בד"ה תחשים כו' ואנעלך תחש כו' ואפשר דלפי שעה היתה ובאות' שעה היו כ"כ הרבה עד שעשו מהם מנעלים ספר מעשה יי':
פסוק יא:
מה שפירש"י מבית ומחוץ תצפנו ג' ארונות כו' נ"ל דדייק מדכתיב כאן ציפוי יתיר' בקרא דלא הל"ל רק וציפית אותו זהב טהור מבית ומבחוץ מאי תצפנו אלא לרמז שציפוי יתירה היה כאן והיינו ג' ארונו' כנ"ל:
פסוק כט:
בד"ה הרמב"ן ז"ל ואני תמיה כו' נ"ב כל זה יש לתמוה לפי גירס' הספרי' שלנו אבל בספרי רש"י מדויקי' כתוב בהן והחריץ חצי אמה ברוח' הקרש באמצע וכן פירש"י להדי' בפרק הזורק דף צ"ח ולפ"ז מ"ש ומניח רביע רחבו מכאן פירש היינו רביע רחבו של האמה קאמ' דהיינו טפח ומחצה והשאר יהיה הכל מכוון הטיב עוביו של האדנים מכל צד טפח ומחצה והחלול בתוך האדן ג"כ טפח ומחצה והחריץ שביניהם חצי אמה שהוא ג"ע דהיינו כשיעור ב' עוביין של אדנים וק"ל אכן הלשון של ומניח רביע רחבו כו' הוא דחוק שיהא קאי על אמה ולא הזכי' שום אמה בחריצת הרוחב כי אם בגובה שהרי עדיין לא הזכיר חצי אמה ברוחב ע"כ נראה שג' שלפנינו היא מכוונת ואינו כמו שפירש בפרק הזורק ומ"מ נ"ל ליישב אף לפי גירס' שלפנינו כי מה שאמר ומניח רביע רחבו כו' היינו לאחר חריצתו קאמר שיניח מהן כך דהיינו כלו ב' טפחים ורביע עפח שנמצא בין הכל ד' טפחים ומחצה והחריץ חצי רוחב הקרש ר"ל כפי ששיערו אחר חריצתם דהיינו ד' טפחים ומחצה החצי ממנו הוא חורץ באמצע דהיינו ב' טפחים ורביע נמצא עובי האדן עפח ושמינית ויהיה הכל מכוון ולקמן גרסי' ברוב ספרים והחריץ חציין בנו"ן פשוטה ר"ל חציין של הידות ודוק מהרש"ל ומ"ש לפי גירס' רש"י מדויקי' דמניח רביע רחבו של האמ' קאמר לא נהיר' דא"כ הל"ל רחבה דאמה בכ"מ לשון נקבה היא גם לא נהירא שיהא דוחק אי קאי על האמה שהזכיר בגובה אלא נראה לי לפי אות' גי' לפרש דמניח רביע רחבו של קרש ומ"מ הלשון דחוק דלמה נקט טפי אמה בחצי מברביע ודוק מהרש"ל: