פסוק א:ועשית מזבח. א"ר אלעזר, מזבח – מזיח, מזין, מחבב, מכפר .
(כתובות י׳ ב׳)
פסוק א:מקטר קטרת. אמר ר' שמעון בן לקיש מתקטר בקטורת אין כתיב כאן אלא מזבח מקטר קטורת, מלמד שהמזבח היה מקטיר את הקטורת .
(ירושלמי חגיגה פ"ג ה"ח)
פסוק ג:וצפית אותו זהב טהור וגו׳. כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת כפני שהן כקרקע. מזבח הזהב דכתיב וצפית אותו זהב וגו׳, התורה קראתו קרקע, ומזבח הנחושת – נאמר בו רבוע יהיה (פ׳ תרומה) ונאמר במזבח הזהב רבוע יהיה (פ' ב') מה זה קרקע אף זה קרקע .
(ירושלמי חגיגה פ"ג ה"ח)
פסוק ז:בבקר בבקר. הקטורת קודמת לאברים, דתניא, יוקדם דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בקר אחד בלבד .
(פסחים נ"ט א׳)
פסוק ז:בבקר בבקר. סדור שני גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי, ואע"פ דהכא כתיב בבקר בבקר (פ׳ צו) והכא כתיב בבקר בבקר, אפילו הכי מכשיר עדיף .
(יומא ל"ג א׳)
פסוק ז:בבקר בבקר. חלקהו לשני בקרים [מלמד שעבודה מפסקת בין הטבת הנרות] .
(שם שם ב׳)
פסוק ז:בבקר בבקר. תנא ר' ישמעאל, בבקר בבקר, בא הכתוב ליתן תחום לבקרו של בקר .
(ירושלמי ברכות פ"א ה"א)
פסוק ז:בבקר בבקר בהיטיבו. אין מחנכין את המנורה אלא בנרות של בין הערבים, ואת המזבח בקטורת של בין הערבים, שנאמר בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה, ואי לאו דעביד הדלקה מאורתא הטבה בצפרא מהיכי .
(מנחות נ׳ א׳)
פסוק ז:בהיטיבו. [הקטורת קודמת להטבת שתי נרות] , ומאי בהיטיבו את הנרות יקטירנה, הכי קאמר רחמנא, בעידן הטבה ההא מקטר קטורת .
(יומא י"ד ב׳)
פסוק ז:את הנרות. [הטבת חמש נרות קודמת לקטורת וקטורת קודמת להטבת שתי נרות], מאי שנא דעביד חמש ברישא, כיון דאתחיל בהו עביד רובא, ונעביד שית, אמר קרא בהיטיבו את הנרות יקטירנה ואין נרות פחות משתים .
(שם ל"ג ב')
פסוק ח:ובהעלת אהרן וגו'. מאי ובהעלות אהרן את הנרות יקטירנה, אילימא ברישא מדליק נרות והדר מקטיר קטורת, והתניא (כ"ז כ"א) יערך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר, אין לך עבודה שכשרה מערב עד בקר אלא זו בלבד , אלא הכי קאמר רחמנא, בעידן הדלקה תהא מקטר קטורת .
(שם ט"ו א׳)
פסוק ט:לא תעלו. תניא, יכול תהא יחיד מתנדב קטורת, ת"ל לא תעלו עליו קטורת זרה יכול יהא צבור מביא נדבה שכן מביא חובה ת"ל לא תעלו, יכול לא יעלו על מזבח הפנימי אבל יעלו על מזבח החצון, ת"ל (פ׳ תשא) ככל אשר צויתיך יעשו – אין לך אלא מה שאמור בענין .
(מנחות נ׳ ב׳)
פסוק י:אחת בשנה. אחת – כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות. אחת בשנה כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה .
(שבועות ח׳ ב׳)
פסוק י:מדם חטאת הכפורים. נשפך הדם מביא דם אחר וחוזר ומזה בתחלה, מאי טעמא, דכתיב מדם חטאת הכפורים אחת בשנה, חטאת אחת ולא שתי חטאות .
(יומא ס"א א')
פסוק יב:כי תשא. א"ר אבהו. אמר משה לפני הקב"ה, במה תרום קרן ישראל, אמר לו, בכי תשא .
(ב"ב י׳ ב׳)
פסוק יב:כי תשא. תניא, ר׳ ישמעאל אומר, בא וראה רחמיו של הקב"ה על בשר ודם, שאדם קונה עצמו בממון מידי שמים, שנאמר כי תשא את ראש בני ישראל ונתנו איש כפר נפשו [מכילתא פ׳ משפטים כ"א ל׳].
פסוק יב:ונתנו איש. איש ולא אשה .
(שקלים פ"א מ"ג ברע"ב)
פסוק יג:זה יתנו. א"ר יוחנן בן זכאי, כל כהן שאינו שוקל חוטא, שנאמר זה יתנו – י"ב שבטים יתנו .
(ירושלמי שקלים פ"ו ה"ג)
פסוק יג:מחצית השקל. למה מחצית השקל, ר' יהודה ור׳ נחמיה, חד אמר לפי שחטאו במחצית היום, יתנו מחצית השקל, וחד אמר לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל דעביד שיהא גרמיסין , ור׳ נחמיה בשם ר׳ יוחנן בן זכאי אומר, לפי שעברו על עשרת הדברות יהיה כל אחד ואחד נותן עשרה גרה [ירושלמי שקלים פ"ב ה"ג]
פסוק יג:עשרים גרה השקל. אמר רבא, סלעים דאורייתא תלתא ותילתא הוו , דכתיב עשרים גרה השקל, ומתרגמינן עשרין מעין, ותניא שש מעה כסף דינר .
(בכורות ג׳ א׳)
פסוק יג:תרומה לה׳. תנא רב יוסף, שלש תרומות נאמרו כאן , שלש תרומות הן, של מזבח למזבח ושל אדנים לאדנים ושל בדק הבית לבדק הבית .
(מגילה כ"ט ב׳)
פסוק יד:כל העובר על הפקודים. מהו כל העובר – כל דעבר בימא יתן .
(ירושלמי שקלים פ"א ה"ג)
פסוק יח:וכנו נחושת. תניא, ר׳ יהודה אומר, יכול יהא כנו מקדש כדרך שהכיור מקדש, ת"ל ועשית כיור נחושת וכנו נחושת, לנחושת הקשתיו ולא לדבר אחר .
(זבחים כ"ב א׳)
פסוק יט:ורחצו. מכאן אמרו (ברכות ט"ו א׳) נטילת ידים לתפלה [תשובת הרשב"א סי׳ קצ"א].
פסוק יט:ורחצו ממנו. ממנו ולא בתוכו .
(זבחים כ"א א')
פסוק יט:ורחצו ממנו. ממנו למעוטי כלי חול .
(שם כ"ב א׳)
פסוק יט:את ידיהם ואת רגליהם. ת"ר, כיצד מצות קידוש נותן ידו הימנית ע"ג רגלו הימנית וידו השמאלית ע"ג רגלו השמאלית ומקדש .
(שם י"ט ב׳)
פסוק יט:את ידיהם ואת רגליהם. תני, ביד עד הפרק וברגל עד הסובך .
(ירושלמי יבמות פי"ב ה"א)
פסוק כ:ירחצו. לרבות כלי שרת .
(זבחים כ"ב א׳)
פסוק כ:ולא ימותו. מלמד שהכהן שעבד בלא רחיצת ידים ורגלים חייב מיתה בידי שמים .
(סנהדרין פ"ג ב׳)
פסוק כ:או בגשתם. אמר רב אחא בר יעקב, הכל מודים בקידוש שני שכהן גדול מקדש ביוהכ"פ שלובש ואח"כ מקדש, מאי טעמא, דאמר קרא או בגשתם אל המזבח, מי שאינו מחוסר אלא גישה, יצא זה שמחוסר לבישה וגישה .
(יומא ל"ב ב׳)
פסוק כ:או בגשתם. תניא, היה עומד ומקריב על גבי המזבח כל הלילה לאורה טעון קידוש ידים ורגלים , דברי רבי, מאי טעמא, דכתיב בגשתם, והא כתיב נמי בבואם, ההוא דאינו חייב על כל גישה וגישה .
(זבחים י"ט ב׳)
פסוק כ:לשרת. קידוש ידים ורגלים מעומד, דכתיב לשרת, ושירות מעומד הוא .
(שם שם)
פסוק כ:להקטיר אשה. מה תלמוד לומר , מהו דתימא הני מילי עבודה דמעכבא כפרה, אבל עבודה דלא מעכבא כפרה לא, קמ"ל .
(שם כ׳ א')
פסוק כא:חק עולם. הכהן שעבד בלא רחיצת ידים ורגלים עבודתו פסולה, מאי טעמא, כתיב הכא חק עולם וכתיב במחוסר בגדים (פ׳ תצוה, כ"ח מ"ג) חקת עולם, מה להלן עבודתו פסולה אף כאן עבודתו פסולה .
(זבחים י"ט ב׳)
פסוק כא:לו ולזרעו. ת"ר, כהן גדול שלא טבל ולא קידש בין בגד לבגד ובין עבודה לעבודה ועבד עבודתו כשרה, אבל שחרית אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט עבודתן פסולה, מאי טעמא, דאמר קרא והיתה להם חק עולם לו ולזרעו, דבר המעכב בזרעו מעכב בו, דבר שאינו מעכב בזרעו אינו מעכב בו .
(שם שם)
פסוק כג:מר דרור. שאלו פפונאי לרב מתנה, רמז למרדכי מן התורה מניין, אמר להו, מר דרור וכתרגמינן מירא דכיא .
(חולין קל"ט ב׳)
פסוק כג:מר דרור חמש מאות וגו׳. ת"ר, שמן המשחה מר דרור חמש מאות, קדה חמש מאות, קנמן בשם חמש מאות , וקנה בשם חמשים ומאתים נמצאו כולם אלף ושבעה מאות וחמשים .
(כריתות ה׳ א׳)
פסוק כד:ושמן זית הין וכמה הין – י"ב לוגין, דכתיב (פ, תבא) שמן משחת קודש יהיה לדורותיכם, זה בגמטריא י"ב .
(מנחות פ"ט א׳)
פסוק כט:כל הנוגע בהם יקדש. מכאן שכלי שרת מקדשין .
(זבחים פ"ז א׳)
פסוק לא:זה לי לדרתיכם. ת"ר, שמן המשחה שעשה משה במדבר הרבה נסים נעשו בו, תחלתו י"ב לוגין וממנו נמשח משכן וכליו אהרן ובניו וכהנים גדולים ומלכים וכולו קיים לעתיד לבא, שנאמר זה לי לדרתיכם, זה בגמטריא י"ב לוגין .
(כריתות ה׳ ב׳)
פסוק לא:לדרותיכם. תניא, משנגנז ארון נגנז גם שמן המשחה ׳ מנלן, ילפינן דורות דורות מצנצנת המן .
(שם שם)
פסוק לב:על בשר אדם. ת"ר, הסך בשמן המשחה לבהמה ולכלים ולמתים ולעובדי כוכבים פטור, מאי טעמא, בהמה וכלים דכתיב על בשר אדם לא ייסך, מתים, כיון דמת – מת מקרי ולא אדם, עובד כוכבים – כל שישנו בסך ישנו בבל ייסך וכל שאינו בסך אינו בבל ייסך .
(שם ו׳ ב׳)
פסוק לב:על בשר אדם. תנא רב חנניא, מניין לכהן גדול שנטל משמן המשחה שעל ראשו ונתן על בני מעיו שהוא חייב, שנאמר על בשר אדם לא ייסך .
(שם ז׳ א׳)
פסוק לב:ובמתכנתו. ת"ר, המפטם את השמן כדי ללמד בו או למסרו לצבור פטור, דאתיא במתכנתו מן במתכנתה דקטורת וכתיב בקטורת (פ׳ ל"ז) לא תעשו לכם, לכם הוא דאסור הא למסרו לצבור פטור .
(כריתות ה' א׳)
פסוק לב:לא תעשו כמהו. אמר רבא, שמן שפטמו לחצאין פטור, דכתיב לא תעשו כמהו, כמהו הוא דאסור אבל חציו שפיר דמי .
(שם שם)
פסוק לב:קדש הוא. קדש הוא קדש יהיה – כל מעשיה לא יהיו אלא בקודש .
(שם ו׳ א׳)
פסוק לג:ואשר יתן. כמה יסוך ויהא חייב – כזית, מאי טעמא, ילפינן נתינה זו מנתינה דעלמא, מה נתינה דעלמא כזית אף נתינה שבכאן כזית .
(שם ו׳ ב׳)
פסוק לג:ואשר יתן ממנו. [מלמד שאין חייבין אלא על שמן המשחה שעשה משה] .
(שם ה׳ א׳)
פסוק לג:על זר. תניא, הסך בשמן המשחה לכהנים ולמלכים פטור, מאי טעמא, דכתיב ואשר יתן ממנו על זר, בעינן שיהיה זר מתחלתו ועד סופו .
(שם ו׳ ב')
פסוק לג:ונכרת מעמיו. א"ר אלעזר א"ר הושעיא, כל מקום שאתה מוצא שני לאוין וכרת אחת חלק חטאות ביניהם , ומאי היא – מפטם וסך, דכתיב על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו, וכרת אחת – דכתיב איש אשר ירקח כמהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו .
(כריתות ג׳ א׳)
פסוק לד:קח לך. תניא, ר׳ יאשיה אומר קח לך משלך, ר' יונתן אומר משל צבור, ומה ת"ל קח לך כביכול משלך אני רוצה יותר משלהם .
(יומא ג׳ ב׳)
פסוק לד:קח לך סמים וגו'. א"ר יוחנן, אחר עשר סממנים נאמרו לו למשה בסיני, א"ר הונא, מאי קרא, קח לך סמים תרי, נטף ושחלת וחלבנה הא חמשה, סמים אחרינא חמשה, הא עשרה, ולבונה זכה חד – הא חד סרי .
(כריתות ו׳ ב׳)
פסוק לד:בד בבד. מאי בד בבד, אמר רבינא, שלא יניח משקל במשקל וישקול .
(שם ה' א׳)
פסוק לה:קטורת. מהו לשון קטורת – דבר שמקטר ועולה .
(כריתות ו׳ ב׳)
פסוק לז:והקטורת אשר תעשה. אמר רבא, קטורת שפטמה לחצאין חייב, דכתיב והקטורת אשר תעשה, כל שתעשה, והא אפשר דעביד ליה פרס בשחרית ופרס בין הערבים .
(שם ה׳ א׳)
פסוק לז:לא תעשו. אתם אין עושין אבל אחרים עושין לכם .
(ירושלמי מגילה פ"א ה"א)
פסוק לז:לא תעשו לכם. לכם הוא דאסור, אבל למסרה לצבור פטור .
(כריתות ה׳ א׳)
פסוק לז:קודש תהיה. כל מעשיה לא יהיו אלא בקודש .
(שם שם)