פסוק א:ויאמר ד' אל אברם לך לך וגו'. פרש"י להנאתך ולטובתך ושם אעשך לגוי גדול כאן אי אתה זוכה לבנים ועוד שאודיע טבעך בעולם ויש לפרש לך לך להנאתך על כללות לך לך הנאמר אצל אברהם אחד כאן ואחד אצל עקידה לך לך אל ארץ המוריה ועל זה מפרש כי כולם פירושו להנאתך ופה פירושו לזכות בבנים ובעקידה פירושו להגדיל שמו כמ"ש והאלהים נסה את אברהם לשון הגבהה. או יש לומר כי ידוע דשני הליכות היו הראשונה בשנת ע' לאברהם והשני בשנת ע"ה והליכה ראשונה היה להגדיל שמו לעוצם חכמתו ולא לבנים כי שרה לא הלכה אז עמו ושניה לבנים כי שרה הלכה עמו ושיעור הכתוב כן הוא וימת תרח בחרן ויאמר ד' אל אברם לך לך כי הלך תחילה עם תרח ללכת ארצה כנען ולא היה רצון הקב"ה שילך תרח עמו רק לבדו ילך שלא יתבטל ע"י כיבוד אב מעבודת ד' ולכך אמר לך לך לבדך תלך ואביך תניח בחרן ולכך לא נתקיים מחשבתו של תרח ומת בחרן כי כך היה צוואת ד' לאברהם לך לך:
פסוק א:לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך. הא דאמר דווקא הני שלשה ועוד שמהפך הסדר כמו שדקדק גם רש"י נראה שכבר כתבו חכמי התולדות כאשר ישפטו מקרי איש ותולדותיו ומה יקרה לו באחרית הימים צריך שלשה חקירות הראשון הארץ אשר נולד בו כי נשתנה לפי ענין הארץ שנית זמן התולדה ושלישית תולדות אבותיו באיזה זמן ומזל נולדו כי גם זה בעזר הבנים להצליחם או להשפילם כפי מערכת השמים והקב"ה אמר לאברהם שהיה אצטגנין גדול להסיר ממחשבתו כל שלש אלה כי ד' יעזור לו ולכך אמר לו נגד הראשון מארצך ונגד השני ממולדתך ונגד הג' מבית אביך כי מכולם יצא ולא ישים בהם מחשבתו כלל:
פסוק א:אל הארץ אשר אראך. אמרו חז"ל כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור. נראה פירושו כי מן חרן למקום שבא"י שהלך לשם אברהם היו מקומות הרבה והקב"ה אמר לו תחלה לצאת מחרן למקום הקרוב ושם חזר ואמר לו לילך למקום שאחריו וכן תמיד עד בואו למקומו לא"י ושם אמר לו הקב"ה פה תשב וא"כ זכה לדיבורים רבים ומצות רבות ואתי שפיר על כל דיבור ודיבור ובזה הרבה לו החיבה לא"י שזכה בשבילה לדיבורים רבים:
פסוק ב:ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה. נגד לך לך ממולדתך אמר שאין לו ליחס אחר מולדתו כי ממנו יתחיל ליחס גוי גדול וזהו שאמר במדרש שיהיה בריה חדשה היינו ממנו יתחיל למנות היחוס ולכך אנו נקראים בני אברהם ולא בני נח כי מאברהם מתחיל היחוס וכנגד מבית אביך שהלך קודם מות תרח ותמיד האבות מברכין לבנים קודם מותם ומשפיעים עליהם הטוב והוא הלך מקודם ע"כ הבטיח לו הקב"ה שהוא יברכו. וכנגד ארצו שהיה אברהם אב לארצו כדאמרינן בתחילה אברם אב ארם הבטיחו הקב"ה ואגדלה שמך שיהיה שמו אברם אב לכל המון ובאר היינו אב המון רשעים שהיה מחזירן בתשובה ומגיירם:
פסוק ב:והיה ברכה. הרצון בזה שיבטח בה' לבדו ולא בשום אדם כדכתיב ארור הגבר אשר יבטח באדם ברוך הגבר אשר יבטח בה' ולכך אמר לו שיהיה בגדר הברכה ולא בגדר הארור לבטוח באדם:
פסוק ג:ואברכה מברכך ומקללך אאור. רצה לומר צדיקים שיצא ממך מיעקב שהם גורמים לך ברכה שאומרים אשרי שזה ילד אשרי שזה גדל להם אברך אבל מקללך הם רשעים שיצאו ממך מעשו שגורמים לך קללה שאומרים ארור שזה ילד ארור שזה גדל להם אקלל ולא יהיה הברכה בזרעך דרך כלל רק לצדיקים הגורמים לך ברכה:
פסוק ג:ונברכו בך כל משפחות האדמה. היינו כמ"ש חז"ל באסתר שלכך נשאה חן בעיני כל כי כל אומה חשבה שהיא מאומה שלו וחן האדם על אומה שלו וכן אברהם שבא לא"י ארץ נכר ולא נודע לאחרים מקום מחצבו ונתפרסם בחכמה כל אחד חשב שמאומתו הוא וכולם נתייחסו אליו וזהו ונברכו בך כל משפחות האדמה ולכך הלך לבדו בלא אביו ומכ"ש שלא נשאר בארצו שהיה אז שם אומות אחרות ששונאים אותו ולא היו דבריו נשמעים לפרסם האלוהות בעולם אבל כשבא לבדו לא"י ולא נודע טובו ומחצבו כל אומה נתברך בו לומר משלי הוא וכולם אהבו אותו ביתר וע"י זאת יאותו כל העמים לשמוע בקולו ולדבקה בו וזה הטעם שלא יחס אחר אבותיו כלל והיה כבריה חדשה:
פסוק ד:וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט ואברם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרן. הליכה ראשונה שהיה בלי שרה והיא נשארת בחרן אין קרוי יציאה כיון שעדיין ביתו שם ולכך לא כתיב ויצא רק וילך אברם ולא היה אתו רק לוט והטעם כמ"ש בזוהר כי אתדבקו בלוט כי צפה שממנו יצמח שרש ישי העומד לנס עמים אבל אברם אח"כ בן ע"ה שנים בצאתו מחרן כי אז הלכה שרה ג"כ והיה יציאה גמורה כי עקר דירתו מכל וכל והטעם שלא הלכה שרה עמו בפעם הראשון רק אחר היות אברהם בן ע"ה נכון הוא כי שרה היתה מופלגת ביופי ותבא למקום שחשודים בזימה ואולי ברוב הון וסגולת מלכים יפתו אותה ח"ו אמנם כשאברהם היה בן ע"ה היתה שרה בת ס"ה שנים ועברו רוב שנותיה כי כל שנותיה היה קכ"ז ולכך לא יצא עם שרה רק כשעברו ס"ד משנותיה שהוא רוב שנותיה:
פסוק ה:ואת הנפש אשר עשו בחרן. כי בכנען לא רצו לקבל גרים להיותם בכלל ארור ולכך אף בז' עממים לא קבלו לולי גבעונים שבאו בערמה ולכך לא גיירו רק בחרן:
פסוק ו:ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אילון מורה. כי זהו ניתן תיכף ליעקב ולא בביאת ישראל לארץ וגם משכם נצצה הגלות שבשכם מכרו את יוסף וזה היה עיקר הסיבה לקבלת התורה. וכן אלון מורה ששם מל וקיבל הברית גם בא עד אלון מורה כי כל כוונתו היה לעקור העבודת אלילים ודרך האמוריים היה ליתן עבודת אלילים תחת אלונים כמבואר בנביאים לכך יאהל שם לעקור העבודת אלילים:
פסוק ו:והכנעני אז בארץ. נראה שהוא נתינת טעם למה דוקא עד שכם כי לא שלמו עדיין עונם והיה להם ממשלה בארץ ולכך לא בא רק לשכם שכבש יעקב אח"כ. ועוד יש לומר כי באמת א"י לזרעו של שם היה כמ"ש רש"י אבל לא לזרעו של נחור אבי תרח אף שגם הוא היה מזרעו של שם ואם כן מה טיבו של אברהם לכבשה מיד בני שם ולכך קאמר קרא והכנעני אז בארץ כי כבר גזלו כנען וא"כ נטלו אברהם מכנען כאמרם עמון ומואב טיהרו בסיחון והבן:
פסוק ז:וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו. נראה לפרש מה דהוצרך לומר הנראה אליו דכתיב וארא אל אברהם באל שדי וידוע שה' נקרא שדי שאמר לעולמו די שהיה מתרחב והולך והענין שהיה מתרחב כי אלו לא חטא אדם הראשון היו מולידין בכל יום וגם לא היו מתים א"כ לפי הטבע יקטין כדור הארץ להכיל המון הזה והקב"ה אמר די שלא יהיה גדול ממה שהוא עתה כי כן נפלאותיו להיות מועט מחזיק את המרובה ואלו לא חטא אדם הראשון היה לכל העולם קדושת א"י דארץ צבי כתיב שמקום מועט מחזיק את המרובה והנה הקב"ה אמר לאברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת ולכאורה קשה הנה לריבוי אנשים שהבטיח הקב"ה כחול הים יהיה זרעך יקטן הארץ הזאת ולזה כתיב לה' הנראה אליו והוא אל שדי כדכתיב וארא וגו' באל שדי ובכח שם זה מקום מועט מחזיק את המרובה וע"כ יהיה זרעו יכולין לישב בא"י ויהיה מועט מחזיק את המרובה:
פסוק ח:ויעתק משם ההרה. הנה אמרו חז"ל שאין לד הר וגבעה שלא העמידו עליו עבודת אלילים וכל ענין אברהם היה לבטל עבודת אלילים לכך העתיק ההרה:
פסוק ט:ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה. כי לא נתן עיניו בממון רק להתחכם כאמרם הרוצה להחכים ידרים ובני נגב כולם חכמים מופלגים בחכמה ולכך נסע הנגבה:
פסוק י:ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ כנען. הא דנתן טעם שירד למצרים מפני כבידת הרעב בארץ. נראה דרעב הזה היה בנסיון גדול לאברהם וגם נעשה לו נס גדול כי מה שאמרו הנשים ארורות לירמיה מעת חדלנו לקטר למלכת שמים חסרנו כל כי היו מקטרים לצבא השמים להוריד שפע ולכך לדעתם כאשר חדלו פסקה השפע וכן היו עובדי עבודת אלילים עושים בימי אברהם שהיו עושין צורות וטלמסאות להוריד שפע מן כוכבי שמים ואברהם לימדם שימנעו מזה ואח"כ כשבא הרעב היה זה לפתחון פה להם כי בסיבה זו בא הרעב הואיל וחדלו להקטיר למלכת השמים כמאמר הנשים הנ"ל וא"כ מדרך הטבע היה שיקומו כל העם הרע אליו לדקרו בחרבם כי הוא אשר הסיב עליהם הרעה הזאת וכל זאת לא גרמו לו רעה ואמר שלא מפני פחד הזה נס כלל כי בטח לבו בה' רק מפני כבד הרעב אבל לא שם לבו כלל לפחד הנ"ל:
פסוק יא:ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. הא דכתיב כאשר הקריב וגם מלת עתה ידעתי נראה דאמרו יסכה זו שרה שהכל סכין ביופיה וסכה ברה"ק ושניהם כאחד אמת כי הארת השכינה עושה שהיא יפת תואר למאוד כדכתיב חכמת אדם תאיר פניו ולכך אסתר ירקרקת היתה רק כשלבשה רה"ק היתה יפה מכל הנשים וידוע כי במצרים לא היה השכינה שורה כי היה אתר מסאב וזהו כאשר הקריב לבוא מצרימה ונסתלק שכינה ומכל מקום היתה יפת תואר אמר עתה ידעתי כי יפת מראה את בעצם ובטבע כי אלו היה מחמת שכינה לא היה לו פחד לדבר זימה כיון דהשכינה סרה ממנה בבואה למצרים תשאר כעורה ביותר אבל עתה שניכר שהיא בטבע יפת תואר לכך חרד חרדה זאת:
פסוק יב:ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו. יש להבין אם יהרגו אותי כדי שלא יעברו על איסור אשת איש האיך פחד שיהרגו אותו ויעברו על שפיכת דמים שנאסר גם כן לבני נח ונראה דבלא"ה היה אברהם בעיניהם בן מות כי מאס בעבודת אלילים והיה אצלם נחשב לבן מות כאשר עשה נמרוד רק באמת לא השגיחו בזה להרגו אבל מחמת חשקת שרה יאמרו זאת לאמתלא שאברהם בן מות הוא שמאס בעבודת אלילים ומפריע את העם מלעבוד כוכבים ומזלות ולכך יהרגהו וגם על מה שאנסוהו אחר הריגתו הגם שהוא נגד דת הנימוסיות גם ע"ז יהיה להם אמתלא כי גם שרה כפרה בעבודת אלילים ומ"מ יחיו אותה וא"כ הרי היא שלהם כשבויה שניצלה ממות כאמרם אשה שנחבשה ע"י נפשות אסורה כי בזה אין מתיראין לאונסה ולכך ואותך יחיו אף דלפי דעתם גם לך משפט מות וצפה אברהם ברה"ק כי במצרים יהרגו זכר ויחיו נקבה והיה אח"כ כל הבן הילוד היאורה תשליכהו וכל הבת תחיון וחשב אברהם שאז יהיה זאת ולכך אמר אמרי נא אחותי את כי צפה שע"י אחותו יצמיח ישועה ויצאו ברכוש גדול כי כך היה ע"י מרים אחות משה כדכתיב ותתצב אחותו מרחוק ולכך אמר אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך לצאת ברכוש:
פסוק יג:אמרי נא אחותי את. היינו כי האבות ובניהם קודם מתן תורה כשהיו בא"י היה להם דין ישראל וכשהיו בח"ל היה להם דין בני נח כמ"ש הרמב"ן על התורה ובני נח כשנסתלקין מנשותיהם אמר לה אין את אשתי והיא אומרת לו אין את בעלי הרי יש לה דין פנויה ולכך אברהם מבלי להכשילם אמר אמרי נא אחותי את ובטל האישות וא"כ תהיה כפנויה:
פסוק יג:למען ייטב לי בעבורך. הנה חז"ל אמרו אם אמר לי משמע לי ולא ליורשי וגם אברהם דייק כך כי מתנות שניתנו לו במצרים לא זכה בהם יצחק כלל רק הם מתנות שנתן אברהם לבני הפילגשים כי הם היו בני קטורה שהוא ממצרים וממצרים יצאו ולמצרים שבו ולכך דייק לי:
פסוק יג:וחיתה נפשי בגללך. נפשי דווקא כי חיי נפש הוא שהוא נקי מחטא ואמרו חז"ל המכבד לאשתו עליו נאמר וידעת וכו' ופקדת נוך ולא תחטא עוד יש שכר אחר כדאמרינן אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו ואברהם כיבד לשרה מאוד כנודע ומקדם היה יכול להיות שכרו בעושר אבל אם ייטיבו לו שאהיה בלא"ה עושר אם כן ע"כ השכר הוא שלא אחטא וא"כ בגללך שאני מכבד אותך חיתה נפשי שלא אבוא לידי חטא:
פסוק יד:ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאוד. יש להבין דמה צריך לכתוב ויהי כבוא מצרימה דודאי לא ראו אותה קודם לכן נראה דודאי כאשר היתה שרה במצרים ישבה בצניעות בסתר אהלה ולא ראה אותה שום אדם רק כאשר הלכה מן החמור דרך העיר בדרך הלוכה ראו אותה או יאמר כי כתב רש"י דרך ממעט יופי הם ראו אותה מיד כבוא אברם למצרים ולא נחה ולא שקטה עדיין מיגיעת הדרך עד שתהא חוזרת ליופי ומ"מ היתה יפה למאוד מזה שפטו גודל יופי' גם ידוע כי משפט המלך מבלי לבעול אפילו היפה בנשים עד שתהיה ראשונה אצל הסריסים לסוך בשמן המור בתמרוקי נשים זמן מה כאשר יעיד מגלת אסתר והטעם כי אולי יש לה חולי ותזיק למלך ויותר הזהיר גליאנס ובן סירא על נשים רבות יפות תואר שיש להם מיחוש בגוף וא"כ לא היתה ראויה לשרה שתלקח תיכף להבעל למלך אמנם אמרו חז"ל דמרגליות היתה תלוי בצואר אברהם שכל חולה שהיה רואה אותה נרפא מכל חולשים לכך נאמר שמיד אחר ביאת אברם למצרים וראו שהיא יפה הללו אותה לפרעה כי לית כאן חשש חולי מצד שהוא אברם ודאי תתרפא ממנו:
פסוק טו:ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה ותקח האשה בית פרעה. הוקשה לרש"י מלת אל פרעה ומפרש שאמרו הגונה זו למלך ולי נראה לפרש עניין ההוא כי ודאי אברם עשה בתחבולות מנהג עובדי כוכבים ומזלות קדמונים בהלוכן למלחמה עם נשותיהם לבל יתנו בני אדם עיניהם בם היו מושחין פני נשיהם במשיחה שהיה חושך משחור תוארם למראות עין ואח"כ תרחץ פניה ותשוב ליפיה הראשון ולכך אמרו אל פרעה יפת תואר אפילו נראית כעורה הרצון בזה שהיא למראית עין כעורה ובעצם היא יפת תואר דודאי אברם לא מנע מתחבולה זאת למשוח בשחור פני אשתו והיא כבנות כושים רק כל כך היה היופי של שרה ורה"ק אשר עליה וחכמת אדם תאיר פניו שמתוך שחור הבהיק אורה ונראית נאה ויפה למאוד וזהו הפלגת הענין וגודל היופי הזה הגידו לפרעה כי הענין מפליא השומע והרואה. גם נראה לפרש מלת אל פרעה. כי אברם התחכם ואמר על שרי היותה אשת איש רק הבעל למרחוק והיא נוסעת עמו כי הוא אחיה לבל יפגעו באיסור אשת איש כי בני נח מוזהרים על זה ומ"מ אברהם חיה יחיה אבל המלך לפי דתם יכול להפר חוקם ולבטל קישור אישות ובפרט שהם חושבים מלכיהם לאלהים על הארץ כנודע במלכים קדמונים ומלכי מצרים ומלך פורץ גדר ולכך אחשורוש קיבץ נשים ולא חש אם הם פנויות או בעולות בעל כי לפי נימוסם הותר הדבר למלך ולכך הוצרכו להלל אותה אל פרעה רצונם כי היא מותרת לו לבדו ולאחרים אסורה. אמנם יותר נראה לפרש כי ידוע ששרי מצרים היו בקיאים בחכמת הכישוף מקסם ולחש ושרטוט הפנים וכדומה מאתם יצא חכמת חיצונים אשר הוא לעומת חכמה אמתית כי את זה לעומת זה ברא אלקים וראו והכירו בפרצוף ושרטוטי שרה כי היא מוכנת לנשיא אלקים על הארץ כאשר היא באמת אשת אברם נשיא אלקים ומבחר כל מין אנושי והם שחשבו כי היא אחות אברם א"כ אין זאת כי אם אשת מלך מצרים שחשב עצמו לראש גוים ואלהי על הארץ ולכך כאשר ראו אותה בהכרת פנים ויהללו אותה אל פרעה ולכך ותקח האשה בית פרעה והבן כי הדברים נכונים:
פסוק טז:ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר. והנה לא כתיב שנתן לו מתנות רק הטיב בעבורה דודאי לא קיבל מתנות מפרעה ממש כי זה כמתן אתנן ומצינו יותר מזה שאמר למלך סדום אל תאמר אני העשרתי את אברם רק אולי מינוהו למשנה המלך כמו אחשורוש למרדכי למדי ופרס מינוי ההוא עלה לשכר רב וזהו ויהי לו ולא ויתן לו ולכך לקחו אח"כ ממנו כי הגיע לו חלף עבודתו ומינוי של המלך:
פסוק טז:(אמר המעתיק אל יקשה הקורא על הרב הא גבי אבימלך כתיב ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחות ויתן לאברהם דהכא כתיב ויהי לו צאן ובקר קודם שידע פרעה שאשתו הוא ואם יקבל מתנות ממנו נראה כאתנן אבל גבי אבימלך כתיב שנתן לו אחר שהודיע לו הש"י שהיא אשת איש ונתן לו מחמת יראה ופחד שיתפלל עליו וכמו שפירש רש"י על מלת ונוכחת שהוצרך לפייסה בממון זה הותר לו ליקח מתנות ועל שאמר דוקא למלך סדום אל תאמר אני העשרתי את אברם פירשתי בפירושי שיש תחת ידי בכתיבת ידי על התורה אחר שנדקדק במלות כפולות ושונות שאמר אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך דדי לו אם יאמר מחוט ועד שרוך נעל לבד וגם מה שאמר אל תאמר אני העשרתי את אברם דמשמע אם אחר יאמר דבר זה לא יקפיד ויקבל ממנו דהנה ידוע דמעשה ניסים אין ליהנות מהם וגם אין ליהנות מהגזל שנגזל מאדם וכך אמר אברהם אם תאמר ליקח הרכוש שהצלתי מארבעה מלכים שודאי אתם נותנים לי במתנה גמורה שהצלתי הנפשות על זה אמר מחוט ועד שרוך נעל שהוא דבר מועט לא אקח כי הצלתי היה מעשה ניסים כדאמרו שקשים נעשים חרבות ועפר נעשה חיצים ואסור ליהנות מזה ואם תאמר שתתן לי מאוצרך שכרי זה לא אקח שכל אשר בידך גזול הוא כי אנשי סדום רעים וחטאים וזה ואם אקח מכל אשר לך אשר לך דייקא עכ"ל המעתיק) ויותר נראה דאברהם לא לקח מפרעה כלום והא דכתיב ויהי לו צאן ובקר היינו שאברהם לקחם מממון שלו ומה שאמר שהיטיב לאברהם בעבורה הוא דידוע כי מצרים נקרא בית עבדים שלא הניחו לשום עבד ושפחה לילך ממצרים וגם בהמות לא הניחו לילך כמבואר בגמרא אין פרה וחזירה יוצאת ממצרים אא"כ חותכין האם שלה אבל אברם היותו קרוב למלכות הרשוהו ליקח הכל מבלי כושל ועיכוב וזהו ויהי לו שהורשה להיות לו כך ומשלו לקח:
פסוק יז:וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם. הנה אמרו במדרש סימן לבנים מה שקרה לאבות וזהו וימת מלך מצרים פירש רש"י נצטרע ויאנחו בני ישראל מעבודה והטעם שנאנחו אז הוא משום שידעו סימן הנ"ל ובאברם תיכף לאחר שהיה צרעת לפרעה שלח אברם ושרה מארצו וחשבו שכן יהיה בבנים וכיון שראו שנצטרע ומ"מ חופשה לא ניתן להם ע"כ נאנחו כי תוחלתם כמעט כזבה להם:
פסוק יז:ואת ביתו על דבר שרי. אם נפרש ביתו היינו עבדיו הוא כי פרעה לא רצה לאנוס את שרי דאין זה מחק המלך רק רצה לפתות אותה ולכך הטיב לאברם היותו אחיה שידבר על לבה וכן שרי פרעה דברו לשרי לשמוע אל המלך ועל זה באו הנגעים על דבר שרי אבל יותר נראה פירוש ביתו זו אשתו כי בלא"ה היה לפרעה נשים והיו ג"כ בעולת בעל כמש"ל כי המלכים לא היו מקפידין על זה ולכך אלו היו באים הנגעים על פרעה לבדו היו אומרים בשביל איסור אשת איש מנשים ההמה באים הנגעים עליו ולא על דבר שרי ולכך גם הם שתו כוס התרעלה ועוד דפרעה העביר נשיו ההם מהיותם מלכה וגברת ממלכה ובחר בשרה ועשה להם חרפה וא"כ יהיו אומרים יראתם תבעה עלבונם כמו גבי בכור השבי ולכך גם בא עליהם נגעים שידעו שהוא על דבר שרי:
פסוק יח:למה לא הגדת לי כי אשתך היא. מלת לי יש לדייק ונראה דכך אמר כי אצלי אשת איש מותרת כנ"ל דמלך פורץ גדר וא"כ איני צריך להמיתך ולמה לא הגדת לי דייקא:
פסוק יט:למה אמרת אחותי היא ואקח אותה לי לאשה. יש לומר כהנ"ל כי שרטוטי פנים מורים היותה היא אשת נשיא ומלך ואם אמרת אשתך היא הייתי מבין כי עליך מוסבים הדברים אבל כיון שאמרת אחותי היא ואקח אותה לי לאשה שחשבתי שהיא מוכנת לי לבד. גם י"ל כמ"ש כי הוא בקש מאברם לרצות לשרה להנשא ואם אשתך היא אתה הוא בעוכרי שמיאנה לשמוע בקולי וסניגור נעשה קטיגור. ועוד יש לומר דכבר הקשו למה אמר אברהם אחותי היא ולא בתי אלא ודאי דטעמו היה דבקרב ימים אי אפשר שלא יורגש קירוב הדעת אשר ביניהם כאשר היה ליצחק בהשקפת אבימלך וא"כ יהיה לו דין משפט מות כי בן נח אסור בבתו ולכך אמר אחותי היא ובן נח מותר באחותו ע"כ אמר תחלה בבואו למצרים שהיא, אחותו ודעתו ליקחנה לאשה ואם יתוודע אח"כ מקירוב הדעת אשר ביניהם יאמר שלקחה כבר בצנעה וזהו המשך הדברים שאמר לו פרעה למה כחשת לומר אחותי היא ואקח לי לאשה היינו שאמרת שדעתך ליקח אותה לאשה ועתה הנה אשתך שכבר נשאת אותה לאשה:
פסוק יט:ועתה הנה אשתך קח ולך. נראה כי לא יתכן לשבת במדינה כי כדי בזיון למלך להיות אשה שכבר באה בארמונו והיא מיודעת למלך אעפ"י שלא בעל אותה שיקחנה הדיוט כמו אבישג שג"כ לא נבעלה לדוד ומ"מ אסורה לאדוניה ולכך אמר הנה אשתך קח ולך כי חרפה ובוז הוא למלך ואתה תבקש לך גם המלוכה כמו באדוניה בן חגית ולכך צוה אנשים לשלחו לבל יתמהמה במדינה ועוד כי בקש לומר בזה לאברהם ליקח שרה כי כשרה היא ולא נגע בה ונתן לו מופת על זה כי ידוע מה שאמרו בדינה שכל הנבעלת לעובד כוכבים קשה לה לפרוש ממנו ולכך אי היתה נבעלת לו לא היתה הולכת ברצון טוב ממנו כמו שלא רצתה דינה ואם תקח אשתך ותלך הא לך מופת שכשרה היא ויותר נראה לפרש כפי מה שבא במדרש כי הגר היתה בת פרעה מפלגש ונתן אותה לשרה לשפחה כי פרעה ראה באצטגנינות וקסם שלו שיתחתן עם אברהם בקורבה דאישות ולכך חשב תחילה ליקח שרה אחות אברהם וכאשר ראה שהיא אשת איש א"כ אין כאן קיום לדבר רק ליתן לו בתו וראה שלבסוף תהיה לו לאשה וזה אמרו לו הנה אשתך רמז לו על הגר שתהיה באמת אשת אברם קח ולך ונתקיים הקסם ההוא שנתחתן באברם וזרעו מלא גוים ולכך אמרה שרה בוא אל שפחתי אולי אבנה ממנה כי שרה חשבה כי מצרים מלא כשפים והם עשו כישוף שלא תלד כדי שתהא הגר לון לאשה ולכך אמרה בא אל שפחתי וא"כ שוב יבטלו הכישוף כי כבר נתקיים מחשבתם אולי אוכל להבנות אח"כ והבן:
