פסוק ח:וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִים. בַּיַּלְקוּט מַסִּיק שֶׁעֲמָלֵק דּוֹמֶה לִזְבוּב כוּ׳, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהִקִּיף כֶּרֶם כוּ׳. בֵּאוּר הַמָּשָׁל וּסְבָרָתוֹ הוּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית עַל פָּסוּק ״לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ״ (בראשית ד:ז), שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע הִמְשִׁילוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות סא.) לִזְבוּב, שֶׁכֹּחַ פִּיו חָלוּשׁ לַעֲשׂוֹת נֶקֶב בַּבָּשָׂר הַשָּׁלֵם, אַךְ בְּמָקוֹם שֶׁהַזְּבוּב מוֹצֵא אֵיזוֹ מוּרְסָא אוֹ שְׁחִין אֲשֶׁר שָׁם פֶּתַח פָּתוּחַ קְצָת לַבָּשָׂר, שָׁם יִרְבַּץ וְיַרְחִיב הַפִּרְצָה. כָּךְ הַיֵּצֶר הָרָע אֵין לוֹ כֹּחַ לְהִזְדַּוֵּג אֵצֶל הַצַּדִּיק הַשָּׁלֵם בְּכָל מַעֲשָׂיו וְלֹא פָּתַח לוֹ כְּלָל פֶּתַח לְחַטָּאת וּלְנִדָּה, אַךְ הַבָּא לִטַּמֵּא וְעוֹשֶׂה פְּתָחִים לוֹ, שָׁם יִרְבַּץ לְהַרְחִיב הַפִּרְצָה עַד עֲלוֹת חֲמַ״ס גָּבֶר לְאֵין מַרְפֵּא. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא לט.) ״אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה״ (ויקרא יח:כד) — אָדָם מְטַמֵּא עַצְמוֹ מְעַט, מְטַמְּאִים אוֹתוֹ הַרְבֵּה כוּ׳, וְשָׁם הֶאֱרַכְנוּ לְדַבֵּר מִזֶּה, כִּי שָׁם מְקוֹמוֹ.
פסוק ח:כָּךְ עֲמָלֵק, כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל שְׁלֵמִים עִם ה׳, וְהָיָה גַּם שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, אָז לֹא יָכוֹל לָהֶם כְּלָל. וְכַאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָם בְּמַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה מְרִיבָה בֵּינֵיהֶם, כִּי כָל הַחֲנָיוֹת שֶׁקֹּדֶם מַתַּן תּוֹרָה כֻּלָּם הָיוּ בְּתַרְעוֹמֶת וּבְמַחְלוֹקֶת, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת יִתְרוֹ (שמות יט ב), ״וְעַל נַסּוֹתָם אֶת ה׳״ – שֶׁהָיוּ מְרִיבִים גַּם עִם ה׳, אָז מָצָא לוֹ עֲמָלֵק פֶּתַח פָּתוּחַ וּמָקוֹר נִפְתָּח לְחַטָּאת וּלְנִדָּה, ״וַיָּבֹא עֲמָלֵק״ לְהוֹסִיף טֻמְאָה עַל טֻמְאָתָם עַל יְדֵי מִשְׁכַּב זָכוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כה יח) ״אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ״. וְכָל זֶה עָשָׂה כְּדֵי שֶׁיָּסוּר ה׳ מֵעֲלֵיהֶם לְגַמְרֵי, כִּי אֵין קְדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי אִם בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ גֶּדֶר עֶרְוָה. וּבַעֲבוּר זֶה יוּכַל לְהִלָּחֵם בָּהֶם, כִּי אָז רָפוּ יְדֵיהֶם מִכֹּל וָכֹל, כִּי אֵין לָהֶם הַצָּלָה עַל צַד הַנֵּס שֶׁהָיָה סָר ה׳ מֵעֲלֵיהֶם, וְגַם אֵין לָהֶם הַצָּלָה טִבְעִית שֶׁאִיש אֶת רֵעֵהוּ יַעֲזֹרוּ, שֶׁהֲרֵי חָלַק לִבָּם זֶה מִזֶּה. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה׳ הֲיֵשׁ ה׳ בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן״. וּמִיָּד ״וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִים״, כִּי ״רְפִידִים״ אוֹתִיּוֹת ״פְּרִידִים״, וְאוֹתִיּוֹת ״רָף יָדַיִם״, וְהַאי בְּהַאי תַּלְיָא, כִּי עַל יְדֵי שְׁנֵי מִינֵי פְּרִידִים אֵלּוּ, שֶׁנִּפְרְדוּ מֵאֵת ה׳ וּפֵרוּד לְבָבוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם, בָּאוּ לִידֵי רִפְיוֹן יָדַיִם. וּמִטַּעַם זֶה לֹא הָיָה לָעָם מַיִם בִּרְפִידִים, לְפִי שֶׁרָפוּ יְדֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לַמַּיִם, עַל כֵּן חָסְרוּ סְתָם מַיִם. וְלֹא נִתְּנוּ לָהֶם מַיִם כִּי אִם בַּצּוּר בְּחֹרֵב, מְקוֹם קַבָּלַת הַתּוֹרָה. וּמִטַּעַם זֶה הִמְשִׁילוּ אֶת עֲמָלֵק לִזְבוּב, כִּי לֹא הָיָה יָכוֹל לְיִשְׂרָאֵל כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פָּתְחוּ לוֹ פֶּתַח. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהִקִּיף כֶּרֶם וְאָמַר ״כָּל מִי שֶׁיִּפְרֹץ הַגָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ הַכֶּלֶב״ כוּ׳, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁעַל יְדֵי שֶׁפּוֹתֵחַ הַגָּדֵר וְעוֹשֶׂה בוֹ פִּרְצָה, הֲרֵי הוּא פּוֹתֵחַ פֶּתַח אֶל הַכֶּלֶב שֶׁיּוּכַל לִכָּנֵס שָׁמָּה. כָּךְ עֲמָלֵק בָּא וְנִזְדַּוֵּג לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי שֶׁהֵם עַצְמָם פָּרְצוּ גְּדֵרָם. וְכֵן הָמָן שֶׁבָּא מִזֶּרַע עֲמָלֵק בָּא עַל יִשְׂרָאֵל בִּטְעָנוֹת אֵלּוּ בְּאָמְרוֹ (אסתר ג ח) ״יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד״, דְּהַיְנוּ מְפֻזָּר אִיש מֵרֵעֵהוּ וּמְפֹרָד מִן הַשְּׁכִינָה.
פסוק ח:וְאוּלַי רָמַז בְּרִפְיוֹן יָדַיִם שֶׁרָפוּ יְדֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מִיָּד לְיָד, וּמִן הַתְּפִלָּה שֶׁעַל יְדֵי נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם, וּמִן מִדַּת גְּמִילוּת חֲסָדִים דָּבָר הַנִּתָּן מִיָּד לְיָד. וּרְאָיָה לְזֶה מִמַּה שֶּׁכָּתוּב ״וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו״ (שמות יז:יב), כְּדֵי לְהַחֲזִיק שְׁלֹשָׁה עַמּוּדִים אֵלּוּ אֲשֶׁר בֵּית יִשְׂרָאֵל נָכוֹן עֲלֵיהֶם, וּבָהֶם הֶחֱזִיקוּ שְׁלֹשֶׁת הָרוֹעִים: מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם, אֲשֶׁר בִּזְכוּתָם נָתַן לָהֶם ה׳ מָן וּבְאֵר וַעֲנָנֵי כָּבוֹד. מָן בִּזְכוּת מֹשֶׁה, כִּי לֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה כִּי אִם לְאוֹכְלֵי הַמָּן, וְהַבְּאֵר שֶׁהָיְתָה מְסַפֶּקֶת לָהֶם כָּל צָרְכָּם בִּזְכוּת מִרְיָם שֶׁהָיְתָה מְסַפֶּקֶת מָזוֹן לַיְלָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים״ (שמות א:יז), וַעֲנָנֵי כָּבוֹד בִּזְכוּת אַהֲרֹן, שֶׁהָיָה עָסוּק בַּעֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהָיוּ גּוֹרְמִים שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל, ״וַעֲנַן ה׳ עַל הַמִּשְׁכָּן״ (במדבר ט:יח). וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע עֲמָלֵק מִיתַת אַהֲרֹן, שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עֲנָנֵי כָבוֹד, אָז בָּא לִלְחֹם עִמָּהֶם, כִּדְאִיתָא בְּפָרָשַׁת חֻקַּת (במדבר כא:א). וּמִשָּׁם רְאָיָה שֶׁזְּכוּתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן עָמַד לְיִשְׂרָאֵל לְהַצִּילָם מִפְּנֵי עֲמָלֵק שֶׁהָיָה רְצוּעָה שֶׁל מַרְדּוּת לְיִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם. עַל כֵּן בְּמִלְחָמָה זוֹ רָצָה מֹשֶׁה שֶׁיִּהְיוּ יָדָיו אֱמוּנָה עַל יְדֵי שֶׁיִּזְכֹּר לָהֶם זְכוּת שְׁלֹשָׁה עַמּוּדִים אֵלּוּ, וּלְפִיכָךְ הָיָה מֹשֶׁה עוֹמֵד בָּאֶמְצַע וּזְכוּת קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּיָדוֹ, וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה וּמִזֶּה, כִּי אַהֲרֹן זְכוּת הָעֲבוֹדָה בְּיָדוֹ, וְחוּר בְּנָהּ שֶׁל מִרְיָם זְכוּת גְּמִילוּת חֲסָדִים בְּיָדוֹ.
פסוק יב:וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. כִּי עֲמָלֵק בָּא עֲלֵיהֶם בִּימֵי מֹשֶׁה שֶׁהָיָה זְמַן בּוֹקְרָן וּתְחִלַּת זְרִיחָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּקוּם עֲלֵיהֶם הָמָן מִזֶּרַע עֲמָלֵק וְהוּא זְמַן הַעֲרֵב שִׁמְשָׁן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל״ זֶה בִּימֵי מָרְדְּכַי (בראשית מט כז). לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ״, כִּי עָמְדָה זְכוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל גַּם בִּימֵי מָרְדְּכַי, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה יג:) כֵּיוָן שֶׁנָּפַל הַגּוֹרָל לְהָמָן בְּיֶרַח אֲדָר שָׂמַח שִׂמְחָה גְּדוֹלָה לְפִי שֶׁבּוֹ מֵת מֹשֶׁה, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁבַּאֲדָר נוֹלַד מֹשֶׁה, עַיֵּן בַּיַּלְקוּט דִּמְגִלָּה. שְׁמַע מִינָהּ שֶׁהָמָן סָבוּר שֶׁמֹּשֶׁה מֵת וְתַמָּה זְכוּתוֹ, וְטָעָה כִּי מֵאַחַר שֶׁנּוֹלַד בַּאֲדָר זְכוּת זֶה עָמַד לְיִשְׂרָאֵל בַּחֹדֶשׁ הַהוּא. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ״. וְעַל כֵּן תִּקְּנוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה עַמּוּדִים אֵלּוּ: תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ט כז) ״קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ״ – קִיְּמוּ מַה שֶּׁכְּבָר קִבְּלוּ; עֲבוֹדָה, עַל יְדֵי הַצּוֹמוֹת שֶׁנֶּחְשְׁבוּ כְּקָרְבָּן, וְזַעֲקָתָם הַיְינוּ עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב; וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת, הַיְינוּ גְּמִילוּת חֲסָדִים.
פסוק יב:דָּבָר אַחֵר: עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. עַד בֹּא הַעֲרֵב שִׁמְשׁוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר לא, ב) ״נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים, אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּךָ״. וְאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע שֶׁמִּיתָתוֹ תְּלוּיָה בִּנְקָמָה זוֹ, מִכָּל מָקוֹם לֹא אִחֵר לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר, כִּי חָפֵץ בְּבֵית יַעֲקֹב לִרְאוֹת נִקְמָתָם מֵאוֹיְבֵיהֶם בְּחַיָּיו. לְכָךְ נֶאֱמַר ״עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ״, שֶׁכָּל כָּךְ הָיוּ יָדָיו אֱמוּנָה לִנְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁלֹּא הִקְפִּיד אֲפִלּוּ עַל בִּיאַת שִׁמְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ מִיתָתוֹ, וַהֲרֵי כְּאִלּוּ מָסַר נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם. וְיֵשׁ רֶמֶז גַּם עַל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, כְּאָמְרוּ רז״ל (דברים רבה ג, טז) ״ה׳ בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ״ (נחום א, ג) – ״בְּסוּפָה״ זֶה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַתָּשֶׂם בַּסּוּף״, ״וּבִשְׂעָרָה״ זֶה אֵלִיָּהוּ שֶׁעָלָה בַּסְּעָרָה. וְלָמְדוּ מִזֶּה שֶׁגַּם מֹשֶׁה יָבוֹא עִם אֵלִיָּהוּ כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (תהלים פט, לז) ״וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי״. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ״, עַד שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, ״וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח שָׁמֶשׁ״.
