פסוק א:ממדבר סין למסעיהם אחז לשון קצרה כי ממדבר סין נסעו לדפקה ומדפקה לאלוש ומאלוש לרפידים אלא מפני גנותם של ישראל שהיו רוצים לשוב למצרים קצר לו שני מסעות.
פסוק ב:תנו לנו מים הכי גרסינן לשון רבים, אף על גב שלא הזכיר כאן אהרן מכל מקום הוא היה שם ואין צורך להזכירו.
פסוק ב:מה תריבון מה תנסון תרוייהו בלא וי״ו.
פסוק ה:וקח אתך מזקני ישראל לעדות שלא יאמרו שמא מעיינות היו שם. אשר הכית בו אע״ג דאהרן הכהו מ״מ משה היה מריה דעובדא.
פסוק ה:אשר הכית בו את היאר להראות בו נסים שכבר מנע הוא מים ביאור ועכשיו הוא ממציא מים בחורב.
פסוק ו:והכית בצור הם היו ברפידים והלך בחורב למצוא שם צור.
פסוק ח:ויבא עמלק מהיכן בא אלא קאי הוא לעיל אוילך אל ארץ מפני יעקב אחיו, שפרש״י הלך לו מפני שטר חוב של גזרת כי גר יהיה זרעך המוטל על זרעו של יצחק, אמר אלך לי מכאן אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת ולא בפרעון השטר ומפני הבושה שמכר את בכורתו ליעקב ועל ידי כך המתין עמלק בן בנו עד שיצאו ישראל ממצרים ונפרע שטר חוב של ועבדום וענו אותם ד׳ מאות שנה. וילחם עם ישראל מפני שנאת מכירת הבכורה אבל מקודם לכן נתייראו להזדווג אליהם שלא יהא מוטל עליהם פריעת שטר החוב של ועבדום וענו אותם ד׳ מאות שנה.
פסוק ט:בחר לנו אנשים שנולדו באדר השני ואין להם לירא ממכשפות שהרי אין בו מזל ובני עמלק מכשפנים הם ויש להם יכולת בי״ב מזלות ובעת שאין בו מזל אין כשוף מצליח. ד״א בחר לנו אנשים כדי שיהא מספר חיל שלנו ושלהם שוים.
פסוק ט:אנכי נצב על ראש הגבעה כדי שיראוני אנשי החיל לתת לב לחזק את לבם לקראת המלחמה כמה שנאמר ויהושע לא השיב ידו אשר נטה בכידון עד אשר החריב וגו', שכן דרך אנשי המלחמה אחד מגבוריהם עומד במקום גבוה ואוחז דגל בידו לפי שכל האנשים היוצאים עמו למלחמה נושאים ונותנים עיניהם לדגל כל זמן שהוא עומד במעמדו נותנים לב לחזק לקראת המלחמה וכשהדגל נמוך ושפל כסבורים שמת שר שלהם ונסים. אף כאן ומטה האלהים בידי לאות ולסימן במקום דגל.
פסוק י:ומשה אהרן וחור לפי שעתיד לומר ואהרן וחור תמכו בידיו קדם וכתב לך כאן שהם עלו עמו ראש הגבעה.
פסוק יב:וידי משה כבדים כבד ממנו הדבר לעמוד כל היום כמו שנאמר מחר אנכי נצב על ראש הגבעה, וכבד ממנו להרים ידו כל שעה, ועל העמידה תקנו ויקחו אבן וישימו תחתיו וגו׳ ועל שהיו ידיו כבדים להרים מטה האלוקים כל שעה תקנו להיות תומכים אהרן וחור בידיו מזה אחד ומזה אחד שלא ימס לב העם אם ישפילה, ודבר זה גרם שהיו ידיו אמונה עד בא השמש כל דבר העומד בחזקו ובעמדו ואינו מחליש ואינו נחסר מכמות שהיה קרוי אמונה כמו ותקעתיו יתד במקום נאמן, שתרגומו באתר קיים. ועוד הרבה אף כאן ויהי ידיו אמונה קיימות ועומדות ומרימות מטה האלוקים עד בא השמש ודבר זה גרם להחליש יהושע את עמלק ואת עמו שהיו ישראל רואים את ידיו של משה מרימות המטה ומתגברים. כתיב ידו וכתיב ידיו אלא בתחלה מגביה ידו אחת ומנמיך ידו אחת עד שהתחילו שתי ידיו להיות כבדים. נמצא במדרש ויהי ידיו פרושות השמים.אמונה להזכיר זכותו של אברהם שנאמר בו והאמין בה׳ עד בא להזכיר זכותו של יצחק שנאמר ויצחק בא מבא. השמש להזכיר זכותו של יעקב שנאמר כי בא השמש.אמונה לשון רבות כמו שאומרים לרבים אמונים כן יאמר לרבות אמונה, דוגמא בנות צעדה עלי שור, ועיניו קמה. אלה היו ערי המועדה.
פסוק יג:ויחלש יהושע את עמלק עמלקיים עשו מכשפות שלא תשלוט בהם חרב בענין מיתה אלא הכום ישראל והחלישום לפי חרב אבל לא המיתום. ד״א לפי שכתוב למעלה וגבר עמלק כתוב כאן ויחלוש, אבל מ״מ לשון הריגה הוא, כמו וגבר ימות ויחלש.
פסוק יד:כתב אבל לא על פה שמא יבא לידי שכחה לזמן מרובה כי המחיה תלויה לכשימלוך מלך ישראל כדכתיב והיה בהניח לך וגו'
פסוק יד:זאת זכרון בספר מה שעשה עמלק. שאני רוצה שיהיה נגלה סרחונו וידעו למה אמחנו. זכרון בספר בספר הידוע והוא ספר מלחמות ה'. ובעונותינו איננו אתנו כאשר אין לנו ספר הישר. ומדרש עדו. ודברי הימים למלכי ישראל וספרי שלמה.
פסוק יד:ושים באזני יהושע שהרי התחיל במצוה וימסור ספר זכרון זה לשופט הבא אחריו לזכרון וכענין זה ימסרנו שופט לשופט ספר זכרון זה עד שיעמוד מלך לישראל ויהיה לזכרון ולא יתמהו על מה אמחנו. ואין לפרש ושים באזני יהושע להלחם הוא בעמלק שהרי לא נלחמו בו ישראל עד שאול.
פסוק יד:את זכר עמלק לפי שאלופי אדום ואילי מואב וכנען ופלשת נבהלו מגאולת מצרים וזה שמע הכל ובא ממקום רחוק להלחם עמהם ולא פחד מהקב״ה.
פסוק טו:ויבן שם מזבח בחורב.
פסוק טו:ויקרא שמו ה׳ נסי רבי אליעזר המודעי אומר הקב״ה קראו נס ויקרא שמו ה׳ נסי, דוגמא פרש״י בפרשת וישלח גבי ויקרא לו אל אלהי ישראל.
פסוק טז:כי יד על כס יה כשיהיה כח ביד ישראל להעמיד להם מלך שישב על כסא הקב״ה, דוגמא וישב שלמה על כסא ה׳ למלך אז תהיה מלחמה לה׳ בעמלק.
פסוק טז:יד לשון כח וממשלה, כד״א בא שאול הכרמלה והנה מציב לו יד ואומר בלכתו להשיב ידו בנהר פרת. וכסא לשון מלכות כדכתיב ויגדל כסאו מכסאך. ד״א כי יד על כס יה ידו של עמלק על כסאו של הקב״ה זו ירושלים מלחמה לה׳ בעמלק עליו מוטלת המלחמה. ועל זה יסד הפייט נא זכור יום זבולך כששרף טיטוס ירושלים ולפיכך ישולם לו. כלומר עליך מוטל הדבר לעשותו, והיינו רמז כתיב מחה אמחה וכתיב תמחה אלא עד שלא פשט ידו בכס תמחה. משפשט ידו בכס אמחה, וזו היא ירושלים שלמעלה שנקראת כס דכתיב ביום ההוא יקראו לירושלים כסא ה'.שלימא סדרא דפרשת בשלח
