פרשנים על הפרק
📜
תרגום אונקלוסאונקלוס40 פסוקים📜
תרגום יונתןיונתן בן עוזיאל40 פסוקים📜
רש"ירש״י82 פסוקים📜
רבינו חננאלרבנו חננאל1 פסוקים📜
ריב"איהודה בן אליעזר7 פסוקים📜
דעת זקניםתוספות17 פסוקים📜
רשב"םרשב״ם47 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא49 פסוקים📜
חזקוניחזקוני53 פסוקים📜
רמב"ןרמב״ן12 פסוקים📜
הדר זקניםתוספות24 פסוקים📜
רא"שרא"ש6 פסוקים📜
קיצור בעל הטוריםיעקב בן אשר24 פסוקים📜
בעל הטוריםיעקב בן אשר14 פסוקים📜
רלב"גרלב"ג20 פסוקים📜
רלב"ג ביאור המלותרלב"ג41 פסוקים📜
שפתי כהןלא ידוע51 פסוקים📜
פרדס יוסףלא ידוע41 פסוקים📜
צרור המוראברהם סבע9 פסוקים📜
מזרחיאליהו בן אברהם מזרחי50 פסוקים📜
תולדות יצחקיצחק בן יוסף קארו7 פסוקים📜
אברבנאלאברבנאל29 פסוקים📜
ספורנוספורנו15 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי23 פסוקים📜
לבוש האורהר' מרדכי יפה9 פסוקים📜
יריעות שלמהמהרש"ל3 פסוקים📜
עמר נקאלא ידוע12 פסוקים📜
תורת משה (אלשיך)אלשיך41 פסוקים📜
גור אריהמהר"ל39 פסוקים📜
דברי דודדוד הלוי סגל22 פסוקים📜
כלי יקרשלמה אפרים מלונטשיץ40 פסוקים📜
שפתי חכמיםשבתי בס38 פסוקים📜
אור החייםחיים בן עטר66 פסוקים📜
משכיל לדודדוד פארדו23 פסוקים📜
אדרת אליהואליהו בן שלומו זלמן מווילנה2 פסוקים📜
מיני תרגומאישעיה פיק ברלין3 פסוקים📜
נחלת יעקביעקב בן יעקב משה מליסא3 פסוקים📜
נחל קדומיםר' חיים יוסף דוד אזולאי10 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי6 פסוקים📜
נתינה לגרהרב נתן מרקוס אדלר9 פסוקים📜
הכתב והקבלהיעקב צבי מקלנבורג20 פסוקים📜
העמק דברנפתלי צבי יהודה ברלין38 פסוקים📜
הרחב דברנפתלי צבי יהודה ברלין3 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם41 פסוקים📜
תורה תמימההרב ברוך הלוי אפשטיין41 פסוקים📜
צפנת פענחיוסף רוזין4 פסוקים📜
ברכת אשראשר וסרטיל84 פסוקיםמאמרים על הפרק
כלי יקר
שלמה אפרים מלונטשיץ
פסוק א:
וַיְדַבֵּר ה׳ וְגוֹ׳ וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה וְגוֹ׳. שָׁלֹשׁ תְּרוּמוֹת נִזְכְּרוּ כָאן כוּ׳, וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה כַּמָּה סְפֵקוֹת, כִּי לָמָּה יִחֵס שְׁתֵּי תְּרוּמוֹת רִאשׁוֹנוֹת אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי בָּרִאשׁוֹנָה אָמַר ״וְיִקְחוּ לִי״ לִשְׁמִי, וּבַשְּׁנִיָּה אָמַר ״תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי״, אֲבָל בַּשְּׁלִישִׁית לֹא הִזְכִּיר לֹא זֶה וְלֹא זֶה, וְאַדְרַבָּה נֶאֱמַר בָּהּ ״מֵאִתָּם״, יִחֲסָהּ אֶל הַנּוֹתְנִים. וְעוֹד יֵשׁ לִשְׁאוֹל לָמָּה בִּשְׁנֵי תְּרוּמוֹת רִאשׁוֹנוֹת הִקְדִּים לְשׁוֹן קִיחָה לִלְשׁוֹן תְּרוּמָה, וּבַשְּׁלִישִׁית הִקְדִּים לְשׁוֹן תְּרוּמָה לִלְקִיחָה. וְעוֹד יֵשׁ לִשְׁאוֹל אֵיךְ הִכְנִיס מַאֲמַר ״מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ״ בֵּין שְׁתֵּי תְּרוּמוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת שֶׁהָיוּ חוֹב גָּמוּר עַל כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל וְאֵינָן תְּלוּיִין בְּנִדְבַת לֵב הַנּוֹתֵן כְּלָל, כִּי אִם תְּרוּמָה שְׁלִישִׁית שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ״זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת״, הִיא לְבַדָּהּ בָּאָה בִּנְדָבָה, וְלָמָּה הִזְכִּיר בָּהּ לְשׁוֹן קִיחָה מַשְׁמַע בְּהֶכְרֵחַ, וְהַדָּבָר הַבָּא בִּנְדָבָה אֵין בּוֹ הֶכְרֵחַ. וְעוֹד בָּרִאשׁוֹנָה אָמַר ״וְיִקְחוּ״ בִּלְשׁוֹן נִסְתָּר, וּבַשְּׁנַיִם הָאַחֲרוֹנִים אָמַר ״תִּקְחוּ״ בְּנוֹכֵחַ.
פסוק א:
וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, בִּהְיוֹת שֶׁבְּעִנְיַן הַשְּׁקָלִים יֵשׁ מַחֲלֹקֶת בֵּין מְפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה, כִּי יֵשׁ סוֹבְרִים שֶׁלֹּא נִמְנוּ יִשְׂרָאֵל לַגֻּלְגֹּלֶת, אֶלָּא הַשְּׁקָלִים נִמְנוּ כְּדֵי לְהַצִּילָם מִן עַיִן הָרַע. וּמַהֲרִ״י אַבְּרָבַנֵל חוֹלֵק עַל דֵּעָה זוֹ וְאָמַר שֶׁנִּמְנוּ לַגֻּלְגֹּלֶת מַמָּשׁ, וְהַשְּׁקָלִים נִתְּנוּ דֶּרֶךְ צְדָקָה אוֹ קֹדֶם הַמִּנְיָן אוֹ אַחֲרָיו לְכֹפֶר נֶפֶשׁ, כַּמְבֹאָר בְּסִפְרוֹ פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא.
פסוק א:
וְהִנֵּה מָקוֹם אֶצְלִי לְחַלֵּק לְשׁוֹן ״יִדְּבֶנּוּ״ לִשְׁנֵי פָּנִים, אִם לְשׁוֹן נְדָבָה כִּפְשׁוּטוֹ, וְאִם הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ, מִדְּלָא כְּתִיב ״יִנְדְּבֶנּוּ״ בְּנוּ״ן, אִם כֵּן יֵשׁ מָקוֹם לְפָרְשׁוֹ כְּמוֹ ״יִדְּוֶנּוּ״ בְּוָא״ו, כִּי אוֹתִיּוֹת בּוּמַ״ף מִתְחַלְּפוֹת, בִּפְרָט בְּבֵי״ת רְפוּיָה שֶׁמּוֹצָאָהּ כְּמוֹ וָא״ו. וְזֶה מוֹרֶה עַל מִי שֶׁלִּבּוֹ דָּוֶה וְכוֹאֵב עַל הַנְּתִינָה. וּלְפִיכָךְ בִּשְׁתֵּי תְּרוּמוֹת רִאשׁוֹנוֹת, שֶׁלְּכָל הַדֵּעוֹת הָיוּ חוֹבָה עַל כָּל אִישׁ, וְאַף אִם לֹא הָיָה רוֹצֶה לִתְרוֹם מִכָּל מָקוֹם הָיוּ יְכוֹלִין הַגַּבָּאִים לִקַּח מִמֶּנּוּ בְּעַל כָּרְחוֹ, לְפִיכָךְ הִקְדִּים בָּהֶם לְשׁוֹן קִיחָה לִתְרוּמָה, כִּי עַל יְדֵי שֶׁיָּבֹאוּ הַגַּבָּאִים לִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ בְּעַל כָּרְחוֹ, יָבֹא לִתְרוֹם, כִּי קִיחַת הַגַּבָּאִים מְסַבֶּבֶת הַתְּרוּמָה. אֲבָל הַשְּׁלִישִׁית הַבָּאָה בִּנְדָבָה וְלֹא הָיָה שָׁם חוֹבָה כְּלָל, וְאִלּוּ לֹא יִרְצֶה לִתְרוֹם, מִי יוּכַל לְהַכְרִיחוֹ? עַל כֵּן הִקְדִּים בָּהּ הַתְּרוּמָה לַלְּקִיחָה, לוֹמַר שֶׁאַחַר שֶׁהוּא מִנִּדְבַת לִבּוֹ קָרָא שֵׁם וְתָרַם מִן מָמוֹנוֹ כְּפִי רְצוֹנוֹ, אָז יוּכְלוּ הַגַּבָּאִים לְכוֹפוֹ וְלִקַּח מִמֶּנּוּ בְּעַל כָּרְחוֹ מַה שֶּׁתָּרַם כְּבָר, הֵן בַּפֶּה הֵן בַּיָּדַיִם. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם״ וְגוֹ׳, לוֹמַר שֶׁאַחַר שֶׁתָּרַם, אָז ״תִּקְחוּ מֵאִתָּם״ בִּזְרוֹעַ, אִם בֵּינֵי בֵּינֵי נִתְחָרֵט.
פסוק א:
זֶה הַשֵּׁם ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה״, שֶׁיְּמַנּוּ גַּבָּאִים שֶׁיִּקְחוּ הַתְּרוּמָה מִכָּל אִישׁ וָאִישׁ, וְקֹדֶם שֶׁיִּתְבְּעוּ מֵאֲחֵרִים יִתְּנוּ הֵמָּה חֶלְקָם לְקַשֵּׁט אֶת עַצְמָם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יִקְחוּ מֵאֲחֵרִים, וְזֶה הוֹרָאַת וָי״ו שֶׁל ״וְיִקְחוּ״. אֲבָל ״מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ״ — שֶׁלִּבּוֹ דֹוֶה עַל הַנְּתִינָה, כִּי הוּא אִישׁ כִּילַי וְאֵינוֹ נוֹתֵן מֵרָצוֹן טוֹב, וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִתְקוֹטֵט עִם הַגַּבָּאִים, אָז ״תִּקְחוּ״ אַתֶּם מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אוֹ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי וַדַּאי יִשְׂאוּ פְנֵיהֶם וְלֹא יָרִיבוּ עִמָּהֶם עַל זֶה. וְאִם ״יִדְּבֶנּוּ״ פֵּרוּשׁוֹ כְּמוֹ ״יִנְדְּבֶנּוּ״, וְהוּא לְשׁוֹן נְדִיב לֵב, אָז יִהְיֶה מוּסָב לְשֶׁלְּמַעְלָה שֶׁאָמַר ״וְיִקְחוּ לִי״ הַגַּבָּאִים ״תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ״ נְדִיבוּת לִבּוֹ, וּמִמֵּילָא נִשְׁמָע שֶׁמַּה שֶּׁאָמַר אַחַר כָּךְ ״תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי״ מַשְׁמָע אַתֶּם בְּעַצְמְכֶם תִּקְחוּ, מְדַבֵּר בְּמִי שֶׁאֵינוֹ נְדִיב לֵב, מִן הַטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר. אָמְנָם מִדְּקָאָמַר בְּפָרָשַׁת וַיַּקְהֵל (לה ה) ״כֹּל נְדִיב לֵב יְבִיאֶהָ״ (שמות לה, ה), שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁכָּאן מְדַבֵּר בְּמִי שֶׁלִּבּוֹ דֹּוֶה וְכוֹאֵב, וּמִמֶּנּוּ תִּקְחוּ בְּעַל כָּרְחוֹ. אֲבָל מִי שֶׁהוּא נְדִיב לֵב, הוּא יְבִיאֶהָ מֵעַצְמוֹ וְאֵין צָרִיךְ לְכוֹפוֹ. אֲבָל לְשׁוֹן ״תִּקְחוּ״ הַנֶּאֱמָר בִּתְרוּמָה שְׁלִישִׁית הַבָּאָה נְדָבָה, יֵשׁ דְּבָרִים אֲחֵרִים בְּגַוַּהּ, וְזֶה שֶׁאִם יָבֹאוּ גַּבָּאִים חֲשׁוּבִים אֶל הַמִּתְנַדֵּב, בְּלִי סָפֵק שֶׁיִּשָּׂא פְּנֵיהֶם וְיִתְנַדֵּב יוֹתֵר מֵאִלּוּ הָיוּ בָּאִים אֵלָיו סְתָם בְּנֵי אָדָם, כִּי מִטַּעַם זֶה נוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת נְדָבָה בָּרַבִּים, אוּלַי יִשָּׂא פְּנֵיהֶם.
פסוק א:
וּלְפִי מַהֲרִי״א, שֶׁפֵּרֵשׁ כִּי גַּם הַשְּׁקָלִים, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ חוֹבָה, מִכָּל מָקוֹם הָיוּ כְּמוֹ צְדָקָה וְכֹפֶר, יִהְיֶה מַאֲמַר ״מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ״ לְשׁוֹן נְדָבָה מַמָּשׁ, וּמוּסָב אֶל שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה, לְהוֹרוֹת שֶׁגַּם שְׁנֵי תְּרוּמוֹת אֵלּוּ הָיוּ תְּלוּיִין בְּנִדְבַת לֵב הַנּוֹתֵן. אֲבָל בִּתְרוּמָה שְׁלִישִׁית לֹא הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר זֶה, כִּי פְּשִׁיטָא שֶׁהִיא בָּאָה נְדָבָה וְלֹא חוֹבָה, כִּי כְּבָר נִרְמַז זֶה בְּמָה שֶׁהִקְדִּים הַתְּרוּמָה אֶל הַקִּיחָה. וּלְפִי שֶׁשְּׁנֵי תְרוּמוֹת הָרִאשׁוֹנִים הֵם חוֹבָה וְכֹפֶר נֶפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם״ (שמות ל ט״ו), וּכְתִיב (יחזקאל יח ד) ״הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה״, וּבְחֶסֶד הָאֵל יִתְבָּרַךְ הוּא לוֹקֵחַ בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת תְּמוּרַת הַנֶּפֶשׁ, עַל כֵּן נֶאֱמַר בָּרִאשׁוֹנָה ״וְיִקְחוּ לִי״, וּבַשְּׁנִיָּה ״תְּרוּמָתִי״, כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עֲלֵיהֶם. אֲבָל הַשְּׁלִישִׁית שֶׁאֵינָהּ חוֹבָה, לֹא יִחֲסָהּ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּתְלָאָהּ בַּמִּתְנַדְּבִים שֶׁנֶּאֱמַר ״וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם״, כִּי הִיא תְּלוּיָה בָּהֶם, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״מֵאִתָּם״ וְלֹא מֵאֵת ה׳ הָיְתָה זֹאת חוֹבָה.
פסוק א:
וְהִנֵּה קָרוֹב לִשְׁמֹעַ טַעַם אַחֵר, עַל מָה שֶׁיִּחֵס שְׁנֵי תְּרוּמוֹת רִאשׁוֹנוֹת אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלֹא הַשְּׁלִישִׁית, לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם גֶּדֶר עֲנָוָה וְהַכְנָעָה בֵּין הַתַּחְתּוֹנִים, שָׁם חֶבְיוֹן עֻזּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַשּׁוֹכֵן אֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ. אֲבָל בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ נִדְנוּד גַּאֲוָה, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לְיַחֵד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ שָׁם. לְפִיכָךְ שְׁנֵי תְּרוּמוֹת רִאשׁוֹנִים שֶׁהָיָה יַד כָּל אָדָם שָׁוֶה בָּהֶם, כִּי ״הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט״, וְאֵין מָקוֹם לְשׁוּם אֶחָד לְהִתְפָּאֵר עַל חֲבֵרוֹ לוֹמַר ״תְּרוּמָתִי גְּדוֹלָה מִתְּרוּמָתְךָ״, אוֹתָן יִחֵס הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵלָיו. כִּי בָּרִאשׁוֹנָה נֶאֱמַר ״וְיִקְחוּ לִי״ – לִשְׁמִי, כִּי כְּבָר בֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה תְּחִלַּת פָּרָשַׁת מִקֵּץ וּבְפָסוּק ״בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי״ (שמות כ כא) שֶׁכָּל אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם הַגָּדוֹל מוֹרִים עַל גֶּדֶר הָעֲנָוָה, עַיֵּן שָׁם. וּבַשְּׁנִיָּה אָמַר ״תְּרוּמָתִי״. וְכֵן הַדָּבָר הַנַּעֲשֶׂה מִן שְׁנֵי תְּרוּמוֹת אֵלּוּ דּוֹמֶה אֶל הַתְּרוּמָה עַצְמָהּ, כִּי כְּשֵׁם שֶׁכֻּלָּן הָיוּ שָׁוִין בָּהּ וְלֹא הָיָה בָּהּ שׁוּם הִתְנַשְּׂאוּת לְאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ, כָּךְ נַעֲשֶׂה מִתְּרוּמָה אַחַת הָאֲדָנִים. כִּי כָל הָאֲדָנִים הָיוּ שָׁוִים אֶחָד כְּמוֹ חֲבֵרוֹ, וְהָיוּ תַּחְתּוֹנִים לְכָל הַבִּנְיָן כְּאַסְקֻפָּה הַנִּדְרֶסֶת, וְהָיוּ יְסוֹדוֹת לְכָל הַבִּנְיָן. כִּי ״כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עוֹשֵׂיהֶם״, כִּי כְּמוֹ שֶׁהָעוֹשִׂים הַנְּדָבָה הַהִיא הָיוּ שָׁוִין בַּנְּתִינָה וְלֹא הָיָה לְשׁוּם אֶחָד מֵהֶם הִתְנַשְּׂאוּת עַל חֲבֵרוֹ, כָּךְ נַעֲשׂוּ מֵהֶם אֲדָנִים אֵלּוּ הַמּוֹרִים עַל גֶּדֶר הָעֲנָוָה. כִּי הָעֲנָוָה הִיא יְסוֹד הַבִּנְיָן אֲשֶׁר עָלָיו כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל נָכוֹן, וְנִקְרְאוּ בְּשֵׁם אֲדָנִים שֶׁיֵּשׁ בְּמַשְׁמָעוּתוֹ לְשׁוֹן אַדְנוּת וּשְׂרָרָה, יַעַן כִּי כָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ כְּאַסְקֻפָּה הַנִּדְרֶסֶת מִלְּמַטָּה, נַעֲשֶׂה אָדוֹן מִלְמַעְלָה. כִּי כָל הַמַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ, וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ יְסוֹד וְנוֹשֵׂא לְכָל הַבִּנְיָן כַּאֲדָנִים אֵלּוּ שֶׁהָיוּ יְסוֹד וְנוֹשֵׂא לְכָל הַבִּנְיָן. וְכֵן מִלַּת ״נָשִׂיא״ פֵּרוּשׁוֹ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת אֲחֵרִים, כִּי כֻלָּם נִשְׁעָנִים עָלָיו.
פסוק א:
וּמִתְּרוּמָה שְׁנִיָּה הֵבִיאוּ קָרְבְּנוֹת צִבּוּר, שֶׁהָיוּ גַּם כֵּן שָׁוִים בְּכָל יוֹם, כֶּבֶשׂ אֶחָד בַּבֹּקֶר וְהַשֵּׁנִי בֵּין הָעַרְבַּיִם, וּכְתִיב (תהלים נא יט) ״זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה״, רוֹצֶה לוֹמַר תַּכְלִית הַזְּבָחִים לְהָבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי רוּחַ נִשְׁבָּרָה, וְעַל כֵּן יִחֲסָהּ גַּם כֵּן אֵלָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁנֶּאֱמַר ״תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי״, לְפִי שֶׁהַתְּרוּמָה וְהֶעָשׂוּי מִמֶּנָּה הַכֹּל מוֹרֶה עַל גֶּדֶר הָעֲנָוָה. עַל כֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״זוֹ הִיא תְּרוּמָתִי״. אֲבָל תְּרוּמָה שְׁלִישִׁית שֶׁלֹּא הָיוּ הַכֹּל שָׁוִין בָּהּ וְהָיוּ מִתְחַלְּפִים בְּפָחוֹת וְיָתֵר, כִּי הֶעָשִׁיר הַנּוֹתֵן הַרְבֵּה יֵשׁ לוֹ מָקוֹם לְהִתְנַשְּׂאוּת עַל הֶעָנִי לֵאמֹר ״יֵשׁ לִי חֵלֶק גָּדוֹל בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ יוֹתֵר מִן הֶעָנִי בְּהַרְבּוֹתִי מֹהַר וּמַתָּן״, עַל כֵּן נַעֲשׂוּ מִמֶּנָּה כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ הָאָרוֹן וְהַמְּנוֹרָה וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמִּזְבֵּחַ וְיֶתֶר הַכֵּלִים. וּבְלִי סָפֵק שֶׁהָיָה יִתְרוֹן לִקְצָתָם עַל קְצָתָם, כִּי זֵר הָאָרוֹן הוּא כְּנֶגֶד כֶּתֶר תּוֹרָה, וְזֵר הַמִּזְבֵּחַ כְּנֶגֶד כֶּתֶר כְּהֻנָּה, וְזֵר הַשֻּׁלְחָן כְּנֶגֶד כֶּתֶר מַלְכוּת. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּפִי קְדֻשַּׁת הַכֵּלִים הָיָה לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַחֵס נְדָבָה זוֹ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, מִכָּל מָקוֹם מֵאַחַר שֶׁמִּצַּד גְּבִיַּת הַנְּדָבָה הָיָה שָׁם צַד גַּאֲוָה וְהִתְנַשְּׂאוּת לַמַּרְבֶּה עַל הַמַּמְעִיט, עַל כֵּן לֹא יִחֲסָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵלָיו.
פסוק א:
וּבְזֶה רָאִיתִי לְתָרֵץ קֻשְׁיָא אַחַת, מֵאַחַר שֶׁחָשַׁב הַנְּדָבָה כְּסֵדֶר מַדְרֵגָתָן זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת, אִם כֵּן לָמָּה קָא חָשִׁיב אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלּוּאִים לְבַסּוֹף, כִּי הָאֲבָנִים בְּלִי סָפֵק הֵם יְקָרִים יוֹתֵר מִן זָהָב? אַף עַל פִּי שֶׁנּוּכַל לְתָרֵץ וְלוֹמַר לְפִי שֶׁהַנְּשִׂיאִים הֵבִיאוּ אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלּוּאִים לְבַסּוֹף, כְּמוֹ שֶׁמֵּבִיא רַשִׁ״י (שמות לה כז), עַל כֵּן הִזְכִּיר נְדָבָתָם בָּאַחֲרוֹנָה, מִכָּל מָקוֹם גַּם לְפִי דַּרְכֵּנוּ נוּכַל לוֹמַר שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַרְאוֹת שֶׁאֶחָד הַמַּמְעִיט וְאֶחָד הַמַּרְבֶּה, הַכֹּל שָׁוִין לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. עַל כֵּן הִזְכִּיר הֶחָשׁוּב לְבַסּוֹף, שֶׁלֹּא יִהְיֶה תִּפְאֶרֶת הֶעָשִׁיר עַל הֶעָנִי לוֹמַר ״נִדְבָתִי גְּדוֹלָה וְהַכָּתוּב מְנָאָהּ בָּרֹאשׁ״. וְעוֹד הִזְכִּיר נִדְבָתָם בָּאַחֲרוֹנָה, לְפִי שֶׁרוּם לְבָבָם הֱבִיאָם לִידֵי זֶה שֶׁהִתְנַדְּבוּ לְבַסּוֹף, לוֹמַר ״יִתְנַדְּבוּ הַצִּבּוּר וּמַה שֶּׁהֵם מְחַסְּרִים אָנוּ מַשְׁלִימִין,״ וְכָל זֶה דֶּרֶךְ גַּאֲוָה וְגָאוֹן לוֹמַר ״יֵשׁ לְאֵל יָדֵינוּ לְמַלֹּאות מַה שֶּׁהֵם מְחַסְּרִים״. עַל כֵּן הִזְכִּיר נִדְבָתָם אַחֲרוֹנָה, כִּי כָל הַמַּגְבִּיהַּ אֶת עַצְמוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא וְהַנְּשִׂאִם חָסֵר יוּ״ד כְּתִיב, כִּי רַק אוֹת אַחַת מִן הַשֵּׁם הַגָּדוֹל חָקוּק בְּשֵׁם נָשִׂיא, דְּהַיְנוּ הַיּוּ״ד, וְעַל יְדֵי שֶׁהִתְנַשְּׂאוּ בְּדִבְרֵיהֶם, לָקַח ה׳ מִן שְׁמָם אוֹת זֶה מִשְּׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, הַמּוֹרֶה כֻּלּוֹ עַל גֶּדֶר הָעֲנָוָה, כַּמְבֹאָר בַּפָּסוּק (שמות כ כא) ״בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבֹא אֵלֶיךָ״. וְדָבָר זֶה סוֹד מִסּוֹדוֹת הַתּוֹרָה. וְצוּרַת הַיּוּ״ד מוֹרָה גַּם כֵּן עַל הָעֲנָוָה וְהַקַּטְנוּת.
פסוק ג:
וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם. לְדַעַת רז״ל (ספרי דברים א) הָיְתָה תְּרוּמָתָם זוֹ לְכַפָּרָה עַל זְהַב הָעֵגֶל, וּלְדֵעָה זוֹ נוּכַל לְפָרֵש שֶׁשָּׁלֹשׁ תְּרוּמוֹת שֶׁנִּזְכְּרוּ כָּאן הֵם שָׁלֹשׁ עֲבֵירוֹת שֶׁעָשׂוּ בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. בִּשְׁנַיִם הָיוּ כָּל הָעוֹבְדִים שָׁוִין, וּבַשְּׁלִישִׁית נִתְחַלְּפוּ בְּפָחוֹת וְיָתֵר, עַל כֵּן הֵבִיאוּ שָׁלֹשׁ תְּרוּמוֹת, וְרַק בִּשְׁנַיִם הָיוּ שָׁוִין. א׳, מַה שֶּׁקִּבְּלוּ אֶת הָעֵגֶל לֶאֱלוֹהַּ וַיֹּאמְרוּ ״אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל״ (שמות לב:ד). וּבְחֵטְא זֶה הָיוּ כָּל הָעוֹבְדִים שָׁוִים, כִּי כֻלָּם קָרְאוּ לָעֵגֶל אֱלוֹהַּ וְאָדוֹן, עַל כֵּן הֵבִיאוּ תְּרוּמָה רִאשׁוֹנָה שֶׁהָיוּ כֻּלָּם שָׁוִים בָּהּ, וְנַעֲשׂוּ מֵהֶם כָּל הָאֲדָנִים, כִּי זֶה נִגְזָר מִלְּשׁוֹן ״אָדוֹן״ לְכַפֵּר עַל מַה שֶּׁקָּרְאוּ לָעֵגֶל אֱלוֹהַּ. וְרז״ל אָמְרוּ (סנהדרין סג:) שֶׁאִוּוּ לֶאֱלֹהוֹת הַרְבֵּה, רְצוֹנָם לוֹמַר לְהַרְבֵּה אֲדוֹנִים, עַל כֵּן נַעֲשׂוּ מִמֶּנָּה אֲדָנִים הַרְבֵּה. ב׳, מַה שֶּׁזָּבְחוּ לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּזְבְּחוּ לוֹ״ (שמות לב:ו). וּבִזְבִיחָה זוֹ הָיוּ גַּם כֵּן כֻּלָּם שָׁוִין בָּהּ, עַל כֵּן בָּאָה תְּרוּמָה שְׁנִיָּה שֶׁהָיוּ כֻּלָּם שָׁוִין בָּהּ, וְנַעֲשׂוּ מִמֶּנּוּ קָרְבְּנוֹת צִבּוּר לְכַפֵּר עַל ״וַיִּזְבְּחוּ לוֹ״. ג׳, הוּא מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וַיִּתְפָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב״ וְגוֹ׳ (שמות לב:ג), כִּי עָשׂוּ נְדָבָה אֶל מְלֶאכֶת הָעֵגֶל מִמָּמוֹנָם, וְלֹא הָיְתָה יַד כָּל אָדָם שָׁוָה בָּהֶם, כִּי הֶעָשִׁיר הָיָה נוֹתֵן יוֹתֵר מִן הֶעָנִי. כְּנֶגֶד זֶה בָּאָה תְּרוּמָה שְׁלִישִׁית שֶׁלֹּא הָיוּ כֻּלָּם שָׁוִין בָּהּ, כִּי אִם אִישׁ לְפִי עָשְׁרוֹ נָתַן. וּמִטַּעַם זֶה מָנָה נִדְבַת הַנְּשִׂיאִים אַבְנֵי שֹׁהַם בָּאַחֲרוֹנָה, כִּי אֵצֶל הָעֵגֶל הָיוּ גַּם כֵּן נוֹתְנִים יוֹתֵר מִן הֶעָנִי, וְעַל כֵּן נִדְבָתָם נִזְכְּרָה בָּאַחֲרוֹנָה דֶּרֶךְ קְנָס, לְפִי שֶׁהָיָה לָהֶם חֵלֶק גָּדוֹל בְּחֵטְא זֶה. וְגַם לְפִי פְּשׁוּטוֹ לֹא הִקְפִּיד ה׳ עַל מַעֲלוֹת הַנְּדָבָה, כִּי אִם עַל מַעֲלַת הַנּוֹתְנִים, כִּי לִפְעָמִים יִתֵּן אָדָם חָשׁוּב מְעַט כֶּסֶף מִסַּת נִדְבַת יָדוֹ, וְאֵיזֶה עָשִׁיר בְּלִיַּעַל וְאִישׁ חָמָס יִתֵּן אַבְנֵי יְקָר, בְּלִי סָפֵק שֶׁנִּדְבַת הַצַּדִּיק יוֹתֵר מְקֻבֶּלֶת, עַל כֵּן מָנָה אַבְנֵי שֹׁהַם בָּאַחֲרוֹנָה.
פסוק ג:
וּמַה שֶּׁלֹּא הִזְכִּיר בְּכֻלָּם לְשׁוֹן נְתִינָה כִּי אִם לְשׁוֹן קִיחָה, לְפִי שֶׁכָּל נוֹתֵן נְדָבָה יוֹתֵר הוּא לוֹקֵחַ מִמַּה שֶּׁהוּא נוֹתֵן, כִּי יוֹסִיף ה׳ לוֹ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה פִּי שְׁנַיִם כִּפְלַיִם. וְזֶהוּ דַּעַת הַמִּדְרָשׁ (ויקרא רבה לג ו) הָאוֹמֵר: אָדָם לוֹקֵחַ חֵפֶץ, שֶׁמָּא יוּכַל לִקַּח בְּעָלָיו עִמּוֹ? אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר: ״קְחוּ אוֹתִי עִמָּהּ״, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה״ – כִּבְיָכוֹל אוֹתִי אַתֶּם לוֹקְחִין. וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק: מָה עִנְיַן הַתּוֹרָה אֶל הַתְּרוּמָה? אֶלָּא לְפִי שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַלּוֹמֵד עִם חֲבֵרוֹ תּוֹרָה יוֹתֵר הוּא מְקַבֵּל מִמַּה שֶׁנּוֹתֵן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (תענית ז.) ״וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם״, כָּךְ בִּתְרוּמָה זוֹ יוֹתֵר הוּא לוֹקֵחַ מִמַּה שֶּׁהוּא נוֹתֵן. וְזֶהוּ שֶׁמַּסִּיק בְּאוֹתוֹ מִדְרָשׁ: בְּנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מוֹכֵר חֵפֶץ – אָז הַמּוֹכֵר עָצֵב וְלוֹקֵחַ שָׂמֵחַ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן הַתּוֹרָה וְשָׂמַח, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד ב) ״כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ״. וּבֵאוּר עִנְיַן זֶה, שֶׁכָּל מוֹכֵר לַחֲבֵרוֹ אֵיזֶה דְּבַר תּוֹרָה וְלוֹמֵד עִמּוֹ, אָז הוּא מְקַבֵּל גַּם כֵּן מִמֶּנּוּ, וְכָל נְתִינָה יֵשׁ בָּהּ צַד לְקִיחָה. וּלְכָךְ מֵבִיא רְאָיָה מִן הַפָּסוּק ״כִּי לֶקַח טוֹב״, וְזֶה רְאָיָה בְּרוּרָה בְּרִיאָה וְטוֹבָה שֶׁהַנְּתִינָה קְרוּיָה לְקִיחָה. כָּךְ בִּתְרוּמָה זוֹ הַנְּתִינָה קְרוּיָה לְקִיחָה, וְעַל כֵּן הִסְמִיךְ בַּעַל מִדְרָשׁ זֶה כָּל דְּבָרָיו עַל פָּסוּק ״וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה״.
פסוק ג:
זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת. אַף עַל פִּי שֶׁבְּמִדְרָשׁ תַּנְחוּמָא מַסִּיק שֶׁהָיוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר דְּבָרִים וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, וּבִפְרָטָן אַתָּה מוֹצֵא חֲמִשָּׁה עָשָׂר דְּבָרִים, וְתֵרֵץ הָרְאֵ״ם כִּי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי הַכֹּל מִין צֶמֶר וְנֶחְשְׁבוּ לְאַחַת, וְהַחִזְקוּנִי תֵּרֵץ בְּעִנְיָן אַחֵר. אֲבָל רֹב הַמְפָרְשִׁים הִסְכִּימוּ שֶׁהָיוּ שָׁם חֲמִשָּׁה עָשָׂר דְּבָרִים, וְדָבָר זֶה מַסְכִּים לְמַה שֶּׁכָּתְבוּ הַרְבֵּה מְפָרְשִׁים שֶׁכָּל הַמִּשְׁכָּן הָיָה בָּנוּי עַל תַּבְנִית שָׁלֹשׁ עוֹלָמוֹת, וְכֵן כָּתַב רַבֵּינוּ בְּחַיֵּי וּבַעֲקֵדָה וּבְתוֹלְדוֹת יִצְחָק, וּמַהֲרִי״א כָּתַב שֶׁגַּם חַכְמֵי הָאֻמּוֹת הִסְכִּימוּ עַל צִיּוּר זֶה, וּכְתִיב (ישעיה כו ד) ״כִּי בְּיָהּ ה׳ צוּר עוֹלָמִים״, שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת נִבְרְאוּ בְּשֵׁם שֶׁל יָ״הּ. עַל כֵּן בָּאָה כָּל הַנְּדָבָה עַל הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו בְּמִסְפַּר חֲמִשָּׁה עָשָׂר, לְהוֹרוֹת שֶׁקִּיּוּם שָׁלֹשׁ עוֹלָמוֹת תָּלוּי בְּמִשְׁכָּן זֶה הַבָּנוּי עַל תַּבְנִית צִיּוּר זֶה. וּמוֹרֶה קְצָת עַל זֶה אוֹתָן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת שֶׁהָיוּ מִן עֶזְרַת נָשִׁים לְעֶזְרַת אֲנָשִׁים, וְשֶׁנִּבְנָה עַל יְדֵי שְׁלֹמֹה שֶׁהָיָה בְּדוֹר חֲמִשָּׁה עָשָׂר לְאַבְרָהָם. וְכָתְבוּ עוֹד הַמְפָרְשִׁים שֶׁגַּם הָאָדָם שֶׁנִּקְרָא עוֹלָם קָטָן בָּנוּי עַל תַּבְנִית צִיּוּר זֶה, וְנִרְאֶה שֶׁלְּכָךְ נֶאֱמַר ״וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״ (שמות כה ח). ״בְּתוֹכוֹ״ מִבָּעֵי לֵיהּ, אֶלָּא שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁבְּאֶמְצָעוּת צִיּוּר זֶה אֲשֶׁר בּוֹ שׁוֹכֵן כְּבוֹד ה׳ יִשְׁכֹּן גַּם בְּתוֹכָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָם מַמָּשׁ, כִּי עִקַּר שְׁכִינָתוֹ שָׁמָּה בַּעֲבוּר יִשְׂרָאֵל, לֹא בַּעֲבוּר צִיּוּר זֶה הֶעָשׂוּי מִכֶּסֶף וְזָהָב, כִּי הוּא אֵינוֹ כִּי אִם אֶמְצָעִי לְהַמְשִׁיךְ בְּאֶמְצָעוּתוֹ כְּבוֹד ה׳ אֶל תּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק ג:
וּבְמִדְרָשׁ תַּנְחוּמָא מַסִּיק, זָהָב כְּנֶגֶד מַלְכוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב לח) ״אַנְתְּ רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא״, וְכֶסֶף כְּנֶגֶד מָדַי, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף״ וְגוֹ׳ (אסתר ג ט), וּנְחֹשֶׁת כְּנֶגֶד מַלְכוּת יָוָן שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִכֻּלָּם, ״עֹרֹת אֵילִים מְאָדָּמִים״ כְּנֶגֶד מַלְכוּת אֱדוֹם כוּ׳. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם רוֹאִין אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מִתְגָּאוֹת וּבָאוֹת עֲלֵיכֶם, חַיֵּיכֶם שֶׁאֲנִי מַצְמִיחַ לָכֶם יְשׁוּעָה מִתּוֹךְ הַשִּׁעְבּוּד״. מָה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ? ״שֶׁמֶן לַמָּאוֹר״ (שמות כה ו) – זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלב יז) ״שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד, עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי״, וּכְתִיב (ישעיה ס א) ״קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ״. וְעַל מִדְרָשׁ זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ תָּמְהוּ רַבִּים, שֶׁהוֹצִיאוּ הַמִּקְרָא מִפְּשׁוּטוֹ וּלְפָתְרוֹ עַל אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת.
פסוק ג:
וְלִי נִרְאֶה שֶׁגַּם בַּעַל מִדְרָשׁ זֶה סוֹבֵר שֶׁהַכֹּל כִּפְשׁוּטוֹ, וְאֵינָן מְרַמְּזִים כְּלָל עַל אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, אַךְ שֶׁדַּעְתּוֹ לְפָרֵשׁ עַל מָה זֶה הֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִנְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע כָּל אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, וְכִי נִמְשְׁלוּ לְזָהָב וְכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל, וְכִי הָרָשָׁע הָגוּן לְכָךְ שֶׁיּוֹדִיעֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁכַּוָּנָתוֹ הָיְתָה לְתוֹעֶלֶת יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָם זְכֻיּוֹת אֲשֶׁר בְּכֹחָם יוּכְלוּ לַעֲמוֹד כְּנֶגֶד כָּל אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת אֵלּוּ, וְשֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְכַלּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל. כִּי מַלְכוּת בָּבֶל נִמְשָׁל לְזָהָב, וְיֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל כְּנֶגְדָּהּ מִצְוָה אַחַת שֶׁעוֹשִׂין בְּזָהָב, וְהוּא זְהַב הַתְּנוּפָה, וְזָהָב זֶה הוּא כְּנֶגֶד מַלְכוּת בָּבֶל. לְשׁוֹן ״כְּנֶגֶד״ מוֹרֶה שֶׁזָּהָב זֶה מִתְנַגֵּד אֶל אוֹתוֹ מַלְכוּת שֶׁנִּמְשָׁל לְזָהָב. וְכֵן כֶּסֶף כְּנֶגֶד מָדַי, וְכֵן נְחֹשֶׁת כְּנֶגֶד יָוָן, וְכֵן עוֹרֹת אֵילִים מְאָדָּמִים כְּנֶגֶד אֱדוֹם שֶׁהִמְשִׁיל לְבַרְזֶל, כִּי מִמֶּנּוּ עוֹשִׂין הַחֶרֶב הַמַּאֲדִים. וּבִנְיַן אָב לְכֻלָּם, מָה שֶׁמָּצִינוּ בְּמַסֶּכֶת (מגילה יג:) אָמַר רַבִּי לֵוִי: ״גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שֶׁעָתִיד הָמָן לִשְׁקוֹל שְׁקָלִים עַל יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִקְדִּים שְׁקָלֵיהֶם לְשִׁקְלֵי הָמָן״. וּמִכָּאן רְאָיָה שֶׁכֶּסֶף זֶה בָּא לְהַקְדִּים אֶת הָמָן, דְּהַיְנוּ מַלְכוּת מָדַי. כָּךְ זָהָב זֶה בָּא לְהַקְדִּים אֶת נְבוּכַדְנֶצַּר, וּנְחֹשֶׁת זֶה בָּא לְהַקְדִּים אֶת יָוָן, וְעוֹרֹת אֵילִים מְאָדָּמִים לְהַקְדִּים אֶת אֱדוֹם. וּבָזֶה מְדֻקְדָּק לְשׁוֹן ״כְּנֶגֶד״ הַנֶּאֱמָר בְּכֻלָּם, כִּי מִצְוֹת אֵלּוּ מִתְנַגְּדִים לָהֶם. אֲבָל בְּ״שֶׁמֶן לַמָּאוֹר״ לֹא אָמַר שֶׁהוּא כְּנֶגֶד מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כִּי אֵין כָּאן הִתְנַגְּדוּת, אֶלָּא עִנְיָנָם אֶחָד, שֶׁבִּזְכוּת שֶׁמֶן לַמָּאוֹר יַעֲרֹךְ ה׳ נֵר לִמְשִׁיחוֹ. וְכֵן רָאִיתִי בְּתַנְחוּמָא שֶׁהִזְכִּיר בְּכֻלָּם לְשׁוֹן ״כְּנֶגֶד״, לֹא כְּגִרְסַת הַיַּלְקוּט שֶׁלֹּא נִכְתַּב לְשׁוֹן ״כְּנֶגֶד״ בְּמִקְצָתָם. וְכֵן דַּעַת בַּעַל מִדְרָשׁ זֶה לְהוֹרוֹת בְּאֵיזוֹ זְכוּת יֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל תְּקוּמָה בְּאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת אֵלּוּ, וְזֶה שֶׁמַּסִּיק ״אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם רוֹאִים״ כוּ׳.
פסוק ט:
וְכֵן תַּעֲשׂוּ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י לְדוֹרוֹת, וְאֵין זֶה מְבוֹאָר בַּמִּקְרָא. וְלִי נִרְאֶה לְפִי שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה תְּחִלָּה תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן, וְאַחַר כָּךְ הֶרְאָה לוֹ תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו״ (שמות כה, ט). וּכְשֶׁצִּוָּה לוֹ עַל עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, הִתְחִיל בַּכֵּלִים תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְעָשׂוּ אֲרוֹן״ וְגוֹ׳ (שמות כה, י), וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר הַמִּשְׁכָּן. וְהָיָה מֹשֶׁה נָבוֹךְ בַּדָּבָר, אִם יַעֲשׂוּ הַמִּשְׁכָּן תְּחִלָּה כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאָה בָּהָר וְאַחַר כָּךְ הַכֵּלִים, אוֹ יַעֲשֶׂה הַכֵּלִים תְּחִלָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּזְכַּר בְּצִוּוּי הָעֲשִׂיָּה. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וְכֵן תַּעֲשׂוּ״ בְּוָא״ו, כִּי אִלּוּ הָיָה אוֹמֵר ״כֵּן תַּעֲשׂוּ״ הָיִיתִי מֻכְרָח לוֹמַר שֶׁקָּאֵי עַל תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו וְלֹא עַל סֵדֶר קְדִימָה וְאִיחוּר. וּמִדְּקָאָמַר ״וְכֵן תַּעֲשׂוּ״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁקֹּדֶם זֶה הִפְסִיק הָעִנְיָן. וְאִם כֵּן, וַדַּאי מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו״ קָאֵי עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְמַעְלָה ״וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ״ (שמות כה, ח). וְאִם כֵּן, עֲשִׂיַּת תַּבְנִיתָם כְּבָר אָמוּר, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם ״וְכֵן תַּעֲשׂוּ״? אֶלָּא שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר, כַּסֵּדֶר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה תְּחִלָּה מִשְׁכָּן וְאַחַר כָּךְ כֵּלָיו. וּמַה שֶּׁהִקְדִּים הָאָרוֹן, זֶהוּ סֵדֶר מַעֲלַת מַדְרֵגָתָן קָא חָשִׁיב, וְסוֹף מַעֲשֶׂה תְּחִלַּת מַחֲשָׁבָה, כִּי עִקַּר בִּנְיָן זֶה הוּא בַּעֲבוּר אֲרוֹן בְּרִית ה׳, כִּי שָׁם מְקוֹם הַשְּׁכִינָה, עַל כֵּן הִקְדִּימוֹ. וְלֹא יָדַעְתִּי מִי הִכְנִיס אֶת רַשִׁ״י בְּדֹחַק זֶה לֵאמֹר שֶׁמֹּשֶׁה צִוָּה אֶל בְּצַלְאֵל לַעֲשׂוֹת כֵּלִים תְּחִלָּה, וְאָנוּ רוֹאִין בְּהֵפֶךְ דְּבָרָיו, שֶׁהֲרֵי גַּם בְּפָרָשַׁת כִּי תִשָּׂא גַּם בְּפָרָשַׁת וַיַּקְהֵל, בְּכָל מָקוֹם צִוָּה עַל הַמִּשְׁכָּן תְּחִלָּה. וְאִם כֵּן, וַדַּאי מַה שֶּׁהִקְדִּים כָּאן הָאָרוֹן הוּא בַּעֲבוּר מַעֲלָתוֹ עַל הַמִּשְׁכָּן וְכָל כֵּלָיו. וּמִי לֹא יָדַע בְּכָל זֹאת שֶׁכֶּתֶר תּוֹרָה הוּא הָעוֹלֶה עַל כֻּלָּם (ברכות נ״ה.).
פסוק י:
וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים. בְּמַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן וְכָל כֵּלָיו וְדִינֵי עֲשִׂיָּתָם כְּבָר נִמְצְאוּ פְּרָטֵי דִינֵיהֶם בַּתַּלְמוּד, עֲלֵיהֶם אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ, וְלֹא נִשְׁאַר לָנוּ לְחַדֵּשׁ בָּהֶם דָּבָר, כִּי אִם בְּמָה שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו כָּל הַמְפָרְשִׁים לַעֲשׂוֹת בָּהֶם רְמָזִים עַל עִנְיָנִים נִסְתָּרִים אוֹ נִגְלִים, כִּי לֹא יִתָּכֵן לוֹמַר שֶׁכָּל פְּרָטִים אֵלּוּ הָיוּ בְּלֹא כַּוָּנָה. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה הָלְכוּ רֹב הַמְחַבְּרִים לַעֲשׂוֹת בָּהֶם רְמָזִים, אִישׁ לְפִי שִׂכְלוֹ, זֶה אוֹמֵר בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה. וַאֲפִלּוּ רַשִׁ״י שֶׁכָּל דְּבָרָיו פְּשׁוּטִים, מִכָּל מָקוֹם בְּמָקוֹם שֶׁמָּצָא לִדְרוֹשׁ קָרוֹב לִפְשׁוּטוֹ לֹא הֵנִיחַ מִלְּבָאֲרוֹ, שֶׁכֵּן בְּפָרָשָׁה זוֹ פֵּרֵשׁ מִזְבַּח נְחֹשֶׁת לְכַפֵּר עַל מִצְחוֹ נְחוּשָׁה, וְכֵן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינוֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים (שמות טו, כז) פֵּרֵשׁ כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים וְשִׁבְעִים זְקֵנִים. עַל כֵּן לֹא אֶחְשׂוֹךְ גַּם אֲנִי מִלּוֹמַר מַה שֶּׁתַּעֲלֶה מְצוּדַת שִׂכְלִי, לְהוֹסִיף קְצָת עַל אוֹתָן רְמָזִים שֶׁדִּבְּרוּ בָהֶם הַמְפָרְשִׁים בִּשְׁנֵי פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ, תְּרוּמָה תְּצַוֶּה. וְטֶרֶם בּוֹאִי לְדַבֵּר בָּהֶם, אוֹמַר בְּדֶרֶךְ כְּלָל עַל שְׁלֹשָׁה רָאשֵׁי כֵּלִים אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נַעֲשָׂה זֵר זָהָב, וְהֵם אָרוֹן, שֻׁלְחָן וּמִזְבֵּחַ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (יומא עב:) שֶׁהֵם כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה כְּתָרִים: כֶּתֶר תּוֹרָה, כֶּתֶר כְּהֻנָּה, כֶּתֶר מַלְכוּת. וְהַבֵּט יָמִין וּרְאֵה, כִּי שְׁלֹשָׁה כֵּלִים אֵלּוּ הָיוּ חֲלוּקִים בְּמִדּוֹת הָאַמּוֹת, כִּי הָאָרוֹן הָיוּ כָּל אַמּוֹתָיו שְׁבוּרוֹת, וְהַמִּזְבֵּחַ הָיוּ כָּל אַמּוֹתָיו שְׁלֵמוֹת, וְהַשֻּׁלְחָן הָיוּ מִקְצָתָן שְׁבוּרוֹת וּמִקְצָתָן שְׁלֵמוֹת, הֲלֹא דָבָר הוּא.
פסוק י:
וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, לְפִי שֶׁאָמְרוּ הַחֲכָמִים, בְּמַעֲלוֹת, הַבֵּט לְמַעְלָה מִמְּךָ, כִּי עַל יְדֵי זֶה יְדַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ כִּי הוּא חָסֵר מִן שְׁלֵמוּת וְלֹא הִגִּיעַ לְמַדְרֵגַת חֲבֵרוֹ וְיָבֹא לְהִתְקַנְּאוֹת בּוֹ וְיוֹסִיף עַל שְׁלֵמוּת חָכְמָתוֹ, כִּי קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה. אֲבָל בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, דְּהַיְנוּ כָּל הַהַצְלָחוֹת הַגּוּפָנִיּוֹת כְּעֹשֶׁר וְכָבוֹד, יִסְתַּכֵּל בְּמִי שֶׁהוּא לְמַטָּה מִמֶּנּוּ, וּבְסִבָּה זוֹ יִשְׂמַח בְּחֶלְקוֹ בִּרְאוֹתוֹ כִּי יֵשׁ לוֹ רַב יוֹתֵר מִן הַרְבֵּה אֲנָשִׁים. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַמִּתְפַּלֵּל יִתֵּן עֵינָיו לְמַטָּה וְלִבּוֹ לְמַעְלָה (יבמות קה:), זֶה הַמִּתְפַּלֵּל עַל צָרְכֵי הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף יִתֵּן לִבּוֹ הָרוֹאֶה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדַעַת בְּמִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ, וְיִתְפַּלֵּל אֶל ה׳ לְהַטּוֹת לְבָבוֹ אֶל הַחָכְמָה שֶׁיַּגִּיעַ בָּהּ לְמַעֲלַת הַשְּׁלֵמִים, שֶׁכֵּן שְׁלֹמֹה לֹא שָׁאַל מֵעִם ה׳ כִּי אִם שֶׁיִּתֶּן לוֹ לֵב שׁוֹמֵעַ. וְעֵינָיו הָרוֹאוֹת בְּחֶמְדּוֹת הַגּוּף הַמֻּחָשׁוֹת יִתֵּן בְּמִי שֶׁהוּא לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּמַדְרֵגָה, וְאָז יִשְׂמַח בְּחֶלְקוֹ וְלֹא יְבַקֵּשׁ עַל רִבּוּי עֹשֶׁר, שֶׁכֵּן שְׁלֹמֹה אָמַר (משלי ל ח) ״רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי״. וְעַל כֵּן הָיוּ כָּל אַמּוֹת הָאָרוֹן שְׁבוּרוֹת, לְהוֹרוֹת שֶׁכָּל אָדָם יְדַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ כְּאִלּוּ הוּא חָסֵר מִן שְׁלֵמוּת הַחָכְמָה וְצָרִיךְ לִמְדֹד עֲדַיִן לְמַלֹּאת חֶסְרוֹנוֹ, כִּי כָּל אַמָּה חֲסֵרָה מוֹרָה עַל דָּבָר חָסֵר הַצָּרִיךְ שֶׁיְּמַלְּאוּ חֶסְרוֹנוֹ. כָּךְ עִקַּר הַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא (איוב כח יב), מִמִּי שֶׁחוֹשֵׁב אֶת עַצְמוֹ לְאַיִן וְחָסֵר, אֲבָל לֹא בְּמִי שֶׁהוּא חָכָם בְּעֵינָיו הַטּוֹעֶה בְּעַצְמוֹ לֵאמֹר שֶׁכְּבָר הִגִּיעַ אֶל תַּכְלִיתָהּ, כִּי אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם (אבות ד א), הַחוֹשֵׁב שֶׁהוּא חָסֵר מִן הַחָכְמָה וְהוּא צָרִיךְ עוֹד לְהִתְלַמֵּד. וְכֵן בִּידִיעַת מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָמְרוּ (בחינת עולם יג מה) תַּכְלִית הַיְדִיעָה שֶׁנֵּדַע שֶׁלֹּא נֵדָעֶךָ. וְעַל כֵּן הָיוּ כָּל אַמּוֹת הָאָרוֹן שְׁבוּרוֹת בְּאֹרֶךְ וְקוֹמָה וְרֹחַב, כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹמְדִים כְּנֶגֶד מַשִּׂיגֵי הַחָכְמוֹת, וְהֵם: קֹצֶר דַּעַת הַמַּשִּׂיג, וְעֹמֶק הַמֻּשָּׂג, וְאֹרֶךְ הַהַצָּעוֹת. כִּי הַקּוֹמָה הַיְינוּ הָעֹמֶק, כִּי עָמֹק הַדָּבָר מִי יִמְצָאֶנּוּ, וְהוּא עֹמֶק הַמֻּשָּׂג. וְהָרֹחַב עוֹמֵד כְּנֶגֶד קֹצֶר דַּעַת הַמַּשִּׂיג, וְהָאֹרֶךְ הַיְינוּ אֹרֶךְ הַהַצָּעוֹת. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב יא ח) ״עֲמֻקָּה מִשְּׁאוֹל מַה תֵּדָע״, וּכְתִיב (שם יא ט) ״אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם״.
פסוק י:
אֲבָל הַשֻּׁלְחָן הַמְרַמֵּז לְכֶתֶר מַלְכוּת, וּלְכָל הַהַצְלָחוֹת הָאֱנוֹשִׁיּוֹת אֲשֶׁר יִשְׂרָאֵל זוֹכִין לָהֶם מִשֻּׁלְחָן גָּבוֹהַּ, הָיוּ אַמּוֹתָיו קְצָתָם שְׁלֵמוֹת, כִּי כָל מַשְׂכִּיל יִשְׂמַח בְּחֶלְקוֹ וִידַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ כְּאִלּוּ יֵשׁ לוֹ כֹּל וְאֵינוֹ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מְאוּמָה, שֶׁכֵּן יַעֲקֹב אָמַר ״יֶשׁ לִי כֹל״ (בראשית לג יא). אָמְנָם קְצָתָם הָיוּ שְׁבוּרוֹת, לְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא יַשְׁלִים הָאָדָם תַּאֲוָתוֹ מִכָּל וָכֹל, וְלֹא יִתֵּן אֶל הַחֹמֶר כָּל אַוַּת נַפְשׁוֹ, אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיִּשְׁבֹּר תַּאֲוָתוֹ. כִּי מִטַּעַם זֶה נִזְכַּר לְשׁוֹן שְׁבִירָה אֵצֶל הַלֶּחֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מג ב) ״שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל״, וּכְתִיב (ויקרא כו כו) ״בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם״. וְיִתְבָּאֵר זֶה עוֹד בְּסָמוּךְ בְּפָרָשַׁת הַשֻּׁלְחָן. אֲבָל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת הָיוּ כָּל אַמּוֹתָיו שְׁלֵמִים, וְכֵן מִזְבַּח הָעוֹלָה, כִּי עִנְיַן שְׁנֵיהֶם לְהַשְׁלִים אֶת הָאָדָם הֶחָסֵר מִצַּד מַעֲשָׂיו, כִּי כָל הַבָּא לְכַפֵּר עַל הָאָדָם מַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ, כִּי מִזְבַּח הָעוֹלָה מְכַפֵּר עַל גּוּף הַחוֹטֵא עַל יְדֵי הַקְרָבַת גּוּפוֹת שֶׁל הַבַּעֲלֵי חַיִּים, וּמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת מְכַפֵּר עַל הַנְּשָׁמָה וְרוּחַ אֱלֹהִים הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה כַּעֲשַׁן הַקְּטֹרֶת, וְעַל כֵּן הָיוּ כָּל אַמּוֹת הָהֵם שְׁלֵמוֹת. וְאַחַר הַצָּעָה קְטַנָּה זוֹ נְבָאֵר בִּפְרָטוּת עִנְיַן הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו.
פסוק י:
וְעָשׂוּ אֲרוֹן. מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּכֻלָּם ״וְעָשִׂיתָ״ וְכָאן נֶאֱמַר ״וְעָשׂוּ״, אָמְרָה הַתּוֹרָה הַכֹּל יָבוֹאוּ וְיִתְעַסְּקוּ בָּאָרוֹן כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לְכֻלָּם חֵלֶק בַּתּוֹרָה, כִּי כֶּתֶר תּוֹרָה הֶפְקֵר לַכֹּל. דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יח) ״עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ״. ״לְלוֹמְדֶיהָ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ״, רֶמֶז לַמַּחֲזִיקִים יְדֵי לוֹמְדֵי תּוֹרָה. וּבִהְיוֹת שֶׁלֹּא כָּל אָדָם מוּכָן לְתַלְמוּד תּוֹרָה, וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ צַד בְּכָל אָדָם שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיֶה חֶלְקוֹ בַּתּוֹרָה, כִּי אַף אִם אֵינוֹ מוּכָן לִלְמֹד, מִכָּל מָקוֹם יָכוֹל הוּא לְהַחֲזִיק יְדֵי לוֹמְדֶיהָ, וְנֶחְשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ הוּא לְמָדָהּ, כְּיִשָּׂשכָר וּזְבוּלוּן, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים״, כִּי מִצַּד הֱיוֹת בָּאָרוֹן הָעֵץ הַמְרַמֵּז עַל ״כִּי עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ״, עַל כֵּן הַכֹּל יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹתָהּ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְעָשׂוּ״, כִּי זֶה דָּבָר שֶׁהַכֹּל יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹתוֹ. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּהוּ דַּעַת רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁאָמַר בְּמַסֶּכֶת (יומא עב:) מִכָּאן לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּנֵי עִירוֹ מְצֻוִּין לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ.
פסוק י:
וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וְצִפִּיתָ אוֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ״. בַּעֲשִׂיַּת עֲצֵי שִׁטִּים אָמַר ״וְעָשׂוּ״, וּבְצִפּוּי הַזָּהָב אָמַר ״וְצִפִּיתָ״, כִּי הַכֹּל יְכוֹלִין לְהַחֲזִיק יְדֵי לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה הָרָמוּז בָּעֵץ, אֲבָל אֵין הַכֹּל יְכוֹלִין לַעֲמוֹד עַל הַנִּגְלֶה וְהַנִּסְתָּר שֶׁבַּתּוֹרָה הָרָמוּז בְּאָמְרוֹ ״מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ״, וְכֵן אֵין הַכֹּל תּוֹכָם כְּבָרָם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְקָרוֹב לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ נַעֲשָׂה הָאָרוֹן עַצְמוֹ מֵעֵץ, כִּי כָל עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי, וְזֶה רֶמֶז לְשָׂכָר טוֹב אֲשֶׁר יֵשׁ לָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כז יח) ״נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ״. וְזֶה דָּבָר שֶׁהַכֹּל נִכְסָפִים אֵלָיו, וּלְכָךְ נֶאֱמַר ״וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים״. אֲבָל צִפּוּי זָהָב מִבַּיִת וּמִחוּץ הַמְרַמֵּז עַל עֶצֶם הַמַּעֲשֶׂה, אֵין כָּל אָדָם שָׁוִין בָּזֶה, וְהוּא מְיֻחָד לְמֹשֶׁה וּלְאַנְשֵׁי סְגֻלָּה אֲשֶׁר כְּעֶרְכּוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְצִפִּיתָ״. וְהִנֵּה הַצִּפּוּי נִזְכָּר שְׁתֵּי פְעָמִים כְּדֵי לְהַבְדִּיל בַּיִת מִחוּץ, כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר ״וְצִפִּיתָ אוֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ״, וְלֹא הִזְכִּיר זָהָב טָהוֹר מִחוּץ. אַף עַל פִּי שֶׁבְּלִי סָפֵק הָיָה הַכֹּל מִזָּהָב טָהוֹר, מִכָּל מָקוֹם לֹא הִזְכִּיר זָהָב טָהוֹר אֵצֶל הַחוּץ, כִּי כָל אֻמָּן דַּרְכּוֹ לְהַדֵּר אֶת הַכְּלִי מִבַּחוּץ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁמְּהַדְּרוֹ בִּפְנִים מִפְּנֵי הָרוֹאִים. וְעַל כֵּן לֹא הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר זָהָב טָהוֹר כִּי אִם אֵצֶל מִבַּיִת, אֲבָל מִחוּץ אֵין אֲנִי צָרִיךְ לְהַזְהִירְךָ שֶׁיִּהְיֶה הַצִּפּוּי גַּם כֵּן מִן זָהָב, כִּי קַל וָחוֹמֶר הוּא מִן הַפְּנִים. וּלְהוֹרוֹת נָתַן בְּלִבָּם שֶׁכְּמוֹהֶם יִהְיוּ עוֹשֵׂיהֶם, כִּי כָל לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה צְרִיכִין בְּיוֹתֵר אַזְהָרָה עַל טָהֳרַת הַלֵּב הַפְּנִימִי שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה בִּלְתִּי לַה׳ לְבַדּוֹ, אֲבָל עַל חִיצוֹנָם אֵין צְרִיכִין כָּל כָּךְ אַזְהָרָה, כִּי כָל אָדָם דַּרְכּוֹ לְהַדֵּר אֶת עַצְמוֹ כְּדֵי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אָדָם.
פסוק י:
דָּבָר אַחֵר: לְכָךְ לֹא הִזְכִּיר זָהָב טָהוֹר אֵצֶל הַחוּץ, כְּדֵי שֶׁנִּלְמוֹד מִזֶּה שֶׁכָּל מַה שֶּׁהָאָדָם עוֹשֶׂה כְּדֵי לְהַדֵּר אֶת עַצְמוֹ בְּעֵינֵי אֱלֹהִים, הוּא וַדַּאי טָהוֹר בְּהֶחְלֵט. אֲבָל כָּל מַה שֶּׁהוּא מַרְאֶה חִיצוֹנוֹ טָהוֹר, אֵינוֹ טָהוֹר בְּהֶחְלֵט, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵן מִפְּנֵי הָרוֹאִים, וְלִבּוֹ בַּל נָכוֹן עִם ה׳. דָּבָר אַחֵר: לְפִי שֶׁנִּקָּיוֹן פְּנִימִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבְּלוֹ כְּשֶׁהוּא טְהוֹר הַמַּחֲשָׁבוֹת, אֲבָל לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ מִבַּחוּץ הוּא דָּבָר קָשֶׁה מְאֹד, כִּי מִדֶּרֶךְ בְּנֵי עַמֵּנוּ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף חוֹבָה, כִּי מִי לָנוּ גָּדוֹל מִמֹּשֶׁה, וַיְחַפְּאוּ עָלָיו דְּבָרִים וַחֲשָׁדוּהוּ בְּמַה שֶּׁאֵין בּוֹ, וְאִם בָּאֲרָזִים נָפְלָה חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם, מַה יַּעֲשׂוּ אֵזוֹבֵי קִיר. דָּבָר אַחֵר: מִבַּיִת וּמִחוּץ רֶמֶז לַנִּגְלֶה וְנִסְתָּר שֶׁבַּתּוֹרָה, וְיָדוּעַ שֶׁהַנִּסְתָּר יֵשׁ בּוֹ יוֹתֵר טָהֳרָה וּקְדֻשָּׁה מִן הַנִּגְלֶה, עַל כֵּן לֹא הִזְכִּיר טָהוֹר כִּי אִם אֵצֶל מִבַּיִת.
פסוק י:
וְהִנֵּה מָקוֹם אִתִּי לְפָרֵשׁ עוֹד ״מִבַּיִת וּמִחוּץ״, עַל דֶּרֶךְ שֶׁמָּצִינוּ בְּמַסֶּכֶת מוֹעֵד קָטָן (טז.) רַבִּי גָּזַר לְתַלְמִידָיו שֶׁלֹּא יִשְׁנוּ בַּשּׁוּק כוּ׳, וּמַסִּיק שָׁם: וְהַכְּתִיב (משלי א כ) ״חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה״? אָמַר רָבָא: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בִּפְנִים, תּוֹרָתוֹ מַכְרֶזֶת עָלָיו מִבַּחוּץ. וּלְפִי זֶה יֵשׁ יוֹתֵר שְׁלֵמוּת בְּתוֹרַת הַבַּיִת מִבְּתוֹרָה שֶׁנִּשְׁנֵית בַּחוּץ, עַל כֵּן הִזְכִּיר ״זָהָב טָהוֹר״ מִבַּיִת וְלֹא הִזְכִּיר זֶה אֵצֶל הַחוּץ. וְאוּלַי שֶׁמִּטַּעַם זֶה הִקְדִּים כָּאן ״בַּיִת״ לְ״חוּץ״, כִּי הִתְחִיל בְּ״זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת״, וּמִשָּׁם נִלְמַד גַּם אֶל הַחוּץ. כָּךְ הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּבַּיִת, מִשָּׁם יִתְפַּשֵּׁט הַדָּבָר לְרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת.
פסוק יא:
וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא עב:) שֶׁזֶּה רֶמֶז לְכֶתֶר תּוֹרָה, וּבַשֻּׁלְחָן וּבַמִּזְבֵּחַ נֶאֱמַר ״וְעָשִׂיתָ לּוֹ״, לְפִי שֶׁכֶּתֶר כְּהֻנָּה וּמַלְכוּת הוּא לַאֲנָשִׁים מְיֻחָדִים, כִּי אֵין כְּהֻנָּה כִּי אִם לְמִי שֶׁהוּא מִזֶּרַע אַהֲרֹן וּמַלְכוּת לְזֶרַע דָּוִד, לְכָךְ נֶאֱמַר ״לוֹ״. אֲבָל כֶּתֶר תּוֹרָה הֶפְקֵר לַכֹּל, לְכָךְ לֹא נֶאֱמַר ״לוֹ״. וְנָקַט לְשׁוֹן ״זֵר״ לְהוֹרוֹת שֶׁהַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה דִּינוֹ כְּזָר הַקָּרֵב יוּמָת. וְכֵן כֶּתֶר כְּהֻנָּה נֶאֱמַר בָּהּ (במדבר יח ז) ״וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת״. וְכֵן כֶּתֶר מַלְכוּת, זֵר וְכֶתֶר לְזֶרַע דָּוִד, וְזָר לַזָּרִים.
פסוק יא:
וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ״ וְגוֹ׳. כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁהָיוּ כָּל הָאַמּוֹת שְׁבוּרוֹת, כְּדֵי שֶׁכָּל אָדָם יְדַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ כְּאִלּוּ הוּא חָסֵר וְלֹא בָּא עַד תַּכְלִית הַחָכְמָה. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (אבות ו, ו) שֶׁהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה מַעֲלוֹת, רֶמֶז לַדָּבָר: ״וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי״ – סוֹף תֵּיבוֹת עוֹלֶה קנ״ו. ״אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קוֹמָתוֹ״ – סוֹף תֵּיבוֹת עוֹלֶה מ״ח, כְּאִלּוּ אָמַר ״קְנוּ הַתּוֹרָה בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה דְּבָרִים״. וּבָא הָרֶמֶז בְּאַמּוֹת שְׁבוּרוֹת, לְפִי שֶׁרוֹב הַדְּבָרִים שֶׁקִּנְיַן הַתּוֹרָה תָּלוּי בָּהֶם תְּלוּיִין בְּמִדַּת הָעֲנָוָה, כִּי הוּא יְסוֹד וּמָקוֹר לְכָל אוֹתָן אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה דְּבָרִים. וְכֵן הָאַמּוֹת שְׁבוּרוֹת מוֹרִים עַל לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, וְהוּא עָנָו וּשְׁפַל רוּחַ. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמִּטַּעַם זֶה גָּזַר רַבִּי שֶׁלֹּא יִשְׁנוּ בַּשּׁוּק כוּ׳, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְגִּילוּ אֶת עַצְמָם לִלְמוֹד מֵחֲמַת יוּהֲרָא, כְּדֵי לְהִתְהַדֵּר בִּפְנֵי הָרוֹאִים, כְּמִנְהַג דּוֹרֵנוּ, שֶׁרוֹב הַלּוֹמְדִים דַּרְכָּם לְהִתְפָּאֵר וּלְמַעַן הַרְבּוֹת חֲרִיפָתָם וּפִלְפּוּלָם בָּרַבִּים.
פסוק יג:
וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים. הֵם נוֹשְׂאֵי הָאָרוֹן, כִּי בָּהֶם אָחֲזוּ הָאָרוֹן. וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְעָשִׂיתָ בַדִּים״, אֶלָּא שֶׁכְּפִי הָרֶמֶז יְרַמֵּז לְשִׁשָּׁה עָשָׂר גַּבְרֵי הַקּוֹרִין בַּתּוֹרָה בְּשַׁבָּת וּבְשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי, כְּמִסְפַּר ״בַדֵּי״. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְצִפִּיתָ אוֹתָם זָהָב״, הַיְינוּ יוֹם ז׳ וְיוֹם ה׳ וְיוֹם ב׳. דּוּגְמָא לָזֶה פֵּרַשְׁנוּ בְּעוֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מַאֲמָר רס״ט, בְּקַצָּב אֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ שֻׁלְחָן שֶׁל זָהָב מַשּׂאוּי שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנֵי אָדָם כוּ׳. וְלֹא יָסֻרוּ הַבַּדִּים, כִּי בְּרִית כְּרוּתָה, אָמַר ה׳ (ישעיהו נט:כא) ״לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ״ וְגוֹ׳, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (יהושע א:ח) ״לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ״.
פסוק יז:
וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת. כִּסּוּי מִלְמַעְלָה, רֶמֶז שֶׁצָּרִיךְ לְכַסּוֹת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לְגַלּוֹתָם בָּרַבִּים, כִּי דְּבָרִים שֶׁכִּסָּה עַתִּיק יוֹמִין אַל תְּגַלֶּה אוֹתָם. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יא יג) ״וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר״, וּכְתִיב (שם כה ב) ״כְּבוֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר״. וּשְׁנֵי כְּרוּבִים בִּדְמוּת מַלְאָכִים שֶׁנִּקְרְאוּ כְּרוּבִים, וּבִדְמוּת יְלָדִים קְטַנִּים, לְהוֹרוֹת שֶׁאִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה׳ צְבָאוֹת וְהוּא נָקִי מִן הַחֵטְא כְּתִינוֹק בֶּן שָׁנָה, אָז יְבַקְשׁוּ תּוֹרָה מִפִּיהוּ. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת נָקִי מֵאֱלֹהִים וְאָדָם, כִּי לָצֵאת יְדֵי שָׁמַיִם הָיוּ הַכְּרוּבִים פֹּרְשֵׂי כְּנָפַיִם לְמַעְלָה, וְלָצֵאת יְדֵי הַבְּרִיּוֹת הָיוּ פְּנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו, הַמּוֹרֶה גַּם אֶל הַשָּׁלוֹם הַנִּתָּן לְאוֹהֲבֵי הַתּוֹרָה, וְהָיוּ יַחְדָּו תּוֹאֲמִים בְּשָׁלוֹם וְרֵעוּת. ״אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרוּבִים״, שֶׁכָּל מְגַמַּת פְּנֵיהֶם יִהְיֶה אֶל הַתּוֹרָה שֶׁבָּאָרוֹן, לֹא כְּאוֹתָן אֲשֶׁר הֵמָּה חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְדוֹרְשִׁים לִכְבוֹד עַצְמָם וְלֹא לִכְבוֹד הַתּוֹרָה.
פסוק כב:
וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם. כִּי אֵין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ כִּי אִם אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה (ברכות ח), וּבְמָקוֹם שֶׁהַשָּׁלוֹם מָצוּי, כִּי שָׁם אֵין לוֹמְדִין לְקַנְטֵר. וּמִשָּׁם הָיָה הַקּוֹל נִכְנָס אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י (במדבר ז:פט). לְפִי שֶׁהָאָרוֹן נוֹשֵׂא לְכָל הַכֵּלִים הַמְקֻדָּשִׁים, וְעַל יָדוֹ יָחוּל הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי עַל כֻּלָּם. וּכְבָר מָצִינוּ (סוטה לה.) שֶׁהָיָה הָאָרוֹן נוֹשֵׂא אֶת נוֹשְׂאָיו, וְהוּא כִּדְמוּת רֶמֶז לַמַּחֲזִיקִים בִּידֵי לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה, נִרְאִים נוֹשְׂאוֹת וְהֵם נְשׂוּאוֹת מִן לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה.
פסוק כג:
וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים. הִסְכִּימוּ רֹב הַמְפָרְשִׁים לֵאמֹר שֶׁהַשֻּׁלְחָן כְּנֶגֶד כֶּתֶר מַלְכוּת, וְשֻׁלְחָן שֶׁל מְלָכִים רֶמֶז לַדָּבָר. שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים, רָאשֵׁי תֵּבוֹת עוֹלֶה לְמִסְפַּר שְׁלֹשִׁים, כִּי יוּ״ד נִבְלַעַת, אוֹ תְּצָרֵף גַּם וָי״ו שֶׁל ״וְעָשִׂיתָ״. וְאַרְבַּע תֵּיבוֹת אֵלּוּ רֶמֶז לַמַּלְכוּת שֶׁנִּקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, וְזֶה כּוֹלֵל כָּל הַהַצְלָחָה הָאֱנוֹשִׁית לַאֲשֶׁר חָנַן אוֹתוֹ אֱלֹהִים בָּהּ, כִּי מִשֻּׁלְחָן גָּבֹהַּ זֶה יוֹצֵא הַשֶּׁפַע וְשֹׂבַע רָצוֹן לְכָל הָעוֹלָם. וְהֱיוֹתוֹ אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ, שְׁלֵמוֹת וְלֹא שְׁבוּרוֹת, כִּי ״יִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הִיא״ (קהלת ה ח), וְכָל טוֹבוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ לָהֶם סוֹף וְקִצְבָּה בְּאֹרֶךְ וְרֹחַב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית יג יז) ״קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ״. וּלְמַעְלָה כָּתַבְנוּ שֶׁזֶּה רֶמֶז לְמִדַּת הַצַּדִּיקִים הַשְּׂמֵחִים בְּחֶלְקָם וְאֵינָן חֲסֵרִים לְנַפְשָׁם מְאוּמָה, וּבְכָל מַה שֶּׁהֶאֱכִילָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשֻּׁלְחָנוֹ, בֵּין רַב בֵּין מְעַט, דּוֹמֶה לָהֶם כִּי יֵשׁ לָהֶם כֹּל, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיִּשְׁלַח בְּפָסוּק ״יֶשׁ לִי כֹל״ (בראשית לג יא). עַל כֵּן הָיוּ אַמּוֹת הַשֻּׁלְחָן שְׁלֵמוֹת לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ, אַךְ בְּמִדַּת הַקּוֹמָה כְּתִיב ״וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ״, רֶמֶז שֶׁלֹּא יִגְבַּהּ לְבָבוֹ וְלֹא יָרוּם לְבָבוֹ לְמַעְלָה בַּעֲבוּר עָשְׁרוֹ, כִּי הָאַמָּה הַשְּׁבוּרָה בַּקּוֹמָה רֶמֶז שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר עַל כָּל פָּנִים, וְלֹא יִתְקוֹמֵם בַּעֲבוּר כִּי רַב חֵילוֹ.
פסוק כג:
וְרָמַז עוֹד שֶׁהָאוֹכֵל מִשֻּׁלְחָן גָּבוֹהַּ, לֹא יְמַלֵּא רֶסֶן בִּטְנוֹ וְתַאֲוָתוֹ, אֶלָּא יִשְׁבּוֹר תַּאֲוָתוֹ וְלֹא יַשְׁלִים אֶל הַחוֹמֶר כָּל מַאֲוָיו, כִּי הַצַּדִּיק אֵינוֹ אוֹכֵל כִּי אִם לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, וְהַמּוֹתָר יַחֲרִים. וּמִטַּעַם זֶה נִזְכָּר לְשׁוֹן שְׁבִירָה אֵצֶל הַלֶּחֶם: ״שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל״ (בראשית מג, ב), ״בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם״ (ויקרא כו, כו). וְזֶה טוֹב לָאָדָם, הֵן מִצַּד הָרְפוּאָה, שֶׁלֹּא יְמַלֵּא הָאִצְטוֹמְכָא מַאֲכָל כַּאֲשֶׁר יוּכַל שְׂאֵת, כִּי דָבָר זֶה מַזִּיק אֶל הָעִכּוּל, אֶלָּא יְחַסֵּר כְּמוֹ שְׁלִישׁ מִכְּדֵי שְׂבִיעָה, וְזֶה יְסוֹד לְכָל בְּרִיאוּת הָאָדָם. הֵן מִצַּד מִצְוֹת ה׳, כִּי אֵין טוֹב לָאָדָם כִּי אִם לְמַעֵט בְּכָל הַיְכֹלֶת בְּתַעֲנוּגוֹת בְּנֵי הָאָדָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּשֵׁךְ אַחֲרֵיהֶם וְיִתְבַּטֵּל מֵעֵסֶק הַתּוֹרָה, כִּי כָּךְ דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה: ״פַּת בְּמֶלַח תֹּאכֵל״ (אבות ו, ד).
פסוק כד:
וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר. רַבֵּינוּ בְּחַיֵּי עָשָה רֶמֶז מִמִּלַּת ״זָהָב״ עַל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן: ז׳ הַיְינוּ בִּרְכַּת הַזָּן, ה׳ הַיְינוּ בִּרְכַּת הָאָרֶץ, ב׳ בִּרְכַּת בּוֹנֵה. ״וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב״ (שמות כה:כה) – בְּכָל מַה שֶּׁיַּזְמִין לוֹ ה׳ לֶאֱכוֹל מִשֻּׁלְחָן גָּבוֹהַּ, יְדַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ כְּאִלּוּ הוּא מֶלֶךְ בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ מִדַּת הַהִסְתַּפְּקוּת. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ו ה): ״וְאַל תִּתְאַוֶּה לְשֻׁלְחָנָם שֶׁל מְלָכִים, כִּי שֻׁלְחָנְךָ גָּדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם וְכִתְרְךָ גָּדוֹל מִכִּתְרָם״.
פסוק כה:
וְעָשִׂיתָ לוֹ מִסְגֶּרֶת. שֶׁיִּסְגֹּר בְּעַד הַתַּאֲווֹת, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ פֶּתַח פָּתוּחַ אֲלֵיהֶם, אֶלָּא יִסְגֹּר בַּעֲדָם וְיִתֵּן לָהֶם קִצְבָּה. ״וְעָשִׂיתָ זֵר זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב״ (שמות כה:כה). כִּי הַסּוֹגֵר בְּעַד תַּאֲוָתוֹ, הֲרֵי הוּא בֶּן חוֹרִין וּמֶלֶךְ, לְאַפּוֹקֵי הַפּוֹרֵץ גְּדֵרוֹ לְעוֹלָם הוּא עָנִי בְּדַעְתּוֹ. וְנָקַט לְשׁוֹן ״זֵר״ – זָכָה, נַעֲשֶׂה לוֹ זֵר וְכֶתֶר; לֹא זָכָה, נַעֲשֶׂה זָר וְנָכְרִי, כִּי ״יַעֲזֹב לַאֲחֵרִים חֵילוֹ״ (תהלים מט:יא).
פסוק כו:
וְעָשִׂיתָ לוֹ אַרְבַּע טַבְּעוֹת זָהָב. כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר כִּי הַצְלָחוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה הֵם גַּלְגַּל הַחוֹזֵר בָּעוֹלָם כְּטַבַּעַת זֶה הֶעָגוֹל, וְעַל יְדֵי זְכִירָה זוֹ יְפַרְנֵס מִשֻּׁלְחָנוֹ לַעֲנִיִּים. וּלְעֻמַּת זֶה יִזְכֹּר גֹּדֶל הַשָּׂכָר לְעוֹלָם הַבָּא שֶׁאֵין לוֹ סוֹף, כְּטַבַּעַת זֶה הֶעָגוֹל שֶׁאֵין לוֹ סוֹף. וְאָמַר ״לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעוֹת״ (שמות כה, כז), כִּי הַסּוֹגֵר בְּעַד תַּאֲווֹתָיו וְיֵשׁ קֵץ לְכָל עֲמָלוֹ וּמִסְתַּפֵּק בְּמַה שֶּׁחֲנָנוֹ ה׳, הוּא הַזּוֹכֵר כִּי גַּלְגַּל הוּא שֶׁחוֹזֵר בָּעוֹלָם וְחוֹנֵן דַּלִּים, וְהוּא הַמְצַפֶּה אֶל רֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים לְעוֹלָם הַבָּא שֶׁאֵין לוֹ תְּחִלָּה וָסוֹף. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ סוֹגֵר בְּעַד חֶמְדָּתוֹ וְאֵין קֵץ לְכָל עֲמָלוֹ וְעֵינָיו לֹא תִשְׂבַּעְנָה לְעוֹלָם, אֵינוֹ מְקַוֶּה אֶל שְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא וּלְעוֹלָם אֵינוֹ נוֹתֵן מִלַּחְמוֹ לַדָּל, כַּנּוֹדָע מִדֶּרֶךְ רֹב בְּנֵי עַמֵּנוּ. וְזֶה הַטַּעַם גַּם בְּטַבְּעוֹת שֶׁל הָאָרוֹן, כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁבָּאָרוֹן יִזְכֶּה לְמָחוֹל שֶׁל צַדִּיקִים בְּגַן עֵדֶן כְּמָחוֹל עָגוֹל זֶה שֶׁאֵין לוֹ סוֹף וְדוֹמֶה לְטַבַּעַת. וּמִטַּעַם זֶה הָיוּ הַטַּבָּעוֹת עֲגֻלִּים וְלֹא מְרֻבָּעִים.
פסוק כו:
וּכְתִיב כָּאן ״לְבָתִּים לְבַדִּים״. אַף עַל פִּי שֶׁגַּם טַבָּעוֹת שֶׁל הָאָרוֹן הָיוּ בָּתִּים לְבַדִּים, מִכָּל מָקוֹם לֹא נֶאֱמַר שָׁם לָשׁוֹן זֶה כִּי אִם בַּשֻּׁלְחָן, לְפִי שֶׁבַּשֻּׁלְחָן בָּא הָרֶמֶז שֶׁעֲנִיִּים וּמְרוּדִים יָבִיא בָיִת (ישעיהו נח:ז), וְזֶה ״בָּתִּים לְבַדִּים״ אֶל הָעֲנִיִּים שֶׁנִּקְרְאוּ ״בַּדִּים״, כִּי ״בַּד בְּבַד״ לְשׁוֹן יְחִידִי, וְכֵן כָּל עָנִי שׁוֹכֵן לְבַדּוֹ וְהַכֹּל מִתְרַחֲקִים מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יט:ז) ״אַף כִּי מֵרֵעֵהוּ רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ״. וְסִימָן לַדָּבָר ״לְבַדִּים״ אוֹתִיּוֹת ״בְּדַלִּים״. וּכְמוֹ שֶׁסְּתָם בַּדִּים אֵלּוּ הֵם נוֹשְׂאֵי הַשֻּׁלְחָן, כָּךְ הָעֲנִיִּים הֵם נוֹשְׂאֵי שֻׁלְחָן שֶׁל הָעֲשִׁירִים, כִּי בִּזְכוּתָם יַעֲרֹךְ לוֹ ה׳ שֻׁלְחָן, וְנַחַת שֻׁלְחָנְךָ יִמָּלֵא דָשֶׁן (איוב לו:טז) בִּזְכוּת שֶׁהוּא מְפַרְנֵס אֶת הָעֲנִיִּים.
פסוק כט:
וְעָשִׂיתָ קְּעָרֹתָיו וְגוֹ׳ וּמְנַקִּיּוֹתָיו. חָתַם כָּל כְּלֵי הַשֻּׁלְחָן בַּמְּנַקִּיּוֹת לְהוֹרוֹת שֶׁהוּא יִתְפַּרְנֵס בִּנְקִיּוּת לֹא מִן הַגָּזֵל, וְכֵן יִתֵּן מִשֻּׁלְחָנוֹ לָעֲנִיִּים בְּדֶרֶךְ נְקִיָּה לֹא דֶרֶךְ בִּזָּיוֹן, וּכְתִיב ״וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד״ (שמות כה:ל), כִּי מִן הַשָּׁמַיִם יִתֵּן לוֹ לַחְמוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּפָנִים מְאִירוֹת וְלֹא יֶחְסַר לַחְמוֹ, זֶהוּ שֶׁאוֹמֵר ״לְפָנַי תָּמִיד״, כִּי הַלֶּחֶם שֶׁאָדָם שׁוֹאֵל כַּהוֹגֶן נִתָּן לוֹ בְּפָנִים מְאִירוֹת וְלָנֶצַח, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ פָּרָשַׁת וַיְחִי עַל פָּסוּק ״בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד״ (בראשית מט כז). וְהָיוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת, שֵׁשׁ חַלּוֹת הַמַּעֲרֶכֶת הָאַחַת כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת אֲשֶׁר שִׁשָּׁה מֵהֶם מְשַׁמְּשִׁים בַּיּוֹם וְשִׁשָּׁה בַּלַּיְלָה, כִּי עַל יָדָם בָּא הַשֶּׁפַע לָעוֹלָם מִסִּבָּה רִאשׁוֹנָה יִתְבָּרַךְ, וְכָל מַה שֶּׁהָאָדָם שׁוֹאֵל כַּהוֹגֶן נִתָּן לוֹ בְּפָנִים מְאִירוֹת עַל יְדֵי הַמַּזָּלוֹת הַמְשַׁמְּשִׁים בַּיּוֹם, וּמַה שֶּׁהוּא שׁוֹאֵל שֶׁלֹּא כַּהוֹגֶן נִתָּן לוֹ בְּפָנִים חֲשׁוּכוֹת עַל יְדֵי הַמַּזָּלוֹת הַמְשַׁמְּשִׁים בַּלַּיְלָה. וְכֵן בְּלַחְמוֹ שֶׁל אַהֲרֹן שֶׁזָּכָה מִשֻּׁלְחָן גָּבוֹהַּ, הֶחָזֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה צְלָעוֹת, שִׁשָּׁה מִיָּמִין וְשִׁשָּׁה מִשְּׂמֹאל, וְרָאוּי לְיַחֵס הַיָּמִין לְפָנִים מְאִירוֹת וְהַשְּׂמֹאל לְפָנִים חֲשׁוּכוֹת. וְזֶהוּ שֶׁאוֹמֵר ״לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד״, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַלֶּחֶם פּוֹנֶה פָּנָיו אֵלַי כָּךְ אֲנִי אֵלָיו, הֵן מְאִירוֹת הֵן חֲשׁוּכוֹת. כָּל אֵלֶּה דְּבָרַי עַל צַד הָרֶמֶז, יַעַן כִּי רָאִיתִי שֶׁרֹב הַמְפָרְשִׁים הַנִּגָּשִׁים לְבָאֵר פְּשָׁטֵי הַמִּקְרָאוֹת וְאֵין דַּרְכָּם לְדַבֵּר מֵעִנְיְנֵי רְמָזִים, מִכָּל מָקוֹם בְּפָרָשָׁה זוֹ עָשׂוּ רְמָזִים אִישׁ לְפִי שִׂכְלוֹ, עַל כֵּן מְלָאַנִי לִבִּי לַעֲשׂוֹת גַּם כֵּן רְמָזִים לֵאמֹר, אוּלַי יִשְׁמְעוּ הָעִוְרִים שֶׁבְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים וְיִקְחוּ מוּסָר.
פסוק לא:
וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מִתְקַשֶּׁה בָּהּ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַשְׁלֵךְ כִּכַּר זָהָב לְתוֹךְ הָאוּר וְהִיא נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה״ (שמות כה:לא) וְלֹא כְּתִיב ״תַּעֲשֶׂה״, וּלְסוֹף נֶאֱמַר ״כִּכַּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ״ (שמות כה:לט) וְלֹא פֵּרֵשׁ מִי יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ, אֶלָּא הַכִּכָּר עַצְמוֹ יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ, דְּהַיְינוּ מֵאֵלֶיהָ. וְהָיָה עִנְיַן קִשּׁוּי זֶה לְפִי שֶׁנַּעֲשֵׂית מֵחֲתִיכָה אַחַת, עַל כֵּן הָיָה צָרִיךְ בִּמְלָאכָה זוֹ עֵזֶר אֱלֹהִי, וְהָיָה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ, כִּי לָא חָלֵי וְלָא מַרְגִּישׁ גַּבְרָא דְּמָרֵיהּ סַיְּעֵיהּ.
פסוק לא:
וְעַל צַד הָרֶמֶז נִרְאֶה לִי, שֶׁשָּׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת סְמוּכִים אֵלּוּ – אָרוֹן, שֻׁלְחָן, מְנוֹרָה – כּוֹלְלִים כָּל הַצְלָחוֹת הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. כִּי הָאָרוֹן נִזְכַּר תְּחִלָּה, לְפִי שֶׁהוּא מַדְרִיךְ אֶת הָאָדָם לָבוֹא לִידֵי שְׁלֵמוּתוֹ, כִּי בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אָרְחוֹ, וְיִקַּח שֵׁם וְתִפְאֶרֶת מִבְּנֵי אָדָם, וְסַמָּא דְחַיֵּי בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, כִּי אִם עַל יְדֵי זֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר ״אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ״ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרוֹךְ, ״וְעֹשֶׁר וְכָבוֹד בִּשְׂמֹאלָהּ״ (משלי ג:טז) בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְהִנֵּה בְּפָרָשַׁת הָאָרוֹן לֹא נִזְכַּר כִּי אִם עֶצֶם הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם, אֲבָל לֹא נִזְכַּר שָׁם שׁוּם תַּשְׁלוּם גְּמוּל. וּמִטַּעַם זֶה תִּמְצָא בְּפָרָשַׁת הָאָרוֹן כָּל אוֹתִיּוֹת מִן אָלְפָ״א בֵּיתָ״א חוּץ מִן גִּימֶ״ל, וְיֵשׁ בָּזֶה רֶמֶז שֶׁלֹּא יִלְמוֹד תּוֹרָה לְשֵׁם תַּשְׁלוּם גְּמוּל, אֶלָּא ״תּוֹרַת אֱמֶת תִּהְיֶה בְּפִיהוּ״ (מלאכי ב:ו) שֶׁאֵינוֹ מְצַפֶּה לְתַשְׁלוּם גְּמוּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אבות א ג) ״אַל תִּהְיוּ כַּעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס״ כוּ׳. וּלְכָךְ אֵין שָׁם גִּימֶ״ל, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם ד ב) ״שְׂכַר מִצְוָה מִצְוָה״, וְאִם כֵּן הַמַּעֲשֶׂה עַצְמוֹ גְּמוּלוֹ, וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לְצַפּוֹת עַל גְּמוּל אַחֵר, וַהֲרֵי כְּאִלּוּ נִכְתַּב שָׁם גִּימֶ״ל, כִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַמִּצְוָה הוּא גְּמוּלוֹ. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לֹא יְצַפֶּה אֶל תַּשְׁלוּם גְּמוּל אַחֵר, מִכָּל מָקוֹם סוֹף הַכָּבוֹד לָבוֹא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. עַל כֵּן הִזְכִּיר מִיָּד אַחַר מַעֲשֵׂה הָאָרוֹן שְׁנֵי הַגְּמוּלִים כְּסֵדֶר הֲוָיָתָן.
פסוק לא:
הַגְּמוּל הָרִאשׁוֹן הִנֵּה בָּא רֶמֶז בְּמִצְוַת הַשֻּׁלְחָן וְכָל כֵּלָיו, כִּי מִמֶּנּוּ יוֹצֵא הַשֶּׁפַע לְכָל הָעוֹלָם וְכוּלָּם זוֹכִין מִן שֻׁלְחָן גָּבוֹהַּ, וְתֵדַע כִּי גַּם הַמִּזְבֵּחַ נִקְרָא שֻׁלְחָן גָּבוֹהַּ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת עַל קָרְבָּנוֹת שֶׁל מִזְבֵּחַ: ״שֶׁלֹּא יְהֵא שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא וְשֻׁלְחַן רַבְּךָ רֵיקָם״ (חגיגה ז). וּבָזֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶּׁמָּצִינוּ בִּנְבוּאַת יְחֶזְקֵאל, פָּתַח בְּמִזְבֵּחַ שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מא כב) ״וְהַמִּזְבֵּחַ עֵץ״, וְסִיֵּם בְּשֻׁלְחָן שֶׁנֶּאֱמַר ״זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה׳״, כִּי הַמִּזְבֵּחַ שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא. וּבְמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (נה.) דָּרְשׁוּ זֶה עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם, אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ הוּא מַאֲכִיל לַעֲנִיִּים, וְהוּא מְכַפֵּר כְּמוֹ הַמִּזְבֵּחַ. וּמַה שֶּׁכָּתַבְנוּ הוּא קָרוֹב לִפְשׁוּטוֹ, שֶׁהַמִּזְבֵּחַ שֻׁלְחָן גָּבוֹהַּ, וְהַשֻּׁלְחָן שֶׁל זָהָב הוּא שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל כָּל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי כֻּלָּם אוֹכְלִים בִּזְכוּת לֶחֶם הַפָּנִים שֶׁנּוֹתְנִים לַכֹּהֲנִים דֶּרֶךְ צְדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כד ט) ״וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו״ וְגוֹ׳. וְאוּלַי שֶׁבַּעֲבוּר זֶה נֶחְלְקוּ לְשֵׁשׁ חַלּוֹת הַמַּעֲרָכָה הָאַחַת, כִּי הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא ט:) שֶׁמִּתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת.
פסוק לא:
וְאַחַר מַעֲשֵׂה הַשֻּׁלְחָן הִזְכִּיר מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה, כִּי בִּזְכוּת הַמְּנוֹרָה יִזְכֶּה אֶל הַשָּׂכָר הָרוּחָנִי לְעוֹלָם הַבָּא, וְעַל כֵּן אָמְרוּ (תנחומא בהעלותך ג) שֶׁהָיְתָה הַמְּנוֹרָה נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ, וְכֵן בְּהַדְלָקָתָהּ אָמְרוּ (שבת כא.) שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיַּדְלִיק עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ, הֲלֹא דָבָר הוּא. וְהִנֵּה קָרוֹב לִשְׁמֹעַ שֶׁזְּכוּתָהּ גּוֹרֵם לְהַעֲלוֹת ״נֵר ה׳ נִשְׁמַת אָדָם״ (משלי כ:כז), וְעַל כֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל מִצְוָה בְּנֵרוֹת אֵלּוּ לֵאמֹר לָהֶם: ״נֵרִי בְּיָדְךָ וְנֵרְךָ בְּיָדִי״ (דברים רבה ד ד), אִם תִּשְׁמֹר נֵרִי שֶׁבְּיָדְךָ לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד עַל הַמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה, גַּם אֲנִי אֶשְׁמֹר ״נֵר ה׳ נִשְׁמַת אָדָם״ שֶׁבְּיָדִי, וְתִהְיֶה עֲלִיַּת הַנְּשָׁמָה מֵאֵלֶיהָ כַּעֲלִיַּת נֵרוֹת הַלָּלוּ. כִּי כְּבָר מָצִינוּ טְעָמִים רַבִּים לָמָּה זֶה הֶעֱלִימָה הַתּוֹרָה יִעוּד הַשָּׂכָר הַנַּפְשִׁי לָעוֹלָם הַבָּא, וּבְפָרָשַׁת בְּחֻקֹּתַי נַזְכִּיר בְּעֶזְרַת ה׳ כָּל הַטְּעָמִים אֲשֶׁר הִסְכִּימוּ עֲלֵיהֶם חַכְמֵי הַתּוֹרָה, וְשָׁם אִתָּנוּ טַעַם שֶׁל רַבֵּינוּ בְּחַיֵּי הַזָּקֵן וְהָרַאֲבַ״ע, וְהִסְכִּים הָרַמְבָּ״ן עַל יָדָם לֵאמֹר שֶׁכָּל הַיִּעוּדִים שֶׁבַּתּוֹרָה הֵם לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, כִּי אֵין זֶה דָּבָר טִבְעִי שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים בִּזְמַן שֶׁעוֹשִׂין הַמִּצְוֹת, וְיִכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הָאָרֶץ כְּשֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא.
פסוק לא:
אָמְנָם מַה שֶּׁתַּעֲלֶה הַנֶּפֶשׁ לְמָקוֹם חֻצָּבָה, זֶהוּ דָּבָר טִבְעִי אֶל הַנְּשָׁמָה, וְאֵין זֶה בְּדֶרֶךְ פֶּלֶא אִם לֹא יִמְנָעוּהָ הָעֲוֹנוֹת מִלַּעֲלוֹת, אָז תַּעֲלֶה מֵאֵלֶיהָ. כְּמוֹ שֶׁיְּסוֹד הָרוּחַ וְהָאֵשׁ עוֹלֶה לְמַעְלָה מֵאֵלָיו אִם אֵין לוֹ אֵיזֶה מוֹנֵעַ, כָּךְ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה מֵאֵלֶיהָ אִם לֹא יְעַכְּבוּ עָלֶיהָ הָעֲוֹנוֹת. עַל כֵּן בָּאוּ בַּמְּנוֹרָה שְׁנֵי עִנְיָנִים אֵלּוּ, שֶׁהַמְּנוֹרָה נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ וְהַשַּׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ, לְהוֹרוֹת שֶׁבִּזְכוּת מִצְוָה זוֹ יִזְכּוּ לְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ מֵאֵלֶיהָ. לְכָךְ נֶאֱמַר (שמות מ כד) ״וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנוֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן״, כִּי הַצַּדִּיקִים זוֹכִין לִשְׁתֵּי שֻׁלְחָנוֹת, וְהָיָה הַשֻּׁלְחָן בַּצָּפוֹן וּמְנוֹרָה בַּדָּרוֹם, כִּי ״מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה״ (איוב לז כב) הַכּוֹלֵל הַצְלָחוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְ״אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ״ (משלי ג טז) לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ, עַל כֵּן הָיְתָה הַמְּנוֹרָה בַּיָּמִין. וְכֵן סְמָכָם דָּוִד בְּאָמְרוֹ (תהלים כג ה) ״תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי״ (תהלים כג ה), כְּנֶגֶד שֶׁמֶן הַמְּנוֹרָה, כִּי הַשֶּׁמֶן הוּא הָעוֹלֶה עַל כָּל הַמַּשְׁקִים, עַל כֵּן רָאוּי לְיַחֲסוֹ אֶל רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעוֹלָה בָּרֹאשׁ.
פסוק לא:
וּרְאָיָה לָזֶה שֶׁפָּסוּק זֶה מְדַבֵּר בִּשְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהֲרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (עו) ״כּוֹסִי רְוָיָה״ שְׁמַע מִנַּהּ כּוֹסוֹ דְּדָוִד לֶעָתִיד לָבֹא מַחֲזִיק רכ״א לוֹגִין כְּמִסְפַּר ״רְוָיָה״, וּמַאי קָא מַשְׁמַע לַן בָּזֶה? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁרָצוּ לוֹמַר שֶׁכָּל עִקַּר שְׂכָרוֹ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרוֹךְ, עַל כֵּן לָקְחוּ רְאָיָה מִן הַמִּסְפָּר רכ״א, אוֹתִיּוֹת ״אָרוֹךְ״. גַּם אָנוּ נָבִיא רְאָיָה עַל זֶה מִפְּרָטֵי מַעֲשֵׂי הַמְּנוֹרָה שֶׁהָיְתָה בַּת שִׁבְעָה קָנִים, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁמַּסִּיק בְּוַיִּקְרָא רַבָּה (ל ב) ״תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים, שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ, נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח״ (תהלים טז יא), אַל תִּקְרֵי ״שֹׂבַע״ אֶלָּא ״שֶׁבַע״, אֵלּוּ שֶׁבַע כִּתּוֹת שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁפְּנֵיהֶם דּוֹמִים לַחַמָּה וְלַלְּבָנָה וְלָרָקִיעַ וְלַכּוֹכָבִים וְלַבְּרָקִים וְלַשּׁוֹשַׁנִּים וְלַמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה כוּ׳. הִזְכִּיר שִׁבְעָה מִינֵי אוֹרָה חֲלוּקִים בְּמַדְרֵגָתָם כְּנֶגֶד שִׁבְעָה קְנֵי הַמְּנוֹרָה, לְפִי שֶׁכָּל הַצַּדִּיקִים מְקַבְּלִים הָאוֹרָה מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שִׁבְעָה קְנֵי מְנוֹרָה אֵלּוּ שֶׁכֻּלָּם הָיוּ פּוֹנִים אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה. וְזֶה כִּי שִׁשָּׁה קָנִים שֶׁמִּיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל הָיוּ פּוֹנִין מוּל נֵר הָאֶמְצָעִי, וְנֵר הָאֶמְצָעִי הָיָה מֻנָּח מוּל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מְקוֹם שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה, וְאִם כֵּן כָּל הַקָּנִים פּוֹנִין מוּל זִיו שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ הַנִּקְרָא ״פְּנֵי הַמְּנוֹרָה״, כִּי בְּאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרַךְ יוּשְׁפַּע הָאוֹרָה עַל כָּל שֶׁבַע כִּתּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים מד ד) ״כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ״ וְגוֹ׳, רֶמֶז לַמְּנוֹרָה שֶׁבַּיָּמִין. וְכֵן בַּפָּסוּק ״שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ״ אָמַר ״נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח״, רֶמֶז לַמְּנוֹרָה שֶׁבַּיָּמִין, וְקָרָא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אוֹר פָּנֶיךָ״. וְכָאן אָמַר ״שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא ״פְּנֵי הַמְּנוֹרָה״. לְכָךְ נֶאֱמַר ״מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת״ (במדבר ח ב), וְלֹא אָמַר ״שִׁשָּׁה הַנֵּרוֹת״, אֶלָּא שֶׁרָמַז לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנִּקְרָא ״פְּנֵי הַמְּנוֹרָה״, הֵן בִּסְתָם מְנוֹרָה זוֹ שֶׁדּוֹמֶה כְּאִלּוּ פּוֹנִין אֶל מְקוֹם הַשְּׁכִינָה, הֵן כְּפִי הָרֶמֶז שֶׁשֶּׁבַע כִּתּוֹת אֵלּוּ פּוֹנִין מוּל אוֹר פָּנָיו יִתְבָּרַךְ. וְזֶה רֶמֶז נָכוֹן וְיָקָר.
פסוק לא:
וְאוּלַי מִטַּעַם זֶה נִתְקַשָּׁה מֹשֶׁה בְּמַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה, כִּי הַשָּׂכָר הָרוּחָנִי לְעוֹלָם הַבָּא קָשֶׁה עַל שֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי לְצַיְּרוֹ, כִּי ״עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ״ (ישעיהו סד:ג) – עַד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאֶצְבַּע, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה״ (במדבר ח:ד). כִּי בְּצִיּוּר שֶׁל סְתָם מְנוֹרָה זוֹ הֶרְאָה לוֹ אוֹת עַל הַשָּׂכָר הָאַחֲרוֹן, דּוּגְמַת מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה אֲשֶׁר ״רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה״ (שיר השירים ח:ו) עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וּבַמְּנוֹרָה גְּבִיעִים כַּפְתֹּרִים וּפְרָחִים (שמות כה:לא) – גְּבִיעִים, הַיְינוּ ״כּוֹסִי רְוָיָה״ שֶׁדָּרְשׁוּ עַל שָׂכָר הָרוּחָנִי. וְכַפְתּוֹר, פֵּרֵשׁ רַבֵּינוּ בְּחַיֵּי שֶׁהַכַּפְתּוֹר הֶעָגוֹל רֶמֶז לְתַעֲנוּג זִיו הַשְּׁכִינָה שֶׁאֵין לוֹ סוֹף, כְּכַפְתּוֹר עָגוֹל זֶה שֶׁאֵין לוֹ סוֹף. וּפְרָחִים, עַל שֵׁם ״צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח״ (תהלים צב:יג). וְקוֹמָתָהּ י״ח טְפָחִים רָמַז לְחַיֵּי עָלְמָא. וְהַמַּשְׂכִּיל יִשְׁמַע וְיוֹסֶף לֶקַח, כִּי הָעִנְיָן בָּרוּר וְנָכוֹן שֶׁהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה כּוֹלְלִים שְׁנֵי הַהַצְלָחוֹת. וּמִדְּהִזְכִּיר ״נֹכַח הַשֻּׁלְחָן״ (שמות כו:לה) נוּכַל לְפָרֵשׁ שֶׁכָּל נָכְחִיּוּת עִנְיָנוֹ הִתְנַגְּדוּת, וְזֶה יָדוּעַ שֶׁכָּל הַמַּרְבֶּה לֶאֱכוֹל מִשְּׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה מִשֻּׁלְחָן גָּבוֹהַּ, מְנַכִּין לוֹ מִזְּכֻיּוֹתָיו לָעוֹלָם הַבָּא, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא (בבא מציעא קיד:) ״מָאן קָא אָכֵיל לְעָלְמֵיהּ״ כוּ׳, וְכֵן בְּעִנְיַן ״כַּרְעָא דְּפָתוֹרָא דְּדַהֲבָא״ כוּ׳ (תענית כה.). וְאִם כֵּן, הַשֻּׁלְחָן נֹכַח הַמְּנוֹרָה, כִּי כָּל מַצְלִיחַ בָּעוֹלָם הַזֶּה יוֹתֵר מִן הַהֶכְרֵחִי יִדַּל לְעוֹלָם הַבָּא. וְעַל כֵּן מָאֲסוּ כָּל הַצַּדִּיקִים בְּהַצְלָחוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא בִּקְשׁוּ דָּבָר מִמֶּנּוּ כִּי אִם הַמֻּכְרָחוֹת, וּבָזֶה קִבְּלוּ חֶלְקָם בְּרֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא.