פסוק א:ויהי בעת ההוא. אין זה העת כאשר נמכר יוסף רק קודם המכרו, וכמוהו "משם נסעו הגדגדה" (דבר' יוד ז), "בעת ההיא הבדיל ד' את שבט הלוי" (שם שם ח), ושבט הלוי נבחר בשנה השנית, ונסעו אל גדגד בשנת הארבעים, ובמקומו אפרשנו ולמה הזכיר הכתוב זאת הפרשה במקום הזה והיה ראוי להיות אחר והמדנים מכרו אותו פרשת "ויוסף הורד מצרימה", להפריש בין מעשה יוסף בדבר אשת אדוניו, למעשה אחיו, והוצרכתי לפי' הזה, בעבור שאין מיום שנמכר יוסף עד יום רדת אבותינו במצרים רק כ"ב שנה והנה נולד אונן שהוא שני לבני יהודה, וגדל עד שהיה לו זרע וזה לא ימצא פחות מי"ב שנה, ועוד וירבו הימים, גם הרתה תמר והולידה פרץ והוא בא אל מצרים ויש לו שני בנים, ואל יקשה עליך דבר בצלאל כי בגעתי אל מקומו אפרשנו:
פסוק ב:איש כנעני. יש אומרים סוחר כמו "כנען בידו מאזני מרמה" (הושע יב ח), ועם תוספות יו"ד "ולא יהיה כנעני עוד" (זכריה יד כא) ויתכן להיות כמשמעו, וחז"ל אמרו כי וירד יהודה שירד מגדולתו וזה דרך דרש, כי הבא מפאת צפון של עולם לדרומו הוא יורד ואנשי המחקר יבינו כי זה אמת:
פסוק ח:ויבם אותה. טעמו אחר שאתה יבמה הראה היבום, וזהו בא אל אשת אחיך, ובפרשת כי ישבו אחים יחדו (דבר' כה ה) אאריך מעט אם ד' יאריך ימי עד הגיעי שם:
פסוק ט:כי לא לו יהיה הזרע. לא יקרא בשמו כטעם "והיה הבכור אשר תלד" (דברים כה ו):
פסוק ט:ושחת ארצה. היה משחית זרע הקרי ושופך לחוץ בארץ, ואתמה מבן תמים המזרחי שפי' ושחת ארצה, שעשה לה שלא כדרך הנשים בעבור שלא תהר, והנה שחת הארץ שלה כי עליו היא יושבת בארץ, וזה פי' שגעון, וחלילה חלילה להתגאל זרע הקדש בטנוף הטנוף:
פסוק ט:נתן זרע. כמו השלם:
פסוק יא:שבי אלמנה בית אביך. בחסרון בי"ת קודם בי"ת כמו "הנמצא בית ד'" (מ"ב יח טו):
פסוק יב:וינחם יהודה. פי' אחר שקבל תנחומין
פסוק יב:על על גוזזי צאנו, על תחת אל:
פסוק יד:ותכס. פועל יוצא, וטעמו ותכס עצמה:
פסוק יד:ותתעלף. טעמו שהסתירה פניה, וכן ויתעלף (יונה ד ח), הסתיר פניו בבגדיו, וקרוב מהם מעולפת ספירים (ש"ה ה יד):
פסוק יד:בפתח עינים. שם מקום, וי"א כי שני מעינות מים הי' בדרך, ויש להם כדמות פתח ומשם יעבור יהודה בשובו אל מקומו:
פסוק טו:כי כסתה פניה. פי' ותתעלף, והמפרש כי כסתה פניה במיני צבעונין והביא ראיה מבתו הבל הוא, כי אין מביאין ראיה מן השוטים גם נכון הוא מה שדרשו רז"ל שהיתה צנועה בבית חמיה:
פסוק יח:חותמך. מרב תאותו נתן ג' דברים ערבון על דבר קל ופי' קדשה בפסוק "לא יהיה קדש" (דבר' יג כה) אפרשהו:
פסוק כג:תקח לה. עזוב אותה ותקח הערבון:
פסוק כג:פן נהיה לבוז. ללעג שנתתי חותם ופתיל ומטה, ערבון על דבר קל כזה,
פסוק כג:ואני הנה שלחתי את הגדי הזה, ואתה לא מצאתה וזה אות כי תקח לה הערבון:
פסוק כד:כמשלש חדשים. בתוס' מ"ם קודם שלש ובימים בתוס' מ"ם אחר שלש:
פסוק כה:היא מוצאת. היה ראוי להיות כמו "מודעת זאת" (ישעי, יב ה) לולי העלם האל"ף כמשפטה:
פסוק כו:כי על כן לא נתתיה. כמו "כי על כן ראיתי פניך" (בראשית לג י) כטעם חז"ל הואיל ולא נתתיה, או טעמו עשתה כן כי לא נתתיה:
פסוק כח:ויתן יד. האחד מהם ולא נזכר שמו, כי עוד לא נקרא גם אלה במעשה פלא שנבקעו השליות יחד והשיב זה ידו ויצא אחיו:
פסוק כט:מה פרצת. כאדם שיפרוץ נדר ויצא ממנו והנה יש עליך משפט זה הפרץ, ואחרים אמרו שהוא כמו ופרצת (בראשית כח יד) והגאון אמר כי מה פרצת כמשמעו, רק עליך פרץ מגזרת "ויפרץ לרב" (בראשית ל, ל):