פסוק א:אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. לֹא מָצִינוּ בְּכָל הַמִּקְרָא שֶׁמֹּשֶׁה יְדַבֵּר אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל כְּאֶחָד, וְכִי אֶפְשָׁר שֶׁיּוּכַל לְדַבֵּר עִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא אִיש בְּפַעַם אֶחָד? וְלֹא מָצִינוּ לָשׁוֹן זֶה בְּכָל הַמִּקְרָא כִּי אִם כָּאן וּבְפָרָשַׁת הַקְהֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא יא): ״תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה מא.) שֶׁהָיָה קוֹרֵא הַמֶּלֶךְ מִן ״אֵלֶּה הַדְּבָרִים״ וָהָלְאָה, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ יִחוּס וְדִמְיוֹן בֵּינֵיהֶם, כִּי בְּכָל הַתּוֹרָה נֶאֱמַר ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְכָאן נֶאֱמַר ״יִשְׂרָאֵל״, וְכִי אֶל יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר, וַהֲלֹא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר כָּל דְּבָרָיו.
פסוק א:וְהִנֵּה קָרוֹב לִשְׁמוֹעַ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁמַּזְכִּיר ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, הוּא מְדַבֵּר בִּכְלַל הַהֲמוֹן עָם, כִּי כֻלָּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁמַּזְכִּיר ״יִשְׂרָאֵל״ הוּא מְדַבֵּר עִם הַגְּדוֹלִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר כָּל אֶחָד בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל סָבָא יְכֻנֶּה וְדוֹמֶה לוֹ. וּלְפִי שֶׁגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם מוּטָל לְהוֹכִיחַ אֶת הָעָם, וְאִם לֹא יוֹכִיחוּם אֲזַי אַשְׁמַת הָעָם תְּלוּיָה בָּהֶם, עַל כֵּן זֵרְזָם מֹשֶׁה עַל זֶה, יַעַן שֶׁאֵין לָהֶם מָקוֹם לִפְטוֹר מִן הָעוֹנֶשׁ בְּאָמְרָם שֶׁגָּלוּי לָנוּ שֶׁאֵין הַתּוֹכָחָה מוֹעֶלֶת, כִּי לֹא תּוֹעִיל הַתּוֹכָחָה לְעַם קְשֵׁה עֹרֶף, לְפִי שֶׁאִם לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ גָּלוּי, לִפְנֵיהֶם מִי גָּלוּי? וְכֵן הֶאֱשִׁימָם הַנָּבִיא בְּאָמְרוֹ (ירמיה ב ח): ״וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִילוּ הָלָכוּ״, שֶׁתָּלוּ הֶעְדֵּר הַתּוֹכָחָה בְּטַעֲנַת שֶׁלֹּא יוֹעִיל לָהֶם כִּי לֹא אָבוּ שְׁמוֹעַ, וְזֶה בֶּאֱמֶת אֵינוֹ טַעֲנָה, כִּי עַל כָּל פָּנִים הַמּוֹכִיחַ יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם לִמֵּד אוֹתָם דֶּרֶךְ הַתּוֹכָחָה, כִּי כָל מוֹכִיחַ הָרוֹצֶה שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים וְלֹא יִבְעֲטוּ בְּתוֹכַחְתּוֹ, אָז יוֹכִיחֵם בְּרֶמֶז וְלֹא בְּפֵרוּשׁ, בְּאוֹפֶן שֶׁלֹּא יָבִין דְּבָרָיו כִּי אִם זֶה הַמַּרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ כִּי הוּא זֶה הָאִישׁ, אֲבָל בְּתוֹכַחַת מְגֻלָּה מִסְתָּמָא יִבְעַט. לָכֵן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה שֶׁיִּקְרָא הַתּוֹרָה הַזֹּאת, הֵמָּה הַדִּבְרֵי מוּסָר שֶׁבְּפָרָשָׁה זוֹ, וְהֵמָּה ״נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל״, כִּי כָּל תּוֹכָחָה הִיא דְּבָרִים קָשִׁים הַמִּתְנַגְּדִים אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְיִקְרָא אוֹתָם ״בְּאָזְנֵיהֶם״, הַיְינוּ בְּרֶמֶז שֶׁדּוֹמֶה לִמְדַבֵּר בִּלְחִישָׁה, בְּאוֹפֶן שֶׁלֹּא יִכָּנֵס כִּי אִם בְּאָזְנֵי זֶה הַיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא חַיָּב בַּדָּבָר. וְזֶהוּ הָרֶמֶז בְּאֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכֻנּוּ, וּמַה דִּבֵּר לָהֶם, הַיְינוּ ״בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה״ וְגוֹ׳, רוֹצֶה לוֹמַר מִמֶּנִּי תִּרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ, לְהוֹכִיחַ בְּרֶמֶז, כִּי זֶה סִבָּה גְדוֹלָה לְקַבָּלַת הַתּוֹכָחָה.
פסוק א:וְיֵשׁ אוֹמְרִים כִּי דַּוְקָא אֶל הַגְּדוֹלִים שֶׁקָּרָא ״יִשְׂרָאֵל״ דִּבֵּר בְּרֶמֶז מֵחֲמַת הַכָּבוֹד, אֲבָל בְּסָמוּךְ נֶאֱמַר ״דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, דְּהַיְינוּ הַהֲמוֹן עָם, וְלָהֶם לֹא חָלַק כָּבוֹד אֶלָּא בְּפֵרוּשׁ אָמַר לָהֶם מַעֲשֵׂה הַמְרַגְּלִים וְהָעֵגֶל, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַגְּדוֹלִים מִסְּתָמָא לֹא נֶאֶשְׁמוּ בְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֵּר בְּרֶמֶז, מִכָּל מָקוֹם מֵאַחַר שֶׁלֹּא הוֹכִיחוּם תָּלָה הָאַשְׁמָה בָּהֶם בְּרֶמֶז. וְנִרְאֶה לִי לְיַשֵּׁב בָּזֶה מַה שֶּׁהִקְשׁוּ הַמְפָרְשִׁים, לָמָּה לֹא נֶאֱמַר ״וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה״ בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה. לְפִי שֶׁעִקַּר טַעַם שֶׁל הוֹדָעַת זְמַן זֶה, טַעֲמוֹ לְהוֹדִיעַ שֶׁהַתּוֹכָחָה טוֹבָה לִהְיוֹת סָמוּךְ לַמִּיתָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מוֹכִיחוֹ וְחוֹזֵר וּמוֹכִיחוֹ, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁמָּא הַיּוֹם אוֹ מָחָר יִהְיֶה לוֹ מָקוֹם לוֹמַר אֶל הַמּוֹכִיחוֹ: טוֹל קוֹרָה כוּ׳ (ערכין טז:), וְדָבָר רַע כָּזֶה אִם הוּא אֶפְשָׁרִי לְהִמָּצֵא אֵצֶל כְּלַל הַהֲמוֹן עָם, מִכָּל מָקוֹם כָּל אִישׁ חַיִל רַב פְּעָלִים בַּל יִשָּׂא עַל שְׂפָתָיו דִּבּוּר כָּזֶה. לְפִיכָךְ תּוֹכָחָה רִאשׁוֹנָה שֶׁהָיְתָה אֶל הַגְּדוֹלִים לְבַד, לֹא הֻצְרַךְ לִכְתֹּב זְמַן זֶה, כִּי אֲפִלּוּ בִּשְׁאָר זְמַנִּים תּוֹכָחָה לָהֶם טוֹבָה, כִּי לֹא יִבְעַט לוֹמַר: טוֹל קוֹרָה, כִּי אִם הֶעָצֵב נִבְזֶה הָאָחוּז בְּחַבְלֵי בוּז, וְכָל אִישׁ יְרֵא אֱלֹהִים לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיו דִּבּוּר כָּזֶה. וְעוֹד שֶׁדַּוְקָא הַתּוֹכָחוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּפֵרוּשׁ, מִן ״וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה״ וְגוֹ׳ וָהָלְאָה, בָּהֶם יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁלֹּא יְהֵא מוֹכִיחוֹ וְחוֹזֵר וּמוֹכִיחוֹ לֵאמֹר: טוֹל קוֹרָה כוּ׳, אֲבָל תּוֹכָחָה רִאשׁוֹנָה זוֹ הָאֲמוּרָה בְּרֶמֶז, אֵין לָחוּשׁ לָזֶה, כִּי כָּל אֶחָד יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּלֹא יוֹדֵעַ.
פסוק א:דָּבָר אַחֵר: תּוֹכָחָה רִאשׁוֹנָה, לְפִי שֶׁמֹּשֶׁה מֵעַצְמוֹ אֲמָרָם, עַל כֵּן הִזְכִּירָהּ בְּרֶמֶז, כִּי הָיָה יָרֵא פֶּן יִכָּוֶה בְּגַחַלְתָּן, כַּאֲשֶׁר קָרָה לוֹ כְּשֶׁאָמַר ״שִׁמְעוּ נָא הַמּוֹרִים״ (במדבר כ י). אֲבָל בְּסָמוּךְ נֶאֱמַר: ״דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אוֹתוֹ אֲלֵיהֶם״, הֻצְרַךְ לוֹמַר דְּבָרִים כַּהֲוָיָתָן.
פסוק א:בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל. לְשׁוֹן ״בֵּין וּבֵין״ אֵין לוֹ שַׁחַר וְיִשּׁוּב כְּלָל לְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י, וְעוֹד קָשֶׁה לָמָּה לֹא הִזְכִּיר לְפָחוֹת בְּרֶמֶז עִנְיַן מֵי מְרִיבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קו לב): ״וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם״. אִם כֵּן הֵם הָיוּ מַקְצִיפִים לַה׳, וְלָמָּה לֹא זְכָרוֹ מֹשֶׁה בִּכְלַל כָּל הַכְּעָסִים שֶׁהִכְעִיסוּ? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁרָמַז לָהֶם בִּלְשׁוֹן ״בֵּין וּבֵין״, כִּי בְּפָארָן הָיָה מַעֲשֵׂה הַמְרַגְּלִים, וְתֹפֶל עִנְיָנוֹ שֶׁתָּפְלוּ עַל הַמָּן וְאָמְרוּ: ״וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל״ (במדבר כא ה). וּבֵינֵי בֵינֵי קָרָה עִנְיַן מֵי מְרִיבָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּחֲלֹקֶת שֶׁל קֹרַח נִכְתַּב אַחַר מַעֲשֵׂה מְרַגְּלִים, מִכָּל מָקוֹם קָדַם לוֹ, שֶׁהֲרֵי רַשִׁ״י פֵּרֵשׁ ״וַחֲצֵרוֹת״, זֶה מַחֲלֹקֶת שֶׁל קֹרַח שֶׁהָיָה בַּחֲצֵרוֹת, וּכְתִיב (שם יב טז): ״וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן״, וּמִשָּׁם נִשְׁתַּלְּחוּ הַמְרַגְּלִים, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁבֵּין מַעֲשֵׂה מְרַגְּלִים שֶׁבְּפָארָן וּבֵין מַעֲשֵׂה תֹּפֶל לֹא הָיָה בְּיָדָם כִּי אִם מַה שֶּׁהִקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה, כְּאִלּוּ אָמַר: זִכְרוּ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעֲשִׂיתֶם בֵּין שְׁנֵי גְּבוּלִים אֵלּוּ. וְזֶהוּ רֶמֶז תּוֹךְ רֶמֶז, לְפִי שֶׁגַּם מֹשֶׁה חָטָא בָּזֶה, וְהָיָה מִתְיָרֵא פֶּן יֹאמְרוּ לוֹ: טוֹל קוֹרָה כוּ׳, עַל כֵּן הִבְלִיעַ חֵטְא זֶה בַּקּוֹדֵם וּבַמְּאֻחָר, כִּי מֵהֶם לָקַח רְאָיָה שֶׁהֵמָּה הָיוּ סִבָּה, וְעִקַּר הַחֵטְא תָּלוּי בָּכֶם, כִּי רְאוּ מַה שֶּׁעֲשִׂיתֶם בְּפָארָן שֶׁאֲמַרְתֶּם ״נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה״ (שם יד ד), וְכֵן בְּתֹפֶל אֲמַרְתֶּם: ״לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם״ (שם כא ה). וְכֵן בְּמֵי מְרִיבָה אֲמַרְתֶּם: ״וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם״ (שם כ ה). מִזֶּה רְאָיָה שֶׁכָּל עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה בְּכַיּוֹצֵא בָּהּ, וְהַקּוֹדֵם וְהַמְאֻחָר מוֹרֶה שֶׁגַּם חֵטְא זֶה שֶׁנַּעֲשָׂה בֵּינֵי בֵּינֵי יֵשׁ לִתְלוֹת בָּכֶם וְלֹא בִּי.
פסוק א:בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל. לְשׁוֹן ״בֵּין וּבֵין״ מָקוֹם אִתִּי לְהוֹסִיף שֵׁנִית יָדִי וּלְפָרְשׁוֹ עַל מַה דְּבֵינֵי בֵּינֵי בֵּין שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז לְתִשְׁעָה בְּאָב, כִּי פָּארָן הַיְינוּ מַעֲשֵׂה מְרַגְּלִים אֲשֶׁר בּוֹ בָּכוּ בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם וְהוּקְבַּע בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב, וְתֹפֶל הַיְינוּ הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ, כִּי מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁתָּפְלוּ עַל הַמָּן אֵין לוֹ דִּמְיוֹן בַּמִּקְרָא, וְיוֹתֵר הָיָה נָכוֹן אִם הָיָה רַשִׁ״י מְפָרְשׁוֹ מִלְּשׁוֹן ״הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח״ (איוב ו ו) כִּי כָּל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ טַעַם נִקְרָא תָּפֵל, וְזֶה הָיָה מַסְכִּים לְדִבְרֵי רַשִׁ״י. אֲבָל לְפִי דַּרְכֵּנוּ קָרוֹב לִשְׁמֹעַ שֶׁמַּעֲשֵׂה הָעֵגֶל רָמַז בְּתֹפֶל, כִּי מָצִינוּ לָשׁוֹן זֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, בְּיִרְמְיָה (כג יג) כְּתִיב: ״וּבִנְבִיאֵי שׁוֹמְרוֹן רָאִיתִי תִפְלָה הִנַּבְּאוּ בַבַּעַל״ וְגוֹ׳, וּכְתִיב (איכה ב יד): ״נְבִיאַיִךְ חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל״ וְגוֹ׳, וְכֵן יְחֶזְקֵאל קָרָא אוֹתָם: ״טָחֵי תָפֵל״ (יג יא), וְכֵן אָמְרוּ עוֹשֵׂי הָעֵגֶל: ״אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל״ (שמות לב ד), וּבָזֶה נָתְנוּ תִּפְלָה לֵאלֹהִים. וְזֶה הָיָה בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וּבוֹ בַיּוֹם נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבִבְקִיעַת אֲבָנִים אֵלּוּ הוּקְבַּע לְדוֹרוֹת כִּי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז הָבְקְעָה חוֹמַת הָעִיר וַאֲבָנֶיהָ, וּבֵין שְׁנֵי גְּבוּלִים אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל רוֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם, וְזֶהוּ לְשׁוֹן ״בֵּין וּבֵין״ הַנֶּאֱמָר כָּאן, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איכה א ג): ״כָּל רוֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים״. כִּי בֵּין חֵטְא הָעֵגֶל וּבֵין חֵטְא הַמְרַגְּלִים כָּרַע רָבַץ וְדֹחוֹ לֹא יוּכְלוּ קוּם, כִּי בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע אֵין הַצָּלָה מִפְּנֵי עָקַת אוֹיֵב כִּי אִם בְּאֶחָד מִשְּׁנֵי דְּרָכִים אוֹ בִּשְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד: הֵן מִצַּד הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַמַּצִּיל לְכָל הַדְּבֵקִים בּוֹ אַף אִם אֵינָן עֲצוּמִים בַּטֶּבַע, מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁהֵן מְקַיְּמִין וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךָ, הַגּוֹרֵם הַדְּבֵקוּת בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אָז הוּא מַצִּיל לְכָל הַדְּבֵקִים בּוֹ; הֵן מִצַּד הַטֶּבַע, כְּשֶׁהֵן מְקַיְּמִין ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ אָז אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעֲזֹרוּ, אַף אִם הֵם חוֹטְאִים וְסָר ה׳ מֵעֲלֵיהֶם, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָהֶם קְצָת תִּקְוָה בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע אִם לֹא תִּתְנַגֵּד לָהֶם הַמַּעֲרָכָה.
פסוק א:וּבִשְׁנֵי זְמַנִּים אֵלּוּ אִבְּדוּ יִשְׂרָאֵל שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, וְאִם כֵּן אֶל מִי יָנוּסוּ לְעֶזְרָה, כִּי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז שֶׁעָשׂוּ הָעֵגֶל בּוֹ בַּיּוֹם נִזּוֹרוּ אָחוֹר וּפָנוּ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֹרֶף וְלֹא פָנִים, בְּחֹדֶשׁ שֶׁמַּזָּלוֹ סַרְטָן, שֶׁדַּרְכּוֹ לֵילֵךְ לַאֲחוֹרָיו, כָּךְ נָזוֹרוּ אָחוֹר, וְאָז אִבְּדוּ הַהַצָּלָה הַבָּאָה מִפְּאַת הַהַשְׁגָּחָה וּבְתִשְׁעָה בְּאָב הָיָה מַעֲשֵׂה הַמְרַגְּלִים, בּוֹ בַּיּוֹם נוֹלְדָה מִדַּת שִׂנְאַת חִנָּם בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א כז) ״וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה׳ אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ״ וְגוֹ׳, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, מַה דִּבְלִבָּךְ עַל רָחֲמָךְ מַה דִּבְלִבֵּהּ עֲלָךָ (ילקו״ש דברים תתה). כִּי הֵמָּה סָבְרוּ מֵאַחַר שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם שׂוֹנֵא אֶת חֲבֵרוֹ כָּךְ מִסְּתָמָא שׂוֹנֵא אוֹתָם גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְעוֹד מֵאַחַר שֶׁטָּעוּ לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנֵא אוֹתָם בְּחִנָּם, אִם כֵּן וַדַּאי טֶבַע הָעִנְיָן מְחַיֵּב זֶה שֶׁכָּל אֶחָד יִשְׂנָא אֶת חֲבֵרוֹ. וַתַּהַר צָרָה זוֹ וַתֵּלֶד מִדָּה רָעָה זוֹ אֲשֶׁר הֶחֱרִיבָה בַּיִת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, כִּי בְּבַיִת רִאשׁוֹן הָיָה שִׂנְאַת חִנָּם בֵּין נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, וּבְבַיִת שֵׁנִי פָּשְׂתָה הַנֶּגַע בֵּין כָּל יִשְׂרָאֵל, כִּדְאִיתָא בְּיוֹמָא (ט:). וְזֶה הָיָה בְּחֹדֶשׁ אָב שֶׁמַּזָּלוֹ אַרְיֵה, כִּי כָּל אֶחָד דִּמְיוֹנוֹ כְּאַרְיֵה יִכְסֹף לִטְרֹף אֶת חֲבֵרוֹ, וְאָז אִבְּדוּ גַּם הַהַצָּלָה הַטִּבְעִית, כִּי אִם אֵין אַהֲבָה בֵּינֵיהֶם וְאֵין אֶחָד סוֹמֵךְ וְעוֹזֵר לַחֲבֵרוֹ, מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן וְדַל הוּא (עמוס ז ב). נִמְצָא שֶׁבֵּין גְּבוּלִים אֵלּוּ נִתְפָּרְדָה הַחֲבִילָה מִכֹּל וָכֹל, כִּי סָרוּ מַהֵר מִן ה׳, וְסָרוּ גַּם אִישׁ מֵעַל אָחִיו, וְנִמְצָא שֶׁשִּׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וְתִשְׁעָה בְּאָב גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה וְאֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל, לְפִיכָךְ ״כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים״, ״כָּל״ מַשְׁמָע אֲפִלּוּ רוֹדֵף כָּל דְּהוּ חָלוּשׁ יוּכַל לָהֶם, כִּי בִּזְמַן אֶחָד נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, חִלְּלוּ קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל הַתָּלוּי בְּאַחְדוּת הָאֻמָּה, וּבִזְמַן שֵׁנִי נָזוֹרוּ אָחוֹר מִן הַשְּׁכִינָה וְאֶל מִי יָנוּסוּ לְעֶזְרָה.
פסוק א:עַל כֵּן אָמַר מֹשֶׁה בְּתוֹכָחָה זוֹ: רְאוּ כִּי אַתֶּם עוֹמְדִים בֵּין שְׁנֵי גְּבוּלִים אֵלּוּ בֵּין הַמְּצָרִים, מִצַּד מַעֲשֵׂה פָּארָן וּמַעֲשֵׂה תֹּפֶל, וּכְדֵי לְזָרְזָם עַל הַתְּשׁוּבָה אָמַר כֵּן, כִּי אִם לֹא יָשׁוּבוּ אָז מַעֲשֶׂה שֶׁל פָּארָן יִקְבַּע לָהֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת, כִּי בּוֹ מָאֲסוּ בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה עַל כֵּן יִהְיֶה דִּינָם לִגְלוֹת מִמֶּנָּה, כַּאֲשֶׁר בֶּאֱמֶת גָּלוּ בְּתִשְׁעָה בְּאָב, וּבְמַעֲשֵׂה תֹּפֶל יְסַבְּבוּ בְּקִיעַת הָעִיר בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז. וּבֵינֵי בֵינֵי יִרְבְּצוּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם וְאוֹיֵב כָּל דְּהוּ יִרְדְּפֵם. וּלְפֵרוּשׁ זֶה צְרִיכִין אָנוּ לוֹמַר שֶׁמִּלַּת ״וְלָבָן״ רֶמֶז עַל שֶׁחָלְקוּ עַל הַמָּן שֶׁהָיָה לָבָן, כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י, ״וְדִי זָהָב״ רֶמֶז לְחֵטְא בְּנֵי גָד וּרְאוּבֵן שֶׁהָיָה מָמוֹנָם חָבִיב עֲלֵיהֶם יוֹתֵר מִגּוּפָם, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה לָהֶם דַּי.
פסוק א:וּבְחִבּוּרִי עִיר גִּבּוֹרִים פֵּרַשְׁנוּ עַל צַד הָרֶמֶז, פָּסוּק אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב עַל אַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁמִּתְאַבְּלִים עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בַּשָּׁנָה, וְהַיְינוּ תִּשְׁעָה יָמִים שֶׁל חֹדֶשׁ אָב וְשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת. וְיַעַן כִּי הוּא רָחוֹק מִפְּשׁוּטוֹ קִצַּרְנוּ בָּזֶה, אֲבָל לְשׁוֹן ״בֵּין וּבֵין״ סוֹבֵל פֵּרוּשׁ זֶה אַף בְּדֶרֶךְ פְּשׁוּטוֹ.
פסוק ו:רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם. זוֹ תּוֹכֵחָה רִאשׁוֹנָה עַל שֶׁהָאֲנָשִׁים שָׂנְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְנִתְיַשְּׁבוּ בְּהַר זֶה יְשִׁיבָה שֶׁל קֶבַע וְלֹא פָּנוּ פְּנֵיהֶם אֶל הָאָרֶץ, מָקוֹם מְיֻחָד לְקִיּוּם הַמִּצְוֹת. וְ״רַב לָכֶם״ הוּא מִלְּשׁוֹן ״רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי״ (במדבר טז ז), כְּלוֹמַר הַמְעַט הוּא הַמֶּרֶד וְהַמַּעַל הַזֶּה, כִּי רַב הוּא בֶּאֱמֶת לָכֶם עִנְיַן שֶׁבֶת יְשִׁיבָה שֶׁל קֶבַע בָּהָר הַזֶּה, פְּנוּ הָסֵבּוּ פְּנֵיכֶם אֶל הָאָרֶץ וּסְעוּ לָכֶם אֶל עַצְמוּת מָקוֹר שֶׁלָּכֶם, כִּי מִשָּׁם נוֹצַר חֹמֶר שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר לְאַבְרָהָם ״לֶךְ לְךָ״. וּלְקַמָּן עָשָׂה פֵּרוּשׁ מְבֹאָר עַל תּוֹכֵחָה זוֹ וְאָמַר: ״וַנִּסַּע מֵחֹרֵב וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל הַמִּדְבָּר״ וְגוֹ׳, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״וַנִּפֶן וַנִּסַּע מֵחֹרֵב״ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר ״פְּנוּ וּסְעוּ״, אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם: עֲדַיִן בְּפַחֲזוּתְכֶם קַיְימִיתוּן, כִּי אֲנִי אָמַרְתִּי ״פְּנוּ וּסְעוּ״ שֶׁכְּשֶׁתֵּלְכוּ מִן הַר חוֹרֵב, מָקוֹם שֶׁלְּמַדְתֶּם עָלָיו תּוֹרָה, תַּפְנוּ פְּנֵיכֶם אֶל הָאָרֶץ, מְקוֹם שְׁמִירַת הַתּוֹרָה, כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ עִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. וְאַתֶּם בְּלֶכְתְּכֶם מֵחֹרֵב רוּחַ אַחֶרֶת הָיְתָה עִמָּכֶם לִסַּע מִמָּקוֹם מְיֻחָד לְתַלְמוּד תּוֹרָה, וְאֶל מְקוֹם שְׁמִירַת הַמִּצְוֹת לֹא פְּנִיתֶם פְּנֵיכֶם, וּבְמִרְדְּכֶם אַתֶּם עוֹמְדִים לִשְׂנֹא אֶת הָאָרֶץ. לְכָךְ אָמַר: ״וַנִּסַּע מֵחֹרֵב וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל הַמִּדְבָּר״, כָּל אֶחָד מִכֶּם יָשִׁית אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו וְלֹא אֶל הָאָרֶץ, שֶׁהֲרֵי הַמְרַגְּלִים אָמְרוּ ״נָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה״ (שם יד ד), אֲבָל אַחַר מַעֲשֵׂה הַמְרַגְּלִים שֶׁיִּעֵד לָהֶם עֹנֶשׁ גָּדוֹל חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתָם, וְשָׁם נֶאֱמַר: ״וַנִּפֶן וַנִּסַּע״ (דברים ב א).
פסוק ו:וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֶאֱשִׁימָם עַל שֶׁבָּרְחוּ מִן הַר חוֹרֵב כְּתִינוֹק הַבּוֹרֵחַ מִבֵּית הַסֵּפֶר, וְעַל זֶה אָמַר ״רַב לָכֶם״, כִּי הַיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהָר לֹא הָיוּ בְּעֵינֵיכֶם כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבַתְכֶם אוֹתָם, אֶלָּא כְּיָמִים רַבִּים שֶׁל צַעַר. וְזֶהוּ ״רַב לָכֶם״, שֶׁהָיָה רַב וְהַרְבֵּה לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה, לָכֶם וְלֹא לִי. וְנִרְאֶה לְיַשֵּׁב בָּזֶה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״בָּאתֶם עַד הַר הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ״ (א כ), מִדְּקָאָמַר ״לָנוּ״, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״בָּאנוּ עַד הַר הָאֱמֹרִי״, אֶלָּא כָּךְ אָמַר: אַתֶּם בָּאתֶם עַד הַר הָאֱמֹרִי וְלֹא אָנִי, כִּי אַתֶּם הִסַּעְתֶּם דַּעְתְּכֶם וּמַחְשְׁבוֹתֵיכֶם מִכָּל וָכֹל מִן הַר חוֹרֵב, אֲבָל אֲנִי תָּמִיד מַחְשַׁבְתִּי מְשׁוֹטֶטֶת שָׁמָּה, כְּאִלּוּ עֲדַיִן אֲנִי שָׁמָּה, כִּי הַמַּעֲמָד הַנִּכְבָּד הַהוּא לְנֶגֶד עֵינַי הוּא תָּמִיד.
פסוק ט:וָאֹמַר אֲלֵיכֶם בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר. ״בָּעֵת הַהִיא״ מוֹרֶה בְּאֶצְבַּע עַל הַזְּמַן שֶׁאָמַר לָהֶם: ״בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ״, כִּי רָאִיתִי שֶׁבַּזְּמַן הַהוּא צֹרֶךְ שָׁעָה בְּמִנּוּי הַדַּיָּנִים, כִּי זְכוּת זֶה יַסְפִּיק לָכֶם לְהוֹשִׁיב אֶתְכֶם עַל הָאֲדָמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים טז כ): ״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: כְּדַאי הוּא מִנּוּי הַדַּיָּנִים הַכְּשֵׁרִים לְהַחֲיוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְהוֹשִׁיבָם עַל אַדְמָתָם. וְכֵן פֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת יִתְרוֹ (יח כג) פָּסוּק ״וְכָל הָעָם עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם״, מִדְּלֹא קָאָמַר ״יֵשֵׁב בְּשָׁלוֹם״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמְּדַבֵּר בְּמָקוֹם שֶׁעֲדַיִן לֹא בָּאוּ שָׁמָּה, וּמִדְּלֹא קָאָמַר ״אִישׁ עַל מְקֹמוֹ״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמְּדַבֵּר בְּמָקוֹם הַמְיוּחָד לְכָל הָעָם בִּכְלָלוֹ, וְזֶה כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יִירָשׁוּהָ בִּזְכוּת מִנּוּי הַדַּיָּנִים. לָכֵן אָמַר: ״הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים״, אִם תִּמְצֵי לוֹמַר שֶׁלֹּא תִּרְצוּ לַעֲשׂוֹת בְּגִינִי לְהָקֵל מֵעָלַי, מִכָּל מָקוֹם תַּעֲשׂוּ לָכֶם לַהֲנָאַתְכֶם כְּדֵי שֶׁתִּירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ. וְעוֹד שֶׁנֶּאֱמַר (שם יח יח) ״נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם״, לָכֵן נֶאֱמַר ״הָבוּ לָכֶם״, אִם לֹא לְמַעֲנִי.
פסוק ט:וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם״ וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם״ וְגוֹ׳, יֵשׁ לְפָרְשׁוֹ בִּשְׁנֵי פָּנִים. הָאֶחָד הוּא, שֶׁלְּשׁוֹן ״לֹא אוּכַל״ מוֹרָה עַל הַדָּבָר הַנִּמְנָע וּבִלְתִּי אֶפְשָׁרִי כְּלָל, וּלְשׁוֹן ״אֵיכָה אֶשָּׂא״ מוֹרָה עַל דָּבָר אֶפְשָׁרִי, אַךְ שֶׁאֵינוֹ מִן הָרָאוּי לַעֲשׂוֹתוֹ. וְ״לֹא אוּכַל״ מַשְׁמָע גַּם לְהַבָּא, כִּי בַּזְּמַן הַהוּא בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם הָיָה הַדָּבָר אֶפְשָׁרִי וְלֹא נִמְנָע, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ״י: אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיָה מֹשֶׁה יָכוֹל לָדוּן אֶת יִשְׂרָאֵל, אָדָם שֶׁהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם כוּ׳? וְאִם כֵּן בַּדּוֹר הַהוּא כְּפִי הַמִּסְפָּר אֲשֶׁר הָיוּ בָּעֵת הַהִיא, וַדַּאי הָיָה יָכוֹל, אַךְ שֶׁאִם יוֹסֵף ה׳ עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים, אֲזַי יִהְיֶה וַדַּאי הַדָּבָר נִמְנָע. וּכְשֶׁאָמַר ״אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי״, אָמַר כֵּן עַל הַזְּמַן הַהוּא, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֶפְשָׁרִי, מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ מִן הָרָאוּי. וּכְשֶׁאָמַר ״לֹא אוּכַל״, אָמַר סוֹף סוֹף לְהַבָּא לֹא אֶהְיֶה אוּכַל לָשֵׂאת לְבַדִּי, וְנָתַן טַעַם לַדָּבָר: כִּי עַכְשָׁו ״ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב״, וּזְכוּתְכֶם לְבַד מִצַּד שֶׁהוּא אֱלֹהֵיכֶם הֶעֱמִיד אֶתְכֶם עַל שִׁעוּר מִסְפָּר זֶה, וְאוֹתוֹ סַךְ אוּכַל לִסְבֹּל. אָמְנָם כְּשֶׁיִּצְטָרֵף אֶל זֶה גַּם זְכוּת אָבוֹת מִצַּד שֶׁהוּא אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם, וַדַּאי ״יוֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים״ וְגוֹ׳. וְעַל זֶה הַזְּמַן הָרָאוּי לָבֹא בְּכָל עֵת אֲנִי אוֹמֵר סוֹפִי שֶׁלֹּא אוּכַל כְּלָל, וְגַם עַכְשָׁו אֵינוֹ מִן הָרָאוּי, וְעַל הַהֹוֶה אֲנִי אוֹמֵר ״אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי״ וְגוֹ׳.
פסוק ט:הַשֵּׁנִי, מַסְכִּים לְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י שֶׁפֵּרֵשׁ ״ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם״ – נָטַל הָעֹנֶשׁ מִכֶּם וְהִטִּילוֹ עַל הַדַּיָּנִים. וְהַדִּין דִּין אֱמֶת, כִּי זֶה הַמַּחֲזִיק הַמָּמוֹן שֶׁלֹּא כַּדִּין סוֹבֵר שֶׁהַדִּין עִמּוֹ, מֵאַחַר שֶׁהַדַּיָּן פּוֹסֵק לוֹ כֵן, הֲרֵי בֶּאֱמֶת הוּא שֶׁלּוֹ, וְעַל כֵּן דִּין הוּא שֶׁהַדִּין קַיָּם וְהַדַּיָּן נוֹשֵׂא אֲלֻמּוֹתָיו שֶׁל זֶה. וְנִרְאֶה שֶׁלָּכֵן אָמַר: ״וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם״, שֶׁהֵם קַיָּמִים, וְקִיּוּם זֶה בָּא לָכֶם מִצַּד שֶׁה׳ אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה וְהִגְדִּיל אֶתְכֶם וְהִטִּיל עֹנֶשׁ שֶׁלָּכֶם עַל הַדַּיָּנִים. וְעַל זֶה אָמַר גַּם כֵּן: ״וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם״, שֶׁאַשְׁמַת הָעָם תָּלוּי בְּכָל מָקוֹם בְּרָאשֵׁיהֶם, כִּי עִנְיַן הַדַּיָּנִים בִּנְיַן אָב לְכָל הַתּוֹרָה. וְעַל הָעֹנֶשׁ אָמַר: ״לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם״, לֹא אָמַר ״שְׂאֵת טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם״, לְפִי שֶׁהַנּוֹשֵׂא עָנְשׁוֹ שֶׁל זֶה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ נָשָׂא עַצְמוּתוֹ עָלָיו, וְהָעֹנֶשׁ לֹא אוּכַל שְׂאֵת כְּלָל, כִּי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְגוֹ׳, וּכְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י. אֲבָל אַחַר כָּךְ אָמַר עַל נְשִׂיאַת טָרְחָם וּמַשָּׂאָם וְרִיבָם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֶפְשָׁרִי מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ מִן הָרָאוּי, וְעָלָיו אָמַר: ״אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי״ וְגוֹ׳.
פסוק יג:הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים וְגוֹ׳. מִתְּחִלָּה תָּלָה בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ מְמֻנִּים מֵהֶם, וְאַחַר כָּךְ אָמַר: ״וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם״, מַשְׁמָע שֶׁמִּפִּי מֹשֶׁה יִהְיוּ מְמֻנִּים. וְעוֹד, בֵּי״ת שֶׁל ״בְּרָאשֵׁיכֶם״ מַה טִּיבוֹ? כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר: ״וַאֲשִׂימֵם רָאשֵׁיכֶם״. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (ספרי א יג) שֶׁאַשְׁמַת הָעָם תְּלוּיָה בְּרָאשֵׁיהֶם. אָמְנָם צָרִיךְ לְפָרֵשׁ זֶה כְּפִי הַפְּשָׁט. וְאוֹמַר, כִּי הָרָאשִׁים שֶׁהִזְכִּיר אֵינָן הַדַּיָּנִים, כִּי אִם נְשִׂיאֵי הַשְּׁבָטִים. וְאָמַר מֹשֶׁה: אַתֶּם יֵשׁ בְּיֶדְכֶם כֹּחַ לְמַנּוֹת דַּיָּנִים שֶׁיִּהְיוּ רוֹדִים בְּשִׁבְטֵיכֶם, אֲבָל אֵין בָּכֶם כֹּחַ לְהַשְׁלִיטָם גַּם עַל הַנְּשִׂיאִים, כִּי אִם אֲנִי. וְעַל כֵּן אָמַר: אַתֶּם הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים וְכוּ׳ לְשִׁבְטֵיכֶם, שֶׁיִּהְיוּ רוֹדִים בְּכָל שִׁבְטֵיכֶם, וַאֲנִי אֲשִׂימֵם גַּם בְּרָאשֵׁיכֶם, שֶׁיִּהְיוּ רוֹדִים גַּם בַּנְּשִׂיאִים שֶׁהֵם רָאשֵׁיכֶם.
פסוק טז:וָאֲצַוֶּה אֶת שׁוֹפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר. מַהוּ ״לֵאמֹר״? לְמִי יֹאמְרוּ הַשּׁוֹפְטִים זֶה? וּ״בָעֵת הַהִיא״ מְיֻתָּר לְגַמְרֵי. וְנִרְאֶה שֶׁהִזְהִירָם עַל עִנּוּי הַדִּין אֶלָּא ״בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר״, בְּאוֹתוֹ עֵת שֶׁבָּרוּר לַדַּיָּן לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה מִיָּד יֹאמַר: פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי, פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב. וּמַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י מִכָּאן הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, אוּלַי גַּם רַשִׁ״י סוֹבֵר שֶׁמַּשְׁמָעוּתוֹ לְהַזְהִיר עַל עִנּוּי הַדִּין, וּמִכָּל מָקוֹם לְמֵדִין מִזֶּה גַּם לִהְיוֹת מָתוּן בַּדִּין, דְּאִם לֹא כֵן לִשְׁתּוֹק קְרָא מִנֵּיהּ, אַטוּ בְּרַשִּׁיעֵי עָסְקִינַן הַמְעַנִּים אֶת הַדִּין בְּחִנָּם? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁכָּל דַּיָּן צָרִיךְ לִהְיוֹת מָתוּן בַּדִּין, וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁעַל יְדֵי זֶה יָבֹא לִידֵי עִנּוּי הַדִּין וְיִשְׁהֶה יוֹתֵר מִן הָרָאוּי. עַל כֵּן אָמַר: ״בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר״. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁדַּעַת רַשִׁ״י לְפָרֵשׁ ״וָאֲצַוֶּה״ דּוּגְמַת מַה שֶּׁנֶּאֱמַר פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן (ד כג): ״וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם תְּמוּנַת כֹּל אֲשֶׁר צִוְּךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, צִוְּךָ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת. וְיִהְיֶה ״צִוְּךָ״ לְשׁוֹן אַזְהָרָה, שֶׁהִזְהִירְךָ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת. כָּךְ ״וָאֲצַוֶּה אֶת שׁוֹפְטֵיכֶם״ הוּא לְשׁוֹן אַזְהָרָה, רְצוֹנוֹ לוֹמַר הִזְהַרְתִּיךָ עַל ״בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר״, שֶׁלֹּא יַחְתּוֹךְ הַדִּין מְהֵרָה בָּעֵת הַהִיא אֶלָּא יִהְיֶה מָתוּן בַּדִּין. וְהוּא עִנְיָן נָכוֹן מִצַּד הַלָּשׁוֹן.
פסוק יח:וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִיא וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י אֵלּוּ עֲשָׂרָה דְּבָרִים שֶׁבֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת, וְהֵם בְּסִפְרֵי, זְכָרָם הָרְאֵ״ם, וּמִכְּלָלָם הוּא שֶׁדִּינֵי מָמוֹנוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַּיּוֹם בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַּיּוֹם לִזְכוּת וּבַיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו לְחוֹבָה. וְנִרְאֶה שֶׁעַל זֶה אָמַר: ״וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִיא אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן״, וּמִקְרָא מְסֹרָס הוּא, וּכְאִלּוּ אָמַר: ״וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן בָּעֵת הַהִיא״, אוֹ ״בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו״. וְעַל זֶה הֶאֱשִׁימָם הַנָּבִיא בְּאָמְרוֹ (ישעיה א כא): ״מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים״, כִּי בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת מַלִּינִין הַחוֹבָה, וְגוֹמְרִין לְאַלְתַּר הַזְּכוּת, וְהֵם הֶחֱלִיפוּ הַשִּׁטָּה, ״צֶדֶק יָלִין בָּהּ״, אִם הָיָה נִרְאֶה לָהֶם שֶׁהוּא צַדִּיק בְּדִינוֹ אָז ״יָלִין בָּהּ״, הָיוּ מַלִּינִין הַזְּכוּת אוּלַי יִמְצְאוּ לוֹ חוֹבָה, ״וְעַתָּה מְרַצְּחִים״, אִם הָיָה נִרְאֶה בְּעֵינֵיהֶם בְּאוֹתוֹ יוֹם לְחוֹבָה, אָז ״וְעַתָּה״ תֵּכֶף בְּלֹא לִינָה הָיוּ מוּכָנִים לְרָצְחוֹ וְלִגְמֹר דִּינוֹ לְחוֹבָה.
פסוק יח:וַעֲדַיִן קָשֶׁה לִי עַל פֵּרוּשׁ זֶה, לָמָּה אָמַר ״וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם״, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וָאֲצַוֶּה אֶת שׁוֹפְטֵיכֶם״. וְנִרְאֶה לְיַשֵּׁב זֶה עַל דֶּרֶךְ שֶׁמָּצִינוּ (בסנהדרין ח.) שֶׁדָּרַשׁ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִיבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו״, הַיְינוּ וּשְׁמַעְתִּיו מִפִּי הַגְּבוּרָה. וְנָכוֹן הוּא, כִּי אֵיךְ יִתְלֶה מֹשֶׁה אִישׁ עָנָו בְּעַצְמוֹ, וַעֲדַיִן לֹא הִזְכִּיר מֹשֶׁה שֶׁאַחַר שֶׁיִּשְׁמַע מִפִּי הַגְּבוּרָה יָשִׁיב לָהֶם מַה דְּבַר ה׳. וְנִרְאֶה שֶׁעַל זֶה אָמַר ״וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִיא אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן״, וּמִקְרָא זֶה מְחֻבָּר אֶשְׁלְמַעְלָה, כִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִיבוּן אֵלַי, וַאֲנִי אִמָּלֵךְ בַּגְּבוּרָה וּשְׁמַעְתִּיו, וְאַחַר שֶׁאֶשְׁמַע מִפִּי הַגְּבוּרָה – ״וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם״, רְצוֹנוֹ לוֹמַר אָשִׁיב לָכֶם תְּשׁוּבָה תֵּכֶף בְּלִי אִחוּר, אֶלָּא ״בָּעֵת הַהִיא״ אֲשֶׁר תִּשְׁאֲלוּ מִמֶּנִּי אָשִׁיב לָכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן. וְאַל תַּחְשְׁבוּ, מִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת אַגִּיעַ לְמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים לִשְׁאוֹל מִמֶּנּוּ דְּבַר הֲלָכָה, וְאוּלַי עַל יְדֵי זֶה יָבוֹאוּ לִידֵי עִנּוּי הַדִּין, אֶלָּא תֵּכֶף ״בָּעֵת הַהִיא״ אָשִׁיב שׁוֹאֲלִי דָּבָר כִּי כָּךְ מֻבְטָחַנִי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ט ח): ״עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה ה׳ לָכֶם״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, אַשְׁרֵי יְלוּד אִשָּׁה שֶׁכָּךְ מֻבְטָח שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָיָה רוֹצֶה הָיָה מְדַבֵּר עִם הַשְּׁכִינָה, לְכָךְ נֶאֱמַר ״עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה״, אַל תֵּלְכוּ מִכָּאן אֶלָּא עִמְדוּ פֹּה וְתֵכֶף אֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה ה׳. וְעַל זֶה אָמַר ״וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִיא״ וְגוֹ׳, וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.
פסוק כב:וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י בְּעִרְבּוּבְיָא כוּ׳, קְרִיבָה שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה כַּהֹגֶן הָיְתָה כוּ׳. לָמָּה לוֹ לְהַזְכִּיר עַכְשָׁיו קְרִיבָה שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה? אֶלָּא לְפִי שֶׁכָּל זֶה מֵעִנְיַן הַתּוֹכָחָה, לוֹמַר כִּי עַתָּה אֲנִי מַאֲשִׁים אֶתְכֶם עַל הַקְּרִיבָה שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה, וְכָךְ אָמַר לָהֶם: בְּמַתַּן תּוֹרָה דַּנְתִּי אֶתְכֶם לְכַף זְכוּת, כְּשֶׁרָאִיתִי יְלָדִים מְכַבְּדִים אֶת הַזְּקֵנִים וּשְׁלָחוּם לִפְנֵיהֶם, אָמַרְתִּי, מִי יִתֵּן וְהָיָה זֶה לְבַבְכֶם כָּל הַיָּמִים. הָאָמְנָם כְּשֶׁבָּאתֶם לִשְׁלוֹחַ הַמְרַגְּלִים בָּאתֶם בְּעִרְבּוּבְיָא, יְלָדִים דּוֹחֲפִים אֶת הַזְּקֵנִים, אִגְלַאי מִלְּתָא לְמַפְרֵעַ שֶׁגַּם קְרִיבָה שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה לֹא הָיְתָה כַּהֹגֶן לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְאַדְרַבָּה הִיא רְאָיָה שֶׁכָּל חֶפְצֵיכֶם קִנְיְנֵי הַגּוּף, אֲבָל קִנְיַן הַתּוֹרָה רָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיכֶם, וְעַל כֵּן שָׁלְחוּ הַיְּלָדִים אֶת הַזְּקֵנִים לִפְנֵיהֶם, לוֹמַר, אַתֶּם קוֹדְמִים לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, כִּי ״בִּישִׁישִׁים חָכְמָה״, וַאֲנַחְנוּ אַחֲרוֹנִים, כִּי אֵין הַתּוֹרָה נָאוֹתָה לָנוּ, כִּי אֲמַרְתֶּם אַחַר שֶׁכָּל זָקֵן כְּבָר כָּבָה חוֹם הַטִּבְעִי שֶׁלּוֹ וְאֵינוֹ הוֹמֶה אַחַר חֶמְדּוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה כָּל כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב׳ יט לו): ״אִם יִטְעַם עַבְדְּךָ אֵת אֲשֶׁר אֹכַל״, עַל כֵּן לָהֶם יֵאוֹת לְהִתְעַסֵּק בַּחָכְמוֹת, וַאֲנַחְנוּ נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים, הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, וְרַב מִהֱיוֹת קוֹלוֹת ה׳ בְּאָהֳלֵינוּ לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ. וְזֶה הָיָה טַעַם לְכִבּוּדָם שֶׁכִּבְּדוּ אֶת הַזְּקֵנִים.
פסוק כב:וְהַמּוֹפֵת עַל זֶה כִּי סוֹפוֹ מוֹכִיחַ עַל תְּחִלָּתוֹ, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁבָּאתֶם לִשְׁלוֹחַ מְרַגְּלִים כְּדֵי לִנְחוֹל אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יֶחְסַר כָּל טוֹב בָּהּ, דְּחִיתֶם הַזְּקֵנִים בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, לוֹמַר, אֲנַחְנוּ קוֹדְמִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחֶמְדּוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה אֲשֶׁר מִן הָאָרֶץ מוֹצָאָם. וְעוֹד הַיּוֹם כָּךְ הַמִּדָּה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁדַּוְקָא בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה מְכַבְּדִים זֶה אֶת זֶה, וְלִפְעָמִים הַכִּבּוּד לְהָקֵל מֵעָלָיו וְלָתֵת עוֹל הַתּוֹרָה עַל זוּלָתוֹ. וְעַל כָּל פָּנִים כְּשֶׁבָּאִים לְעֵסֶק מָמוֹן גָּלָה כָּבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי לְעוֹלָם לֹא יְכַבְּדוּ הַיְּלָדִים אֶת הַזְּקֵנִים לוֹמַר זָקֵן זֶה וְאֵינוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ לַעֲשׂוֹת בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב, וְרָאוּי לְהַקְדִּימוֹ בְּאֵיזוֹ הֲנָאָה, אֶלָּא כָּל דַּאֲַלִים גְּבַר, וְאֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה לְנֶגְדָּם שָׁוָה לִכְלוּם. וְנִרְאֶה שֶׁרַשִׁ״י דַּיֵּק כָּל זֶה מִדְּאָמְרוּ ״וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ״, ״לָנוּ״ מְיֻתָּר, אֶלָּא כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: כְּשֶׁרָאָה מֹשֶׁה קְרִיבָה זוֹ שֶׁהַיְּלָדִים קָדְמוּ לַזְּקֵנִים, שְׁאָלָם לָמָּה זֶה, וְהֵשִׁיבוּ לוֹ כְּדֵי שֶׁיַּחְפְּרוּ לָנוּ הָאָרֶץ, לָנוּ וְלֹא לָהֶם, כִּי כָּל חֶמְדּוֹת הָאָרֶץ אֵינָן שָׁוִין כִּי אִם לָנוּ. וּמְדֻיָּק מִזֶּה שֶׁדַּוְקָא הָאָרֶץ לָנוּ, אֲבָל קִנְיַן הַתּוֹרָה לָהֶם. מִכָּאן הֵבַנְתִּי מִדִּבְרֵיהֶם שֶׁגַּם קְרִיבָה שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן הָיְתָה. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר״, אָמַר, הֵן לוּ יְהִי כְּדִבְרֵיכֶם שֶׁלָּכֶם יִהְיֶה הָאָרֶץ, וְלִי וּלְכָל בְּנֵי גִילִי הַזְּקֵנִים תִּהְיֶה הַתּוֹרָה לָנוּ לְנַחֲלָה, כִּי חֲלוּקָּה זוֹ וַדַּאי יְשָׁרָה בְּעֵינַי וּמוּכָן אֲנִי לְקַבְּלָהּ, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אֲשֵׁמִים אַתֶּם הֵן עַל פֵּרוּק עוֹל תּוֹרָה מֵעֲלֵיכֶם, הֵן הֱיוֹתְכֶם לְהוּטִין כָּל כָּךְ אַחַר קִנְיַן הַמָּמוֹן.
פסוק כב:דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁאֲמַרְתֶּם ״וְיָשִׁיבוּ אוֹתָנוּ דָּבָר״, ״וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר״ שֶׁיָּשִׁיבוּ, כִּי הָיִיתִי בָּטוּחַ בְּהַבְטָחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיָּשִׁיבוּ ״טוֹבָה הָאָרֶץ״, וְקֹדֶם שֶׁשָּׁמַעְתִּי תְּשׁוּבָתָם יִיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר שֶׁסּוֹפָן לְהָשִׁיב. אֲבָל כָּל עִנְיְנֵיהֶם לֹא הוּטְבוּ בְּעֵינַי, הֵן עִנְיַן שִׁלּוּחַ הַמְרַגְּלִים, הֵן הַקְּרִיבָה שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, עַל כֵּן פֵּרֵט הַדָּבָר. וּמִן קְרִיבָה זוֹ שֶׁהָיְתָה שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן נִרְאֶה לִי לְיַשֵּׁב מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה יד:): שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה קְלָלוֹת קִלֵּל יְשַׁעְיָה אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ עַד שֶׁאָמַר: ״יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן״. וְכִי הַנְּבִיאִים הָיוּ שְׂמֵחִים לְאֵידָם חָלִילָה עַד שֶׁאָמַר שֶׁנִּתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ? אֶלָּא כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁבְּכָל הַקְּלָלוֹת חַם לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ מִשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף בּוֹ הַסָּפֵק לָדַעַת לָמָּה זֶּה וְעַל מָה זֶּה הִפְלָא ה׳ אֶת מַכּוֹתָם, וְאֵי זוֹ עָוֹן פְּרָטִי גָּרַם לָהֶם כָּל זֶה. וְלֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ לִבּוֹ מִבֶּטֶן מִי יָצְאוּ כָּל הַתְּלָאוֹת הָאֵלֶּה. עַד שֶׁאָמַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: ״יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן״, אָז נוֹדַע לוֹ שֶׁכָּל הָעֳנָשִׁים הַלָּלוּ נִמְשְׁכוּ מִן חֵטְא הַמְרַגְּלִים, שֶׁהָיוּ הַיְלָדִים דּוֹחֲפִים אֶת הַזְּקֵנִים וּבָזֶה קָבְעוּ בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת. וְעוֹד הַיּוֹם לֹא הִטַּהַרְנוּ מִמִּדָּה רָעָה זוֹ, הֲלֹא הִיא הַמַּחֲרֶבֶת שְׁנֵי בָּתֵּי מִקְדָּשִׁים, וְעוֹד יָדָהּ נְטוּיָה עַד אֲשֶׁר יַשְׁקִיף ה׳ וְיֵרֶא.
פסוק לז:גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה׳ בִּגְלַלְכֶם וְגוֹ׳. בְּפָסוּק זֶה יָצְאוּ רֹב הַמְפָרְשִׁים לִלְקֹט וְלֹא מָצְאוּ טַעַם מַסְפִּיק, אֵיךְ הִכְנִיס גְּזֵרַת מֹשֶׁה בֵּין הַמְרַגְּלִים. עַיֵּן בָּרַמְבַּ״ן וּבַמהרי״א וּבִשְׁאָר מְפָרְשִׁים. וּלְפִי מַה שֶּׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת חֻקַּת (כ ח) בְּעִנְיַן חֵטְא מֵי מְרִיבָה, שֶׁאִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל בָּנִים אֵמוּן בָּם וְלֹא הָיוּ מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה לֹא הָיָה עָנְשׁוֹ שֶׁל מֹשֶׁה גָּדוֹל עַל שֶׁלֹּא גָרַם לְהַאֲמִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כ יב): ״יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם״, ״אֲמַנְתֶּם״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״הֶאֱמַנְתֶּם״ שֶׁהוּא לְשׁוֹן מַפְעִיל יוֹצֵא לִשְׁנַיִם, שֶׁלֹּא גְּרַמְתֶּם לְיִשְׂרָאֵל לְהַחֲזִיקָם בָּאֱמוּנָה, וּמִי צָרִיךְ חִזּוּק, לֹא זֶה שֶׁהוּא מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה? אֲבָל אִם גַּם מִקַּדְמַת דְּנָא הָיוּ חֲזָקִים בָּאֱמוּנָה לֹא הָיָה צֹרֶךְ כָּל כָּךְ לַעֲשׂוֹת בִּפְנֵיהֶם מַעֲשֵׂה נִסִּים כְּדֵי לְחַזֵּק לִבָּם בָּאֱמוּנָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר (שמות יד לא): ״וַיַּאֲמִינוּ בַּה׳״ וְגוֹ׳, מִכָּל מָקוֹם הַמְרַגְּלִים גָּרְמוּ שֶׁשָּׁבוּ לִהְיוֹת בָּנִים לֹא אֵמוּן בָּם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה בְּעַצְמוֹ אֵיךְ שֶׁאָמַר אֲלֵיהֶם בְּמַעֲשֵׂה הַמְרַגְּלִים: ״וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִים בַּה׳״ וְגוֹ׳. וְהוֹדָאַת בַּעַל דִּין כְּמֵאָה עֵדִים דָּמֵי, כִּי מֹשֶׁה הוֹדָה שֶׁבְּמַעֲשֵׂה הַמְרַגְּלִים נַעֲשׂוּ בִּלְתִּי מַאֲמִינִים. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהָיָה לוֹ לַעֲשׂוֹת עִנְיַן הוֹצָאַת מַיִם מִן הַסֶּלַע בְּאֹפֶן שֶׁיַּחְזְרוּ לְקַדְמוּתָם בְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה וְלֹא עָשָׂה, עַל כֵּן נִגְזַר עָלָיו שֶׁלֹּא לָבֹא שָׁמָּה. עַל כֵּן אָמַר אַחַר פָּסוּק ״וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִים בַּה׳״ וְגוֹ׳, ״גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה׳ בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁמָּה״, מַהוּ ״גַּם אַתָּה״, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁהַמְרַגְּלִים לֹא יָבוֹאוּ שָׁמָּה מִצַּד שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים בַּה׳ כָּאָמוּר, כָּךְ גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁמָּה מִזֶּה הַטַּעַם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי״, כִּי הַמַּחֲטִיא הָרַבִּים חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ.
פסוק לז:דָּבָר אַחֵר לְכָךְ הִכְנִיס לְכָאן גְּזֵרָה שֶׁל מֹשֶׁה כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא, כִּי עַל יְדֵי גְזֵרַת הַמְרַגְּלִים נִתְעַכְּבוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וּבְתוֹךְ זֶה הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל מִרְיָם לָמוּת וְעַל יְדֵי זֶה פָּסַק הַבְּאֵר בְּמִיתָתָהּ וְחָסְרוּ לָהֶם הַמַּיִם, וְנִתְגַּלְגֵּל עִנְיַן מֵי מְרִיבָה עַל יְדֵי זֶה. וְאִלּוּ לֹא חָטְאוּ הַמְרַגְּלִים, הָיוּ נִכְנָסִים לָאָרֶץ מִיָּד עִם מִרְיָם, וְלֹא הָיָה מֹשֶׁה בָּא לִכְלַל עֹנֶשׁ זֶה.
פסוק לז:וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״בִּגְלַלְכֶם״ וְלֹא אָמַר ״בַּעֲבוּרְכֶם״, יֵשׁ לְיַשֵּׁב עַל פִּי מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה יד) שֶׁמֹּשֶׁה נִקְבַּר מוּל בֵּית פְּעוֹר כְּדֵי לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה פְּעוֹר, שֶׁהָיוּ מַתְרִיזִים כְּנֶגְדּוֹ רְעִי וְגָלָל, לְכָךְ אָמַר ״בִּגְלַלְכֶם״ מִלְּשׁוֹן ״כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל״ (מלכים א׳ יד י), וְלָכֵן נֶאֱמַר ״גַּם אַתָּה״ לְרַבּוֹת עַצְמוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״הִנֵּה אָנֹכִי מֵת אֵינֶנִּי עוֹבֵר״ (דברים ד כב) אֲפִלּוּ עַצְמוֹתַי אֵינָן עוֹבְרִים, וְכָל זֶה כְּדֵי לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה פְּעוֹר.
