פסוק ד:וְלֹא יִשְׁמַע. קָשֶׁה, אַחַר שֶׁאָמַר ״וַאֲנִי אַקְשֶׁה״, מַה מָקוֹם לוֹמַר ״וְלֹא יִשְׁמַע״? עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת מַה נְתִינַת יָד זוֹ חֲדָשָׁה שֶׁאֵינָהּ בִּכְלַל אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה בְּהַקְשָׁאַת לִבּוֹ. עוֹד יֵשׁ לְדַקְדֵּק בַּכָּתוּב.
פסוק ד:אָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא: בִּתְחִלָּה אָמַר וַאֲנִי אַקְשֶׁה וְגוֹ׳ וְהִרְבֵּיתִי, וּמוֹדִיעַ עוֹד שֶׁאַחַר שֶׁיַּרְבֶּה מוֹפְתִים יוֹסִיף פַּרְעֹה הָרָשָׁע עַל חַטָּאתוֹ פֶּשַׁע, וְלֹא יִרְצֶה לִשְׁמוֹעַ הַשְּׁלִיחוּת עוֹד מִכֶּם כְּשֶׁאֶשְׁלַח אֶתְכֶם אֵלָיו. וְכֵן הָיָה, דִּכְתִיב (שמות י:כח) ״אַל תּוֹסֶף רְאוֹת פָּנַי״ וְגוֹ׳. וּמוֹדִיעַ ה׳ לְמֹשֶׁה כִּי בַּעֲשׂוֹתוֹ כֵן אָז הוּא גְּבוּלוֹ, כִּי תֵּכֶף וּמִיָּד יִתֵּן ה׳ יָדוֹ, פֵּרוּשׁ, מַכַּת בְּכוֹרוֹת, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (דברי הימים א כא:טז) ״וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ״.
פסוק ד:וְאָמַר בְּכִנּוּי אֵלָיו אֶת יָדִי, לוֹמַר כִּי מַכָּה זוֹ יַעֲשֶׂנָּה ה׳ בְּיָדוֹ מַמָּשׁ כִּבְיָכוֹל, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא בא): אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ וְלֹא שָׂרָף וְלֹא שָׁלִיחַ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וְכוּ׳, וּבְאֶמְצָעוּת מַכָּה זוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד אוֹצִיא אֶת צִבְאוֹתַי. וְרָמַז גַּם כֵּן עַל מַה שֶׁעָשָׂה בֵּאלֹהֵיהֶם שְׁפָטִים גְּדוֹלִים בְּמַכַּת בְּכוֹרוֹת כַּיָּדוּעַ:
פסוק ד:וּבָזֶה נָחָה דַּעְתִּי בְּמַאֲמַר מֹשֶׁה שָׁם, כְּשֶׁאָמַר לוֹ פַּרְעֹה ״אַל תּוֹסֶף״ וְגוֹ׳, הֱשִׁיבוֹ ״כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא אוֹסִיף״ וְגוֹ׳. וְקָשֶׁה עַל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, עַל מִי סָמַךְ לוֹמַר ״לֹא אוֹסִיף״ וְגוֹ׳, וְאִם יֹאמַר לוֹ אֱלֹהֵינוּ ״לֵךְ אֶל פַּרְעֹה״ פַּעַם אַחֶרֶת, מַה יַעֲנֶה? וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ טַעְמוֹ לִשְׁבָח, כִּי ה׳ אָמַר אֵלָיו כִּי כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְמַדְרֵגַת מֵיאוּן שְׁמִיעַת דִּבְרֵיהֶם, זֶה הוּא סוֹף גְּזֵרָתוֹ לִנְטוֹת ה׳ יָדוֹ וְגוֹ׳ וּלְהוֹצִיא. לָזֶה כְּשֶׁאָמַר לוֹ ״אַל תּוֹסֶף״ וְגוֹ׳, הֲרֵי שָׁלַל הַשְּׁמִיעָה שֶׁלֹּא יִשְׁמַע עוֹד מֵהֶם דָּבָר קָטָן וְגָדוֹל, וַאֲפִלּוּ רְאוֹת פְּנֵיהֶם אָסַר עַל עַצְמוֹ. לָזֶה תֵּכֶף אָמַר אֵלָיו ״כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא אוֹסִיף״ וְגוֹ׳, אֶלָּא עוֹד תִּשְׁמַעְנָה אָזְנֶךָ דָּבָר עַתָּה וְגוֹ׳. וְדָבָר זֶה שֶׁל מַכַּת בְּכוֹרוֹת כְּבָר הוֹדִיעוֹ ה׳, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת שְׁמוֹת בְּפָסוּק (שמות ד:כב) ״כֹּה אָמַר ה׳ בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל״, דָּרְשׁוֹ מִשָּׁם.
פסוק ד:וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתַי אֶת עַמִּי וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מִי הֵם הַצְּבָאוֹת, וְאִם הֵם יִשְׂרָאֵל הָיָה לוֹ לוֹמַר ״אֶת צִבְאוֹת עַמִּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. וְאוּלַי כִּי יְכַוֵּן ה׳ לִרְשׁוֹם בַּתּוֹרָה הַפְלָגַת מַעֲלָתֵנוּ אֶצְלוֹ, כִּי אֵין לוֹ צְבָאוֹת מְיֻחָדִים לוֹ כְּיִשְׂרָאֵל, וְלָזֶה אִם הָיָה אוֹמֵר ״אֶת צִבְאוֹת עַמִּי״ וְגוֹ׳ הָיָה מָקוֹם לוֹמַר כִּי ה׳ יֵשׁ לוֹ הַרְבֵּה צִבְאֵי צְבָאוֹת וְזֶה אֶחָד מֵהֶם. לָזֶה אָמַר אֶת צִבְאוֹתַי סְתָם, לוֹמַר הָרְשׁוּמִים, וְאֵין צֹרֶךְ לוֹמַר צָבָא פְּלוֹנִי, כִּי בְּאָמְרְךָ צִבְאוֹת ה׳ אֶחָד הוּא הַמְיֻחָד, וְאַחַר כָּךְ אָמַר מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶה הוּא – אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְיִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל דֶּרֶךְ כְּלָל וּפְרָט – אֵין בַּכְּלָל, צִבְאוֹתַי, אֶלָּא הַפְּרָט שֶׁהֵם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֵעַתָּה לֹא יִקָּרֵא בְּכִנּוּי צִבְאוֹת ה׳ אֶלָּא יִשְׂרָאֵל הַמְרוֹמָמִים וְהַמְעֻלִּים.
פסוק ו:וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְגוֹ׳ כֵּן עָשׂוּ. צָרִיךְ לְדַקְדֵּק לָמָּה כָּפַל לוֹמַר כַּאֲשֶׁר צִוָּה וְגוֹ׳ כֵּן עָשׂוּ, וְלֹא הִסְפִּיק הַכָּתוּב בְּאַחַת מֵהֵנָּה. וְנִרְאֶה שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר שֶׁעָשׂוּ הַשְּׁלִיחוּת כַּאֲשֶׁר אָמַר לָהֶם ה׳ בִּשְׁתֵּי הַדְרָגוֹת: הָאַחַת, שֶׁכָּל מַה שֶׁהִשִּׂיגוּ הֵבִין בְּדִבְרֵי ה׳ כֵּן עָשׂוּ, וְהַשְּׁנִיָּה, שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ אֶל אֲמִתּוּת הַדְּבָרִים בִּשְׁלֵמוּת. וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב ״וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְגוֹ׳ כַּאֲשֶׁר צִוָּה״ וְגוֹ׳ וְלֹא שִׁנּוּ דָּבָר, וְחוֹזֵר הַכָּתוּב וּמֵעִיד וְאוֹמֵר כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אוֹתָם פֵּרוּשׁ, מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן ה׳ בְּמִצְוָתוֹ לָהֶם כֵּן עָשׂוּ, וְהָבֵן.
פסוק ו:עוֹד יִרְצֶה לוֹמַר, כִּי כָל מַעֲשֵׂה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לֹא הָיְתָה לְסִבַּת אֶמְצָעוּת שׁוּם דָּבָר, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר צִוָּה אוֹתָם ה׳, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (דברים ו:כה) ״וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָנוּ וְגוֹ׳ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ״, וְאָמְרוֹ כֵּן עָשׂוּ הוּא עַל גּוּף הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלֹּא הָיָה בְּשׁוּם שִׁנּוּי.
פסוק ו:עוֹד יִרְצֶה, שֶׁעַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר הָיוּ מַזְכִּירִין שֵׁם שָׁמַיִם, וְהוּא אָמְרוֹ עָשׂוּ, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה אָמְרוּ ״כַּאֲשֶׁר״ וְגוֹ׳. עוֹד יִרְצֶה לוֹמַר, שֶׁלֹּא הָיוּ מִתְעַכְּבִים בַּדָּבָר, אֶלָּא תֵּכֶף וּמִיָּד בְּכַלּוֹתוֹ לְצַוּוֹת אוֹתָם ה׳ הָיוּ נֶחְפָּזִים לַעֲשׂוֹת דְּבַר ה׳.
פסוק ז:בְּדַבְּרָם אֶל פַּרְעֹה. אוּלַי כִּי בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁדִּבְּרוּ הָיוּ כֵן וְגוֹ׳ וְלֹא אַחַר כֵּן, וְשִׁיעוּר תֵּיבַת בְּדַבְּרָם בְּהַתְחָלַת דַּבְּרָם.
פסוק ח:לֵאמֹר כִּי יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ לֵאמֹר שֶׁנָּתַן לָהֶם רְשׁוּת לוֹמַר כִּי עַל פִּי ה׳ הֵם עוֹשִׂים הָאוֹתוֹת, שֶׁזּוּלַת זֶה יִהְיֶה אָסוּר לָהֶם לְהוֹדִיעַ דָּבָר זֶה הֲגַם שֶׁיִּשְׁאָלֵם, וּכְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא ד,א) שֶׁהוּא בְּבַל תֹּאמַר עַד שֶׁאָמַר לוֹ לֵאמֹר, וְדַוְקָא אִם יִשְׁאַל פַּרְעֹה אוֹ אִם יִרְצוּ הֵם לוֹמַר אֵלָיו, אֲבָל אֵין חִיּוּב בַּדָּבָר עַד שֶׁיֹּאמַר לֵאמֹר דַּבֵּר אַחַת רְשׁוּת וְאַחַת לְחוֹבָה.
פסוק ח:עוֹד יִרְצֶה עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תורת כהנים א) כִּי כָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן אֵינוֹ אֶלָּא לְמֹשֶׁה שֶׁיֹּאמַר לְאַהֲרֹן, וְהוּא עַצְמוֹ שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ לֵאמֹר, פֵּרוּשׁ כִּי מַה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה ״אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן״ לֹא שֶׁהַדִּבּוּר הָיָה לִשְׁנֵיהֶם, אֶלָּא ״לֵאמֹר״ פֵּרוּשׁ לְמֹשֶׁה שֶׁיֹּאמַר לְאַהֲרֹן. וְטַעַם הַשְׁוָאָתָם בַּדִּבּוּר, לְצַד שֶׁשְּׁקוּלִים הֵם בְּמִצְוָה זוֹ, כִּי אַהֲרֹן יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה:
פסוק ח:פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ וְגוֹ׳. כַּוָּנַת אָמְרוֹ לֵאמֹר לְבַל יִצְטָרְכוּ עַד שֶׁיֹּאמַר פַּרְעֹה בְּפֵרוּשׁ ״תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת״ וְאָז הוּא שֶׁתַּעֲשׂוּ הָאָמוּר בָּעִנְיָן, אֶלָּא כָּל שֶׁיֹּאמַר דִּבּוּר שֶׁהַמְּכֻוָּן הוּא שֶׁצָּרִיךְ הוּא לְאוֹת וּלְמוֹפֵת, אוֹ שֶׁרְאִיתֶם שֶׁהוּא מְפַקְפֵּק בַּדָּבָר וּמַכְחִישׁ לוֹמַר ״מִי יֹאמַר כְּדִבְרֵיכֶם״, הֲגַם שֶׁלֹּא אָמַר ״תְּנוּ״ וְגוֹ׳ אַף עַל פִּי כֵן אֱמוֹר אֶל אַהֲרֹן ״קַח מַטְּךָ״ וְגוֹ׳.
פסוק י:וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה וְגוֹ׳. טַעַם כָּפַל לוֹמַר ״כֵן כַּאֲשֶׁר״ וְגוֹ׳, וְלֹא הִסְפִּיק לוֹ בְּאַחַת מֵהֵנָּה, נִתְכַּוֵּן לִשְׁנֵי דְּבָרִים: הָאֶחָד שֶׁעָשׂוּ הַדְּבָרִים כֵּן, וְהַשֵּׁנִי שֶׁלֹּא עָשׂוּ עַד אֲשֶׁר שָׁאַל מֵהֶם פַּרְעֹה הָאוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳.
פסוק י:עוֹד יִרְצֶה, לֶהֱיוֹת כִּי הָאוֹת יַגִּיד עַל חִזּוּק נְבוּאָתָם כְּדֵי שֶׁיֵּאָמְנוּ, הֵעִיד הַכָּתוּב עֲלֵיהֶם כִּי לֹא עָשׂוּ הַדָּבָר לְצַד דָּבָר זֶה אֶלָּא לַעֲשׂוֹת מִצְוַת ה׳. וְהוּא אָמְרוֹ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳, כִּי יוֹתֵר חָבִיב עַל הַצַּדִּיקִים עֲשׂוֹת מִצְוַת ה׳ מִכָּל רָצוֹן בָּעוֹלָם:
פסוק יד:וַיֹּאמֶר ה׳ וְגוֹ׳ כָּבֵד וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה מוֹדִיעַ בְּדָבָר זֶה הָאֱלֹהִים, אַחַר שֶׁהֵם יוֹדְעִים אוֹתוֹ. וְאוּלַי כִּי לֹא הָיָה תְּשׁוּבָה בְּפֵרוּשׁ מִפַּרְעֹה עַל זֶה לְמֹשֶׁה שֶׁלֹּא יְשַׁלַּח, אֶלָּא רָאָה הָאוֹת וְשָׁתַק, וְהוֹדִיעַ ה׳ לְמֹשֶׁה מַה זּוֹ שְׁתִיקָה, כִּי כָּבֵד לִבּוֹ וּמֵאֵן לְשַׁלַּח אֶת הָעָם וְלֹא חָשׁ לְהָשִׁיב שְׁלִילַת הַדָּבָר.
פסוק טז:וְאָמַרְתָּ אֵלָיו ה׳ וְגוֹ׳ שְׁלָחַנִי וְגוֹ׳. כָּל הַכָּתוּב מְיֻתָּר, וְלֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא פָּסוּק שֶׁאַחֲרָיו ״כֹּה אָמַר ה׳״ וְגוֹ׳. וְאִם לוֹמַר כִּי הוּא שְׁלָחוֹ, זֶה אֵינוֹ צָרִיךְ כִּי יָדוּעַ הוּא. וְאוּלַי כִּי לֶהֱיוֹת שֶׁבָּא אֵלָיו וְהוּא הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, וְיֹאמַר פַּרְעֹה שֶׁאֵין זֶה מֵהִלְכוֹת דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁהָיָה לוֹ לְהַמְתִּין עַד עֵת שֶׁיִּהְיֶה יוֹשֵׁב בְּפָלָטִין שֶׁלּוֹ וְיֹאמַר אֵלָיו הַשְּׁלִיחוּת, לָזֶה צִוָּה ה׳ לָתֵת לוֹ טַעַם בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו וְיֹאמַר אֵלָיו ה׳ שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ וּדְבַר מֶלֶךְ עָלַי לָבֹא בְּעֵת זוֹ. גַּם לְצַד שֶׁהוּא אֱלוֹהַּ עֶלְיוֹן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד.
פסוק טז:עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה ח,א) בְּפָסוּק (יחזקאל כט,ג) ״לִי יְאוֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי״, שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ וְהָיָה מַטְעֶה עַמּוֹ לוֹמַר כִּי הוּא מַכְנִיס וְאֵינוֹ מוֹצִיא, וְהָיָה יוֹצֵא בְּהַשְׁכָּמָה דֶּרֶךְ נִסְתָּר מִכָּל חַי וְהָיָה עוֹשֶׂה צְרָכָיו בַּיְאוֹר. לָזֶה בָּאָה הַשְּׁלִיחוּת מֵה׳ לִמְקוֹם גְּנוּבָתוֹ וּמִסְתּוֹרוֹ מִכָּל חַי, וְאָמַר אֵלָיו תְּחִלַּת דְּבָרָיו: ״ה׳ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים הוּא שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ״, פֵּרוּשׁ, הוֹדִיעַנִי מָקוֹם אַתָּה בּוֹ, וַהֲרֵי לְךָ אוֹת כִּי ה׳ אֱלֹהֵינוּ יוֹדֵעַ אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים. גַּם בָּזֶה נִבְאַשׁ כִּי גִּלָּה ה׳ קְלוֹנוֹ לַעֲבָדָיו כִּי כְּבוֹלְעוֹ כָּךְ פּוֹלְטוֹ וְשֶׁקֶר בִּימִינוֹ וְהִנֵּה הוּא כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל (מלכים א יד,י). וְאָמְרוֹ וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה, פֵּרוּשׁ, מוֹדִיעוֹ כִּי ה׳ יוֹדֵעַ מַחְשָׁבוֹת, וַהֲגַם שֶׁעֲדַיִן לֹא הֵשִׁיב פַּרְעֹה תְּשׁוּבָה לְמֹשֶׁה עַל הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה״, אַף עַל פִּי כֵן ה׳ יוֹדֵעַ כִּי לֹא שָׁמַע עַד כֹּה.
פסוק טז:עוֹד יִרְצֶה, לְצַד שֶׁקָּדְמָה שְׁלִיחוּת מֹשֶׁה וְעָשָׂה אוֹת מַטֶּה שֶׁנֶּהְפַּךְ לְנָחָשׁ, וְלֹא הָיְתָה לוֹ מַכָּה כְּשֶׁלֹּא שָׁמַע עַל יְדֵי שְׁלִיחוּת זוֹ, וּכְשֶׁבָּא לְהַכּוֹת מַכָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל דָּם אָמַר אֵלָיו כִּי כְּבָר אָמַר לוֹ הַשְּׁלִיחוּת עַל מָה הוּא מֵבִיא עָלָיו הָרָעָה, וְזֶה שִׁעוּר הַכָּתוּב ה׳ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים כְּבָר שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ וְדִבַּרְתִּי לְךָ וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ, אֲשֶׁר עַל כֵּן כֹּה אָמַר ה׳ וְגוֹ׳, בְּאֹפֶן כִּי אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר לוֹ עוֹד פַּעַם אַחֶרֶת ״כֹּה אָמַר ה׳ שַׁלַּח עַמִּי״ וְגוֹ׳, שֶׁכְּבָר אָמַר לוֹ הַדָּבָר.
פסוק יז:בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה׳. טַעַם שֶׁצִּיֵּן לוֹ יְדִיעַת ה׳ בְּאֶמְצָעוּת מַכָּה זוֹ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה ט,ט) כִּי נִילוּס הָיָה לְמִצְרַיִם לֶאֱלוֹהַּ, אֲשֶׁר עַל כֵּן רָשַׁם ה׳ בְּהַכָּאַת הַיְאוֹר לְדָם וְאָמַר ״בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה׳״ כְּשֶׁאֶעֱשֶׂה מִשְׁפָּט כָּתוּב בֵּאלֹהֵיכֶם. וְדִקְדֵּק לוֹמַר אֲנִי ה׳, כִּי שֵׁם זֶה מִלְּבַד שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר ח״ג רצז,א) שֶׁיִּרְצֶה לוֹמַר הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה, עוֹד יִרְצֶה לוֹמַר כִּי בְּמַאֲמָרוֹ הָיָה כָּל הֹוֶה. וְהִנֵּה כְּשֶׁיַּכֶּה עַבְדּוֹ לַיְאוֹר יֵרָאֶה כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ הוּא שֶׁעָשָׂה הַיְאוֹר, הוּא מְהַוֵּהוּ בְּכָל עֵת לַאֲשֶׁר יַחְפּוֹץ, וְהִנֵּה הוּא עוֹשֶׂה בּוֹ הֲוָיָה אַחֶרֶת וְהוֹפְכוֹ לְדָם.
פסוק יז:עוֹד רָמַז לוֹ כִּי מִזֶּה יֵדַע מִדַּת רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ עַל הַנִּבְרָאִים, בִּרְאוֹת לְפָנֶיךָ הַיְאוֹר נֶהְפַּךְ לְדָם כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּב וּתְשַׁלֵּחַ וְלֹא תָמוּת, וְאִם לֹא הָיָה צַד הָרַחֲמִים הָיָה מַכֶּה בּוֹ וּמְאַבְּדוֹ מִן הָעוֹלָם, וְקַל וָחוֹמֶר הַדְּבָרִים, וּמָה יְאוֹר גָּדוֹל מְהַפְּכוֹ לְדָם, אָדָם אַמְגּוּשִׁי כְּמוֹתוֹ לֹא כָל שֶׁכֵּן, וְהוּא אָמְרוֹ בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה׳ שֶׁאֲנִי מִתְחַכֵּם עָלֶיךָ בִּדְבָרִים גְּדוֹלִים כָּזוֹ שֶׁל הַכָּאַת אֱלֹהֶיךָ כְּדֵי שֶׁתַּאֲמִין וְלֹא תֹּאבַד:
פסוק כ:וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁעָשׂוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מַעֲשֵׂה הַכָּאַת הַיְאוֹר, נַעֲשֵׂית הַפְּעֻלָּה וְנִתְקַיֵּם הָרָצוֹן כְּאִלּוּ הָיְתָה מִצְוַת ה׳ מִפִּיו בָּרוּךְ הוּא לַיְאוֹר שֶׁיֵּהָפֵךְ לְדָם. וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי עוֹד בְּפָסוּק (שמות ז:ו) ״וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה״ וְגוֹ׳ הַקּוֹדֵם לָזֶה, וְעַיֵּן בַּפָּסוּק שֶׁאַחַר זֶה.
פסוק כ:לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו. הֲגַם כִּי תְּחִלַּת דְּבָרָיו הָיָה עִם פַּרְעֹה בְּיִחוּד בְּעֵת הַסְתָּרָתוֹ לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו לְפִי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה פ״ט), וּמִן הַסְּתָם הוּא לְבַדּוֹ יִהְיֶה שָׁם, אַף עַל פִּי כֵן מוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב כִּי נִתְעַכֵּב מֵהַכּוֹת עַד שֶׁהִכָּה בְּפִרְסוּם לְעֵינֵי עֲבָדָיו. וַהֲגַם כִּי בְּמִצְוַת ה׳ לֹא דִּקְדֵּק לוֹמַר פְּרָט זֶה, מִן הַסְּתָם כֵּן דִּבֶּר ה׳ אֵלָיו, וְאוּלַי כִּי לָזֶה נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּה, פֵּרוּשׁ, כֵּן כַּדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בְּדִבְרֵי ה׳, וּכְנֶגֶד פְּרָטִים אֲשֶׁר תִּרְאֶה בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁאֵין כְּתוּבִים כֵּן בִּדְבַר הָאֱלֹהִים, מֵעִיד הַכָּתוּב עֲלֵיהֶם כִּי הֵם כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳, וְנָכוֹן.
פסוק כא:וְהַדָּגָה וְגוֹ׳ מֵתָה. הַכַּוָּנָה בָּזֶה לוֹמַר כִּי הָיָה לָהֶם סִימָן בְּמַעֲשֶׂה זֶה, כִּי לֹא הָיָה מַעֲשֵׂה שֵׁדִים וְלֹא מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים, כִּי מַעֲשֵׂה שְׁנַיִם אֵלּוּ יִהְיוּ דִּמְיוֹן וְלֹא מַמָּשׁ, וְהַדִּמְיוֹן יִהְיֶה לְעֵין הָרוֹאִים, לֹא שֶׁיִּהְיֶה מַמָּשׁ דָּם שֶׁיַּהֲרֹג כָּל שׁוֹתָיו וַאֲפִלּוּ דָּגִים. לָזֶה אָמַר וְהַדָּגָה וְגוֹ׳ מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאוֹר, וְזֶה יִהְיֶה לָהֶם לְאוֹת עוֹלָם כִּי מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה פְּעֻלָּה צוֹדֶקֶת וְלֹא דִּמְיוֹן. עוֹד אָמַר וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְגוֹ׳, כִּי אֲפִלּוּ בְּמֶרְחֲצָאוֹת וּבְאַמְבַּטָאוֹת. וְאוּלַי כִּי יִרְצֶה עוֹד לוֹמַר שֶׁהַדָּם הַהוּא שֶׁנַּעֲשָׂה מֵהַמַּיִם, הֲגַם שֶׁהָיוּ נוֹטְלִים אוֹתוֹ מִמָּקוֹם זֶה וְנוֹתְנִים אוֹתוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר וְחוֹזְרִים וְכוּ׳, וְכָל דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה מִמַּעֲשֵׂה שֵׁדִים יְבַטְּלֵהוּ שִׁנּוּי מָקוֹם, וּבִפְרָט כְּשֶׁיַּנִּיחוּהוּ בָּאָרֶץ כַּיָּדוּעַ (זהר ח״ב קצב,א), וּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ הָיָה הַדָּם בַּהֲוָיָתוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.
פסוק כב:וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי וְגוֹ׳. לְפִי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה ט,יא) שֶׁהָיוּ כָּל מֵימוֹת מִצְרַיִם לְדָם, אִם כֵּן מִנַּיִן מָצְאוּ מַיִם לְהָפְכוֹ לְדָם? וְאוּלַי כִּי לֹא נֶהֶפְכוּ אֶלָּא מַיִם הַמְגֻלִּים, אֲבָל מַיִם שֶׁלֹּא נִרְאוּ בָּעוֹלָם שֶׁהֵם תַּחַת לָאָרֶץ לֹא נֶהֶפְכוּ, כְּאָמְרוֹ ״וַיַּחְפְּרוּ מִצְרַיִם סְבִיבוֹת״ וְגוֹ׳.
פסוק כב:עוֹד לְפִי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה ט,י) כִּי יִשְׂרָאֵל נִתְעַשְּׁרוּ מִמַּכַּת הַיְאוֹר, שֶׁהָיוּ מוֹכְרִים מַיִם לַמִּצְרִים וְכוּ׳ יְעֻיַּן שָׁם דִּבְרֵיהֶם, כְּפִי זֶה עָשׂוּ הַחַרְטוּמִּים מֵהַנִּמְכָּר לָהֶם. וּכְבָר אָמַרְנוּ שֶׁהַכָּתוּב רָשַׁם שִׁנּוּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשָׂה מֵה׳ כִּי יִשְׁתַּנֶּה מִמַּעֲשֵׂי כְּשָׁפִים וְשֵׁדִים, אֶלָּא כִּי לְצַד קַשְׁיוּת עָרְפָּם שֶׁל הַמִּצְרִים לֹא בָּחֲנוּ בְּמַעֲשֵׂה כִּשְׁפֵיהֶם לָדַעַת כִּי אֵינָם אֶלָּא חִזָּיוֹן וְדִמְיוֹן כּוֹזֵב.
פסוק כג:וַיִּפֶן וְגוֹ׳ וְלֹא שָׁת לִבּוֹ וְגוֹ׳. לֹא שֶׁהֵשִׁיב שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ לְשַׁלֵּחַ, וְכַוָּנַת הָרָשָׁע כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְחַיֵּב עֹנֶשׁ עַל הַמֵּיאוּן וְיָבִיא עָלָיו עוֹד מַכָּה אַחֶרֶת. וְטַעַם שֶׁלֹּא שָׁת לִבּוֹ וְלֹא שָׁאַל מִמֹּשֶׁה שֶׁיְּבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים נְבָאֵר בְּסָמוּךְ (שמות ח:ד) בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם:
פסוק כה:וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים. פֵּרוּשׁ, מָלְאוּ שִׁיעוּר הַמּוּגְבָּל לַמַּכָּה, וְאַחֲרֵי שֶׁשָּׁלְמוּ שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת וְגוֹ׳ וַיֹּאמֶר ה׳. וְכַוָּנַת הַכָּתוּב בְּהוֹדָעָה זוֹ הִיא כִּי לֹא נִתְרַגֵּשׁ פַּרְעֹה בְּמַכָּה זוֹ לְבַקֵּשׁ מִמֹּשֶׁה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה׳ וְנִשְׁאֲרָה הַמַּכָּה עַד גְּבוּלָהּ, וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּמָּלֵא וְגוֹ׳ אַחֲרֵי שֶׁהִכָּה ה׳ וְשָׁלְמוּ וּמָלְאוּ יְמֵי הַמַּכָּה. וְזֶה לְדַעַת מֵרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה ט,יב) שֶׁאָמְרוּ כִּי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה יָמִים הָיָה מַתְרֶה בָּהֶם עַד שֶׁלֹּא בָּאָה הַמַּכָּה וְשִׁבְעָה יָמִים הָיְתָה הַמַּכָּה מְשַׁמֶּשֶׁת בָּהֶם, אֲבָל לְהָאוֹמֵר כִּי שִׁבְעָה יָמִים הָיָה מַתְרֶה בָּהֶם וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה יָמִים הָיְתָה הַמַּכָּה מְשַׁמֶּשֶׁת בָּהֶם, הָיוּ שִׁבְעַת יָמִים שֶׁל הַהַתְרָאָה, וּמִמֵּילָא הַנִּשְׁאָר מֵהַחֹדֶשׁ הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת הַמַּכָּה בָּהֶם. אֶלָּא שֶׁקָּשֶׁה לִסְבָרָתוֹ מִמַּכַּת חֹשֶׁךְ, וְאוּלַי זוֹ יָצְתָה מֵהַכְּלָל, וְאֶפְשָׁר שֶׁגַּם הַיְאוֹר מַכָּתוֹ יָצְתָה מֵהַכְּלָל, וְיוֹדֶה מַאן דְּאָמַר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה יָמִים הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת הַמַּכָּה שֶׁהַיְאוֹר לֹא אָרְכָה מַכָּתוֹ, וְיִתְכַּוְּנוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד בְּמַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב שֶׁאָמַר ״שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת״ שֶׁלֹּא הוּכָּה אֶלָּא שִׁבְעַת יָמִים כְּמִשְׁפַּט מַכַּת חֹשֶׁךְ שֶׁלֹּא הָיְתָה יוֹתֵר מִשִּׁבְעָה. וְסוֹבֵר אֲנִי שֶׁהֲגַם שֶׁהָיָה גְּבוּל לַמַּכָּה הָיְתָה מִסְתַּלֶּקֶת אִם הָיָה מֹשֶׁה מִתְפַּלֵּל קוֹדֶם הַזְּמַן הַהוּא:
פסוק כז:וְאִם מָאֵן אַתָּה. צָרִיךְ הַהַתְרָאָה סָמוּךְ לַמַּכָּה.
