ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלקים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך. נראה לפרש כי משה היה לוי והוא מדת הדין כדכתיב יורו משפטיך ליעקב ואהרן בחסד כהן איש חסידך והקב"ה מדתו כביכול לצרף מדת הדין עם רחמים ולישראל היה הדבור חסד לגואלם ולהוציאם מעבדות לחרות ולפרעה היה דין וידוע דאהרן היה מדבר לישראל ומשה לפרעה וזה שאמר ראה נתתיך אלקים שהוא מדה"ד לפרעה ועוד יש לפרש דידוע דבמתן תורה כששמע מה' לא שמעו רק קול בלי תנועת הדברים כי מהדבור נברא תיכף מלאך והיה מ"ת מפי הגבורה בלי מלאך ולכך נאמר קול דברים אתם שומעים קול דייקא ולא דברים שהוא בתנועה שהוא מלאך ולכך נאמר ותמונה אינכם רואים זולתי קול רק הדיבור היה אז למשה כדכתיב משה ידבר והאלהים יעננו בקול וכאן היה כביכול משה בבחינת ה' והיה הוא רק מוציא קול כי קולו לא היה פגום רק היה כבד פה ולשון ולכך היה הוא רק מוציא בקול כי שכינה מדברת מתוך גרונו בקול ואהרן ידבר בפה ולכך נקרא נביא מגזירת ניב שפתים וזהו נתתיך אלהים לפרעה כמו אלהים ידבר והבן:
פסוק ג:
ואני אקשה את לב פרעה. כי יהיה לפרעה התמיה למה זה דקצרה ידו לרפאות למשה שידבר כמוני ולא יהיה צריך לאהרן וזה יהיה קושי לבב שקצרה ידו לעשות טוב רק רע ח"ו ולא ישמע אליכם פרעה ונתתי את ידי במצרים וגו' הטעם כדי שיכירו ישראל כח אלהים ולא יכפרו בהשגחה כאשר יראו כל האותות והמופתים האמיתים וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים והוצאתי את בני ישראל מתוכם כי כפרו שאיני יכול לפעול טוב ורע כאחד ובזה יראו בנטותי ידי על מצרים שהוא להם לרעה ולהוציא את בני ישראל שהוא להם לטובה יכירו שהוא פועל שני הפכים בנושא אחד כדאיתא בזוהר דשאלת פרעה מי ה' דמשה אמר לו שם הויה והוא כולו רחמים ופועל טוב הוא ומפועל טוב בודאי לא יצא פעולת רע וזה היה כוונת פרעה אבל באמת שם הויה מורה שהוא תקיף ובעל היכולת נמצא יכול לפעול כפי רצונו הן לטובה הן לרעה כי אם ישיג האדם בשלימות יכול להשיג דרעה הבא מה' טובה היא וזה שכתב וידעו כי אני ה' הויה דהצלת עמו ושלוח מכתו על מצרים והוא שני הפכים ידעו כי אני ה' תקיף ובעל היכולת:
פסוק ו:
ויעש משה ואהרן כאשר צוה ה' אותם כן עשו ומשה בן שמונים שנה ואהרן בן שלש ושמונים שנה וגו'. הא דכפל בפסוק ויעש וכן עשו וגם למה הזכיר דווקא כאן שנותיו של משה ואהרן נראה לבאר דלכאורה באמת היה לו להקדים אהרן למשה דהא אהרן היה גדול ממשה ג' שנים רק דהיה באמת רוצה לקיים דבורו של הקב"ה ולכך ויעש משה ואהרן והיינו שהקדים עצמו לאהרן משום כאשר צוה ה' כן עשו ולא רצו לשנות דיבורו של הקב"ה:
פסוק ט:
כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין. היינו דהמופת שצוה הקב"ה ליתן לישראל יבקש הוא לדעת אל תתנו לו האות השני הפכת מים לדם כי זה יהיה בכלל עשר מכות רק אות הראשון מטה לנחש והענין בזה האות כי כאשר ישראל הם בתכלית הגלות ומטו עד עפרא אז הם מכניעים לעובדי כוכבים ומזלות ועוקצין אותם כי מקדם אם באים לדין לעובדי כוכבים ומזלות על רוע מעלליהם יקטרג מדת הדין גם ישראל שגו אבל כאשר הם מושפלים עד עפר מה יש להם יותר לעשות ונסתם הקטרוג מישראל ומדת הדין מתוח על עובדי כוכבים ומזלות וזה שהראהו כאשר יהיה מטה שבט ישראל מושלך ארצה אז יהיה לנחש לקוץ ולסילון ממאיר למצרים:
פסוק יא:
ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם כן. נראה כי הנביא ירמיה הנבא על מצרים שתהיה מלכות שפלה ביותר והיה כן ומ"מ עקצו אח"כ לישראל בימי חשמונאים תלמי ואנטיוכס שהיו מלכי מצרים כנודע אבל הכנעו ע"י שורש וזרע חשמונאים שהוא זרע אהרן ולכך ויבלע מטה אהרן את מטותם שיהיו נכנעים למטה אהרן כנודע במלחמות אנטיוכס: