פסוק ג:ואברכה מברכיך, ואברך מברכך. ת' מברכָך בלשון יחיד להשוות הלשון עם ומלטטך, אף כי בכתוב, הראשון הוא בלשון רבים.
פסוק ג:ונברכו בך, ויתברכון בדילך. הוא כמ"ש בב"ר הגשמים בזכותך, הטללים בזכותך.
פסוק ה:אשר עשו, דשעבידו לאוריתא. הוא כמ"ש רש"י (בשם חז"ל) שהכניסן תחת כנפי השכינה וכו'. ואם נעמיק נתבונן בכתוב הזה, נראה כי גם פשוטו יכריחנו לפרש כן יען כי אם נאמר שקאי על עבדיה ושפחות, על מי מוסב הרבוי בפעל עשו האם נאמר כי קאי על אברם ושרי, הלא כל מה שקנתה אשה קנה בעלה? הן הפעל רכשו (שבא ברבוי) נוכל לומר שמוסב על אברם ולוט, אבל עבדים ושפחות לא היו ללוט, כנאמר בפסוק, וגם ללוט ההלך את אברם היה צאן ובקר ואהלים (לקמן י"ג ה') ואילם עבדים ושפחות לא נזכרו, ועוד ראיה ממלך סדם שאמר אל אברם תן לי הנפש (לקמן י"ד כ"א), ואם היו ללוט עבדים ושפחות ג"כ, איך בקש לתת לו את כל הנפש? ומטעם זה נ"ל להגיה גם ברש"י "שהכניסו" (ר"ל אברם ושרי) תחת כנפי השכינה, ולא שהכניסן. ועי' (שמות ל"ב ל"ה) עשו את העגל, דאשתעבידו לעגלא:
פסוק ו:מקום שכם, אתר שכם. משום שמצאנו במקרא (מ"א י"ב כ"ה) "ויבן ירבעם את שכם" החליטו קצת מפרשים לומר ששכם הבא פה הוא שם איש, אבל המתרגם סובר (מדלא ת' אתרא דשכם) דויבן פירושו, שחזק חומותיה, או ששתי ערים היו, כאשר מצאנו עיר שכם בין ערי המקלט בארץ אפרים בין הר גריזים להר עיבל (יהושע כ' ז').
פסוק ו:אלון מורה, מישר מורה. לדעת ת"א איננו שם איש רק שם מקום כמ"ש (יהושע ט"ו כ"ו) ונקרא ג"כ אלוני מורה כמ"ש "מול הגלגל אצל אלוני מורה" (דברים י"א ל')
פסוק ו:והכנעני אז בארץ. וכנענאה בכן בארעא. אולי כוונתו שהכנעני היה גם כן בארץ, אבל לא למעט שעתה איננו בארץ כמ"ש הראב"ע.
פסוק ח:מקדם, ממדינחא עי' בפרשה נח מש"ש, ולא ת' מקדמיתא כמו ע"פ ויסע לוט מקדם (לקמן י"ג י"א) שבאמת היה במזרחו של בית אל כמ"ש רש"י.
פסוק יא:יפת מראה שפירת חיזו. ולקמן (כ"ט י"ז) ת' "יאיא בחזוא"? ואפשר ששינה שם לתפארת הלשון לבלי הכפל מלת "שפירא" שתרגם שם מקודם על מלות "יפת תאר"
פסוק יג:בגללך, בפתגמיכי. ר"ל בגלגול הדבור, כמו "בעבורך" בסבת עצמך: