פסוק א:ועשית, מקטר. שם המפעל כמו ומשלוח מנות (אסתר ט יט):
פסוק ב:אמה. המזבח גבוה על שולחן חצי אמה אולי כן היה גבוה על המנורה, והיה כנגד הכרובים שהם פורשים כנפים למעלה:
פסוק ג:וצפית. הזכיר גג על זה המזבח, ולא כן במזבח הנחשת, ובעבור היותו מצופה זהב, נקרא מזבח הזהב וככה השלחן הטהור (ויקרא כד ו) כמו המנורה הטהורה (שם שם ד):
פסוק ד:על שני צדיו. תוספת לבאר:
פסוק ד:וה"א בהמה נוסף, כי המלה מלעיל כאשר פירשתי:
פסוק ה:ועשית, הבדים. מצופים זהב כבדי הארון:
פסוק ו:ונתת, לפני הפרכת. מחוץ:
פסוק ו:לפני הכפרת. שיהיו כנגדה נתון:
פסוק ז:והקטיר, קטרת סמים. עם בשמים, אולי הסמים הם העיקר, או להפריש בין שתי המרקחות, כי האחד בשמים בלי סמים:
פסוק ז:ופי' בהיטיבו. לתקן הפתילה והשמן:
פסוק ח:ובהעלת. בעבור עלות להב הפתילה נקרא כן, והנה בהעלות פועל יוצא:
פסוק ח:קטרת תמיד. בעשותם עולות על כן הזכיר לדרתיכם:
פסוק ט:לא, קטרת זרה, שאיננה כמתכונתה:
פסוק י:וכפר אחת בשנה. בעשור לחדש השביעי:
פסוק י:וטעם כפורים על דם הפר ודם השעיר, וזה חיוב כל שנה ואין צורך להזכיר דם פר המשיח או הציבור בחטאם כי אינם תמיד רק לפרקים מעטים:
פסוק יב:ברוך לעד שם אל נישא עם ישראל כל טוב עשה
פסוק יב:ולציר גלה פלא נכסה תוך פרשת היא כי תשא
פסוק יב:החל לפרש כסף הכפורים שהוא חיוב על כל אחד ולא היה נדבה והזכיר זה בעבור הכתוב למעלה כי אחת בשנה יעשה כפורים וכסף הכפורים גם כן יהיה אחת בשנה כאשר אפרש, ואחר כן הכיור וכנו שלא יעשו מנדבת הצבור, רק ממראות הצובאות לבדם, גם הזכיר שמן המשחה וקטרת הסמים, כי הנשיאים לבדם הביאום ובהזכירו שמן המשחה, הזכיר הכלים הנמשחים גם הזכיר האומן הגדול שהוא הרוקח ואשר יעשה מעצתו כל המשכן, והוא בצלאל ואהליאב והזכיר השבת להזהירם בתחלה, שלא יעשו ישראל מלאכת השם בשבת ואחר כן הזכיר תפלת משה לפני רדתו מן ההר והוצרך להזכיר מעשה העגל בתחלה לדעת למה התפלל, ואחר כן הזכיר רדתו, ושריפת העגל, ושובו אל ההר עוד להתפלל שנית בעדם, והזכיר כעס משה להוציא אהלו ממחנה ישראל ויש אומרים כי הכתוב יספר מה שהיה, ואחר כן הזכיר כבוד משה שראה הכבוד ואחר כן צוהו שירד ויפסול לוחות, וכתבם השם פעם שנית, והזכיר התנאים שכרת ברית עם ישראל, הם הכתובים בפרשת ואלה המשפטים, ואחר כן יזכיר כי קרן עור פניו ברדתו מההר ולוחות הברית בידו, והגאון אמר כי כסף כפורים הוא חיוב על ישראל בכל שנה, בין שיספרם מלכם, או לא ישא מספרם, וראיתו משאת משה במדבר ואמר כי ממנו יקריבו קרבנות הצבור ותקון הכיור, ויעשו שמן משחה וקטרת הסמים גם ינתן ממנו לסנהדרין וזה רמז בצלאל ואהליאב, כי מנהג החושבים שהם בעלי סוד החשבון לכתוב באגרות, הפרטים בראש האגרת יכתבו הכלל הנחבר מן הפרטים, י"א כי המגפה שהיתה, בימי דוד בעבור שלא נתנו כפר נפשם ואם זה אמת הוא תשובה על הגאון:
פסוק יב:וטעם בפקד אתם. כי אם לא יתנו כפרם ברגע הפקידה אז יבא הנגף, ויפת אמר אם לא יתנו כפרם בצאת למלחמה ויסופרו ינגפו לפני האויב:
פסוק יג:זה. השיעור, כמו, וזה אשר תעשה אותה (ברא' ו טו):
פסוק יג:וטעם כל העבר. שעברו משנותם עשרים והם כמו שלשה שבועות שנים אז הוא האדם תמים דעת, גם גופו לא יגבה עוד בקומה:
פסוק יג:ואלה הגרות גרגרות חרוב הם:
פסוק יד:כל, הפקדים. הפועלים:
פסוק טו:העשיר. הזכיר טעם לא ירבה ולא ימעיט כי כפר נפש הוא:
פסוק טז:ולקחת. זה מפורש בפרשת אלה פקודי:
פסוק טז:כי המשכן איננו עומד רק על כסף הכפורים זכרון לבני ישראל:
פסוק יז:וידבר. תחלת פרשה הוא:
פסוק יח:ועשית, כנו. כמו מכונתו והעד מכונות שלמה, והנה בעבור שהוא כתוב בין אהל מועד ובין המזבח, לאות כי המזבח איננו סמוך אל פתח האהל, רק הוא קרוב אליו, והנו באמצע לנכח מזבח הקטרת, והיה הכיור בין האהל ובין המזבח נוטה לאחד הצדדים ולא הזכירו הכתוב כי על דרך הסברא אין הדעת נוטה להיות הכיור נכח מזבח הקטרת שהוא לנכח מקום הכפרת:
פסוק יט:ורחצו. הזכיר צורך הכיור בעבור המשרתים שהם אהרן ובניו ודורותיהם, ולא הזכיר משה עתה, כי הוא לבדו יעשה כן כל ימי היותו חי אבל הזכיר זה בשעת מעשה:
פסוק כ:בבאם, ירחצו מים. הטעם רחיצת מים כי ידיהם ורגליהם הם הפועלים וכמוהו רבים:
פסוק כא:ורחצו. פעם אחרת שיעשו כן תמיד, או הזכיר זה, כי אם לא יעשו כן הם בני מות:
פסוק כב:וידבר. פרשה בפני עצמה:
פסוק כג:ואתה קח לך. כדרך לך לך (ברא', יב א), וקחו לכם צאן (למעלה יב כא) ועל דרך הפשט כמוהו עשה לך שרף (במד', כא ח) גם פסל לך (למטה לד א) כי כן דרך הלשון:
פסוק כג:ומלת מר קשה, והגאון תרגמה מוש"ק והנה איננו מעצים אעפ"י שיש לו ריח טוב אולי בעבור זה הפרידו הכתוב מהבשמים, כי כתוב אריתי מורי עם בשמי (ש"ה ה א), והנה הוא מלוקט, ואומרים המביאים אותו כי הוא נעשה בגרון הצבי, והנה כתוב וידי נטפו מור (שם ה ה) אולי כן הוא בהיותו לח:
פסוק כג:וטעם בשמים ראש. שיוקח הראש מכל בשם, כי הוא הנכבד מהנשאר באחרונה ואחר שאמר, קנמן בשם מה טעם להזכירו, אולי שיהיה מהנבחר ג"כ הקנה וקדמונינו ז"ל אמרו כי משקל הכל שוה וככה נקבל, רק לא ידענו טעם למה הזכיר מחציתו וטעם החצאים לא אבין, כי אין מנהג בכל ארץ ישמעאל להוסיף על כל דבר שישקל אפילו כמשקל חרדל, ואף כי בכל מעשה רוקח:
פסוק כד:וקדה. מהקבלה ידענו שהיא קציעה:
פסוק כה:ועשית, רוקח מרקחת, כמו מקטר קטרת (למעלה פ', א):
פסוק כה:וטעם שמן משחת קדש. הוא שמזכיר אחר זה:
פסוק כו:ומשחת אהל מועד. כולל המשכן, והזכיר הנכבד שהוא באהל והוא הארון:
פסוק כז:ואת. הזכיר השלחן תחלה, כי הוא הגדול, ויש לו כלים רבים ואח"כ המנורה שיש לה כלים רבים:
פסוק כח:ואת מזבח העולה. יש לו כלים רבים:
פסוק כט:וקדשת. בשמן המשחה:
פסוק כט:וטעם כל הנוגע בהם. נלמדנו מן הן ישא איש בשר קדש (חגי ב יב) על דרך הפשט שהוא כמשמעו כי אם יגע בשר הקדש בלחם או בנזיד או ביין או בשמן או בכל מאכל יקדש, וככה מזבח העולה שגם בו כתוב קדש קדשים:
פסוק ל:ואת בניו. לבדם לא אחרים:
פסוק לא:שמן משחת קדש יהיה זה. כל שנעשה במתכונת זה למשוח זרע אהרן:
פסוק לב:לא ייסך. אמר רבי מרינוס כי יסך כמו יוסך וכמוהו ויישם בארון (ברא' נ כו) כמו ויושם והטעם כי מנהג ישראל היה לסוך שמן, הזכרים גם הנקבות כי כן כתוב ושמן לא תסוך (דבר' כח מ) ולסוך מזה השמן אסור לכהן אף כי לאחרים, כי שמן המשחה יוצק על ראש המשיח:
פסוק לב:ובמתכונתו. הבשמים הנזכרים ובמשקלם:
פסוק לג:איש, טעם ואשר יתן ממנו על זר. שאינו ממשפחת אהרן אמר הגאון, קבלה היתה ביד ישראל שימשח דוד וזרעו משמן המשחה לא מלכים אחרים והוצרך לפרש ככה בעבור שלקח צדוק משמן המשחה שהיה באוהל מועד ומשח בו את שלמה ויפת אמר כי על זר שלא מבני ישראל, ולא דבר נכונה, כי הנה והזר הקרב יומת (במד' ג י) ופירושו למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא(שם יז ה) ואחרים אמרו על שמן המשחה שעשה משה גם זה איננו נראה בעיני, כי בתחלה כתוב שמן משחת קדש יהיה זה לי לדרתיכם (פ' לא) ועוד איש אשר ירקח כמוהו, ואשר יתן מאותו שהוא כמוהו על זר, והנה אין הפרש בין שמן המשחה שעשה משה ובין הנעשה אח"כ שהוא כמוהו, וחוץ ממשפחת דוד איננו כתוב, ולפי דעתי כי כל המצות אמת הם לדורות ישראל, כמו שלא יעלו עולה רק במקום הנבחר, והנה גדעון ושמואל גם אליהו בהר הכרמל העלו עולות, והזכרתי גדעון בעבור שהעלה עולות ואיננו כהן, גם כן שמואל, כי לא יועיל אם היה מבני קרח, והנה הכל הוראת שעה, גם ככה נוכל לומר בדברי שלמה, כי על הוראת שעה ביד נתן הנביא או גד נמשח בשמן המשחה:
פסוק לד:קח לך סמים. קדמונינו ז"ל קבלו כי אחד עשר מיני סמנים הם והנה הכתוב לבשמים שהם לקטרת הסמים לא פרטם הכתוב והזכיר הסמים כי לא הזכיר משקלם:
פסוק לד:וטעם סמים פעם אחרת אלה סמים ולבונה זכה עמהם:
פסוק לד:בד בבד. כל אחד לבד ירוקח ואח"כ יעורב:
פסוק לה:ועשית, ממולח. טעם ממולח הוא מלח סדומית וי"א שחוק מאוד או מגזרת ארץ מלחה (ירמי' יז ו):
פסוק לו:ממנה הדק. דקה בכל יכלתך זהו קטרת תמיד על מזבח הזהב:
פסוק לז:והקטרת אשר תעשה. רמז למשה:
פסוק לז:לא תעשו. עם ישראל מדבר:
פסוק לז:קדש תהיה לך. לכהן או לכל ישראל, כמו זכור ימות עולם בינו (דבר' לב ז):
פסוק לח:איש. הזהיר בתחלה, ואחר כן הזכיר העונש כמשפט:
