פסוק א:ויאמר ה׳ אל אברם לך לך א״י או״ט די״ט בלע״ז, פירוש בעוד שהיה תרח באור כשדים. ד״א מארצך מחרן שאתה דר שם כדכתיב לעיל ויבאו עד חרן וישבו שם.
פסוק א:וממולדתך שלא תאמר אשוב אל ארץ מולדתי אשוב אל בית אבי בשביל ירושתי שהרי אברכך יותר מכדי ירושתך. כאן פרש״י וכאן אי אתה זוכה לבנים הוא שאמרו רבותינו שלשה דברים מבטלים את הגזרה שינוי מקום וקריאת שם וכו'
פסוק א:אל הארץ וגו׳ לפי שהיה מזרעו של שם שנפלה הארץ לחלקו כמו שפרש״י. הוליכו הקב״ה להתהלך בה.
פסוק ב:ואעשך לגוי גדול אעפ״י שאשתך עקרה כדכתיב לעיל ותהי שרי עקרה. ד״א ואשימך אין כתיב אלא ואעשך לומר ממה שאני עושה אותך בריה חדשה אתה פרה ורבה. שבתחילה היה אברהם חסר ה׳ דברים עינים, אזנים וראש הגויה כמו שאמרו רבותינו. והוסיף לו הקב״ה אות ה״א בשמו כנגד חמשה ענינים שנשלם בם.
פסוק ב:ואגדלה שמך באות אחד למנין רמ״ח נמצא שם שלם וגוף שלם.
פסוק ב:והיה ברכה ברכה תהיה מצויה בכל אשר תעשה, דוגמא ״בימים ההם אשים את ירושלים ברכה בקרב הארץ״ (זכריה יב,ג ישעיה יט,כד).
פסוק ג:ואברכה מברכיך אל תחשוב בלבך לומר אין לי קרוב וגואל בארץ כי אני אוהבך אאהב, ומשנאיך אשנא.
פסוק ג:ואברכה מברכיך ומקללך אאר וא״ת במקום אחר מצינו שקדמה קללה לברכה כדכתיב אורריך ארור, לפי שהצדיקים תחלתן יסורין וסופן שלוה. אלא י״ל קרא פתח בברכה ברישא כדכתיב והיה ברכה ואיידי דקאי בברכה נקט נמי ואברכה מברכיך והדר נקט ומקללך אאר. ומקללך. לשון יחיד ללמדך שמברכין מרובין על המקללים. [ומקללך אאר אברהם ידוע היה שהוא אהוב ולא יקללוהו רבים כתוב לשונו בל׳ יחיד]. ונברכו משקל רפה, לשון ״מברכך ומרכיב״ (שביעית ב,ו), כלומר בך יתערבו משפחות שרי הארץ ולא תחשב כנכרי וגר ביניהם ולפיכך כתב כאן משפחת האדמה.
פסוק ד:וילך אתו לוט לפי שהרן אביו מת באור כשדים בגלל אברהם אחיו כמו שאמרו רבותינו היה לו לוט כבן בית.
פסוק ד:ואברם בן חמש ושבעים שנה מנה הכתוב שנותיו ללמד שעדיין אביו קיים.
פסוק ד:בצאתו מחרן פעם שניה כדאיתא בסדר עולם חזר לחרן ועשה שם חמש שנים כדכתיב ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן.
פסוק ה:ואת לוט בן אחיו לוט אחיה של שרה היה כדכתיב ואת לוט בן הרן, וכתיב בהרן אבי מלכה ואבי יסכה ואמרו רבותינו יסכה זו שרה.
פסוק ה: ואת הנפש אשר עשו. אמרי׳ בשמעתא דתנא דבי אליהו כאן מתחיל מתן תורה, והתרגום ראיה.
פסוק ו:עד מקום שכם. שהרי באותו הפרק לא היתה שם עיר בנויה רק המקום.
פסוק ו:עד אלון מורה. פרש״י הראהו הר גריזים והר עיבל כדאמר בפ׳ ראה אצל אלוני מורה, ואלון מורה ואלוני ממרא חד הוא.
פסוק ו:והכנעני אז בארץ. פרש״י שהיה הולך וכובש ארץ ישראל מזרעו של שם לפי שחם אביו גדול שנתים משם דודו. עוד פרש״י בחלקו של שם עצמו נפלה הארץ כשחלק נח. חז״ק שהרי בפרשת שלח ובפרשת עקב פרש״י שחם בנה חברון לבנו כנען א״כ משמע שארץ כנען נפלה לחלקו של חם, אלא יש לומר לשם שפירש רש״י כאן שהיה כובש את א״י מזרעו של שם שמא היינו במקצת הארץ ולא בכולה במצר צפוני מזרחי ועלה לחלקו של שם ובאותו חלק היתה ירושלים וארץ בני כנען היתה מתפשטת לצד מצרים אחיהם לדרומו של עולם ובה היתה חברון אבל לפי לשון התלמוד שבמסכת כתובות ניחא אפשר אדם בונה בית לבנו קטן ואח״כ לבנו גדול וכו'. דלא בחם מיירי כלל אלא בנח וכך פי׳ אפשר דנח בנה חברון לשם בנו הקטן והדר בנה צוען לחם בנו הגדול ממנו בתמיה, אלא מאי בודאי בנה צוען לחם בנו ברישא והדר בנה חברון לשם בנו הקטן ממנו דחם גדול היה משם שתי שנים כדאיתא בפרק בן סורר ומורה. והא דקחשיב שם ברישא דרך חשיבותא קא חשיב. והשתא ניחא שפיר דחברון לחלקו של שם נפלה.
פסוק ו:והכנעני אז בארץ שהיה הולך וכובש את א״י מזרעו של שם בחזקה. והכנעני אז בארץ על שם העתיד נכתב כשהיו ישראל מוחזקים בקרקע לכך נופל בו לשון אז כלומר אז בימי אברהם היה הכנעני בארץ, וכן לפנינו והכנעני והפרזי אז יושב בארץ .
פסוק ז:[אתן את הארץ הזאת לשון זכר גבי נקבה].
פסוק ח:ויעתק משם. נסתלק משם לשון ״המעתיק הרים״ (איוב ט,ה) מסלקן ממקומן.
פסוק ח:מקדם לבית אל. ממזרחו לצד מערב.
פסוק י:[וירד אברם מצרימה לפי הפשט תלה הכתוב כל ביאות האחרים עליו לפי שכולן תלויים בו].
פסוק יא:כאשר הקריב. מחנה שלו, דוגמת ״ופרעה הקריב״.
פסוק יא:הנה נא ידעתי. פרש״י ודומה לו ״סורו נא״ דגבי לוט. כלומר שני ״נא״ אלו אינן כשאר ״נא״ שבמקרא שפירוש לשון בקשה, ושני ״נא״ אלו פי׳ לשון עכשיו.
פסוק יא:כי אשה יפת מראה את. קאי אבתריה, כלומר הנה נא ידעתי על כי אשה יפת מראה את.
פסוק יב:והיה כי יראו אתך המצרים, והרגו אתי ואתך יחיו שהן מוזהרין על אשת איש מודבק באשתו ולא באשת חבירו. וא״ת הלא כך הם מוזהרים על שפיכות דמים כשיצאו מן התיבה אלא י״ל שטופי זמה הם וירבו לחטוא ברציחה עם ניאוף. ד״א ניחא להם לחטוא פעם אחת בשפיכות דמים מלהיות חוטאים תדיר באשת איש. ד״א והרגו אתי פן אזעק למלך על אשר לקחו אותך.
פסוק יג:אמרי נא אחתי את דעתו של אברהם היה אם ישאלו עליה אם היא נשואה הוא ישיב להם בעלה הלך למרחוק ולא ימצאו לה תקנה להרוג בעלה ויניחוה.
פסוק יד:ויהי כבוא אברם מצרימה לפי הפשט תלה הכתוב כל ביאות האחרים עליו לפי שכולן תלויין בו. וכן כתיב לעיל וירד אברם מצרימה אעפ״י שלוט עמו.
פסוק טז:ולאברם היטיב בעבורה חז״ק עיין פרש״י שהזכיר הכתוב ולא פירש עליו שום דבר.
פסוק יז:וינגע ה׳ את פרעה מה שלא פירש הכתוב מכותיו של פרעה כמו שפירש מכותיו של אבימלך לפי שבסמוך לענינו של אבימלך כתיב וה׳ פקד את שרה ולפיכך פי׳ שהמכות באו עליו בשביל שהחזיק בה כדי שלא יוכלו לומר, אבימלך הוליד את יצחק אבל ענינו של פרעה קודם לפקידת שרה לפיכך לא חש להזכיר המכות. וא״ת למה לקה הרי אברהם אמר אחותי היא שנאמר למה אמרת אחותי היא, יש לפרש על דבר שרי אשת אברם על דבורה אשת אברם אני. ועוד דאין התראה לבן נח כדאמרי׳ לקמן גבי אבימלך.
פסוק יז:וינגע ה׳ את פרעה פרש״י במכת ראתן לקה שהתשמיש קשה לו. מדה כנגד מדה וכן גבי אבימלך כי עצור עצר ה׳ בעד כל רחם לבית אבימלך. תני ר׳ לוי בשם ר׳ אב״י שמענו בפרעה שלקה בצרעת ואבימלך נעצר מנין ליתן האמור של זה בזה תלמוד לומר על דבר לג״ש.
פסוק יט:למה אמרת אחותי היא. ולהלן נאמר ״אחי הוא״, על ידי שעכשיו ילדה היתה ומתוך צניעות תולה דבורה באברהם, אבל באבימלך גדולה היתה ומדברת בעצמה, כתיב ״והיא גם היא אמרה אחי הוא״.
