פסוק יב:רש"י נסעה כמו שמעה סלחה שהוא כמו שמע סלח אף כאן נסעה כמו נסע והנו"ן יסוד בתיבה ע"כ וזה לשון הרא"ם ומה שהכריחו לומר שנסעה היא מבניין הקל כמו שמעה סלחה והנו"ן פ"א הפועל ולא מבניין נפעל והנו"ן הוא נו"ן האית"ן מפני רפיון הסמ"ך שאלו היה הבניין נפעל היתה הסמ"ך דגושה לחסרון נו"ן הנפעל כמשפט עכ"ל וכתב עליו הרג"א וז"ל ואין זה כן דלא מצאנו שום נו"ן של ויסע כשהסמ"ך בשו"א שהסמ"ך דגושה אבל מה שהוצרך לומר שהנו"ן הוא יסוד מפני כי לא שייך לשון נסיעה על עשו רק על יעקב שהיה דר תחלה אצל לבן והיה נוסע אל הארץ שייך ביה לשון נסיעה כי לשון נסעה הוא לשון העתקה כמו והמלא תסיעי אבל בעשו שלא בא אלא לקבל פני אחיו לא שייך ביה נסיעה ולכך פירשו שהוא לשון יחיד שעשו אמר ליעקב נסעה וכו' עכ"ל כלומר שאם היה פירושו לשון רבים היה משמעו על עשו ועל יעקב שאמר עשו אנחנו יחד נסעה כו' ותמיהני מאד על גרסת הרא"ם שמצאתיה כמו שהעתקתיה דמה שייך לומר כאן דנסעה הוא מבניין נפעל איזה בניין נפעל שייך לומר כאן בעניין הנסיעה מי הם הנפעלים אם היה הנו"ן נו"ן הרבים וכי עשו ויעקב היו הנפעלים מן הנסיעה אדרבה הם היו פועלי הנסיעה אם היו נוסעים יחד ועוד מה שטען הרג"א ואמר דלא מצינו שום נו"ן של נסע כשהסמ"ך בשו"א שהסמ"ך דגושה וכו' משמע דר"ל אע"ג שהוא מבניין הנפעל אינו צריך דגוש המורה על נו"ן בניין הנפעל ומה יעשה הרב באותן שבאו בלא שו"א ויש להם דגוש כגון ויסע אברהם הלוך ונסע הנגבה וכגון ויסעו ויהי חתת אלקים וגו' ונסע ונלך וגו' ונפן ונסע וגו' וכן הרבה על מה מורין אותן הדגושים אם לא על נונ"י הבניין וזולת זה הרבה יש לדקדק עליו על כן אני אומר כשנרד לעומקה לית כאן קושיא כלל וזה כי טעות נפל בספרי הרא"ם וכן ראוי להיות ומה שהכריחו לומר שנסעה היא מבניין הקל כמו שמעה סלחה והנו"ן פ"א הפועל ולא מבניין הנופל והנו"ן נו"ן האיתן מפני רפיון הסמ"ך שאלו היה מבניין הנופל היתה הסמ"ך דגושה לחסרון נו"ן הנופל כמשפט ע"כ וה"פ דודאי מלת נסע הוא מבניין נו"ן הנופל כגון נפל נגח נשך ודומיה שהנו"ן היא בהם יסוד הנופל לכך נדגש הסמ"ך בכל מקום שאין שם שו"א להורות על נו"ן הבניין שנפל ועל זה אמר הרא"ם מי הכריח לרש"י לומר שהנו"ן של נסעה היא פ"א הפועל ואינה מורה על רבים הפועלים הנסיעה שמא המלה הוא מבניין הנופל וחסר נו"ן הנופל. והנו"ן של נסעה הוא נו"ן האיתן המורה על לשון רבים כמו ונסע ונלך ומשני מפני רפיון הסמ"ך כו' כלומר וודאי מלת נסע הוא מבניין נו"ן הנופלים כמו נפל נגש נשך נגח ואם היתה הנו"ן נו"ן הרבי' בכאן ונו"ן הבניין נופל היה לו להדגיש הסמ"ך שהיא עיי"ן הפעל להורות על נו"ן הבניין כמו נפלה נא ביד ה' וגומר ומעתה אין טענת הרג"א כלום דאם כן תקשי לנפשיה דהא ודאי במלת נסע הנו"ן מן השרש כמו נגח נשך ודומיהן ואם כן במלת שבאה הסמ"ך בשו"א כגון ויסעו למה לא בא דגושה אלא עכ"ל הדגש שביו"ד האית"ן אעפ"י שבאה אחר התנועה קטנה וראויה להיות דגושה מ"מ מורה על נו"ן הבניין ג"כ וה"מ כשמתחיל המלה ביו"ד האית"ן אבל אם מתחיל המלה בנו"ן האית"ן ע"כ צריך להיות הסמ"ך דגושה כדי שלא נטעה לומר שהנו"ן היא נו"ן היסוד ואין שייך לומר הנו"ן שהיא נו"ן מאית"ן תהיה דגושה כמו גבי יו"ד האיתן דויסעו מפני שהיא באה בתחלת המלה ובמקום שאינה בתחלת המלה כגון ונסע ונלך היא גם כן דגושה אעפ"י ששם גם הסמ"ך דגושה להורות על נו"ן הנופל גם נו"ן דגושה מפני הת"ק שלפניה ואם כן כאן שאין דגוש בסמ"ך עכ"ל שר"ל הנו"ן היא נו"ן היסוד שאל"כ היה לו להדגיש הסמ"ך והוה ידעינן בבירור שהנו"ן היא נו"ן הרבים: ואשר אמר הרג"א דעל עשו לא שייך לשון נסיעה איני יודע מי הגיד לו למה לא נאמר גם כן על עשו שר"ל נעתק מכאן ונלך למקום אחר אם לא מטעם דגשות הסמ"ך ואז היתה המלה הזאת ממש כמו מלת נפלה נא ביד ה' דשם גם כן הה"א נוספות והנו"ן נו"ן הרבים והפ"א שהיא עי"ן הפועל דגושה להורות על נו"ן הבניין ומדלא נדגשה הסמ"ך ש"מ שהנו"ן היא יסוד בתיבה:
פסוק טו:רש"י למה זה אמצא חן בעיניך ולא תשלם לי עתה שום גמול ע"כ. וכתב הרג"א וז"ל פי' אמצא חן בעיניך שתסכים עמי לעשות שאלתי שלא תציג עמי שום אדם עכ"ל: ואני אומר שטעה מאד שזה לא ענה על דעת שום אדם מעולם שיהיה דעת רש"י כפירוש הזה שאם היה דעת רש"י לפרש כן לא היה צריך להזכיר טובה ב' פעמי' פעם בלשון טובה ופעם בלשון גמול ולפרש על למה תעשה לי טובה שאיני צריך לה ואח"כ על אמצא חן בעיניך פי' ולא תשלם לי עתה שום גמול כלומר והוא דיבור בקשה בפני עצמה ואם היה רצון רש"י כפי' הרג"א היה לו לרש"י לכלות מלת טובה על כל הדיבור יחד ולומר למה זה תציג עמדי וגומר אמצא חן בעיניך שלא לעשות לי שום טובה שאיני צריך לה אלא ודאי רש"י מעולם לא עלה על דעתו לומר דחדא מילתא היא אלא למה זה אמר יעקב על מה שאמר עשו אציגה נא עמך וגומר כי הוא טובה שאיני צריך לה ואח"כ אמר לו בלשון בקשה אמצא חן בעיניך מכאן ואילך וזו היא הגמול שאקבל מעמך בעד הדורון ולא תשלם לי שום גמול אחר ואשר אמר הרא"ם שהמפרש כפי' הרג"א הוא שיבוש לא ר"ל המפרש דברי רש"י כן כי ודאי דברי רש"י אי אפשר שיפורשו כן אלא אמר שהמפרש את הפסוק כן ויפרש למה זה תציגה עמי מן העם אמצא חן בעיניך שלא תעשה עמי טובה שאינה צריך לה הוא שיבוש מפני כי מה צורך לחלות פניו שכיון שכוונת עשו היתה להטיב ליעקב להציג ויעקב אמר לו שאיני צריך לה אין זה צריך חילוי פנים שלא יעשה עמו טובה בעל כרחו ואשר טען הרג"א על זה אומר אני שאינו אלא על צד החריפות והצחות ואינו אמת כי מי יגיד לו שהיה יעקב נחשב בעיני עשו כ"כ עד שכשיקבל יעקב טובה ממנו יהיה בעיני עשו כמקבל הוא ממנו מתנה אין זה אלא דברי נביאות: