פסוק א:ויקרא אל משה וידבר ה' אליו. פירש"י למעט את אהרן ר' יהודה אומ' י"ג דברות נאמרו בתור' למשה ולאהרן וכנגדן נאמרו י"ג מעוטין ללמדך שלא לאהרן נאמרו אלא למשה שיאמר לאהרן על פי דבריו יתישב מה שפרש"י בפרש' שמיני ובפרש' קרח למשה אמר שיאמר לאהרן:
פסוק א:אליו למעט אהרן וקשי' שהרי בפרש' החדש פרש"י שבשביל שאהרן טרח ועשה במופתים כמשה חלק לו כבוד במצוה ראשונה שכללו במשה עם הדבור עכ"ל. וי"ל שקודם שהוקם המשכן היה מדבר עם שניהם אבל (משה) משהוקם המשכן לא היה מדבר אלא עם משה בלבד מדברים דשייכי באהרן כגון שתויי יין ופרועי ראש ודברים אחרים ויש מחלקים בין קודם מתן תורה לאחר מתן תורה. עוד פרש"י יכול ישמעו קול הקריאה ת"ל קול לו קול אליו משה שמע וכל ישראל לא שמעו כלומ' בפרשת נשא כתוב וישמע את הקול מדבר אליו היה יכול לומר מדבר לו ואמ' אליו ללמדך שאליו לבדו נמשך הקול כדפרש"י במסכ' יומא וכן פי' חזקוני:
פסוק ב:אדם כי יקריב מכם פרש"י ולא מן הגזל וקשי' דאמר בבא קמא הגנב והגזלן הקדשן הקדש וי"ל הני מילי דיעבד אבל לכתחלה לא ומכל מקום ק' לר"ת מאוריי' דבמסכ' בבא קמא דריש קרבנו ולא מן הגזול ובפרק לולב הגזול דריש מכם ולא מן הגזל והיכי מפיק רש"י מן אדם צ"ע:
פסוק ב:מן הבהמה. פרש"י יכול אף חיה בכלל ת"ל בקר וצאן והטעם שאין מקריבין מחיה לפי שלא היה בכלל ברכה למעשה בראשית מפני הנחש שהיה עומד לקללה ולכך הותר חלבה מאחר שאינו קרב וצוה לכסות דמה מאחר שאינו נזרק. ודגים אין להקריב מהם קרבן מאחר שאין להם חלב:
פסוק ב:מן הבהמה. פרש"י להוציא את הרובע ואת הנרבע וא"ת תיפוק לי' מלהדיוט אסור כ"ש לגבוה דליכא מידי דלהדיוט אסור. ולגבוה שרי. ותירץ ר"ת דמיירי על פי עד אחד או על פי הבעלים דאינו אסור להדיוט:
פסוק ב:מן הבקר פרש"י להוציא את הטרפה תימא הא להדיוט נמי אסורה וכ"ש לגבוה. ועוד דאמרי' משקה ישראל מן המותר לישראל להוציא את הטרפה שאין עושין ממנה קרבן וי"ל דאצטריך מן הבקר להיכא שהוקדשה בכשרות ולבסוף נטרפה:
פסוק ב:ומן הצאן. פירש"י להוציא את המוקצה. תימא דאמרינן דאין מוקצה אלא שהוקצה לז' שנים וא"כ תיפוק לי' דפסול משום זקנה כדאמרינן בתמורה פרט לחולה ולזקן ולמזוהם. ויותר מב' שנים זקן שלא מצינו שהכשירה תורה לכל היותר אלא ב' שנים כגון תרה אדומה. וי"ל דאיצטרך ומן הצאן לומר דהיכא שדעתו להקצותו ז' שנים אע"פ שלא הקצהו אלא יום אחד או יומים פסול לקרבן. והוא שפירש"י להוציא את המוקצה:
פסוק ב:תקריבו פירש"י מלמד ששנים מתנדבים עולה בשותפות. תימא דאמרינן פ' המנחות והנסכים מכל נדריכם ומכל נדבותיכם אשר יקריבו הכל באים בשותפות וא"כ תרי קראי למה לי צ"ע:
פסוק ד:על ראש העולה. פירש"י להביא עולת חובה לסמיכה ולהביא עולת הצאן עכ"ל כדאי' בת"כ מה עולת נדבה טעונה סמיכה שהרי נאמר עולה אח' עולת נדבה ואח' עולת חובה זו וזו טעונה סמיכה. ומה עולא בקר טעונה סמיכה אף עולת צאן כו' לומר זו וזו טעונות סמיכה. ודוקא עולת יחיד טעונה סמיכה אבל עולת צבור ועולת נשים ושל עכו"ם אין טעונות סמיכה וכלן טעונות נסכים אפי' של עכו"ם כדתניא עכו"ם ששלח את עולתו וכו'. כפ"ח:
פסוק ד:ונרצה לו. פירש"י הא אינו מרצה אלא על לא תעשה הנתק לעשה ועל עשה. וקשיא היכי דמי אי דעביד תשובה למה לי כפרה והא תנן עבר על עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו ואי דלא עביד תשובה זבח רשעים תועבה. דהכי פריך פ"ק דשבועות גבי כפרת יום הכיפורים והכא לא שייך לתרץ כמו שמתרץ התם. ונ"ל דשאני כפרת יה"כ דדבר קבוע הוא ואינו דין שיבא דבר שהוא קבוע ויכפר על דבר הקל כגון עשה ולא תעשה אבל הכא דעולת נדבה היא שאם ירצה יתן הכפרה עליו אע"ג שאם עבד תשובה נמחל לו בלא עולה מ"מ אינו נמחל מכל וכל עד דמייתי עולה:
פסוק י:ואם מן הצאן. בעולה זו לא נאמר בה הפשט לפי שכבר נכתב בעולת בקר ואין לך בהמה שאינה צריכה הפשט לפי' פרט לך הכתו' באחת והוא הדין בכלם ומ"מ הוצרך לכתוב בה נתוח אע"פ שכבר נכתב בעולת בקר. לפי שעולת הצאן אין לה אברים כלן כך כמו עולת בקר הילכך אם לא נאמ' בה נתוח הייתי אומר שאינה צריכה נתוח כך פי' ר"מ מקוצי:
פסוק יד:מן העוף. ולא כל העוף לפי שנ' בו וכו' יכול אף מחוסר אבר כן ת"ל מן העוף ולא כל העוף ואם תאמר הא למה לי קרא אף לבני נח אסור כדדרשינן במסכ' ע"ז וכ"ש לישראל וי"ל שמה שמחוסר אבר אסור לבני נח היינו כגון שיצא העין לחוץ אבל נחטט ולא יצא לחוץ או יבשה גופו מותר להם קמ"ל מן העוף לומ' שאף בענין זה אסור לישראל. עו' י"ל אי לאו מן העוף הוה אמינא שדין מחוסר אבר לישראל נאמר ולא לבני נח דאמרינן בפרק ארבע מיתות כל מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח נאמרה קמ"ל מן העוף דהוי מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני ולזה נאמרה בכאן. כך פי' ר"ת מאוריי':
