פסוק ד:אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן. וּלְמַטָּה נֶאֱמַר ״כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי ראה קלב): הָא בִּזְמַן שֶׁעוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, הָא בִּזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ. וְהָעֵד עַל זֶה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן וְגוֹ׳ רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה׳״. רָצָה לוֹמַר אַךְ וְרַק בִּתְנַאי זֶה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע. אֲבָל מַה שֶּׁאָמְרוּ בַּפָּסוּק ״כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ״, צָרִיךְ בֵּאוּר, מַאי מַשְׁמַע שֶׁפָּסוּק זֶה מְדַבֵּר בִּזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ. וְעוֹד קָשֶׁה, מַהוּ נְתִינַת טַעַם הוּא שֶׁאָמַר ״עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ פָּתוֹחַ תִּפְתַּח״, מַאי קָא מַשְׁמַע לָן, פְּשִׁיטָא שֶׁאִם אֵין עָנִי לְמִי יִתֵּן. וְעוֹד קָשֶׁה, לָמָּה הִתְחִיל פָּרָשַׁת ״כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן וְגוֹ׳ בְּאַרְצְךָ״, וַהֲלֹא הַצְּדָקָה חוֹבַת הַגּוּף וְנוֹהֶגֶת אֲפִלּוּ בְּחוּץ לָאָרֶץ, וְכֵן מְסַיֵּם הַפָּרָשָׁה: ״וּלְאֶבְיוֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ״, וּבְפָסוּק ״כִּי לֹא יֶחְדַּל״ אָמַר ״מִקֶּרֶב הָאָרֶץ״ וְלֹא אָמַר ״מִקֶּרֶב אַרְצְךָ״.
פסוק ד:אֶלָּא וַדַּאי כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁכָּל עֲנִיֵּי אַרְצְךָ רָאוּי לְהַקְדִּים לַעֲנִיֵּי חוּץ לָאָרֶץ, וְכָל הַפָּרָשָׁה מְדַבֶּרֶת בִּזְמַן שֶׁעוֹשִׂין רְצוֹנוֹ, כַּמּוּבָן מִלְּשׁוֹן ״רַק אִם שָׁמוֹעַ״ וְגוֹ׳. וּכְשֶׁאָמַר ״כִּי יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ״, כָּל הָאֲחָדִים הַלָּלוּ מוֹרִים בְּאֶצְבַּע שֶׁבִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא אָז לֹא יִמָּצֵא שָׁם אֶבְיוֹן כִּי אִם אֶחָד מֵעִיר וְאֶחָד מִמִּשְׁפָּחָה, וְהוּא בִּלְתִּי שָׁכִיחַ כְּלָל. וּכְשֶׁאָמַר ״כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ״, מְדַבֵּר בְּחוּץ לָאָרֶץ, וְהוּא בִּזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ, מֵאַחַר שֶׁלֹּא עָלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִם אֲחֵיכֶם כְּמוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה בִּימֵי עֶזְרָא שֶׁרֻבָּם לֹא עָלוּ מִבָּבֶל, וְשָׁם ״לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ״, הַיְנוּ מִכְּלַל הָאָרֶץ, וּלְכָךְ לֹא אָמַר ״אַרְצְךָ״. וְכָל פָּסוּק ״כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן״ הוּא תֵּרוּץ עַל פָּסוּק רִאשׁוֹן שֶׁאָמַר ״כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן וְגוֹ׳ בְּאַרְצְךָ״, לָמָּה נָקַט ״בְּאַרְצְךָ״, וַהֲלֹא מִצְוָה זוֹ נוֹהֶגֶת גַּם בְּחוּץ לָאָרֶץ, עַל זֶה אָמַר כִּמְתָרֵץ: ״כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ״, דְּהַיְנוּ בְּחוּץ לָאָרֶץ. וְתִטְעֶה לוֹמַר, מֵאַחַר שֶׁעֲנִיֵּי חוּץ לָאָרֶץ יָבוֹאוּ אֵלֶיךָ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה אֵין נָכוֹן לִדְחוֹתָם וְיִהְיוּ קוֹדְמִים לַעֲנִיֵּי אַרְצְךָ, ״עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ פָּתוֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיוֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ״, רָצָה לוֹמַר לְכָךְ אָמַרְתִּי לְךָ לְמַעְלָה ״בְּאַרְצְךָ״, לִגְזוֹר אוֹמֶר שֶׁהַדִּין עִם עֲנִיֵּי אַרְצְךָ שֶׁהֵם קוֹדְמִים לַעֲנִיֵּי חוּץ לָאָרֶץ אֲשֶׁר מִקֶּרֶב הָאָרֶץ.
פסוק ד:וּמַה שֶּׁאָמַר ״עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר״, כִּי הָאֲמִירָה עִקָּר וְטוֹבָה מִן הַנְּתִינָה, שֶׁהֲרֵי הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת, וְהַמְפַיְּסוֹ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת (ב״ב ט:). וְזֶהוּ ״לֵאמֹר״ לוֹ דִּבְרֵי רִצּוּי וּפִיּוּס. וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח״, שֶׁיְּזָרֵז גַּם אֲחֵרִים עַל הַצְּדָקָה וְיֹאמַר לָהֶם ״פָּתֹחַ תִּפְתַּח״ וְגוֹ׳.
פסוק י:כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קנא:) לָמְדוּ מִן לְשׁוֹן ״בִּגְלַל״ שֶׁגַּלְגַּל הוּא שֶׁחוֹזֵר בָּעוֹלָם. וְרַבִּים תָּמְהוּ עַל הַלָּשׁוֹן, כִּי ״בִּגְלַל״ אֵינוֹ לְשׁוֹן גַּלְגַּל, שֶׁהֲרֵי גִּימֶ״ל אַחַת חֲסֵרָה. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁכַּוָּנָתָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְפָרֵשׁ בִּגְלַל מִלְּשׁוֹן ״וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן״ (בראשית כט ג), וְרוֹצֶה לוֹמַר כְּשֶׁיִּתְגּוֹלֵל הָעֹנִי בֵּין הָאֲנָשִׁים מִזֶּה לָזֶה כְּמִנְהָגוֹ, אָז יְבָרֶכְךָ ה׳ וְיִגְרֹם שֶׁלֹּא יִתְגּוֹלֵל וְלֹא יִתְנַפֵּל עָלֶיךָ בְּנָפְלוֹ עַל אֲנָשִׁים. וּמִמֵּילָא שָׁמְעִינַן שֶׁהַדָּבָר מִתְגַּלְגֵּל בָּעוֹלָם כְּגַלְגַּל, שֶׁכָּל נוֹתֵן סוֹפוֹ לִהְיוֹת מְקַבֵּל, כִּי כָּךְ הַמִּדָּה בְּכָל הַנִּמְצָאִים שֶׁבְּכָל הַשְּׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת, שֶׁכָּל נוֹתֵן יָשׁוּב לִהְיוֹת מְקַבֵּל, כְּדֶרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית בְּפָסוּק ״יוֹם הַשִּׁשִּׁי״, שֶׁבְּכָל הַנִּמְצָאִים הוֹלֵךְ הַדָּבָר בְּסִבּוֹת כְּגַלְגַּל, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם נוֹתֵן וּמְקַבֵּל, בִּלְתִּי ה׳ לְבַדּוֹ הוּא הַנּוֹתֵן וּבִלְתִּי מְקַבֵּל.
פסוק י:וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר נִרְאֶה, שֶׁלֹּא רָצָה ה׳ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מִתְחַזֵּק בָּאָרֶץ הוּא וְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה כג): ״וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ״. וְאִלּוּ לֹא הָיָה הָאָדָם בָּא לִכְלַל מִדָּה זוֹ לְעוֹלָם לֹא הוּא וְלֹא זַרְעוֹ, הָיָה מַחֲזִיק בָּאָרֶץ לִצְמִיתוּת וְיִשְׁכַּח כִּי לַה׳ הָאָרֶץ. עַל כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסַבֵּב שֶׁכָּל אָדָם בָּא לִידֵי מִדָּה זוֹ, אוֹ הוּא אוֹ זַרְעוֹ, לָדַעַת וּלְהוֹדִיעַ כִּי כֻלָּם כְּגֵרִים עַל הָאָרֶץ, וְלַה׳ תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אַחַר פָּסוּק ״כִּי בִּגְלַל״, לָתֵת טַעַם לָמָּה הוּא מִתְגּוֹלֵל עַל אֲנָשִׁים, ״כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ״, כִּי ״קֶרֶב הָאָרֶץ״ מְחַיֵּב עִנְיָן זֶה כָּאָמוּר. ״עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לַעֲנִיֶּיךָ״, כְּדֵי שֶׁיִּתְּנוּ גַּם לְךָ אוֹ לְזַרְעֲךָ, אֲבָל לֹא לִשְׁנֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לז כה): ״וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם״, רוֹצֶה לוֹמַר הוּא וְזַרְעוֹ, אֶלָּא אוֹ הוּא אוֹ זַרְעוֹ. וּבָזֶה אֵין פָּסוּק זֶה סוֹתֵר אֹמֶר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קנא:): אוֹ הוּא אוֹ זַרְעוֹ בָּאִים לִכְלַל מִדָּה זוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים חֶסְרוֹן גִּימֶ״ל בְּמִלַּת ״בִּגְלַל״ לוֹמַר שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מֵעֲוֹן מְנִיעַת גְּמִילוּת חֶסֶד, כִּי גִּימֶ״ל דָּלֶ״ת דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם קד.) גְּמוֹל דַּלִּים. וְחֶסְרוֹן הַגִּימֶ״ל לְדַלִּים מְסַבֵּב הַגַּלְגַּל.
