פסוק א:ולבן וחצרות ודי זהב.
ספרי פיסקא א: אמר לו מה אני מקיים ורחבה ונסבה למעלה למעלה וגו׳ (יחזקאל מ״א:ז׳) שעתידה ארץ ישראל להיות מרחבת ועולה מכל צדדיה, כתאנה זו שקצרה מלמטה וכו׳.
עיין ב״ב דף ע״ה ע״ש, שהאויר נתקדש הרבה, עמ״ש פסחים דף מט ודף נ, ועיין בכורות דף נה, גדר ארי, ועיין פסחים דף פז מחיצות, ועיין ברכות דף יח ע״ב הכה כו׳.
פסוק א:שם.
עי׳ ב״ב דף עה ע״ב דהקב״ה יוסיף על ירושלים [אלף] טפף גינאות, ר״ל דהגינאות יהיו באויר, ר״ל במה שעתיד להוסיף על ירושלים בגובה, וכמבואר בספרי פ׳ דברים פיסקא א ״כתאנה זו שקצרה מלמטה ורחבה מלמעלה״ ע״ש, ור״ל דבמקומה שהי׳ כבר אסור שיהי׳ גינות, רק באוויר שיוסיף.
פסוק א:שם.
(עי׳ רמב״ם פ״ה מהל׳ תעניות הט״ז: מי שראה ירושלים בחורבנה וכו׳ בית המקדש בחורבנו אומר וכו׳ וקורע ומהיכן חייב לקרוע מן הצופים). הנה כאן משמע דצופין ר״ל שמשם רואין ירושלים. ועיין בהך דפסחים דף מט ע״א גבי בשר קודש. ועי׳ בירוש׳ שם דמביא שם על זה פסוק המובא בגמ׳ שם דף נ על מצילות הסוס קודש, ר״ל משום דהנה מבואר בבכורות דף נד ע״ב דראית העין שולטת עד י״ו מיל ע״ש. והנה מבואר שם בגמ׳ דעד שעה שהסוס רץ ומציל יהי׳ נתוסף ירושלים, והיינו ג״כ בערך י״ו מיל כמבואר שם דף צ״ד, וס״ל דאווירה נתקדש אך לא הקרקע, ולכך פריך שם בירושלמי דצופין דהיינו מקום שיכול לראות ירושלים, דהיינו י״ו מיל, קדוש האוויר גם עכשיו, ועי׳ בספרי פרשת דברים פסקא א ע״ש.
פסוק ב:אחד עשר יום מחורב וגו׳.
ספרי פסקא ב: רבי בנאה אומר אלו זכו ישראל, ליום אחד היו נכנסים לארץ וכו׳. אבא יוסי וכו׳ אלו זכו ישראל, כיון שעלו פרסות רגליהם מן הים נכנסים לארץ שנאמר עלה רש וגו׳.
ר״ל דגם המדבר היה נחשב בגדר א״י. עי׳ … חלה … פ״ג ע״ש.
פסוק ה:הואיל משה באר וגו׳.
ספרי פיסקא ד: וחכ״א אין הואלה אלא שבועה, שנא׳ ויואל משה וגו׳.
עיין שבועות דף לו ונדרים דף י ע״ש מ״ש בזה, ושם דף ס״ד ע״ש בזה.
פסוק ז:פנו וסעו לכם וגו׳ בהר ובשפלה וגו׳.
ספרי פיסקא ו: ובשפלה זה שפילות דרום.
עי, שביעית פ״ט ע״ש ומ״ש פ״א דמגילה.
פסוק ז:שם. ארץ הכנעני והלבנון.
ספרי שם: אמר להם כשאתם נכנסים לארץ צריכים אתם להעמיד עליכם מלך, ולבנות לכם בית הבחירה.
עי׳ קדושין דף ל״ז, ולקמן פ׳ שופטים.
פסוק ז:שם. עד הנהר הנדול נהר פרת.
ספרי שם: משל הדיוט אומר עבד מלך מלך, הדבק לשחוור וישתחוו לך.
(הגהות וביאורים: הדבק לשחוון (וישתחוו) [וישתחוון] לך, כצ״ל. ונ״ב פי׳ הדבק לחמימות ויתחמם לך, כ״כ הערוך, ובמ״כ בראשית פ׳ טו פי׳ בענין אחר).
לא ראה מ״ש רש״י ז״ל ברכות דף נ״ח ע״ש.
פסוק ח:ראה נתתי לפניכם את הארץ.
ספרי פיסקא ז: אלא קובע דיופטין ומחלק. (הגהות וביאורים: נ״ב הראב״ד גריס דיו פרטין, פי׳ שני שמאין ומחלקים. דיו שנים פרטין בלע״ז מחלקין).
עמ״ש ב״ב דף קו ע״ש.
פסוק ח:שם. לתת להם ולזרעם אחריהם.
ספרי פיסקא ח: אחריהם, אלו שכבשו דוד וירבעם, וכה״א (מלכים ב י״ד:כ״ה) הוא השיב את גבול ישראל מלבא חמת וגו׳. עי׳ בירוש׳ חלה פ״ב ה״א וכו׳, ור״ל כך דהנה שם בה״ד ובגיטין דף ז מבואר דהנהרות הוו בנדר גבולין ותחומין, וע״ש בירוש׳ חלה דזה קידש ירבעם וימים קלים עשו ישראל באותה הארץ, ר״ל מן כיבוש ירבעם עד חורבן בית ראשון, דבבית שני בטלה הקדושה מהתחומין וכו׳, נמצא כך: דבכיבוש ראשון דהוה מחנה וכבישה, נתקדשו מאליהן התחומין והמחיצות והנהרות והעיירות העומדים על הגבולים וכו׳, משא״כ בבית שני לא הוה זה, רק כל אחד החזיק בשלו, והוה כמו יושבי צריפין דאין מודדין להם אלא מפתח בתיהם, כמבואר בעירובין דף נה, ולכך לא היה צריך להחזיק בכולה כמבואר בירוש׳ רפ״ו דשביעית, ובדברי רבנו בהל׳ ב״ה, וא״כ ממילא בטלו הדינין של גבולין והנהרות, ולכך אמרינן בירוש׳ פ״ב דחלה הנ״ל דרק ימים קלים עשו ישראל באותה הארץ שכיבש ירבעם, ובאמת נ״ל דזה כוונת הגמ׳ ביבמות דף פב ירושה ראשונה ושניה, ר״ל הך של דוד וירבעם וכמבואר בספרי פ׳ דברים וכו׳.
פסוק יא:יוסף עליכם ככם אלף פעמים וגו׳.
דבר קצוב ומסויים, דעל ידי אדם אי אפשר רק כך. ועי׳ עירובין דף נ ודף לז וברמב״ם בהל׳ מכירה, וזכיה, ומלוה גבי ערב. ועי׳ יומא דף פו ע״ב, וב״מ דף קו ע״ש בזה, ומ״ש בזה שבת דף קיח, ויומא דף כב ע״ש.
פסוק טז:בין איש ובין אחיו ובין גרו.
ספרי פיסקא טז: אין לי אלא בין איש וכו׳, בין אומה למשפחה בין משפחה לחברתה מנין, ת״ל בין איש ובין אחיו מ״מ.
עי׳ סנהדרין דף טז ע״ש בזה משפחות כו׳.
פסוק טז:ספרי שם: ד״א ובין גרו זה שושבינו, ד״א ובין גרו זה חותנו.
עי׳ ב״ב דף קמה וע״ש דף צט ע״ב וקדושין דף יב ״רב מנגיד״ ועי׳ ב״ק דף פד ויומא דף יט ועירובין דף כג וע״ז דף נח…
פסוק יז:לא תגורו מפני איש.
ספרי פיסקא יז: רשב״ג אומר המעלה את הקטן למקום גדול וגדול למקום קטן זהו ביצוע.
ר״ל את הגדול … ואת הקטן ואח״כ חולקים … ועי׳ ב״ק דף מו ע״ש. ועי׳ ב״ב דף קז ובכורות דף יח ובירוש׳ גיטין פ״ח וב״מ דף פו ע״ב ע״ש בזה גבי שכירות דזה הוה חצי.
פסוק כז:ותרגנו באהליכם וגו׳.
שבועות דף מז ע״ב תרתם כו׳.
פסוק כח:אחינו המסו את לבבנו וגו׳.
דנעשה להם ספק. והגדר דירוש׳ פ״א דמעשרות פלגין, ר״ל דעד אז לא הוה רק לב אחד לאבינו שבשמים, ואח״כ נתחלקו הלבבות, ועי׳ חגיגה דף ח ע״א גבי מיסת, ע״ש בזה.
פסוק מא:אנחנו נעלה וגו׳ ככל אשר צונו וגו׳.
עי׳ מ״ש בירוש׳ פ״י דסנהדרין גבי דור המדבר, עלי זבח ור״ל…
פסוק מא:שם. ותהינו לעלות ההרה.
לשון נסיון. עי׳ ע״ז דף פו ע״ב בת תיהא ע״ש בזה.
פסוק מד:כאשר תעשינה הדבורים וגו׳.
עי׳ סוטה דף מה ע״ב. ומה הוא הגדר כאן גדר דבש, עי׳ מ״ש רבנו הרמב״ם בפיה״מ פ״ה דמכשירין דהם אוכלים העשב עם הטל, ומן הטל…
