פסוק א:ודי זהב. מאי ודי זהב, אמרי דבי ר' ינאי, כך אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די הוא גרם להם שעשו את העגל .
(ברכות ל"ב א')
פסוק ג:בארבעים שנה וגו'. כאן הוא אומר בארבעים שנה בעשתי עשר חודש ולמעלה הוא אומר (פ' מסעי) בשנת הארבעים בחודש החמישי, קאי באב וקרי ליה שנת ארבעים וקאי בשבט וקרי ליה שנת ארבעים, מלמד דשנת יציאת מצרים מניסן ולא מתשרי מנינן .
(ר"ה ב' ב')
פסוק ה:באר את התורה. ולהלן הוא אומר (פ' תבא) וכתבת על האבנים באר היטב, יליף באר באר, מה להלן אבנים אף כאן אבנים, מכאן שהקים משה אבנים בעבר הירדן בארץ מואב ובאר עליהם את דברי התורה .
(סוטה ל"ה ב')
פסוק ז:בהר וגו'. תניא, ר' שמעון בן אלעזר אומר, אין לך כל שבט ושבט מישראל שאין לו בהר ובשפלה ובנגב ובעמק , שנאמר פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים, וכן אתה מוצא בכנענים ובפריזים שנאמר ואל כל שכניו .
(ב"ק פ"א ב')
פסוק ז:הנהר הגדל נהר פרת. מכאן היה שמעון בן טרפון אומר, קרב לגבי דהינא ואידהן, דבי ר' ישמעאל תנא, עבד מלך כמלך .
(שבועות מ"ז ב')
פסוק ח:לתת להם. לתת לכם לא נאמר אלא לתת להם, מכאן לתחיית המתים מן התורה .
(סנהדרין צ' ב')
פסוק יג:הבו לכם אנשים. וכי עלתה על דעתנו נשים, אלא מה ת"ל אנשים – ותיקים כסופים [ספרי].
פסוק יג:וידועים לשבטיכם. מהו ידועים – שיהיו ידועים לכם .
(שם)
פסוק טו:חכמים וידועים. [ואילו למעלה אמר (פ' י"ג) חכמים ונבונים וידועים, מאי טעמא לא אמר הכא נבונים] לפי שנבונים לא אשכח .
(עירובין ק' ב')
פסוק טז:ואצוה את שופטיכם. א"ר יוחנן, אזהרה לדיין כנגד מקל ורצועה תהא זריז .
(סנהדרין ז' ב')
פסוק טז:ואצוה את שפטיכם. ולהלן הוא אומר (פ' י"ח) ואצוה אתכם , א"ר אלעזר א"ר שמלאי, אזהרה לצבור שתהא אימת דיין עליהם ואזהרה לדיין שיסבול את הצבור (סנהדרין ח' א')
פסוק טז:שמע בין אחיכם ושפטתם. אמר ר' חנינא. הרי זו אזהרה לב"ד שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו , ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו, מאי טעמא, קרי ביה נמי שמע בין אחיכם .
(שם ז' ב')
פסוק טז:ושפטתם צדק. אמר ריש לקיש, צדק את הדין ואח"כ חתכהו .
(שם שם)
פסוק טז:ושפטתם צדק. מכאן דמצות עשה לדיינים שישפטו [רש"י כתובות ק"ו א'].
פסוק טז:בין איש וגו'. אמר רב יהודה, בין איש ובין אחיו – אפילו בין בית לעליה, ובין גרו – אפילו בין תנור לכירים .
(סנהדרין ז' ב')
פסוק טז:ובין גרו. תניא, א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, גר צריך שלשה דיינים, מאי טעמא – משפט כתיב ביה .
(יבמות ט"ו ב')
פסוק טז:ובין גרו. ת"ר, ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו, מכאן א"ר יהודה, גר שנתגייר בב"ד הרי זה גר, בינו לבין עצמו אינו גר .
(שם מ"ז א')
פסוק יז:לא תכירו פנים. מהו לא תכירו, ר' יהודה אמר לא תכירהו, ר' אלעזר אומר, לא תנכרהו .
(סנהדרין ז' ב')
פסוק יז:לא תכירו פנים. זה הממונה להושיב דיינים, שמא תאמר איש פלוני נאה אושיבנו דיין, איש פלוני גבור, איש פלוני יודע בכל לשון, אושיבנו דיין, נמצאת שאתה מזכה את החייב ומחייב את הזכאי, לא מפני שהוא רשע אלא מפני שאינו יודע, ומעלה עליו הכתוב כאלו הכיר פנים בדין [ספרי].
פסוק יז:כקטן כגדול. מהו כקטן כגדול, אמר ריש לקיש, לומר לך, שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מנה, למאי הלכתא, אילימא לעיוני ביה ומפסקי, פשיטא, אלא שאם קדם תקדמנו .
(סנהדרין ח' א')
פסוק יז:לא תגורו. תניא, שנים שבאו לדין אחד רך ואחד קשה ושמעת דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה, מניין שאי אתה יכול לומר להם איני נזקק לכם, ת"ל לא תגורו מפני איש .
(סנהדרין ו' ב')
פסוק יז:לא תגורו וגו'. תניא, ר' יהושע בן קרחה אומר, מניין לתלמיד היושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר שלא ישתוק ת"ל לא תגורו מפני איש ר' חנן אומר, לא תכניס דבריך מפני איש .
(שם ו' ב', ז' א')
פסוק יז:כי המשפט לאלהים. תניא, א"ר חמא בר חנינא, לא דיין לרשעים שנוטלין ממון מזה ונותנין לזה שלא כדין, אלא שמטריחין אותי להחזיר הממון לבעליו .
(שם ח' א')
פסוק יז:תקרבון אלי ושמעתיו. ואשמיעכם לא נאמר אלא ושמעתיו, אי גמירנא גמירנא, ואי לא – אזלינא וגמירנא .
(שם שם)
פסוק כב:ותקרבון אלי. תניא, אמר ר' יהודה בן פזי בשם רבי, הן נקרא ולא נבעת , לטובה כתיב (פ' יתרו) ויוצא משה את העם, לרעה – ותקרבון אלי כלכם .
(ירושלמי שקלים פ"א ה"א)
פסוק כב:ויחפרו לנו. א"ר חייא בר אבא, מרגלים לא נתכוונו אלא לבושתה של ארץ ישראל, כתיב הבא ויחפרו לנו את הארץ וכתיב התם (ישעיה כ"ד) וחפרה הלבנה .
(סוטה ל"ד ב')
פסוק כג:וייטב בעיני הדבר. אמר ריש לקיש, בעיני – ולא בעיניו של מקום .
(סוטה ל"ד ב')
פסוק כז:ותרגנו באהליכם. תניא, שמעון בן טרפון אומר, ותרגנו באהליכם – תרתם וגניתם באהלו של מקום .
(שבועות מ"ז ב')
פסוק כח:המסו את לבבינו. מהו המסו את לבבינו – פלגון לבבינו .
(ירושלמי מעשרות פ"א ה"ב)
פסוק כח:ובצורות בשמים. א"ר אמי, מכאן שדברה תורה לשון גוזמא .
(חולין צ' ב')
פסוק לה:אם יראה איש. תניא, המת לששים שנה היא מיתה האמירה בתורה, דכתיב אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה, הגע עצמך, זה שיצא ממצרים בן עשרים שנה ועוד עשה במדבר ארבעים שנה ומת, נמצאת אומר, המת לששים שנה היא מיתה האמורה בתורה .
(ירושלמי בכורים פ"ב ה"א)
פסוק מו:ותשבו בקדש. תניא, רבי יוחנן אמר, מכאן שאין ישיבה אלא לשון עכבה .
(מגילה כ"א א')