לרצנו. לרעוא לה. ינרצה, ויתרעי לה. סובר ששב על המקריב וכדרשת רז"ל"כופין אותו עד שיאמר רוצה אני".
פסוק ז:
בני אהרן הכהן, בני אהרן כהנא. ולא כהניא כמ"ש בקצת חומשים, וכ"ה בחומשי רוו"ה.
פסוק ח:
הפדר, תרבא. עמ"ש הרמב"ן שפדר הוא חלב הפרוס ומבדיל בין הקרבים אבל הת"א אין לו הפרש.
פסוק ט:
ירחץ, יחלל. בכל הדברים הצריכים רחיצה ית' "יסחי" ובדברים המטונפים הצריכים נקיון רב ית' "חלל" מל' "דחליל בי טבחא" בש"ס (חולין קי"ג ע"א).
פסוק י:
מן העזים, מן בני עזיא. ר"ל זכרים, כי עז בל' ארמית מוסב רק על נקבה.
פסוק יא:
ירך, צדא. לעיל (שמות מ' כ"ב) הגהנו "שדא" ופה צ"ע, אבל המעיין היטב בהתרגומים יראה כי מלת "צידא" בארמית תורה על ההתקרבות אל הדבר ולא כמלת "צד" בעברית ולכן נראה להגיה גם פה "שדא", ובכ"י שלי "צידא" וכ"ה בכ"י שלי ורק בכ"י א' נמצא באתר.