פסוק ב:כנעני. סוחר. כמו כנעניה נכבדי ארץ.
פסוק ה:בכזיב. שם מקום. והנה ספר שהוא היה בכזיב בלדתה אותו לפי שלא היה שם יהודה שאלו היה יהודה שם היה הוא קורא שם לבנו לא אמו כי כבר קרא הוא שם לראשון והיא לשני והיה ראוי שיקרא שם לשלישי.
פסוק יד:ותתעלף. הוא עניין כסוי והקפה ר"ל שכבר הקיפה הצעיף סביב ראש ההקף אחר הקף עד שנשלם לה כסוי פניה באופן שמכסות פניהם הנשים בצעיף.
פסוק יד:בפתח עינים. במקום נגלה ונראה ששול בו עין בקלות.
פסוק טו:כי כסתה פניה. ולזה לא הכירה שאם היה מכירה לא היה חושב אותה לזונה.
פסוק יח:ופתילך. היא אדרתו תרגום אדרת שושיפא.
פסוק כא:הקדשה. היא האשה המזומנת לתשמיש לכל והיא המופקרת.
פסוק כג:תקח לה. הערבן. וישאר לה.
פסוק כג:פן נהיה לבוז. אם יתפרסם זה הפועל המגונה.
פסוק כג:הנה שלחתי הגדי הזה. שהו' מופלג במינו.
פסוק כג:ואתה לא מצאתה. הנה בודאי היא לא רצתה לגלות שהיא הקדשה כדי שישאר לה הערבון.
פסוק כד:הוציאוה ותשרף. זה לאות על מעלת האבות בארץ ההיא כי יהודה לבדו שפט אותה לשריפה והיו משלימים מצותו.
פסוק כו:צדקה ממני. יותר ממני צדקה בזה הפועל כי כבר עשקתי ממנה חוקה כשלא נתתיה לשלה בני ולזה היה ראוי שאיבם אותה כי כן היה נהוג קודם מתן תורה שהיותר קרוב מיבם והיא השתדלה שיגיע לה ממני היבום. והנה לא יסף יהודה עוד לדעתה ליראתו שמא ימות כבניו כי היא מוחזקת שימותו אנשיה. וראוי שתדע שזאת הפרש' לא היתה אחר מכירת יוסף אבל היו קצת דברי הספור בעת מכירת יוסף. ולזה אמר שזה היה בעת ההיא וזה שאי אפשר שישלם זה העניין כולו אחר מכירת יוסף כמו שביאר החכם אבן עזרא. ואל יקשה בעיניך איך היה יהודה נפרד מאחיו קודם מכירת יוסף והנה הוא היה עם אחיו במכירתו כי הוא היה הולך ושב והנה היה לו לבדו צאן מלבד צאן אביו וזה הצאן אולי היה משלל שכם והנה הפסיק בזה הספור מה שהחל לספרו מיוסף להודיע ההבדל שהיה בין יוסף ויהודה בענין גלוי העריות.