פסוק א:ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך כו'. לבא אל ביאור המקראות. נשים לב אל קצת הערות הלא המה. (א) אומרו ויאמר ה' כו'. כי מן הראוי יאמר תחלה וירא אליו ה'. ואח"כ מה דבר אליו ומה גם אם היתה זו פעם ראשונה שהי' ראוי יודיע חדוש ההתראות: (ב) מלת לך שהיא מיותרת (ג) או' מארצך כו' כי באומר וילך לך אל הארץ אשר אראך. מי לא ידע כי מארצו יצא וממלדתו ומבית אביו. (ד) כי נהפוך הוא הסדר האמתי כי הראוי יאמר מבית אביך וממולדתך ומארצך כי תחלה יוצא מבית אביו. ואח"כ ממולדתו ואח"כ מארצו. ומה גם לרבינו ז"ל (שם) שפירשו מארצך זו איפרכיא שלך. וממולדתך זו שכונתך. ומבית אביך כמשמעו. אלא שדעת רז"ל אחשבה מאשר פירשו פסוק זה. כך על פסוק (תהילים מ״ה:י״א) ושכחי עמך ובית אביך. שדעתם לתרץ קושי סדר הכתוב על שישכח. ולא ידאג על פרידת יודעיו בהוא שישכח אברהם אלו הג' סוגים. ולא ידאג על פרידתו מהם. ועל כן הנשכח ראשונה הקדים אל המאוחר. אך עדין ראוי לבקש דרך ישכון אור פשוטו על נכון. (ה) כ"א יאבה אביו לבא עמו. למה ימנעהו שיאמר לו שאדרבה ילך מבית אביו ויעזבם. (ו) או' אשר אראך ולא אמר אשר אומר אליך. כאשר אמר לו על העקידה וכן ליצחק שכון בארץ אשר אומר אליך. (ז) אומר ואעשך כו' כי היתכן שלעשות מצות קונו יצטרך הבטחות. ומה רב קושי העקידה ולא הבטיחו שום הבטחה ולא נמנע מעשות הדבר. (ח) למה נתייחדו לו ההבטחות האלה פה מזולתן. (ט) או' ואברכך. כי הלא גם בעשות אותו לגוי גדול גם הוא ברכה. (י) או' ואגדלה שמך היתכן כי חפץ אברהם בגדולות ובנפלאות. (יא) אומר והיה ברכה. כי איך יהיה הוא הברכה. (יב) אומר ואברכה מברכיך. מה יתן ומה יוסיף לו שיברך מברכיו ושיקלל מקללו. ומה גם כי חפץ חסד הוא. ולא יחפוץ בקללת מקללו. (יג) אומר ונברכו בך כו' כי הלא מקללו גם הם ממשפחות האדמה המה. ואיך יתקיים התברך כל המשפחות אם מקללו יארר. (יד) אומר וילך אברם כאשר דבר אליו ה' כי מי לא ידע כי כאשר דבר אליו ה' הלך. (טו) או' וילך אתו לוט. כי אחר בהוא עתיד לומר ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט כו' למה הזכיר פה תחלה את לוט וגם הזכירו אותו לבדו. (טז) או' ואברם בן חמש שנים כו' למה הודיע אלהים אותנו את כל זאת. ואיך יתקשר עם כל הקודם או עם המאוחר. (יז) או' ויצאו ללכת כו'. כי מהראוי לא יאמר רק וילכו ארצה כנען. (יח) או' והכנעני אז בארץ. כי הוא מיותר ולבני צורך ובלתי מקושר. (יט) או' לה' הנראה אליו. מי לא ידע כי הוא הנראה אליו. (כ) אומר ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה' כי אחר בהמזבח הוא לה'. ראוי שויקרא בשם ה':
פסוק א:אמנם לכאורה אפשר יאמר. כי הנה היה הדעת נוטה יאמר אברם בלבו. מה לי טוב מלזכות את אבי כי אחזירהו בתשובה. ותביאהו ואטעהו בנחלת ה' הטוב אשר היחל בצאתו מאור כשדים. שהיה ללכת ארצה כנען. עתה אומר לו גמור ואבואה עמו נטפל אליו כי הוא ראש בית אב. כי הנה אחרי צאת אברם מחרן היה תרח יותר מששים שנה. כמאמרם ז"ל (שם) כי מה שנאמר וימת תרח קודם הצווי הזה. אינו אלא שפטרו הוא ית' מכבוד אב ואם. עוד שנית הלא היא כי יאמר הנני עושה נפשות ויותר יקל לי להחזיר בתשובה בני ארצי ומולדתי אשר ידעוני מן הגוי אשר לא ידעוני רק לשמע אזן. ולא ישמעו לי כאלה שהם מארצי ומולדתי. ועל פי הדברים האלה לפי דרך זה אפשר לכאורה שאמר לו הקב"ה. על הא' אל תעשה עצמך טפל אל אביך להיות הולך אחריו. שכאשר ילך הוא. תלך אתה אחריו כ"א לך לך לעצמך. ועל השנית אמר מארצך וממולדתך ומבית אביך אשר עדן לא למדו ממך כלום. אך לא הנפש אשר עשית בחרן כי אם תביאם אתך אל הארץ אשר אראך. אך לא תתעכב שם לגייר יותר. כי הלא כל מה שאתה מגייר שם. יש בם שתי חסרונות. (א) שאינם מזרעך. (ב) שלא יהיו גדולי האיכות מפאת נפשותם. אך שם בארץ אשר אראך אעשך לגוי גדול שאת עצמך אעשה בריה חדשה להוליד. ועוד שנית שיהיו לגוי גדול האיכות. והוא מאמרם ז"ל (דברים פ"ב) אומר גוי גדול אשר לו אלהים קרובים כו' אני מעמיד ממך. שהם אשר נפשותם חלק אלוה ממעל. ושמא תאמר כי טוב טוב אגייר עמים רבים במקום שמכירים אותי. מעשות גוי גדול אל תחוש כי ואברכך ברבוי עצום יותר מארצך וממולדתך. ועל אומרו ומבית אביך. אל יתחמץ לבבם על בלתי עשיתי עיקר וראש בית אב ממנו לימשך אחריו. כי הלא ואגדלה שמך באופן יהיה היא טפל אליך. ועל אומרי אל הארץ אשר אראך דע היתרון אשר תקנה כי על ידה והיה ברכה. כי שם תשרה בך שכינה באופן שלא יצטרך לברכך כ"א כאלו אתה בעצמך הברכה. כי נשמתך קשורה בו יתב' ולא אצטרך לברך רק את מברכיך. וההפך למקללך. ולא עוד אלא כי בחוצה לארץ אין מתברכים על ידך רק בני המקום אשר אתה שם. אך לא שאר העולם אך בארץ ההיא מתמצית שיורי ברכתך נברכו גם כל משפחות האדמה. הנה זה הדרך היה נראה לכאורה:
פסוק א:אמנם אשר אבחר דרכי במקראי קדש אלה. הלא הוא כי בא אלהי עולם ה' ללמד לאברהם דעת. למען ישכיל איש הישראלי. מה בין היותו בחוצה לארץ אל היותו באדמת הקודש. והוא כי הלא יאמר איש. הלא ד' המה נפלאו ממני דרך יתרונם בדבר הלזה. (א) האדם עצמו. (ב) הארץ הלזו. (ג) עולם הגלגלים (ד) עולם הרוחני אשר עליו. והוא כי על הא' הוא האדם. כי על עצמו יאמר מה תתן ומה תוסיף א"י בי. והלא כאיכותי בח"ל איכותי בארץ אם טוב ואם רע. ועל הב' היא עצם הארץ. הלא יאמר הנה הארץ וח"ל ממזרח שמש עד מבואו גוף א' הוא. כי סדנא דארעא חד הוא ומה בין חלק זה לחלק זולתו. ועל הג' יאמר מה בין חלק הגלגל אשר לעומת ח"ל. לחלק אשר נגד הארץ ואשר הוברי השמים ישפטו בחוצה לארץ. למה יגרע ממנו בארץ. ומה גם כי הגלגל סובב סובב הולך סביב אל כל עצם הארץ הטהורה והטמאה. ועל הד' גם הוא אמור יאמר מה בין חלק אשר לעומת ח"ל. לאשר הוא לעומת הארץ אחר שכל עולם העליון עליון נורא. על כל ארבע אלה בא האלהים ללמד. לאדם דעת ולהעמיד את אברם על האמת. ויורהו ויאמר לו על האחת לך לך. לומר אתה דע לך כי אינך בח"ל מה שאתה בארץ. והוא כי הלא כל איש חכם לב. הוא ידע כי לא כנפשות הרשעים. נפשות עם אלהי אברהם כי אלה מהחצונים עולם הפירוד. ואלה מן הקדושים עולם האחדות. כי ע"כ כל נפשות הצדיקים א' יקראו כד"א כל נפש ששים ושש. מה שאין ברשעים שנא' בעשו נפשות ביתו. כי ע"כ כל ישראל ערבים זה לזה. עוד ידענו מחכמי האמת כי אין דבר רוחני קדוש הולך ממקום שיעתק. ויעקר לגמרי ממקום שהיה בו. כ"א ששם ישאר עיקר שורשו. וממציאותו מתפשט והולך אל מקום החפץ. א"כ איפה נפשות עם בני ישראל. אשר הן הנה חלק אלוה ממעל. הלא בבואנה אל העוה"ז. ישאירו שורשיהן למעלה תחת כנפי השכינה. היא ארץ העליונה אשר היא לעומת ארץ הקדושה. כי על כן שתיהן ארצות החיים יקראו. באופן כי אין נפש קדושה באה למטה לארץ. שלא ישאר שורשה במקומה העליון. עם ה' אלהים. ולאיש הצדיק דבקות נמשך אליו משורשו אל נפשו פה. נמצא דבק ע"י כן באלהיו וע"כ יקרא חי. משא"כ החוטא המוסך מסך טומאה על נפשו ומפסיק חוט הקדושה הנמשכת. ומבדיל בינו לקונו הוא האלהים חיים. שעל כן מי שהוא רשע שרובו עונות נקרא מת. כמי שנחתכו רוב סימני חיותו. וזהו אשר הנביא דבר. עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם. וממוצא דבר יצא כי העבד ישראל השוכן בא"י אשר היא לעומת ארץ העליונה דבק בשורשו. כי אויר א"י קדוש הוא. וימשך בו דרך ישרה איכות שורש נפשו. אל נפשו אשר בקרבו. נמצא כי שלם יקרא בלי פירוד מניה וביה ממנו לשורשו. משא"כ בהיותו בח"ל. כי איזה הדרך ימשך איכות שורש נפשו אשר בארץ העליונה אשר לעומת התחתונה. דרך עקלתון אל טומאת אויר ארץ אל נפש קרב איש השוכן אתה בתוך טומאתה:
פסוק א:ונבא אל הענין כי הלא זה מאמר ית' אל אברהם עבדו. אל יעלה על רוחך כי מהותך בח"ל ומהותך בארץ א' היא כי הלא דע כי בהיותך בחו"ל אינך דבק עם שורשך ואינך בעצם שלם. כ"א כאלו נפרד קצתך מקצתך. כי נפרד אתה מעיקרך ושורשך. אך בלכתך אל הארץ אתה כהולך ומתחבר את עצמך ושורשך. וזה לך לך. שהוא כי לך ולעצמך אתה הולך הוא השורש הדבק באלהיך. כי איכותך מתעלה ומתקדש ומשתלם בזה. הנה כי אין עצמותך בח"ל כעצמותך בארץ. ועל השניה אמר מארצך לומר אל תאמר כי כל גוף הארץ א' הוא. ואפי' תלך אל קצות הארץ עודך בארצך כי סדנא דארעא חד הוא כי דע לך כי לא כן הוא כי מארצך אתה הולך. כי בלכתך שם הוא כאלו בגוף ארץ אחרת אתה ומה גם לרז"ל (ב"ר פ"ב) האומרים כי בתחלה ברא אלהים א"י בלבד ואח"כ ח"ל שנאמר עד לא עשה ארץ וחוצות. ועל עולם הגלגלים אמר וממולדתך. לומר דע כי המולד שלך בח"ל ממנו אתה הולך כי מה שגוזר מולדתך פה לא יגזור לך בא"י כי בלכתך מארצך אל הארץ הוא כתלך גם מתחת שליטת המזלות וזהו וממולדתך כי המולד שלך הגוזר שלא תוליד יתבטל כאלו אינך תחת המולד שלך. ועל הד' אמר ומבית אביך. והוא כי אין לאדם בית בעוה"ז כי גר הוא כאזרח נטה ללון ולהבל דמה ימיו כצל עובר. אך הבית האמיתי היא למעלה כד"א (קהלת י״ב:ה׳) כי הולך האדם אל בית עולמו. אלא שיש הפרש כי בית עולמו של איש צדיק הוא תחת כנפי השכינה כי שם ביתו. ובית כל יתר בני נח היתה תחת מלאכים ושרים החצונים ע"כ אמר לו בלכתך מחוץ לארץ. הוא כאלו מתהלך גם בעולם העלוון. ממה שהוא לעומת ארץ התחתונה. גם ממה שהוא מדרגת בית אביך שלא נתגייר שהוא בין השרים כי אתה מתעלה ואינך תחת שרי מעלה. ולעומת אומרו לך לך. אמר לו אל הארץ אשר אראך. והוא בשום לב אל אשר הערני. כי לא נאמר וירא ה' אל אברם טרם יספר מאמרו ית'. וגם אומרו אחרי כן ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו שהוא מיותר:
פסוק א:אמנם הנה למדנו יתברך מה גדלה מעלת אברהם עם היותו שלם. על ידי בא אל הארץ הקדושה. כי כה אמר אליו הנה למה שאדמת חרן היא טמאה ואין שכינה שורה בה. וגם נפש האדם שם נפרדת מקדושת מקורה. ע"כ איננה זוכה לקבלת השראת קדושה שיזכה בעליה להראות אליו הוא ית'. שבמראה אליו יתודע שם. כאשר מצינו ביעקב עודנו בח"ל. כי לא נאמר בו וירא אליו ה' רק ויאמר אליו מלאך האלהים בחלום כו'. אך בבואו אל הארץ. הוא או' וירא אלהים אל יעקב עוד כו' וכן בבית אל בברחו שהיה בא"י. לאמר עלה בית אל כו' הנראה אליך בברחך כו'. כדבר הזה קרה לאברהם כי עודנו בח"ל היה הוא ית' מדבר בו. אך לא היה מתראה אליו. ע"כ נאמר ויאמר ה' אל אברם. אבל לא נאמר וירא ה' אל אברם. כי עודנו עומד בח"ל. ע"כ אמר לו הוא יתב'. אל יתחמץ לבבך באמור אם חפץ בי ה' ודובר בי. למה לא יתראה אלי בצד מה. כי דע איפה כי המקום גורם. כי פה הוא מקום שאפי' אתה רחוק משרשך. אך לך לך שהוא הקרב עצמך אליך והדבק בשרשך הקדוש. ודע קדושת הארץ בזה. כי הלא תבא אל הארץ אשר אראך. והוא כי עד כה הנני דובר בך ואינני מראה אליך מראה. אך עתה תבא אל הארץ אשר אראך שאהיה מראה לפניך מראה. ולא דבור בלבד משולל מראה. וכן היה לו כי ויעבור אברם בארץ כו' וירא ה' אל אברם כו'. אז ויבן שם מזבח להודות לשם ה'. ועל מה היתה ההודאה. לזה אמר לה' הנראה אליו. שהוא לה' שיזכהו הראות אליו. מה שלא זכה עד כה עודנו עצור בח"ל. ובזה טעם בנין המזבח מפורש בכתוב. משא"כ לרש"י ז"ל שהיה על בשורת הזרע ועל בשורת הארץ ואושר זה לא מפאת נשמתו אשר תדבק ביוצרה מעלה מעלה. על ידי קדושת הארץ שרה עליו שכינה. נמצאו באברהם שלשה הדרגות נבואה זו למעלה מזו. (א) והיא טרם היותו בארץ כי שמע את הקול מדבר אליו ומראה איננו רואה זולתי קול. (ב) כאשר עבר בארץ כי שם ה' נראה אליו. אך עדיין היה נופל בהנבאו. (ג) בהמולו את בשר ערלתו כי מאז נוסדו יחד אליו שלמות מעמד שלשתן. והוא מאמר הכתוב וירא ה' אל אברם כו' והוא יושב כו' לומר כי הנה שני הדברים אשר נתוספו לו שהם מראה. והעדר נפילה. הלה הנם ע"י המילה. כי וירא אליו ה' שהיא מראה. וגם עם שהוא יושב ולא נופל. הנה לך הוראות ב הדברים הנחמרים באמת מה שאמרתי לך לך מארצך. ולעומת אומרו וממולדתך. אמר ואעשך לגוי גדול כי גם שמזלך מונע ממך זרע אני אעשך לגוי גדול. ולעומת אומרו ומבית אביך שהוא עולם המלאכים או שרים. אמר ואברכך כלומר אני ע"י עצמי ולא ע"י שר או מלאך וכל זה שאמרתי שאצטרך ע"י עצמי לברכך. הוא בעוד ששמך אברם. אך יבא זמן שהוא כאשר אגדלה שמך שהוא להוסיף אות א' על שמך ליקרא אברהם. כי אז אחר שאגדלה שמך. תדבק בך שכינה באופן שתהיה ברכה. כ י להיותו בך ממך תמשך הברכה. כאלו אתה בעצמך הברכה. ולא אצטרך לברך רק את זולתך. וזהו אברכה מברכך. וההפך במקללך. ומה שלא יהיה ע"י רק ע"י השרים. יהיה ליתר משפחות האדמה. וזהו ונברכו בך וכו' ולא אמר ואברך בך כל משפחות האדמה. וגם זה בך בזכותך. והנה עפ"י הדברים האלה אין כוונתו יתב' להבטיחו הבטחות. שיעשה המצוה ויקבל פרס חלילה. רק בא להגיד לו מה בין א"י לחוצה לארץ. והנה על פי דרכו היה אפשר יעלה על לב הרואה את כל זאת. לדבר ולומר מי יודע אם ע"י כן פתחה אזנו לעשות הדבר על רוב הברכות. על כן בא הוא יתברך והעיד כי לא עשה אברהם רק למה שהיה דבר ה' בלבד ולא על ההבטחות. וזהו אומרו וילך אברם כאשר דבר אליו ה'. כלומר על מה שדבר אליו. ולא על רוב הברכות היו לו רוב ההודאות:
פסוק ב:ואעשך לגוי כו'. זולת האמור. אפשר יאמר כי הנה ג' מיני אושר העוה"ז הן בני חיי ומזוני. על שלשתן יאמר. על בני ואעשך לגוי גדול. ועל חיי שהוא על מציאות עצמותו אמר ואברכך. ועל מזוני אמר ואגדלה שמך כו'. והוא כי אין צריך לומר מזוני לעצמך כ"א גם ואגדלה שמך. שהוא ע"י גמילות חסדים שתטיב ותפרנס לכל העולם. ועל כל זה והיה ברכה:
פסוק ב:ובמררש (גם בגמ' דפסחים דף קי"ז) ואעשך לגוי גדול אמר הקדוש ב"ה לאברהם קובע אני לך ברכה בי"ח. ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלהי אברהם. ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק. ואגדלה שמך זהו שאומרים ואלהי יעקב. יכול יהיו חותמין בכולן. ת"ל והיה ברכה בך חותמין ולא בהם ע"כ. יורה מה גדלה מעלת נשמת איש ישראלי הדר בא"י לששורשה משם. עד גדר הקרא ה' אלהיו בייחוד. והוא בשום לב. (א) מי הכריחם לפרש הכתוב על הברכה. (ב) איך באומרו ואעשך מורה על אומר אלהי אברהם. (ג) אומר ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק. ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב. כי הלא זה וזה הוא ברכה לאברהם שיברכהו ה' ויגדל שמו. ואיך יובן מזה אלהי יצחק ואלהי יעקב. (ד) נדקדק לשונו באומרו זהו שאומרים. ולא אמר ואעשך שיאמרו אלהי אברהם. ואברכך שיאמרו אלהי יצחק וכן ביעקב. (ה) למה ביעקב הפליג לייחס הדבר אל גדולת שמו מביצחק ואברהם. (ו) מה איכפת לי האם יהיו חותמין בכולן. שאומר יכול ת"ל והיה ברכ':
פסוק ב:אמנם הוקשה לו. (א) או' ואעשך לגוי גדול כי זאת הלמ"ד בלתי מתיישב וטוב טוב היה יאמר כאומר ביעקב גוי וקהל גוים יהיה ממך. כן יאמר פה גוי גדול יהיה ממך. (ב) כי גם זה ברכה גדולה היא. ואיך יאמר ואברכך אחרי כן. (ג) למה בין ואברכך לוהיה ברכה שהוא מעין הברכה האמורה. הפסיק בואגדלה שמך. (ד) והיא עיקר קושייתו או' והיה ברכה שהוא משולל הבנה. שהיל"ל ותהיה מבורך:
פסוק ב:או' אם הכוונה היא שהברכות יהיו בידו. יאמר והיה מברך. אך או' ברכה קשה. כי אין האדם הברכה. ע"כ אמר קובע אני לך ברכה כו' והוא כי אין דרך המלך. ומה גם מלך מלכי המלכים לכנות אלהותו על איש אחד כ"א על גוי גדול. ע"כ באומרו ואעשך לגוי גדול. הוא שאחשיבך לגוי גדול. שאכנה אלהותי עליך כאשר על גוי גדול. וזהו שאומר אלהי אברהם. והנה נודע לבקיאים במדרשות כי רוב דרשותיהם הם בג"ש. ובזה הנה באברהם דקדקנו הכרח הלשון. וביצחק מאומרו ואברכך. והוא כי ביצחק נאמר גור בארץ הזאת כו' ואברכך וזהו אומרו ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק. כי נאמר כאן ואברכך כאשר נאמר ביצחק. וכן ואגדלה שמך זה שאומרים אלהי יעקב. והוא כי נאמר כאן שמך. ונאמר ביעקב כ"א ישראל יהיה שמך וזהו ואגדלה שמך זהו כו'. ולענין כוונת המאמר הלא הוא כי מלבד מה שהוקשה לו בכתובים. גם הוקשה לו בנוסח שייחד עזרא. כי לא ימנע או היא ברכת אבות או ברכת אברהם. אם היא ברכת אבות היה לנו לחתום מגן אברהם יצחק ויעקב. ואם היא ברכת אברהם. למה מזכיר בה יצחק ויעקב. ועוד למה ביצחק לא הטיל וי"ו כמו ביעקב שאמר ואלהי. ועוד אומרו אלהי ג' פעמים. ולא נעשה הנוסח אלהי אברהם יצחק ויעקב:
פסוק ב:אך לבא אל הענין מה שכתבנו על פסוק מאמר יעקב. באומרו והיה ה' לי לאלהים. ובפסוק ויבא יעקב שלם כו'. והוא כי אמר יעקב הנה דרכך שלא לכנות שמך על הצדיקים בחייהם. אך לאבי היותו סומא אמרת לי ואלהי יצחק. והנה זה חסדך אשר תעשה עמדי כי ושבתי בשלום אל בית אבי. כלומר בשלום מכל רע ומכל פגם ועם כל זה והיה ה' לי לאלהים שיקרא שמך עלי. ולא כאבי. שעל העדר שלם שהיה סומא. נקראת אלהיו וכן היה לו כי ויעקב שלם בגופו שלם בממונו שלא היה סומא בלתי שלם בגופו ליחשב כמת. וגם שלם בממונו ולא עני חשוב כמת. ועכ"ז ויקרא לו אל אלהי ישראל. הנה כי קרא יתברך את עצמו אלהי ישראל בחייו. עם היותו שלם מכל פגם. נמצא בשלשתן שלשה הדרגות זו למעלה מזו. באברהם לא נקרא שמו ית' עליו בחייו כלל. וביצחק נקרא אך בהיותו סומא. וביעקב אפי' בהיותו בריא אולם שלם בכל. והענין כי ראה ית' כאשר גזרה חכמתו לקבוע לאברהם ברכה פן יאמר אברהם איה כבודי הגדול הזה כי הלא גדולים ממני החשבת את יצחק ואת יעקב. כי לא' מהם יקרא אלהיו בחיי' בהיותו סומא. ולאחד גם בהיותו בריא אולם. ע"כ הוא ית' בנוסח ברכת אברהם. כלל את כלן איש אשר כהשגתו. וייחס ברכת כל אחד מהם אל אברהם. וזהו ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק. לומר כי לא נאמר אלהי יצחק ויעקב כי אינן שוין. כ"א ואברכך שהוא ברכה נוספת על הקודם וז"א זהו שאומר אלהי יצחק. שממה שאומרים אלהי יצחק ולא סמכו אותו אל אברהם לומר ויצחק. וגם נאמר בלא וי"ו יורה על ברכה נוספות בכנות שם אלהותו ית' עליו שאינה מעין של אברהם. כי זה אלהיו במותו וזה בחייו. והוא הנודע כי ביצחק נקרא שם ה' עליו בחייו ליקרא אלהי יצחק. אך אינה כשל יעקב. כ"א ואגדלה שמך שהוא גדולת שם יותר על הברכה האמורה ליצחק. ע"כ אין זה כ"א על יעקב שנתגדל יותר. כי גם עודנו שלם בגופו נקרא שם ה' עליו ליקרא אלהיו. וזה שאומרים ואלהי יעקב שנא' פעם ג'. ובוי"ו נוספת ביעקב. שהוא כי למה שאלהות שביצחק הוא בהיותו חשוב כמת. הוא מעין של אברהם. ע"כ גם שאומר אלהי פעם שנית. אומר בלא וי"ו שיש הדמות מה. וז"א זהו שאומרים ואלהי יעקב. כלומר ולא אומרים אלהי יעקב כאשר ביצחק. והוא האמור כי ביצחק יש הדמות. אך ביעקב שהוא הגדולה יתירה שהוא בהיותו בריא. נאמר בוי"ו. והכוונה לומר לאברהם אל יקנא לבך על יתרונותם. כי הלא בך תלוי הדבר כי ברכתם זו לך תחשב. וזהו ואברכך. וזהו שאומרים אלהי יצחק כ"א לא היית אתה אביו לא היה זוכה לכך. וכן ביעקב כי להגדלת שמך יחשב מה שזכה לכך כי נשתלם הזכות. וש"ת ובמה אדע כי גדולתם זו תלויה בי ולא בהם. ולמה תאמר קובע אני לך ברכה. והלא לשלשתנו תתייחס. הלא הוא כי יכול יהיו חותמין בכלם כמו בך. תלמוד לומר והיה ברכה. כי אתה תהיה הברכה כי בך חותמין. ולא בהם. ואין ענין הזכרת האלהות בכל א'. אלא זכות לאברהם שע"י זכות שבת אברם בארץ. יזכה להוליד את השלמים האלה ולהגדילם. כמדובר:
פסוק ד:וילך אברם כו'. הנה היה אפשר להעלות על לב איש. כי חמדת הסבות האמורות. נגע על לבו וילך. לכך אמר כי לא לבו הלך לקראת קבלת פרס. כי גם מה שוילך אברם. לא היה רק כאשר דבר אליו במה שדברו ה'. ולא פנה אל רהבים גדולות. או יאמר כי כאשר צוה לו ה'. שלא יעשה עיקר מאביו להביאו ולבא הוא סמוך אליו. כי אם יעשה עיקר מעצמו כי הוא העיקר לפי האמת שכן עשה. וש"ת א"כ שלא שת לבו לפתות את בית אביו אחרי זאת שיבאו עמו איך (לוט) בא עמו. לז"א וילך אתו לוט כלומר מעצמו. כי אברם אחר שהוא ית' צוה יעזב מהם כן עשה. וש"ת איך עזב לוט את ראש בית אב הוא תרח שבאו כלם סמוכים אצלו. והלך אחר אברם. ע"כ אמרו אברם בן חמש שנים ושבעים שנה כו' לומר כי להיות אברם גם הוא גדול בן חמש ושבעים שנה. ראה להיות סמוך ונטפל עמו. וזהו ואברם כו' ואז כאשר ראה כי בא אתו מאליו אז לא ראה לדחותו. כ"א ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט כו'. אמר ויצאו אתו כי אומרו אתו הוא מיותר. וגם אומרו ללכת כאשר הערנו. וכן או' כאשר דבר אליו ה':
פסוק ד:אך יאמר הביטו וראו מה בין אברם ולזולתו. כי הלא תרח עם היות כי כשיצא מאור כשדים הוא וכל הנלוים אליו. יצאו ללכת ארצה כנען עכ"ז לא באו ארצה כנען רק ויבאו עד חרן וישבו שם. להיות כי כל ישעו וכל חפץ תרח. לא על תאות קדושת מקו' הי'. כ"א לברוח מאור כשדים. ע"כ גם שויצאו ללכת ארצה לא חש יותר. וזהו ויצאו מאור כשדים כו'. אך כאשר וילך אברם למה שהיתה הכוונה לעשות רצון קונו. וזהו כאשר דבר אליו ה'. אז ויצאו אתי ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען. כי תרח להיותו בלתי קדוש לא ימשך עד ארץ כנען הקדושה שעם שיצאו ללכת ארצה כנען כשבא עד חרן נשאר שם. אך אברם למה שיצאו אתו ולא עם תרח. כאשר חשב ללכת ארצה כנען. כך לא שקט עד הדבק וימשך עד הקדושה וילכו ארצה כנען. כי ה' גמר בעדם והביא טובתם אל הפועל. עם היות שמתחלה לא נאמר לו רק אל הארץ אשר אראך. ולא ידע איזו היא. או יאמר כי גם שהוא ית' הסתיר ממנו איזו ארץ היתה. עכ"ז נתן בלבו האמת ומאליו מתחלה ויצאו ללכת ארצה כנען. וכן היה מאתו יברך כי ויבאו ארצה כנען:
פסוק ו:ויעבור אברם בארץ כו'. הודיענו כמה מעלות טובות לתורה אשר שם משה לפני בני ישראל וכמה מתייחסת א"י לקיומה. כי שם בחר ה' לעסוק בה ולקיים מצותיה. כי היא מיוחדת לכך. כמפורש אצלנו פ' ראה על פסוק כי אתם עוברים את הירדן כו' ושמרתם לעשות את החוקים כו'. ונבא אל הענין. והוא כי שני דברים נתעתד אברהם לקבל בכניסתו לארץ. (א) מראה כאשר כתבנו למעלה כי לא נאמר וירא ה' אל אברם עד היותו בתוכה. (ב) לקבל מתנת הארץ אמר הנה ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם. שהוא יותר מחצי שיעור כל אדמת הקדש מצפונה של א"י שנכנס משם עד שכם. ועכ"ז לא נראה אליו ה' ולא נתנה לו הארץ עד הגיעו לאלון מורה. הוא מקום מעותד לקבלת ישראל את התורה באלה ושבועה. כדבר שנאמר (שם) ונתת את הברכה על הר גריזים כו' הלא המה בעבר הירדן כו' אצל אלוני מורה. ואמר כי אז בהגיעו אל המקום ההוא עם היות קצת מניע' אל השראת הקדושה והשפע מרעת יושבי בה כי הלא והכנעני אז בארץ כי טמאים הם. וימלאו אותה גלולים בתועבותיהם עכ"ז נצטרפה זכות הארץ עם זכות התורה העתידה לקבל אותה זרע אברם. ששרתה עליו רוח ה' וירא אליו ה' וגם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת. כי שם הוא מקום יחס אל מתנה זו. על התורה ועל העבודה אשר יקבלו שמת כי לכך ניתנה למו ועל מנת כן כנודע. והנה כנגד שתי מתנות טובות אשר ניתנו לו אז שם. אחת השגת מראה שוירא אליו ה'. עם היות המקום בלתי הוכן עדין על גלולי העמים אלילים שנית מתנת הארץ. ראה בחזיונו כי שם מקומות קרובים זה לזה. שבאחד מהם היו עתידים ישראל להבריח הקדושה ולשום שם טומאת ע"ג. שהוא הפך המתנה האחת. הוא בית אל. כי שם יתן ירבעם א' מעגליו. ובשני היו עתידים לעשות דבר המונע קבלת מתנת הארץ הוא העי. על מעל החרם אשר ימעול שם עכן. ע"כ עם שעיקר בנין המזבח היה על המראה בזכות הארץ חס ג"כ להגן מעתה בצד מה. בל יכביד הוא יתברך עונש העונות ההם לבל ימנע תיקון לירש הארץ. ע"כ נטה אהלה בין ב' המקומות. בית אל מים והעי מקדם. על דבר החרם בדבר עכן. ויבן שם מזבח כלומר שם בארץ ההיא למען תהיה נוחה ליכבש. ועל דבר בית אל. המעותד לקרא שם בשם ע"ג ע"כ הקדים ויקרא בשם ה' מעתה. ובזה יתכן לתת טעם למה היו טועים יותר ישראל אחר העגל אשר שם ירבעם בדן. מהאחר אשר שם בבית אל כי הועיל בצד מה לזה. קריאת שם אברם בשם ה'. עם שיש טעם זולת זה בספר הזוהר כי זכר ונקבה עשאם. ואת הנקבה נתן בדן. וע"כ היתה מושכת בטומאתה את העם יותר:
פסוק ט:ויסע אברם כו'. הנה מהראוי יאמר נסוע והלוך ועוד כי הלא בכלל ההליכה היא הנסיעה. ולמה יזכירנה. ועוד כי ה' ראשונה של הנגבה מיותרת. אך הנה ידענו כי הר המוריה אשר שם השכינה היא נגבה לארץ ישראל. ואשר לו חשק ללכת ולקרב שמה. גם קדושת המקום מתקרבת אליו. והפך במתרחק. בכתוב אצלנו על פסוק (דברים י״ב:כ״א) וכי ירבה ממך המקום. כי על הראות לך כי רב הדרך ותתרחק מהמקום. גם המקום הקדוש ירחק ממך. אך להפוך היה באברם החפץ לידבק בקדושת המקום. כי על כן כאשר היה הולך הוא הלך לעומתו. היה נוסע הנגבה הוא מקום הר המוריה. כי קדושתו באה ונוסע לקראתו להקביל פניו. כענין (שמות י״ט:י״ז) ויוצא משה את העם לקראת האלהים. שארז"ל כי בלכתם אל פני הר סיני. כן האלהים היה נסע מהר סיני. ובא לקראתם. והוא מאמר הכתוב באו' ה' מסיני בא ולא אמר לסיני. כן יאמר וילך אברם הלוך הוא ונסוע הננבה. הוא מקום בית המקדש ולא להקביל פניו. ועל כן לא אמר נגבה כ"א גם ה"א בראש תיבה. לומר מי היה נוסע הנגב עצמו. וה"א בסוף כאומרו לנגב כי אברהם הולך לנגב. באופן שהשני ההי"ן. הב' שהוא הולך לנגב והראשונה היא שהנגב נוסע לקראתו:
פסוק ט:ודרך רמז יאמר. כי בשלחו ית' את הנפש הזאת אל העולם השפל להלבישה בחומר. לבל יקשה בעיניה אומר ה' אל אברם הוא הנפש כאשר כנו אותה במדרש הנעלם (זוהר לך לך דף ע"ו). לך לך להנאתך ולטובך מארצך העליונה. וממולדתך הן הנפשות שהיו אתך רעותיך משרשך. ומבית אביך ית' אל הארץ הוא הגוף אשר אראך. ואל תחושו לדבר ולומר אויה לי כי אתגרש מהסתפח בנחלת ה' ובמלכו של עולם ונדבקו בו ית'. להתלבש בחרש מחרשי אדמה. כי הלא על ידי כן ואעשך לגוי גדול. כי תוליד בנים גדולים וטובים חיל רב ועצום. הלא המה פרקליטין שרפי קודש אשר תקנה במצותיך אשר תעשה כנודע. ועוד שנית כי אינו דומה אורך טרם התלבשך באדמה. לאורך אשר אחר שובך מן האדמה כי אז יתיר אורך שבעתים כי יברכך ה'. וזהו ואברכך וגם ואגדלה שמך. כי יהללוך בשערים בישיבות של מעלה ובישיבות של מטה. אך שמע בקולי איעצך והיה ברכה כי לא בלבד תכשיר את עצמך. כי אם תזכה את הרבים והיה אתה לעם ברכה. ואל תאמרי בלבבך איך אעשה. ושאור שבעיסה מעכב על ידי. וימנעני מעשות את הטוב ויקרבני לידי חטאת ואשמות אין מספר. אל תשיתי לב כי הלא כאשר תעשי את אשר צויתיך אני אקרבך לידי זכיות אין מספר. וארחיקך מן החטא. כי הנה אברך את מברכך הם היצר טוב ושרפי קדש אשר בראת במעשיך הטובים. אשר כל מצוה מהם גוררת מצוה. אברך אותם שירבו מאד כי אקרבך לידי זכיות רבות. ואת היצה"ר הוא מקללך ומאבדך אאור ואתיש כחו. וע"י כן ונברכו בך ויושפעו בזכותך כל משפחות האדמה ותהיה כמזכה את כלם. כי אז אין קצה לזכותך. מאשר אלו נשארת על השמים תמיד היית ריקה מכל האושר והטובה הזאת. אז ע"י הדברים האלה. הנאמרים באמת. יורדת היא למטה לארץ. וזהו וילך אברם כאשר דבר אליו ה'. ובהתנהגו כן. וילך אתו לוט הוא יצה"ר כי לפתח חטאת רובץ. אך הולך אתו כעני כי יעטוף לפני מלך ושרים. כן היצה"ר מתחלה הוא כהלך. וז"א לוט כמד"א לוטה בשמלה. ולא עוד כ"א שגם היצה"ר אתו בעזרו לעבוד את ה'. כד"א בכל לבבך בב' יצריך. וכן ארז"ל על ומצאת את לבבו נאמן לפניך. שגם יצרו הרע היה אתו נאמן ועובד את ה' כיצר הטוב. וע"י כן ואברם בצאתו מחרן. הוא חרון אף העה"ז. יצא בסלוקו מלווה בלויית חן חמש שנים הם ה' חומשי תורה. והשבעים שנה אשר חי בעה"ז כולם מקדימים והולכים ומתקרבים להעיד כל א' על המצות אשר נעשו בו. כאמור בספר הזוהר (ויחי דף רי"ז) על ויקרבו ימי ישראל למות. ויקרבו ימי דוד למות. וזהו ואברם בן חמש שנים שהיה כבן ה' לתורה. וגם היו אתו שבעים שנה בצאתו מחרן הוא העה"ז שנקרא חרון. ועם כל זה מי יבטח בעצמו. ינוח ויעמוד לגורלו לקץ הימין ולא יצטרך להתגלגל. כי דע איפה כי גם אחר כל הדרך הטוב וצאתו בלוית חן מן העולם. לא יבצר ממנו ישנה וישלש. וזהו ויקח אברם את שרי אשתו הוא אומר המתייחס אליו כאשתו שלוקח אותו פעם שנית בעה"ז. ואת לוט בן אחיו הוא היצר הרע אחר שנעשה קרוב אליו כבן אחיו מהפעם הראשונה. ואת כל רכושם זכיות אשר רכשו יחד הנזכרים בראשונה. ואת הנפש אשר החזירו בתשובה. זכות כלם יוצאים אתו לעזור לו אל הכשרון ללכת ארצה כנען. ליכנע בזה העולם לגמור שיורי טהרה בפעם ב' וזהו ללכת ארצה כנען. ועוד ג' וזהו וילכו ארצה כנען. כמד"א. פעמים שלש עם גבר. והנה כל זה הוא אם הכשיר מעשיו. אך אם ויעבור הוא הנפש שעבר עבירות בהיותו בארץ. הוא הגוף עד מקום שכם שהגיעו אשמותיו. עד גדר היותו כשוקע בהם עד שכמו. מאי תקנתיה הלא הוא כי יבא עד אלון מורה הוראות. הוא בית המדרש כד"א אם פגע בך כו' משכהו לבית. המדרש אם אבן הוא נמוח כו'. וזהו והכנעני הוא היצה"ר אז ע"י בית המדרש הוא בארץ כי לארץ שפל רומו. כי אז יכנע ולא בלבד יועיל לו השתקעו בבית המדרש לטהר טומאתו. כ"א גם וירא אליו ה'. כי יתראה אליו השם יתברך ויופיע עליו חכמת בינה מרוח קדשו. ועוד שנית כי יאמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת של בית המדרש. כי יבטח שלא תמוש תורה מזרעו. זולת מה שויבן שם מזבח כי שם זובח את יצרו וקיטרו וקידשו וטיהרו לעמוד את השם גם הוא ואז ע"י כן כאשר ויעתק משם ההרה שהוא לקברות יובל באחד ההרים. כאשר יועתק מן העולם אז תלך מקדם לבית אל. כי הוא הולך קדמת בית אל הוא בהמ"ק שלמעלה. ויט שם אהלה צל וחופות מעשיו הטובים. והנה בית אל מים היא מפאת השכינה שנקראת ים. כי היא במערב שעזרתו מצד אחד. והעי הוא תל מעשיו הטובים מקדם. כמה דאת אמר לעי השדה. ועל כן ויבן שם בבית המקדש שלמעלה. מזבח להקריב נפשו על ידי השר הגדול מיכאל. ולא בלבד בשם השכינה. כי אם גם ויקרא בשם ה' השם הגדול והנורא. ומאז ויסע אברם הלוך עולה ומשיג הנגבה מקום האורה הגדולה כי על כן מנורה בדרום:
פסוק י:ויהי רעב כו'. הנה ראוי לשים לב. האם אחר כל ההבטחות שהובטח על לכתו לארץ ואעשך כו'. לא שת לבו יפרנסהו יתברך בארץ. כ"א מיד שראה רעב בארץ ירד מצרימה כי הלא לא נתרוקנה ארץ ישראל ואשר זן את הנותרים עריצי גוים האם לא יזון את אברם בארץ ואיה הבטחון אשר בטח בה'. והנה הרמב"ן ז"ל כתב כי על עון זה גלו בניו מצרימה:
פסוק י:אך רז"ל (ב"ר פ"ח) לזכות חשבוהו על אברם. ומנו זה בכלל י' נסיונות. עוד קושי שנית ורבה היא אלי. היתכן גבר כאברהם יעץ תחבולה לאבד נפשו חלילה. להניח את שרה הגדולה ממנו בנבואות. יבואו אליה גוים ויחללוה והיא בעולת בעל והיא משבע מצות בני נח. ומה גם מי שקיים אפי' ערובי תבשילין. ומר ממות באמור אליה אמרי נא וכו' למען ייטב לי בעבורך כו' שמורה באצבע כי טובים לו דודי אתנניה והיא את ערלים תשכב. ומי ישמע כדבר הזה ולא תצלנה אזניו ואף גם זה חשבו הרמב"ן לאברהם לו עון. אך גם זאת מנו רז"ל בכלל הנסיונות. וגם אמרו שבחים עליו שהבטיחו ה' כמה הבטחות. ואדרבה בהגיעו שם מיד ויהי רעב כו' והוצרך לבא מצרימה ולא הרהר. ועוד למה בחר במצרים מבשאר מקומות. והן אמת כי לזה אפשר לומר שהוא סמוך אל אומר בסוף הקודם הלוך ונסוע הנגבה. היא דרומה של א"י. וע"כ כאשר ויהי רעב בארץ וירד מצרימה. כי היא גם היא דרך נגב הארץ. עוד ראוי להעיר כי כאשר הקריב לבא מצרימה. ומה גם לז"ל (ב"ר ח' מ') כי ראה אותם שחורים אז גדל לפניו בערכם יופי שרה. וחש פן תבער בם אש יצרם. ומה גם כי שטופי זמה המה. שע"כ אמר הנה נא ידעתי כו' למה לא שב מדרכו אל ארץ אחרת. ועוד אומר והיה כי יראו כו' כי כל מלת והיה היא שמחה ואדרבה קינה מיבעי ליה. ועוד אומר אמרי נא כו'. והלא אדרבה היא עת לשתוק והם יהיו נדונים בקרבם עד תתקרר דעתם. ואולי טוב טוב היה לומר אישי הוא. כי לא ימנע או שומרים מצות בני נח או לאו. אם שומרים לבלתי בא אל בעולת בעל. הלא גם כן ישמרו מלשפוך דם. ומי הגיד לו שימהרו לשפוך דם. ועוד באומרו ויהי כבא אברם כו' כי פסוק זה אין לו גזרה. אלא למה שראו אותה אחרי כן שרי פרעה. שאינה המצרים הנאמרים בפסוק הקודם. והנה אין ספק. כי אל אלהים ה' חושב מחשבות. לבלתי ידח ממנו נדח ומתקן מראשית אחרית. והוא כי הנה גלוי היה לפניו ית'. שעתידין ישראל לגלות מצרימה. ואחרי כן לארבע גליות והנה במקומות אשר ידחו שמה היה אפשר אבוד יאבדון מהר. בין בגלות מצרים בין בגלות אחרים. התעתדו ליאבד במצרים כנודע באמרם ז"ל על פסוק ויבא מלאך וילך מאחריהם וכו' שהיו נתונים בדין אם ליגאל אם ליאבד וגם בס' הזוהר אומר שאם היו שוהין עוד מעט שם לא היתה להם תקומה שישתקעו בכח הטומאה. וגם היו עובדי ע"ג ולא שוה למו. כי אם מה שאמרו רז"ל ארבע מדות שהיו להם במצרים כו' והעיקרית היא שנשמרו מעון זמה. שאלמלא כן היו אבודים וזהו גן נעול כו' אלו הנקבות גל נעול אלו הזכרים. ואמרו כי בזכות שבאה שרה מצרים וגדרה עצמה מן הערוה. זכו הנשים במצרים לגדור עצמן. ובזכות שיוסף במצרים גדר עצמו מן הערוה גדרו הזכרים עצמם. ועד אמרו רז"ל כי כל מה שאירע לאברהם במצרים אירע לישראל שם באברהם ויהי רעב כו' וירד. ובישראל והרעב כבד בארץ וירא יעקב כו' רדו שמה כו'. באברהם והרגו אותי ואותך יחיו ובישראל כל הבן הילוד היאורה כו' וכל הבת תחיון באברהם וינגע כו' וע"י כן שלחה וכן בישראל ע"י עשר מכות ועוד נגע א' על פרעה וביתו ואחרי כן שלחם. אברם יצא כבד במקנה כו' וישראל יצאו ברכוש גדול כו':
פסוק י:ונבא אל הענין. והוא כי למען תקל ותת תקוה לישראל לצאת מהגלות ההוא בל יאבדו שמה. הכין מעתה מעין צערם לאברם ושרה. וגם זכות שרה שגדרה עצמה מן הערוה שעל ידי כן נגאלו ישראל כמדובר. ע"כ גלגל הוא יתברך נסיון זה לאברהם להטיב לבניו על גלות מצרים. ועל הארבע גליות שלא יתייאשו ישראל לצאת בשלום מתוכם. ע"כ גלגל הוא יתברך שיפלו ארבעה מלכים יחד תחת אברהם. שהם מלכי אומות הארבע גליות. כמ"ש ז"ל אמרפל מלך שנער זו בבל כו'. אריוך זו מדי כדרלעומר זה יון ותדעל מלך גוים זה כו' הנה שצער אברהם הכנה אל הבנים להקל מאליהם. וגם בטחון להחזיק האמונה בלבם. כי כאשר נפלו יחד ביד אברהם. ככה יפלו ביד ישראל באחרית הימים כאשר יתבאר לפנים בס"ד. עוד יתכן בכוונת ית' כי מעתה התחיל לקיים ההבטחות שבפסוק ואעשך לגוי גדול כו' שהם הנוגעים א"ע. והוא כי באומרו ואעשה כו' ארז"ל (דברים פ"ב) אותו הגוי שיאמר עליו ומי גוי גדול כו'. שהם מקבלים התורה אוציא ממך. והנה כתבנו במקומו כי גלות מצרים הכנה אל קבלות התורה. שהיה הגלות ההוא כור הברזל להתיך הזוהמא לקבל התורה לשיקראו גוי גדול והכנת צאת הכוונה אל הפועל היה על ידי רדת אברם מצרימה כאשר נבאר במקומו בס"ד ע"כ סמך ויהי רעב בארץ וירד וכו'. ועל אומרו ואברכך הוא ואברם כבד מאד וכו'. ועל ואגדלה שמך היה ענין ויהי בימי אמרפל וכו'. כי שם נתגדל אברם בעולם. כמ"ש אל עמק שוה שהושוו כל האומות ועשו לו בימה גדולה והושיבוהו עליה ואמרו אתה מלכנו אתה אדונינו וכו'. וע"י המילה ותוספות הה"א נתקיים והיה ברכה. שכל עצמו היה ברכה. שלא היה אבר שיהיה בו פיסול ופגם. ומכל עצמו היה נמשך ברכה. והנה הן אלה קצות דרכיו יתברך אשר יפול לב אדם עליהם. בסמיכות עניינים אלו ומציאותם. אך הנה אברהם מעצמו עשה לתומו. ובכן עדין צריך טוב טעם לאברהם. תחת מה נסע מצרימה. ולא בטח יזון אותו ית' שמה:
פסוק י:אמנם הנה ידוע מאמר התנא (אבות פ"א). על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. והנה על זה אמרו רבותינו ז"ל בשם רבי כי עד מתן תורה היה עומד העולם על עמוד אחד והוא גמילות חסדים. ומשנתנה תורה היו שנים. ומשהוקם המשכן היו ג'. והנה ידוע כי העמוד הראשון היה ע"י חסד אברם שהיה גומל חסדים טובים לכל העולם. ועל ידי כן היה מקרבן לדעת את ה' ולעבדו. כבמדרש:
פסוק י:ובזה נבא אל הענין. והיא בשום לב אל הזכירו שם אברם. באו' וירד אברם מצרימה כי אחר שבפסוק הקודם נזכר. היה די יאמר וירד מצרימה ויחזיר אל שמו הנזכר ואין לומר כי על היות פרשה פתוחה בין פסוק לפסוק. לא סמך אל הקודם. כי פלא בראש פ' וירא שאומר וירא אליו ולא אמר אל אברם הוא כי סמך אל אברהם הנזכר בשלהי פרשת הקודמת ועוד אומרו ויהי כאשר הקריב. שראוי לדקדק ע"ד רז"ל (שמות פכ"ח) על ופרעה הקריב קרב לא נאמר וכו':
פסוק י:אך אמנם למה שראה אברם שבלעדי חסדו אין העולם מתקיים. אמר בלבו אם אמרתי פה אשב גם בלא יבצר מליזון פה. אך איך אעשה הוותרנות וחסדים טובים. עם כל באי עולם לאלפים ולרבבות אם אין בר ולחם ומזון בארץ. ע"כ נועץ ללכת למקום שבע. יוכל לעשות חסדים טובים. הפך אלימלך שיצא מהארץ לבל עשות חסד. נמצא כיון לקיים העולם. וז"א ויהי רעב בארץ כו'. והוא בהזכיר מאמרם (ז"ל ברכות דף י"ג) על פ' כי אב המון גוים כו' בתחלה היית אב לבני מדינתך. עכשו אב המון של כל העולם. הנה פירשו כי שם אברם הוא היותו אברם לארצו שהיה אב להם. להאכילם ולהביאם תחת כנפי השכינה:
פסוק י:ונבא אל הענין אומרו ויהי רעב בארץ שהוא אל כללות א"י באופן שכולם יבאו אליו ויעשה עמהם חסד. ולחם אין ע"כ וירד. למה שהוא אברם אב לבני מדינתו. מצרימה להאכילם ולהכשירם מה שעתה לא יוכל לעשות. וגם לא ירד להשתקע כ"א לגור שם וגם כי כבד וכו'. וע"כ ויהי כי הקריב. קרב לא נאמר כ"א הקריב. כי הקריב עמו אוכלוסים הנפש אשר עשו בחרן. ורבים מעמי הארץ המתיהדים ומתלוי' עמו. וע"כ מה שויאמר אל שרי אשתו היה הנה נא ידעתי כו' אמרי נא כו'. אך לא שב אחור. כי מי יכלכל כל העם הנלוים אליו לגמול חסד אתם. אם היה שב ממקום השובע. ואז ויאמר אל שרי אשתו. אל תאשימני שהבאתיך אל מקום מסוכן שיקחוך. כי הלא הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. כלו' שאילו ידעתי מקודם לא באתי הנה לכן והיה כי יראו אותך המצרים ביופי הגדול הזה ולא יעלה על לבם שאשה כמותיך עזבך אישך ביד זולתו כ"א מיד יאמרו אשתו זאת. ולא תאמר שאם יהרגו אותי. תתקוממי למסור עצמך למות עלי כי הלא ואותך יחיו ובשום פנים לא יכוך כי ירצו בהשתמש בך. לכן אל תאחרי מלומר אחותי את. עד שיתבעו המצרים במצרים בל יוכר כי תחבולה היא כי אם אמרי נא כלומר מעתה טרם בואנו שם. אמרי אחותי את לעיני כל שומע. באופן יהיה הדבר שגור מעתה בפי כל ולא יחשבוך למנכלת. והענין בשום לב אל או' וחיתה נפשי בגללך. אחר או' ייטב לי שהוא נוסף על החיים. אך הוא כי אמר אוי לי אם או' כי אשתי את. כי יסתכן גופי כי יהרגוני ואוי לי אם אומר אחותי. ואובד נפשי. שאהיה סבה לשכב אצלך להיות עמך פריצי גוים ואת בעולת בעל לכן עשה זאת איפה והנצלי. והוא כי הנה מהשתי צרות שלפנינו הא' שיהרגו אותי והב' שיקחו אותך. הנה זאת של הריגתי היא יותר ודאית ומוכנת מיד. וזהו והיה כי יראו אותך כו' מיד יאמרו אשתו זאת והרגו אותי. לכן אמרי נא אחותי את למען ייטב. שהוא לגופי על ידך שלא יהרגוני. כי אם אדרבה ייטיבו לו. ואז שתעשה הצלה הזה. מיד בזכות שהצלת גופי ממות. מובטח אני בה'. שלא יגעו בך באופן שלא אשחית נפשי על היותי סבת קחתם אותך. כ"א וחיתה נפשי שלא תמות נפשי בעה"ב על שאסבב קיחתך. כ"א שלא יגעו בך והוא בגללך שע"י הצילך גופי. תזכה להציל גם נפשי במה שלא יגעו בך. וז"א ייטב לי וכו' וחיתה נפשי וכו':
פסוק י:והנה עדיין היה אפשר לומר למה תחשדם בשפיכות דמים יותר מבא"א. ע"כ אמר והיה שהוא ל' שמחה. והוא כי השמח שמחה גדולה על כל הון יקר אשר מצא. אם מיד יקחוהו ממנו יותר יתעצב וירגיש. מאשר יצטער בעליו טרם בא לידו. ועד"ז אמרו הנה והיה כי יראו אותך המצרים כלומר ישמחו הרבה כמוצאי מציאה גדולה מאד. וז"א והיה לשון שמחה. ואחר רוב שמחתם מיד יתנו אל לבם ואמרו אשתו זאת. כלומר והיא בעולת בעל ויתעצב מאד כי נפל כריסם בבירא. כי תהפך שמחתם לאבל. ובמר נפשם יהרגו אותי להשיב שמחתם בם. ועל כן ואותך יחיו. ועל פי דרכו כיון בל תאמר הלא טוב. הם שלא להזכיר אחותי את עד נראה גלוי דעתם אם רעה בלבבם. ולא שניתן פתחון פה בידם לתובעני באומרי אחותך אני. לז"א הנה כי כן היה אם היו נותנים פנאי אך והיה כי יראו וכו' מיד והרגו אותי. אך אמרי נא אחותי את לא תהפך לומר אחי הוא כי באומרת שהיא אחותו. עושה ממנו עיקר. ושהיא סמוכה אליו. למען ייטב לי כי אלי יבאו שאמהרנה להם. ולא תחושי האם ייטיב לי שאהיה מוכרח לתתך למו. ואמית ואשחית נפשי כי בה' בטחתי. כי וחיתה נפשי וכו' כי לא יגעו בך והוא מעין הקודם:
פסוק יד:ויהי כבא וכו'. הנה פסוק משולל גיזרה. כי אין שום נפקותא מאשר ראוה המצרים יפה מאד. ולא הל"ל אלא פסוק שאחר זה. ולכאורה היה אפשר לומר שהורה מעלת אברהם. כי הוא היה עם שרה כמה שנים. ולא ידע כי אשה יפה היתה עד עתה ואלו שטופי הזמה כבוא אברם וכו' בראיה א' שויראו המצרים את האשה. מיד הכירו כי אשה יפת מראה היא. עוד אפשר להמשיך הכתובים שהיה אפשר להתריס נגד אברהם. באומר איך הועילו מועצותיו שסמך עליהם וסיכן את אשתו. שאדרבה ע"י אומרו אחותי היא נלקחה לז"א ויהי כבוא אברם וכו' והוא כי אברם לא נתיירא רק מהמצריים. כי לא עלה בדעתו תלקח למלך הבלתי מקבל תואנות ודחיות וכאשר דמה כן היה כי הוא לא חשש רק מהמצריים. כאומר והיה כי יראו אותך המצרים כו' והועיל לו נגדם שהרי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאד. ולא עשו דבר ולא הכלימוה. אם לא שראו אותה שרי פרעה כו' שע"י כן ותוקח כו' מה שלא עלה על לב אברם. וש"ת הלא היה לו לחשוב כי אשה כמוה תלקח למלך לכן הורה הכתוב אופן לקוחיה פתאום. וז"א ויראו אותה כו' ומיד ויהללו אותה וכו' ותוקח כו' בלי מיתון כלל. ומי עלה על לבו יעשה דבר קשה כל כך בנחיצות גדול ולכן לא יאשם אברם על שלא חשב כזאת:
פסוק יז:וינגע ה' וכו'. הנה אומרו אשת אברם הוא מיותר. ואפילו אומרו על דבר כו' לא היה צריך לאומרו כי ידוע הוא. והנה רז"ל (ב"ר פ' מ"א) אמרו שהיה המלאך שואל אותה אכה והיא אומרת הכה וזהו על דבר שרי. והנה עדיין או' אשת אברם מיותר ואחשוב בא לתת טעם למה נגעו ה' והלא הוא אמר אחותי היא והיא אמרה אחי הוא. לז"א על דבר שרי כו' והוא כי אין ספק כי בראות שרי את עצמה בצער ההיא. כי ודאי א"ל אינני אחות אברהם כ"א אשתו. וע"כ שלא הי' שומע אליה נגעו ה' וזה יאמר וינגע ה' את פרעה וגם את ביתו הבלתי מוחים. תדע למה הלא הוא על דבר שרי אשת אברם שהוא על דבורה של שרי שדברה אליו ומה היה דבורה הוא שהית' אומרת אשת אברם צועקת ואומרת אשת אברם אנכי בעולת בעל ולא אחי הוא וע"פ דרכו רמז שלא התנגע פרעה על שבא עליה. כ"א על דבר כו' כי מיד שדברה והיה ממאן. מיד נתנגע באופן שלא שימש. ומה גם לרז"ל (שם) שאומרו שלקה בראתן המבטל תשמיש. וזהו וינגע כו':
פסוק יח:ויקרא פרעה לאברם כו'. הנה יש יתורי דברים בפסוק זה. אמנם יאמר. לו יונח שהיה ראוי להעלים מעם הארץ. כי אשתך היא כ"א אחותך. לא היה ראוי להסתיר הדבר ממני. כי לא נחשבתי להרוג דם נקי כי השופט כל הארץ לא יעשה משפט. וז"א מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי וש"ת כי אחר שהוצאת קול ואמרת לפני העם כי אחותך היא. לא היה לך פתחון פה לשוב לאמר אלי כי אשתך היא. כי תהיה כמו אכזב לבל יראה דעתך למונעה מהמלך. עם היותה אחותך. כי הלא מה שאמרתי למה לא הגדת לי. הוא לא הוכח שיפה עשית במה שאמרת לפני העם אחותי היא. אך לפי האמת אעיקרא דדינא פירכא כי למה אמרת מתחלה אחותי היא. באופן שלא יכולת לומר לי אח"כ אשתי היא. וש"ת שמא א' מהעם יהרגך לקחתה. לא יתכן כי אינה ראוי' רק למלך. כמשז"ל על ויהללו אותה אל פרעה שאמרו זו ראויה למלך וזהו ואקח אותה לי לאשה. לומר לי בלבד היתה ראויה לאשה. ולמה יראת יקחנה זולתי. וא"כ מעיקרא היה לך לומר שאשתך היא. כי ממני לא היית ירא שאהרוג אותך כי מלך במשפט אני וכ"ש שלא תקח בעולת בעל והראיה שממני אין פחד. כי הנה ועתה הנה אשתך קח ולך שאיני הורגך לקחתה. גם כיון אל יעלה על לבך שמחמת הנגעים אני מחזירה. רק למה שהיא אשתך קח ולך:
פסוק כ:ויצו עליו כו'. עתה שנתפרסם היות הוא בעלה היה אברהם בסכנה שפחד בראשונה פן יהרגוהו על דבר אשתו. ע"כ צוה עליו אנשים ללותו. שאו' וישלחו הוא לויה. כמאמר המתרגם: