פסוק א:וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ וְגוֹ׳. מַה הָיָה הַמִּקְרָא חָסֵר אִם הָיָה אוֹמֵר ״לֶךְ לְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ״, וְלָמָּה הִזְכִּיר פְּרָטִים אֵלּוּ ״מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ״? גַּם מִלַּת ״לְךָ״ צָרִיךְ בֵּאוּר, כִּי אֵין מַשְׁמָעוּתוֹ ״לְךָ לַהֲנָאָתְךָ״. גַּם מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ן שֶׁהוּא מִלְּשׁוֹן ״אֵלֶךְ לִּי אֶל הַר הַמּוֹר״ (שיר השירים ד, ו) לֹא נִרְאֶה, כִּי גַם ״לִי״ גַּם ״לְךָ״ יִהְיֶה לוֹ בֵּאוּר אַחֵר, הַיּוֹתֵר קָרוֹב לִפְשׁוּטוֹ. וְנִרְאֶה לִי שֶׁהֶעְתִּיקוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעִנְיָן לְעִנְיָן כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּחַנְּכִין הַתִּינוֹק, כִּי אוּלַי יִהְיֶה קָשֶׁה עָלָיו לְקַבֵּל הַכֹּל בְּבַת אַחַת. עַל כֵּן עָשָׂה לוֹ שָׁלֹשׁ חֲלוּקּוֹת וְהֶעְתִּיקוֹ אֶל עִנְיָן רְבִיעִי. כִּי מִתְּחִלָּה בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַעֲזֹב אַרְצוֹ, וְזֶה שְׁאֵלָה קְטַנָּה, יַעַן כִּי אֵין לָאָדָם תּוֹעֶלֶת מֵאַרְצוֹ יוֹתֵר מֵאֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת, כִּי אִם הַשֵּׁם וְהַכָּבוֹד הַמְדֻמֶּה שֶׁעוֹשִׂין לוֹ בְּמָקוֹם שֶׁמַּכִּירִין אוֹתוֹ. וְזוּלַת זֶה אֵין לוֹ שָׁם עֵזֶר וָסַעַד מִכָּל אַנְשֵׁי אַרְצוֹ הָרְחוֹקִים, וּבְנָקֵל יִתְפַּתֶּה לְעָזְבָם. וְאַחַר כָּךְ, כַּאֲשֶׁר הֵסִיחַ מִלִּבּוֹ כָּל אַרְצוֹ, אָמַר: פֶּן יִהְיֶה נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּאַנְשֵׁי מוֹלַדְתּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ קְצָת עֵזֶר וָסַעַד מֵהֶם, כְּדֶרֶךְ הַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁהָאֶחָד נִכְנָס בָּעֳבִי הַקּוֹרָה בְּעַד שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, וְלֹא יִתְּנוּ לְזָרִים מָקוֹם לִמְשׁוֹל בָּהֶם. וְזֶה תּוֹעֶלֶת קְצָת יוֹתֵר מֵהָרִאשׁוֹן. וְאַחַר שֶׁנִּתְפַּתָּה גַּם לָזֶה, חָשַׁשׁ פֶּן תִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּבֵית אָבִיו שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁם תּוֹעֶלֶת נוֹסָף עַל כָּל אֵלּוּ, וְהוּא תּוֹעֶלֶת מָמוֹן, כִּי ״בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת״ (משלי יט, יד).
פסוק א:נוֹסָף עַל שְׁלֹשָׁה מִינֵי קֻרְבָה אֵלּוּ, יֵשׁ קֻרְבָה רְבִיעִית, כִּי אָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ יוֹתֵר מִכָּל שְׁלֹשָׁה מִינֵי קְרוֹבִים אֵלּוּ. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״לֶךְ לְךָ״ – לְעַצְמוּתְךָ, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר לְאָדָם שֶׁיֵּלֵךְ לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם. וּלְמַעְלָה פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (בראשית ג:כג) פֵּרַשְׁתִּי שֶׁקָּאֵי עַל הַר הַמּוֹרִיָּה, כִּי אָדָם מִמְּקוֹם כַּפָּרָתוֹ נִבְרָא, וּמְקוֹרוֹ מֵהַר הַמּוֹרִיָּה, כִּי מִשָּׁם לֻקַּח עֲפָרוֹ. וְדֶרֶךְ הַסֻּלָּם שֶׁבְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַטָּה, מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַעְלָה, עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ הַנְּשָׁמוֹת הַטְּהוֹרוֹת. אִם כֵּן, שָׁם עַצְמוּת הַגּוּף, וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזָּהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה. וְאִם כֵּן, אָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוּתוֹ בְּיוֹתֵר מִכָּל מִינֵי קְרוֹבִים שֶׁהִזְכִּיר, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״לֶךְ לְךָ״. וְכֵן נֶאֱמַר לָשׁוֹן זֶה בָּעֲקֵדָה (בראשית כב:ב) ״וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה״ וְגוֹ׳. וּבִשְׁנֵיהֶם לֹא גִּלָּה לוֹ הַמָּקוֹם מִיָּד, כִּי כָּאן נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ״, וּבָעֲקֵדָה נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ״. לְפִי שֶׁלֹּא רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַלּוֹת לְאַבְרָם מְקוֹם מוֹצָא הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ, עַד אֲשֶׁר יַעֲרֶה עָלָיו מִמָּרוֹם רוּחַ קָדְשׁוֹ תְּחִלָּה. כִּי מֵהַיָּדוּעַ (תנחומא בא ה) שֶׁאֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְאִם כֵּן, כָּל זְמַן הֱיוֹתוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ, עַד שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ רוּחַ נְבוּאָה, לֹא יֵדַע וְלֹא יָבִין מַהוּת הַנְּשָׁמָה אֲשֶׁר מְקוֹרָהּ מֵהַר הַמּוֹרִיָּה, וַאֲפִלּוּ מַהוּת יְצִירַת הַחֹמֶר מִשָּׁם לֹא יָבִין, עַד בּוֹאוֹ אֶל תּוֹךְ הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, מָקוֹם מוּכָן אֶל הַנְּבוּאָה. אָז הֶרְאָה לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַעֲלוֹת הַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ הַהוּא, וְאֵיךְ הוּא מָקוֹם לְעַצְמוּתוֹ שֶׁל אָדָם, כִּי שָׁם בֵּיתוֹ וּמְקוֹם חָצְבָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה, וּמַחְצַב הַחֹמֶר, אֲשֶׁר בַּעֲבוּרוֹ רָאוּי לוֹ לַעֲזֹב כָּל אֵלּוּ וְלֵילֵךְ לְהִדָּבֵק בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ הַהוּא, כִּי שָׁם יַגִּיעַ אֶל דְּבֵקוּת הַשְּׁכִינָה. וְזֶה שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י ״הָלוֹךְ וְנָסֹעַ הַנֶּגְבָּה״ – לֵילֵךְ לִדְרוֹמָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם וְהַר הַמּוֹרִיָּה.
פסוק א:וּמִטַּעַם זֶה לֹא נֶאֱמַר בִּתְחִלַּת מַרְאָה זוֹ ״וַיֵּרָא אֵלָיו ה׳״. כִּי אִם עַד אַחַר שֶׁנִּכְנַס בָּאָרֶץ, כִּי אָז הָיָה מוּכָן לִרְאוֹת בְּמַרְאוֹת הַשְּׁכִינָה. אֲבָל קֹדֶם זֶה, שֶׁהָיָה עֲדַיִן בְּחוּץ לָאָרֶץ, לֹא הָיָה שׁוֹמֵעַ כִּי אִם קוֹל דְּבָרִים, כִּי לֹא נִרְאָה אֵלָיו ה׳ עֲדַיִן עַד בּוֹאוֹ לָאָרֶץ, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ. וְעַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא ״סוּלָמָא דְּצוֹר״, כִּדְאִיתָא בַּיַּלְקוּט פָּרָשָׁה זוֹ (יב א): ״כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אַבְרָהָם לְסוּלָמָא דְּצוֹר, אָמַר: ׳יְהֵא חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַזֹּאת׳״. מִי הִגִּיד לְבַעַל הַמִּדְרָשׁ שֶׁהִגִּיעַ אַבְרָהָם לְסוּלָמָא דְּצוֹר? וַדַּאי כַּוָּנָתוֹ עַל הַר הַמּוֹרִיָּה, כִּי שָׁם מְקוֹם הַסֻּלָּם אֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב עוֹמֵד בְּבֵית אֵל, וְדֶרֶךְ אוֹתוֹ סֻלָּם עוֹלִים וְיוֹרְדִים הַנְּשָׁמוֹת, וְשָׁם צוּר חָצְבוֹ שֶׁל הַגּוּף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נא א): ״הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם״. כִּי מֵאוֹתוֹ צוּר שֶׁנִּקְרָא אֶבֶן שְׁתִיָּה הוּשְׁתַּת הָעוֹלָם הַכְּלָלִי, גַּם הָאָדָם שֶׁנִּקְרָא עוֹלָם קָטָן נוֹצַר מִמְּקוֹם אוֹתוֹ צוּר, אֲשֶׁר בּוֹ מְקוֹם הַסֻּלָּם גַּם לַנְּשָׁמָה כָּאָמוּר. וּמִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר ״לֶךְ לְךָ״ כָּאן, וּבָעֲקֵדָה, וְכֵן בְּפָסוּק ״אֵלֶךְ לִּי אֶל הַר הַמּוֹר״, וְכֵן ״הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ״ – הָלַךְ לִמְקוֹם מְקוֹרוֹ, כִּי ״אֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ״. וְכֵן (דברים ב יג): ״קוּמוּ וְעִבְרוּ לָכֶם אֶת נַחַל זָרֶד״ – הַיְינוּ גַּם כֵּן לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן (ירמיה ה ה): ״אֵלֲכָה לִּי אֶל הַגְּדוֹלִים״ – כִּי שָׁם דִּירַת הַשְּׁלֵמִים. וְכֵן כָּל ״לִי״ וְ״לוֹ״ וּ״לְךָ״ וְ״לָהֶם״ שֶׁבַּמִּקְרָא פֵּרֵשׁ עַל דֶּרֶךְ זֶה. וְהֵבִין אַבְרָהָם מִמִּלַּת ״לֶךְ לְךָ״ לָלֶכֶת לְאֶרֶץ כְּנַעַן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לְאֵיזֶה אֶרֶץ יֵלֵךְ.
פסוק ב:וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְגוֹ׳. הוֹרָה לוֹ שֶׁאֲפִלּוּ אוֹתָן שְׁלֹשָׁה תּוֹעָלִיּוֹת הַמְדֻמּוֹת שֶׁיֵּשׁ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ יִהְיוּ לְךָ גַּם שָׁמָּה. כִּי אִם תֵּלֵךְ מִמּוֹלַדְתְּךָ, מְקוֹם מִשְׁפַּחְתְּךָ, וְתָחוּשׁ שֶׁבְּעֵת הַצֹּרֶךְ לֹא יִהְיוּ לְךָ אַחִים וְלֹא מְרַחֲמִים, עַל זֶה אָמַר ״וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל״, כִּי גַּם שָׁם יֵצְאוּ מֵחֲלָצֶיךָ מִשְׁפָּחוֹת רַבּוֹת. וְאִם תָּחוּשׁ עַל יְרֻשַּׁת הַמָּמוֹן, הִנֵּה פֹּה ״אֲבָרֶכְךָ״ גַּם בְּמָמוֹן. וְאִם תָּחוּשׁ אֶל הַשֵּׁם טוֹב שֶׁיֵּשׁ לְךָ בְּאַרְצְךָ מָקוֹם שֶׁמַּכִּירִין אוֹתְךָ, ״וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ״ גַּם פֹּה. וְכְנֶגֶד מַאֲמַר ״לֶךְ לְךָ״, הַיְינוּ לְעַצְמוּתְךָ, אָמַר ״וֶהְיֵה בְּרָכָה״, אַתָּה תִּהְיֶה מְקוֹר הַבְּרָכוֹת עַל־יְדֵי שֶׁתִּדְבַּק בַּמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ הַהוּא אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ יוֹצֵא הַשֶּׁפַע לְכָל הָעוֹלָם, וְהוּא מְקוֹר הַבְּרָכוֹת, כִּי מֵימֵי הַבְּרָכוֹת מִן הַמִּקְדָּשׁ יוֹצְאִים, וְעַל יְדֵי דְּרִישַׁת הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דּוֹרֵשׁ אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת. נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי שֶׁתִּדְבַּק בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא מְקוֹר הַבְּרָכוֹת תִּהְיֶה גַּם אַתָּה מָקוֹר לְכָל הַבְּרָכוֹת, וְעַל־יְדֵי שֶׁתִּדְבַּק שָׁם בַּשְּׁכִינָה יִהְיֶה פִּיךָ כְּפִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְיָדְךָ לְבָרֵךְ לְכָל מִי שֶׁתִּרְצֶה.
פסוק ב:וּבְמַסֶּכֶת פְּסָחִים (קיז:) ״וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל״, זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים ״אֱלֹהֵי אַבְרָהָם״ כוּ׳, כִּי אַבְרָהָם הָיָה לְגוֹי גָּדוֹל יוֹתֵר מִכָּל הָאָבוֹת, כִּי כָּל מַה שֶּׁיָּצָא מִן יִצְחָק וְיַעֲקֹב מִתְיַחֵס גַּם כֵּן לְאַבְרָהָם, נוֹסָף לוֹ עַל יִצְחָק וְיַעֲקֹב, כִּי יָצָא מִמֶּנּוּ יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה. ״וַאֲבָרֶכְךָ״, בְּמָמוֹן, זֶה שֶׁאוֹמְרִים ״אֱלֹהֵי יִצְחָק״, כִּי הוּא נִתְבָּרֵךְ בְּמָמוֹן יוֹתֵר מִכֻּלָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כו יב) ״וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ ה׳״. ״וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ״, זֶה שֶׁאוֹמְרִים ״אֱלֹהֵי יַעֲקֹב״, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה יח.) ״וַיִּקְרָא לוֹ אֵל״ (בראשית לג כ), הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאוֹ לְיַעֲקֹב אֵל כוּ׳. וְכִפְשׁוּטוֹ נִקְרָא בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל עַל שֵׁם ״כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְ[עִם] אֲנָשִׁים״ (בראשית לב כט), אֲבָל אַבְרָהָם לֹא הָיָה כִּי אִם ״אַב הֲמוֹן גּוֹיִם״ (בראשית יז ה).
פסוק ג:וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר. מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר ״וְאָאֹר מְקַלְלֶיךָ״ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ״, כִּי ״לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב״ (משלי טז א), קֹדֶם שֶׁמּוֹצִיא אֵיזוֹ דִּבּוּר מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ, כִּי הוּא מַעֲרִיכוֹ תְּחִלָּה בַּלֵּב וּבַמַּחֲשָׁבָה. וְיָדוּעַ שֶׁלְּטוֹבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרֵף מַחֲשָׁבָה לְמַעֲשֶׂה, אֲבָל מַחֲשָׁבָה רָעָה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סו יח) ״אָוֶן אִם רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע ה׳״, וּכְתִיב (ישעיה סה כד) ״טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה״ וְגוֹ׳. לְפִי שֶׁקֹּדֶם שֶׁהָאָדָם מוֹצִיא מִפִּיו בִּשְׁאֵלָתוֹ וּבְבַקָּשָׁתוֹ, כְּבָר הָיָה מְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ לְבַקֵּשׁ עַל כָּכָה, עַל כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ קֹדֶם שֶׁיִּקְרָא, לְאַפּוֹקֵי בָּשָׂר וָדָם הַשּׁוֹאֵל דָּבָר מֵחֲבֵרוֹ, צָרִיךְ לְפָרֵשׁ בִּשְׂפָתָיו כִּי אֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּלִבּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹחֵן לְבָבוֹת, מְמַלֵּא כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים כ ה) ״יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ״ וְגוֹ׳, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז א) ״לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב וּמֵה׳ מַעֲנֵה לָשׁוֹן״. רָצָה לְתַקֵּן בָּזֶה קֻשְׁיָא זוֹ, וְהוּא: אִם בֶּאֱמֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְמַלֵּא שְׁאֵלָתוֹ אַחַר שֶׁנֶּעֱרַךְ הַדָּבָר בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם, אִם כֵּן לָמָּה זֶה צִוָּה ה׳ עַל הַתְּפִלָּה בַּפֶּה? עַל זֶה אוֹמֵר ״וּמֵה׳ מַעֲנֵה לָשׁוֹן״, כִּי זֹה מַתַּת ה׳ הוּא שֶׁנָּתַן מַעֲנֵה לָשׁוֹן לָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות סד.) שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים, לְפִי שֶׁנִּמְשָׁלִים אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּיֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים אֵצֶל אָבִיו. אִם הוּא מְבַקֵּשׁ דָּבָר מֵאָבִיו, אַף עַל פִּי שֶׁאָבִיו יוֹדֵעַ מַה שֶּׁהַבֵּן צָרִיךְ, מִכָּל מָקוֹם רוֹצֶה הָאָב שֶׁיּוֹצִיא הַבֵּן מִפִּיו מְבֻקָּשׁוֹ, לְפִי שֶׁהָאָב מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּדִבּוּר שִׂפְתֵי הַבֵּן. כָּךְ אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל (שיר השירים ב יד) ״הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ, כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב״ לָגֶשֶׁת לִי. וְאֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לְהִתְנַהֵג עִמָּנוּ כְּדֶרֶךְ הַשָּׂרִים שֶׁאֵין מַנִּיחִין לְדַבֵּר בִּפְנֵיהֶם הַרְבֵּה, וּמִיָּד כַּאֲשֶׁר יָבִינוּ כַּוָּנַת הַשּׁוֹאֵל אוֹמְרִים לוֹ ״קַצֵּר דְּבָרֶיךָ״ אוֹ ״כַּלֵּה מִדַּבְּרוֹתֶיךָ וָצֵא״. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּחַסְדּוֹ אֵינוֹ כֵן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים כא ג) ״תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ״, וְאַף עַל פִּי כֵן ״וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל מָנַעְתָּ סֶּלָה״, לְפִי שֶׁאָנוּ בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ כְּשַׁעֲשׁוּעַ יֶלֶד וּבֵן יַקִּיר. זֶה שֶׁאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁ״טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה״, מִכָּל מָקוֹם כָּל ״עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע״, כִּי לֹא מָנַעְתִּי מֵהֶם אֲרֶשֶׁת שִׂפְתוֹתֵיהֶם.
פסוק ג:וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר, ״אָוֶן אִם רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע ה׳״ (תהלים סו:יח). וְשֶׁמָּא תֹּאמַר שֶׁגַּם לְעִנְיַן הַטּוֹבָה הוּא כֵן, תַּלְמוּד לוֹמַר ״אָכֵן שָׁמַע אֱלֹהִים הִקְשִׁיב בְּקוֹל תְּפִלָּתִי״ (תהלים סו:יט). כִּי אֵצֶל הַתְּפִלָּה אֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל תְּפִלָּתִי אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הוֹצֵאתִי הַדִּבּוּר מִפִּי. וְאִם תֹּאמַר אִם כֵּן אֵיפֹה, לָמָּה בִּקֵּשׁ ה׳ מִיָּדִי ״רְמֹס חֲצֵרָי״ (ישעיהו א:יב) לְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו, עַל זֶה אָמַר ״בָּרוּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי״ (תהלים סו:כ). כִּי אֲנִי נוֹתֵן הוֹדָאָה לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁבְּחַסְדּוֹ לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחָפֵץ בַּאֲרֶשֶׁת שְׂפָתַי כָּאָמוּר. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ״ (בראשית יב:ג), כִּי הַמְבָרֵךְ אוֹתְךָ חוֹשֵׁב בָּהּ בְּלִבּוֹ קֹדֶם שֶׁמּוֹצִיא הַבְּרָכָה מִפִּיו, וּמַחֲשָׁבָה טוֹבָה חֲשׁוּבָה כְּמַעֲשֶׂה, עַל כֵּן אֲנִי מְבָרְכוֹ קֹדֶם שֶׁיּוֹצִיא הַבְּרָכָה מִפִּיו. אֲבָל בַּמְקַלְּלִים אֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא ״וּמְקַלֶּלְךָ״ – לְאַחַר שֶׁהוֹצִיא הַקְּלָלָה מִפִּיו אָז ״אָאֹר אוֹתוֹ״, אֲבָל לֹא קֹדֶם שֶׁהוֹצִיאָהּ מִפִּיו, כִּי מַחֲשָׁבָה רָעָה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה.
פסוק ג:טַעַם אַחֵר לַדָּבָר, לְפִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה מוֹרִיק מִכְּלִי מָלֵא וְגָדוּשׁ לְמוֹרִיק מִכְּלִי חָסֵר, כְּדֶרֶךְ שֶׁמָּצִינוּ בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים (במדבר ו כג) ״כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם״, שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר תְּחִלָּה אֶל הַכֹּהֵן ״יְבָרֶכְךָ ה׳״, כִּי הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הוּא סַרְסוּר בֵּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵין הַכֹּהֲנִים, וְהוּא אוֹמֵר תְּחִלָּה אֶל הַכֹּהֵן ״יְבָרֵךְ ה׳״ וּמוֹרִיד עָלָיו הַשֶּׁפַע דֶּרֶךְ הַצִּנּוֹרוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּהֵן כְּלִי מָלֵא בִּרְכַּת ה׳, וְאַחַר כָּךְ יוֹרִיק הַכֹּהֵן מִן כְּלִי מָלֵא עַל יִשְׂרָאֵל, כִּי אָז חָלָה הַבְּרָכָה בְּיוֹתֵר כְּשֶׁהַמַּשְׁפִּיעַ נִמְצָא בוֹ הַבְּרָכָה בְּעֶצֶם וְרִאשׁוֹנָה, כִּי אֵיךְ יְבָרֵךְ מִי שֶׁאֵינוֹ מְבֹרָךְ בְּעַצְמוֹ. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ״, שֶׁקֹּדֶם שֶׁיְּבָרְכוּךָ אֲנִי אֲבָרְכוֹ תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כְּלִי מָלֵא בִּרְכַּת ה׳ וְיוֹרִיק עָלֶיךָ מִן כְּלִי מָלֵא וְגָדוּשׁ. אֲבָל בִּקְלָלָה אֵין שַׁיָּךְ דָּבָר זֶה כְּלָל, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר״ אַחַר כָּךְ וְלֹא קֹדֶם. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״מְבָרְכֶיךָ״ לְשׁוֹן רַבִּים וּ״מְקַלֶּלְךָ״ לְשׁוֹן יָחִיד, הוֹרָה כִּי רַבִּים יְבָרְכוּהוּ, אֲבָל מְקַלְּלִים לֹא יִהְיוּ רַבִּים אֶלָּא יְחִידִים מוּקְצִים וּפְחוּתִים כְּנִמְרוֹד וַחֲבֵרָיו, שֶׁבָּטְלָה דַּעְתָּם אֵצֶל כָּל אָדָם.
פסוק ג:וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר. הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וּמְקַלֶּלְךָ אֲקַלֵּל״ אוֹ ״וְאוֹרֶרְךָ אָאֹר״, וְשִׁנּוּי זֶה קָשֶׁה. גַּם בַּפָּסוּק (שמואל א ב, ל) ״כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ״, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וּבֹזַי יִתְבַּזּוּ״. וְנִרְאֶה כִּי שְׁלֹשָׁה לְשׁוֹנוֹת אֵלּוּ כָּל אַחַת קָשָׁה מִשֶּׁל חֲבֶרְתָּהּ, וְסֵדֶר מַדְרֵגָתָן: בִּזָּיוֹן, קְלָלָה, אָרוּר. כִּי בִּזָּיוֹן לָשׁוֹן קַל מִכֻּלָּם, וְהוּא כְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, שֶׁהַמְבַזֶּה אֵינוֹ נוֹהֵג כָּבוֹד בַּמְבֻזֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר טו, לא) ״כִּי דְבַר ה׳ בָּזָה״. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ח.) זֶה הַמַּנִּיחַ סֵפֶר תּוֹרָה וְהוֹלֵךְ לוֹ. וּלְשׁוֹן קְלָלָה מְשַׁמֵּשׁ גַּם כֵּן לְשׁוֹן בִּזָּיוֹן, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי״ (דברים כא, כג), וְיֵשׁ בְּמַשְׁמָעוּתוֹ גַּם כֵּן קְלָלָה נִמְרֶצֶת מַמָּשׁ, קָרוֹב לִלְשׁוֹן אָרוּר. אֲבָל לְשׁוֹן אָרוּר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבועות לו.) אָרוּר – בּוֹ נִדּוּי, בּוֹ חֵרֶם, בּוֹ קְלָלָה, כִּי לָשׁוֹן זֶה כֻּלְּהוּ אִיתַנְהוּ בֵּיהּ. וְיָדוּעַ שֶׁהַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ, כִּי הַפָּחוּת וּשְׁפַל אֲנָשִׁים אִם יְבַזֶּה אוֹ יְקַלֵּל אִישׁ זָקֵן וּנְשׂוּא פָנִים, אֵין דַּי בָּזֶה כְּשֶׁהוּא יְקַבֵּל גַּם כֵּן בִּזָּיוֹן אוֹ קְלָלָה, כִּי אֵין הַצַּעַר שֹׁוֶה בַּנֵּזֶק, כִּי הַשָּׁפָל אֵינוֹ מַקְפִּיד עַל בִּזְיוֹנוֹ וִיהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינָיו. לְפִיכָךְ לֹא הָיָה יָכוֹל לוֹמַר אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ ״וּבוֹזַי יִתְבַּזּוּ״, כִּי אֵין זֶה שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ ה׳ צְבָאוֹת, שֶׁהָאָדָם הָאוֹחֵז בְּחַבְלֵי בוּז וּבָזוֹזֵי דְבָזוֹזֵי (כתובות קיב:) וּבָזָה דִּבְרֵי מֶלֶךְ אֵל רָם וְנִשָּׂא ה׳. לְפִיכָךְ יוֹסִיף ה׳ לוֹ קְלָלָה וְקָלוֹן עַל כְּבוֹדוֹ, וִיקַלְּלֶנּוּ קְלָלָה נִמְרֶצֶת לְפִי עֵרֶךְ הַמְבַזֶּה. וְכֵן אַבְרָהָם שֶׁהָיָה אַב הֲמוֹן גּוֹיִם וְכָל בְּנֵי דוֹרוֹ כְּאַיִן נֶגְדּוֹ, עַל כֵּן אֵין דַּי כְּשֶׁיְּקַבְּלוּ מְקַלְּלָיו קְלָלָה, אֶלָּא ״וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר״ – אוֹסִיף לָהֶם מְאֵרָה לְפִי עֶרְכָּם. אֲבָל בַּמְבָרְכִים וּמְכַבְּדִים הַמִּדָּה שָׁוָה, לְבָרֵךְ מְבָרְכָיו וּלְכַבֵּד מְכַבְּדָיו.
פסוק ג:וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר כָּאן ״וּמְקַלֶּלְךָ״, וְאֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָמַר ״וּבוֹזַי״, לְפִי שֶׁלְּשׁוֹן קְלָלָה אֵינוֹ שַׁיָּךְ כְּלַפֵּי מַעְלָה, כִּי מַה יִּתֵּן וּמַה יּוֹסִיף? וְיוֹתֵר שַׁיָּךְ בּוֹ לְשׁוֹן בִּזָּיוֹן בְּמִי שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג כָּבוֹד כָּרָאוּי בִּדְבַר ה׳. וּבָשָׂר וָדָם רָאוּי לִהְיוֹת מִן הַנֶּעֱלָבִים שֶׁלֹּא לְהַקְפִּיד עַל בִּזְיוֹנוֹ, אֲבָל עַל הַקְּלָלָה רָאוּי לְהַקְפִּיד. וּמַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ״, וּלְהַלָּן (שמואל א ב:ל) נֶאֱמַר ״כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד״, אֵין שְׁתֵּי הַבְּרָכוֹת דּוֹמִין זֶה לָזֶה, כִּי הַבְּרָכָה לְאָדָם הוּא תּוֹסֶפֶת שֶׁפַע וְרִבּוּי, וְזֶה אֵין שַׁיָּךְ כְּלַפֵּי מַעְלָה, כִּי מַה יִּתֵּן לוֹ בְּבִרְכָתוֹ? אֶלָּא עִנְיָנָם בְּרָכָה שֶׁל הוֹדָיָה. וְאִם כֵּן מַה עִנְיַן הַבְּרָכוֹת זוֹ לָזוֹ שֶׁיֹּאמַר ״כִּי מְבָרְכַי אֲבָרֵךְ״? וְאֵצֶל הָאָדָם אֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר ״וַאֲכַבְּדָה מְכַבֶּדְךָ״, כִּי אֵין דִּמְיוֹן לַכָּבוֹד שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה עִם חֲבֵרוֹ אֶל הַכָּבוֹד שֶׁחֲכָמִים יִנְחֲלוּ מֵאֵת ה׳, אֲבָל הַבְּרָכוֹת דּוֹמִין זֶה לָזֶה, כִּי וַדַּאי אֵין בְּיַד הָאָדָם לִתֵּן הַבְּרָכוֹת מִיָּדוֹ מַמָּשׁ, זוּלַת שֶׁהוּא מְבָרְכוֹ ״יֵיטִיב ה׳ עִמָּךְ״, וּבְאוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁהוּא מְבָרְכוֹ יְבָרֵךְ ה׳ גַּם אֶת הַמְבָרֵךְ.
פסוק ה:וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו. וּלְמַעְלָה (בראשית יא לא) נֶאֱמַר ״וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ״. לְפִי שֶׁקֹּדֶם שֶׁהֻבְטַח אַבְרָם שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים, הָיָה מִתְרַחֵק מִן שָׂרָה מִצַּד הֱיוֹתָהּ עֲקָרָה, לְפִי שֶׁכָּל אוֹתָן הַבְּעִילוֹת אֵינָן לְקִיּוּם הַמִּין. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד״, וְסָמוּךְ לֵיהּ ״וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם״ וְגוֹ׳, לְפִי שֶׁהָיְתָה עֲקָרָה, עַל כֵּן הִכְנִיס אֶת לוֹט בֵּינֵיהֶם. אֲבָל אַחַר שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל״ וְהֻבְטַח בְּבָנִים, כְּתִיב ״וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט״, כִּי בִּלְשׁוֹן ״וַיִּקַּח״ הוֹרָה שֶׁאוֹמֵר כְּאִלּוּ עָשָׂה לִקּוּחִין שְׁנִיִּם, תַּחַת אֲשֶׁר הָיָה פָּרוּשׁ מִמֶּנָּה, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב א) ״וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי״. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה׳ וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט״, הַיְינוּ לוֹט מֵעַצְמוֹ הָלַךְ אַחֲרָיו, אֲבָל אַבְרָם לֹא קֵרְבוֹ, וְאַדְּרַבָּא הִרְחִיקוֹ, וַיִּקַּח אֶת שָׂרַי וְגוֹ׳. דָּבָר אַחֵר: תֶּרַח הָיָה מְקָרֵב בְּיוֹתֵר קְרוֹבָיו, עַל כֵּן לָקַח תְּחִלָּה אֶת אַבְרָם בְּנוֹ, וְאַחַר כָּךְ לָקַח אֶת לוֹט בֶּן בְּנוֹ, כִּי בְּנֵי בָנִים כְּבָנִים, וְאַחַר כָּךְ לָקַח כַּלָּתוֹ שָׂרַי. אֲבָל אַבְרָם לָקַח תְּחִלָּה אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, כִּי אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ, וְאַחַר כָּךְ לָקַח לוֹט שֶׁאֵינוֹ כְּגוּפוֹ.
פסוק ו:עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה. הֶרְאָהוּ קַבָּלַת הַתּוֹרָה וְהַשְּׁבוּעָה שֶׁבְּהַר גְּרִזִים וְהַר עֵיבָל. הֶרְאָה לוֹ קַבָּלַת הַתּוֹרָה לְהוֹרוֹת שֶׁבִּזְכוּת קַבָּלַת הַתּוֹרָה זָכָה לְיִעוּד ״לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ״ (בראשית יב:ז), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קה מד) ״וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ״. וּכְלַפֵּי שֶׁאָמַר לְמַעְלָה ״וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר״ (בראשית יב:ג), הוֹרָה שֶׁזֶּה יִהְיֶה עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְלֹא עַד בִּכְלָל, כִּי כָּל הַמְבָרְכִים וְהַמְקַלְלִים שֶׁבְּהַר גְּרִזִים וְהַר עֵיבָל יִהְיוּ בְּהַסְכָּמַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלֹא יָאוֹר אֶת הַמְקַלְלִים הָהֵם, כִּי קִלְלָתָם הִיא לְשֵׁם הַתַּכְלִית וּבְרָכָה תֵּחָשֵׁב.
פסוק ז:וַיֵּרָא ה׳ אֶל אַבְרָם. מַה שֶּׁלֹּא נִרְאָה אֵלָיו ה׳ מִיָּד כְּשֶׁאָמַר לוֹ לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ, לְפִי שֶׁאָז הָיָה עֲדַיִן בְּחוּצָה לָאָרֶץ כְּדַעַת הָראב״ע, וּבְחוּצָה לָאָרֶץ אֵין שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ נִגְלֶה, וּרְאָיָה מִיּוֹנָה, (מכילתא בא יב ד) וְאִם כֵּן לֹא נִרְאָה אֵלָיו שָׁם ה׳ בְּמַרְאָה, כִּי אִם קוֹל דְּבָרִים לְבַד הָיָה שׁוֹמֵעַ, וְעַל כֵּן לֹא בָּנָה שָׁם מִזְבֵּחַ, רַק ״לַה׳ הַנִּרְאֶה אֵלָיו״ (בראשית יב:ז). אֲבָל בְּעוֹד שֶׁלֹּא הָיָה נִרְאֶה אֵלָיו, לֹא רָצָה לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּמֹשֶׁה (שמות ד א) ״כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה׳״ (שמות ד:א), כִּי אֵין דַּרְכוֹ לְהִתְרָאוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וּבְזֶה יַכְחִישׁוּ לוֹמַר שֶׁגַּם קוֹל לֹא שָׁמַעְתָּ.
פסוק ט:הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה. אוּלַי רָצָה לְהִתְחַכֵּם בָּאֱלֹהִיּוֹת, כִּי הָרוֹצֶה לְהִתְחַכֵּם יַדְרִים (בבא בתרא כה:). אֲבָל עַל הָעֹשֶׁר לֹא בִּקֵּשׁ, שֶׁהֲרֵי אָמַר ״אִם אֶקַּח מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל״ (בראשית יד:כג). וְאוֹתָן מַתָּנוֹת שֶׁקִּבֵּל עַל יְדֵי שָׂרָה הָיָה מֻכְרָח לְקַבְּלָם כְּדֵי שֶׁלֹּא יַהַרְגוּהוּ, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם נָתְנוּ לוֹ דֶּרֶךְ חֲנֻפָּה, אוּלַי יִתְפַּתֶּה לָתֵת לוֹ אֶת אֲחוֹתוֹ לְאִשָּׁה. וְאִלּוּ לֹא הָיָה מְקַבֵּל, הָיוּ חוֹשְׁבִים שֶׁאֵין רְצוֹנוֹ לִתְּנָהּ לָהֶם וְהָיוּ הוֹרְגִים אוֹתוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא רָצָה לֵהָנוֹת מִן אוֹתָן מַתָּנוֹת וּנְתָנָם לִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה:ו) ״וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנוֹת״. הַיְינוּ אוֹתָן מַתָּנוֹת שֶׁכְּבָר קִבֵּל מִן הַמִּצְרִיִּים, נְתָנָם לִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים, דְּהַיְינוּ בְּנֵי קְטוּרָה, וְהִיא הָגָר הַמִּצְרִית כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י. כִּי מִן הַמִּצְרִיִּים לָקַח הַמַּתָּנוֹת וְהֶחֱזִירָם לְמַטַּעְתָּם, וּנְתָנָם לִבְנֵי הָגָר הַמִּצְרִית.
פסוק יז:עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם. וְכִי עֲדַיִן לֹא יָדַעְנוּ שֶׁשָּׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם? וְעוֹד, מַה פֶּשַׁע שֶׁל פַּרְעֹה, הֲרֵי סָבוּר שֶׁהִיא אֲחוֹתוֹ? וּמַה שֶּׁפֵּרַשׁ רַש״ִי ״עַל דְּבַר שָׂרַי״ – שֶׁאוֹמֶרֶת לַמַּלְאָךְ ״הַךְ״ וְהוּא מַכֶּה – לֹא נִזְכַּר בַּפָּסוּק ״הַךְ״. עַל כֵּן נִרְאֶה לִי, אַף עַל פִּי שֶׁבִּפְנֵי הֲמוֹן עָם אָמְרָה שָׂרָה ״אֲחוֹתוֹ אָנִי״, מִכָּל מָקוֹם לְפַרְעֹה הִגִּידָה הָאֱמֶת שֶׁהִיא אֵשֶׁת אַבְרָם, בְּחָשְׁבָהּ שֶׁמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין לֹא יַעֲשֶׂה עָוֶל. וּפַרְעֹה לֹא הִשְׁגִּיחַ בָּהּ, כִּי אָמַר ״לִדְבָרַיִךְ הָרִאשׁוֹנִים אֲנִי מַאֲמִין״. עַל כֵּן נָגַע ה׳ ״עַל דְּבַר שָׂרַי״ – בִּשְׁבִיל דִּבּוּרָהּ שֶׁל שָׂרַי. וּמַה הָיָה דִּבּוּרָהּ? ״אֵשֶׁת אַבְרָם״ – כִּי הִיא דִּבְּרָה אֵלָיו ״אֵשֶׁת אַבְרָם אָנִי״. וְאָמַר פַּרְעֹה לְאַבְרָם ״לָמָּה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִיא״ (בראשית יב:יח), כִּי לְךָ הָיִיתִי מַאֲמִין וְלֹא לָהּ, כִּי חָשַׁבְתִּי אוּלַי אוֹמֶרֶת כֵּן כְּדֵי לְהִנָּצֵל מִן הַתַּשְׁמִישׁ שֶׁהוּא בְּלֹא אִישׁוּת. דָּבָר אַחֵר: ״עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם״ – לְפִי שֶׁהָיְתָה אֵשֶׁת אִישׁ, עַל כֵּן בָּאוּ עָלָיו נְגָעִים אֵלּוּ.
