א וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃ ב וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃ ג וַאֲבָֽרֲכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה׃ ד וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ל֑וֹט וְאַבְרָ֗ם בֶּן־חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאת֖וֹ מֵחָרָֽן׃ ה וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת־שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת־ל֣וֹט בֶּן־אָחִ֗יו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן וַיֵּצְא֗וּ לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן׃ ו וַיַּעֲבֹ֤ר אַבְרָם֙ בָּאָ֔רֶץ עַ֚ד מְק֣וֹם שְׁכֶ֔ם עַ֖ד אֵל֣וֹן מוֹרֶ֑ה וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ׃ ז וַיֵּרָ֤א יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַיהוָ֖ה הַנִּרְאֶ֥ה אֵלָֽיו׃ ח וַיַּעְתֵּ֨ק מִשָּׁ֜ם הָהָ֗רָה מִקֶּ֛דֶם לְבֵֽית־אֵ֖ל וַיֵּ֣ט אָהֳלֹ֑ה בֵּֽית־אֵ֤ל מִיָּם֙ וְהָעַ֣י מִקֶּ֔דֶם וַיִּֽבֶן־שָׁ֤ם מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וַיִּקְרָ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃ ט וַיִּסַּ֣ע אַבְרָ֔ם הָל֥וֹךְ וְנָס֖וֹעַ הַנֶּֽגְבָּה׃ י וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֙יְמָה֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב בָּאָֽרֶץ׃ יא וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יב לָב֣וֹא מִצְרָ֑יְמָה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־שָׂרַ֣י אִשְׁתּ֔וֹ הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה יְפַת־מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ׃ יב וְהָיָ֗ה כִּֽי־יִרְא֤וּ אֹתָךְ֙ הַמִּצְרִ֔ים וְאָמְר֖וּ אִשְׁתּ֣וֹ זֹ֑את וְהָרְג֥וּ אֹתִ֖י וְאֹתָ֥ךְ יְחַיּֽוּ׃ יג אִמְרִי־נָ֖א אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ לְמַ֙עַן֙ יִֽיטַב־לִ֣י בַעֲבוּרֵ֔ךְ וְחָיְתָ֥ה נַפְשִׁ֖י בִּגְלָלֵֽךְ׃ יד וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא אַבְרָ֖ם מִצְרָ֑יְמָה וַיִּרְא֤וּ הַמִּצְרִים֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יָפָ֥ה הִ֖וא מְאֹֽד׃ טו וַיִּרְא֤וּ אֹתָהּ֙ שָׂרֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיְהַֽלְל֥וּ אֹתָ֖הּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וַתֻּקַּ֥ח הָאִשָּׁ֖ה בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה׃ טז וּלְאַבְרָ֥ם הֵיטִ֖יב בַּעֲבוּרָ֑הּ וַֽיְהִי־ל֤וֹ צֹאן־וּבָקָר֙ וַחֲמֹרִ֔ים וַעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַאֲתֹנֹ֖ת וּגְמַלִּֽים׃ יז וַיְנַגַּ֨ע יְהוָ֧ה ׀ אֶת־פַּרְעֹ֛ה נְגָעִ֥ים גְּדֹלִ֖ים וְאֶת־בֵּית֑וֹ עַל־דְּבַ֥ר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אַבְרָֽם׃ יח וַיִּקְרָ֤א פַרְעֹה֙ לְאַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לִּ֑י לָ֚מָּה לֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י כִּ֥י אִשְׁתְּךָ֖ הִֽוא׃ יט לָמָ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וָאֶקַּ֥ח אֹתָ֛הּ לִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אִשְׁתְּךָ֖ קַ֥ח וָלֵֽךְ׃ כ וַיְצַ֥ו עָלָ֛יו פַּרְעֹ֖ה אֲנָשִׁ֑ים וַֽיְשַׁלְּח֥וּ אֹת֛וֹ וְאֶת־אִשְׁתּ֖וֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
לך לך, השם צוה לאברהם ועודנו באור כשדים שיעזוב ארצו ומקום מולדתו גם בית אביו, והטעם שידע השם שתרח אחר שיצא ללכת אל ארץ כנען ישב בחרן ותרח לא מת עד אחר ששים שנה שיצא אברהם מבית אביו מחרן רק הכתוב לא פירש שניו בצאתו מאור כשדים ואחר שאמר אשר אראך גלה לו הסוד כי כן כתוב ויצאו ללכת ארצה כנען (בראשית יב ה) או יהי טעם אראך, הוא שאמר לו, "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה" (בראשית יג טו):
פסוק ג:
מברכיך. רבים:
פסוק ג:
ומקללך. יחיד:
פסוק ה:
רכושם. מקנה, וכן "כי היה רכושם רב" (בראשית יג ו):
פסוק ה:
ואת הנפש. עבדים ילידי בית, או עשו כמו קנו, וכן "עשה לי את החיל הזה" (דבר' ח יז) וי"א הנפשות שהורום האמת לעבוד את השם
פסוק ה:
וטעם ויצאו ללכת, אל המקום אשר אמר השם
פסוק ו:
גם זה המקום שכם, משה קראו כן כי שכם לא היה בימי אברהם:
פסוק ו:
אלון. כמו אלה והם עצים, וי"א שדה, כמו איל פארן (בראשית יד ו):
פסוק ו:
מורה. י"א שהוא ממרא בעל ברית אברהם ויתכן שהוא אחר ויהי אלון מורה שם מקום:
פסוק ו:
והכנעני אז בארץ. יתכן שארץ כנען תפשה כנען מיד אחר ואם איננו כן יש לו סוד והמשכיל ידום:
פסוק ז:
וַיֵרָא ד'. בדרך נבואה והמלה מבניין נפעל והנוח הנעלם בין היו"ד והרי"ש תחת הדגש, הראוי להיות ברי"ש להתבלע נו"ן נפעל:
פסוק ז:
הנראה אליו. שם התואר מהבנין הנזכר וכמוהו "ואשר היה נעשה" (נחמיה ה יח):
פסוק ח:
ויעתק. מהבנין הכבד הנוסף והוא פועל יוצא: כי "ויעתק צור ממקומו" (איוב יח ד) עומד והפעול אהלה וגם הוא פעול וַיֵט וטעם ויעתק ויסע, והנוח נעלם אחר יו"ד ויט תחת נו"ן שהוא פ"א הפעל וכן ויֵז נצחם (ישעי' סג ג) ושניהם פעלים יוצאים
פסוק ח:
וטעם מים ממערב, כי למערב א"י הוא הים הגדול הספרדי ואיננו ים אוקיינוס, כי רחוקה היא הארץ הנזכרת ממנו, והנה נסע ממזרח בית אל מערבה עד שב העי מזרח למחנהו
פסוק ח:
וטעם ויקרא בשם ד' תפלה או קריאת בני אדם לעבוד השם:
פסוק ט:
הנגבה. פאת דרום ונקרא כן בלשון ארמית "נגיבו מיא" כי צד דרום הם, ומרוב החום ייבש וכן טעם "כי ארץ הנגב נתתני" (יהושע טו יט):
פסוק י:
ויהי רעב בארץ. בארץ כנען:
פסוק יא:
כאשר הקריב. מחנהו או הוא מהפעלים העומדים, כי ימצאו פעלים שיצאו ויעמדו
פסוק יא:
ומלת נא כמו עתה וכן "הנה נא זקנתי" (בראשית כז ב) "אוי נא לנו" (איכה ה טז) והיא הפוכה בלשון ישמעאל
פסוק יא:
וטעם הנה נא ידעתי שהיה כיופי שרה בארצה רק במצרים וארץ הנגב לא היה כמוה כי הצורות משתנות בעבור האויר,
פסוק יא:
וטעם ואותך יהי', שיתנו לך כל צרכיך, כי ימי רעבון היו:
פסוק יג:
ובאה מלת "אחותי את". כלעיל בעבור היות הטעם במלה שאחריה באות הראשון וכן קָרָא לָילָה (בראשית א ה) וזה משפט הלשון ודגשות תי"ו אָת להתבלע הנו"ן כי אתה מגזרת אני:
פסוק יג:
בגללך. ובעבורך לא יבואו כי אם בבי"ת והשר המסיר הבי"ת הוא סר טעם,
פסוק יג:
וטעם ייטב לי, דורון ומנחה, וכן כתוב "ולאברם היטיב בעבורה" (בראשית יב טז):
פסוק טו:
ויהללו. קל הלמ"ד הראשון להקל על הלשון והוא ראוי להדגש וכמוה ואתפללה (דניאל ט ד)
פסוק טו:
וַתַּקח האשה, מהבנין הכבד הנוסף, ואם לא נמצא, והשלם וַתִּשְלְכִי (יחז' טז ה):
פסוק יז:
וינגע ד' את פרעה על דבר שרי. כמו בעבור, והטעם על זה הדבר:
פסוק יח:
ומלת "הגדת" מבעלי הנוני"ן:
פסוק יט:
וטעם ואקח אותה לי לאשה. שלקחה להיותה אשתו ולשכב עמה, והשם הביא עליו נגעים שלא יגע בה והנגעים שלחם השם לשמור אשת אוהבו והיו הנגעים גדולים ולא יכול לגעת בה וכמוהו "וחשקת בה ולקחת לך לאשה" (דברים כא, י) ואמר אחר כן "והבאת אל תוך ביתך וגלחה" (שם פ' יב), "ואחר כן תבא אליה ובעלתה" (שם פ' יג),
פסוק יט:
וקמצות וי"ו ולך בעבור שהטעם הנקרא ענין מוכרת וכן "לחם וָיָיִן" (בראשית יד יח):
פסוק כ:
וישלחו אותו. דרך ליווי בכבוד, וכן ואברהם הולך עמם לשלחם (בראשית יח טז)
פסוק כ:
והנכון בעיני להיות פירוש ויצו עליו, בעבור היות על אחרים המצוה שהזהיר וצוה להכריז שלא יגע איש בו ובאשתו: