פסוק א:ויחץ עי' יערות דבש ח"ב דרוש י"א מ"ש בזה:
פסוק ב:ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים עי' בקובץ דרושים חוברת י' סי' כ"א, דלכאו"ק מלבד שהוא נגד נימוס להראות בגלוי הבדל בין נשיו ובניו בענין אהבתו עליהם במקום סכ"נ, גם דין מפורש ביו"ד סי' קנ"ז ס"א, תנו לנו א' מכם ונהרגנו לא יתנו, והוא מירושלמי פ"ח דתרומות, ובמשנה י"ב שם תנו אחת ונטמא אותה לא יתנו, ואין דוחין נפש מפני נפש ואפי' ביחדוהו לא משנת חסידים הוא, ועי"ז עיכב אלי' ז"ל התגלותו לריב"ל בירו' שם ומובא בר"ש וב"י וטו"ז סק"ז. ובהעברת נחל יבק כ' שם הרמב"ן אין מוקדם ומאוחר בהצלה רק אסף כולם על שפת הנחל ועבר הנהר לראות אם גבהו המים ושב ולקח כולם ע"ש (ל"ב כ"ג) וכאן לא אמר הרמב"ן כלום, וי"ל דיעקב חשש שנשא נשותיו באיסור אחיות ובמד"ר דגם בלהה וזלפה הי' בנות לבן ורק נחשבו כשפחות לענין איסור אחיות, ויעקב חשש רק שנשא ב' אחיות עי' פסחים קי"ט ב', וע"פ דחז"ל מתה רחל בדרך וחו"ל משום זה דנשואי' הי' באחרונה, ולכן ירא יעקב במלחמה דכתיב הירא כו' ישוב לביתו וזה הירא מעבירות במשנה סוטה מ"ד, והי' לו לשלוח משדה המלחמה היראים מעבירה, ויען ל"ה אפשר זה דשונא נגדם עכ"פ עשה סדר מוקדמין ומאוחרין, ורחל ויוסף שעליהם חשש יותר בחיסור ב' אחיות עשה אחרונים לכולם:
ועי' תוספות יו"ט פ"ז מ"ג דדמאי דקורין גם לאמצעים אחרונים והיינו דכלפי הקודמים קרוים אחרונים, ובזה תשו' לשואל בפ' (חגי ב') גדול יהי' כבוד בית האחרון שעל בית שני נא' שנמצא שאין עוד שלישי ולהנ"ל א"ש, וכן בשמות (ד' ח') ושמעו לקול האות האחרון וחוזר ונותן אות שלישי, וכן בתענית י"ד א', ול"ק מגיטין כ"ט ב' דדייק מכלל דאיכא אמצעי, די"ל שיש אמצעי אי לאו דהכי היא דאיכא אמצעי לא הו"ל לשנות אחרון דהא איכא לפרש משום דאיכא אמצעי הוא ששונה כן משו"ה דייק שפיר אבל היכי דליכא למימר שיש אמצעי מוכרח הוא שלשון אחרון כלפי קמא הוא ושייך לומר אחרון של השני אף שאין לפניו אלא אחד עכ"ל, ועי' ברביד הזהב. והראב"ע בפ' שמות כ' אמר האחרון ואע"פ שיש שם אות שלישי בעבור שלא הראה לו עתה רק שני אלה האותות כי השלישי עתיד לעשותו עכ"ל פי' שב' עשה לו ה' עתה אבל אות הג' א"ל לעשותו שם במצרים. ולהראב"ע א"ש גם בחגי דג"כ ראו שנים והג' שיהי' לעתיד לא ראו לכן קורא אחרון. וע"ש במשניות דפוס ווילנא בחדושי מהר"ח. וע"ע ברמ"ז שנקרא אחרון בחגי לבנין בני אדם כי השלישי יהי' בידי שמים וכ"כ בזהר פנחס רכ"א א', ועשו"ת הרשב"א ח"ד סי' קפ"ז בהויכוח שם:
והואיל דאיירינן בענין ביהמ"ק העתיד ב"ב, אעלה מה שמצאתי בזה סתירות הרבה בדברי חז"ל וגדולי המפורשים, ובענין ביאת משיח וקיבוץ גליות. הרמב"ם בפי"א ה"א ממלכים כ' שקיבוץ גליות יהי' אחר ביאת משיח ובנין ביהמ"ק ע"ש, וכפשט הפסוק בונה ירושלים ה' ואח"כ נדחי ישראל יכנס, וביאר במדרש שבנין ביהמ"ק יהי' קידם. אבל המהרש"א מגילה י"ז ב' כ' שיהי' מקודם קיבוץ גליות, וכן נר' מברכות מ"ט א' אימת בונה ירושלים ה' בזמן שנדחי ישראל יכנס ע"ש. ובירושלמי פ"ה מ"ג ממע"ש כ' שמשיח ומלכות בית דוד יהי' אחר בנין ביהמ"ק ובזה"ק תולדות קל"ט א', כ' ביהמ"ק קודם לקיבוץ גליות קיבוץ גליות קודם לתחיית המתים מנ"ל דכ' בונה ירו' ה' נ"י יכנס הרופא לשבורי לב, זה הוא תחה"מ שהוא רפואה לשבורי לב על מתיהם בונה ירו' תחלה ואח"כ נדחי ישראל יכנס כו' מ' שנה קבוץ גליות קודם לתחה"מ וכו' כמה צרות כמה מלחמות תעוררו על ישראל ואשרי הנמלט מהם ע"ש, ובזה"ק וירא קי"ט א', ובתוספות יו"ט פ"ה ה"ב ממע"ש הביא הירו' וע"ש ברמ"ז, וזה פירוש בנה ביתך כבתחלה וכונן מקדשך על מכונו והראינו בבנינו ומדויק בתחלה אנו מבקשים בנה ביתך ע"י אדם אח"כ וכונן מקדשך שיהי' על ידך ית' וע"ש בפני משה, ועי' במד"ר נשא פי"ג עה"פ עורי צפון לכשיתעורר מלך המשיח שהוא נתון בצפון יבא ויבנה ביהמ"ק שהוא נתון בדרום וכו' ובמו"נ פמ"ה דבא המצו' שלא יבנה ביהב"ח אלא אחר הקמת מלך שיצוה לבנותה ותסתלק המחלוקת כמ"ש בס' שופטים ע"ש:
וערש"י ר"ה ד"ל סוף ע"א דבנין העתיד לבוא בידי שמים הוא. ובגמ' מקשה הרבה פעמים הלכתא למשיחא, ועמ"ש בתוס' ישנים יומא י"ג א' בשם ר"ח הכהן, ובזה"ק פנחס רכ"א דביהמ"ק הראשונים לא נתקיימו לפי שהי' ע"י מפעל בנ"א וע"ז נאמר אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו ולזמנא דאתי כ' בונה ירושלים ה' ואפי' קרתא דירושלים כו'. ועי' תרגום ישעי' פנ"ג פסוק ה' דבנין ביהמ"ק יהי' ע"י שליח וכ"כ ר' בחיי פ' ויחי, ועי' בתדב"א פ"ל ול"א ובזיקוקין שם. ובבאר הגולה להמהר"ל פכ"ה סי' ט', ובתרגום שה"ש (א' ח') עד זמן דאשלח מלכא משיחא ויהי' מדבר יתהון בני' על משכונהון הוא בית מקדשא דיבנה להון דוד ושלמה רעיא דישראל ועתו"ס עירובין מ"ג ב' ד"ה ואסור. דלמה לא ניחוש שמא יבנה ביהמ"ק וכן בתענית י"ז ב' ועי' סנהד' כ"ה ורש"י סוכה מ"א א', ועי' חינוך מצוה צ"ה דישוב א"י קודם לבנין ביהמ"ק ונוהגת בזמן שרוב ישראל שרוין על אדמתן, ועי' ילקוט ראובני פ' ברכה:
ועי' בזה"ק פ' פקודי ר"מ ב', שאבני יסודות ירושלים וביהמ"ק איתגנזי ולא אתי בידן מניי' עד ביאת משיח ע"ש, וצ"ע מזבחים ס"ב א' בשלמא בית מנכרי צורתו ע"ש וברמ"ע מפאנו ח"א פכ"ו כ' דהמקדש עצמו נגנז ונסתלק בנס להתנוסס במקום שאין היד שולטות והבית הזה יהי' עליון כמשמעו ע"ש, ועי' בתורת חיים סנהד' ק"א דלבנות ביהמ"ק צריך שיהי' בני דעת וע"כ נצטוו רק דור המדבר שהי' בני דעה:
ובילקוט רות מה שלא זכה דוד לבנות ביהמ"ק על שלא קיבל עליו להחיות נפשות בג' שני הרעב, רק הקדיש הק' ככרים זהב שהשליכו בנות ישראל בשעה שהרג את גלית, ועי' מגילה ט"ז כליי' של הפושעים יהי' קודם העבודה. ובס' אלה המצות מצוה קנ"ג כמו שבטל הקרבות קרבנות בהעדר המקדש ע"ש, וע"ע במפורשי ירושלמי רמז "ענבים" ע"ת נ'בנה ב"ית י"בא מ"שיח, ועי' באברבנאל במעיני הישועה מעין י"א תמר ב', ובשוחר טוב ע' דבנין ביהמ"ק יהי' קודם ביאת משיח וכמו כן ישוב א"י והובא ברש"י תהלים, ועי' ירו' פסחים פ"ט ה"ח ניתן להם לישראל לבנות בית הבחירה ועי' מלבי"ם סוף עזרא, ובתנחומא פ' צו, וילקוט ישעי' כ"ו ובר' בחיי פ' שמיני. ועי' רד"ק תהלים קמ"ו ובמד"ר שה"ש על הפ' מי זאת הנשקפה, דגאולתן של ישראל מצפצפת בתחילה בא קמעא קמעא כו', ובב"ק ד"ס ע"ב אני הציתי אש בציון ואני עתיד לבנותה באש וכו'. ובפי' לשה"ש מרמב"ן בסופו כ' שיהי' ב' פעמים קבוץ גליות וא' יהי' ע"י רשיון מלכי האומות ובעזרתם ואח"כ יהי' הקיבוץ הגדול והענינים המבוארים באגדות יהי' בין קיבוץ לקיבוץ ע"ש:
והנה מתיו"ט הנ"ל דגם אחר בנין ביהמ"ק יהי' עוד שיעבוד מלכות, קשה הרי בגמ' שבת אין בין עוה"ז לימות משיח אלא שיעבוד מלכות, וכ"פ הרמב"ם סוף ה' מלכים א"כ מוכח דביהמ"ק יבנה עוד קודם ביאת משיח, ועי' בס' שאילת דוד להגר"ד מקארלין ז"ל אריכות בזה. וע"ע בס' גבורות ארי תענית י"ו, ובשפת אמת תרומה תר"מ שבכל עת שיהי' לבנ"י נדבת הלב יכולים לבנות מקדש ה' כאשר הי' בבנין ביהמ"ק שהתנדבו בשמחה בזמן דוד וכן בבית שני בנדבות השרים בעזרא, וכן יש לקוות בגאולה עתידה, כשיהי' תשוקה בלבות בנ"י אלי' ית' בנדבות הלב בשמחה וז"ש וכן תעשו לדורות עכ"ל:
הרמב"ם פי"ב ממלכים כ' יראה מפשיטו של נביאים שבתחילת ימות משיח תהי' מלחמת גוג ומגוג וקודם לזה יעמודו נביאי ישראל להכין לבם כו' וי"א שקודם ביאת משיח יבא אלי' ע"ש, ובחת"ס ח"ו סי' צ"ח כ' לכאו' סותר א"ע בתחלה החליט שאליהו יבא לפני בא יום הגדול ואח"כ מסתפק וכאלו נחלקו בו, וקשה מי יחלוק אקרא הנה אנכי שולח לכם את אלי' לפני בא יום הגדול, ונלע"ד דיום הגדול ונורא אינו ביאת בן דוד אלא יום בא גוג על אדמת ישראל כמ"ש בהפטרה דסוכות ועמדו רגלי' ביום ההוא על הר זתים ויבא אלי' קודם ומלחמת גוג ומגוג יהי' בתחלת ימות משיח. וענין בן יוסף הוא שנחלקו מלכות של בית דוד ומלך על י' שבטים מבני יוסף ונקראים בנביאים בית יוסף ע"כ יעמוד מלך מיוסף וילחם וסופו נהרג במלחמה ויקבל בן דוד מלכות שלימה על כל ישראל ע"ש, ועי' בפ' בראשית (ב' ג') מ"ש בשם רמב"ן וחת"ס, ומלבי"ם סוף דניאל, וע"ע במלבי"ם ישעי' (י"א א'), (וי"ד ב) ודניאל (ז' כ"ה), (ח' י"ד):
ובס' כפתור ופרח פ"ג הביא שר"ח מפריז רצה להקריב קרבנות, ובשו"ת יעב"ץ ח"א סי' צ"ט כתב מענין טומאה וכהן מיוחס ושקלי צבור וקרבן פסח, וע"ש בסי' קל"ה, ועי' חת"ס יו"ד סי' רל"ו שפשוט שאין כה"ג מעכב ומיחוסי כהונה מוקמינן אחזקה, ומהרי"ו סי' קנ"ג כ' אין נותנין חלה לכהן קטן דלא ברי לן ימיש ב"ק פ"ח סי' ל"ה החמיר בזה ועי' מג"א סי' תנ"ו, ועי' מהרי"ט ח"א סי' קמ"ח קמ"ט אריכות גדול ובאהבת איתן משניות פ"ה ממע"ש הביא דבדורו הי' בזה מלחמה תנופה בין הגאון ר' צבי קאלישער ז"ל ובין הג' בעל ערוך לנר ז"ל, וע"ע בנוב"י קמא או"ח סי' ל"ה. וחת"ס יו"ד סי' ש"ו, ובכפות תמרים סוכה ל"ד, וחתן סופר ריש ח"ב. ופי' ירושלמי פ"א הי"א ממגילה שאל אנטונינוס לרבי מה לבנות מזבח להקריב א"ל גנוז אבנא ולא להקריב ע"ש וצ"ע, ואולי שלא במקום המזבח רק במה, ועי' בס' עט סופר כלל ע"ד, ובתשו' בנין ציון סי' א' ב'. ובענין קדשה לעת"ל ערמב"ם פ"ו הי"ד מביהב"ח ובראב"ד שם. ועי' אגדת שמואל על שמואל פי"ט כרמב"ם. ועי' ח"ס יו"ד סי' רל"ג אריכות בענין קדושת הר הבית בזה"ז, ובשו"ת מקום שמואל סי' ל"ז ומלא הרועים כלל קדשה לשעתה, ובקול סופר על משניות בסופו בקונטרס מאכילין קל קל אות כ"ב ובס' דרכי הוראה בהוספות לפרק ג'. ובעט סופר שם, וע"פ בחות יאיר סי' קצ"ג, ובס' פתיל תכלת דס"ג מהג' מראדזין ז"ל הביא ראי' על מצות תכלת בזה"ז. מהכפתור ופרח שרצה להקריב בזה"ז, והלא אין בגדי כהונה בזה"ז שאין תכלת וחלזון, ונ' לכאו' שהיה להם חלזון, אך אין ראי' שע"כ לא הי' רוצה להקריב ע"י כ"ג דהבגדי כהונה א"א לעשות, אבני חשן ואפוד דבעי שמיר וליכא וע"כ ע"י כהן הדיוט, ובבגדי כהונה לא בעי כלל תכלת:
ועי' בכרו"פ בקונ' בית הספק הא דמשיח לא יבא קודם אליהו דוקא בגאולה דבעתה אבל בגאולה דאחישנה אז יבא קודם ולא יהי' סדר זמנים כלל. ועי' בשערי תורה שנה י"ב חוב' ד' סי' י"ד, ועתו"ס פסחים קי"ד ב' ד"ה אחד, ובס' דרישת ציון במאמר קידושין דל"ח. ובהקדמה שם מהגאון מקיטנא ז"ל, ובספרו ישועות ישראל סי' ל"א סק"ג, וע"ע בשוח"ט תהלים י"ח כ"ז, ובזה"ק וישלח דק"ע, ובירושלמי פ"א ה"ב מברכות, ותנחומא ריש דברים, ועי' ג"כ בשו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' רי"ג, כ' ג"כ דאם יהי' אחישנה יהי' הכל במהירות, ועי' זהר וירא קי"ד קט"ז:
קי"ז:
ובראשית כ"ח א', ופקודי רכ"ח, ושמו"ר סופכ"ה, ואדר"נ פכ"א, ותרגום יב"ע ויחי מ"ט י"א, וז"פ ביה"ר אחר תהלים ותמהר ותחיש לגאלינו ותבנה בית מקדשנו, וע"ע בס' כורת הברית דט"ז, ובפתיל תכלת דס"ב ואם הייתי מעתיק כל דבריהם הי' קונטרס שלם, אך הרוצה יעיין בכל הציונים וימצא חדשות הרבה. כי רבות עמלתי בזה למצא ולציין כל הספרים הנ"ל:
פסוק ד:וישקהו ערש"י ובעה"ט, ובילקוט אמר עשו איני הורג את יעקב בקשת ובחצים אלא בפי ובשיני ומוצץ את דמו כו' אל תקרא וישקהו אלא וישכהו ונעשה צוארו של יעקב כשיש שנ' רשע יראה וכעס שיני' יחרוק ונמס. הנה מעשה אבות סימן לבנים ומתחלה חשב עשו להרגו בחצים זה רמז על העת שבאו להרוג את ישראל בכל מיני כלי זין וכל חבלי האינקוויזיציע עד ישוב מעבודת ה' ותורתו, וכשראו שבכל הגזירות לא פעלו כאשר זמם כי לא העבירו אותם מה' ותורתו. נתן עצה שטוב יותר להודות לו לאח לקרבהו ולנשקהו ללמד אותו לדבר בלשון עשו וממילא יאכל מה שעשו יאכל נבלות וטריפות. ובזה יציץ דם הנפש הישראלי וזה הרמז וישקהו הך נשיקה נשיכה הוא, אבל נצח ישראל לא ישקר ונעשה צוארו כשיש ומקיים תורת ה' על אף שונאיו ומנדי', ועז"נ רשע יראה וכעס שיניו יחרוק ונמס. וע"ע בהמקנה קידושין דכ"ט בד"ה ואפשר מ"ש בזה, ובקובץ דרושים ח"א כרך ב' סי' ל"ב:
פסוק ה:וירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן אלקים ערמב"ן דשאל גם על הנשים והשיב רק הילדים ע"ש ובס' מיני תרגומא הק' ג"כ כן ולא הביא הרמב"ן. ותי' דעיקר השאלה מי אלה לך הלא נשאת ב' אחיות ושאל מי אלה ב"לך" דייקא דהודעת ששמרת תרי"ג מצות, וע"ז השיב דלאו בעבירה דאי' בע"ז דנ"ד ב' בא על אשת חבירו בדין שלא תתעבר רק עולם כמנהגו נוהג, ורחל שהי' עקרה ובדרך נס ילדה בודאי לא עביד ה' ניסא לשיקרא, וש"מ דלא הי' בעבירה, דבחו"ל לא קיימו אבותינו התורה כמ"ש רמב"ן תולדות (כ"ו ה'), וגם ידוע דברי רמב"ן ושל"ה דבא"י שליט במדת הוי' ובחו"ל במדת אלקים, וזה אשר השיב הילדים אשר חנן אלקים את עבדך. ובס' מלאכת שמים על סת"ם כלל א' סק"ג כ' עפמ"ש המאירי, במשלי בדברו על מדות של אשת חיל שתהי' עוזבות מדות אבי' ומתנהגת במדת בעלה, ולפי"ז זה ששבח יעקב את נשי' שעזבו כל מדות הרעות שראו בבית אבותם וחמדו לקנות מדות טובות של בעליהן יעקב וכאלו גם הנשים הם יוצאי חלציו וז"ש הילדים אשר חנן א' את עבדך שגם הנשים יוצאי חלצי':
גם נ"ל ליישב דעשו כאשר ראה הנשים ואז נכנסה רוח קנאה בלבו וחמתו בערה בו על אשר לקח גם את לאה אשר ראוי' הי לו, כמו שדחז"ל ועיני לאה רכות שאמרו ב' בנים לרבקה וב' בנות ללבן הגדולה לגדול, אך מחמת בושה לא שאל על הנשים בלבד כ"א על כולם בכלל, אך בדרך אגב רמז כי לאה הי' ראוי' לו משו"ה אמר מי אלה לך דייקי שיבין יעקב כוונתו שאחת מהם הי' ראוי' לו, ויעקב אף שהבין כוונתו הראה לו כי מחזיק אותו לאדם ישר שאין דרכו לשאול על הנשים כמ"ש חז"ל על בועז ששאל למי הנערה הזאת, ומדייק הילדים שאלתך בודאי על הילדים המה אשר חנן ה', ועי' באלשיך בדרך זה. וע"ע בפנ"י:
פסוק ז:ותגש גם לאה וגו'. ערש"י למה כ' לאה קידם שיוסף קודם לאמו, וכ' בס' שם משמואל להג' מלבוב ז"ל דאי' בס' דברי שמואל טעם דהקדים אמהות לבנים ע"פ מד' והכני אם על בנים שאמר יעקב רבש"ע כ' אותו ואת בנו ל"ת ביום אחד, ואי' בחולין פ"ב אין לי אלא אותו וא"ב בנו ואותו מנ"ל, ודריש ממדרשא דאין חילוק. לכך נגשו אמהות תחלה, דידע יעקב דעשו לא יעבור מ"ש בתורה בפירוש אותו ואת בנו, אבל אם הי' נגשים הבנים תחלה חשש שמא לא ס"ל כדרשא, ואי' ברש"י ויגש (מ"ו ט"ו) אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב ואת דינה בתו תלה הזכרים בנקבות ונקבות בזכרים ללמדך איש מזריע תחלה כו', והק' מהרש"א דסותר עצמו מפ' ויצא (ל' כ"א) שלאה דנה בעצמה ונהפכה לנקבה משמע דדינה הי' מתחלה זכר ואיך תלה דינה ביעקב. וכ' בגלאנטי דדינה הי' מתחילה ועד סוף נקבה רק דמלאך החליף יוסף לבטן רחל, כמו שיסד הפייט עובר להמיר בבטן אחות. (וכ"כ בתרגום יונתן שם ל"ב כ"א והבאתי לעיל), וא"ש דאמהות הגשו מקודם משום אותו וא"ב אבל ביוסף ל"ש זה דיוסף הי' בבטן לאה ואח"כ נתחלף נמצא דעיקר אמו לאה. ושפיר אף דיוסף נגש מקודם רחל אם יפגע לשלוח יד יפגע תחלה בלאה. א"כ לא יפגע עוד ביוסף משום אותה וא"ב:
פסוק ט:יש לי רב אחי. ערש"י ובכת"א, וע"כ, ובתולדות נח דרוש א' דברים יקרים:
פסוק י:אל נא אם נא וגו'. עי' בנחל קדומים פ' ואתחנן ע"פ אעברה נא. וסיים אל תוסיף לדבר אלי עוד בדבר זה, והביא כי משה קבל ממלאכי מעלה כי אם יאמר בתפלה ב"פ נא אזי תפלתו אינה חוזרת ריקם, וכשהתפלל טל מרים אמר ב"פ נא. וכאן התחיל נא והי' בדעתו לומר עוד פ"א נא, ואמר ה' אל תוסיף לדבר אלי עוד בדבר הזה לומר עוד הפעם נא. ועפי"ז כ' בס' דברי יוסף דיעקב אמר ב"פ נא, וע"כ אמר כראות פני אלקים כלו' אקדם פניך באופן שאף ה' לא ישוב ריקם ועל כן תרציני. ובנח"ק כאן הביא דכוונת יעקב הי' אלקים דאסור להסתכל בקשת ולבנה, ובשעת נשיאת כפים לכהנים וזה מחמת הקדושה. וכן אסור להסתכל בפני רשע במגילה כ"ח א'. מצד סט"א. ויש הפרש בין ראי' להסתכלות, ומה דאסור היינו להסתכל אבל ראי' בעלמא לא, ויעקב בודאי לא הסתכל בפניו רק ראי' בעלמא, וחש שמא עשו יחרה אפו ויחשב כי זה בזיון לכן התנצל כי ע"כ ראיתי פניך בראי' קלה בעלמא כראות פני אלקים ג"כ אסור להסתכל רק בראי' בעלמא. ועי' יערות דבש ח"א דרוש ז' דלפעמים צדיק מביט ברשע שיש בפני' ניצוצות קדושות ורוצים לצאת וא"י לזוז ממקומם וצדיק מושך אלי' הנצ"ק ונשאר הרשע מת, וז"ש נתן עיני' בו ונעשה גל של עצמות. כאבן השואם שמושך הברזל אלי', ומ"ש אסור להסתכל ברשע זה לצדיק שאינו גמור ויש סכ"נ כמ"ש בברכות ד"ח צדיק ממנו בולע, צ"ג אינו בולע, ובעשו הי' נצ"ק שמזה יצאו שמעי' ואבטליון ור' מאיר, ולכן נקבר עשו במערת המכפלה ולכן ויצר לו שלא יהרוג אחרים היינו ר"מ שנקרא אחרים כמ"ש בהוריות י"ג ב', ור"מ בא מעשו בגיטין נ"ו ב' בנירון שהוא אדום ונתגייר ונפיק מיני' ר"מ, ולכן יעקב בכוון רצה להביט בפני עשו ללקט הנצ"ק לשאוב ממנו חיות הקדושה ולהכניעו תחתי' וכן הי' באמת ועמ"ש בזה באוה"ח פ' ויחי (מ"ז כ"ט), ובערבי נחל פ' בא, ועי' לעיל (ל"ב ח'):
פסוק יא:חנני עי' מגן אברהם סי' כ"ה סק"ח ובמחצית השקל שם בזה:
פסוק יב:ואלכה לנגדך. רש"י בשוה לך. ועי' בפ' וירא (כ"א ט"ז) ותשב מנגד תרגום יונתן ויתיבת לה לסטרא חד, ועי' בשו"ת נודע ביהודא מ"ת חו"מ סי' ל"ז מ"ש בזה לענין הלכה:
פסוק יג:ודפקום וגו' ערש"י ראיתי לפרש דיעקב הי' שומר שבת כמ"ש בב"ר פע"ט סי' ו' דיצא מכלל ב"נ אבל עשו ל"ה שומר להשוות ראייתו לראיית פני דב"נ ששבת חייב מיתה. א"כ אם הי' הולכין ביחד והי' עשו הולך בשבת ויעקב הי' שובת, א"כ ביום ראשון בשבת הי' צריך יעקב לילך מהלך ב' ימים שיגיע לעשו, וזה ודפקום יום היינו יום הראשון בשבת, ואם יוצרך לרדוף כל כך הצאן ימיתו:
פסוק יז:ויעקב נסע סכתה. ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת ע"כ קרא שם המקום סוכות, יל"ד תיבת לו מיותר דהבית לא עשה עבורו בלבד רק לכל בני ביתו, ואת"ל דהוא עיקר הול"ל לקרות שם המקום בית יעקב ועוד סכת ראשון חסר ושני מלא, ועי' בנח"ק דכל קניני עוה"ז הבל, וחסידים כל מגמתם לעוה"ב ושם הי' בונים בית ע"י תורתם ומצותם. ועוה"ד רק כאהל ארעי, ויעקב ויבן לו דייקי לעצמו העושר המדומה לא יתייחס לו רק ויבן לו בית עיקרו עוה"ב, ולמקנהו כלו' כל קנינו עשה סכת חסר עראי, ע"כ קרא שם המקום סוכות להודיע דכל עה"ז עראי רק מי שהוא בחוץ תיכף לא יוכל לעשותם עראי כמותו, ע"כ קרא סוכות מלא למען ידעו כי עה"ז עראי, ואח"כ ויבא יעקב שלם כי קנה השלימות:
והנה במצות סוכה יש להתבונן שצל ימינו כצל עובר, ובין לילה הי' ובין לילה אבד, ע"כ צריך לצאת מדירת קבע לישב בצלו של הקב"ה, ולעומתו מרמז שמיני עצרת לפתח תקוה להתחזק באמונה' כמו שנצא היום מאוהל ארעי לקבע לחדרים נאים כן ככלות יחינו נעלה במסלה העולה ל"ה. ושם יהי' עונג רוחני, ולכן נקרא חג האסיף, שכמו שכל ימי הקיץ עבדת חרשת וזרעת ואח"כ בזמן האסיף כשאספת הכל תשב בשלוה בביתך ותאכל במנוחה מה שעבדת בקיץ, כן מרמז שמ"ע אחר שיעזב אוהל עראי שב לדירת קבע ג"ע וכמו ששנות אדם נחלקים לג', עד כ' ימי עליה, עב מ' עמידה, ולהלן ירידה, כן ג' רגלים, פסח נגד עלי' שהטבע נתחדש והכל צומח מחדש, ושבועות נגד עמידה, וסוכות נגד ירידה, כי כל הפרחים יתחילו לנבול ולכמוש, ועלים ינשרו, וכמו כן חיבר שלמה ג' ספרים. שה"ש לפסח שהוא הילדות, משלי נגד עמידה, וקהלת שהוא מוסר ויראה נגד ימי ירידה וקוראים קהלת בסוכות, וז"פ באבות פ"ג שינה של שחרית, ויין של צהרים, ושיחת ילדים. וישיבת בתי כנסיות של ע"ה מוציאין את האדם מן העולם, שינה של שחרית כוונה לימי עליה שאז אוהב הבטלה, ושינה ויין צהרים ימי עמידה. שאז רודף אחר התענוגים ואם לא עסק בתורה בימי עלי' ועמידה ונעשה ע"ה מבלה ימי זקנותו בדברים בטילים ובשיחות ילדים מעשיות וכדומה, וז"ש בתהלים א' אשרי איש אשר ל"ה בעצת רשעים בזמן שהוא הולך בילדות. ובדרך חטאים לא עמד בימי עמידה. ובמושב לצים לא ישב. בימי שיבה אשר אין בכחו לילך ולעמוד ורק צריך לישב. גם אז לא ישב במושב לצים, אז אשרי לו, וז"פ בכל עת יהי' בגדיך לבנים. פי' הנוסע לדרך ויש לו עגלה וסוסים שלו. אז א"צ למהר עצמו רק בכל עת יצוה למשרתו לאסור מרכבתו, אך מי שאין לו' משלו. רק מצפה על הזדמנות. מוכרח לעמוד על אם הדרך, עם שקו ותרמילו מוכן ומזומן אולי תעבור עגלה. כן אדם לא ידע זמן מיתתו. ומוכרח תמיד להיות מוכן לנסיעה. וזה בכל עת יהי' בגדיך לבנים ועמ"ש בזה בפ' נח (ו' ט'):
פסוק יח:ויבא יעקב שלם. רש"י שלם בגופו בממונו ובתורתו והוא משבת ל"ג ב' ועי' במהרש"א, וי"ל דג' העמודים שעולם עומד עליהם תורה עבודה וג"ח, אברהם גמ"ח. יצחק עבודה יעקב תורה. ועמ"ש בפ' לך (י"ב ב'), וז"פ שלם בגופו עבודה מצות שבגופו שלם. בממונו בדברים הנוגעים לממון גמ"ח, בתורתו כפשוטו והמובחר שבאבות הי' שלם בכל ג'. עי' בשל"ה כאן, ובס' דברי גאונים כ' דק' למה בא עשו להלחם בדרך דוקא, רק דברכת יצחק לעשו והי' כאשר תריד., ואם אין יעקב עוסק בתורה יתגבר ידי עשו, ואי' אל תרגזו בדרך אל תעסקו בדבר הלכה, וז"ש בעמלק אשר קרך בדרך, וכן הי' כוונת עשו אם ימתין עד בא יעקב לביתו א"א להלחם בו, כי יעסוק בתורה ולא יגביר עלי' ולכך מיהר להלחם בו בדרך, ונמצא דמקודם ל"ה יכול ללמוד מחמת טרדת הדרך, אבל כשבא לשכם הי' שלם בתורתו, ובשם הגר"ש מאוסטריפאלי ז"ל כ' דאי' במו"נ דז' כוכבים שצ"ם חנכ"ל ד' מהם מורים על הטובה, חמה נוגה צדק כוכב. וג' על הרעה שבתאי מאדים לבנה. שבתאי מכה אדם בגופו, לבנה בתורה כי לא איברי סיהרי אלא לגירסא, מאדים מכה בממון, וז"ש ויבא יעקב שלם ר"ת שבתאי לבנה מאדים, ודחז"ל שלם בגופו נגד שבתאי, בתורתו נגד לבנה. בממונו נגד מאדים, עי"ל דאי' בפרקי היכלות שגביא"ל להציא"ל מטטרו"ן הלכו עם יעקב לשכם ואלו מלאכים גימ' גוף ממון תורה תתל"ח, וז"ש שלם ר"ת "שגביאל "להציאל מטטרו"ן. וז"ש שלם בגופו בממונו בתורתו:
פסוק יח:ויחן בשבת ל"ג ב', שתיקן להם מטבע שווקים ומרחצאות עי' במהרש"א, ומאד ק' על יעקב שלא הי' לו לתקן רק אלו דברים:
וי"ל שמדתו של יעקב אמת כמ"ש תתן אמת ליעקב. ותקן כל דבר לפי מדתו, ולא כ' עשה רק תיקן, שתיקן שיהי' המטבע נקי משמץ גזל כמ"ש הנביא כספך הי' לסיגים, ושווקים תיקן כי ע"פ רוב השווקים בערמה ותיקן שיהי' המסחר באמת ויושר, ומרחצאות כמ"ש רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם ותיקן להם שירחצו ממעשיהם הרעים. ובמד"ר פע"ט, תיקן להם תחומין. הד"א ששמר יעקב שבת. ותמו' למה זה לב"נ והחת"ס אמר דב"נ ששבת חייב מיתה, ועשירים דאינם רגילים לעשות מלאכה ושובתים בשבת. וממילא יתחייבו מיתה, ולזאת תיקן להם תחומין שיטיילו בכל יום יותר מתחום שבת ושוב לא שבתו בשבת ולא יתחייבו מיתה למ"ד תחומין דאו', וזה ויחן פני העיר פי' העשירים שנקראים פני העיר, ועי' בפרדס דוד. ועי' ביד משה על המ"ר מה רבותא דיעקב שמר שבת הא קיימו האבות כל התורה:
ובדב"ש כ' דכ' הקדמונים דיש מקומות שבמקום אחד הוא יום, ובשני הוא לילה באותו זמן ואיך ינהגו לענין שבת, וכ' בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' ע"ו. כי שבת ניתן לכל אחד לפ"מ שהוא שם ישבות ואף שבמקום אחר הוא חול עכשיו, ויש לעיין האבות ששמרו שבת ואם ירצו לקיים כמו שיהי' אחר מתן תורה, אז יצטרכו לשבות ב' ימים שיש חילוק במקומות ורק הם קיימו כפי שהוא בירושלים שנקרא טבור הארץ, וכמ"ש במדרש מעולם לא זזה שכינה אפי' בשבת שהוא חול, ותמוה, ובפר"ד דרוש כ"ג פי' דעיקר שבת בשמים כפי שהוא בירושלים. ומ"מ בכל מקום שהוא שבת לישראל לא זזה השכינה אף שהוא באמת חול ע"ש, ולפי"ז האבות קיימו שבת כפי ירושלים. וז"ש מה שהק' המפו' איך קיימו הא ב"נ ששבת ח"מ והם לא יצאו מב"נ רק להחמיר ולא להקל ולהנ"ל א"ש דקיימו כפי שהוא בירושלים ובמקום שישבו ל"ה שבת אז ועשו מלאכה, וזה"פ ב"נ ששבת ח"מ אפי' בשני בשבת והק' למה נקט שני, ולהנ"ל דיש הבדל בין שבת האמת בין האינו אמת כשיעור מעל"ע. אבל שני בשבת הוא חול באמת, וי"ל דיעקב כשבא לשכם וקבע תחומין מבעוד יום ושמר שבת ולא עבר על יום ולילה לא ישבותו. כי באמת הוא שבת לפי"מ שהוא בירושלים, ועכ"פ במקום שהי' שם לא שבת מעל"ע. ועי' בתפארת ישראל על משניות סיפ"א דברכות מ"ש בזה לענין ק"ש ותפלה במקומות שאין שם לילה כלל. מתי יהי' אצלם זמן ק"ש וציצית ושבת. ובמח"כ לא הביא הרדב"ז הנ"ל, וע"ע בספר הברית ח"א מאמר ד', ובארצות החיים להמלבי"ם בארץ יהודה סק"ג, ובס' אהל מועד ח"ב סי' ק"ד, ובקובץ כנסת חכמי ישראל סי' ב' אריכות בזה. ועי' לקמן בפ' ויגש (מ"ה ט'):
פסוק יט:ויקן את חלקת השדה. ערמב"ן לא רצה להיות אכסנאי ורק בתוך שלו וקנה להחזיק בארץ, ובראב"ע כ' כי מעלה גדולה לא"י מי שיש לו בה חלק חשוב הוא כחלק עוה"ב. וי"ל דמשום זה קנה המקום בשכם כדי שיהי' לקבר בנו יוסף, כמ"ש ביהושע כ"ד ואת עצמות יוסף קברו בשכם אשר קנה יעקב במאה קשיטה ויהי לבני יוסף לנחלה, ובאלשיך כ' לפי שמכרו ליוסף בכ' כסף שהוא מאה קשיטה, לכן קברו במקום שהי' לשבטים ירושה מיעקב שיהי' להם תקנה על עשרים כסף, וגם שרצה לשלם בעד מקום קבורת בנו כמו אברהם מעפרון, ודוד את גורן ארונה שלא רצו חנם. ועי' ס' נפלאות מתהשי"ת פי"ד בענין זה. ובמד' פ' חיי י' פעמים בני חת כנגד י' דברות ללמדך שכל חי שמברר מקחו של צדיק כמקיים י' דברות. ולפי הנ"ל יש בישוב א"י ב' פשטים ישיבה בא"י וגם לקנות אדמה. ועי' ירושלמי פז"ב תקנות שתקנו משום ישוב א"י עד שספרים שזכתה בהם א"י אסור להוציאם לחו"ל, ועי' בא"ו או"ח סי' ש"ו אהא דקונה בית בא"י כותבין אונו אפי' בשבת, שהביא ירו' שהובא בתמים דעים להראב"ד סי' קע"ה שב מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת, ועי' בשל"ה ושפת אמת להר"ם חאגיז, ואדרת אלי' פ' עקב, ובריב"ש סי' שפ"ז, ועקרי הד"ט או"ח סי' י"ד אות ק"ה, ובשו"ת חיים שאל סי' רמ"ד ע"ש ותמצא הרבה, ועי' במנחות מ"ד א' בתד"ה טלית שאין חיוב מה"ת על שוכר בית בחו"ל במזוזה, ועי' בס' גאולת ישראל שכ' פלא שהחרדים לא יהדרו לקנות בית דירה בא"י כדי להתחייב במזוזה מה"ת כמו בציצית דבעידן ריתחא מענשין אביטול מ"ע גם בשוא"ת:
ובגיטין ד"ח ב' לוקח בית בא"י כותבין אונו אפי' בשבת ע"י נכרי דאמירה לעכו"ם שבות ומשום ישוב א"י לא גזרו ובאו"ח סי' ש"ו סי"א פסק המחבר שאפי' הקנין מותר בשבת, ועי' במג"א סקי"ט, ולתוס' שם אין מתירים משום מצוה אחרת אמירה לעכו"ם, ואף להרמ"א דאינו מותר רק בכתיבה שלהם דרק מדרבנן, ונמצא דהוי שבות דשבות במקום מצוה ולכך לא גזרו, ולפי"ז לא חמור מצות ישיבת א"י משאר מצות דג"כ מותר שבות דשבות, אמנם המג"א סי' ש"מ סק"ז והב"ש באה"ע סי' קכ"ו ס"א הוכיחו דכתב שלהם הוי מלאכה דאו' בשבת ע"ש והנה במילה דשקולה כנגד כל התורה עי' נדרים ל"ג, אינו דוחה שבות לדעת תוס' ב"ק ד"פ ד"ה אומר, ובארץ ישראל דוחה הרי דגדולה, ובנטילת עצים יש משום ישוב א"י, עי' בב"מ דק"א בשדה מ"ט משום ישוב א"י ע"ש וברש"י, ולא תאמר דבבתים ליכא משום ישוב דמפורש בדק"ח ע"ב ארעא לבתי וארעא לזרעי ישוב עדיף ולית בה משום דינא דבר מצרא ע"ש ברש"י, ועכצ"ל דבנטיעות איכא ישוב גדול ואין ביכולתו לומר נטיעתי אני נוטל, אבל בבתים ליכא ישוב כל כך ע"כ לא עשו תקנה, ועי' חו"מ סי' קס"ח. וקפ"ה סקכ"ו ואו"ח סי' ש"ז סי"ח, ובהג"ה שם, ובנודע ביהודא מ"ת או"ח סי' ל"ג, ובס' שלום ירושלים מהגה"צ מקאצק ז"ל בסי' ה' אריכות בזה:
פסוק כ:ויקרא לו אל ערש"י ועי' שו"ת נודע ביהודא מ"ת או"ח סי' קכ"ו שנשאל מהגר"י פיק על מהרש"א יומא ע"ג ב', באורים ותומים ששבטי ישורון כתב שם, והק' המהרש"א שלא כ' שבטי ישראל, וי"ל דשם ישראל היינו שם יעקב משא"כ ישורון הוא שם המקום כפרש"י בחומש, ותמה שלא מצינו ברש"י בחומש שישורון שם המקום. ואולי בטעות כ' המהרש"א שעלה על זכרונו. רש"י בפ' ברכה ויהי בישורון מלך פרש"י ויהי הקב"ה והי' המהרש"א סבר שרש"י רצונו לפרש ישורון הקב"ה. ולא עיין אז ברש"י בפנים, אבל קשה לחשוב זאת על המהרש"א, וי"ל עפמ"ש רש"י פ' וישלח שהקב"ה קראו ליעקב אל, ואמרתי מי איכא מידי דלא רמיזי באורייתא בכל תנ"ך, שיהי' יעקב נקרא כן ולא מצינו רק יעקב וישראל וישורון, ואמרתי דבישורון מרומז כי אל על שם החוזק הוא וכמ"ש תוס' ר"ה בפירוש י"ג מדות, וישורון הוא מלשון שרר שהוא לשון חוזק כמו הכל שריר וקיים. ועי' בערוך שר, ולפי"ז ישורון הוא על שם אל שקראו הקב"ה. ושפיר כ' המהרש"א שהוא שם המקום ואם הוא קצת רחוק בכוונתו ומצאתי און לי בספרי הובא בילקוט ברכה רמז תקס"ג, ישראל אומר אין כאל ישורון ורוה"ק אומרת ישורון ישראל, ועי' בזית רענן שרוה"ק משיב שישורון הם כאל, ולפמ"ש ניחא. וע"ע מהרש"א מגילה י"ח ב' ורי"ף שם בע"י: