א וַ֠יִּסְעוּ כָּל־עֲדַ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל מִמִּדְבַּר־סִ֛ין לְמַסְעֵיהֶ֖ם עַל־פִּ֣י יְהוָ֑ה וַֽיַּחֲנוּ֙ בִּרְפִידִ֔ים וְאֵ֥ין מַ֖יִם לִשְׁתֹּ֥ת הָעָֽם׃ ב וַיָּ֤רֶב הָעָם֙ עִם־מֹשֶׁ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ תְּנוּ־לָ֥נוּ מַ֖יִם וְנִשְׁתֶּ֑ה וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה מַה־תְּרִיבוּן֙ עִמָּדִ֔י מַה־תְּנַסּ֖וּן אֶת־יְהוָֽה׃ ג וַיִּצְמָ֨א שָׁ֤ם הָעָם֙ לַמַּ֔יִם וַיָּ֥לֶן הָעָ֖ם עַל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר לָ֤מָּה זֶּה֙ הֶעֱלִיתָ֣נוּ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָמִ֥ית אֹתִ֛י וְאֶת־בָּנַ֥י וְאֶת־מִקְנַ֖י בַּצָּמָֽא׃ ד וַיִּצְעַ֤ק מֹשֶׁה֙ אֶל־יְהוָ֣ה לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה ע֥וֹד מְעַ֖ט וּסְקָלֻֽנִי׃ ה וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה עֲבֹר֙ לִפְנֵ֣י הָעָ֔ם וְקַ֥ח אִתְּךָ֖ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַטְּךָ֗ אֲשֶׁ֨ר הִכִּ֤יתָ בּוֹ֙ אֶת־הַיְאֹ֔ר קַ֥ח בְּיָדְךָ֖ וְהָלָֽכְתָּ׃ ו הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם ׀ עַֽל־הַצּוּר֮ בְּחֹרֵב֒ וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר וְיָצְא֥וּ מִמֶּ֛נּוּ מַ֖יִם וְשָׁתָ֣ה הָעָ֑ם וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ז וַיִּקְרָא֙ שֵׁ֣ם הַמָּק֔וֹם מַסָּ֖ה וּמְרִיבָ֑ה עַל־רִ֣יב ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְעַ֨ל נַסֹּתָ֤ם אֶת־יְהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הֲיֵ֧שׁ יְהוָ֛ה בְּקִרְבֵּ֖נוּ אִם־אָֽיִן׃ ח וַיָּבֹ֖א עֲמָלֵ֑ק וַיִּלָּ֥חֶם עִם־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּרְפִידִֽם׃ ט וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בְּחַר־לָ֣נוּ אֲנָשִׁ֔ים וְצֵ֖א הִלָּחֵ֣ם בַּעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר אָנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה וּמַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדִֽי׃ י וַיַּ֣עַשׂ יְהוֹשֻׁ֗עַ כַּאֲשֶׁ֤ר אָֽמַר־לוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה לְהִלָּחֵ֖ם בַּעֲמָלֵ֑ק וּמֹשֶׁה֙ אַהֲרֹ֣ן וְח֔וּר עָל֖וּ רֹ֥אשׁ הַגִּבְעָֽה׃ יא וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ים מֹשֶׁ֛ה יָד֖וֹ וְגָבַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל וְכַאֲשֶׁ֥ר יָנִ֛יחַ יָד֖וֹ וְגָבַ֥ר עֲמָלֵֽק׃ יב וִידֵ֤י מֹשֶׁה֙ כְּבֵדִ֔ים וַיִּקְחוּ־אֶ֛בֶן וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו וַיֵּ֣שֶׁב עָלֶ֑יהָ וְאַהֲרֹ֨ן וְח֜וּר תָּֽמְכ֣וּ בְיָדָ֗יו מִזֶּ֤ה אֶחָד֙ וּמִזֶּ֣ה אֶחָ֔ד וַיְהִ֥י יָדָ֛יו אֱמוּנָ֖ה עַד־בֹּ֥א הַשָּֽׁמֶשׁ׃ יג וַיַּחֲלֹ֧שׁ יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־עֲמָלֵ֥ק וְאֶת־עַמּ֖וֹ לְפִי־חָֽרֶב׃ יד וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאָזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם׃ טו וַיִּ֥בֶן מֹשֶׁ֖ה מִזְבֵּ֑חַ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יְהוָ֥ה ׀ נִסִּֽי׃ טז וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־יָד֙ עַל־כֵּ֣ס יָ֔הּ מִלְחָמָ֥ה לַיהוָ֖ה בַּֽעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

נחל קדומים

ר' חיים יוסף דוד אזולאי

פסוק ח:
ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. אמרו ז"ל שרפו ידיהם מדברי תורה לכן בא עמלק כי כך היא המדה בזמן שאין הקול קול יעקב הידים ידי עשו וכמש"ה זנח ישראל טוב אויב ירדפו ותיבת ויבא עמלק ויבא אותיות אויב וילחם בישראל כי היו ידיו שעירות ידי עשו איש שעיר. לכן משה רבינו ע"ה בחר ליהושע דכתיב ביה נער לא ימיש מתוך האהל והוא ישלוט עליו בכח תורתו כי כשהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו:
פסוק יד:
זכרון בספר ושים באזני. ר"ת זבוב כי הוא מלך עמלק כך כתוב בחידושי גאוני אשכנז בס' רבינו אפרים. ולפי דבריו א"ש משז"ל דהיצר הרע דומה לזבוב כי היצה"ר בא משר של עמלק. וכתוב בס' קרנים דהעוסק בתורה מבטל קליפת זבוב ע"ש. ולכן נרמז זבוב כי אין לו ביטול רק בעסק התורה ושים באזני יהושע דכתיב ביה נער לא ימיש. ואפשר לרמוז כתוב זאת רמז על המגילה בלשון נקבה זכרון בספר רמז שפורים הוא כנגד כל המועדים כמ"ש הרב מהר"א הכהן במדרש אליהו משם הרב יד יוסף. פסח מעבדות לחירות. פורים ממות לחיים. שבועות. הדר קבלוה. ראש השנה. ספרי חיים וספרי מתים. ופורים היתה גזרה חתומה. כפור. פורים מכפר ככפור (כמ"ש מדרש אליהו במ"א). סוכות. ענני כבוד. פורים רבים מעמי הארץ מתיהדים ונכנסו תחת כנפי השכינה עכ"ד. ואני הדל מוסיף שיש זכר לשבת כי ושתי נשחטה ערומה בשבת על שהיתה מפשטת נערות ישראל לעשות מלאכתה בשבת. וזכר לר"ח כי בא' באדר ר"ח משמיעין על השקלים. והכל רמוז בתיבות זכרון בספר. ז' רומז לשבת. כ' רומז לכפור. ר' רומז לר"ה. ו"ן רומז לתורה עץ חיים רמז לוי"ו ושקבלנוה אחר ן' יום כמ"ש תעבדון את האלהים על ההר הזה. ואז"ל לסוף ן' יום. ורמז לשבועות שהוא ביום ן' ליצ"מ. בספר. ב' הוא בית רמז שעי"ז יבנה בית המקדש שצריך מלך ומחיית עמלק כמ"ש המפרשים שע"י כי מרדכי ואסתר מלכים ונמחה עמלק היה הכנה לבית שני. ס' סוכות. פ' פסח. ר' ר"ח. ושים באזני יהושע כל ענינים אלו בסוד ואמרו בזהר הקדוש וקבל היהודים דא משה. וכן אמרו בירושלמי דמגילת אסתר נאמרה למשה בסיני. גם רמז זכרון גימטריא פגר שהמן יהיה פגר. כי מח"ה אמח"ה גימטריא זה המן. וגם רמז שצריכים אנחנו לשוב מאד ולעשות מעשים טובים שימחה השר ויהיה הכל על ידינו כמ"ש מהר"ם אלשי"ך ז"ל וז"ש כי מחה אתה אמחה אני את שניהם מתחת השמים דייקא שניהם על ידך. ורז"ל אמרו שבא עמלק על חילול שבת ועל שרפו מהתורה ופי' בזהר הקדוש שרפו ידיהם מהקב"ה כי הוא התורה כמ"ש בכסא דוד דרוש כ"ד וזה רמז לא תשכח. תשכח גימטריא שבת כ"ו שצריך ליזהר מאד בשבת ולידבק בה' שהוא גימטריא כ"ו ולא תשכח מלשמור שבת ולידבק בה'. וזה טעם שאמרו רז"ל שאין נגאלים אלא בשמירת שבת ובתורה כי בגאולה ימחה עמלק וצריך להזדרז באלה שבעבורם בא ואז יגאלנו וימחה עמלק ויהיה שמו וכסאו שלם בבי"מ אמן: