פסוק ב:וישם את השפחות ראשונה כו' ואת רחל ואת יוסף אחרונים. בזוהר מ"ט בגין דדחיל עלה דרחל דלא יסתכל אותו רשע בשפירו דילה ולא יקטרג עלה. וקטרוג הוא שיכול לומר שהם היו ב' אחיות גדולה לגדול וקטנה לקטן ואתה גדול שלקחת הבכורה, ואפילו שתאמר שנלקחה ברמאות, עכ"ז מאחר שנלקחה הגדולה קודם ובבקר ידעת שהיא לאה היה לך להניח הקטנה:
פסוק ג:והוא עבר לפניהם וישתחו וגו'. למי השתחוה לו, והוא שעבר לפניהם שהוא הקב"ה שנאמר הוא אלהינו, וכן והוא עבר לפניהם ראשי תיבות גימ' ק"ו והשם במדידה עולה ק"ו, כיצד מא' עד י' עולה ה"ן, ומא' עד ה' עולה ט"ו, ומא' עד ו' עולה כ"א, ומא' עד ה' עולה ט"ו, צרף הכל עולה ק"ו. שבע פעמים עד, ראשי תיבות שפע, להוריד שפע דרך הקו שהוא רמוז ביעקב. הוא בגימטריא ו"ו ומשך הו"ו, והבן:
פסוק ד:וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צואריו וישקהו. עשו רץ להרגו והקב"ה רץ להצילו, שכן וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צואריו וישקהו ויבכו, ר"ת בגימ' רץ וס"ת קו"ף שהוא הקב"ה שעולה קו"ף, במספר מרובע מקום, לומר שעשו רץ להרגו והקב"ה רץ להצילו ובמדרש אמרו שאמר עשו איני הורגו בקשת או בחצים אלא בפי ובשנים אני הורגו ומוצץ את דמו שנאמר וירץ עשו לקראתו וישקהו אל תקרי וישקהו אלא וישכהו, ונעשה צוארו של יעקב כשן ועליו הכתוב אומר צוארך כמגדל השן וקהו שניו של עשו והתחיל כועס וחורק עליו שניו שנאמר רשע יראה וכעס ע"כ. ש' דוישקהו שי"ן היינו שני, וישקהו, וי שני קהו:
פסוק ה:וישא עיניו וירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן. הוא שאל על הנשים והילדים ויעקב משיב לו על הילדים. אלא יעקב עשה עצמו שאינו חושדו שנתן עיניו בנשים וכששאל לא שאל אלא על הילדים ולזה השיב על הילדים מי לך כל המחנה הזה, א"ל עשו עשינו תנאי בינינו מן הבטן שתקח עוה"ב ואני זה העולם ולזה הטרחתי עצמי ויצאתי ראשון להחזיק בחלקי, אם כן זה המחנה אינו מחלקך, ולזה אמר מי לך וראשי תיבות לך כל, ל"ך, לומר שאינו שלך, א"ל יעקב למצוא חן בעיני אדוני, א"ל מכאן יש לך לעשות ק"ו, ומה אם זה שאין לו חלק בעוה"ז יש לו כ"כ, א"כ מכאן תלמוד שלמות שכל זה הוא למצוא חן, להמציאך חן בעיני האדון שלי שהוא השי"ת שתאמר לו אם יעקב שאין לו כלום מזה העולם יש לו כל כך, אני שהעולם הוא שלי לא כל שכן שראוי שיהיה לי יותר ויותר על אחת כמה וכמה, לזה הראיתיך כל זה. ויאמר עשו יש לי רב, הפחידו שיש לו רב, אתה אומר שאמצא חן בעיני האדון שלך אני ג"כ יש לי רב שמצאתי חן בעיניו והוא ילחם מלחמותי ויקח הכל, אחי יהי לך אשר לך שהוא עולם הבא והנח מה שאינו שלך, א"ל יעקב אתה מפחידני בשר שלך, אתה יש לך רב ואני יש לי כל, שהיא כ"י הלוחמת מלחמת, רב אחי יהי לך אשר לך, בגימ' הואיל הסוף לחזור לך כל המחנה אם כן יהי לך:
פסוק ה:במדרש חד עמא דארעא א"ל לר' הושעיא אי אמינא לך מילא חד טבתא אמרת משמי א"ל אין, אמר ליה כל מנחות ודורונות שנתן יעקב לעשו עתידין לחזור למלך המשיח לעתיד לבא שנאמר מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו יביאו אין כתיב אלא ישיבו. א"ל מילה יאה הוא ומן שמך אמינא לה ע"כ. וא"ת איך נעלם מר' הושעיא זה דזיל קרי בי רב הוא. אלא הוא חשב מלכי תרשיש הם האיים הרחוקים ותרשיש הם מבניו של יפת שנאמר ובני יפת גמר ויון ובני יון תרשיש, ועמא דארעא האיר עיניו שאמר לו מלכי תרשיש לא אמר מלך תרשיש אלא מלכי לומר שעתידין בני אדום למלוך על כל העולם:
פסוק ט:עוד יש לי רב, אמר לו שיש בידו כבוד אב ואם ששכרה רב למען יאריכון ימיך, א"כ יש לי מה לאכול הרבה בזה העולם. אחי יהי לך הוא התחיל באחוה תחלה לזה נאמר להם לישראל אתם עוברים בגבול אחיכם אל תצורם, הוא התחיל האחוה תחילה, עיין פ' דברים פסוק רב לכם סוב את ההר:
פסוק יא:קח נא את ברכתי. ומתחלה אמר ולקחת מנחתי. כבר אמרנו שהמנחה היא על אבנים טובות והברכה היא על העדרים. או נאמר שאמר קח נא את ברכתי שאמר לו יעקב לא תחשוב שאני לקחתי מברכותיך. אתה לקחת מברכותי, שאבא ברכני תחלה ואמר ויתן לך מטל השמים ומשמני הארץ, ואחר כך אמר לך הנה משמני הארץ יהיה מושבך, משמני הארץ נתנו לי תחלה אם כן לקחת מברכותי כי ברכתך העקרית היא ועל חרבך תחיה ואני אין בידי לא חרב ולא סכין, אם כן אתה לקחת מברכותי ואני לא לקחתי מברכותיך כלום:
פסוק יא:או נאמר קח נא את ברכתי כי חנני אלהים, במתנת חנם באה לידי. ואמר אשר הובאת לך, ולא אמר הבאתי לך, לומר מאבי הובאת לך שברכתך מברכתי הנה משמני הארץ וכו'. ובמדרש אשר הובאת לך כמה יגיעות יגעתי וכמה טרחות טרחתי עד שבאה לידי ועתה הוא באה מאליה אצלך:
פסוק יא:עוד כי חנני אלהים, לפי שאמר לו יש לי ר"ב, יש לי ב"ר, אמר לו אחי יהי לך אשר לך, אמר לו אתה הודעת לעולם כולו שאתה אחי ועתה גריעות גדול וגנאי הוא שאעשה עמך רעה, כעת יהי לך אשר לך, אבל יש לי ב"ר רמז לו על עמלק שיקח הכל בחוזק השר שלו, ולכן אמר יש לי רב שהוא השר וב"ר שהוא עמלק, ל"י ר"ב בגימ' עמל"ק עם המלה. עוד יש לי רב אמר לו יש לי הרבה שיקחו וינקמו נקמתי עמלק והמן ואנדריאנוס קיסר ואספסיאנוס וטיטוס, אמר לו יעקב אתה מפחידני בבניך, חנני אלהים והעמיד לי משה שילחם עם עמלק, וכי יש בגימ' משה ע"ה. כי חנני אלהים וכי, בגימט' עם ד' מלות מרדכי. כי חנני אלהים וכי יש לי כל עד"מ, בגימ' זו אסתר, ונתנני לחן בעיני כל המלכים ונתן לי דניאל בימי נבוכדנצר ודריוש, ועזרא בימי כורש, ורבי בימי אנטונינוס, ורבי יוחנן בימי אדריאנוס, ועוד יש לי מלך המשיח, אלהים וכי יש לי, בגימ' זהו מלך המשיח. א"כ יש לי כל, שלי גדול משלך. כל שהוא כנגד הכל, שמכלה את הכל, וכי יש לי כל, ראשי תיבות וילך וי לך, וכי יש לי סופי תיבות ישי, כלומר וי לך כשיבא בן ישי ויכלה הכל:
פסוק יב:ויאמר נסעה ונלכה ואלכה וכו'. לא אמר ויאמר עשו אלא ויאמר סתם לומר שאינו עשו אלא אחר, כלומר שרוצה לעשות תשובה, ולזה אמר נסעה שנינו יחד ונלכה ואלכה לנגדך, ואלכה בעוה"ז שהוא עולם ההלוך כי הולך אדם אל בית עולמו, ואמר ונלכה ואח"כ ואלכה, כוונתו לומר כי כמו שיעקב לקח לו חלק מזה העולם כן הוא יהיה לו חלק בעוה"ב, ולז"א ונלכה שנינו בזה העולם ואלכה ג"כ אני לנגדך באותו עולם, וזהו לנגדך שיהיה לו חלק כנגדו, וזה לפי שאמר למעלה מי אלה לך, מי אלה הם אותיות אלהים, א"כ א"ל אלהים אינו מחלקך ואינו ממזלך, ואני רואה שהוא בסיעתך, ולפי שיעקב התפלל אם יהיה אלהים עמדי שלא תקטרג עלי מדת הדין שלא עשיתי כבוד אב ואם והיה יושב אהלים, אלהים מישב מה"ד לעולם, ובבית לבן היה משתמש בשם אלהים כי כן אמר התחת אלהים, דנני אלהים, נפתולי אלהים, וישמע אלהים אל לאה, נתן אלהים שכרי, זבדני אלהים, ויזכור אלהים את רחל, וישמע אליה אלהים, אסף אלהים, ולא נתנו אלהים, ויצל אלהים, כי כל העושר אשר הציל אלהים, כל אשר אמר לך אלהים עשה, א"כ לז"א מי אלה לך, אלהים הוא שלך, א"ל יעקב אתה רואה שיש לי ילדים ויש לי מקנה, בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא, ולז"א הילדים אשר חנן, מצאתי חן בעיניו לא בזכות ולא בדין, וכן אמר על המקנה קח נא את ברכתי כי חנני במתנת חנם ולא בזכות, ועל מה שאמר ואלכה לנגדך שרצה לקחת חלק באותו עולם כנגדו, אמר אדוני שהוא אדון הכל, יודע כי הילדים רכים, כלומר לא נתן לי דבר של קיימא דבר שהוא עומד והצאן והבקר עלות, פעמים עולות ופעמים יורדות, כי אם יבא להם איזה דפק ומתו כל הצאן, לא רצה לומר מיתה בילדים, אם כן איני כמוך שנתן לך איטליא של יון, דבר שהוא עומד, א"כ יעבור נא אדוני, אני אקבל אדנותך, נא עתה, עד אשר אבוא וגו', אם כן יעבור נא קח חלקך ואני אתנהלה לאטי היינו איטליא, שרמז לו שעתיד ללכת לשם שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, שהוא איטליא של יון, וכן עד אשר אב"א א"ל אדונ"י שעיר"ה סופי תיבות אליה, עד שיבא אליהו הנביא זכור לטוב שהוא המבשר, נא אדוני, עתה האדנות היא לך לפי שיצא ראשון, וזה העולם הוא לך כמו שהיה התנאי בינינו והשלטנות היא לך שנאמר ואלה המלכים אשר מלכו, אבל אחר זמן יעבור נא האדנות ממך:
פסוק טו:ויאמר עשו אציגה נא וגו'. מצאתי כתוב לפי שאמר עשו אציגה נא לכך זכה להעמיד גרים שהם מוצגים אצל יעקב ע"כ. אציגה נא עמך גימ' אלו גרים, אציגה בגימ' זה עובדיה, שהיה גר אדומי ונבא על מפלתן של ארם. ויאמר למה זה, איני חפץ בהם כי קשים גרים לישראל, אם כן למה זה אמצא חן, איני חפץ אלא למצוא חן בעיני אדוני שבשמים הגרים ילמדוני ממעשיהם, אם כן למה זה אין לי חפץ בהם:
פסוק טז:וישב עשו ביום ההוא לדרכו. אחר שאמר נסעה ונלכה שלא אמר ויאמר עשו אלא ויאמר סתם, שרצה לחזור ולעשות תשובה, ואמר ונלכה שנינו יחד כמו שאמר. מיד באותו יום חזר בו וחזר לסורו, ויעקב נסע סכותה, שחזר לאהלו להתבודד ולסכות בנבואה לראות אם תחול עליו מאחר שבא לתחום ארץ ישראל. ויבן לו בית אחד לו לצרכו שהיה בו מדת ההסתפקות, ויבן לו ולא להניח לבניו אלא בנין שמספיק כדי חייו כמו סוכה שהיא לז' ימים שהוא רמז לשנות האדם שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה כמו שהוא שאל ונתן לי לחם לאכול וכו', ואפילו שהיה לו צאן ובקר וכו', נאמר ויפרוץ האיש, לא אמר ויפרוץ יעקב, וכן אמר ויהי לי שור וחמור שהכל היו בעיניו כאחד כמו שאמרנו, וכן אז"ל על פסוק בקברי אשר כריתי לי כי הוא לא כרה אמר מלמד שכל ממון שהביא מבית לבן העמידו כרי לפני עשו, אמר זהו להוט אחר ממון ואמר לו טול כרי זה בחלק שיש לך במערה, אם כן יעקב אבינו היה מואס המותרות ולא שאל כי אם ההסתפקות לבד, אם כן ויבן לו בית לו לצרכו להתבודד בו, ועשאו בית המדרש שכל מקום שהיה הולך היה מתקן לו בית למוד, וכן אמרו חז"ל על פסוק ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות, אמר לתקן לו בית גמרא שמשם תצא הוראה, להורת כתיב לשון הוראה, אבל למקנהו עשה סכות לומר שאין להם ישוב בזה העולם שאין דירתו אלא דירת עראי, כמו שאז"ל צא מדירת קבע, כלומר לא תחשוב שדירתך בזה העולם היא דירת קבע, צא, דבר זה הוציאו מדעתך וישב בדעתך שאינו אלא דירת עראי ולא באת אלא לקחת לך מה שאתה צריך, כי זה העולם הוא עולם המעשה ועולם הבא הוא עולם השכר, ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, אם כן לזה עשה למקנהו סכות, להזהיר בניו ובני ביתו על זה, לזה בנה בית גמרא ללמדם מצות עשה ולא תעשה, סכות זה מצות עשה, שם המקום סכו"ת ר"ת שס"ה לא תעשה, וס"ת גי' ת"ף, רמז להם שלא יעשו סוכה למעלה מעשרים אמה, לומר שלא יתגאו בעשרם ויעשו עצמם עשרי"ם עשיר"ם ויבאו לידי גאוה ורשע, עשרי"ם רשעי"ם, וכל זה רמוז במלת בסכות תשבו סכ"ת גמטריא ת"ף, עשרים אמה וכל אמה ששה טפחים הם ק"כ טפחים, והטפח ארבע אצבעות אם כן עשרים אמה הם ת"ף אצבעות, אם כן בסכת תשבו בת"ף טפחים תשבו, ות"ף היינו פ"ת לומר שלא יאכל פת אלא בסוכה. ועל פי דרכנו רמז להם מדת ההסתפקות שהוא הפת ולא ירדפו אחר המותרות, אם כן הדריכם בדירה שתהא עראי, ובממון מדת ההסתפקות, והזהירם על מצות עשה ועל מצות לא תעשה, אז ויבא יעקב שלם, שלם בתורתו שלם במדותיו. ויחן את פני העיר, ולא רצו לתת לו אכסניא עד שקנה חלקת השדה אשר נטה שם אהלו במאה קשיטה, או לא רצה לשבת בתוכם שלא להתערב בהם וילמדו בניו ממעשיהם, עוד משום הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע, ואוי לרשע ואוי לשכנו, וכבר רמזתי למה ק' שהם חומש ת"ק בהמות טהורות שהיו מעשר ונתנם לעשו (עיין לעיל):
פסוק כ:ויצב שם מזבח. לא אמר ויבן אלא ויצב לפי שעה לעבודת ה' כדי שלא יבטל עבודת ה' אפילו שעה אחת. ויקרא לו, הוא כמו ויקרא שם בשם ה' תרגום וצלי, א"כ עשה המזבח לעבודה ולתפלה ולהודאה לשמו ית' שהצילו מלבן ומעשו, ולזה קראו אל אלהי ישראל, אל כנגד לבן, שהוא תקיף בעל היכולת כלם שהצילו מלבן ולא יכול לו, אלהי כנגד עשו אלהי ישראל ולא אלהי עשו, וכל זה כדי ללמד לבניו העבודה לשם ית' ולא יבטלו עבודתו אפי' שעה אחת, וג"כ ללמדם שיתנו הודאה להשי"ת כשיעשה להם נסים:
