פסוק ב:ויקחו לי תרומה י״מ שפרשה זו נאמרה בתוך המ׳ יום האמורים למעלה בסמוך שעלה משה בהר לקבל הלוחות ושאר התורה, וצוה לו הקב״ה שיעשה משכן ובתוכו ארון ובתוך הארון הניח הלוחות.
פסוק ב:תקחו את תרומתי פרש״י שהתנדבו י״ג דברים האמורים בענין ואלו הם זהב, וכסף, ונחשת, תכלת, וארגמן, תולעת שני, ושש, ועזים, אילים, תחשים, שטים, שמן, סמים. והבשמים הם בכלל השמן הואיל ואינם בעין והנשיאים הביאו את האבנים.
פסוק ב:[ויקחו לי לשמי בשביל שתהיה לשמי].
פסוק ד:ועזים פרש״י נוצה של עזים לכך תרגם אונקלוס ומעזי וכו׳ לפיכך טועה המתרגם ומעזי.
פסוק ה:ועצי שטים במדבר היו יערים שגדלים בהם אותם עצים הקרויים שטים וכן כתיב וישב ישראל בשטים. ועץ קל וחלק ונאה היה והדברים נראים שקל היה מאד שהרי מ״ח קרשים אדניהם ובריחיהם וכל עמודי החצר ואדניהם ותשע עמודי המשכן ואדניהם ויתדותם הכל מושכין שמונה בקר שנתנו לבני מררי כמפורש בפרשת במדבר ונשא, ואעפ״י שהקרשים היו קורות גדולות בני עשר אמות ורחבן אמה וחצי ועביין אמה. אלא ודאי עץ חשוב וקל הוא מאד.
פסוק ו:שמן למאר כל עניני הפרשה מתקוני הבנין שאין דרך למלך לבא אל ביתו עד שיתקנו בו אורה, ומאותו שמן עצמו יקחו לצורך המשחה לקדש בו כל הבנין.
פסוק ו:בשמים בלולים בשמן המשחה. דרך מלכים לבשם להם הבית קודם שיכנסו בו.
פסוק ו:ולקטרת הסמים סרסהו והסמים לקטרת. ואין לומר בשמים לצורך קטרת הסמים שהרי בכל מעשה הקטרת לא היו בו בשמים כלל אלא סמים והמקראות מוכיחים בפרשת תשא.
פסוק ז:אבני שהם לאפד ואבני מלאים לחשן דוגמא המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ.
פסוק ח:ועשו לי מקדש לשון בית מועד כמו התקדשו למחר וכן כתוב ונועדתי לבני ישראל.
פסוק ט:וכן תעשו וי״ו דוכן יתרה היא. וי״א אינה יתרה וקאי הוי״ו אועשית כלים. בתחלה פירש לך עשית המשכן ועשו לי מקדש, וכמו שתעשו המשכן וכן תעשו את הכלים כמו שמפרש והולך.
פסוק י:ועשו ארון והם עשו את המשכן תחלה שכל זמן שלא יהא המשכן עשוי היכן יכניסו את הארון. וכן מצינו בפרשה עקב פסל לך שני לוחות ועשית לך ארון עץ, והוא עשה הארון תחלה כדכתיב לאלתר ואעש ארון ואפסול שני לוחות, וכסדר שהן סדורים בפרשה הראהו הקב״ה למשה כדכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו, ש״מ הראהו תחלה את תבנית המשכן ואח״כ תבנית הכלים. ואיידי דסליק בכלים כדכתיב ואת תבנית כל כליו, פתח הוא תחלה בכלים כדכתיב ועשו ארון וגו׳ לפי שהם עיקר.
פסוק יא:וצפית אתו זהב ראוי היה הארון להיות כולו של זהב אלא שלא יהא כבד לנשאו, ודינו להנשא בכתף כדכתיב כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, וכן מצינו במזבח שהיה נבוב לחות כדי שלא יהא כבד.
פסוק יא:טהור מזוקק בלא סיגים ובלא פסולת.
פסוק יא:זר זהב סביב לכסות את שפתו של מעלה סביב כשצפהו מבית ומחוץ עדין לא היו מצופים פני עביו של מעלה והעץ נראה משם.
פסוק יב:ויצקת לו ארבע טבעת זהב לפי פשוטו הם טבעות קטנות שהיו מן הארון עצמו.
פסוק יב:על ארבע פעמתיו משני צדי רחבו, ויש מפרשים פעמתיו רגלו כמו מה יפו פעמיך בנעלים רגלי עני פעמי דלים. אין נאה להיות הארון מונח סמוך על גבי קרקע. ושתי טבעות אחרים גדולים להיות בתים לבדים ושתי טבעות אלו קבועים בטבעות קטנים וכשהיו מניחים את הארון היו הטבעות הגדולים נשפלים עם הבדים ונתלין שם, שלא היה רוצה הקב״ה שימששו הארון כשיהיו הבדים בטבעות.
פסוק יב:על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית היינו על ארבע פעמותיו וארכו של ארון היה מצפון לדרום בין הבדים שמשך ארכו ממזרח למערב.
פסוק טו:לא יסרו ממנו ריב״ח רמי כתיב בטבעות הארון יהיו הבדים וכתיב והבאת את הבדים בטבעות, אלמא הולכין ובאין לתוכן הא כיצד מתפרקין ואינן נשמטין, בראשיהם היו עבין והכניסו ראש אחד בדוחק בטבעות ובאמצע היו דקין הלכך לא היו נדחקין בטבעות אלא היו מתפרקין והולכין לכאן ולכאן אבל אינן נשמטין לצאת מהם לפי שהן עבין בראשיהן הכי מיתניא והכי פרש״י בפרק בא לו. ד״א כאן ובפרשת ותכל משמע שמשה שם את הבדים בארון, ובפרשת במדבר כתיב ובא אהרן ובניו ושמו בדיו אלמא משמע שהוסרו, אלא י״ל שאף ע״פ ששם אותם משה רצה הקב״ה שיושמו ע״י כהנים, כדכתיב ושמו את בדיו, ומאותה שעה ואילך לא יסורו ממנו. מחמת קדושתו לא רצה הקב״ה שימששו בו להסיר הבדים ולהכניסם בטבעות. ולפי הפשט הבדים עומדים בדוחק בטבעות שכשיהיו נושאין את הארון ויעלו הרים וירדו בקעות לא ירד הארון על כתפי נושאיו, או שמא שני חריצין בכל אחד מן הבדים והטבעות נתונים בהם. ד״א לא יסרו ממנו לפי הפשט אין צורך בבדים אלו להסירם כי אין בהם שום טירוד ודוחק בהם לפי שהם בקדש הקדשים שאין יוצא ונכנס בו רק כה״ג ד׳ פעמים ביום אחד בשנה, אבל במזבח הנחשת הנתון בחצר שהכל נכנסין ויוצאין בו אם יהיו הטבעות תדיר בו יהיו טרודין ודוחקין הנכנסים והיוצאין לפיכך אין צריך שיהיו שם אלא בשעת המסעות כדכתיב והיו הבדים בטבעות וגו׳ בשאת אותו.
פסוק טז:ונתת אל הארן וגו׳ פסוק זה נותן טעם לדבריו שלמעלה להזהיר שינהגו קדושה בארון שהרי העדות נתון בו.
פסוק טז:אל הארון אל משמש במקום בי״ת, דוגמא וישלך אל המים, אל תוך שרפת הפרה, ונתן עליו מים חיים אל כלי.
פסוק יז:ועשית כפרת לא נתנה התורה מדה בעובי הכפרת לפי שלא היה נראה שגבהו של דופן חיצוני של ארון מכסהו.
פסוק יח:שנים כרבים דוגמא מין של עוף כדכתיב ביחזקאל את כרוב ממשח הסוכך, פירש עוף גדול בעל כנפים, ואעפ״י שאמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה כאן התיר צורת הכרובים שהרי לא נעשו להשתחות אלא לישיבתו דוגמא כרובים דכסא הכבוד, ודברים הרבה כאלו מצינו בתורה כמו שכתוב כל העושה בו מלאכה יומת והתיר לעשות בה תמיד, מוסף, מילה ערות אשת אח ויבום לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך.
פסוק יט:מן הכפרת תעשו ואותם שעשה שלמה לא היו על הכפרת.
פסוק כ:פרשי כנפים כדמות עופות על שם שבריה זו נקיה ורוב הלוכה באויר בלא טינוף, וכן מצינו במקום אחר שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים וגו'.
פסוק כ:למעלה מראשיהם דרך ענוה ויראה דוגמא ובשתים יכסה פניו.
פסוק כ:ופניהם איש אל אחיו דברים הללו מוכיחים שלא נעשו לתמונה כדי להשתחות, כיצד אלו לא היה מהם רק אחד או אם היו פני האחד נגד העם ופני האחד אל אחיו, היה פתחון פה לבעל דין לומר שנעשה לשם יראה, עכשו כשפני שניהם איש אל אחיו ועוד ששני פניהם כבושים אל הכפורת מקום השכינה והתורה, ועוד שלא היו נראין לשום בריה רק לכהן גדול ד׳ פעמים ליום אחד בשנה הדבר ידוע כי לא היו שם רק לנוי דוגמת שמשים. כענין שנאמר שרפים עומדים וגו'.
פסוק כא:ונתת את הכפרת על הארן מלמעלה ואח״כ ואל הארן תתן את העדת, כיצד מבאלול שלמפרע היו הלוחות מונחות בארון שעשה משה כדכתיב בפרשת עקב ואעש ארון עצי שטים ואפסול שני לוחות אבנים וגו', ובכ״ה בכסלו הסמוך לאחריו כשנגמר המשכן וכל כליו, אז נתנו תחלה הכפורת על הארון ועדיין היו הלוחות בארון שעשה משה עד באחד בניסן כשנמשח המשכן ואת כל כליו והעלה הכפורת ונתנו הלוחות בארון זה שעשה בצלאל, והוא שנאמר ואל הארון תתן את העדות. ולפי פשוטו ואל הארן כבר יהיה נתון את העדת, ואח״כ ונתת את הכפרת, ואיידי דנקט ליה ואזיל בעשיית הכפרת, כתב לך תחלה ונתת את הכפרת כדי לגמור כל העשיות המוטלות עליה.
פסוק כא:ואל הארן תתן את העדת כאן צוה לתת הלוחות בארון ולמעלה שכתוב ונתת אל הארון נותן טעם ללא יסורו ממנו.
פסוק כא:אשר אתן אליך הם הלוחות שניות שהרי פרשה זו נאמרה במ׳ יום האחרונות, והראשונות נשתברו מי״ז בתמוז שעבר.
פסוק כא:[ואל הארון בארון].
פסוק כב:ודברתי אתך מעל הכפרת והא דכתיב וידבר אליו מאהל מועד, הכי קאמר כשהיה משה חוץ לאהל היה הוא שומע את הקול בא אליו מאהל מועד וכשהיה הוא בתוך האהל היה הקול בא אליו מעל הכפרת, כדכתיב ובבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול וגו'
פסוק כב:את כל אשר אצוה פי׳ ודברתי אתך מעל הכפרת וגם אדבר עמך שם את כל אשר אצוה אותך וגו'.
פסוק כג:ועשית שלחן דרך כבוד הוא שיהיו עבדיו ובני ביתו אוכלים משלחנו.
פסוק כד:וצפית אתו זהב מלמעלה ומלמטה ועדיין היו פני עובי עץ השלחן נראים לכך נאמר ועשית לו זר זהב סביב כמין צירקל״א בלע״ז לכסות עובי השלחן.
פסוק כה:ועשית לו לשלחן מסגרת דבר הסוגר ומקיף. טפח גובה טפח סביב על שפת של שלחן שלא יפול הלחם.
פסוק כה:ועשית זר זהב למסגרתו אם המסגרת של עץ, הזר שלה היה כמין חצי קנה חלול לכסות המסגרת מלמעלה ומשני צדדיה. נמצא כל עץ שבשולחן מצופה זהב. וראיה לדבר ששני זרים היו כדכתיב בפרשת ויקהל ויעש לו זר זהב סביב, וכתיב ויעש זר זהב למסגרתו.
פסוק כו:על ארבע הפאת משני צדי רחבו וארכו שהיה אמתיים בין שני בדיו היה מקום לנושאין שנים לפניו זה בצד זה ושנים לאחריו זה בצד זה כגון שהיו עושים לארון הקודש.
פסוק כז:לעומת המסגרת תהיין תלויות בעבר התחתון של שולחן כנגד המסגרת שעל השולחן כלומר סמוך לשפתו ולא באמצע הדף של שולחן.
פסוק כט:ועשית קערתיו ללוש בהן לחם הפנים הנתון עליו.
פסוק כט:וכפתיו לשום בהם הלבונה לתת אותה בין שתי מערכות הלחם.
פסוק כט:וקשותיו שנותנים בהם מים ללוש הלחם כדכתיב ואת קשות הנסך, כלים שמנסכים מהם מים על גבי הסלת ללושו. קשות לשון כלי כדאמרינן הגונב את הקשות.
פסוק כט:ומנקיתיו שהיו מנקין בהן את התנור מן הדשן ומנקין בהן את השלחן כשנותנין עליו את הלחם. ומנקיתיו פרש״י מפוצלין ששה פצולים למעלה מזה וכו'. הרבה ראיות יש בפרשת שתי הלחם שהסניפין סומכין דופני הלחם שלא ישתברו וכל אחד מהד׳ סניפין עשוי דוגמא זו וכל פיצול ופיצול גבהו טפחים ורחבו חמשה במדה גובה ורחב כל דופן לחם ולחם. דקתני התם בשלמא למאן דאמר כמין תיבה פרוצה היינו דסמיכי ליה סניפים ללחם - פרש״י שתי סניפים שקורין פורק״ש בלע״ז העומדים בקרקע אצל השולחן ארוכות וגבוהות עד הלחם העליון וסומכין הלחם שלא ישתברו דפנותיו - אלא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת - פרש״י אין לה שולים אלא מלמעלה רחבה ומלמטה כלה והולכת עד כאצבע, ושני ראשיהם חדין והולכין למעלה ולהכי קרי ליה רוקדת שמרקדת והולכת (מהר). - היכי סמכי סניפים ללחם - פרש״י הרי הדפנות עשויות בשפוע ואין הסניפין נוגעין אלא מעט בראשו של לחם ואין יכולים לסמוך דפנותיו שלא ישבר. - ומשני דעגיל להו מעגל - פרש״י שאין הסניפין עומדין זקופים אלא עומדין בחצי עגול שקורים צירקל״א ואותו עיגול היה כפול תחת שיפועו של לחם וסומך את כל הלחם וראש הסניף סומך לראש הלחם. ולהכי נקט ליה ששה פצולין, למאן דאמר כמין ספינה רוקדת היה הלחם עשוי ראש העליון של כל סניף מחובר בעמוד והנותר של מטה היה מכפל ומשפע תחת הלחם עד שוליו כמו שפרש״י. ולהאי לישנא סניפין ע״ג שולחן מונחין ורוב השטה דלהלן נוטה שהלחם דומה כמין ספינה רוקדת ועוד שמגביהין אותה לעולי רגלים ומראין אותה ואומרים להם ראו חבתכם לפני המקום ודבר זה כבד לעשות אם הוא עשוי כמין תיבה פרוצה לפי שהסניפים צריכים לעמוד ע״ג קרקע. תנן התם ר׳ מאיר אומר שולחן ארכו י״ב טפחים ורחבו ששה לחם הפנים ארכו עשרה טפחים ורחבו חמשה אורך הששה לחמים זה על גב זה כאחד משני ראשי השלחן על טהרו ונותן ארכו של לחם כנגד רחבו של שלחן. כופל בלחם טפחים מכאן טפחים מכאן ורחבו כנגד ארכו של שלחן ועורך שלשה חצאי קנים חלולים בין כל לחם ולחם ושנים על העליון לפי שאין עליו אחר ומעמיד שני סניפין בקרקע אצל השולחן מזה ומזה ארוכין וגבוהים על הלחם העליון וכל אחד ואחד מפוצל ששה פצולים מכוונים להכניס בהם הקנים שבין לחם ללחם לסמוך בהן כובד הלחם ודפנותיו שלא ישתברו נמצא במערכת שש חלות וי״ד קנים ושני סניפים זהו סדר המערכה האחת, וכסדר הזה היה נותן המערכה השנית הם הששה לחמים אחרים בראשו שני של שלחן נמצא טפחים רוח באמצע שתים מערכות על טהרו של שלחן כדי שתהא הרוח מנשבת בהן אבא שאול אומר שם היו נותנים שני בזיכי לבונה והיינו דכתיב ונתת על המערכת לבונה זכה אצל המערכת.
פסוק כט:אשר יסך בהן אל קשותיו קאי.
פסוק ל:לחם הפנים שיהיו לו פנים פרש״י במנחות דפנות, ד״א כך שמו, לפי שהוא לפני תמיד.
פסוק לא:ועשית מנרת להאיר על השלחן כדכתיב וישם את המנורה נכח השלחן.
פסוק לא:מקשה תיעשה פרש״י לפי שהיה משה מתקשה בה. ומה שנתקשה בה היינו למדת גבהה שהרי לא נתן שיעור למדת גבהה כמו לשאר כלי המשכן.
פסוק לא:גביעיה הם קבועים כולם סביבות הקנה וכשהשמן מתמצה יורד הוא אל הגביע הראשון וכשמתמלא הראשון יורד אל השני ומן השני אל השלישי ומן השלישי לאותו שבירך המנורה שכולן מתמצין לתוכו.
פסוק לז:ועשית את נרתיה כתב עשיה לנרות ללמדך שהם היו כלים לבדם ונעים ונדים היו מן הקנים וראיה לדבר כפתוריהם וקנותם ממנה היו, וכתיב ויעש את נרתיה שבעה.
פסוק לז:נרותיה שבעה כנגד שבעה ימי השבוע, וכנגד שבעה מזלות חמה נוגה כוכב לבנה שבתי צדק מאדים המאירים לעולם.
פסוק לז:והעלה הכהן את נרתיה ז׳ על שבעה הקנים, והאיר הנרות על עבר פניה ידליק הנרות מאותו צד שכל הקנים נראין היינו על עבר פני המנורה.
פסוק לט:ככר זהב פרש״י ככר של חול ששים מנה ושל קדש כפול ק״כ מנה והמנה הוא הליטרא ששוקלים בה כסף למשקל קולוניא והוא מאה זהובים. הרי שבמנורה ונרותיה היו חמשים ליטרין זהובים למנין העולם שנותנים מאתיים ארבעים פשוטין בליטרא. אבל שאר כליה לא היו בכלל הככר כמו שארז״ל.
פסוק מ:וראה ועשה בתבניתם בב״ית ועשה ככל אשר אתה מראה.
