פרשנים על הפרק
📜
תרגום אונקלוסאונקלוס17 פסוקים📜
תרגום יונתןיונתן בן עוזיאל17 פסוקים📜
רש"ירש״י61 פסוקים📜
רבינו חננאלרבנו חננאל1 פסוקים📜
ריב"איהודה בן אליעזר12 פסוקים📜
דעת זקניםתוספות11 פסוקים📜
רשב"םרשב״ם12 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא32 פסוקים📜
חזקוניחזקוני53 פסוקים📜
רמב"ןרמב״ן15 פסוקים📜
הדר זקניםתוספות7 פסוקים📜
רא"שרא"ש8 פסוקים📜
בעל הטוריםיעקב בן אשר20 פסוקים📜
קיצור בעל הטוריםיעקב בן אשר7 פסוקים📜
רלב"גרלב"ג94 פסוקים📜
רלב"ג ביאור המלותרלב"ג18 פסוקים📜
פרדס יוסףלא ידוע45 פסוקים📜
שפתי כהןלא ידוע15 פסוקים📜
צרור המוראברהם סבע15 פסוקים📜
מזרחיאליהו בן אברהם מזרחי63 פסוקים📜
תולדות יצחקיצחק בן יוסף קארו3 פסוקים📜
אברבנאלאברבנאל25 פסוקים📜
ספורנוספורנו4 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי11 פסוקים📜
לבוש האורהר' מרדכי יפה8 פסוקים📜
יריעות שלמהמהרש"ל1 פסוקים📜
עמר נקאלא ידוע20 פסוקים📜
תורת משה (אלשיך)אלשיך40 פסוקים📜
גור אריהמהר"ל67 פסוקים📜
דברי דודדוד הלוי סגל24 פסוקים📜
כלי יקרשלמה אפרים מלונטשיץ22 פסוקים📜
שפתי חכמיםשבתי בס75 פסוקים📜
תפארת יהונתןיהונתן אייבשיץ11 פסוקים📜
אור החייםחיים בן עטר59 פסוקים📜
משכיל לדודדוד פארדו33 פסוקים📜
אדרת אליהואליהו בן שלומו זלמן מווילנה67 פסוקים📜
מיני תרגומאישעיה פיק ברלין2 פסוקים📜
נחלת יעקביעקב בן יעקב משה מליסא2 פסוקים📜
נחל קדומיםר' חיים יוסף דוד אזולאי6 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי6 פסוקים📜
נתינה לגרהרב נתן מרקוס אדלר6 פסוקים📜
הכתב והקבלהיעקב צבי מקלנבורג20 פסוקים📜
העמק דברנפתלי צבי יהודה ברלין24 פסוקים📜
הרחב דברנפתלי צבי יהודה ברלין1 פסוקים📜
פירושי רד"צ הופמןדוד צבי הופמן138 פסוקים📜
תורה תמימההרב ברוך הלוי אפשטיין111 פסוקים📜
צפנת פענחיוסף רוזין10 פסוקים📜
ברכת אשראשר וסרטיל36 פסוקיםמאמרים על הפרק
כלי יקר
שלמה אפרים מלונטשיץ
פסוק א:
וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וְגוֹ׳. אָלֶ״ף שֶׁל וַיִּקְרָא קְטַנָּה, כְּאִלּוּ נֶאֱמַר ״וַיִּקָּר״, וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר לְהַשְׁווֹת נְבוּאַת מֹשֶׁה אֶל נְבוּאַת בִּלְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ לְשׁוֹן ״וַיִּקָּר״, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ספרי ברכה לט) ״וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה״, אֲבָל בָּאֻמּוֹת קָם, וּמַנּוּ? בִּלְעָם. וְאֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁיִּהְיֶה בִּלְעָם שָׁוֶה לְמֹשֶׁה בַּנְּבוּאָה, חָלִילָה, אֶלָּא כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: שֶׁמֹּשֶׁה הִשִּׂיג יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה רָאוּי לְהַשִּׂיג עַל פִּי הֲכָנָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד י) ״אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה׳״, אֲשֶׁר יָדַע אֶת ה׳ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא לוֹמַר לְךָ שֶׁהוּא מִצַּד הֲכָנָתוֹ לֹא יָדַע אֶת ה׳ עַל זֶה הָאֹפֶן, כִּי אִם ה׳ יְדָעוֹ וְנָתַן לוֹ תּוֹסֶפֶת שֶׁפַע בְּיִשְׂרָאֵל, רְצוֹנוֹ לוֹמַר בִּזְכוּת יִשְׂרָאֵל. וְכָל שְׁאָר נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל כָּל אֶחָד לֹא הִשִּׂיג יוֹתֵר מִכְּדֵי הֲכָנָתוֹ, אֲבָל בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם קָם אֶחָד לִכְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהִשִּׂיג יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה רָאוּי לְהַשִּׂיג עַל פִּי הֲכָנָתוֹ. וְהִנֵּה מֵהַיָּדוּעַ שֶׁכָּל מַה שֶּׁהַנָּבִיא מַשִּׂיג אֶת הָרָאוּי לוֹ עַל פִּי הֲכָנָתוֹ, אוֹתָהּ נְבוּאָה דְּבוּקָה בּוֹ בְּעֶצֶם, וְהָעַצְמוּת קִנְיָן דָּבוּק לֹא יִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, אֲבָל כָּל מַה שֶּׁמַּשִּׂיג יוֹתֵר מִכְּדֵי הֲכָנָתוֹ, זֶהוּ אֶצְלוֹ בְּמִקְרֶה וְלֹא בְּעֶצֶם, וְרַק מַתַּת אֱלֹהִים הוּא. עַל כֵּן נֶאֱמַר לְשׁוֹן ״וַיִּקָּר״ בְּמֹשֶׁה וּבְבִלְעָם, לְהוֹרוֹת שֶׁהָיוּ שָׁוִים בָּזֶה, בְּמַה שֶּׁהָיְתָה בִּשְׁנֵיהֶם הַשָּׂגַת מִקְרִית נוֹסָף עַל הָרָאוּי לָהֶם מִצַּד עַצְמוּתָם.
פסוק א:
וּבְזֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, ״וַיִּקָּר״ לְשׁוֹן אַרְעַי וּלְשׁוֹן טֻמְאָה, וְהָיָה דַּי בְּאֶחָד מֵהֶם לִתֵּן הֶבְדֵּל בֵּין ״וַיִּקָּר״ לְ״וַיִּקְרָא״, אֶלָּא לְפִי שֶׁרַשִׁ״י סוֹבֵר גַּם כֵּן שֶׁנְּבוּאַת מֹשֶׁה הָיְתָה בְּמִקְרֶה וְלֹא בְּעֶצֶם מִצַּד הֲכָנָתוֹ, וּלְפִי זֶה קָשֶׁה לוֹ לָמָּה לֹא נִכְתַּב ״וַיִּקָּר״ בְּלֹא אָלֶ״ף כְּלָל. עַל כֵּן בָּא כִּמְתָרֵץ וְלוֹמַר, לְפִי שֶׁלְּשׁוֹן ״וַיִּקָּר״ מַשְׁמַע לְשׁוֹן אַרְעַי, דְּהַיְנוּ הַמִּקְרֶה, וּמַשְׁמַע גַּם לְשׁוֹן טֻמְאָה, וְזֶה אֵינוֹ שַׁיָּךְ כְּלָל כְּלַפֵּי מֹשֶׁה חָלִילָה. לְכָךְ נִכְתְּבָה הָאָלֶ״ף אֵצֶל מֹשֶׁה לְהוֹצִיאוֹ מִלְּשׁוֹן מִקְרֶה שֶׁל טֻמְאָה. וּמִכָּל מָקוֹם נִכְתְּבָה הָאָלֶ״ף זְעֵירָא לִקְרוֹת ״וַיִּקָּר״, לְהוֹרוֹת שֶׁגַּם נְבוּאַת מֹשֶׁה הָיְתָה אַרְעַי וּבְמִקְרֶה מִצַּד הֱיוֹתָהּ נוֹסָף עַל הֲכָנָתוֹ כָּאָמוּר, וְאִיפְּכָא לֵיכָּא לְמֵימַר כְּלָל. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּהוּ דַּעַת הַמִּדְרָשׁ כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט (תלא) בְּפָסוּק זֶה, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״יָכוֹל לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ דִּבֶּר ה׳ עִם מֹשֶׁה, תַּלְמוּד לוֹמַר ׳לֵאמֹר׳, לְצֹרֶךְ יִשְׂרָאֵל דִּבֶּר עִמּוֹ וְלֹא לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ״. וּמִדְרָשׁ זֶה מְחֻסַּר בֵּאוּר, כִּי אֵיךְ יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לוֹמַר שֶׁדִּבּוּר שֶׁל כָּל הַמִּצְווֹת יִהְיֶה לְצֹרֶךְ מֹשֶׁה בִּלְבָד, וְכִי הוּא בִּלְבָד שָׁמַע ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁבְּמַעֲלוֹת הַנְּבוּאָה הוּא מְדַבֵּר, שֶׁזָּכָה מֹשֶׁה לְ״וַיִּקָּר״, וְהַיְנוּ לִנְבוּאָה מִקְרִית שֶׁנִּתּוֹסְפָה לוֹ יָתֵר מִכְּדֵי הֲכָנָתוֹ, שֶׁדִּבֶּר ה׳ אִתּוֹ פָּנִים אֶל פָּנִים בִּזְכוּת יִשְׂרָאֵל וְלֹא בַּעֲבוּר עַצְמוּתוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״לְצֹרֶךְ יִשְׂרָאֵל דִּבֶּר עִמּוֹ״, לְצָרְכָּם זָכָה לְהוֹסָפָה זוֹ וְלֹא לְצֹרֶךְ עַצְמוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְלֹא קָם נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל״, בֵּי״ת מְשַׁמֶּשֶׁת לְשׁוֹן בַּעֲבוּר. וּלְפִיכָךְ כְּשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה ״לֶךְ רֵד״ מִגְּדֻלָּתְךָ, וְהַיְנוּ מִתּוֹסֶפֶת שֶׁפַע זֶה שֶׁנִּתַּן לוֹ בַּעֲבוּר יִשְׂרָאֵל. וְאַחַר הַמְּחִילָה הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ שֶׁחָזַר מֹשֶׁה לְקַדְמוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לג יא) ״וְדִבֶּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים״, וּפֵרוּשׁ זֶה דָּבָר יָקָר.
פסוק א:
וּבַיַּלְקוּט מַסִּיק לָמָּה מַתְחִילִין הַתִּינוֹקוֹת לִלְמוֹד מִן פָּרָשַׁת קָרְבָּנוֹת, מָה הַקָּרְבָּנוֹת טְהוֹרִים אַף הַתִּינוֹקוֹת כֵּן. וְזֶה מְבֹאָר עַל דֶּרֶךְ שֶׁמַּסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת פִּינְחָס (במדבר כח:ג) ״כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה״ שֶׁמְּכַבְּסִים עֲוֹנוֹת הָאָדָם וְעוֹשִׂין אוֹתוֹ כְּתִינוֹק בֶּן שָׁנָה. בַּעֲבוּר זֶה הָאָלֶ״ף קְטַנָּה רֶמֶז שֶׁהַקְּטַנִּים יַתְחִילוּ כָּאן, וְלִמּוּד זֶה הוּא בָּרֹאשׁ כְּאָלֶ״ף רֹאשׁ לָאוֹתִיּוֹת. דָּבָר אַחֵר: אָלֶ״ף לְשׁוֹן לִמּוּד, כְּמוֹ ״וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה״ (איוב לג:לג), רֶמֶז שֶׁאֵין הַלִּמּוּד מִתְקַיֵּם כִּי אִם בְּמִי שֶׁמַּקְטִין אֶת עַצְמוֹ. וְכֵן רֶמֶז שֶׁמֹּשֶׁה זָכָה לִקְרִיאָה זוֹ לְפִי שֶׁהִקְטִין אֶת עַצְמוֹ וּבָרַח מִן הַשְּׂרָרָה וְאָמַר ״לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי״ (שמות ד:י), כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט (תכז).
פסוק ב:
אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קׇרְבָּן לַה׳. הִתְחִיל בִּלְשׁוֹן יָחִיד וְסִיֵּם בִּלְשׁוֹן רַבִּים ״תַּקְרִיבוּ קׇרְבַּנְכֶם״, וּמַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנַיִם מִתְנַדְּבִים עוֹלָה בְּשֻׁתָּפוּת אֵינוֹ מַסְפִּיק לְיַשֵּׁב הַמִּקְרָא לְחַבְּרוֹ מֵרֹאשׁוֹ לְסוֹפוֹ, כִּי לֹא יָדַעְנוּ הֵיכָן הִפְסִיק הָעִנְיָן. וְנִרְאֶה לִי שֶׁרָצָה לְהַזְהִיר כָּל מַקְרִיבֵי קׇרְבָּן לַה׳ שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בִּשְׁנֵי דְּבָרִים אֲשֶׁר בָּהֶם נִכְשְׁלוּ קַיִן וְהֶבֶל שֶׁהָיוּ רִאשׁוֹנִים בְּהַקְרָבַת קׇרְבָּן, כִּי קַיִן נִכְשַׁל בְּמָה שֶׁהֵבִיא מִן הַפָּחוּת וְהַגָּרוּעַ, וְהוּא זֶרַע פִּשְׁתָּן, וְהַחוֹטְאִים בְּנַפְשׁוֹתָם צְרִיכִין לְהָבִיא נֶפֶשׁ הַבְּהֵמָה תְּמוּרַת נַפְשָׁם, וּבְדֹחַק הִתִּיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֶעָנִי לְהָבִיא מִנְחָה שֶׁאֵין בָּהּ נֶפֶשׁ, וּמַעֲלֶה עָלָיו כְּאִלּוּ הִקְרִיב נַפְשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב מִנְחָה״ (ב א). וְהֶבֶל אַף עַל פִּי שֶׁהֵבִיא מִבְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ, מִכָּל מָקוֹם לֹא טוֹב עָשָׂה שֶׁלֹּא נִתְעוֹרֵר אֶל הַקׇּרְבָּן מֵעַצְמוֹ וְלֹא נִזְדָּרֵז לְמִצְוָה זוֹ מֵעַצְמוֹ, רַק אַחַר שֶׁרָאָה שֶׁהִקְרִיב קַיִן קׇרְבָּן אָז נִתְקַנֵּא בוֹ, וְהֶבֶל הֵבִיא גַּם הוּא לְהַשְׁווֹת עַצְמוֹ אֵלָיו, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית.
פסוק ב:
עַל כֵּן אָמַר ״אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם״ לְשׁוֹן יָחִיד, לוֹמַר לְךָ שֶׁהַמַּקְרִיב יִהְיֶה כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּקׇרְבָּנוֹ שֶׁהָיָה יְחִידִי בָּעוֹלָם, וּכְשֵׁם שֶׁמִּצַּד זֶה הָיָה נִצּוֹל מִן הַגֵּזֶל שֶׁהָיָה יְחִידִי וְהָיָה הַכֹּל שֶׁלּוֹ, כָּךְ מִצַּד זֶה הָיָה נִצּוֹל מִן הַדָּבָר שֶׁנִּכְשַׁל בּוֹ הֶבֶל, כִּי מִצַּד שֶׁהָיָה יְחִידִי בָּעוֹלָם וַדַּאי נִתְעוֹרֵר אֶל הַקׇּרְבָּן מֵעַצְמוֹ וְלֹא מִצַּד שֶׁרָאָה אֲחֵרִים עוֹשִׂין. וְעַל זֶה אָמַר אָדָם כְּשֶׁיִּהְיֶה כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, כִּי יַקְרִיב מִכֶּם שֶׁתְּהֵא הַהַקְרָבָה מִכֶּם וְלֹא מִזּוּלַתְכֶם, כִּי מִכֶּם וּבָכֶם יָבוֹא הַהִתְעוֹרְרוּת אֶל הַמַּקְרִיב. זֶהוּ קׇרְבָּן לַה׳, כִּי וַדַּאי אֵין כַּוָּנָתוֹ כִּי אִם לְשֵׁם ה׳, לְאַפּוּקֵי מִי שֶׁאֵינוֹ נִתְעוֹרֵר מֵעַצְמוֹ, זֶהוּ אֵינוֹ ״מִכֶּם״ וְאֵינוֹ ״קׇרְבָּן לַה׳״. אֵינוֹ ״מִכֶּם״, שֶׁהֲרֵי הַהִתְעוֹרְרוּת בָּא לוֹ מֵאֲחֵרִים וְלֹא ״מִכֶּם״ מִמַּקְרִיב הַקׇּרְבָּן עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ ״קׇרְבָּן לַה׳״, כִּי כָּל מַה שֶּׁהוּא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ אֵינוֹ עוֹשֶׂה כִּי אִם לְהִתְהַדֵּר עַצְמוֹ בִּפְנֵי הַבְּרִיּוֹת, וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ קׇרְבָּן לְשֵׁם ה׳ כִּי אִם לְשֵׁם הַבְּרִיּוֹת. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ (שבת כח:): שׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן קֶרֶן אַחַת הָיָה לוֹ בְּמִצְחוֹ, לְכָךְ נִזְדַּמֵּן לוֹ שׁוֹר בַּעַל קֶרֶן אַחַת, כִּי הָיָה דּוֹמֶה אֶל הָאָדָם שֶׁהָיָה קֶרֶן אַחַת, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁהָיָה יְחִידִי בָּעוֹלָם וְלֹא גָּזַל מִשּׁוּם אָדָם, וְלֹא נִתְעוֹרֵר מִשּׁוּם אָדָם, כִּי אִם מֵעַצְמוֹ דְּהַיְנוּ מִכֶּם, עַל כֵּן עָלָה קׇרְבָּנוֹ לְרָצוֹן. נִמְצָא שֶׁקׇרְבָּן לַה׳ הִפְסִיק הָעִנְיָן. וְאַחַר כָּךְ אָמַר מִן הַבְּהֵמָה וְגוֹ׳ לְהוֹצִיא זֶרַע פִּשְׁתָּן, אֶלָּא יַעֲשֶׂה כְּהֶבֶל שֶׁהֵבִיא מִבְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ. וּמַה שֶּׁאָמַר תַּקְרִיבוּ קׇרְבַּנְכֶם הַיְינוּ מֵחֶלְבֵּיהֶן, הַחֵלֶק הַמֻּבְחָר שֶׁאָדָם בּוֹחֵר לְעַצְמוֹ הַנִּקְרָא קׇרְבַּנְכֶם, אוֹתוֹ תַּקְרִיבוּ לַגָּבוֹהַּ. וְנָקַט קׇרְבַּנְכֶם לְשׁוֹן רַבִּים כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י, לוֹמַר שֶׁשְּׁנַיִם מַקְרִיבִין בְּהֵמָה.
פסוק ב:
וְיֵשׁ אוֹמְרִים אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם מִגּוּפוֹ מַמָּשׁ, עַל יְדֵי צוֹמוֹת וְרוּחַ נִשְׁבָּרָה, זֶהוּ ״קׇרְבָּן לַה׳״ וְחֵלֶק גָּבוֹהַּ לְבַד. אָמְנָם מַה שֶּׁאַתֶּם מַקְרִיבִים ״מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר״, זֶהוּ ״קׇרְבַּנְכֶם״, כִּי אַתֶּם הָאוֹכְלִים מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם, הַכֹּהֲנִים וְהַבְּעָלִים. לְכָךְ נָקַט ״קׇרְבַּנְכֶם״ לְשׁוֹן רַבִּים, כִּי אֵינוֹ חֵלֶק אֱלוֹהַּ לְבַד.
פסוק ב:
אָדָם כִּי יַקְרִיב. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י בְּקָרְבְּנוֹת נְדָבָה דִּבֵּר הָעִנְיָן, אָדָם לָמָּה נֶאֱמַר? מָה אָדָם לֹא הִקְרִיב מִן הַגָּזֵל כוּ׳. עָשָׂה רַשִׁ״י תְּחִלָּה פֵּרוּשׁ עַל ״כִּי יַקְרִיב״ וְאַחַר כָּךְ עַל מִלַּת ״אָדָם״, לְפִי שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא קָשֶׁה ״אָדָם״ לָמָּה נֶאֱמַר, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹמַר שֶׁבָּא לְמַעֵט הָאֻמּוֹת שֶׁאֵינָן קְרוּיִין אָדָם, שֶׁאֵין מְקַבְּלִין מֵהֶם קָרְבַּן חוֹבָה. אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי יַקְרִיב״, הַמּוֹרֶה עַל שֶׁבְּקָרְבַּן נְדָבָה הוּא מְדַבֵּר, וְאָמְרוּ רז״ל (נזיר סב.) ״אִישׁ אִישׁ״ לְרַבּוֹת הַגּוֹיִם שֶׁנּוֹדְרִים נְדָרִים וּנְדָבוֹת כְּיִשְׂרָאֵל, אִם כֵּן אָדָם לָמָּה נֶאֱמַר? אֶלָּא מָה אָדָם לֹא הִקְרִיב מִן הַגָּזֵל. וּלְשׁוֹן ״מִן הַגָּזֵל״ צָרִיךְ פֵּרוּשׁ, כִּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר לֹא הִקְרִיב דָּבָר גָּזוּל. וְנִרְאֶה שֶׁדַּעַת רַשִׁ״י הוּא, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁיֵּלֵךְ וְיִגְזֹל בְּהֵמָה וְיַקְרִיב אוֹתָהּ לַגָּבוֹהַּ, כִּי אַטוּ בְּשׁוּפְטְנִי עָסְקִינַן? וּמִי פֶתִי יָסוּר לַעֲשׂוֹת עֲבֵרָה כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהּ מִצְוָה כְּשֶׁאֵין לוֹ הֲנָאָה מִן הָעֲבֵרָה? אָמְנָם זֶהוּ בְּנִמְצָא, שֶׁיִּגְזֹל הָאָדָם מָמוֹן הַרְבֵּה אוֹ יַעֲשֶׂה עָוֶל בְּהַרְבֵּה מָמוֹן, וְיֵלֵךְ וְיִתֵּן קְצָת מִן אוֹתוֹ מָמוֹן הַגָּזוּל לִצְדָקָה אוֹ לְקָרְבָּן, בִּמְזִמּוֹת זוּ אֲשֶׁר חָשַׁב שֶׁבָּזֶה יִהְיֶה לוֹ כֹּפֶר עַל הַמּוֹתָר שֶׁבְּיָדוֹ. וְזֶהוּ לְשׁוֹן ״מִן הַגָּזֵל״ וְלֹא כֻלּוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁדָּרְשׁוּ ״מִן הַבְּהֵמָה״ (תמורה כח:) וְלֹא כֻּלָּהּ.
פסוק ב:
וּמָצִינוּ שֶׁפָּרָשָׁה זוֹ תְּחִלָּתָהּ וְאֶמְצָעִיתָהּ וְסוֹפָהּ אַזְהָרָה עַל הַגָּזֵל. תְּחִלָּתָהּ, ״אָדָם כִּי יַקְרִיב״; אֶמְצָעִיתָהּ, ״וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנוֹצָתָהּ״, לְפִי שֶׁהָעוֹף נִזּוֹן מִן הַגָּזֵל; וְסוֹפָהּ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה״. לְפִי שֶׁהַקָּרְבָּן וְהַגָּזֵל הֵם שְׁנֵי הֲפָכִים, כִּי הַקָּרְבָּן מְקָרֵב הַשְּׁכִינָה וְהַגָּזֵל מַרְחִיקָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב ו) ״מִשֹּׁד עֲנִיִּים וְגוֹ׳ עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה׳״ וְגוֹ׳. וְעוֹד שֶׁהַמַּקְרִיב בְּהֶמְתּוֹ כְּאִלּוּ הִקְרִיב נַפְשׁוֹ, כִּי מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם כְּנַפְשׁוֹ דָּמֵי, כִּי בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כד ו) ״כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל״. וּכְתִיב (משלי כב כג) ״וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ״, וּמִקְצָת נֶפֶשׁ כְּכֻלּוֹ. אֲבָל הַמַּקְרִיב בְּהֵמָה גְּזוּלָה שֶׁלֹּא עָמַל בָּהּ וְלֹא חָלָה יָדוֹ בָּהּ, אֵיךְ תִּהְיֶה תְּמוּרָה לְנַפְשׁוֹ.
פסוק ב:
מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן. הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ וְטַעַם עַל כָּל חִלּוּקֵי הַקׇּרְבָּנוֹת הַבָּאִים לְכַפָּרָה, כִּי כֹּהֵן מָשׁוּחַ וְסַנְהֶדְרִין קׇרְבָּנָם פָּר, וְקׇרְבַּן יָחִיד כֶּבֶשׂ אוֹ עֵז, וּבְעוֹלֶה וְיוֹרֵד הַדַּל מֵבִיא שְׁנֵי תּוֹרִים, וּבְדַלֵּי דַּלּוּת עֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת. לְפִי שֶׁכָּל חוֹטֵא וְרַב מֶרִי דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הָיָה לוֹ קַרְנַיִם לְנַגֵּחַ בָּהֶם אוֹ כְּלַפֵּי מַעְלָה אוֹ לַצְּדָדִין, כִּי כָל הָעֲבֵרוֹת הֵם אוֹ בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, אוֹ בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְעַל יְדֵי הָעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ נִמְשַׁל הָאָדָם לְאַיִל בַּעַל קְרָנַיִם מְנַגֵּחַ צָפוֹנָה וָנֶגְבָּה לְהַזִּיק לַחֲבֵרוֹ, אוֹ בְּאֹרֶךְ יָמִים שֶׁבַּיָּמִין, אוֹ בְּעֹשֶׁר וְכָבוֹד שֶׁבַּשְּׂמֹאל. עַל כֵּן הוּא מֵבִיא אַיִל תְּמוּרָתוֹ אוֹ כֶּבֶשׂ אוֹ עֵז, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כב יג) ״וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו״. רְצוֹנוֹ לוֹמַר אַיִל זֶה אַחֵר מִן הָרִאשׁוֹן, כִּי זֶה הָאָדָם קַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם יְנַגַּח עַמִּים, וּמִן הַדִּין הָיָה הַחוֹטֵא רָאוּי לִדּוֹן בְּהֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ וְכָלִיל לָאִשִּׁים, וּבְחֶמְלַת ה׳ עָלָיו הוֹצִיאוֹ מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה וְלֻקַּח אַיִל אַחֵר תְּמוּרָתוֹ. וּמִטַּעַם זֶה נֶאֱחַז הָאַיִל בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו דַּוְקָא, כִּי כָךְ הָאָדָם רָאוּי לִהְיוֹת נֶאֱחָז לַמִּיתָה בִּשְׁבִיל קַרְנָיו, וְנִפְדָּה מִשַּׁחַת עַל יְדֵי אַיִל זֶה בְּרַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיִהְיֶה הַתְּמוּרָה אַיִל תַּחַת אַיִל.
פסוק ב:
אָמְנָם הַחוֹטֵא לַשָּׁמַיִם, דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הָיָה לוֹ קֶרֶן חָזוּת בֵּין עֵינָיו הָעוֹלָה בְּשָׁוֶה כְּלַפֵּי מַעְלָה, כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה לְנַגֵּחַ כְּלַפֵּי מַעְלָה כִּבְיָכוֹל. וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת לֶךְ לְךָ (בראשית יד:ב) עַל שֶׁמְאֵבֶר. וּלְכָךְ אָמְרוּ רז״ל (שבת כח:) שׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן קֶרֶן אֶחָד הָיָה לוֹ בְּמִצְחוֹ. מְנָא לְהוּ לְרז״ל לוֹמַר כֵּן? אִם מִפְּנֵי שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סט:לב) ״מַקְרִן״ חָסֵר, שֶׁמָּא הַקֶּרֶן הָיָה בְּאֶחָד מִן הַצְּדָדִים, וּבְמִצְחוֹ מְנָא לָן? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה יְחִידִי בָּעוֹלָם וְלֹא חָטָא לְשׁוּם בְּרִיָּה בִּלְתִּי לַה׳ לְבַדּוֹ, עַל כֵּן הָיָה אָדָם דּוֹמֶה לְצוּרַת פָּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ קֶרֶן אַחַת בְּמִצְחוֹ, כִּי מִשָּׁם הוּא הָעוֹלֶה כְּלַפֵּי מַעְלָה. כִּי כָּךְ עָשָׂה הוּא מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה וְחָשַׁב לִהְיוֹת כֵּאלֹהִים יוֹדְעֵי טוֹב וָרָע, וְהַיְינוּ נְגִיחָה כְּלַפֵּי מַעְלָה. עַל כֵּן הֻצְרַךְ לְהָבִיא תְּמוּרָתוֹ פָּר בַּעַל קֶרֶן אֶחָד, וְנִזְדַּמֵּן לוֹ כָּךְ לְפִי שָׁעָה, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַתְּמוּרָה דּוֹמָה מִכָּל צַד אֶל צוּרַת הַחוֹטֵא וְרַב מֶרִי.
פסוק ב:
וְאוּלַי שֵׁמִטַּעַם זֶה. נִזְדַּמֵּן לוֹ פָּר שֶׁקַּרְנוֹתָיו קוֹדְמִים לְפַרְסוֹתָיו (חולין ס), כִּי הַפַּרְסוֹת סְמוּכוֹת לָאָרֶץ וְדֶרֶךְ הַבְּהֵמָה לְהַזִּיק גַּם בָּרֶגֶל וּלְקַלְקֵל הָאֲדָמָה, כָּךְ אָדָם גָּרַם בְּחֶטְאוֹ קִלְקוּל הָאֲדָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג יז) ״אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ״. אָמְנָם קִלְקוּל הָאֲדָמָה נִמְשָׁךְ מִן חֵטְא הַקֶּרֶן שֶׁקָּדַם לוֹ, עַל כֵּן נִזְדַּמֵּן לוֹ פָּר שֶׁקַּרְנוֹ קָדַם לְפַרְסוֹתָיו. וּלְהוֹרוֹת נָתַן בְּלִבּוֹ שֶׁכָּל הַדִּינִין הַלָּלוּ הָיוּ רְאוּיִין אֶל הַחוֹטֵא, וְעַל יְדֵי זֶה יָבֹא הָאָדָם לִידֵי רוּחַ נִשְׁבָּרָה, כִּי זֶהוּ הַתַּכְלִית הַנִּרְצֶה מִן זִבְחֵי אֱלֹהִים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמואל א טו כב) ״הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב״, שֶׁפֵּרְשׁוּ הַמְפָרְשִׁים שֶׁעִקַּר הַטּוֹב הַנִּמְשָׁךְ מִן הַזֶּבַח הוּא שְׁמֹעַ בְּקוֹל ה׳, כִּי לֹא צִוָּה ה׳ עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח בְּעֶצֶם וּבָרִאשׁוֹנָה, כִּי אִם בַּעֲבוּר הַנִּמְשָׁךְ מֵהֶם, וְהוּא לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה׳. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (תהלים עה ה-ו) ״אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן, אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם״ – מִתְּחִלָּה קֶרֶן וְאַחַר כָּךְ קַרְנְכֶם, שְׁנַיִם בְּמַשְׁמָע, לְפִי שֶׁמִּתְּחִלָּה מַזְהִירָם עַל הַחֵטְא הֶחָמוּר בְּיוֹתֵר, הַמֵּרִים קֶרֶן אֶחָד כְּלַפֵּי מַעְלָה לִמְרוֹד בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאַחַר כָּךְ מַזְהִירָם שֶׁלֹּא יֶחֶטְאוּ אִישׁ לַחֲבֵרוֹ בִּשְׁתֵּי קַרְנַיִם הַפּוֹנִין לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל. לְכָךְ אָמַר ״תָּרִימוּ לַמָּרוֹם״, כֶּפֶל, וּשְׁנֵיהֶם לְשׁוֹן הֲרָמָה, כִּי כָּךְ דֶּרֶךְ הַבְּהֵמָה לְהָרִים קְצָת קַרְנֶיהָ בִּשְׁעַת נְגִיחָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁלְּדוֹרוֹת בָּא הַצִּוּוּי שֶׁאֲפִלּוּ עַל הַחֵטְא שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם לְהָבִיא בְּהֵמָה בַּעֲלַת שְׁתֵּי קַרְנַיִם, הַיְינוּ אַחַר מַתַּן תּוֹרָה שֶׁנַּעֲשׂוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בְּעַד זֶה, וְהַחוֹטֵא לַשָּׁמַיִם גּוֹרֵם הַשְׁחָתַת זוּלָתוֹ, כְּמוֹ עָכָן שֶׁחָטָא לְבַדּוֹ וְגָרַם נְפִילָה לְכָל יִשְׂרָאֵל. וְיוֹתֵר שַׁיֶּכֶת נְגִיחָה בִּבְרִיּוֹת וְעוֹשָׂה בָּהֶם רוֹשֶׁם מִמָּה שֶׁיַּעֲשֶׂה כְּלַפֵּי מַעְלָה, כִּי אִם רַבּוּ פְשָׁעָיו מַה יַּעֲשֶׂה לוֹ יִתְבָּרַךְ. אֲבָל אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה יְחִידִי וְאָדָם אַחֵר אֵין לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ נֵזֶק, עַל כֵּן הֻצְרַךְ לְהָבִיא בַּעֲלַת קֶרֶן אַחַת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין נְגִיחָה שַׁיֶּכֶת כְּלַפֵּי מַעְלָה.
פסוק ב:
וּלְפִי שֶׁכָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ, בְּיוֹתֵר נְגִיחָתוֹ עוֹשָׂה רֹשֶׁם וְקָשֶׁה לִמְצֹא תְּרוּפָה לְמַכָּתוֹ כִּי רַבָּה הִיא, עַל כֵּן בָּאוּ חִלּוּקִים אֵלּוּ בְּמַקְרִיבֵי קָרְבָּן, כִּי הַכֹּהֵן הַמָּשׁוּחַ וְהַסַּנְהֶדְרִין נְגִיחָתָם עוֹשָׂה רֹשֶׁם גָּדוֹל, הֵן בֶּאֱמוּנוֹת אֱלֹהִיּוֹת הֵן בְּזוּלָתָם, עַל כֵּן קָרְבָּנָם פָּר, שֶׁנְּגִיחָתָן גְּדוֹלָה וּמְסֻכֶּנֶת יוֹתֵר מִנְּגִיחַת כֶּבֶשׂ אוֹ עֵז. אֲבָל שְׁאָר יָחִיד אֵין נְגִיחָתוֹ כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה, עַל כֵּן קָרְבָּנוֹ כֶּבֶשׂ אוֹ עֵז אוֹ אַיִל, וְדַוְקָא בְּעָשִׁיר אֲשֶׁר יַעֲנֶה עַזּוֹת וְסוֹמֵךְ עַל כִּי כַבִּיר מָצְאָה יָדוֹ וְכִי רַב חֵילוֹ, מְנַגֵּחַ צָפוֹנָה וָנֶגְבָּה לֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כֹל. אֲבָל הֶעָנִי כִּי אָזְלַת יַד כֹּחוֹ, עַל כֵּן אֵין נְגִיחָתוֹ כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה, וְדוֹמֶה לְעוֹף הַמַּכֶּה בִּכְנָפָיו לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, עַל דֶּרֶךְ שֶׁמְאֵבֶר, שָׂם אֵבֶר לָעוּף וְלִקְפֹּץ וְלִמְרֹד בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. עַל כֵּן קָרְבָּנוֹ תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה, כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ מִן הַנִּרְדָּפִים כְּמוֹ הַתּוֹרִים, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא מַכֶּה בְּזוּלָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כו לו) ״וְרָדַף אֶתְכֶם קוֹל עָלֶה נִדָּף״. כִּי הֶעָלֶה עַצְמוֹ נִדָּף מִן הָרוּחַ הַמַּכָּה בּוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא רוֹדֵף וּמַכֶּה בְּזוּלָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. וּלְפִי שֶׁהַכְּנָפַיִם מְקוֹם הַחֵטְא, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו״. וּבְדַלֵּי דַּלּוּת הֶחָשׁוּב כְּמֵת כְּאִלּוּ אֵין בּוֹ נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִי, עַל כֵּן קָרְבָּנוֹ עֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת מִן הַצְּמָחִים שֶׁאֵין בָּהֶם רוּחַ חִיּוּנִי כְּלָל.
פסוק ג:
אִם עֹלָה קׇרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ. טַעַם לַדָּבָר שֶׁהָעוֹלָה בָּאָה זָכָר, וְהַחַטָּאת נְקֵבָה, וּשְׁלָמִים בֵּין זָכָר בֵּין נְקֵבָה, לְפִי שֶׁהָעוֹלָה עַל רוּחֲכֶם הִיא בָּאָה, דְּהַיְנוּ עַל חֵטְא הַהִרְהוּר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב א ה) ״וְהֶעֱלָה עוֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם כִּי אָמַר אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרְכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם״. וְהַחַטָּאת בָּא עַל הַחֵטְא הַמַּעֲשֶׂה, נִמְצָא שֶׁהַמְהַרְהֵר בַּעֲבֵרָה וְלֹא יָצְתָה מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַפֹּעַל, וַדַּאי גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה, כִּי כָאִישׁ גְּבוּרָתוֹ לִכְבּוֹשׁ אֶת יִצְרוֹ, כִּי לֹא יָצְאָה הַמַּחֲשָׁבָה אֶל הַחוּץ לַעֲשׂוֹת זָר מַעֲשֵׂהוּ, עַל כֵּן קׇרְבָּנוֹ זָכָר. אֲבָל הַחוֹטֵא גַּם בְּמַעֲשֶׂה תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ כִּנְקֵבָה, כִּי לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמוֹד כְּנֶגֶד יִצְרוֹ, עַל כֵּן קׇרְבָּנוֹ נְקֵבָה בְּכַיּוֹצֵא בּוֹ. וּלְפִי שֶׁבֵּין כָּךְ הָעוֹלָה וְהַחַטָּאת בָּאִים עַל הַחֵטְא אֲשֶׁר מְקוֹרוֹ מִן הַלֵּב, כִּי לֵב הוּתַל הִטָּהוּ (ישעיה מד כ), וְהָרְשָׁעִים בִּרְשׁוּת לִבָּם אֲשֶׁר מְקוֹמוֹ בְּצַד שְׂמֹאל, עַל כֵּן שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן. אֲבָל הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר בְּלִי עָוֹן יְרוּצוּן, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְאֵין חִלּוּק אֶצְלָם בֵּין זָכָר לִנְקֵבָה.
פסוק ג:
וְעוֹד שֶׁהָעוֹלָה בָּאָה עַל חֵטְא הַהִרְהוּר, הַנִּתְלֶה בְּכֹחַ הַשֵּׂכֶל שֶׁבָּאָדָם הַנִּמְשָׁל לְזָכָר, כִּי הַשֵּׂכֶל עִקַּר הַבַּיִת וּגְבִירוֹ. עַל כֵּן קָרְבָּנוֹ זָכָר, וְעוֹלָה כֻּלָּהּ לַגָּבוֹהַּ כְּנֶגֶד רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה, כָּךְ הִיא הָעוֹלָה עַל מוֹקְדָהּ, כִּי טֶבַע הָאֵשׁ גַּם כֵּן לַעֲלוֹת לְמַעְלָה.
פסוק ג:
אֲבָל הַחַטָּאת בָּאָה עַל חֵטְא הַמַּעֲשֶׂה, הַנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי כְּלֵי הַמַּעֲשֶׂה הַתְּלוּיִם בַּחֹמֶר הַמִּתְפַּעֵל כִּנְקֵבָה, עַל כֵּן קָרְבָּנוֹ נְקֵבָה. וְעִקַּר הַחֵטְא תָּלוּי בְּאֵבָרִים מְיֻחָדִים וּבְרֹאשָׁם הַחֵלֶב וְהַדָּם, וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע, כִּי עַל יְדֵי רְתִיחַת הַדָּמִים כָּל הַיּוֹם יִתְאַוֶּה תַּאֲוָה לִדְבָרִים הָאֲסוּרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים יב כ) ״כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ״, וּכְתִיב (שם יב כג) ״כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ״. וְכֵן כְּשֶׁיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וְיָצָא מֵחֵלֶב עֵינֵימוֹ (תהלים עג ז) וְחֶלְבָּמוֹ סָגְרוּ פִּימוֹ (שם יז י), אָז הוּא מְעֻתָּד בְּיוֹתֵר אֶל הַחֵטְא. עַל כֵּן מַקְרִיבִין מִן הַחַטָּאת הַחֵלֶב וְהַדָּם, וְהַבָּשָׂר יֵאָכֵל לַכֹּהֲנִים דֶּרֶךְ צְדָקָה לְהַאֲכִיל לָעֲנִיִּים מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ, כִּי בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן.
פסוק ג:
וְהַשְּׁלָמִים עוֹשִׂים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, כִּי מִקְצָתוֹ לַמִּזְבֵּחַ, וּמִקְצָתוֹ לַכֹּהֲנִים, וּמִקְצָתוֹ לַבְּעָלִים, וְכֻלָּם אוֹכְלִים עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, וְזֶה מוֹרֶה עַל הַשָּׁלוֹם שֶׁבֵּין כֻּלָּם, כִּי אֵין בּוֹ צַד חֵטְא הַגּוֹרֵם רִיב לַה׳ עִם עַמּוֹ. וְיֵשׁ חִלּוּק בֵּין חַטָּאת לְעוֹלָה, כִּי הַחַטָּאת אֵינוֹ בָּא כִּי אִם עַל הַשּׁוֹגֵג, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהָאָדָם עוֹשֶׂה בְּלֹא רָצוֹן, וְהָעוֹלָה מְכַפֶּרֶת עַל הַהִרְהוּר הַמְּזִידִי, דְּהַיְנוּ בְּרָצוֹן. דֶּרֶךְ מָשָׁל, הַמְהַרְהֵר בְּאִשָּׁה וְיוֹדֵעַ שֶׁאָסוּר לְהַרְהֵר בָּהּ, אַךְ שֶׁלִּבּוֹ אֲנָסָהוּ. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצוֹנוֹ לִפְנֵי ה׳״, שֶׁמְּכַפֶּרֶת אֲפִלּוּ עַל הָרָצוֹן כָּאָמוּר. וּמִן יִתּוּר ״אוֹתוֹ״ יֵשׁ מְפָרְשִׁים שֶׁמַּעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הִקְרִיב אֶת עַצְמוֹ לִפְנֵי ה׳.
פסוק ד:
וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה. יָדוֹ אַחַת בְּמַשְׁמָע, וּבְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ כְּתִיב ״וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו״, וְהָרַמְבַּ״ן פֵּרֵשׁ שֶׁגַּם סְמִיכוּת הָעוֹלָה הָיְתָה בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וּמָה אֶעֱשֶׂה כִּי ״יָדוֹ״ אַחַת בְּמַשְׁמָע. וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, לְפִי שֶׁכָּל חֵטְא הַהִרְהוּר הוּא בְּלֹא מַעֲשֶׂה, אֲבָל כָּל חֵטְא הַמַּעֲשֶׂה אֵינוֹ בְּלֹא הִרְהוּר הַקּוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה, כִּי זוּלַת זֶה אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לַעֲבֵירָה כְּלָל וְאֹנֶס הוּא וְלֹא שׁוֹגֵג. עַל כֵּן בָּעוֹלָה הַבָּאָה עַל הַהִרְהוּר לְבַד, דַּי בִּסְמִיכַת יָד אַחַת לִתֵּן שֶׁמֶץ וְדֹפִי שֶׁל חֵטְא הַהִרְהוּר שֶׁלּוֹ עַל הַבְּהֵמָה. אֲבָל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ אֲשֶׁר נָשָׂא עָלָיו עֲוֹנוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, חֵטְא הַהִרְהוּר וְהַמַּעֲשֶׂה, סָמַךְ אַהֲרֹן שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו, לִתֵּן עָלָיו שֶׁמֶץ וְדֹפִי שֶׁל שְׁנֵי מִינֵי עָוֹן אֵלּוּ.
פסוק ד:
וְכֵן מָצִינוּ בְּפָרָשַׁת פִּינְחָס (במדבר כז יח) בִּיהוֹשֻׁעַ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְמֹשֶׁה ״קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו״, אַחַת בְּמַשְׁמָע, וּבַמַּעֲשֶׂה נֶאֱמַר (במדבר כז כג) ״וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו״, שְׁתַּיִם בְּמַשְׁמָע. וְכֵן כָּאן נֶאֱמַר בַּצִּוּוּי ״וְסָמַךְ יָדוֹ״, וּבַמַּעֲשֶׂה כְּתִיב ״וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו״. וְכֵן בְּפָרָשַׁת פִּנְחָס נִסְמְכָה פָּרָשַׁת עוֹלַת תָּמִיד אֶל סְמִיכוּת יְהוֹשֻׁעַ, אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, כְּמוֹ שֶׁהַקָּרְבָּנוֹת תְּמִידִין נוֹשְׂאִים עֲלֵיהֶם אַשְׁמַת הָעָם, כִּי תָּמִיד שֶׁל שַׁחֲרִית מְכַפֵּר עַל עֲבֵרוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה, וְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם מְכַפֵּר עַל עֲבֵרוֹת שֶׁל כָּל הַיּוֹם, וְזֶהוּ טַעַם הַסְּמִיכָה, לָתֵת שֶׁמֶץ וְדֹפִי שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל עַל הַקָּרְבָּן, כָּךְ רָאשֵׁי יִשְׂרָאֵל הֵם קָרְבַּן אָשָׁם עַל הָעָם, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי דברים א יג) מִן פָּסוּק ״וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם״, שֶׁאַשְׁמַת הָעָם תָּלוּי בְּרָאשֵׁיהֶם. וְזֶהוּ טַעַם סְמִיכוּת יָד עַל יְהוֹשֻׁעַ, לוֹמַר הֲרֵי אַשְׁמַת הָעָם תָּלוּי בָּכֶם, בֵּין חֵטְא הַמַּעֲשֶׂה בֵּין חֵטְא הַהִרְהוּר. וְזֶה דַּוְקָא לְאִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ כִּיהוֹשֻׁעַ, שֶׁיּוֹדֵעַ לַהֲלֹךְ נֶגֶד רוּחַ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כִּי בְּיָדוֹ לִרְאוֹת בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלָיו אֶת כָּל הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וּבִזְמַן שֶׁרוֹאֶה בּוֹ שֶׁנִּמְסַךְ בְּקִרְבּוֹ רוּחַ עִוְעִים, לֹא בָרוּחַ ה׳ (מלכים א כב כב), אָז עָלָיו מוּטָל לַהֲשִׁיבוֹ מִדַּרְכּוֹ וּלְהוֹכִיחוֹ וּלְיַסְּרוֹ. וְאִם אֵינוֹ מוֹכִיחוֹ, אָז הֶעָוֹן תָּלוּי בּוֹ. אֲבָל אִישׁ אֲשֶׁר אֵין רוּחַ בּוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲלֹךְ כְּנֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, אֵינוֹ נִתְפָּס עַל חֵטְא הַהִרְהוּר שֶׁל חֲבֵרוֹ, כִּי הַנִּסְתָּרֹת לַה׳ אֱלֹהֵינוּ (דברים כט כח), וְאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה יַגִּיעַ רוּחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ.
פסוק ד:
לְכָךְ נֶאֱמַר ״קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ״. שֶׁיּוּכַל לַהֲלֹךְ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלָיו כְּנֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְיוֹדֵעַ גַּם מַטְמוֹנִיּוֹת שֶׁלָּהֶם, לְפִיכָךְ דִּין הוּא שֶׁיִּשָּׂא עָלָיו עֲוֹן הָעָם גַּם הָעוֹלֶה עַל רוּחָם, וְעַל זֶה קָאֵי מַה שֶׁאָמַר ״וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו״, דְּאִם לֹא כֵן מַה עִנְיָן ״אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ״ אֶל ״וְסָמַכְתָּ יָדְךָ״, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהָא בְּהָא תַּלְיָא. וְלֹא הֻצְרַךְ הקב״ה לְצַוֹּת לוֹ שֶׁיִּסְמֹךְ עָלָיו גַּם יָד שְׁנִיָּה כְּדֵי לִתֵּן עָלָיו גַּם שֶׁמֶץ וְדֹפִי חֵטְא הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הָעָם, כִּי פָּשׁוּט הוּא שֶׁאִם בְּיָדוֹ לְהָשִׁיב רַבִּים מֵעֲוֹן חֵטְא הַמַּעֲשֶׂה וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה – פְּשִׁיטָא שֶׁהוּא חֵטְא רַבִּים יִשָּׂא. וּמִזֶּה לָמַד מֹשֶׁה שֶׁבִּשְׁעַת סְמִיכָה סָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו, לְהַסְמִיךְ עָלָיו אַשְׁמַת הָעָם, בֵּין שֶׁיֶּחֶטְאוּ בְּהִרְהוּר בֵּין שֶׁיֶּחֶטְאוּ בְּמַעֲשֶׂה, וַהֲרֵי הוּא מַמָּשׁ דֻּגְמַת הַקָּרְבָּן הַנִּסְמָךְ הַנּוֹשֵׂא עָלָיו אַשְׁמַת הָעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל נְקִיִּים, וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר. וּמַה שֶׁאָמַר ״וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו״ פְּשׁוּטוֹ שֶׁסְּמִיכָה זוֹ עִקַּר הַכַּפָּרָה ע״י שֶׁנּוֹתֵן אַשְׁמָתוֹ עַל הַבְּהֵמָה.
פסוק ד:
וְעַל צַד הָרֶמֶז נוּכַל לוֹמַר, ״וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה״ כּוֹלֵל אֶת כָּל הָעוֹלֶה, הֵן הַבְּהֵמָה, הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה, הֵן הָאָדָם הַנִּסְמָךְ הָעוֹלֶה לְאֵיזוֹ מַעֲלָה מִן הַטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר, אַךְ לְפִי גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ שֶׁמַּטִּילִין עַל הַנִּסְמָךְ מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה לְקַבֵּל הַסְּמִיכָה כִּי אֵינָהּ שֹׁוָה בְּנֵזֶק. עַל כֵּן אָמַר ״וְנִרְצָה לוֹ״, שֶׁמִּסְּתָמָא יִהְיֶה מְרֻצֶּה לְקַבְּלָהּ כְּדֵי לְכַפֵּר עָלָיו, כִּדְמַסִּיק בְּסַנְהֶדְרִין (יד.) רַבִּי זֵירָא הָוֵי מִטַּמַּר לְמִסְמְכֵהּ, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְעוֹלָם הָוֵי קָבֵל וְקַיָּם, כִּי שָׁמַע לְהָא דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֵין הָאָדָם עוֹלֶה לִגְדֻלָּה אֶלָּא אִם כֵּן מוֹחֲלִין לוֹ כָּל עֲוֹנֹתָיו, אַמְצִי לֵהּ נַפְשֵׁהּ. וְזֶה דְּרָשׁ יָקָר.
פסוק ד:
לִפְנֵי ה׳ וְסָמַךְ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י אֵין סְמִיכָה בְּבָמָה, כִּי בָּמָה לְשׁוֹן גָּבוֹהַּ וְרז״ל אָמְרוּ (סוטה ד:) כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ב כב) ״חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא״, אַל תִּקְרֵי בַּמֶּה אֶלָּא בָּמָה. כִּי כָל הַבּוֹנֶה בָּמָה לְעַצְמוֹ רוּחוֹ גְּבוֹהָה וְגַסָּה עָלָיו, כִּי כֵן מָצִינוּ בִּלְשׁוֹן רז״ל (חגיגה כב.) שֶׁלֹּא יְהֵא כָּל אֶחָד הוֹלֵךְ וּבוֹנֶה בָּמָה לְעַצְמוֹ. עַל כֵּן אֵינוֹ לִפְנֵי ה׳ מִשְּׁנֵי צְדָדִים, הֵן מִצַּד שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה כִּי אִם בְּמָקוֹם שֶׁהָעֲנָוָה מְצוּיָה כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נז טו) ״אֶשְׁכּוֹן אֶת דַּכָּא״. כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה סוֹף פָּרָשַׁת יִתְרוֹ (כ יט) וּבְפָרָשַׁת מִקֵּץ (מט א) שֶׁשֵּׁם הַגָּדוֹל מוֹרֶה עַל עֶצֶם הָעֲנָוָה, וְיִתְבָּאֵר בע״ה עִנְיַן הַבָּמָה לְקַמָּן פָּרָשַׁת מַטּוֹת עַל אָמְרָם זַ״ל (נדרים כב.) כָּל הַנּוֹדֵר כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה, הֵן מִצַּד שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה כִּי אִם בְּמָקוֹם שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל בַּאֲגֻדָּה אַחַת וְכֻלָּם מִתְקַבְּצִים אֶל מִקְדָּשׁ אֶחָד וְלֹא בִּזְמַן שֶׁכָּל אֶחָד הוֹלֵךְ וּבוֹנֶה בָּמָה לְעַצְמוֹ, כַּמָּשָׁל שֶׁל שְׁנֵי הַסְּפִינוֹת שֶׁסָּמְכוּ אֶל פָּסוּק (עמוס ט ו) ״הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ״ (יל״ש עמוס תקמח), וּלְפִיכָךְ אֵין הַקָּרְבָּן שֶׁל הַבָּמָה מֵסִיר הֶעָוֹן מִכֹּל וָכֹל וְעַל כֵּן אֵין בּוֹ סְמִיכָה.
פסוק ז:
וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֵשׁ. אע״פ שֶׁהָאֵשׁ יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם מִצְוָה לְהָבִיא מִן הַהֶדְיוֹט כְּדֵי לְעָרֵב אֵשׁ שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה, וְלִדּוֹן אֶת הַחוֹטֵא בִּשְׁנֵי בָּתֵּי דִּינִין, כְּדֵי לְכַפֵּר עַל הַהִרְהוּר בְּמִין הֶעָוֹן אֲשֶׁר הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת נִדּוֹן בְּבֵית דִּין שֶׁלְּמַעְלָה וְעַל הַהִרְהוּר בְּמִין הַחֵטְא אֲשֶׁר הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת לְדִין בְּבֵית דִּין שֶׁלְּמַטָּה. וְזֶהוּ טַעַם ״סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת״ (שיר ב ה) שְׁנֵי מִינֵי אִשּׁוֹת, ״כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי״, הֵם הָעֲוֹנוֹת חֳלִי הַנֶּפֶשׁ הַנּוֹגֵעַ בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְנִרְפָּא לוֹ ע״י שְׁתֵּי אִשּׁוֹת אֵלּוּ.