פסוק ב:וַיְהִי בְּבֵית אֲדוֹנָיו וְגוֹ׳. הִנֵּה יְסַדֵּר הַכָּתוּב הַדְּרָגוֹת הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר הֶעֱלָה ה׳ אוֹתוֹ, כִּי מִקּוֹדֶם כְּשֶׁקְּנָאוֹ נְתָנוֹ לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת עֲבָדִים הָעוֹבְדִים עֲבוֹדַת חוּץ, כִּי הַגְּדוֹלִים לֹא יַעֲמִידוּ לְשָׁרֵת בְּבָתֵּיהֶם אֶלָּא אֲשֶׁר יִהְיֶה אִישׁ רָאוּי וּמַצְלִיחַ, וְלָזֶה צִוָּה ה׳ אִתּוֹ אֶת הַהַצְלָחָה וּבָזֶה הָיָה בְּבֵית אֲדוֹנָיו הַמִּצְרִי מִשּׁוֹמְרֵי הַבַּיִת, וְהוּא אָמְרוֹ וַיְהִי בְּבֵית אֲדוֹנָיו וְלֹא בִּשְׁאָר עֲבוֹדוֹת, וְעוֹד לוֹ מַדְרֵגָה אַחֶרֶת כְּשֶׁרָאָה אֲדוֹנָיו וְגוֹ׳ וַיְשָׁרֶת אוֹתוֹ פֵּרוּשׁ יִחֲדוֹ לְשָׁרֵת אוֹתוֹ בְּיִחוּד, שֶׁבָּזֶה יִהְיֶה חָשׁוּב וְלֹא יִחְיֶה חַיֵּי צַעַר כְּחַיֵּי הָעֲבָדִים הַשְּׁפָלִים. וְעוֹד לוֹ וַיַּפְקִידֵהוּ עַל בֵּיתוֹ הֲרֵי זֶה קָנָה מַעֲלָה עַל כָּל קִנְיַן אֲדוֹנוֹ. וְעוֹד לוֹ וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְגוֹ׳, וְעוֹד לוֹ שֶׁלֹּא יָדַע אִתּוֹ וְגוֹ׳ שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִים וְנַעֲשָׂה הוּא שַׁלִּיט, פֵּרוּשׁ מיירדומ״ו בְּלַעַ״ז, בְּכָל קִנְיַן הַמִּצְרִי:
פסוק ט:בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ. פֵּרוּשׁ, לֹא שֶׁחָשַׂךְ אוֹתָךְ מִמֶּנִּי בְּצַו לָצָו, אֶלָּא לְצַד שֶׁאַתְּ אִשְׁתּוֹ הוּא הַדָּבָר הַמַּחְשִׂיךְ אוֹתָךְ מִמֶּנִּי. אוֹ לִשְׁלוֹל צַד הַמַּעֲלָה.
פסוק ט:וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, כִּי בָּזֶה אֲנִי מַפְסִיד כָּל הַטּוֹב הַמּוּשָּׂג אֶצְלִי.
פסוק ט:וְעוֹד אֲנִי מַחְסִיר עַצְמִי מִמְּקוֹר הַנְּשָׁמוֹת, כִּי דָּבָר זֶה הוּא אָסוּר גַּם לִבְנֵי נֹחַ, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים״.
פסוק ט:וְעוֹד יִרְצֶה, כִּי אֵין לָהּ לִטְעֹן כִּי תַּסְתִּיר הַדָּבָר וְלֹא יֵדַע אֲדוֹנוֹ, וְנִמְצָא עוֹמֵד בְּמַצָּבוֹ בְּאֵין מַחְסוֹר. לָזֶה אָמַר ״וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים״, וְהוּא שֶׁעֲשָׂאֲנִי בְּמַצָּב זֶה, וּמִמֶּנּוּ לֹא יִסָּתֵר דָּבָר, וְנִמְצָא מַפְסִיד מַצָּבוֹ הַטּוֹב.
פסוק יב:וַתִּתְפְּשֵׂהוּ וְגוֹ׳ לֵאמֹר וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ: הַתּוֹרָה מַגֶּדֶת כַּוָּנָתָהּ בִּתְפִיסַת הַבֶּגֶד שֶׁכַּוָּנָתָהּ ״לֵאמֹר״ וְגוֹ׳, אֲבָל הִיא לֹא אָמְרָה כְּלוּם, אֶלָּא שָׁלְחָה יָדָהּ לְתָפְסוֹ לְהַכְרִיחוֹ ״קוּם עֲשֵׂה״.
פסוק יד:וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי וְגוֹ׳. לְצַד שֶׁיָּדְעָה צֶדֶק יוֹסֵף בְּעֵינֵי אֲדוֹנוֹ וְלֹא יַאֲמִין לִדְבָרֶיהָ, לָזֶה נִתְכַּוְּנָה וַתִּקְרָא לָהֶם שֶׁהֵם יֹאמְרוּ בְּבוֹא אֲדוֹנֵי יוֹסֵף, וְהוּא אָמְרוֹ לֵאמֹר, וּבָעֲרָה בָּם אֵשׁ הַקִּנְאָה לְהָעִיד, וְהוּא אָמְרוֹ רְאוּ הֵבִיא לָנוּ וְגוֹ׳ לְצַחֶק בָּנוּ, שִׁתַּפְתָם בְּצָרָתָהּ כִּי גַם עֲלֵיהֶם גִּדְּלוֹ וְהוּא אִישׁ נָכְרִי.
פסוק יד:אוֹ יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ רְאוּ כִּי יָעִידוּ עַל הַדְּבָרִים כִּי כֵּן רָאוּ, וְהוּא אָמְרוֹ ״לֵאמֹר רְאוּ״, גַּם נִתְחַכְּמָה לְהִתְרַעֵם נֶגֶד הַבַּעַל, שֶׁבָּזֶה אִם יָלִיץ טוֹבָה עָלָיו תֹּאמַר: ״אַף זוֹ מִן הַתּוֹכָחוֹת עָלֶיךָ תְּלוּנָּתִי״.
פסוק יז:וַתְּדַבֵּר אֵלָיו וְגוֹ׳ לֵאמֹר. פֵּרוּשׁ אָמְרוֹ לֵאמֹר כִּי כֵן יֹאמְרוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת עֵדִים בַּדָּבָר, וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁלֹּא חָרָה אַפּוֹ עַל יוֹסֵף אֶלָּא עַל מַה שֶׁנָּתְנָה חוֹזֶק לִדְבָרֶיהָ מֵהוֹדָעוֹת הַזּוּלַת, וְהוּא אָמְרוֹ כִּשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו וְגוֹ׳ לֵאמֹר כַּדְּבָרִים וְגוֹ׳, כִּי לֹא הָיָה צָרִיךְ הַכָּתוּב לוֹמַר אֶלָּא ״כִּשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ״, אֶלָּא נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁלֹּא חָרָה אַפּוֹ אֶלָּא כְּשֶׁשָּׁמַע שֶׁיֵּשׁ מַגִּידִים עַל הַדְּבָרִים, וְהוּא אָמְרוֹ ״לֵאמֹר כַּדְּבָרִים״ וְגוֹ׳. עוֹד יִתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ:
פסוק יז:לֵאמֹר כַּדְּבָרִים וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לֹא שֶׁהֶאֱמִין בָּהּ כִּי כִּדְבָרֶיהָ כֵּן הָיָה, אֶלָּא לְצַד שֶׁאָמְרָה אִשְׁתּוֹ כֵּן עָשָׂה תְּנוּעָה קְטַנָּה, וְלָזֶה לֹא יִסְּרוֹ וְלֹא עָשָׂה לוֹ דָּבָר כַּמִּשְׁפָּט הַנַּעֲשֶׂה לְעֶבֶד הַנּוֹתֵן עֵינָיו בְּאֵשֶׁת אֲדוֹנוֹ.
פסוק כא:וַיְהִי ה׳ אֶת יוֹסֵף וַיֵּט וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, כִּי בְּהַשְׁרָאַת שְׁכִינָה עַל הָאָדָם יוּשְׁפַּע הַנִּסְמָךְ מֵהַמַּשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ מִמַּה שֶׁבּוֹ, וְיָדוּעַ הוּא חֵן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא כִּי הוּא מְקוֹר הַחֵן, וְהוּא אָמְרוֹ ״וַיְהִי ה׳ אֶת יוֹסֵף״ וּבָזֶה ״וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד״ פֵּרוּשׁ, מִמֵּילָא, וְאָמְרוֹ וַיִּתֵּן חִנּוֹ לֶהֱיוֹת כִּי לֹא תַרְגִּישׁ בְּחִינַת הָרַע בְּמֶתֶק הַחֵן, לָזֶה הוּצְרַךְ ה׳ לְהַרְכִּיב בְּעֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר אֶמְצָעִי לְעָרֵב אֵלָיו חֵן צַדִּיק, וְהוּא אָמְרוֹ ״וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי״ וְגוֹ׳, וְהָבֵן:
פסוק כב:הוּא הָיָה עוֹשֶׂה. תַּרְגּוּם פֵּרֵשׁ ״עַל מֵימְרֵיהּ״. וְלִדְבָרָיו לָמָּה לֹא יְדַבֵּר הַכָּתוּב צַחוֹת וְיֹאמַר בְּפֵרוּשׁ ״עַל פִּיו הָיוּ עוֹשִׂים״? וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן הַכָּתוּב בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לְהוֹדִיעַ גַּם כֵּן שֶׁהֲגַם שֶׁהָיָה הוּא הַמַּנְהִיג, לֹא הָיָה מִתְנַהֵג בִּשְׂרָרָה וּמוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִתַּשְׁמִישׁ דָּבָר אֲשֶׁר הָיוּ עוֹשִׂים שָׁם הָאֲסוּרִים, אֶלָּא יָדוֹ כְּיַד כֻּלָּן שָׁוָה, וְזֶה יַגִּיד מֶזֶג טִבְעוֹ כִּי טוֹב הוּא וּמָצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי ה׳ וְאָדָם.
