פסוק א:אֵלֶּה הַדְּבָרִים וְגוֹ׳. ״אֵלֶּה״ מִעֵט הַקּוֹדֵם, פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁאָמַר ״אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה״ שֶׁהֵם דִּבְרֵי עַצְמוֹ, שֶׁכָּל הַסֵּפֶר תּוֹכָחוֹת הֵם וּמוּסָר מִמֹּשֶׁה לָעוֹבֵר פִּי ה׳, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה לא:) קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אֲמָרָן, וַאֲפִלּוּ מַה שֶׁחָזַר וּפֵרֵשׁ מַאַמְרֵי ה׳ הַקּוֹדְמִין לֹא נִצְטַוָּה עֲשׂוֹת כֵּן אֶלָּא מֵעַצְמוֹ חָזַר הַדְּבָרִים, וְחָשׁ הַכָּתוּב לוֹמַר כִּי כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה, כְּמוֹ כֵן בַּמַּאֲמָרִים הַקּוֹדְמִין אָמַר מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אֵיזֶה דָּבָר, לָזֶה אָמַר אֵלֶּה הַדְּבָרִים פֵּרוּשׁ, אֵלֶּה לְבַד הֵם הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה דִּבְרֵי עַצְמוֹ, אֲבָל כָּל הַקּוֹדֵם בְּאַרְבַּעַת חוּמָּשִׁים לֹא אָמַר אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת מֵעַצְמוֹ, אֶלָּא הַדְּבָרִים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי הַמְּצַוֶּה כְּצוּרָתָן בְּלֹא שׁוּם שִׁנּוּי אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת יְתֵרָה אוֹ חֲסֵרָה.
פסוק א:עוֹד יִרְצֶה לְהַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁכָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיָה מֹשֶׁה רוֹעֶה יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, לֹא דִּבֵּר לָהֶם קָשׁוֹת זוּלַת אֵלֶּה הַדְּבָרִים הוּא שֶׁדִּבֵּר קָשׁוֹת. וַהֲגַם שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמַר לָהֶם (במדבר כ:י) ״שִׁמְעוּ נָא הַמּוֹרִים״, לֹא אָמַר דָּבָר זֶה לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְחֵלֶק אֶחָד שֶׁהָיוּ מוֹרִים הוֹרָאָה, וְכֵן אָמְרוּ בְּסֵפֶר הַזֹּהַר. אֲבָל לְכָל יִשְׂרָאֵל לֹא דִּבֵּר קָשׁוֹת זוּלַת אֵלֶּה, וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ אֶל כֻּלָּם הוּא שֶׁלֹּא דִּבֵּר קָשׁוֹת אֶלָּא אֵלֶּה, אֲבָל לִקְצָתָן יִמָּצֵא שֶׁדִּבֵּר קָשׁוֹת חוּץ מֵאֵלֶּה:
פסוק א:עוֹד יִרְצֶה לִרְמֹז חֶשְׁבּוֹן יָמִים אֲשֶׁר הוֹכִיחַ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּמִסְפַּר ״אֵלֶּה״, וְכֵן מוֹכִיחִים הַכְּתוּבִים כִּי בְּאֶחָד לְחֹדֶשׁ שְׁבָט הִתְחִיל לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, דִּכְתִיב ״בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ״, וְהוּא נִצְפַּן בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר (קידושין לח.), הֲרֵי ל״ו כְּמִסְפַּר ״אֵלֶּה״ שֶׁבָּהֶם דִּבֵּר הַדְּבָרִים שֶׁל הַתּוֹכָחוֹת הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן.
פסוק א:עוֹד יִרְמֹז עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (יומא יט:): אָמַר רָבָא: ״וְדִבַּרְתָּ בָּם״ – וְלֹא בִּדְבָרִים בְּטֵלִים, עַד כָּאן, מִכָּאן שֶׁאָסוּר לְדַבֵּר זוּלַת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וְיִרְאָה. וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אֵלֶּה הֵם הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֵּר כָּל יָמָיו מֵעַצְמוֹ לְבַד הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה מֵה׳ לְדַבְּרָם, הָא לָמַדְתָּ שֶׁקִּיֵּם ״וְדִבַּרְתָּ בָּם״, וּדְבָרָיו אֵלֶּה כָּל רוֹאֶה יָעִיד כִּי כֻלָּן דִּבְרֵי תּוֹרָה וְחָכְמָה וּמוּסָר.
פסוק א:עוֹד יִרְמֹז עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״אֵלֶּה״ – פָּסַל כָּל הַדְּבָרִים חוּץ מֵאֵלֶּה, שֶׁאֵין מַדְרֵגָה שָׁוָה לִדְבָרִים אֵלּוּ. וְנָתַן הַכָּתוּב טַעַם מַעֲלָתָם: א׳ – ״אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה״ – מִצַּד מַעֲלַת הַמְּדַבֵּר שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ עֶלְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד ה׳ לִשְׁנֵי אֶחָיו, כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה (במדבר יב:ח). ב׳ – ״אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל״ – מִצַּד מַעֲלַת הַנִּדְבָּר אֵלָיו אוּמָּה שְׁלֵמָה. וְרָמַז עוֹד בְּאָמְרוֹ אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ, לֹא לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ נִמְצָאִים נִגְלִים שָׁם בַּדּוֹר הַהוּא לְבַד הָיוּ הַדְּבָרִים, אֶלָּא לְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׁם הָיוּ וַאֲשֶׁר עֲתִידִין לִהְיוֹת, כִּי תּוֹרָה שָׂם מֹשֶׁה בִּדְבָרָיו עֶלְיוֹנִים אֵלּוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל לְקַיֵּם כָּל דָּבָר הַכָּתוּב בִּדְבָרִים אֵלֶּה. הֲרֵי שֶׁאֵין דְּבָרִים בָּעוֹלָם בְּמַדְרֵגָה שָׁוָה לִדְבָרִים אֵלּוּ, וְהוּא מַאֲמַר אֵלֶּה הַדְּבָרִים, פֵּרוּשׁ, וְאֵין דּוֹמֶה לָהֶם.
פסוק א:אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהוֹכִיחַ יִשְׂרָאֵל עַל מַה שֶׁהִמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף, וְיֹאמַר הָאוֹמֵר: וַהֲלֹא אוֹתָם שֶׁהִמְרוּ עַל יַם סוּף כְּבָר מֵתוּ וְנִשְׁלְמוּ בְּט״ו בְּאָב שֶׁל שְׁנַת הָאַרְבָּעִים (איכה רבתי, פתיחתא) קוֹדֶם מַאֲמָר זֶה שֶׁל מֹשֶׁה, וְאִם כֵּן אֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ שֶׁמּוֹכִיחָם? לָזֶה אָמַר אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה, פֵּרוּשׁ אִם הָיוּ הַדְּבָרִים מִפִּי ה׳ אֵין מָקוֹם לְדַבֵּר לָהֶם קָשׁוֹת, אֲבָל מֹשֶׁה הוּא הַמְּדַבֵּר וְיָכוֹל לְיַסֵּר גַּם אוֹתָם שֶׁהָיוּ אָז פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שֶׁלֹּא נִגְזְרָה גְּזֵרָה, כִּי בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה מַעֲנִישִׁין מִבֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, וּכְנֶגֶד אוֹתָן שֶׁהָיוּ בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְּיַם סוּף הוּא שֶׁדִּבֵּר מֹשֶׁה קָשׁוֹת.
פסוק א:אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. טַעַם אָמְרוֹ אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁבְּדִבְרֵי מֹשֶׁה יֵשׁ שְׁנֵי עִנְיָנִים: א׳ שֶׁהֶחְזִיר לָהֶם הַתּוֹרָה, ב׳ שֶׁהוֹכִיחָם עַל מַה שֶׁכְּבָר עָשׂוּ, וּלְכָל אֶחָד צְרִיכִין הַדְּבָרִים לִהְיוֹת לְכֻלָּן – לְעִנְיַן חֲזָרַת הַתּוֹרָה, כְּלוֹמַר טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לְהַחְזִיר לָהֶם הַדְּבָרִים מִשּׁוּם שֶׁחָשׁ לְאֵיזֶה אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁכַח אֵיזוֹ מִצְוָה מִמִּצְווֹת ה׳ וְאֵין מְצִיאוּת לְהַשִּׂיג דַּעַת בַּעַל הַשִּׁגָּיוֹן מִי הוּא וְהַשִּׁגָּיוֹן מַה הוּא, לָזֶה קִבֵּץ כֻּלָּן וְהֶחְזִיר לָהֶם הַתּוֹרָה שֶׁבְּאֶמְצָעוּת כֵּן יִהְיֶה בְּיַד כָּל אֶחָד מַחְסוֹרוֹ; גַּם לְעִנְיַן הַתּוֹכָחָה אִם יוֹכִיחַ מִקְצָתָן יֵשׁ לָהֶם לְהִתְרַעֵם מַה נִשְׁתַּנּוּ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ. עוֹד אֶפְשָׁר שֶׁכָּלַל בְּמַאֲמַר אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל גַּם לְאוֹתָן שֶׁכְּבָר מֵתוּ, שֶׁבְּתוֹכְחוֹתָיו דִּבֵּר עַל הָרִאשׁוֹנִים וְעַל הָאַחֲרוֹנִים, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ישעיה מג:כז) ״אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא״.
פסוק א:בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. נִתְעַכֵּב מִלְּהוֹכִיחָם עַד שֶׁהָיוּ בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, שֶׁרָאוּ שֶׁהִגִּיעוּ לִמְחוֹז חֶפְצָם שֶׁאָז יְקַבְּלוּ מוּסָרוֹ, וְלֹא מִקּוֹדֶם שֶׁהָיוּ מְרוּחֲקֵי הַתִּקְוָה וְנַפְשָׁם קְצָרָה וְלֹא יַטּוּ אָזְנָם לְהַשְׂכִּיל בְּתוֹכְחוֹתָיו.
פסוק א:וְאָמְרוֹ בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה וְגוֹ׳, רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (ספרי) שֶׁהוֹכִיחָם עַל מַה שֶׁעָשׂוּ בַּמִּדְבָּר וְגוֹ׳. וְאֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ כָּל הַכָּתוּב דֶּרֶךְ רֶמֶז בְּאוֹפֶן אַחֵר, וְהוּא כִּי בְּמִקְרָא מוּעָט לִמֵּד מֹשֶׁה כְּלָלוּת יִרְאַת ה׳ וּמִדּוֹת הַהֲגוּנוֹת הַצְּרִיכִין לַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה׳ וְהֵם מִדּוֹת תִּשְׁעָה.
פסוק א:הָאַחַת) שֶׁיִּהְיֶה לוֹקֵחַ מִדָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, דִּכְתִיב (בראשית יד:יג) ״לְאַבְרָם הָעִבְרִי״, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ בְּעֵבֶר.
פסוק א:ב׳) שֶׁיִּהְיֶה מַרְדּוּת בְּלִבּוֹ תָּמִיד, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ז.) טוֹבָה מַרְדּוּת אַחַת בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם מִמֵּאָה מַלְקִיּוֹת, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ הַיַּרְדֵּן.
פסוק א:ג׳) מִדַּת הָעֲנָוָה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין נד.): לְעוֹלָם יָשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כְּמִדְבָּר, וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת יִתְרוֹ בְּפָסוּק ״וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים״ (שמות יט:ב), וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ בַּמִּדְבָּר.
פסוק א:ד׳) שֶׁתִּהְיֶה הָעֲנָוָה בְּדֶרֶךְ הַנָּאוֹת, לֹא בְּדֶרֶךְ הַפְּחִיתוּת הַנִּמְאָס, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם בְּהִלְכוֹת דֵּעוֹת (פרק ה׳). עוֹד תְּנַאי הָעֲנָוָה שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְהַרְחִיק תּוֹכָחוֹת עַל עָוֹן אִם יִרְאֶה אִישׁ עוֹבֵר פִּי ה׳ וְיֹאמַר ״מִי אֲנִי וּמִי בֵיתִי לְהוֹכִיחַ אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים״, אֶלָּא צָרִיךְ לְהוֹכִיחַ לְצַד חִיּוּב בְּעַרְבוּת. וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ בָּעֲרָבָה, כָּלַל שְׁנֵי דְּבָרִים: א׳ שֶׁתִּהְיֶה הָעֲנָוָה עֲרֵבָה עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (משלי ג:ד) ״וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב״ וְגוֹ׳, ב׳ חִיּוּב הָעַרְבוּת שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְהוֹכִיחַ עַל עָוֹן לְקָטֹן וְגָדוֹל וְלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּעֲנָוָה בְּעִנְיָן זֶה.
פסוק א:ה׳) מַאֲמַר הַתַּנָּא (אבות ג:א): הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים וְכוּ׳ וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ וְכוּ׳ וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד וְכוּ׳, וְכֵן אָמַר הַתַּנָּא (אבות פ״ב): שׁוּב יוֹם אֶחָד וְכוּ׳, וּפֵרֵשׁ שָׁם שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא שֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד יוֹם מוֹתוֹ וְשֶׁכָּל יוֹם הוּא זְמַן גְּבוּל הַמִּיתָה, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ מוֹל סוּף שֶׁיִּהְיֶה לְמוּל עֵינָיו סוֹף אָדָם וְתַכְלִיתוֹ.
פסוק א:ו׳) מַאֲמַר הַחֲסִידִים (חובת הלבבות, שער הפרישות – שער ט) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הַפָּרוּשׁ צַהֲלָתוֹ בְּפָנָיו וְדַאֲגָתוֹ בְּלִבּוֹ. וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל, כְּנֶגֶד צַהֲלָתוֹ בְּפָנָיו אָמַר בֵּין פָּארָן לְשׁוֹן פְּאֵר, הֵפֶךְ עִצָּבוֹן שֶׁהוּא פָּנִים רָעוֹת, וּכְנֶגֶד עִצְּבוֹן הַלֵּב אָמַר וּבֵין תֹּפֶל שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִבּוֹ עָרֵב עָלָיו וְיִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ מִפַּחַד שֶׁמָּא עָבַר אֶת פִּי ה׳ בְּלֹא יְדִיעָה בִּגְדוֹלוֹת אוֹ בִּקְטַנּוֹת, אוֹ שֶׁמָּא מִעֵט בָּעֲבוֹדָה מִמַּה שֶׁצָּרִיךְ עֲשׂוֹת.
פסוק א:ז׳) שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לֵב טָהוֹר וְנָקִי, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִתְפַּלֵּל דָּוִד (תהלים נא:יב) ״לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי״ וְגוֹ׳, וְיַרְחִיק מִמֶּנּוּ שִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת וְהַקִּנְאָה וְתַחֲרוּת וְהַמַּשְׂטֵמָה, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ וְלָבָן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לֵב טָהוֹר שֶׁיִּתְיַחֵס לְטַהֲרָה כִּנּוּי זֶה שֶׁל לָבָן.
פסוק א:ח׳) תַּלְמוּד תּוֹרָה בִּקְבִיעוּת כְּיַעֲקֹב אָבִינוּ, דִּכְתִיב (בראשית כה:כז) ״יוֹשֵׁב אֹהָלִים״, לֹא לִלְמוֹד עֲרַאי, וְהוּא אָמְרוֹ וַחֲצֵרוֹת – הֵם חַצְרוֹת ה׳ שֶׁהֵם בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת.
פסוק א:ט׳) שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהוּט אַחַר דְּבָרִים הַנִּדְמִים לֶאֱהוֹב הוֹן עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכָּל הַהוֹלֵךְ אַחַר תַּאֲוַת לִבּוֹ בָּטֵל הוּא מֵעֲבוֹדַת ה׳, וְצָרִיךְ הָאָדָם לְהִסְתַּפֵּק בַּהֶכְרֵחִי, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ וְדִי זָהָב שֶׁיֹּאמַר לַזָּהָב דַּי. אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ שֶׁכָּל מַה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יִהְיֶה בְּעֵינָיו דָּבָר מַסְפִּיק כְּאִלּוּ יֵשׁ לוֹ כָּל זָהָב, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (אבות ד:א) אֵיזֶהוּ עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וּבָזֶה יִטֶּה לְבָבוֹ לָעֲבוֹדָה הָעֶלְיוֹנָה הִיא עֲבוֹדַת ה׳ אֱלֹהִים חַיִּים:
פסוק ח:רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם וְגוֹ׳. אָמְרוֹ בִּתְחִלָּה רְאֵה לְשׁוֹן יָחִיד וְגָמַר אוֹמֶר לְשׁוֹן רַבִּים, לְפִי שֶׁבְּגֶדֶר הָרְאִיָּה שָׁוִים הֵם כְּאִישׁ אֶחָד וְאֵין הַהִשְׁתַּנּוּת בֵּינֵיהֶם, אֲבָל בְּעֵרֶךְ מַה שֶׁהֵם אֵין גֶּדֶר כֻּלָּם שָׁוֶה, לָזֶה אָמַר ״לִפְנֵיכֶם״, וּכְמוֹ כֵן כָּל מַה שֶׁאָמַר בַּפָּסוּק אַחֲרֵי כֵן בִּלְשׁוֹן רַבִּים ״בֹּאוּ וּרְשׁוּ״ וְגוֹ׳ אֵינוֹ בְּגֶדֶר הַהִשְׁתַּוּוּת כְּאֶחָד.
פסוק ח:בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לִכְפּוֹל זִכְרוֹן הָאָרֶץ וְלֹא אָמַר אוֹתָהּ וּמוּבָן שֶׁחוֹזֵר אֶל הָאָרֶץ שֶׁהִזְכִּיר בְּסָמוּךְ, לְפִי שֶׁאֶרֶץ שֶׁהִזְכִּיר בְּסָמוּךְ שֶׁרָאוּ שֶׁנָּתַן ה׳ הִיא אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג שֶׁנָּתַן לִבְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, לָזֶה כְּשֶׁאָמַר ״בֹּאוּ וּרְשׁוּ״ הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר מַה שֶׁיִּרְשׁוּ וְאָמַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה׳ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָטְלוּ בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֹא הָיְתָה בִּכְלַל הַשְּׁבוּעָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָרָשַׁת מַטּוֹת (במדבר לב:ז) וְהוֹכַחְנוּ מִסִּפְרֵי.
פסוק ט:לֵאמֹר לֹא אוּכַל וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לֹא שֶׁאָמַר לָהֶם הַדְּבָרִים כִּכְתָבָן ״לֹא אוּכַל לְבַדִּי״ וְגוֹ׳, אֶלָּא מַאֲמָר הַמּוּבָן מִמֶּנּוּ שֶׁכַּוָּנָתוֹ לוֹמַר ״לֹא אוּכַל״.
פסוק י:ה׳ אֱלֹהֵיכֶם וְגוֹ׳. קָשֶׁה, הֲרֵי לֹא מָצִינוּ שֶׁנִּתְרַבּוּ מִמַּה שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם רִבּוּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הֶכֵּר, כַּמּוּבָן מִמִּסְפַּר שֵׁנִי שֶׁל שָׁנָה הַשֵּׁנִית, שֶׁעַל אוֹתוֹ זְמַן הוּא אוֹמֵר שֶׁאָמַר לָהֶם ״בָּעֵת הַהִיא״ וְגוֹ׳. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסִפְרֵי אָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״הִרְבָּה אֶתְכֶם״ – הִגְדִּיל אֶתְכֶם עַל דַּיָּנֵיכֶם וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן עוֹד עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר (חֵלֶק ג׳ רי״א:) שֶׁעַל יְדֵי הַזְכָּרַת רִבּוּי טוֹבָה יַפְעִיל הַשְׁלָטַת כֹּחַ בַּמַּשְׂטִין לְהָרַע, וְאָמַר (שָׁם רי״ב.) שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁמַּזְכִּיר שֵׁם עֶלְיוֹן עָלָיו אֵין כֹּחַ בְּכֹחוֹת הָרַע לִשְׁלֹט בּוֹ, וּלְפִי שֶׁאָמַר מֹשֶׁה ״לֹא אוּכַל לְבַדִּי״ וְגוֹ׳ הֲרֵי הוּא מַפְלִיג בְּרִבּוּיִים וְיֵשׁ בָּזֶה חֲשָׁשׁ הָאָמוּר. לָזֶה הִזְכִּיר שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עֲלֵיהֶם וְאָמַר ה׳ וְגוֹ׳ הִרְבָּה אֶתְכֶם שֶׁבָּזֶה אֵין מָקוֹם לַמֵּרֵעַ כָּאָמוּר שָׁם, וּלְפִי זֶה תִּתְפָּרֵשׁ תֵּבַת ״הִרְבָּה״ כִּפְשָׁטָהּ.
פסוק י:וְהִנְּכֶם הַיּוֹם. דִּקְדֵּק לוֹמַר הַיּוֹם, לְהָעִיר כִּי הַמַּאֲמָר נֶחְלָק לִשְׁנֵי זְמַנִּים: אֶחָד הוּא בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית כְּשֶׁאָמַר לָהֶם ״לֹא אוּכַל לְבַדִּי״, וְעַל אוֹתוֹ זְמַן הוּא אוֹמֵר ״הִרְבָּה אֶתְכֶם״, וְהַשֵּׁנִי הוּא בַּזְּמַן שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים, כְּמוֹ שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר ״וְהִנְּכֶם הַיּוֹם״ וְגוֹ׳.
פסוק י:וּפֵרוּשׁ אָמְרוֹ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, נִתְכַּוֵּן עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (סנהדרין כו.) אֵין מִנְיָן לָרְשָׁעִים, שֶׁהֲגַם שֶׁיִּהְיֶה מִסְפָּרָם רַב אֵין רִבּוּיָם רִבּוּי. הָא לָמַדְתָּ שֶׁמִּנְיַן הַצַּדִּיקִים יִתְיַחֵס אֵלָיו הָרִבּוּי הֲגַם שֶׁיִּהְיוּ מוּעָטִים בְּמִסְפָּר, וְהוּא מַה שֶּׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר וְהִנְּכֶם וְגוֹ׳ כְּכוֹכְבֵי, פֵּרוּשׁ, שֶׁאַחַר שֶׁהִרְבָּה אֶתְכֶם עוֹד לָכֶם שֶׁהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, וְדָבָר זֶה הוּא גַּם כֵּן גֶּדֶר הָרִבּוּי שֶׁבִּהְיוֹתָם כְּכוֹכָבִים יִמָּנוּ לְרִבּוּי עָצוּם.
פסוק יא:ה׳ אֱלֹהֵי וְגוֹ׳ כָּכֶם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ צַדִּיקִים כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים, וּכְנֶגֶד הָרִבּוּי אָמַר וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר וְגוֹ׳. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ספרי): זוֹ מִשֶּׁלִּי וְכוּ׳, וְכַוָּנַת הַמַּאֲמָר כֻּלּוֹ הוּא לְהַזְכִּיר שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עֲלֵיהֶם גַּם כְּשֶׁהִזְכִּיר שִׁבְחָם בְּמִדָּה טוֹבָה הֱיוֹתָם צַדִּיקִים הַדּוֹמִים לַכּוֹכָבִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּמַאֲמַר ״ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם״, שֶׁהִזְכִּיר שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עֲלֵיהֶם כְּשֶׁהִזְכִּיר רִבּוּיָם.
פסוק יב:אֵיכָה אֶשָּׂא וְגוֹ׳. הִיא גְּזֵרַת מַאֲמַר ״לֹא אוּכַל״, אֶלָּא שֶׁהִפְסִיק בָּעִנְיָן לְהָרִים מִכְשׁוֹל הַנִּמְשָׁךְ מִדִּבּוּר ״לֹא אוּכַל לְבַדִּי״ וְגוֹ׳ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, וְחָזַר לְהַשְׁלִים הַדִּבּוּר שֶׁהִתְחִיל לוֹמַר וְאָמַר ״אֵיכָה אֶשָּׂא״ וְגוֹ׳ ״הָבוּ לָכֶם״ וְגוֹ׳.
פסוק יג:הָבוּ לָכֶם וְגוֹ׳. אָמַר לָכֶם לְהַקְדִּים טַעַם מַאֲמַר ״לְשִׁבְטֵיכֶם״, כִּי זֶה מֵהַנָּאוֹת לָכֶם כְּשֶׁיִּהְיֶה כָּל שֵׁבֶט שׁוֹפְטָיו מִמֶּנּוּ. וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָרָשַׁת פִּנְחָס בְּפָסוּק ״יִפְקֹד ה׳ אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת אִישׁ עַל הָעֵדָה״ וְגוֹ׳ (במדבר כז:טז), וְשָׁם תַּשְׂכִּיל אוֹפֶן הַנָּאוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה, וְהוּא אָמְרוֹ ״לָכֶם״.
פסוק יג:וַאֲשִׂימֵם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם ״הָבוּ לָכֶם״ שֶׁאַתֶּם הֵם הַבּוֹחֲרִים אוֹתָם, לֹא יִהְיֶה תַּחַת מַאֲמַרְכֶם וְרִשְׁיוֹנְכֶם, אֲנִי אָשִׂים אוֹתָם לְרָאשִׁים עֲלֵיכֶם לִרְדּוֹתְכֶם בְּמַקֵּל וּבִרְצוּעָה.
פסוק יד:וַתַּעֲנוּ אֹתִי וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ספרי) שֶׁאָמַר לָהֶם: ״הָיָה לָכֶם לוֹמַר רַבֵּינוּ מִמִּי נָאֶה לִלְמֹד וְכוּ׳ מִמְּךָ שֶׁנִּצְטַעַרְתָּ עָלֶיהָ וְכוּ׳ אֶלָּא שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ״ וְכוּ׳, עַיֵּן שָׁם. וְאֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ הַכָּתוּב לְשֶׁבַח, שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִצְטַעֲרוּ עַל הַדָּבָר אֲבָל לַהֲנָאַת מֹשֶׁה מָחֲלוּ עַל עַצְמָם, וְהוּא אָמְרוֹ טוֹב הַדָּבָר לְהָקֵל מֵעַל רַבֵּינוּ הֲגַם שֶׁהוּא קָשֶׁה אֶצְלֵנוּ לַעֲשׂוֹתוֹ לִלְמֹד מִפִּי תַּלְמִידְךָ, וְהוּא אָמְרוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ דְּבָרִים קָשִׁים אֶצְלֵנוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתָם. וַהֲגַם שֶׁהַמַּאֲמָר בָּא בִּכְלַל הַתּוֹכָחוֹת, אוּלַי שֶׁהִקְפִּיד גַּם עַל זֶה.
פסוק יד:וְאֶפְשָׁר לוֹמַר כִּי מֹשֶׁה נִתְחַכֵּם לְדַבֵּר דְּבָרִים הַנִּשְׁמָע מֵהֶם שְׁתֵּי דְּרָכִים: אַחַת לִגְנַאי כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּסִפְרֵי, וְאַחַת לְשֶׁבַח כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ. וְטַעְמוֹ כִּי בְּיִשְׂרָאֵל הָיוּ שְׁנֵי סוּגִים: אֶחָד כַּת הַצַּדֶּקֶת וְאֶחָד כַּת הַקַּנְטְרָנִית, וְכָל אֶחָד מֵהֶם יוֹדֵעַ עַצְמוֹ. וּכְשֶׁאָמַר הַדְּבָרִים כָּל אֶחָד יָבִין אֶת אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ: כַּת הַצַּדֶּקֶת דְּבָרָיו לָהֶם כְּדַרְכֵּנוּ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי כִּי יוֹדְעִים בְּעַצְמָן מַה הָיְתָה כַּוָּנָתָם, וְכַת הַקַּנְטְרָנִית יַכְאִיבוּ אוֹתָם הַדְּבָרִים כְּפִי מַה שֶׁעָנוּ וְיָבִינוּ כְּפֵרוּשׁ סִפְרֵי.
פסוק טז:בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר. אָמְרוֹ לֵאמֹר, כְּבָר כָּתַבְתִּי בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת כָּל שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר הַדְּבָרִים עַצְמָן כְּצוּרָתָן יֹאמַר ״לֵאמֹר״. כְּמוֹ כֵן בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ לֹא שֶׁצִּוָּה אוֹתָם בָּעֵת הַהִיא בְּלָשׁוֹן זֶה עַצְמוֹ, אֶלָּא מְכֻוָּן הַצִּוּוּי הָיָה לֵאמֹר לָהֶם ״שָׁמֹעַ״ וְגוֹ׳.
פסוק טז:וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן גַּם כֵּן לִרְמוֹז מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסַנְהֶדְרִין (ירושלמי סנהדרין ג:ח:ז) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: רַב הוּנָא כַּד הֲוָה חֲזֵי זְכוּ לְבַר נָשׁ וְלָא הֲוָה יָדַע לֵיהּ, הֲוָה פָּתַח לֵיהּ מִשּׁוּם ״פְּתַח פִּיךָ לְאִלֵּם״ (משלי לא:ט) עַד כָּאן. וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּתֵיבַת לֵאמֹר, כִּי עָלָיו לֵאמֹר לְבַל תִּהְיֶה הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְיִשְׁפּוֹט צֶדֶק.
פסוק טז:עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בְּסַנְהֶדְרִין (סנהדרין ז:) וּפָסְקוֹ רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק כ״א מֵהִלְכוֹת סַנְהֶדְרִין, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: צָרִיךְ הַדַּיָּן לִשְׁמוֹעַ הַטְּעָנוֹת מִבַּעֲלֵי דִּינִין וְלִשְׁנוֹת טַעֲנוֹתֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ג:כג) ״וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ זֹאת אוֹמֶרֶת״ וְגוֹ׳. וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר לֵאמֹר שָׁמֹעַ, פֵּרוּשׁ שֶׁצָּרִיךְ הַשּׁוֹפֵט לוֹמַר בְּפִיו מַה שֶׁשָּׁמַע מִבַּעֲלֵי דִּינִים.
פסוק טז:שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וְגוֹ׳. קָשֶׁה מַה צָרִיךְ לְצַוּוֹת לָזֶה, אִם לֹא יִשְׁמְעוּ עַל מַה יָדוּנוּ? עוֹד לָמָּה אָמַר בְּדֶרֶךְ זֶה וְלֹא אָמַר ״שִׁמְעוּ״? אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁיִּהְיוּ מַתְמִידִין לִשְׁמֹעַ וְלֹא יָקוּצוּ, וְדָבָר זֶה יִתְחַלֵּק לִשְׁנֵי דְּבָרִים: אֶחָד הוּא מִבַּעֲלֵי דִּינִים עַצְמָן, שֶׁאִם יֹאמְרוּ ״עוֹד יֵשׁ לָנוּ לִטְעוֹן, עוֹד יֵשׁ לָנוּ לְהוֹכִיחַ״ – לֹא יָקוּצוּ מִדִּבְרֵיהֶם, וּמַה גַּם כְּשֶׁיַּרְבּוּ לְהָבִיא רְאָיוֹת אַחַר רְאָיוֹת וְלֹא הוֹעִילוּ, לֹא יֹאמַר הַדַּיָּן ״שׁוּב אֵין רְאָיָה וְאֵין טַעֲנָה״, אֶלָּא שָׁמוֹעַ בִּתְמִידוּת. וְהַשֵּׁנִי שֶׁאִם הִטְרִיחוּ עֲלֵיהֶם בַּעֲלֵי דִּינִין, לֹא יֹאמְרוּ ״הַרְבֵּה טוֹרַח טָרַחְנוּ הַיּוֹם וְאֵין לִשְׁמוֹעַ עוֹד טוֹעֵן וְנִטְעָן עַד אַחַר זְמַן״, אֶלָּא שָׁמוֹעַ בְּאֵין הֶפְסֵק, וְכָאן נִצְטַוּוּ עַל דִּקְדּוּק עִנּוּי הַדִּין.
פסוק טז:עוֹד יִרְצֶה לְהַזְהִירָם לְהִתְחַכֵּם מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בֵּין הַטּוֹעֲנִים לְהַכִּיר אֲמִתּוּת הָעִנְיָן, וַהֲגַם שֶׁעַל פִּי הַטְּעָנוֹת יִזְכֶּה הַזַּכַּאי וְיִתְחַיֵּב הַחַיָּב, אִם נִכָּרִים מִתּוֹךְ סֵדֶר דִּבְרֵיהֶם וּמֵעֲקִימַת שִׂפְתֵיהֶם הֵפֶךְ מַה שֶׁנִּתְחַיֵּב הַדִּין – אֵין לַדַּיָּן אֶלָּא מַה שֶׁעֵינָיו רוֹאוֹת. וְהוּא אָמְרוֹ שָׁמֹעַ לְשׁוֹן הַשְׂכָּלָה, בֵּין אֲחֵיכֶם פֵּרוּשׁ, מַה שֶׁיַּעַבְרוּ בֵּינֵיהֶם מֵהַדְּבָרִים וּמֵהַהִתְוַכְּחוּת, וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק פֵּרוּשׁ, כְּפִי מַה שֶׁיִּתְבָּרֵר לָכֶם שֶׁהוּא צֶדֶק, הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה הֵפֶךְ מִשְׁפָּט הַסִּדּוּר, שֶׁהַמִּשְׁפָּט לֹא בָּא אֶלָּא לְדַיָּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בֵּרוּר לַדָּבָר – אֵין לַדַּיָּן אֶלָּא מַה שֶׁעֵינָיו רוֹאוֹת.
פסוק טז:עוֹד נִתְכַּוֵּן עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת מִשְׁנָה בְּסוֹף פֶּרֶק א׳ (מכות ו:) וְזֶה לְשׁוֹנָם: שֶׁלֹּא תְּהֵא סַנְהֶדְרִין שׁוֹמַעַת מִפִּי מְתוּרְגְּמָן וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְהוּא אָמְרוֹ שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וְלֹא מֵהַמְּתוּרְגְּמָן:
פסוק טז:עוֹד יִרְצֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַשּׁוֹפֵט מַצְהִיל פָּנָיו וְנוֹשֵׂא עֵינָיו בְּאֶחָד מֵהֶם וּמַשְׁפִּיל עֵינָיו מֵאֶחָד מֵהֶם, אֶלָּא שֶׁתִּהְיֶה דֶּרֶךְ הַשְּׁמִיעָה שָׁוָה בֵּינֵיהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ שָׁמֹעַ פֵּרוּשׁ דֶּרֶךְ הַשְּׁמִיעָה תִּהְיֶה בֵּין אֲחֵיכֶם, אִם אַתָּה תִּשָּׂא עֵינֶיךָ – תִּשָּׂא לִשְׁנֵיהֶם, וְאִם תַּשְׁפִּיל – תַּשְׁפִּיל לִשְׁנֵיהֶם. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁיְּצַו ה׳ שֶׁלֹּא יִשָּׂא עֵינָיו כָּל עִקָּר בָּהֶם, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁיִּטְעֶה אֶחָד מֵהֶם בְּמִין הָרְאִיָּה שֶׁהוּא עַיִן יָפָה יוֹתֵר מִמֶּנּוּ וְיִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָיו. וְשָׁמַעְתִּי מִפִּי חָכָם גָּדוֹל חָסִיד וְגָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל, חָבִיב עָלַי כְּרוּחִי, ה״ה הָרַב רַבִּי מֹשֶׁה בִּירְדוּגוֹ זִכְרוֹנוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהָיָה מְדַקְדֵּק בִּשְׁעַת הַדִּין שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו לְמַטָּה וְלֹא הָיָה נוֹשֵׂא עֵינָיו כָּל עִקָּר, וְשֶׁהָיָה מַרְגִּישׁ שֶׁאִם הָיָה נוֹשֵׂא עֵינָיו לְצַד הַהֶכְרֵחַ בְּאֵיזֶה אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַדִּין הָיָה מִתְבַּלְבֵּל שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ אֶלָּא הַשְּׁמִיעָה וְהַדְּבָרִים בָּאִים מֵהַטּוֹעֲנִים לִפְנֵיהֶם בְּאֵין הִשְׁתַּנּוּת לְאֶחָד מֵהֶם, וּבָזֶה ״וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק״.
פסוק טז:בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וְגוֹ׳. נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לְהַזְהִיר עַל שְׁלֹשָׁה דִּינִים הַסּוֹבְבוֹת מִשְׁפַּט צֶדֶק. הָאֶחָד עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁכָּתַב רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק כ״ב מֵהִלְכוֹת סַנְהֶדְרִין וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: שֶׁלֹּא תֹּאמַר אִישׁ פְּלוֹנִי וְכוּ׳ שֶׁמָּא יַהֲרֹג אֶת בְּנִי וְכוּ׳, עַד כָּאן. כְּנֶגֶד זֶה אָמַר בֵּין אִישׁ, וּכְדֶרֶךְ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין ו.) בְּפָסוּק ״לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ״. כְּשֶׁבָּאִים שְׁנֵי אַחִים לְמִשְׁפָּט תָּבֹא סְבָרַת הַדַּיָּן לוֹמַר אֵין לְדַקְדֵּק בְּמִשְׁפָּט זֶה כִּי אֲנָשִׁים אַחִים הֵם, לָזֶה אָמַר וּבֵין אָחִיו.
פסוק טז:גַּם נִתְכַּוֵּן לְמַה שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק שְׁבוּעַת הָעֵדוּת (שבועות לא.) וּפְסָקוֹ רַמְבַּ״ם פֶּרֶק כ״א מֵהִלְכוֹת סַנְהֶדְרִין ב׳: בַּעֲלֵי דִּינִין שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶם מְלֻבָּשׁ בְּגָדִים וְכוּ׳, אוֹמֵר לַמְּכֻבָּד ״אוֹ הַלְבִּישֵׁהוּ כְּמוֹתְךָ עַד שֶׁתָּדוּן עִמּוֹ אוֹ לְבוֹשׁ כְּמוֹתוֹ״ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ וּבֵין אָחִיו – שֶׁיִּהְיוּ אַחִים בְּהַדְרָגָה אַחַת, שֶׁזּוּלַת זֶה לֹא יֵצֵא מִשְׁפַּט צֶדֶק, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב שָׁם רַמְבַּ״ם בִּתְחִלַּת הַפֶּרֶק.
פסוק טז:ג׳ עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק שְׁבוּעַת הָעֵדוּת (שבועות ל.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: תָּנוּ רַבָּנָן, ״בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ״ (ויקרא יט:טו) – שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד יוֹשֵׁב וְאֶחָד עוֹמֵד וְכוּ׳, וְהוּא אָמְרוֹ וּבֵין גֵּרוֹ, פֵּרוּשׁ שֶׁיִּהְיֶה מִתְגּוֹרֵר כְּמוֹתוֹ, אוֹ שְׁנֵיהֶם בִּישִׁיבָה אוֹ שְׁנֵיהֶם בַּעֲמִידָה, שֶׁזּוּלַת זֶה אֵין כָּאן מִשְׁפַּט צֶדֶק.
פסוק כג:וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר. פֵּרוּשׁ, לְפִי טַעַם שֶׁאֲמַרְתֶּם ״וְיַחְפְּרוּ לָנוּ״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני שלח) שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא שֶׁיִּשְׁלְחוּ הַמְרַגְּלִים לִרְאוֹת הַחֲפִירוֹת שֶׁטּוֹמְנִים הַכְּנַעֲנִים מָמוֹנָם בָּהֶם. וְאָמְרוֹ בְּעֵינַי, פֵּרוּשׁ אֲנִי שֶׁעֵינֵי בָּשָׂר לִי, אֲבָל בְּעֵינֵי בּוֹחֵן לְבָבוֹת – לֹא. וְעַיֵּין מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ (במדבר יג:ב).
פסוק כד:וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ וְגוֹ׳. אָמְרוֹ וַיִּפְנוּ, פֵּרוּשׁ, שֶׁפָּנוּ מִדֶּרֶךְ שֶׁהָיוּ בָּהּ, כִּי קוֹדֶם שֶׁהִתְחִיל הַשְּׁלִיחוּת הָיוּ צַדִּיקִים כְּאָמְרוֹ ״כֻּלָּם אֲנָשִׁים״, וּמֵעֵת שֶׁהִתְחִילוּ לָלֶכֶת בִּשְׁלִיחוּת זֶה הִרְשִׁיעוּ וּפָנוּ מִדֶּרֶךְ הַשֵּׂכֶל. וְעַיֵּין מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק ״וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ״ (במדבר יג:כו).
פסוק כד:וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ. פֵּרוּשׁ, לֹא כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה ״וְיַחְפְּרוּ לָנוּ״, אֶלָּא רִגְּלוּ אוֹתָהּ לָדַעַת מַה הִיא וּמַה אֲנָשֶׁיהָ, וְלֹא בִּקְשׁוּ לָדַעַת חֲפִירוֹת הַמַּטְמוֹנִיּוֹת.
פסוק כה:וַיִּקְחוּ בְיָדָם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת: א׳, לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר וַיִּקְחוּ בְיָדָם, שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא ״וַיּוֹרִידוּ אֵלֵינוּ מִפְּרִי הָאָרֶץ״. ב׳, לָמָּה אָמַר וַיָּשִׁיבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ׳, שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא ״וַיָּשִׁיבוּ אֹתָנוּ טוֹבָה״.
פסוק כה:אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא, לְפִי שֶׁהָיוּ בַּמְּרַגְּלִים שְׁתֵּי הַדְרָגוֹת: אַחַת רָעָה, הִיא תְּשׁוּבַת עֲשָׂרָה מְרַגְּלִים, וְאַחַת טוֹבָה, הִיא תְּשׁוּבַת יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב. וּבִדְבָרָיו כָּאן אָמַר שְׁתֵּי הַתְּשׁוּבוֹת. כְּנֶגֶד מַה שֶׁהֵשִׁיבוּ עֲשָׂרָה הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים לְרָעָה אָמַר וַיִּקְחוּ וְגוֹ׳ וַיָּשִׁיבוּ אֹתָנוּ דָבָר, פֵּרוּשׁ, לֹא רָצָה מֹשֶׁה עָלָיו הַשָּׁלוֹם לַחְזֹר הַדְּבָרִים הָרָעִים שֶׁלֹּא לְעוֹרֵר הַדִּין עַל שֶׁכְּבָר מֵתוּ, וְאָמַר הָעִנְיָן סְתָם שֶׁהֵשִׁיבוּ דָבָר. וּלְהָעִירְךָ שֶׁעַל עֲשָׂרָה מְרַגְּלִים הוּא אוֹמֵר, אָמַר וַיִּקְחוּ בְיָדָם, פֵּרוּשׁ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לד.) שְׁמוֹנָה מְרַגְּלִים נָטְלוּ אֶשְׁכּוֹל, אֶחָד נָטַל תְּאֵנָה, וְאֶחָד נָטַל רִמּוֹן, אֲבָל יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לֹא נָטְלוּ כְּלוּם כָּאָמוּר בְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק בְּמַאֲמַר וַיִּקְחוּ בְיָדָם לוֹמַר שֶׁהֵם הָעֲשָׂרָה שֶׁלָּקְחוּ בְּיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ, וַיָּשִׁיבוּ אֹתָנוּ דָבָר מַה שֶׁהֵשִׁיבוּ. גַּם אֶפְשָׁר לָדוּן גְּזֵרָה שָׁוָה ״דָּבָר״ מִ״דָּבָר״ הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת שְׁלַח דִּכְתִיב (במדבר יג:כו) ״וַיָּשִׁיבוּ אוֹתָם דָּבָר״. וַהֲגַם שֶׁאֵין אָדָם דָּן גְּזֵרָה שָׁוָה אֶלָּא אִם כֵּן קִבְּלָהּ מֵרַבּוֹ, בְּכַיּוֹצֵא בָּזֶה לְגַלּוֹת פְּשָׁטֵי הַכְּתוּבִים הוֹדִיעוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁיְּכוֹלִין לְגַלּוֹת בִּגְזֵרָה שָׁוָה כָּזוֹ, וְזֶה פָּשׁוּט לַהוֹלְכִים בְּאוֹר הַחַיִּים. וּכְנֶגֶד יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב אָמַר ״וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ״. וּכְפִי זֶה יֵשׁ טַעַם נָכוֹן לְכֶפֶל וַיָּשִׁיבוּ וְגוֹ׳ וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ׳. גַּם נִתְיַשֵּׁב דִּבְרֵי מֹשֶׁה שֶׁאָמַר דְּבָרָיו סְתוּמִים ״וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ״ שֶׁמַּשְׁמָעוּת הַדְּבָרִים יַגִּיד עַל כֻּלָּן, וְלִדְבָרֵינוּ הֲרֵי חִלֵּק דִּבְרֵי הַמְּרַגְּלִים לִשְׁנַיִם, רָעִים וְטוֹבִים.
פסוק כו:וְלֹא אֲבִיתֶם וְגוֹ׳. וַהֲגַם שֶׁעֲשָׂרָה אָמְרוּ עֵדוּת כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ ״אַחֵינוּ הֵמַסּוּ״ וְגוֹ׳, כְּבָר אָמַר לָהֶם ה׳ שֶׁאֵין הוֹרָשַׁת הָעִיר מִצַּד גְּבוּרַת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בְּמַתָּנָה מֵה׳, כְּמוֹ שֶׁדִּיַּקְנוּ בְּפָרָשַׁת שְׁלַח (במדבר י״ג:ב׳) מִמַּאֲמַר ״אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן״ כִּי הוּא יוֹרִישׁ מִפְּנֵיהֶם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר גַּם כֵּן בְּסָמוּךְ ״ה׳ וְגוֹ׳ הוּא יִלָּחֵם לָכֶם״, וְאֵין בְּמַאֲמָר זֶה סְתִירָה לְהַכְחִישׁ הַפְלָאַת תּוֹקֶף הָעִיר וַאֲנָשֶׁיהָ שֶׁאָמְרוּ הַמְּרַגְּלִים, וּבָזֶה לֹא קָשָׁה קֻשְׁיַת רַמְבַּ״ן.
פסוק לב:וּבַדָּבָר הַזֶּה וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ ״וּבַדָּבָר הַזֶּה״. וְרַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֵּרֵשׁ עַל הַבְטָחַת בִּיאַת הָאָרֶץ הוּא מְדַבֵּר, וְאֵין נִרְאֶה כֵּן אֶלָּא כִּפְשַׁט הַכָּתוּב שֶׁעַל נִסֵּי מִדְבָּר הוּא אֲשֶׁר נְשָׂאָם ה׳ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ, שֶׁגַּם בַּדָּבָר הַזֶּה אֵינָם מַאֲמִינִים. וְזֶה לְךָ הָאוֹת, אָמְרוֹ (שמות יז:ז) ״הֲיֵשׁ ה׳ בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן״, וְכַמָּשָׁל שֶׁהֵבִיא בַּזֹּהַר (שמות רבה כו) עַל אָב שֶׁנָּשָׂא בְּנוֹ עַל כְּתֵפוֹ, פָּגְעוּ בְּאָדָם אֶחָד וְהָיָה הַבֵּן שׁוֹאֲלוֹ עַל אָבִיו וְכוּ׳, כְּמוֹ כֵן יִשְׂרָאֵל עַם ה׳ בָּרוּךְ הוּא. וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר וּבַדָּבָר הַזֶּה וְגוֹ׳ אֵינְכֶם מַאֲמִינִים בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם שֶׁהוּא הַנּוֹשֵׂא אֶתְכֶם וְגוֹ׳, וְאוֹמֵר הַהֹלֵךְ וְגוֹ׳ מוֹסִיף לְהַפְלִיא פְּרָטֵי הַדְּבָרִים שֶׁבָּהֶם יִתְחַיְּבוּ לְהַכִּיר וּלְהַאֲמִין בַּה׳.
פסוק לו:הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ אֶתֵּן וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״יִרְאֶנָּה״ כֵּיוָן שֶׁמַּבְטִיחַ לְתִתָּהּ לוֹ, בִּכְלַל מָאתַיִם מָנֶה. וְנִרְאֶה שֶׁנִּתְכַּוֵּן ה׳ לוֹמַר שֶׁשְּׁתֵּי זְכֻיּוֹת הָיוּ בְּיַד כָּלֵב בְּעִנְיָן זֶה וּבִשְׁבִילָם זָכָה לִשְׁנֵי דְּבָרִים: א׳ – שֶׁפִּנָּה עַצְמוֹ מֵעֲצַת הַמְּרַגְּלִים וְלֹא אָמַר רַע, ב׳ – שֶׁאַדְרַבָּה הָיָה סוֹתֵר דִּבְרֵי הַמְּרַגְּלִים לְמַלֹּאת אַחֲרֵי ה׳, דִּכְתִיב (במדבר יג:ל) ״וַיַּהַס כָּלֵב״ וְגוֹ׳. וְיִעֵד לוֹ ה׳ שְׁנֵי דְּבָרִים טוֹבִים: כְּנֶגֶד מַה שֶׁפִּנָּה עַצְמוֹ מֵעֲצַת הַמְּרַגְּלִים עָלָה בְּיָדוֹ זְכוּת שֶׁלֹּא יָמוּת בִּגְזֵרָתָם, וְהוּא מַה שֶׁסָּמַךְ לוֹמַר בֶּן יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה, פֵּרוּשׁ בִּשְׁבִיל שֶׁפִּנָּה עַצְמוֹ מֵעֲצַת הַמְּרַגְּלִים יָצָא מִכְּלַל גְּזֵרַת ״אִם יִרְאֶה אִישׁ וְגוֹ׳ וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ״ (במדבר יד:כג). וּכְנֶגֶד שֶׁמִּלֵּא אַחֲרֵי ה׳ נָתַן לוֹ אֶת הָאָרֶץ, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ וְגוֹ׳ יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי ה׳״.
פסוק לז:גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה׳ בִּגְלַלְכֶם וְגוֹ׳. קָשֶׁה, וַהֲלֹא לֹא מָצִינוּ שֶׁהִתְאַנַּף ה׳ עַל מֹשֶׁה בַּעֲוֹן הַמְּרַגְּלִים. וְרַמְבַּ״ן פֵּרֵשׁ וְאָמַר: וְעוֹד הוֹסַפְתֶּם לְהָרַע פַּעַם אַחֶרֶת עַד שֶׁגְּרַמְתֶּם לְהִתְאַנֵּף בִּי, עַד כָּאן, וְאֵין דְּבָרָיו נִרְאִים, כִּי רוֹאַנִי שֶׁעֲדַיִן הוּא מְדַבֵּר בְּעִנְיַן הַמְּרַגְּלִים, שֶׁכֵּן אָמַר הַכָּתוּב אַחַר זֶה ״וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם״ וְגוֹ׳ עַד סוֹף הַפָּרָשָׁה, וְהוּא מְדַבֵּר בְּעִנְיַן הַמְּרַגְּלִים, וְלָמָּה הִפְסִיק בְּתוֹךְ הָעִנְיָן בְּשֶׁלֹּא כָּעִנְיָן? וּמַה שֶׁהֵלִיץ הָרַב שֶׁרָצָה לְהַזְכִּיר יַחַד הַנִּמְנָעִים מֵעֲבוֹר הָאָרֶץ שֶׁהֵם הָיוּ גְּרָמָא לָזֶה, לֹא יָדַעְתִּי מַה הֲנָאָה יֵשׁ בָּזֶה.
פסוק לז:וְהַנָּכוֹן הוּא עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית כט.) שֶׁאָמְרוּ בְּפָסוּק (במדבר יד:א) ״וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה״ וְגוֹ׳, קָבְעוּ בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת כִּי לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב הָיְתָה שֶׁבּוֹ נֶחְרַב הַבַּיִת, וְאָמְרוּ עוֹד (סוטה ט.) שֶׁאִם הָיָה נִכְנָס מֹשֶׁה לָאָרֶץ וְהָיָה בּוֹנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא הָיָה הַבַּיִת נֶחְרָב שֶׁאֵין אֻמָּה וְלָשׁוֹן נוֹגַעַת בּוֹ, וְאָמְרוּ עוֹד (מדרש תהלים עט) בְּפָסוּק ״מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם״ וְגוֹ׳ וְזֶה לְשׁוֹנָם: קִינָה מִבָּעֵי לֵיהּ, אֶלָּא עַל שֶׁהִשְׁלִיךְ חֲמָתוֹ עַל עֵצִים וַאֲבָנִים. מֵעַתָּה אִם הָיָה נִכְנָס מֹשֶׁה לָאָרֶץ וְהָיָה בּוֹנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְהַשְׁלִיךְ חֲמָתוֹ עָלָיו לֹא אֶפְשָׁר כַּנִּזְכָּר, וְיִחַר אַף ה׳ בְּשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל וְיִהְיֶה כִּלְיוֹנָם בִּמְקוֹם חֻרְבַּן הַבַּיִת. לָזֶה גָּזַר ה׳ בִּגְזֵרַת הַמְּרַגְּלִים גַּם עַל מֹשֶׁה שֶׁיָּמוּת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא אָמְרוֹ ״גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה׳ בִּגְלַלְכֶם״, פֵּרוּשׁ בְּגִלְגּוּל דְּבָרִים שֶׁלָּכֶם, כִּי אִם לֹא הָיָה עֲוֹן הַמְּרַגְּלִים וְהָיוּ נִכְנָסִים אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה נִכְנָס מֹשֶׁה עִמָּהֶם, וַהֲגַם שֶׁיִּבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין מֵחוּשׁ כִּי לֹא נִתְגַּבֵּר בְּחִינַת הָרַע וְהָיוּ עוֹמְדִים בְּצִדְקָם בָּאָרֶץ, אֶלָּא מֵאֶמְצָעוּת עֲוֹן מְרַגְּלִים גָּבְרָה יַד רִשְׁעָה וְיָדַע ה׳ כִּי לֹא יַעַמְדוּ בְּצֶדֶק, וְצֵא וּלְמַד מִשִּׁירַת הַאֲזִינוּ.
פסוק לז:וְאִם תֹּאמַר, וַהֲלֹא רוֹאַנִי שֶׁמִּיתַת מֹשֶׁה הָיְתָה עַל מֵי מְרִיבָה (במדבר כ:יג). כְּבָר כָּתַבְתִּי שָׁם שֶׁאִם מֹשֶׁה הָיָה מְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, הָיוּ יִשְׂרָאֵל חוֹזְרִים לְטַהֲרָתָם שֶׁהָיוּ בּוֹ קֹדֶם חֵטְא הַמְּרַגְּלִים בְּאֶמְצָעוּת קִדּוּשׁ הַשֵּׁם הַגָּדוֹל, וְהָיָה ה׳ מַתִּיר שְׁבוּעַת מֹשֶׁה, וְהָיָה נִכְנָס לָאָרֶץ וּבוֹנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ עוֹלָמִים.
פסוק מג:וַתַּמְרוּ וְגוֹ׳ וַתָּזִידוּ. פֵּרוּשׁ: הִמְרוּ פִּי ה׳ שֶׁאָמַר לָהֶם שֶׁלֹּא לַעֲלוֹת, וְעוֹד שֶׁהָיָה עִנְיָן שֶׁתַּחְשְׁשׁוּ בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא לְהַמְרוֹת, כִּי הוּא הַגָּשַׁתְכֶם לִפְנֵי אוֹיְבֵיכֶם, וְזֶה יַגִּיד זְדוֹן לְבַבְכֶם, וְהוּא אָמְרוֹ וַתָּזִידוּ וְגוֹ׳. עוֹד יִרְצֶה לוֹמַר שֶׁלֹּא עָשׂוּ הָעֲלִיָּה לָהָר לְעוֹצֶם הַהַבְטָחָה בַּה׳ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם תִּקּוּן לְמִיעוּט הַבְטָחָה וֶאֱמוּנָה שֶׁהָיָה לָהֶם בַּה׳ עַד שֶׁאָמְרוּ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל חָס וְשָׁלוֹם לְהַצִּילָם וּלְהוֹרִישׁ הָעַמִּים, אֶלָּא בְּזָדוֹן עֲשִׂיתֶם הַדָּבָר בְּלֹא מַרְדּוּת וְהַכְנָעָה וּבַקָּשַׁת תִּקּוּן לִפְנֵי ה׳, לָזֶה ״וַיֵּצֵא הָאֱמוֹרִי״ וְגוֹ׳.
פסוק מה:וַתָּשׁוּבוּ וַתִּבְכּוּ וְגוֹ׳ וְלֹא שָׁמַע ה׳ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת הַכָּתוּב, אִם הַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁשָּׁבוּ מֵהַמִּלְחָמָה וַיִּבְכּוּ עַל מַה שֶׁהִכּוּ מֵהֶם הָאֱמוֹרִיִּים, אֵין יָדוּעַ מְכֻוָּן הַסִּפּוּר בָּזֶה. גַּם אָמְרוֹ וְלֹא שָׁמַע וְגוֹ׳ וְלֹא הֶאֱזִין וְגוֹ׳ אִם הַבְּכִי הָיָה עַל צָרָה שֶׁעָבְרָה עֲלֵיהֶם, מַה מָקוֹם לְמַאֲמָר זֶה. אָכֵן נִרְאֶה שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא שֶׁאַחַר שֶׁהִכּוּם הָאֱמוֹרִיִּים נִכְנְעוּ לִפְנֵי ה׳ וְשָׁבוּ בִּתְשׁוּבָה גַּם בִּבְכִי עַל עָוֹן כְּמִשְׁפַּט הַשָּׁבִים, וְאַף עַל פִּי כֵן גָּדְלָה צַחֲנָתָם שֶׁלֹּא שָׁמַע ה׳ תְּשׁוּבָתָם וְלֹא הֶאֱזִין לִבְכִיָּתָם.
