א וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה רְאֵ֛ה נְתַתִּ֥יךָ אֱלֹהִ֖ים לְפַרְעֹ֑ה וְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֖יךָ יִהְיֶ֥ה נְבִיאֶֽךָ׃ ב אַתָּ֣ה תְדַבֵּ֔ר אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּ֑ךָּ וְאַהֲרֹ֤ן אָחִ֙יךָ֙ יְדַבֵּ֣ר אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ׃ ג וַאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת־אֹתֹתַ֛י וְאֶת־מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ ד וְלֹֽא־יִשְׁמַ֤ע אֲלֵכֶם֙ פַּרְעֹ֔ה וְנָתַתִּ֥י אֶת־יָדִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֨י אֶת־צִבְאֹתַ֜י אֶת־עַמִּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בִּשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים׃ ה וְיָדְע֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה בִּנְטֹתִ֥י אֶת־יָדִ֖י עַל־מִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֥י אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִתּוֹכָֽם׃ ו וַיַּ֥עַשׂ מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֹתָ֖ם כֵּ֥ן עָשֽׂוּ׃ ז וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן בֶּן־שָׁלֹ֥שׁ וּשְׁמֹנִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּדַבְּרָ֖ם אֶל־פַּרְעֹֽה׃ ח וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃ ט כִּי֩ יְדַבֵּ֨ר אֲלֵכֶ֤ם פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר תְּנ֥וּ לָכֶ֖ם מוֹפֵ֑ת וְאָמַרְתָּ֣ אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֧ח אֶֽת־מַטְּךָ֛ וְהַשְׁלֵ֥ךְ לִפְנֵֽי־פַרְעֹ֖ה יְהִ֥י לְתַנִּֽין׃ י וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַהֲרֹן֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וַיַּ֣עַשׂוּ כֵ֔ן כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה יְהוָ֑ה וַיַּשְׁלֵ֨ךְ אַהֲרֹ֜ן אֶת־מַטֵּ֗הוּ לִפְנֵ֥י פַרְעֹ֛ה וְלִפְנֵ֥י עֲבָדָ֖יו וַיְהִ֥י לְתַנִּֽין׃ יא וַיִּקְרָא֙ גַּם־פַּרְעֹ֔ה לַֽחֲכָמִ֖ים וְלַֽמְכַשְּׁפִ֑ים וַיַּֽעֲשׂ֨וּ גַם־הֵ֜ם חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֛יִם בְּלַהֲטֵיהֶ֖ם כֵּֽן׃ יב וַיַּשְׁלִ֙יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם׃ יג וַיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃ יד וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כָּבֵ֖ד לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה מֵאֵ֖ן לְשַׁלַּ֥ח הָעָֽם׃ טו לֵ֣ךְ אֶל־פַּרְעֹ֞ה בַּבֹּ֗קֶר הִנֵּה֙ יֹצֵ֣א הַמַּ֔יְמָה וְנִצַּבְתָּ֥ לִקְרָאת֖וֹ עַל־שְׂפַ֣ת הַיְאֹ֑ר וְהַמַּטֶּ֛ה אֲשֶׁר־נֶהְפַּ֥ךְ לְנָחָ֖שׁ תִּקַּ֥ח בְּיָדֶֽךָ׃ טז וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י הָעִבְרִים֙ שְׁלָחַ֤נִי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר שַׁלַּח֙ אֶת־עַמִּ֔י וְיַֽעַבְדֻ֖נִי בַּמִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּ֥ה לֹא־שָׁמַ֖עְתָּ עַד־כֹּֽה׃ יז כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בְּזֹ֣את תֵּדַ֔ע כִּ֖י אֲנִ֣י יְהוָ֑ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַכֶּ֣ה ׀ בַּמַּטֶּ֣ה אֲשֶׁר־בְּיָדִ֗י עַל־הַמַּ֛יִם אֲשֶׁ֥ר בַּיְאֹ֖ר וְנֶהֶפְכ֥וּ לְדָֽם׃ יח וְהַדָּגָ֧ה אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֛ר תָּמ֖וּת וּבָאַ֣שׁ הַיְאֹ֑ר וְנִלְא֣וּ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם מִן־הַיְאֹֽר׃ יט וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֱמֹ֣ר אֶֽל־אַהֲרֹ֡ן קַ֣ח מַטְּךָ֣ וּנְטֵֽה־יָדְךָ֩ עַל־מֵימֵ֨י מִצְרַ֜יִם עַֽל־נַהֲרֹתָ֣ם ׀ עַל־יְאֹרֵיהֶ֣ם וְעַל־אַגְמֵיהֶ֗ם וְעַ֛ל כָּל־מִקְוֵ֥ה מֵימֵיהֶ֖ם וְיִֽהְיוּ־דָ֑ם וְהָ֤יָה דָם֙ בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּבָעֵצִ֖ים וּבָאֲבָנִֽים׃ כ וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵן֩ מֹשֶׁ֨ה וְאַהֲרֹ֜ן כַּאֲשֶׁ֣ר ׀ צִוָּ֣ה יְהוָ֗ה וַיָּ֤רֶם בַּמַּטֶּה֙ וַיַּ֤ךְ אֶת־הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁ֣ר בַּיְאֹ֔ר לְעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּלְעֵינֵ֖י עֲבָדָ֑יו וַיֵּהָֽפְכ֛וּ כָּל־הַמַּ֥יִם אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֖ר לְדָֽם׃ כא וְהַדָּגָ֨ה אֲשֶׁר־בַּיְאֹ֥ר מֵ֙תָה֙ וַיִּבְאַ֣שׁ הַיְאֹ֔ר וְלֹא־יָכְל֣וּ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם מִן־הַיְאֹ֑ר וַיְהִ֥י הַדָּ֖ם בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ כב וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֛ן חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֖יִם בְּלָטֵיהֶ֑ם וַיֶּחֱזַ֤ק לֵב־פַּרְעֹה֙ וְלֹא־שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃ כג וַיִּ֣פֶן פַּרְעֹ֔ה וַיָּבֹ֖א אֶל־בֵּית֑וֹ וְלֹא־שָׁ֥ת לִבּ֖וֹ גַּם־לָזֹֽאת׃ כד וַיַּחְפְּר֧וּ כָל־מִצְרַ֛יִם סְבִיבֹ֥ת הַיְאֹ֖ר מַ֣יִם לִשְׁתּ֑וֹת כִּ֣י לֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לִשְׁתֹּ֔ת מִמֵּימֵ֖י הַיְאֹֽר׃ כה וַיִּמָּלֵ֖א שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים אַחֲרֵ֥י הַכּוֹת־יְהוָ֖ה אֶת־הַיְאֹֽר׃ כו וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃ כז וְאִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֑חַ הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י נֹגֵ֛ף אֶת־כָּל־גְּבוּלְךָ֖ בַּֽצְפַרְדְּעִֽים׃ כח וְשָׁרַ֣ץ הַיְאֹר֮ צְפַרְדְּעִים֒ וְעָלוּ֙ וּבָ֣אוּ בְּבֵיתֶ֔ךָ וּבַחֲדַ֥ר מִשְׁכָּבְךָ֖ וְעַל־מִטָּתֶ֑ךָ וּבְבֵ֤ית עֲבָדֶ֙יךָ֙ וּבְעַמֶּ֔ךָ וּבְתַנּוּרֶ֖יךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶֽיךָ׃ כט וּבְכָ֥ה וּֽבְעַמְּךָ֖ וּבְכָל־עֲבָדֶ֑יךָ יַעֲל֖וּ הַֽצְפַרְדְּעִֽים׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רלב"ג ביאור המלות

רלב"ג

פסוק א:
ראה נתתיך אלהים לפרעה. ר"ל שעל דבר פרעה שהיה ירא איך ישמע אליו נתנו השם יתע' לאלהים באופן שיהיה מורה לאהרן מה שיאמר והוא יהיה לו לנביא ולמליץ כמו שאמר בפרשה הקודמת הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים:
פסוק ד:
ונתתי את ידי. ר"ל מכתי והוא כלשון בני אדם בעבור שהיד הוא כלי להכות:
פסוק ט:
והשלך לפני פרעה. כדי שיתבאר לו שהמטה הוא נהפך לנחש באופן שלא ישאר לו ספק על זה. והנה לזאת הסבה השליך אהרן את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו וכן הכה במימי היאור להפכם לדם לעיני פרעה ולעיני עבדיו לזאת הסבה בעינה. וכן ראוי שנאמין שיהיה הענין גן בשאר המכות הנוהגות זה המנהג ואם לא נזכר זה בכלם:
פסוק יא:
לחכמים ולמכשפים. אחשוב שהחכמים היו האנשים שהיו חכמים בחכמת מצרים וענין החכמה ההיא היתה להמיא חכמת הכשוף ויעשו בה פעולות זרות אין מדרך הטבע שיגיעו ממנו וזה אם בשיאחזו העינים ויביאו לחשוב שהם עושים מה שאינם עושי' אם כשימציאו התחבולו' הטבעיות יתחדשו בהם עניני' זרים ידמו מפעולות הכשפים או בשיעשו אלו הפעולות הזרות על דרך כשוף אם היה שיהיה אפשר שיתחדשו בדרך הכשוף כמו אלו הפעולות על דרך האמת. והנה לא נודע לנו עד היו מהות זה הכשוף וענינו. ולה לא ראינו לדבר בו והמכשפים היו האנשים שהיו מעסקי בפעולות הכשוף:
פסוק יא:
חרטומי מצרים. הם החכמים והמכשפים:
פסוק יא:
בלהטיהם. בסתריהן כטעם והמלך לאט את פניו שהרצון בו כסה והסתיר. וידמה שכבר עשו זה באחיזת עיני' וזה שהם הביאו לחשב שיהפכו מטותיהם לתנינים במה שהסתירו והעלימו מאמתת העניין מהאנשי' הרואים זה:
פסוק יב:
ויבלע מטה אהרן מטותם. ר"ל שבעת היותו לתנין בלע שאר התנינים והיו למזון לו עד שכאשר שב למטה לא נמצא שם רק מטה אהרן והוא המטה שהיה ביד משה שצוהו השם יתע' שישאהו בידו שיעשה בו את ואותות וזה לאות' שמטה אהרן היה תנין לפי האמת לא לפי הראות לבד כמו הענין במטות החרטומים ולזה היה ראוי שיתן פרעה אל לבו שיש הבדל נפלא בין מה שיעשוהו החרטומים ובין מה שעשה משה והנה עם כל זה נתחזק לב פרעה ולא שמע אליהם:
פסוק טז:
ואמרת אליו יי' אלהי העברים וגו'. הנה הרצון בזה שיאמר לו זה באמצעות אהרן כמו שקדם:
פסוק יח:
והדגה אשר ביאור תמות ובאש היאור ונלאו מצרים. ר"ל כי בעת שיכה במטה אשר בידו על המים יהפכו לדם ותמות תכף הדגה אשר ביאור ובאש את היאור:
פסוק יט:
על מימי מצרים. הם כלל כל המימות ואחר זה פרט אותם והנה אמר לו שיטה ידו על מימי מצרים לפי שבעת הכותו את היעור יהפכו כלם לדם כאלו נטה ידו עליהם:
פסוק יט:
על נהרותם על יאוריהם ועל אגמיהם. הנה הנהרות הם מימות הנגרים שיש להם בהמ מקור או מקורות יהיו נובעי' ממנו והיאורים הם ג"כ מימות נגרים אלא שאין להם בהם מקור יהיו נובעים ממנו אבל הפכו המים שם ממקום אחר. והאגמים ומקוה המים הם מימות עומדים במקום אחד בלי נגרים וכאשר יהיה שם מהם כמות רב יקראו אגמים וכאשר יהיו מועטים יקראו מקוה המים:
פסוק יט:
ובעצים ובאבנים. רוצה לומר שכבר יהפכו לדם גם כן המים אשר בכלי העצים והאבנים בעת הכותו את היאור:
פסוק כב:
ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם הוא כמו בלהטיהם. והנה הביאו להם מים מהמקומות אשר חפרו אחר זה כמו שכתב החכם אבן עזרא והפכו אותם לדם לפני פרעה כי לא נהפכו לדם על ידי אהרן רק המים המגולים הנראים על הארץ לא המים אשר תחת לארץ ולזה חפרו המצרים סביבות היאור מים לשתות והנה עם כל זה היה הבדל עצום בין מעשה משה למעשיהם כי הם לא הפכו כי אם מים מעטים היו לפניהם ומשה הפך כל מימי מצרים ברגע אחד:
פסוק כג:
ולא שת לבו גם לזאת. כי הוא חושב שהיו מעשה כשפים ולא נתן לבו להתבונן בהבדל נפלא שבין מעשה המכשפים למעשה משה:
פסוק כה:
וימלא שבעת ימים. רוצה לומר שהמכה הזאת עמדה שבעת ימים וביארה התורה זה בזאת המכה לאות שכל שאר המכות עמדה כל אחת מהן שבעה ימים כי זה מנהג התורה שתבאר הדברים בענין אחד כדי שנלמוד ממנו זה בשאר הענינים הדומים לו כמו שהתבאר בשרשים הכוללים. וארצה באמרי שאר המכות אשר אפשר שיאמר בהם זה כמו הכנים והשחין:
פסוק כו:
בא אל פרעה ואמרת אליו. רוצה לומר שיאמר זה לו באמצעות אהרן וכן הענין בכל הדברים שצוה השם יתע' למשה שיאמר לפרעה כי כבר שמהו השם יתע' לו לפה בכל אשר ישולח אל פרעה כמו שקדם:
פסוק כח:
ועלו ובאו בביתך. הקדימו לפי שהוא היה העקר ולזה היה ראוי שילקח תחלה ולזה גם כן הקדי' עבדיו לעמו כי היתה יד עבדיו במעל אשר מעל בישראל: