פסוק ב:וַיְהִי ה׳ אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי. הִזְכִּיר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים ״וַיְהִי״, לְפִי שֶׁיּוֹסֵף עָלָה שָׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת בָּזוֹ אַחַר זוֹ, וְאַחַר כָּךְ נָתַן לוֹ גַּם כֵּן אֲדוֹנָיו שְׁלֹשָׁה מִינֵי מֶמְשָׁלָה כְּפִי תּוֹסֶפֶת הַצְלָחָה שֶׁרָאָה בּוֹ, לְפִיכָךְ הוֹסִיף לוֹ מֶמְשָׁלָה פַּעֲמַיִם וְשָׁלֹשׁ. כִּי מִתְּחִלָּה ״וַיְהִי ה׳ אֶת יוֹסֵף״ – אִתּוֹ לְבַד, וַעֲדַיִן לֹא נִתְפַּשְּׁטָה הַצְלָחָתוֹ לְזוּלָתוֹ. וְאַחַר כָּךְ ״וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ״ – לְזוּלָתוֹ, כִּי ״מַצְלִיחַ״ לְשׁוֹן מַפְעִיל, שֶׁגָּרַם הַצְלָחָה גַּם לַאֲדוֹנָיו, עַד שֶׁהָיָה ה׳ גַּם עִם אֲדוֹנָיו. וְאַחַר כָּךְ ״וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו״ – וַיְהִי ה׳ גַּם בִּבְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל אֲדוֹנָיו. וְכָל כָּךְ דָּבְקָה הַהַצְלָחָה לְרַגְלֵי יוֹסֵף, עַד שֶׁמִּיּוֹסֵף נִתְפַּשְּׁטָה אֶל אֲדוֹנָיו, וּמֵאֲדוֹנָיו אֶל שְׁאָר בְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁהָיוּ דָּרִים אֵצֶל אֲדוֹנָיו. נִמְצָא שֶׁגַּם אֲדוֹנָיו הָיָה מַצְלִיחַ לַאֲחֵרִים. ״וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה׳ אִתּוֹ״ – הַיְינוּ אִתּוֹ מַמָּשׁ, עַל זֶה הַשִּׁעוּר הַמֻּפְלָג, עַד שֶׁ״כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה״, רְצוֹנוֹ לוֹמַר מַה שֶּׁהָאָדוֹן עוֹשֶׂה, ״ה׳ מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ״, כִּי מִמֶּנּוּ נִתְפַּשְּׁטָה הַהַצְלָחָה גַּם לִבְנֵי בֵּיתוֹ, כִּי ה׳ גַּם אִתּוֹ עִם הָאָדוֹן. לְפִיכָךְ ״וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ״ – עָשָׂה אוֹתוֹ פָּקִיד עַל כָּל בְּנֵי בֵּיתוֹ, יַעַן כִּי מִן יוֹסֵף בָּאָה לָהֶם הַהַצְלָחָה. ״וְכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ״, כִּי מִן יוֹסֵף בָּאָה הַהַצְלָחָה עַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ.
פסוק ה:וַיְהִי מֵאָז וְגוֹ׳. הִזְכִּיר שְׁלֹשָׁה מִינֵי מֶמְשָׁלָה שֶׁנָּתַן לוֹ בָּזֶה אַחַר זֶה, כִּי ״מֵאָז״ הַיְינוּ בְּרֵאשִׁית הַצְלָחָתוֹ כְּשֶׁדָּבְקָה הַשְּׁכִינָה, וְהַהַצְלָחָה בְּמַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹסֵף לְבַד, בַּפַּעַם הַהוּא הִפְקִיד אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ, אֲבָל לֹא עַל בֵּיתוֹ, כִּי לֹא נָתַן לוֹ עֲדַיִן מֶמְשָׁלָה עַל כָּל בְּנֵי בֵּיתוֹ, רַק הָיָה פָּקִיד בְּבֵיתוֹ עַל מַעֲשֵׂה יָדָיו עַצְמוֹ. עוֹד מְעַט, כִּי רָאָה אֲדוֹנָיו שֶׁמִּמֶּנּוּ נִתְפַּשְּׁטָה הַהַצְלָחָה אֵלָיו עַד שֶׁהָיָה ה׳ אִתּוֹ עִם הָאָדוֹן, אָז עֲשָׂאוֹ פָּקִיד עַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ, וְזֶה חֲלוּקָּה שְׁנִיָּה. וְעַל חֲלוּקָּה שְׁלִישִׁית אָמַר ״וַיְבָרֶךְ ה׳ אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת ה׳ בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה״ (בראשית לט:ה), וְלִפְנִים לֹא הָיְתָה בַּשָּׂדֶה כִּי אִם בַּבַּיִת, עַל כֵּן ״וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף״ וְגוֹ׳ (בראשית לט:ו). וְעַל חֲלוּקָּה שְׁלִישִׁית זוֹ כְּבָר אָמַר ״וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ״ (בראשית לט:ד), שֶׁהִשְׁלִיטוֹ עַל כּוּלָּם.
פסוק ה:דָּבָר אַחֵר: וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי. הָיָה דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב אֹהָלִים, כִּי כָל אִישׁ מֻצְלָח יֵשׁ לוֹ אוֹהֲבִים רַבִּים וְדַרְכּוֹ לֵילֵךְ בִּסְעוּדוֹת וּשְׂמָחוֹת, וְזֶה מֵחֲמַת צַעַר שֶׁל אָבִיו לֹא הָלַךְ אָנֶה וָאָנָה, וְהָיָה תָּמִיד בְּבֵית אֲדֹנָיו וְלֹא הָלַךְ אַחַר אֲחֻזַּת מֵרֵעָיו. עַל כֵּן הִפְקִידוֹ אֲדֹנָיו עַל בֵּיתוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בְּבֵיתוֹ מִכָּל מָקוֹם בֵּרַךְ ה׳ לְרַגְלוֹ אֲפִלּוּ מַה שֶּׁבַּשָּׂדֶה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא דָּרְכוּ שָׁם רַגְלָיו. וּבִרְאוֹתוֹ גֹּדֶל הַצְלָחָתוֹ, עַל כֵּן ״וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף״.
פסוק ו:כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: הִיא אִשְׁתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ״ (בראשית לט:ט). וְקָרָא לְאִשְׁתּוֹ בְּכִנּוּי ״לֶחֶם״, כִּי כְּמוֹ שֶׁהַלֶּחֶם מַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר הַזָּן, כָּךְ בְּעִילוֹת שֶׁל הֶתֵּר מַשְׂבִּיעִים אוֹתוֹ אֵבָר, לְאַפּוֹקֵי בְּעִילוֹת שֶׁל אִסּוּר אֵינָן מַשְׂבִּיעִים. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה נב:) ״אֵבָר קָטָן, מַשְׂבִּיעוֹ רָעֵב״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין עה.) שֶׁנִּטַּל טַעַם בִּיאָה וְנִתַּן לְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה, כִּי אֵין יִצְרוֹ תּוֹקְפוֹ כִּי אִם בִּדְבַר אִסּוּר. וּלְכָךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ד:) ״כָּל הַבָּא עַל אִשָּׁה זוֹנָה לְסוֹף מְבַקֵּשׁ כִּכַּר לֶחֶם וְאֵינוֹ מוֹצֵא״, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו כו) ״כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם״. וְעָנְשׁוֹ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, לְפִי שֶׁעָזַב אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁנִּקְרֵאת ״לֶחֶם״ וְדָבַק בְּזוֹנָה שֶׁאֵינָהּ לַחְמוֹ, עַל כֵּן יֶחְסַר לַחְמוֹ.
פסוק ו:וְיֵשׁ אוֹמְרִים, לֶחֶם זֶה הוּא לֶחֶם מַמָּשׁ, כִּי תּוֹעֵבָה לְמִצְרַיִם לֶאֱכֹל לֶחֶם אֶת הָעִבְרִים. וּלְפִי זֶה נוּכַל לְפָרֵשׁ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה״ שֶׁקָּאֵי עַל יוֹסֵף, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁעָזַב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְהָיָה יוֹסֵף יָכוֹל לֶאֱכֹל מִכָּל מִינֵי מַעֲדַנִּים וּמִי יִמְחֶה בּוֹ שֶׁהֲרֵי הַכֹּל הָיָה בְּיָדוֹ, מִכָּל מָקוֹם לֹא יָדַע יוֹסֵף אִתּוֹ מְאוּמָה, שֶׁלֹּא נֶהֱנָה מִכָּל פַּת בַּג אֲדוֹנָיו כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל, פַּת בְּמֶלַח לְבַד אָכַל כְּדַרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְאַף עַל פִּי כֵן ״וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה״ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְזִיו אַפּוֹהִי לָא אִשְׁתַּנִּי, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לְדָנִיֵּאל וַחֲבֵרָיו (דניאל א), וּבָזֶה מְתוֹרָץ מַה שֶּׁמַּקְשִׁים וְכִי עַכְשָׁיו נַעֲשָׂה יְפֵה תֹאַר וּמַרְאֶה, וַהֲלֹא כְּבָר הָיָה לְעוֹלָמִים כֵּן, אֶלָּא שֶׁלִּרְבוּתָא נָקַט כָּאן שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה מֵחֲמַת שֶׁלֹּא רָצָה לְהִתְגָּאֵל בְּפַת בַּג אֲדוֹנָיו.
פסוק י:לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ אֲפִילּוּ בְּלֹא תַּשְׁמִיש, כִּי אוּלַי יֵשׁ חִלּוּק בֵּין אֶצְלָהּ לְעִמָּהּ, וּמִכָּל מָקוֹם הִיא תָּבְעָה זֶה, דְּאִם לֹא כֵן מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיָּדוֹ. וְאוּלַי יֵשׁ סֶמֶךְ לָזֶה מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר (בראשית לט:י) ״וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם״ וְלֹא פֵּרֵשׁ מָה דִּבְּרָה, אֶלָּא וַדַּאי כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: כִּי מִתְּחִלָּה אָמְרָה ״שִׁכְבָה עִמִּי״ מַמָּשׁ, ״וַיְמָאֵן״ וְגוֹ׳, וְאַחַר כָּךְ בִּקְּשָׁה לְפָחוֹת לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ בְּלֹא תַּשְׁמִיש. וְאִם תִּירָא שֶׁמָּא קְרִיבָה זוֹ תָּבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה, עַל זֶה אָמְרָה ״הֲרֵי יוֹם עַכְשָׁיו וְאֵין דֶּרֶךְ הָעוֹלָם לְשַׁמֵּשׁ בַּיּוֹם״, וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ. וְאַחַר כָּךְ בִּקְּשָׁה לְפָחוֹת יִתְיַחֵד עִמָּהּ בְּחֶדֶר, כִּי אֵין לָחוּשׁ לְמַעֲשֶׂה כִּי יוֹם הוּא כָּאָמוּר. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם״, שֶׁשָּׁאֲלָה שְׁתֵּי שְׁאֵלוֹת בָּזוֹ אַחַר זוֹ וְתָלְתָה שְׁנֵיהֶם בַּיּוֹם. וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁאֵלָה רִאשׁוֹנָה לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ בְּלֹא תַּשְׁמִיש, וְגַם לֹא לִשְׁאֵלָה שְׁנִיָּה לִהְיוֹת עִמָּהּ בְּחֶדֶר אֶחָד. ״וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה״ (בראשית לט:יא) בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם, שֶׁלֹּא הָיָה יָרֵא פֶּן תְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַמַּעֲשֶׂה, כִּי כְּבָר אָמְרָה שֶׁאֵין דַּרְכָּם לְשַׁמֵּשׁ בַּיּוֹם, לְפִיכָךְ ״וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ״ (בראשית לט:יא), אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָצָה אֲפִלּוּ לְהִתְיַחֵד עִמָּהּ, הַיְינוּ בִּהְיוֹתוֹ בָּטֵל מִמְּלָאכָה, אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁהָלַךְ לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ, חָשַׁב יוֹסֵף שֶׁלֹּא תְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דָּבָר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל מִמְּלֶאכֶת הַבַּיִת, כִּי בַּעְלָהּ יִתְלֶה בָּהּ לֵאמֹר ״לָמָּה לֹא זֵרַזְתְּ אֶת הָעֶבֶד עַל הַמְּלָאכָה?״, וְאַף עַל פִּי כֵן ״וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ״ (בראשית לט:יב), וְחָזְרָה לַשְּׁאֵלָה הָרִאשׁוֹנָה לֵאמֹר ״שִׁכְבָה עִמִּי״ מַמָּשׁ.
פסוק יב:וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה. לֹא נֶאֱמַר ״וַיָּנָס הַחוּצָה״, לְפִי שֶׁהַהוֹלֵךְ בִּרְחוֹבוֹת קִרְיָה בִּמְרוּצָה מַרְגִּישִׁין בּוֹ הָעוֹלָם לָמָּה רָץ וְעַל מָה הוּא רָץ. עַל כֵּן לֹא הָלַךְ בִּמְנוּסָה כִּי אִם בַּבַּיִת עַצְמוֹ, וּכְשֶׁיָּצָא מִן הַפֶּתַח יָצָא כְּדַרְכּוֹ בְּלֹא מְרוּצָה. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא ט) ״הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס״ (תהלים קיד:ג) – מָה רָאָה? רָאָה אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה״. לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות ל:) אַף עַל פִּי שֶׁאַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין בָּטְלוּ, דִּין אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ – מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב חֶנֶק אוֹ טוֹבֵעַ בַּנָּהָר אוֹ מֵת בִּסְרוּנְכִי. וְיָדוּעַ שֶׁהַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ מִיתָתוֹ בְּחֶנֶק, וּמִטַּעַם זֶה הָיָה מִשְׁפַּט דּוֹר הַמַּבּוּל בִּטְבִיעַת הַמַּיִם בַּעֲבוּר הַזְּנוּת. וּכְתִיב (תהלים לב:ו) ״עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא״, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ח.) זוֹ אִשָּׁה, וְסָמִיךְ לֵיהּ ״רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ״. לְפִיכָךְ יוֹסֵף, שֶׁהָיָה גָּדוּר מֵעֲרָיוֹת שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה״, הָיָה כְּדַאי לְהַצִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל מִשֶּׁטֶף מֵי הַיָּם. וְזֶה שֶׁאָמַר ״הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס״ – שֶׁרָאָה מְנוּסָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף מִפְּנֵי אֵשֶׁת אֲדוֹנָיו, עַל כֵּן רָאוּי הוּא שֶׁלֹּא יִשְׁטְפוּ מֵי הַיָּם אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף. וְאַגַּב גְּרַרָא נִצּוֹלוּ כָּל נוֹשְׂאֵי אֲרוֹנוֹ וְכָל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָלְכוּ אַחַר אֲרוֹנוֹ, וְנִטְבְּעוּ הַמִּצְרִים שְׁטוּפֵי זִמָּה.
פסוק יב:וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמַּאֲמַר ״וַיָּנָס הַחוּצָה״ הַיְינוּ חוּץ לְאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלּוֹ, דּוּגְמַת ״וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ הַחוּצָה״ הַנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם (בראשית טו ה), כָּךְ יָצָא יוֹסֵף חוּץ לַמַּעֲרָכָה, עַד שֶׁלֹּא הָיָה כֹּחַ בְּיַד הַמַּעֲרָכָה לִשְׁלוֹט בּוֹ, וְאַדְּרַבָּה הוּא שָׁלַט בַּדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים וְהֵמָּה נָסוּ לְקוֹלוֹ, וְזֶהוּ קְרִיעַת יַם סוּף מִפְּנֵי אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף.
