פסוק ה:עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, עַל דְּבַר הָעֵצָה שֶׁיָּעֲצוּ לְהַחֲטִיאֲכֶם. וְדָבָר זֶה אֵינוֹ מְפֹרָשׁ בַּמִּקְרָא וְעִקָּר חָסֵר מִן הַסֵּפֶר. גַּם אֵין הַדַּעַת נוֹתֶנֶת לְהַרְחִיק שְׁתֵּי אֻמּוֹת בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא קִדְּמוּם בַּלֶּחֶם. אֶלָּא וַדַּאי הָעִקָּר הוּא בַּעֲבוּר שֶׁהֶחֱטִיאוּם. וְדָבָר זֶה מְבֹאָר בַּמִּקְרָא שֶׁלְּכָךְ לֹא קִדְּמוּם בְּלֶחֶם וּמַיִם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְעֵבִים וּצְמֵאִים מִיגִיעַת הַדֶּרֶךְ, וְעַל יְדֵי זֶה בְּהֶכְרֵחַ יֹאכְלוּ מִזִּבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וְיִשְׁתּוּ מִצַּרְצוּר יַיִן שֶׁלָּהֶם הַמַּרְגִּילִים לְעֶרְוָה, כִּדְמַסִּיק בְּסַנְהֶדְרִין (קו.) כִּי כָל עָיֵף וְיָגֵעַ לֹא יְבַקֵּר בֵּין אָסוּר לְמֻתָּר, וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה מִכָּל מַה שֶּׁנּוֹתְנִין לוֹ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדַע כַּוָּנָתָם עַל זֶה הָאֹפֶן, עַל כֵּן נִתְרַחֲקוּ. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ״, רָצָה לוֹמַר עַל אוֹתוֹ דָּבָר נִסְתָּר אֲשֶׁר אֵלָיו כִּוְּנוּ בְּמַה שֶּׁלֹּא קִדְּמוּם. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַנְּקֵבוֹת הָיוּ עִקָּר בַּזְּנוּת, מִכָּל מָקוֹם עִקַּר הָאַשְׁמָה תְּלוּיָה בָּאֲנָשִׁים, שֶׁדַּרְכָּן לְקַדֵּם, וְהָאֲנָשִׁים הִתְחִילוּ בַּקַּלְקָלָה וְהֵמָּה הִכְרִיחוּ בְּנוֹתֵיהֶן לִזְנוֹת. וּמִטַּעַם זֶה הֶחֱיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַנְּקֵבוֹת בְּמִלְחֶמֶת מִדְיָן, כִּי טָעוּ בְּדִין זֶה שֶׁנִּתְרַחֲקוּ דַּוְקָא הַזְּכָרִים. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁדִּבְּרוּ בָּזֶה כָּל הַמְּפָרְשִׁים, וְהוּתְּרוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת שֶׁהִקְשׁוּ.
פסוק ו:וַיַּהֲפֹךְ ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה. לָשׁוֹן זֶה צָרִיךְ בֵּאוּר, כִּי אֵיךְ יִתָּכֵן לוֹמַר שֶׁהַקְּלָלָה עַצְמָהּ תִּהְיֶה לִבְרָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁבָּאוּ בִּמְקוֹם הַקְּלָלוֹת בְּרָכוֹת מֵעֵין הַדְּבָרִים שֶׁרָצָה לְקַלְלָם, מִכָּל מָקוֹם אֵין הַקְּלָלָה עַצְמָהּ לִבְרָכָה. גַּם קָשֶׁה עַל מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קה:): מִבִּרְכוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע אַתָּה לָמֵד מַה הָיָה בְּלִבּוֹ לְקַלְלָם כוּ׳, וּמַסִּיק: כֻּלָּם חָזְרוּ לִקְלָלָה חוּץ מִבָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת כוּ׳ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּהֲפֹךְ ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה״, ״קְלָלוֹת״ לֹא נֶאֱמַר כוּ׳, מַשְׁמָע רַק אַחַת מֵהֶם נֶהֶפְכָה לִבְרָכָה. וְקָשֶׁה, מַה נִּשְׁתַּנָּה בְּרָכָה זוֹ מִזּוּלָתָהּ. וְעוֹד, מַאי מַשְׁמַע מִלְּשׁוֹן הַפָּסוּק שֶׁדַּוְקָא בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת חָזְרוּ לִבְרָכָה.
פסוק ו:וְהַבֵּאוּר לְכָל זֶה הוּא, שֶׁבִּלְעָם קוֹסֵם הָיָה, וְהָיָה רוֹאֶה בְּאִצְטַגְנִינוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה מוֹרֶה עַל כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ שֶׁבִּקֵּשׁ לְקַלְּלָם בּוֹ, לֹא יִהְיֶה לָהֶם בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת כוּ׳, לֹא תְּהֵא מַלְכוּתָם מוֹשֶׁכֶת כוּ׳. וְיָדוּעַ שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁדֵּד הַמַּעֲרָכָה בַּעֲבוּר זְכוּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כִּי אִם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שׁוּם דֶּרֶךְ לְהָסֵב פְּנֵי הַמַּעֲרָכָה לְטוֹבָה, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לְקַיֵּם מִשְׁפַּט הַמַּעֲרָכָה וּלְפָתְרָהּ עַל דֶּרֶךְ אַחֵר, אֲזַי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁדְּדָהּ. דֻּגְמַת כּוֹכָב שֶׁשְּׁמוֹ ״רָעָה״, שֶׁהָיָה עוֹלֶה לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וְהָיָה מוֹרֶה עַל דָּם, הֲפָכוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדַם מִילָה. וּכְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קנו): הַאי מַאן דְּנוֹלַד בְּמַזָּל מַאֲדִים לֶהֱוֵי טַבָּחָא כוּ׳, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה בְּפָרָשַׁת בֹּא (י י). וְכָל הַקְּלָלוֹת שֶׁמָּנָה שָׁם בַּגְּמָרָא – לֹא תִּשְׁרֶה עֲלֵיהֶם שְׁכִינָה, לֹא תְּהֵא מַלְכוּתָם מוֹשֶׁכֶת, לֹא יִהְיֶה לָהֶם זֵיתִים וּכְרָמִים כוּ׳ – בְּכֻלָּם לֹא הָיָה שׁוּם דֶּרֶךְ לְפָרְשָׁם לְטוֹבָה כְּדֵי לְקַיֵּם מִשְׁפַּט הַמַּעֲרָכָה וְיִשְׂרָאֵל לֹא יִהְיוּ נִזּוֹקִין. עַל כֵּן הֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׁדֵּד הַמַּעֲרָכָה מֵהוֹרָאוֹת אֵלּוּ מִכָּל וָכֹל. לְפִיכָךְ חָזְרוּ כֻלָּם לִקְלָלָה כְּשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא הָיָה בְּיָדָם זְכוּת הָעוֹמֵד בְּכֹחוֹ נֶגֶד הַמַּעֲרָכָה.
פסוק ו:אֲבָל בְּהוֹרָאַת לֹא יִהְיֶה לָהֶם בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, לֹא הֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׁדֵּד הַמַּעֲרָכָה, כִּי הָיָה מָקוֹם לְקַיֵּם מִשְׁפַּט הַמַּעֲרָכָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת, אֲבָל לְטוֹבָתָם הוּא. וְהַיְנוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י ״מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל״, שֶׁהֵם מְמֻשְׁכָּנִים בַּעֲוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ד יא): ״כִּלָּה ה׳ חֲמָתוֹ וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן״, וְזֶה וַדַּאי טוֹבָה גְּדוֹלָה שֶׁיְּכַלֶּה ה׳ חֲמָתוֹ בְּעֵצִים וַאֲבָנִים וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַשְׁכּוֹן לִתֵּן אוֹתוֹ בְּחוֹבוֹ אֵינָן גּוֹבִין מִמֶּנּוּ נְפָשׁוֹת. וְהַיְנוּ הַךְ שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיַּהֲפֹךְ ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה״, כִּי נֹסַח הַקְּלָלָה עַצְמָהּ שֶׁהִיא לֹא יִהְיֶה לָהֶם בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת נִתְהַפְּכָה לִבְרָכָה, כִּי עַל יְדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת יִנָּצְלוּ הַנְּפָשׁוֹת. וְהַיְנוּ שֶׁאָמַר בִּלְעָם: ״מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל״, רוֹצֶה לוֹמַר טוֹבַתְכֶם הוּא שֶׁהֵם מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ, מְמֻשְׁכָּנִים עָלֶיךָ, וְאַתָּה נִצּוֹל. וּלְפִיכָךְ לֹא חָזַר דָּבָר זֶה לִקְלָלָה, שֶׁהֲרֵי נִתְקַיְּמָה מִשְׁפַּט הַמַּעֲרָכָה וְלֹא שֻׁדַּד. עַל כֵּן אֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר שֶׁתַּחֲזוֹר הוֹרָאַת הַמַּעֲרָכָה לְקַדְמוּתָהּ כְּשֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל זוֹכִין.
פסוק יד:וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ. בְּמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת פֶּרֶק א׳ (ה) דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא: מַאי דִּכְתִיב ״וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ״, אַל תִּקְרֵי ״אֲזֵנֶךָ״ אֶלָּא ״אָזְנֶיךָ״, שֶׁאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן יָנִיחַ אֶצְבָּעוֹ בְּאָזְנָיו, כִּי הֵם דּוֹמִים לִיתֵדוֹת. וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל (שם ה:): מִפְּנֵי מָה אֹזֶן כֻּלָּהּ קָשָׁה וְאַלְיָה שֶׁלָּהּ רַכָּה, שֶׁאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן יָכוֹף אַלְיָה שֶׁלָּהּ לְתוֹכוֹ. וְהָאַלְיָה סוֹף הָאֹזֶן, עַל כֵּן הוּא רַכָּה, כִּי הַמַּשְׂכִּיל יַשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ סוֹפוֹ שֶׁל הַמַּחֲלֹקֶת, כִּי כָל מַחֲלֹקֶת שֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם, וּזְכִירַת סוֹפוֹ מוֹעִיל לוֹ לִנְטוֹשׁ הָרִיב וְלַעֲשׂוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִישׁ לֹא שׁוֹמֵעַ. אַךְ דִּבְרֵי בַּר קַפָּרָא צְרִיכִין בֵּאוּר, כִּי מַה רָאָה עַל כָּכָה לְהוֹצִיא הַפָּסוּק מִפְּשׁוּטוֹ מִכָּל וָכֹל, וְאֵין לוֹ קֶשֶר לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה, וּמַה שֶּׁדָּרַשׁ ״אֲזֵנֶךָ״ לְשׁוֹן אֹזֶן, הוּא דָּבָר שֶׁאֵין הָאֹזֶן יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ.
פסוק יד:וְהַקָּרוֹב בְּעֵינַי שֶׁרָאָה לִדְרוֹשׁ פָּסוּק זֶה, מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אוֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע״, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי תצא קיט): דִּבּוּר רָע, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּשְׁמוֹר עַצְמוֹ מִלָּשׁוֹן הָרָע. וּבַיַּלְקוּט מֵבִיא עַל זֶה פָּסוּק ״בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא״ (איוב ה כא), וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְבֶּה בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת וְיַכּוּ בֵינֵיהֶם מַכָּה רַבָּה יוֹתֵר מִן הָאוֹיְבִים. וְהָיָה קָשֶׁה לְבַר קַפָּרָא שֶׁנֶּאֱמַר ״וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע״ – דִּבּוּר רָע, וְלֹא פֵּרֵשׁ בַּמֶּה יִהְיֶה נִשְׁמָר מִמֶּנּוּ. עַל כֵּן רָאָה לוֹמַר שֶׁפָּסוּק ״וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ״ מְבָאֵר מַהוּת הַשְּׁמִירָה, וְהִיא כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא״, וְהַיְנוּ שֶׁיַּחְבִּיא וְיַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ כְּמַסְתִּיר פָּנִים מִמֶּנּוּ, וְלַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כְּלֹא שׁוֹמֵעַ וְלִהְיוֹת מִן הַנֶּעֱלָבִים וְלֹא מִן הָעוֹלְבִין, שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָם וְאֵינָן מְשִׁיבִים. וּבְזֶה יַשְׁקִיט הָרִיב. כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר חָכָם אֶחָד, מֵעוֹלָם לֹא חֵרְפַנִי אָדָם כִּי אִם פַּעַם אֶחָד, פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא הֵשִׁיב לִמְחָרְפָיו, וְעַל יְדֵי זֶה הִשְׁתִּיקוֹ שֶׁלֹּא חָזַר לְגַלּוֹת עַל עֶרְוָתוֹ שֵׁנִית. וּבְזֶה כִּסָּה אֶת צֵאָתוֹ, דְּהַיְנוּ חֶרְפַּת קְלוֹנוֹ שֶׁנִּמְשַׁל לְקִיא צוֹאָה בְּלִי סָפֵק. וְזֶה הוּא עִקַּר כְּלֵי זַיְנוֹ שֶׁל אָדָם, כִּי בִּשְׁתִיקָה יְנַצֵּחַ וְלֹא כְּשֶׁיָּשִׁיב לוֹ.
פסוק יד:וְלַהֲנָחָה זוֹ יִהְיֶה ״אֲזֵנֶךָ״ כִּפְשׁוּטוֹ כְּלִי זַיִן, וּבְוָי״ו שֶׁל ״וְיָתֵד״ נִרְמָז כָּל דְּרוּשׁ זֶה כִּי כָל וָי״ו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן, לוֹמַר לְךָ שֶׁהַשְּׁמִירָה מִכָּל דִּבּוּר רַע שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע הוּא שֶׁיָּנִיחַ אֶצְבָּעוֹ הַדּוֹמָה לְיָתֵד לְתוֹךְ אָזְנוֹ, וְזֶהוּ כְּלִי זַיְנוֹ הַמַּצִּילוֹ מִשּׁוֹט לָשׁוֹן. וְאָמַר הַכָּתוּב שֶׁכַּדּוֹמֶה לוֹ יֵשׁ עוֹד יָתֵד נוֹסָף עַל סְתָם כְּלִי זַיְנוֹ אֲשֶׁר בּוֹ יַחְפֹּר בָּאָרֶץ לְכַסּוֹת צֵאָתוֹ, כָּךְ הַוָּי״ו מְרַבָּה בְּכַיּוֹצֵא בּוֹ אֶצְבַּע הַדּוֹמָה לְיָתֵד אֲשֶׁר בּוֹ יַחְפֹּר בָּאֹזֶן לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כְּלֹא שׁוֹמֵעַ, וּבָזֶה יְכַסֶּה קְלוֹנוֹ וְצֵאָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יב טז): ״וְכֹסֶה קָלוֹן עָרוּם״. וְהָאֶצְבַּע הוּא כְּלִי זַיְנוֹ נוֹסָף עַל סְתָם כְּלִי זַיְנוֹ אֲשֶׁר בָּהֶם יִלָּחֵם בִּסְתָם מִלְחָמָה שֶׁבַּיָּדַיִם. אֲבָל בְּמִלְחָמָה הַבָּאָה מִשּׁוֹט לָשׁוֹן אֵין טוֹב כִּי אִם לְהֵחָבֵא בָּאֶצְבַּע, וְזֶהוּ כְּלִי זַיְנוֹ כְּנֶגֶד פִּי הַמְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן הָרָע, וַיּוֹרוּ הַמּוֹרִים בְּחֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם, וְאֵין כִּתְרִיס בַּעֲדָם כִּי אִם הַשְּׁתִיקָה. וּבְדֶרֶךְ זֶה אֵין צֹרֶךְ לְשַׁנּוֹת מִלַּת ״אֲזֵנֶךָ״, כִּי הִיא כְּלִי זַיִן כִּפְשׁוּטוֹ. וְסָמַךְ הַצָּלָה זוֹ לַפָּסוּק הַמְדַבֵּר בְּכִסּוּי צוֹאָה כִּי שְׁנֵיהֶם עִנְיָן אֶחָד.
פסוק יט:לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב וְכוּ׳. לְפִי שֶׁגַּם הַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ מְזַנִּים בְּפַרְהֶסְיָא, עַל כֵּן לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה, כִּי אֵבֶר קָטָן מַשְׂבִּיעוֹ רָעֵב, וְהַזּוֹנָה מִצְחָהּ נְחוּשָׁה, וַהֲרֵי שְׁנֵיהֶם שָׁוִים בִּזְנוּת וּבְעַזּוּת, עַל כֵּן אֵין נָכוֹן לַהֲבִיאָם לִמְקוֹם הַקְּדֻשָּׁה, כִּי שָׁם גֶּדֶר עֶרְוָה וְשָׁם הַצִּיץ הַמְכַפֵּר עַל ״וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ״ (ירמיה ג ג), וְהֵמָּה עֲדַיִן בְּעַזּוּתָם וּבְפַחֲזוּתָם קַיָּמִים, ״כִּי תוֹעֲבַת ה׳ אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם״, הַיְנוּ שִׁנּוּיֵיהֶם.
פסוק כב:לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ וְכוּ׳. לְפִי שֶׁיִּצְרוֹ שֶׁל אָדָם תּוֹקְפוֹ בְּדָבָר הַנָּדוּר דַּוְקָא, וְכָל זְמַן שֶׁנִּדְרוֹ עָלָיו אָז הַיֵּצֶר הָרָע מִתְגָּרֶה בּוֹ בְּיוֹתֵר, וְאוֹמְרִים לוֹ: לֹא דַיְּךָ מַה שֶּׁאָסְרָה עָלֶיךָ הַתּוֹרָה וַהֲבוּ דְּלֹא לְהוֹסִיף עָלֶיהָ לְהַרְבּוֹת גֵּרוּי שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע בְּךָ, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ״, שֶׁלֹּא לַעֲמוֹד יָמִים רַבִּים בִּמְצוּדָתוֹ. וּלְכָךְ נֶאֱמַר: ״וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא״, הַיְנוּ הַיֵּצֶר הָרָע הַמַּחֲטִיאֲךָ, אֲבָל אִם תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ אָז דָּרוֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ ה׳ מֵעִמָּךְ, וְכָל מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ – הַיֵּצֶר הָרָע מְסִיתְךָ שֶׁלֹּא תִּדְרֹשׁ לוֹ, לְפִיכָךְ ״וְהָיָה בְךָ חֵטְא״ וַדַּאי, כִּי זֶה הַיֵּצֶר הָרָע יִמְצָא מָקוֹם לְהִתְגָּרוֹת בְּךָ וְלוֹמַר: דָּבָר זֶה אֵין עָלֶיךָ חִיּוּב גָּמוּר, וְכִי בַּעֲבוּר דִּבּוּר כָּל דְּהוּ יִהְיֶה חוֹב עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹתוֹ? וְאַחַר זֶה יָבֹא לְהַסִּיתוֹ וּלְהַדִּיחוֹ גַּם מֵעַל שְׁאָר מִצְוֹת ה׳. וּמַה שֶּׁכָּתוּב: ״וְהָיָה בְךָ חֵטְא״ דּוֹמֶה לְמַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קה:): ״לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר״ – זֶה יֵצֶר הָרָע. וְצִוּוּי שֶׁל ״לֹא יִהְיֶה בְךָ״ הַיְנוּ שֶׁלֹּא תְּגָרֶה אוֹתוֹ בְּנַפְשְׁךָ.
פסוק כב:דָּבָר אַחֵר שֶׁאִם תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ, כִּי יֵרַע בְּעֵינֶיךָ לְחַסֵּר מִמָּמוֹנְךָ, תֵּדַע כִּי דָּרוֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ ה׳ מֵעִמָּךְ, מִמָּקוֹם אַחֵר, וְיַפְסִידְךָ כָּל כָּךְ מָמוֹן כְּפִי עֵרֶךְ הַנֶּדֶר, וְהָיָה בְךָ רֹשֶׁם הַחֵטְא, וְגַם הַמָּמוֹן לֹא תַּרְוִיחַ וְתַפְסִידוֹ מִמָּקוֹם אַחֵר.
