פסוק א:ויהי בעת ההיא וגו' ותמת בת שוע וגו'. הוא הפריד היסו"ד מכ"י לפיכך מתה אשתו, מאת אחיו נוטריקון מתה אשתו תאומתו, וגרשוהו אחיו א"ל הבאת עלינו מיתה שלא בעונתה, והכיר וידע עונו שבעון יוסף מתה והלך וירד לארקא היא, ארץ נוד שאמר גלות מכפרת עון. ויט עד איש עדולמי, שהיה מבני בניו של קין, עדלמ"י ע"ל דמ"י שהרגתי להבל אחי, ונתחבר עמו יהודה אמר אתה הרגת אחיך ואני גם כן גרמתי הריגה לאחי, עדולמ"י בגימ' קי"ן, וכדי שלא לפרסמו חסר הוא"ו וכתב עדלמ"י ע"ל דמ"י. וירא שם בת איש כנעני, שהיה הולך ובא מארקא לתבל ומתבל לארקא וכשמתה עלה משם, שנאמר ויעל על גוזזי צאנו, ולזה מתו ב' בניו שהיה יוסף בכור וגם היו מזוהמת קין מתו ובאו ממקום אחר, מיר"ה ע"ה בגימ' הו"א ב"ן קי"ן, וקרא לבן הראשון ער, כלומר ער אני על אותו עון, וקרא לבן השני אונן, והשלישי קראתו שלה, אמרה אולי בשוגג עשה מה שעשה או אולי הוא מכזב זהו והיה בכזיב וכו'. ויקח יהודה אשה לער בכורו ושמה תמר, למה אמר ושמה ולמה אמר לער בכורו ידוע הוא שער הוא בכורו שכן אמר ותהר ותלד ויקרא שמו ער וכו', אלא לומר לך שיהודה למד מזקנו אברהם שלקח ליצחק אשה הוגנת לו, כן עשה יהודה לבנו בכורו שהיה חביב עליו, לפיכך קרא אותו ער כלומר ער אני מאותו עון, וכל זה הוא לומר שהיה יוסף חביב עליו כמו שעשה בנימין שקרא לבניו על שם הצרות שאירעו ליוסף שהיה מצר עליו כבמדרש כן עשה יהודה, לזה ויקרא את שמו הוא קרא, אבל השני היא קראה שמו אונן על שם האנינות שראתה בו, א"כ לזה אמר לער בכורו מלא שהיה חביב עליו כמו שאמרנו. ושמה תמר, לומר ששמה מגיד לך בת מי היא, ב"ת ש"ם הבכו"ר ס"ת תמ"ר, לומר ששם היה בכור במעלה והכהונה היתה בבכור לזה והוא כהן, והיה מלך שלם ובן בתו שלמה, ולקחה לבכורו, ולפי שהיתה בת כהן והיתה תרומתו כלומר מטפה ראשונה, ולזה תמר תרם, ונאמר בתרומה וכל זר לא יאכל קדש ומתו בו כי יחללוהו, הקודש, ונאמר ובת כהן כי תהיה לאיש זר וסמיך ליה ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה וגו' וכל זר לא יאכל בו וגו', לז"א ויהי ער בכור יהודה שהעידה תורה שהוא בכור יהודה אבל היה זר שהיה מזוהמתו של קין ואינו כדאי להשתמש בקדש, לז"א בעיני ה' וימיתהו ה', ב"פ ה' לומר שהמיתו ברחמים לרחם עליו לזכך זוהמתו ולהביאו למקום קדוש, ולזה וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע ההגון לא יצא ממנו כי הוא ג"כ זר והיה אם בא גו' שלא היה גומר ביאתו בה מפחדו מאכילת קדש, כי האשה נקראת אכילה כאומרו כי אם הלחם אשר הוא אוכל, קראן לו ויאכל לחם, והוא לקחה שלא לעבור על דברי אביו שאמר לו בא אל אשת אחיך, וירע בעיני ה' אשר עשה, על שהיה משליך זרעו לבטלה וימת גם אותו, לומר שאין המיתה באה לו מצד שהוא זר כי גמר ביאה קונה והוא לא היה גומר ביאתו בה, אלא מצד שהוא משליך זרעו לבטלה, וזהו שאמר אשר עשה וימת וגו'. ויאמר יהודה לתמר כלתו, שראויה לו או שעתידה להיות לו לכלה שבי אלמנה בית אביך, כלומר לא נתחללה מקדושתה כמו שאמר ושבה אל בית אביה מלחם אביה תאכל כי לא נתחללה שאינם זרע פסול, שהרי אם יגדל שלה אחזור ולקחתיך, זה אמר לה לנחמה ובלבו היה שלא לקחתה כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו, ולפי שכסה ממנה לכן כסתה גם היא פניה. וירבו הימים וגו' ויעל על גזז"י, גימ' ז"ך, לזכך זרעו, וכן ע"ל גזז"י צאנ"ו עם הג' מלות גימ' זר"ע, ועלה מארקא לבקש לו אשה הגונה לו מתבל, הוא וחירה וגו' תמנתה ויגד, שהיתה תמהה, על עצמה, וזהו תמנתה תם מנתה ונשאת לשנים ומתו, עתה אסורה לינשא לג', שכן הלכה כחכמים שאמרו בתרי הוי חזקה, מיד אמר לה הנ"ה חמי"ך בגימ' חלק, זה הוא חלקך וזווגך. ותסר בגדי אלמנותה כי אין הנבואה שורה מתוך אנינות אלא מתוך שמחה, ותכס בצעיף, צעי"ף סודו ק"ן, ותתעלף שנתעלפה ופרחה נשמתה לעלות לקן צפור לאם הבנים לראות איזו בנים יעמדו ממנה אם תנשא לחמיה, כי פחדה שמא ח"ו יש פסול בדבר. ותשב בפתח עינים, פתח עינים גימ' חסר הנשמה, או חסרה נשמה, שנתעלפה כמו שאמרתי. בפתח עינים בגימ' תרע"א עם המלה, תרגום שער תרעא:
פסוק א:ובזוהר אחרי מות דף ע"א מאן פתח עינים כמה דאת אמר והוא יושב פתח האהל וכתיב ופסח ה' על הפתח וכו' וכתיב פתחו לי שערי צדק. עינים דכל עיינין דעלמא להאי פתחא מצפן. אשר על דרך תמנתה מאי תמנתה כמה דאוקימנא ותמונת ה' יביט, והכי אוקימנא תמר אוקימת מלה לתתא ופרחה פרחין ואניצת ענפין ברזא דמהימנותא ויהודה עוד רד עם אל ע"כ. יהודה תמר, במספר קטן א"ל. ראתה כי גדל שלה, הראוה הבנים שעומדים ממנה דוד משיח. גדל שלה, גימ' דוד משיח:
פסוק א:ובזוהר פרשת וישב דף קפ"א, ת"ח בגין דאיהי ידעת ידיעה אשתדלת בעסקא דא קודשא בריך הוא עבד סיועא בההוא עובדא ואתעב"ד מיד, וכלא הוה מינה. ואי תימא אמאי לא אייתי קודשא בריך הוא אינון בנין מאתתא אחרא אמאי מן דא אלא ודאי איהי איצטריכא לעובדא דא ולא אתתא אחרא ע"כ. אם כן ודאי כלא מינה וכן כ"ו פעמים כ"ו עולה יהוד"ה ותמ"ר, גם בזוהר שם תרין נשין הוו ומנייהו אתבני זרעא דיהודה ואתא מנייהו דוד מלכא ושלמה מלכא ומלכא משיחא ואלין תרין נשין דא כגוונא דדא, תמר ורות דמיתו בעליהו בקדמיתא ואינון אשתדלו לעובדא דא תמר אשתדלת לגבי חמוה דאיהו קריב יתיר לבנוי דמיתו מ"ט אשתדלת לגביה דכתיב כי ראתה כי גדל שלה, ובגין דא אשתדלת בעובדא דא ולבתר רות אשתדלת בעובדא דא לגבי דבועז דכתיב ותגל מרגלותיו ואשתדלת בהדיה ואולידה לעובד ומתרין אלין אתבני ואשתכלל זרעא דיהודה וקב"ה סייע בההוא עובדא וכלא הוה כדקא יאות ע"כ. תמר המ"ם במלואה גימ' פ' וחלוף פ' בא"ת ב"ש ו', א"כ תמר רו"ת, ולמה רות בחלוף לפי שבאה מעגלון, ועגלון בגי' קט"ן, חלפה המ"ם בוי"ו שחלופה פ' כמו שאמרנו וזכתה ויצא ממנה דוד ודוד הוא הקטן, תמר המ"ם באמצע והיא כפולה והיא נקראת בטן, ולזה והנה תאומים בבטנה, תמר גימ' שמש לכך נאמר כסאו כשמש נגדי ר"ת גימ' מלך, רו"ת גימ' קשו"ר, וכבר ידעת שדוד הוא הקשר שהכל תלוי בו, וזה ולשרקה, בני אתונו, ר' עקיבא ב"ן גרי"ם הי"ה:
פסוק א:שמעתי בשם הר' יעקב ארי"ז ז"ל שקבל מרבותיו, למה היחס והשררה והמלכות של ישראל יהיה על זה הדרך שהרואה יראה שח"ו יש בו צד ממזרות, וכן ענין בועז שלא הוליד מאשה אחרת אלא מבתו של עגלון שהוא ממואב, וכבר ידעת מואב מאין בא, ודוד ג"כ אמרו שנתאוה ישי לאמתו ואמר לה שתטהר מטומאתה והלכה ואמר' לגבירתה והלכה גבירתה וטהרה עצמה ובאה ולנה בבית האמה ובא ישי ושכב עמה בחושבו שהיא האמה ואח"כ נמצאת אשתו מעוברת ובחשבו שאינה מעוברת ממנו ולזה עשאו לדוד רועה כדי שהארי הדוב יהרגהו כי היה שונא אותו ואמו ג"כ שנאתו, ולזה אבן מאסו הבונים שהם אביו ואמו היתה לראש פינה, ורחבעם ג"כ מנעמה העמונית, אלא שעשה הקב"ה כן כדי להביא מלך המשיח בהיסח דעת כדי שלא יקטרג המקטרג כמו שאמר בזוהר, ת"ח תיאובתא דדרגין מסאבין לאו איהו אלא לקטרגא בסטרין קדישין יעקב דאיהו קדישא כלהו כמן ליה וקטרגו בהדיה בקדמיתא נשכיה חויא כד"א ויגע בכף ירכו וגו', ולזה רמזו ז"ל נחש מציאה משיח באין בהיסח הדעת של מקטרג, הלא תראה שנתנה תורה בהיסח דעתו של שטן, כמו שאמרו פרק ר' עקיבא בא שטן לפני הקב"ה ואמר לו תורה היכן וכו', א"כ עשה הקב"ה כן כדי שיסיח השטן דעתו ויאמר השררה והמשיח לא יבאו אלא מהיחס והקדושה ולא יבא על זה הדרך, וכן תמר במלואה תי"ו מ"ם רי"ש, גימ' זה"ו כד"י להסי"ח דע"ת השט"ן, עם ג' האותיות, והכל כמוס, וכן תמר במלואה בגי' אלף ו' אותיות פלא"ו, אל"ף פירוש מכוסה וכמוס, כמו כי יפלא תרגום ארי יתכסי וכו' וסימן ולא ידע, כי לוט הוא השטן מארי דלוטין, לא ידע בשכבה שיצא משם מי שנאמר בו כרע רבץ כארי שהוא על שלמה, ובקומה על מלך המשיח לא ידע שאלו יוצאים ממנה, כי הי"ת הסיח דעתו. ויט אליה, נטה לבו לה ונתאוה, כמו שאז"ל במדרש רמז הקב"ה לשר של תאוה, ולזה אמר לה הבה נא אבוא אליך, הב"ה ה"א בי"ת ה"א גימ' התאו"ה בא"ה גם ז"ה בי"ת ולא בית שוע, גם י"ב בי"ת, בך יושלם ביתו של יעקב שהוא י"ב. ותאמר מה תתן וגו' ויאמר אנכי, שהוא הקב"ה כביכול ישלח גד"י עזי"ם מ"ן הצא"ן גימ' זהו המשיח ע"ה, ותאמר אם תתן ערבון עד שלח"ך גימ' משי"ח, מכאן עד שיבא המשיח מי ירעה העם וינהגם ויתן להם רעבונם, ויאמר מה הערבון אשר אתן לך, אמר לה מ"ה שהוא הוי"ה במלואו הוא הערבון אשר אתן לך, ותאמר חותמך בבית ראשון שלמה המלך, חתמך גימ' מלך שלמה ע"ה וב' מלות, ופתילך בבית שני גימ' תקון שיחזור ויקימנו, גם לי מלכותי תשוב ומטך אשר בידך שלא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גולה, ויתן לה ויבא, שכיון למאמרה, ותהר לו לא שח"ו כוונה לאתנן שכוונה גם כן היא לו להעמיד ממנו מלכים ונביאים ויצא ממנה פרץ שפרץ ובא, שכשראה השטן שהוציא ידו זרח הסיח דעתו לומר מאחר שלא יצא ראשונה אין לו מלכות ובהיסח דעתו פרץ ויצא וזרח השמש, זרח וסמיך ליה ויוסף הורד מצרימה, שיצא מזרח ישעיה שאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כו' וזהו אשר על ידו השני שנבואת השני בידו ואמר אם יהיו חטאיכם כשני שלקח הכתונת וטבלו, כשלג ילבינו שעתיד להתכפר עונם, וזהו זרח ויוסף, בא זרח ורפא הירידה של יוסף הקדים רפואה למכה ויצא מאפלה לאורה שיוסף יורד ועולה שנאמר וירכב אותו במרכבת המשנה וכו') א"כ ויוסף הורד יורד ועולה וזורח: