וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר. אומר ה"ר נתן בר' יוסף מהו דכתב הכא ויקרא אל משה וגבי בלעם כתיב ויבא אלהים אל בלעם. משל למלך היושב בהיכלו הוצרך לדבר עם מצורע אחד יצא לקראתו עד פתח טרקלין ביתו. ודבר עמו שם כדי שלא יכנס וימאס את היכלו. הוצרך לדבר עם אחד מן השרים קורא לו ומדבר עמו בהיכלו. ולפי הפשט לפי שנא' כן וכבוד ה' מלא את המשכן ולא יכול משה לבא אל אהל מועד הוצרך לקרותו ולהרשותו ליכנס. וכן בהר סיני מצינו שכסהו הענן כתיב ויקרא אל משה. ולא כתיב ה' דאכבוד ה' דכתיב לעיל קאי:
פסוק א:
וידבר ה' אליו. כתוב בתורת כהנים למעוטי אהרן דא"ר יהודה בן בתירא בי"ג מקומות כתוב וידבר ה' אל משה ואל אהרן וי"ג מיעוטים כתיב למעוטי אהרן. ומפרש בתורת כהנים דכל היכא דכתי' ואל אהרן אמר למשה שיאמר לאהרן. והקשה ה"ר בכור שור כיון דבשביל שאמר למשה שיאמר לאהרן כתיב וידבר ה' אל משה ואל אהרן. א"כ בכל התורה כולה היה לו לכתוב וידבר ה' אל משה אל בני ישראל. שהרי אומר הקב"ה שיאמר אל בני ישראל לכך נראה לומר דה"ק ללמדך שלא לאהרן נאמר שום ציווי אלא למשה וכל עיקר הדבור היה עם משה כאשר ידבר איש אל רעהו. כדכתיב כה תאמר. כה תדבר. כה תעשה. ואהרן היה שומע קול השכינה והדבור היה מתיחד אליו. ולכל הנביאים לא היה הדבור מתיחד אליהם אלא בחלום או ע"י מלאך או לפעמים שומעים קול שהיה אומר כן יהיה. ומה שכתוב על הנביאים ויהי דבר ה' אלי לאמר ה"ק בא באזני בא קול הדבור. ולפי פי' זה לא גרסי' בתורת כהנים שיאמר לאהרן. ודוחק הוא לומר כן ולמחוק גירסא דסיפר' על כך ולכך י"ל כיון דכתיב וידבר ה' אל משה ואל אהרן יש להשוותם לדבור ואם לא מפני כח המיעוטים הייתי אומר שהקול יוצא לשניהם יחד ומכח המיעוטים נתמעט אהרן לגמרי שלא היה שומע הדבור כלל. והא דכתי' וידבר ה' אל משה ואל אהרן. ה"ק אמר למשה שיאמר לאהרן להיות שליח בדבר כמוהו ובשליחות הדבור הושוו. ג"ן. עוד כתיב בתורת כהנים אחר כך. יכול שמע קול הקריאה ת"ל קול לו קול אליו משה שמע ישראל לא שמעו. והעולם מקשים היכן מצינו האי קרא דקול לו וקול אליו שהביא רש"י. צ"ע. וי"ל דה"ק ת"ל קול לו קול אליו מדהו"לל וידבר ה' לו והיינו מפרשים עליו כמו כל לי ולו הסמוכים אצל דיבור והיה נראה שלא נאמר לו הדיבור לכך כתב אליו שאין לפרשו אלא שלמשה עצמו נאמר כך שמעתי:
פסוק ב:
מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן. כתיב בתורת כהנים למדנו ענותנותו של הקב"ה שלא הטריח ישראל להקריב אלא דבר המצוי בידם:
פסוק ד:
לכפר עליו. לפי הפשט כשאדם אוכל חלב בשוגג מביא חטאת. ואם ספק בידו מביא אשם תלוי ופעמים שהוא סבור בודאי שאכל שומן והוא אכל חלב והעולה מכפרת לו מה שלא ידע:
פסוק ח:
וערכו בני אהרן. כ' אצל בקר גדול ובבן צאן קטן. כתב וערך והפשיט את העולה לפי שמצינו בפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שהכל נשרף עור ובשר ופרש כאן כתב אע"פ שכולה כליל צריכה הפשט:
פסוק יג:
והקרב והכרעים ירחץ במים. שזה בא על שלחן של מלך וצריך לעשות בכבוד:
פסוק יג:
ונמצה דמו על קיר המזבח. לפי שדם העוף אינו מקובל (על) במזרק שאם היה מקובל בכלי לה"י יכול ליקח ממנו להזות לפי' מולק העוף בראש המזבח שימצה הדם מיד על המזבח: