פסוק ו:ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם. י"א שהוא כנוי לשכיבת אשתו וזה רחוק, ועוד כי אדוני יוסף סריס היה, והנכון בעיני שכל אשר לו היה בידו חוץ מן הלחם שלא היה אפילו נוגע בו בעבור היותו עברי, כי הנה מפורש "כי לא יוכלו המצרים לאכול את העברים לחם" (בראשית מג לב) כי פוטיפר ידע שיוסף עברי הוא וכן אשתו אומרת ראו הביא לנו איש עברי (בראשית לט יד):
פסוק ו:ויהי יוסף יפה תואר. כאמו:
פסוק י:לשכב אצלה. אפילו לשכוב במקום קרוב ממנה או להיות עמה לדבר שיחות:
פסוק יא:ויהי כהיום הזה. משבוע אחד מהיום שהחלה לדבר לו שכבה עמי, או מחודש אחד, או אחר שנה תמימה והוא הנכון בעיני:
פסוק יא:לעשות מלאכתו. מלאכת הבית או הממון כי פקיד היה על הכל, ודרש ואין איש דברי יחיד:
פסוק יט:ויחר אפו. ואעפ"י כן לא הרגו כי בספק היה הדבר אצלו:
פסוק כא:בית הסהר. לא נדע אם הוא לשון הקדש, או לשון מצרים בעבור שפי' אחריו ואמר מה הוא, כמו האחשתרנים (אסתר ח, י) שהוא לשון פרס ופי' שהם בני הרמכים:
פסוק כב:ואת כל אשר עושים. יש אומרים כי היה מתעסק באומנות שיחיה ממנה, כאשר הי' עושים האסורים, והקרוב אלי שפירושו כל אשר הי' צריכים כאילו היה הוא העושה כי פקיד היה עליהם, והפסוק הבא אחריו לעד: