פסוק א:היה עמי בספר חמישי
פסוק א:והלבש את עבדך עזרה
פסוק א:אלה הדברים לפי שהן דברי תוכחות וכו' סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני כבודי של ישראל שהרי במקומות הרבה קנטרם בדברים מפורסמים כמו ממרים הייתם ובחורב הקצפתם וכו' ולא חשש לכבודן של ישראל ומאי שנא הכא יותר משאר מקומות וי"ל שבשביל שהוא ראש הספר לא פרסם הדברים שלא לפתוח הספר בגנותן של ישראל וכמו שכתב רש"יבפרש' פסח שני בפרש' בהעלותך ולמה לא פתח בזו מפני שהוא גנותן של ישראל אף כאן מפני פתיחת הספר כן.
פסוק א:וחצרות מחלוקתו של קרח ד"א היה לכם ללמוד וכו' קשה מאי ד"א וי"ל שהפי' הראשון אינו נראה מפני מחלוקתו של קרח לא חטאו בו כל ישראל כמו בשאר עונות שמזכיר בכאן לכך פי' ד"א היה לכם ללמוד וכו' ולכך פירש לעיל תופל ולבן קודם שיפרש פארן הקודם לו בפסוק כדי לסמוך מעשה פארן למעשה חצרות ואליבא דפירו' השני דקאמ' היה לכם ללמוד וכו' וכדכתב רש"י בראש פרשת שלח לך בטעם סמיכת הפרשיות ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר. וקשה דהא פי' לעיל בפרשת קרח שכבר זה בידם סרחון רביעי ואם איתמר דבחצרות מחלוקתו של קרח הנה היה קודם מעשה המרגלים וי"ל שמי ששנה את זו לא שנה את זו וכדכתיבנא לעיל בפר' קרח:
פסוק ד:סיחון אשר יושב בחשבון אלו לא היה סיחון וכו' עד על אחת כמה וכמה שהמדינה קשה והמלך קשה פי' לאו למימרא שלכד העיר בעוד המלך שרוי בתוכה שהרי פי' לעיל בסדר חקת שהקב"ה נתן בלבו לצאת לחוץ אלא הכי קאמ' שלכדו המלך והמדינה דהא זה בלא זה היו חזקים וכדקאמ' הכא והתם אילו היה חשבון מלאה יתושין וכו':
פסוק ה:באר את התורה בשבעים לשון פירשה להם קשה מנא לו וי"ל מדכתיב הכא באר וכתיב התם באר הטיב מה להלן בשבעים לשון אף כאן בשבעים לשון והתם נפקא לן מנוטריקון דהיטב ה' ה"י הי"ט היט"ב שעולה בגימ' שבעים הכי איתמ' בגמ' דסוטה:
פסוק טז:ואצוה את שפטיכם אמרתי להם הוו מתונים בדין וכו' קשה שהרי פי' אין לי אלא לשון זרוז ולמה פי' בכאן לשון המתנה שהוא ממש בהפך וי"ל שאף כאן נופל לשון זרוז שמתוך ההמתנה יזדרזו להיות נושאין ונותנין בו כדכתב רש"י בכאן אלא הוו נושאין ונותנין בו:
פסוק טז:ובין גרו זה בעל דינו וכו' ד"א אפי' על עסקי דירה וכו' קשה מאי ד"א. וי"ל דלפי פי' ראשון הל"ל אוגרו באלף מלשון אוגר בקיץ לכך תי' ד"א לשון דירה כמו גור בארץ שאינו נופל בו אלף:
פסוק יז:לא תכירו פנים במשפט זה הממונה להושיב הדיינין וכו' פי' דאין לפרשו אזהרה לדיין שלא יכיר פנים לבעלי הדינין שהרי כתי' בפר' שופטים לא תטה משפט ולא תכיר פנים לכך פירש רש"י כן בכאן:
פסוק יז:בקטן כגדול תשמעון שיהא חביב עליך דין של פרוטה וכו' ד"א שלא תאמר עני הוא זה וכו' קשה מאי ד"א וי"ל שלפי שכתוב כקטן כגדול דמשמע הקטן כגדול והגדול כקטן שכפל הכפי"ן מורה כן להקיש זה לזה וזה לזה ולפי פי' ראשון הקטן כגדול משכחת לה אבל הגדול כקטן לא משכחת ליה. לכך פי' ד"א שלא תאמר עני הוא וגם לא תאמ' היאך אני פוגם כבודו של עשיר וכו' דהיינו הגדול כקטן והקטן כגדול. ויש נוסחאות שכתוב בהן ד"א ב' פעמים וכו' שמחלקין שלא תאמר עני הוא ושלא תאמר עשיר הוא לשני פירושין וטעות הוא בידן:
פסוק יז:לא תכירו לא תיראו ד"א לא תכניס דבריך וכו' קשה מאי ד"א וי"ל משום דלא כתב לא תיראו בהדייא נראה שסובל פי' שני:
פסוק יח:את כל הדברים אלו י' דברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות פי' דאין לפרש שצוום אז בכל המצות דלא משתעי בנתינת התורה עכשיו לכך נראה דקאי אדלעיל בענין דינין והיינו עשרה דברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות ואלו הן. (א) דיני ממונות בשלשה דיני נפשות בעשרים ושלשה. (ב) דיני ממונות מתחילין מהגדול דיני נפשות מן הצד: (ג) דיני ממונות מטין ע"פ דיין אחד בין לזכות בין לחובה דיני נפשות ע"פ אחד לזכות וע"פ שנים לחובה. (ד) דיני ממונות פותחין בין לזכות בין לחובה דיני נפשות פותחין לזכות ואין פותחין לחובה. (ה) דיני ממונות גומרין בו ביום בין לזכות בין לחובה דיני נפשות גומרין בו ביום לזכות וביום של אחריו לחובה. (ו) דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה כלומר בין הדיינין בין התלמידים שלפניהם דיני נפשות הכל מלמדין זכות ואין הכל מלמדין חובה אלא הדיינין בלבד. (ז) דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה דיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה חוץ מן המסית. (ח) דיני ממונות דנין ביום וגומרים בין ביום בין בלילה דיני נפשות דנין ביום וגומרים ביום. (ט) דיני ממונות הדיין מלמד זכות חוזר ומלמד חובה והמלמד חובה חוזר ומלמד זכות דיני נפשות המלמד חובה חוזר ומלמד זכות אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה. (י) דיני ממונות הכל כשרים לדון בהם דיני נפשות אין דנין בהן אלא כהנים לווים וישראלים המיוחסין המשיאין לכהונה ורובן מפיק להו מקראי בגמ' דסנהדרין:
פסוק כד:וירגלו אותה מלמד שהלכו ד' אומנין שתי וערב קשה שהרי למעלה בפרשת שלח לך כתב שהלכו בגבוליה בארך וברוחב כמין ג"ם (צורת גימל יונית) ותו לא והנה דבריו סותרין זה את זה וצ"ע:
פסוק מה:ולא שמע בקולכם כביכול עשיתם מדת רחמיו כאלו הוא אכזרי פי' לפי שכתוב ה' שהוא מדת רחמים לכך דייק הכי רש"י: