הקב"ה למשה אני מורה דברי לתוך פיך. כאדם היורה בחץ:
פסוק יד:וראך ושמח בלבו. א"ל הקב"ה שלח נא ביד תשלח דהיינו אהרן אחי שניבא במצרים. שנא' הנגלה נגליתי לבית אביך. א"ל הקב"ה אהרן אחיך יהי שמח בראייתך והיינו דכתיב וראך ושמח בלבו. ולכך זכה אהרן להיות לו חשן ואפוד על לבו:
פסוק יז:ואת המטה הזה תקח בידך. א"ר בון משקל מטה זה מ' סאה ומן סנפירינון היתה והעשר מכות חקוקות עליו בנוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב:
פסוק יט:כי מתו כל האנשים. פ"ה הן דתן ואבירם. ולא מתו ממש. אלא ירדו מנכסיהם ועני חשוב כמת. וא"ת מנא לן שירדו מנכסיהם. אימא מצורעים היו או סומים או היו בלא בנים. דכולם חשובים כמת. וי"ל דמצורעים לא היו. דלא אשכחן שיצאו חוץ למחנה שכינה. וגם סומים לא היו דכתיב העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה. וא"ת אכתי יש לומר דחד מהנך הוו. אכן נתרפאו במתן תורה. והני קראי לאחר מתן תורה כתיבי. וי"ל דאלו היה בם קודם מתן תורה מום. היו חוזרים למומם במעשה העגל. כדאמ' במדרש כל המומין שנתרפאו חזרו למומם במעשה העגל. וכל הני קראי לאחר מעשה העגל כתיבי. וכי תימא לא היה להם בנים. הלא יצאו נצבים פתח אהליהם ונשיהם ובניהם וטפם. וא"ת אכתי לא היו להם בנים כשנאמר להם הדבור הזה אכן קוראם מתים דלאחר מכאן נולדו. וי"ל אלו היו עתידין להוליד לא היה קוראם מתים. עוד י"ל על כרחך ר"ל שירדו מנכסיהם ואין בידם כח להרע לו. שאם אתה אומר שעשירים היו וקרי להו מתים משום דאין להם בנים או חדא מאידך. מאי בשרו הקב"ה לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך. אכתי יש לו ליירא פן יתנו ממונם להורגו. אלא ודאי מתו. ר"ל שירדו מנכסיהם. וכן נמי מת"ו עולה בגימ' ירד"ו מנכ"סיהם חסר אחת. מהר"ם ז"ל:
פסוק כא:בלכתך לשוב מצרימה. דע דע"מ כן שלחתיך שתהא גבור בשליחותי לעשות כל מופתי בפני פרעה ולא תירא ממנו:
פסוק כב:בני בכורי ישראל. כאן הודה הקב"ה ליעקב על מכירת הבכורה:
פסוק כד:ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו. פ"ה מפני שנתעסק במלון תחלה. משמע מתוך לשונו שהיה למשה למולו קודם שיתעסק במלון. ותימא והרי צריך לצאת בדרך למחר ואיכא סכנה למולו. וי"ל שאותו מלון היה במצרים לאחר שפגש אותו אהרן. וא"ל על הראשונים אנחנו מצטערים ואתה רוצה להוליך כל אלו במצרים וחזרה צפורה וכל ביתה. וא"כ כיון שהיה דעתם לחזור יכול למולו מיד קודם שיתעסק במלון ותהא צפורה ממתנת שם עד שיתרפא הנער. וא"ת והלא שבט לוי אינם משועבדים ולמה א"ל משה להחזירם ושמא לא היה רוצה שיהיו ישראל רואים את ישראל בצרה. עוד י"ל דכיון שנתחזק בדרך והתחיל לעשות רצונו של מקום היה יכול לעכב ג' ימים במלון ולמול בנו. אך קשה שהרי לך קיים. אבל שוב מצרימה לא קיים:
פסוק כו:וירף ממנו. לפי שמתחלה כשראתה המלאך בולעו עד המילה היתה מסופקת אם בשביל איחור מילת בנו או בשביל מילת עצמו מפני שבא עליה וכסבורה היא שלא תהא הוגנת לו. ומ"מ מספק כרתה ערלת בנו ואמרה חתן דמים אתה לי. ש"מ בשבילי אתה נענש כשראתה המלאך הרף ממנו. אז אמרה ודאי חתן דמים למולות. בבירור יודעת אני שאינך נענש אלא בשביל מילת בנך:
פסוק כז:לקראת משה. על זה נאמר מי יתנך כאח לי שהרי קין קם על הבל אחיו ויהרגהו. וישמעאל בקש להרוג את יצחק. ועשו בקש להרוג את עשו. והשבטים ליוסף. ואבימלך הרג את אחיו אבל אחים הללו אוהבים זה את זה שבשעה שנתנה למשה מלכות ולאהרן כהונה לא נתקנאו זה בזה:
פסוק כז:ויפגשהו בהר האלהים וישק לו. הדא הוא דכתיב חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. חסד זה משה. דכתיב תומיך ואורך לאיש חסידיך. ואמת זה אהרן. דכתיב תורת אמת היתה בפיהו. וצדק זה משה. דכתי' צדקת ה' עשה. ושלום זה אהרן. דכתיב בריתי היתה אתו החיים והשלום: נמצא באגדה. מאי דכתיב אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. כשברא הקב"ה עולמו נתיעץ עם אמת וחסד וצדקה ושלום אמת אומר לא יברא דכוליה שקרא וצדק אומר יברא דעבדי צדקה. ושלום אומר לא יברא. דכוליה קטטה. וחסד אומר יברא דעבדי חסדא מה עשה הקב"ה הפיל אמת ושלום לארץ בשביל שלא הסכימו לבראת את עולמו. וחסד וצדקה שהסכימו לא הפיל. ועתיד הקב"ה להחזירם זה עם זה. שנא' חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו: