פסוק ד:לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וְגוֹ׳ עַל דְּבַר וְגוֹ׳. קָשֶׁה אָמְרוֹ אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ, וַהֲלֹא מָצִינוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים ב:כט) ״כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו וְגוֹ׳ וְהַמּוֹאָבִים״, וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רש״י שם) שֶׁחוֹזֵר לְמַאֲמַר ״אֹכֶל בַּכֶּסֶף״. ב׳, אַחַר שֶׁהֵם שָׂכְרוּ עֲלֵיהֶם בִּלְעָם לְקַלְּלָם, מַה מָקוֹם לָחוּשׁ עַל שֶׁלֹּא קִדְּמוּ בַּלֶּחֶם. וְאוּלַי שֶׁאָמַר עַל דְּבַר וְגוֹ׳ לְהָעִיר שֶׁעַל סִבָּה זוֹ בִּלְבַד יִתְחַיֵּב הַדִּין לְהַרְחִיקָם שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ בַּקָּהָל. וּפֵרוּשׁ ״קִדְּמוּ״ הִיא לְהוֹצִיא דּוֹרוֹן לְסַעֵד לִבָּם בַּלֶּחֶם וְכוּ׳, שֶׁהֵם חַיָּבִים לַעֲשׂוֹת כֵּן מִכָּל הָאֻמּוֹת, כְּעַל כָּל הַגְּמוּלוֹת אֲשֶׁר גְּמָלָם אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כִּי מַה שֶׁמָּכְרוּ לָהֶם לֶחֶם וּמַיִם הָיָה לַהֲנָאָתָם שֶׁל מוֹאָב, גַּם לְפַתּוֹתָם לְהַפִּילָם בַּעֲרָיוֹת, וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק הַכָּתוּב לוֹמַר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם פֵּרוּשׁ, לַהֲנָאַתְכֶם.
פסוק ד:עוֹד יִתְבָּאֲרוּ הַכְּתוּבִים עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּיבָמוֹת דַּף ע״ו, שֶׁאָמְרוּ: מְנָא הָנֵי מִילֵי שֶׁמּוֹאָבִית מֻתֶּרֶת? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְכוּ׳, דְּקָאָמַר קְרָא וְגוֹ׳. אָמַר לֵיהּ אַבְנֵר: תָּנִינָא ״מוֹאָבִי״ וְלֹא מוֹאָבִית. אָמַר לוֹ דּוֹאֵג: אֶלָּא מֵעַתָּה ״מַמְזֵר״ וְכוּ׳ ״מִצְרִי״ וְלֹא מִצְרִית? שַׁאנֵי הָכָא דִּמְפָרֵשׁ טַעְמָא ״עַל דְּבַר״ וְגוֹ׳, דַּרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ וְכוּ׳ וְאֵין דַּרְכָּהּ וְכוּ׳, הָיָה לָהֶם לְקַדֵּם וְכוּ׳ וְנָשִׁים לִקְרַאת נָשִׁים. בָּעוּ לְאַכְרוּזֵי עָלֵיהּ, מִיָּד, ״וַעֲמָשָׂא״ וְגוֹ׳, מְלַמֵּד שֶׁחָגַר חַרְבּוֹ וְכוּ׳, וְאָמַר: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ הֲלָכָה זוֹ יִדָּקֵר בַּחֶרֶב, מְקֻבְּלַנִי מִפִּי בֵּית דִּינוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל – ״מוֹאָבִי״ וְלֹא מוֹאָבִית. מִכָּל מָקוֹם קַשְׁיָא, תִּרְגְּמַהּ ״כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה״. כְּתַנָּאֵי: ״עַמּוֹנִי״ וְלֹא עַמּוֹנִית, ״מוֹאָבִי״ וְלֹא מוֹאָבִית – דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא״ וְגוֹ׳, דַּרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ לְקַדֵּם וְכוּ׳, עַד כָּאן לְשׁוֹנָם. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת בְּדִבּוּר הַמַּתְחִיל ״כְּתַנָּאֵי״ וְזֶה לְשׁוֹנָם: וְאִם תֹּאמַר, לְרַבִּי יְהוּדָה תִּקְשֵׁי לֵיהּ מִצְרִי, וְאוֹמֵר רַבֵּנוּ יִצְחָק דְּגַבֵּי עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי הָיָה לוֹ לְקַצֵּר וְלִכְתֹּב עַמּוֹן וּמוֹאָב, הִלְכָּךְ אִית לָן לְמִדְרַשׁ דִּלְמַעֵט עַמּוֹנִית וּמוֹאָבִית, אֲבָל מִצְרִי אִם הָיָה כּוֹתֵב מִצְרַיִם הָיָה מַאֲרִיךְ, וְהַאי דְּכָתַב אֲדוֹמִי וְלֹא כָתַב אֱדוֹם, אַגַּב מִצְרִי כָּתַב אֲדוֹמִי, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
פסוק ד:וְאֵין דִּבְרֵי הַתּוֹסָפוֹת נִרְאִים, כִּי לֹא מָצִינוּ שֶׁיֹּאמַר הַכָּתוּב לָשׁוֹן בַּתְּחִלָּה אַגַּב מַה שֶׁעָתִיד לוֹמַר אַחֲרָיו, וּמַה גַּם בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לִטְעוֹת בַּהֲלָכוֹת. וְעוֹד, בִּשְׁלָמָא אִם חֲלוּקַת מִצְרִי עַצְמָהּ הָיָה צָרִיךְ הַכָּתוּב לִכְתֹּב ״מִצְרִי״, יֵשׁ מָקוֹם לוֹמַר שֶׁשִּׁנָּה הַכָּתוּב בְּשֶׁלְּפָנֶיהָ לְדַבֵּר כַּיּוֹצֵא בָּהּ, וְאִם מִצְרִי עַצְמָהּ לֹא דִּבֵּר הַכָּתוּב כַּהוֹגֶן, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב ״מִצְרִים״ לִכְלוֹל מִצְרִית, אֶלָּא שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא רָצָה לְהַאֲרִיךְ, אֵיךְ נֹאמַר שֶׁאָמַר ״אֲדוֹמִי״ אַגַּב ״מִצְרִי״ שֶׁמִּצְרִי גּוּפָהּ עָלֶיהָ אֲנִי דָּן?
פסוק ד:וְלָבֹא לְעֹמֶק הַדָּבָר יֵשׁ לְהָעִיר בְּדִבְרֵי אַבְנֵר, לָמָּה אָחַז הַחֶבֶל בִּשְׁנֵי רָאשִׁין? מִתְּחִלָּה אָמַר דִּיּוּק ״מוֹאָבִי״ כִּסְבָרַת רַבִּי יְהוּדָה, וְחָזַר לָתֵת טַעַם ״עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ״ וְגוֹ׳ כִּסְבָרַת רַבִּי שִׁמְעוֹן, כִּי מִמַּשְׁמָעוּת הַלָּשׁוֹן מוּכָח שֶׁכְּשֶׁאָמַר טַעַם שֵׁנִי לֹא חָזַר בּוֹ מִטַּעַם הָרִאשׁוֹן. וְהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת כֵּן, שֶׁאִם לֹא כֵן לָמָּה אָמַר אַבְנֵר טַעַם שֶׁסְּתִירָתוֹ בְּצִדּוֹ? בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יְהוּדָה לְדִבְרֵי הַתּוֹסָפוֹת, הֲגַם שֶׁהִקְשֵׁינוּ עֲלֵיהֶם, לִסְבָרָתָם מִיהָא אָמַר דְּבָרָיו מִטַּעַם שֶׁאָמְרוּ, אֶלָּא אַבְנֵר הֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ בְּמַה שֶׁחָזַר מִקּוּשְׁיַת ״מִצְרִי״ שֶׁאֵינוֹ סוֹבֵר לְחַלֵּק כְּמוֹ שֶׁחִלְּקוּ הַתּוֹסָפוֹת.
פסוק ד:אָכֵן נִרְאֶה כִּי כַּוָּנַת אַבְנֵר לִסְבָרַת רַבִּי יוֹחָנָן הִיא, שֶׁדּוֹרֵשׁ מֵאָמְרוֹ ״מוֹאָבִי״ וּמֵאָמְרוֹ ״עַל דְּבַר אֲשֶׁר״ וְגוֹ׳, שֶׁזּוּלַת ״עַל דְּבַר״ יֵשׁ לִסְתּוֹר הַדְּרָשָׁה מִ״מִּצְרִי״. וְטַעַם ״עַל דְּבַר אֲשֶׁר״ וְגוֹ׳ לְבַד, אִם הָיָה אוֹמֵר ״מוֹאָב וְעַמּוֹן״, הֲגַם שֶׁאוֹמֵר ״עַל דְּבַר״ וְגוֹ׳ הָיִינוּ אוֹמְרִים, הֲגַם שֶׁהַטַּעַם אֵינוֹ צוֹדֵק אֶלָּא בָּאֲנָשִׁים, בָּאָה הַגְּזֵרָה עַל כֻּלּוֹ כְּאַחַת. וְעוֹד, שֶׁהַנָּשִׁים בָּאִים גַּם כֵּן מִזֶּרַע פָּסוּל, שֶׁהֵם הַזְּכָרִים שֶׁאֲסוּרִין, וּבְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אֵין אָנוּ הוֹלְכִים אֶלָּא אַחַר הָאָב, דִּכְתִיב (במדבר א:ב) ״לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם״. וְאִם אָמַר ״עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי״ וְלֹא הָיָה לָנוּ טַעַם ״עַל דְּבַר״, הָיִינוּ אוֹמְרִים שֶׁאָמַר ״מוֹאָבִי״ כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״מִצְרִי״ וַ״אֲדוֹמִי״, וּמִשְּׁנֵיהֶם דּוֹרֵשׁ וְלֹא עַמּוֹנִית וְלֹא מוֹאָבִית.
פסוק ד:וְלָזֶה אָמַר אַבְנֵר שְׁנֵי טְעָמִים הַנִּזְכָּרִים, וּמַחְלֹקֶת רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי רַבִּי יְהוּדָה סוֹבֵר דְּטַעַם ״מוֹאָבִי״ לְבַד יִתְחַיֵּב לוֹמַר וְלֹא מוֹאָבִית, וּמַאֲמַר ״עַל דְּבַר״ אֵינוֹ מְחַיְּבֵנִי לֹא לְרַבּוֹת וְלֹא לְמַעֵט כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר הַטַּעַם, וְטַעַם ״מִצְרִי״ וְ״אֲדוֹמִי״ מִשּׁוּם שֶׁהַטַּעַם שֶׁנָּתַן הַכָּתוּב מְחַיְּבֵנִי לִכְלֹל גַּם מִצְרִית וַאֲדוֹמִית שֶׁכָּל כָּךְ הֵם אַחִים הָאֲנָשִׁים כַּנָּשִׁים, גַּם גֵּרוּת הָאָרֶץ שֶׁהָיִינוּ בָהּ שָׁוִים בָּהּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, וְלֹא חָשׁ הַכָּתוּב לוֹמַר מִצְרִי וַאֲדוֹמִי כֵּיוָן שֶׁאֵין מָקוֹם לִטְעוֹת כַּנִּזְכָּר, וְלֹא סָבַר כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לְהוֹכִיחַ מֵאָמְרוֹ ״עַל דְּבַר״, אוֹ מִטַּעַם שֶׁכָּתַבְנוּ בְּפֵרוּשׁ דִּבְרֵי אַבְנֵר אוֹ מִטַּעַם שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ לִדְחִיָּתוֹ שֶׁל דּוֹאֵג.
פסוק ד:וּמַה שֶׁתִּרְגְּמַהּ בַּגְּמָרָא ״כָּל כְּבוּדָּה״ (תהלים מה:יד), יֵשׁ לְצַדֵּד וְלוֹמַר אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא אָמַר ״כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה״ אֶלָּא דַּוְקָא בִּכְבוּדָּה, לֹא בְּזוֹנָה, אַחַר שֶׁאָנוּ רוֹאִין מַעֲשֶׂיהָ מַעֲשֵׂה חֲצוּפוֹת, גָּלָה כָּבוֹד מֵהֶם וְחָזַר הַדִּין לוֹמַר הָיָה לָהֶם לְקַדֵּם וְכוּ׳ וְנָשִׁים לְנָשִׁים. וְיֵשׁ פָּנִים לוֹמַר שֶׁאֵין לְהָבִיא רְאָיָה מֵהַפְקָרָתָם לִזְנוּת מִשְּׁנֵי טְעָמִים: א׳ אֲנוּסִים הָיוּ מִצַּד שֶׁהִפְקִירוּם הָאֲנָשִׁים, ב׳ הַתּוֹרָה לֹא תַּקְפִּיד עֲלֵיהֶם לָמָּה לֹא עָשׂוּ דָּבָר שֶׁאֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ לְנָשִׁים לַעֲשׂוֹתוֹ מִשּׁוּם ״כָּל כְּבוּדָּה״, הֲגַם שֶׁהֵם זִלְזְלוּ בְּעַצְמָן בְּדָבָר אַחֵר. וּמֵעַתָּה הַדְּבָרִים שְׁקוּלִים וְאֵין הוֹכָחָה מֵעַל דָּבָר, וְהוֹכִיחַ מִדִּקְדּוּק עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי.
פסוק ד:וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סוֹבֵר בְּהַכְרָעָה כִּי לְעוֹלָם יֶשְׁנָם בְּטַעֲנַת ״כָּל כְּבוּדָּה״ (תהלים מה:יד) וּפְטוּרִים מֵהַקְדָּמַת הַלֶּחֶם, וְדָרְשִׁינַן טַעַם הַכָּתוּב. וּלְדֶרֶךְ זֶה יִתְבָּאֵר אָמְרָם בַּגְּמָרָא ״כְּתַנָּאֵי״ שֶׁחוֹזֵר עַל מַאֲמַר ״כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה״ וְלָזֶה סְמָכָהּ לָהּ, כִּי לְפִי פֵּרוּשֵׁנוּ כָּל עִקַּר מַחְלֹקְתָם שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אֵינָהּ אֶלָּא אִם יֵאָמֵר עֲלֵיהֶם טַעֲנַת ״כָּל כְּבוּדָּה״ אוֹ לֹא.
פסוק ד:נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שָׁלֹשׁ סְבָרוֹת בְּאַגָּדָה זוֹ: לְפִי שְׁמוּעַת רַבִּי יוֹחָנָן דּוֹרֵשׁ מֵאָמְרוֹ ״מוֹאָבִי״ וּמֵאָמְרוֹ ״עַל דְּבַר״, וְלִסְבָרַת רַבִּי יְהוּדָה מֵאָמְרוֹ ״עַמּוֹנִי״ לְבַד, וְלִסְבָרַת רַבִּי שִׁמְעוֹן עִקַּר הַדְּרָשָׁה הוּא מֵאָמְרוֹ ״עַל דְּבַר״.
פסוק ד:וּמֵעַתָּה בִּשְׁלָמָא לְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, גַּם לִשְׁמוּעָתוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן יֵשׁ טַעַם נָכוֹן לְמַאֲמַר עַל דְּבַר, אֶלָּא לִסְבָרַת רַבִּי יְהוּדָה שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵשׁ אֶלָּא מִתֵּיבַת עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, קוּשְׁיָתֵנוּ בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת, לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר הַכָּתוּב עַל דְּבַר. וְיִתְיַשֵּׁב כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בִּתְחִלַּת הָעִנְיָן.
פסוק ד:שׁוּב עָמַדְתִּי אֶל תּוֹכֶן עִנְיָן זֶה וְרָאִיתִי שֶׁאֵין טַעֲנָה עַל הַנְּקֵבוֹת לְקַדֵּם לְנָשִׁים, כִּי הַגַּע עַצְמְךָ שֶׁיִּרְצוּ בְּלִבָּם לְקַדֵּם, הֲיָכוֹל יוּכְלוּ עֲשׂוֹת בְּלֹא רְשׁוּת בַּעֲלֵיהֶן? וּמַה גַּם בִּרְאוֹת בַּעֲלֵיהֶן אוֹיְבִים לָהֶם, אֲנוּסִים הֵם הֲגַם שֶׁלֹּא יְקַדְּמוּ אוֹתָם. וּמֵעַתָּה אֵין טַעֲנַת ״אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ״ אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים, וְעָמַד הַדִּין ״עַמּוֹנִי״ וְלֹא עַמּוֹנִית, ״מוֹאָבִי״ וְלֹא מוֹאָבִית. וְטַעֲנַת דּוֹאֵג טַעֲנַת מִין, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי כְּשֶׁאָמְרוּ לְפָנָיו קוּשְׁיָא זוֹ, הֱפִירָהּ וְאָמַר ״מִינָאָה״, כָּאָמוּר בַּמִּדְרָשׁ (מדרש שמואל כב).
פסוק ו:וְלֹא אָבָה וְגוֹ׳. אָמְרוֹ וְלֹא אָבָה פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁהָיָה מָקוֹם לִשְׁמֹעַ מִצַּד עַנְפֵי הַחֵטְא שֶׁהָיָה בִּלְעָם נֶאֱחָז בָּהֶם, אַף עַל פִּי כֵן נִתְרַצָּה ה׳ בְּלֹא טַעַם וְלֹא שָׁמַע וְגוֹ׳, וְנָתַן הַטַּעַם ״כִּי אֲהֵבְךָ ה׳״, פֵּרוּשׁ, לֹא לְצַד שֶׁהָיִיתָ רָאוּי לְדָבָר זֶה. וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״וְלֹא אָבָה סִיחוֹן״ (דברים ב:ל).
פסוק י:כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁיֵּשׁ דִּקְדּוּקֵי עֲבֵרוֹת שֶׁה׳ לֹא יַעֲנִישׁ עֲלֵיהֶם, וְאִם יַעֲנִישׁ יִהְיֶה עֹנֶשׁ קַל, מוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁבִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה, שֶׁהוּא בִּזְמַן שֶׁיּוֹצְאִים עַל אוֹיְבֵיהֶם, צְרִיכִין שְׁמִירָה מִכָּל דִּקְדּוּקֵי עֲבֵרוֹת, כְּאָמְרוֹ מִכֹּל דָּבָר רָע וְגוֹ׳. וְכָלַל בְּתֵבַת דָּבָר גַּם סִבּוֹת שֶׁמִּמֶּנּוּ יְסֻבַּב הָרָע. וְהֵעִיר בְּמַה שֶׁצִוָּה סָמוּךְ לָזֶה ״כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות מו.) שֶׁהִרְהוּרֵי עֲבֵרָה בַּיּוֹם מְבִיאִין לִידֵי קֶרִי בַּלַּיְלָה, וְנִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב בִּסְמִיכוּת זֶה לוֹמַר שֶׁעַל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה יְצַו בְּמַאֲמַר ״וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל״ וְגוֹ׳.
פסוק כא:לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ. קָשֶׁה לָמָּה כָּפַל לוֹמַר וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ אַחַר שֶׁצִּוָּה בְּסָמוּךְ ״לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ״ וְגוֹ׳. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (בבא מציעא עה:) לַעֲבוֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוִין. וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁהַנְּשִׁיכָה הִיא לְגוֹי, אִם הַדָּבָר עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל אָסוּר, כָּל עוֹד שֶׁיִּשְׂרָאֵל אֵינוֹ מַכִּיר הַגּוֹי בְּעַד הַלְוָאָתוֹ אוֹ אִם אֵין בְּיָדוֹ מַשְׁכּוֹן הַגּוֹי, וְכָךְ הוּא הַדִּין.
פסוק כא:עוֹד יִרְמֹז לְמַה שֶׁחִלְּקוּ הָאַחְרוֹנִים (יורה דעה סימן קנ״ט), שֶׁאֲפִלּוּ לְגוֹי אָסוּר לְהַתְמִיד בָּזֶה מִשּׁוּם שֶׁמָּא יָבֹא לִתְּנוֹ גַּם לְיִשְׂרָאֵל, וְהוּא אָמְרוֹ לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ, וּתְנַאי הוּא הַדָּבָר שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂה בְּאֹפֶן שֶׁיֵּצֵא מִזֶּה קִלְקוּל שֶׁתַּשִּׁיךְ לְאָחִיךָ.
פסוק כב:וְהָיָה בְךָ חֵטְא וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לב:) בַּעֲוֹן נְדָרִים מֵתִים אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו שֶׁל אָדָם, עַד כָּאן, וְהוּא אָמְרוֹ וְהָיָה בְךָ חֵטְא לְשׁוֹן חִסָּרוֹן, שֶׁעַל יְדֵי אִחוּר הַנֶּדֶר יֶחְסַר מִמֶּנּוּ אִשְׁתּוֹ שֶׁהִיא כְּגוּפוֹ אוֹ זַרְעוֹ שֶׁהוּא גַּם כֵּן חֵלֶק מִמֶּנּוּ.
פסוק כג:וְאָמְרוֹ וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא, יִתְבָּאֵר גַּם כֵּן עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין ז.) אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁנְּכָסָיו מְצֻמְצָמִים יַעֲשֶׂה מֵהֶם צְדָקָה. וְעוֹד אָמְרוּ (כתובות סו:) מְלַח מָמוֹן חֲסַר. וְהִנֵּה לְפִי שֶׁחָבִיב עַל הָאָדָם מָמוֹנוֹ אֵין נוֹחַ לְהוֹצִיאוֹ, וְלָזֶה תָּבֹא הַסְּבָרָא לָאָדָם לְהִתְחַכֵּם לִנְדֹּר נֶדֶר לַה׳ שֶׁבָּזֶה יִהְיֶה לוֹ נוֹחַ הָרָצוֹן לָתֵת מִנְּכָסָיו, לָזֶה בָּא דְּבַר מֶלֶךְ וְהוֹדִיעוֹ הַיּוֹצֵא מֵחֲשַׁשׁ בִּטּוּל הַנֶּדֶר, וְהַיּוֹצֵא מֵחֲשַׁשׁ מְנִיעַת נְתִינַת צְדָקָה כְּפִי הַמִּתְחַיֵּב.
פסוק כג:וְאָמַר כְּנֶגֶד אִחוּר הַנֶּדֶר שֶׁזֶּה יְסוֹבֵב שֶׁיִּהְיֶה הַחֶסְרוֹן בּוֹ, וּכְנֶגֶד מְנִיעַת נְתִינַת צְדָקָה אָמַר ״וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר״, הֲגַם שֶׁאַתָּה בָּא לִידֵי מְנִיעַת נְתִינַת הַצְּדָקָה זֶה יְסוֹבֵב חֶסְרוֹן בַּמָּמוֹן, אֲבָל בְּךָ בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא יִהְיֶה חֵטְא, וְהוּא אָמְרוֹ ״לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא״:
פסוק כד:מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, תַּמְתִּין מִלְּהוֹצִיא הַנֶּדֶר מִפִּיךָ עַד שֶׁתּוּכַל לַעֲשׂוֹת, פֵּרוּשׁ לְקַיֵּם הַנֶּדֶר, אָז תִּדּוֹר וּתְקַיֵּם הַנֶּדֶר סָמוּךְ לְנִדְרְךָ, וְהוּא אָמְרוֹ וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ, וְכֵן הָיָה הִלֵּל עוֹשֶׂה שֶׁהָיָה מֵבִיא קָרְבָּנוֹ לָעֲזָרָה וְאָמַר (פסחים סו:) וְכוּ׳.
פסוק כד:אוֹ שִׁיעוּר הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר מִלְּדַבֵּר, וְתַעֲשֶׂה כְּאִלּוּ נָדַרְתָּ לַה׳ אֱלֹהֶיךָ הֲגַם שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא נְדָבָה, וְהוּא אָמְרוֹ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ נְדָבָה אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחֲךָ, כִּי מַשְׁמָעוּת נְדָבָה הִיא בַּלֵּב, כְּאָמְרוֹ (שמות כה:ב) ״אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ״, ״נָדְבָה רוּחוֹ״ (שמות לה:כא).
פסוק כד:וְאָמְרוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בַּזּוֹהַר (ח״ג רצד.) בְּפָסוּק (קהלת י:כ) ״כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל״, כִּי כְּשֶׁאָדָם חוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ מַחְשָׁבָה, שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת מֵעַצְמָן בְּלֹא יְדִיעָתוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ, כִּי הֲגַם שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶלָּא מַחְשָׁבָה, פִּיךָ דִּבֵּר מַה שֶׁחָשַׁב. וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר בְּפִיךָ, שֶׁאִם לֹא כֵן לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״בְּפִיךָ״, וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים כִּי הַדִּבּוּר הוּא בַּפֶּה? וְלִדְבָרֵנוּ יָבֹא עַל נָכוֹן. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה ו.) דָּרְשׁוּ הַכָּתוּב בְּאֹפֶן אַחֵר, וְשִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה.
פסוק כה:וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן. אָמְרוֹ וְאֶל כֶּלְיְךָ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו לְהָעִיר, שֶׁקָּדְמָה מִצְוָה אַחֶרֶת וְהוּא שֶׁלֹּא יֹאכַל אֲכִילָה גַּסָּה, וְהוּא מַה שֶׁדִּיֵּק בְּאָמְרוֹ שָׂבְעֶךָ וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא פז:) לֹא אֲכִילָה גַּסָּה, וְהוֹסִיף עוֹד לוֹמַר ״וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן״.
