פסוק יח:חוֹתָמְךָ וּמַטְּךָ וּפְתִילֶךָ. כְּפִי הַפְּשָׁט נִרְאֶה לִתֵּן טַעַם לָמָּה נָתַן עֵרָבוֹן דַּוְקָא שְׁלֹשָׁה אֵלּוּ, וְזֶה לְפִי שֶׁכַּוָּנָתוֹ הָיְתָה לְשֵׁם זְנוּת, וְהָיָה מְבַזֶּה חוֹתָם אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ אֲשֶׁר בִּבְשָׂרוֹ, וְהָיָה מְבַזֶּה גַּם מַטֵּה מוֹשְׁלִים אֲשֶׁר בְּיָדוֹ אֲשֶׁר בּוֹ יִהְיֶה רוֹעֶה וּמַנְהִיג, אֲשֶׁר נִצְטַוָּה בְּ״לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים״ (דברים יז:יז), כִּי לֹא יִתָּכֵן שֶׁרוֹעֶה יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה רוֹעֶה זוֹנוֹת, וְהָיָה מְבַזֶּה גַּם מִצְוַת צִיצִית הַמַּצִּילִין מִן הָעֲרָיוֹת, כְּמַעֲשֶׂה הַהוּא (מנחות מד) שֶׁשָּׂכַר זוֹנָה בְּעַד אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וְנִצַּל עַל יְדֵי מִצְוַת צִיצִית, וְזֶה לֹא נִצּוֹל. וּבְזֶה מְיֻשָּׁב מַה הִגִּיד לָנוּ הַכָּתוּב בָּזֶה שֶׁנָּתַן שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה לְמַשְׁכּוֹן, לְפִי שֶׁבָּא לְתָרֵץ לָמָּה לֹא זָכַר בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, וּבְמַטֵּה מוֹשְׁלִים אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וּבְצִיצִית שֶׁבִּבְגָדָיו, אֶלָּא לְפִי שֶׁנָּתַן שְׁלָשְׁתָּן עֵרָבוֹן וְהָיוּ מְבֻזִּים בְּעֵינָיו, עַל כֵּן לֹא זָכַר בַּחוֹתָם שֶׁבִּבְשָׂרוֹ, לְפִי שֶׁנָּתַן מִיָּדוֹ סְתָם חוֹתָם שֶׁבְּיָדוֹ, עַל כֵּן לֹא הָיָה לוֹ דָּבָר הַמַּזְכִּירוֹ בַּחוֹתָם שֶׁבִּבְשָׂרוֹ. וְגַם הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נָתַן מִיָּדוֹ, גַּם ״פְּתִילֶךָ״ הַיְינוּ הַצִּיצִית נָתַן לָהּ, עַל כֵּן לֹא הָיָה לוֹ דָּבָר שֶׁיַּצִּילוֹ מִן הַזְּנוּת.
פסוק יח:וּמִדְרָשׁוֹ הוּא, לְפִי שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֵרַע לָאָבוֹת הָיָה סִימָן לַבָּנִים אַף עַל פִּי שֶׁהָאָבוֹת לֹא נִתְכַּוְּנוּ לָזֶה, כָּךְ בְּסִפּוּר זֶה פֵּרַט לְךָ עִנְיָנִים הַנַּעֲשִׂים בַּמַּעֲשֶׂה הַהוּא לְהוֹדִיעַ אֶת אֲשֶׁר יִקְרֶה לַבָּנִים בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, יַעַן כִּי הַיּוֹצֵא מִבִּיאָה זוֹ הִיא שֶׁמִּמֶּנָּה נוֹלַד הַגּוֹאֵל לְ״שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל״ (ירמיהו נ:יז), לִשְׁלֹחַ מֵהֶם הַצָּפִיר וְהַשָּׂעִיר מֶלֶךְ יָוָן וּשְׁאָר מַלְכֵי הָאוּמּוֹת דְּמַסְגֵּי בְּרֵישָׁא בְּהַצְלָחָתָם כִּגְדִי זֶה, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא (שבת עז:) ״לָמָּה עִזֵּי מַסְגֵּי בְּרֵישָׁא?״ וּמַסִּיק כִּבְרִיָּתָא דְּעָלְמָא דִּבְרֵישָׁא חֲשׁוֹכָא וַהֲדַר נְהוֹרָא. וּבְלִי סָפֵק שֶׁשְּׁאֵלָה זוֹ הָיְתָה עַל צַד הָרֶמֶז לָמָּה הָאוּמּוֹת קוֹדְמִין לְיִשְׂרָאֵל בְּהַצְלָחָתָם, וּמְתָרֵץ כִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁמִּתְּחִלָּה שִׁמֵּשׁ הַחֹשֶׁךְ וְאַחַר כָּךְ הָאוֹר, כָּךְ הָאוּמּוֹת הַהוֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ תַּשְׁמִישָׁם בָּעוֹלָם הַזֶּה תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ שִׁמֵּשׁ אוֹר יִשְׂרָאֵל. וְאֵין כָּאן מְקוֹמוֹ לְהַאֲרִיךְ מִזֶּה.
פסוק יח:זֶה שֶׁאָמַר כָּאן ״מַה תִּתֶּן לִּי״. מַה יִּהְיֶה תַּכְלִית בִּיאָה זוֹ, וְהֵשִׁיב ״אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים״ (בראשית לח, יז) הַיְינוּ מַלְכֵי בָּבֶל הָעִזִּים מִן הַצֹּאן. ״שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל״ (ירמיהו נ, יז), עַל יְדֵי הַגּוֹאֵל שֶׁיִּוָּלֵד מִבִּיאָה זוֹ. וּמָה הָעֵרָבוֹן, בַּמֶּה יִהְיוּ בְּטוּחִים שֶׁיִּהְיֶה כָּךְ, וְשָׁלַח חוֹתָם וּמַטֶּה וּפְתִיל (בראשית לח, כה) רֶמֶז לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מְמֻשְׁכָּנִים כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת. מַשְׁכּוֹן רִאשׁוֹן הוּא חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּהַיְינוּ שֵׁם שֶׁל יָ״הּ אֲשֶׁר חָתַם ה׳ עַל הַשְּׁבָטִים, הָרְאוּבֵנִי הַחֲנוֹכִי הַפַּלּוּאִי, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת פִּנְחָס (במדבר כו, ה). וּמַה שֶּׁקָּדְמָה הֵ״א לְיוֹ״ד בְּמִלַּת ״הַחֲנוֹכִי״, לְפִי שֶׁכָּךְ הַמִּדָּה בְּכָל חוֹתָם שֶׁבְּטַבַּעְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָקוּק שֵׁם יָ״הּ כְּסִדְרוֹ, וְאַחַר שֶׁנֶּחְתַּם עַל הַשְּׁבָטִים נִתְהַפְּכוּ הָאוֹתִיּוֹת כְּדֶרֶךְ כָּל חוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, יד) ״תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹמֶר חוֹתָם״. וְחוֹתָם זֶה מְמֻשְׁכָּן, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ שְׁכִינָה הָיְתָה עִמָּהֶם, וְשֵׁם שֶׁל יָ״הּ דְּהַיְינוּ הַחוֹתָם אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת בִּמְלוֹאוֹ עַד שֶׁיִּגָּאֲלוּ הַבָּנִים וְיִהְיוּ מְסֻבִּים עַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז, טז) ״כִּי יָד עַל כֵּס יָ״הּ״. מַשְׁכּוֹן שֵׁנִי הַיְינוּ אָלֶ״ף שֶׁל כִּסֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי יָד עַל כֵּס יָ״הּ״, כִּי אֵין הַשֵּׁם שָׁלֵם וְאֵין הַכִּסֵּא שָׁלֵם עַד לֶעָתִיד. וְהַיְינוּ ״פְתִילֶךָ״ הַצִּיצִית, כִּי תְּכֵלֶת דּוֹמָה לַיָּם וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד (מנחות מג:), וְאִם כֵּן הַתְּכֵלֶת שֶׁבַּצִּיצִית מַזְכִּיר הַכִּסֵּא הַכָּבוֹד. וֶהֱיוֹת הַפְּתִיל עֵרָבוֹן רֶמֶז לֶהֱיוֹת הַכִּסֵּא קְצָת מְמֻשְׁכָּן, וְלֶעָתִיד יִהְיֶה הַשֵּׁם שָׁלֵם וְהַכִּסֵּא שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלב, יג) ״אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ״, כִּי אוֹתִיּוֹת אִוָּה מְמַלְּאִים הַשֵּׁם וְהַכִּסֵּא.
פסוק יח:דָּבָר אַחֵר, ״פְּתִילֶךָ״ רֶמֶז לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ״וְקִצֵּץ פְּתִילִים״ (שמות לט ג) בַּמִּשְׁכָּן וּבְכָל כֵּלָיו, וְנִתְמַשְׁכְּנוּ כֻּלָּם כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (שמות רבה נא ג) ״אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן״, שֶׁנִּתְמַשְׁכֵּן שְׁנֵי פְּעָמִים בַּעֲוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כוּ׳. ״וּמַטְּךָ״ הַיְינוּ מַשְׁכּוֹן וָא״ו אֵלִיָּהוּ, כִּי צוּרַת הַוָּא״ו כְּצוּרַת הַמַּטֶּה, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדרש חסרות ויתירות) שֶׁנִּכְתַּב חֲמִשָּׁה פְּעָמִים ״אֵלִיָּהוּ״ חָסֵר וָא״ו, וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים כְּתִיב ״יַעֲקוֹב״ מָלֵא בְּוָא״ו, כִּי אֵלִיָּהוּ נָתַן אוֹתָם מַשְׁכּוֹן לְיַעֲקֹב שֶׁיָּבֹא וְיִגְאַל אֶת בָּנָיו. וְאוּלַי שֶׁלְּכָךְ לָקַח לְמַשְׁכּוֹן וָא״ו, רֶמֶז לְמַטֶּה וְשֵׁבֶט מוֹשְׁלִים שֶׁבְּיַד יְהוּדָה יִהְיֶה מְמֻשְׁכָּן כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה. אוֹ רֶמֶז לְוָא״ו שֶׁל שֵׁם הַגָּדוֹל הַמְּמֻשְׁכֶּנֶת, כִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁים כִּי אִם בְּשֵׁם שֶׁל יָ״הּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁנָּתַן לוֹ אֵלִיָּהוּ תְּקִיעַת כַּפּוֹ שֶׁיִּגְאָלֵם, וַחֲמִשָּׁה אֶצְבָּעוֹת שֶׁל הַכַּף דּוֹמֶה לַחֲמִשָּׁה וָוִי״ן. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים בְּרוּרִים לַמֵּבִין, וּכְבוֹד ה׳ הַסְתֵּר דָּבָר, יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח.
פסוק כט:וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ. אַרְבַּע יָדוֹת כְּתוּבִים כָּאן כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה חֲרָמוֹת שֶׁמָּעַל עָכָן שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ, רָמַז דָּבָר זֶה כָּאן לְהוֹרוֹת שֶׁבַּעֲבוּר שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ עָכָן עַל כֵּן לֹא יִצְלַח לִמְלוּכָה, כִּי ״מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה״, (משלי כט ד) כִּי אִם יִטֶּה אַחַר הַבֶּצַע יָבֹא לִידֵי קַבָּלַת שֹׁחַד, עַל כֵּן הֵשִׁיב אָחוֹר יָדוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ הַבְּכוֹרָה וְהַמְּלוּכָה.
פסוק כט:וְהִנֵּה מָקוֹם אִתִּי, לְפָרֵשׁ אַרְבַּע יָדוֹת אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם רֶמֶז עַל אִישׁ חוֹמֵד מָמוֹן וְאֵינוֹ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ, יֵשׁ בְּיָדוֹ מָנֶה מִתְאַוֶּה מָאתַיִם כוּ׳, וְהִנֵּה כָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי יָדַיִם אֲשֶׁר בָּהֶם עָמֵל וְטוֹרֵחַ לְהַשִּׂיג מְלֹא חָפְנָיו בְּכֹחוֹ וְעֹצֶם יָדוֹ כְּפִי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, וְאִם כֵּן כָּל אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ מוּשָּׂג מִשְּׁתֵּי יָדָיו, וְאִם אֵינוֹ מִסְתַּפֵּק בְּמַה שֶּׁחֲנָנוֹ אֱלֹהִים מְלֹא חָפְנָיו הֲרֵי הוּא חוֹמֵד עוֹד מְלֹא חָפְנָיו דְּהַיְנוּ כְּדֵי מְלֶאכֶת אַרְבַּע יָדַיִם, כֶּפֶל מִן הַמּוּשָּׂג בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וְהוּא בְּעֶצֶם הַשִּׁעוּר שֶׁל בַּעַל הַמָּנֶה הַחוֹמֵד מָאתַיִם, דְּהַיְנוּ כֶּפֶל מִכְּדֵי הַמּוּשָּׂג לוֹ כְּבָר מִשְּׁתֵּי יָדָיו. וְכָל חוֹמֵד מָמוֹן אֵינוֹ בַּעַל צְדָקָה, עַל כֵּן לֹא יִצְלַח לִמְלוּכָה, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין מט) שֶׁבִּזְכוּת שֶׁעָשָׂה דָּוִד מִשְׁפָּט לָזֶה וּצְדָקָה לָזֶה הָיָה יוֹאָב מְנַצֵּחַ בַּמִּלְחָמָה. עַל כֵּן נֶאֱמַר אֵצֶל יְהוּדָה (דברים לג ז) ״יָדָיו רָב לוֹ״, ״יִרְבּוּ לוֹ״ מִבָּעֵי לֵיהּ, כִּי ״יָדָיו״ שְׁתַּיִם בְּמַשְׁמָע וְ״רָב״ לְשׁוֹן יָחִיד, אֶלָּא שֶׁהוֹרָה שֶׁלֹּא הָיָה חוֹמֵד מָמוֹן שֶׁל שְׁתֵּי יָדַיִם הַנּוֹסָפִים, כִּי שְׁתֵּי יָדָיו רַב לוֹ דַּי לוֹ, כִּי ״רַב״ הוּא מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן ״דַּי״, כְּמוֹ ״רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף״ (דברים ג כו), וְרָמַז שֶׁהָיָה דַּי לוֹ בַּעֲמַל שְׁתֵּי יָדָיו, כִּי לֹא בִּקֵּשׁ עוֹד עַל שְׁנַיִם, לְפִיכָךְ ״וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה״ (דברים לג ז), כִּי הִסְתַּפְּקוּת זֶה סִבָּה אֶל הַצְּדָקָה אֲשֶׁר בִּזְכוּתָהּ אוֹיְבִים נוֹפְלִים לְפָנָיו, וּרְאָיָה מִיּוֹאָב, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיב ה) ״טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה״ וְגוֹ׳ ״נָכוֹן לִבּוֹ לֹא יִירָא עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה בְצָרָיו״ (שם ח), וְכֵן מַסִּיק בְּבָבָא קַמָּא (יז.) שֶׁהָעוֹסֵק בִּגְמִילוּת חֲסָדִים אוֹיְבָיו נוֹפְלִים לְפָנָיו חֲלָלִים. לְכָךְ נֶאֱמַר שֶׁבִּזְכוּת שֶׁ״יָדָיו רַב לוֹ״, עֲמַל הַמּוּשָּׂג מִשְּׁתֵּי יָדָיו רַב לוֹ וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ מוֹתָרוֹת וְאָז הוּא בַּעַל צְדָקָה, עַל כֵּן ״וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה״, וְזֶה נֶאֱמַר עַל יְהוּדָה הַבָּא מִפֶּרֶץ. אֲבָל זֶרַח לֹא הָיָה ״יָדָיו רָב לוֹ״, אֶלָּא בִּקֵּשׁ עֲמַל אַרְבַּע יָדוֹת וְחָמַד מָמוֹן שֶׁאֵינֶנּוּ רָאוּי לוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אֵצֶל עָכָן (יהושע ז כא) ״וָאֶחְמְדֵם וָאֶקָּחֵם״, עַל כֵּן הוּשַׁב אָחוֹר יְמִינוֹ כְּמֵשִׁיב יָדוֹ, כִּי לֹא לוֹ יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה וְהַמְּלוּכָה כִּי כָל מֶלֶךְ צָרִיךְ לְנִצְחוֹן הָאוֹיְבִים וְהוּא לָאו בַּר הָכֵי כָּאָמוּר.
