פסוק א:אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן. אָמַר וְאֶל אַהֲרֹן, אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת שְׁנֵיהֶם יַחַד שְׁלִיחוּת מִצְוָה זוֹ אֶל יִשְׂרָאֵל, וְכֵן גָּמַר אוֹמֶר דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכֵן אָמַר בְּפָרָשַׁת בֹּא (שמות יב:א) ״אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְגוֹ׳ דַּבְּרוּ״ וְגוֹ׳, כִּי לְעִנְיַן הַקְדָּמָה שֶׁיַּקְדִּים מֹשֶׁה לוֹמַר לְאַהֲרֹן קֹדֶם יִשְׂרָאֵל כְּבָר לָמַדְנוּ זֶה מִמָּקוֹם אַחֵר.
פסוק א:לֵאמֹר אֲלֵיהֶם. רַזַ״ל אָמְרוּ (תורת כהנים) ״אֲלֵיהֶם״ – פֵּרוּשׁ שֶׁיֹּאמַר לְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה כְּדֵי לְהַקְדִּימָם בַּלִּמּוּד קוֹדֶם, כִּדְתַנְיָא (עירובין נד.) בְּסֵדֶר הַלִּמּוּד. וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַצְרִיכָם לְהוֹרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל דֶּרֶךְ (מלאכי ב:ז) ״כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן״ וְגוֹ׳, וַאֲשֶׁר עַל כֵּן סָמַךְ לָזֶה ״דַּבְּרוּ״ וְגוֹ׳. עוֹד יִתְבָּאֵר אָמְרוֹ לֵאמֹר אֲלֵיהֶם לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים (שמות כ:א) כִּי טַעַם אָמְרוֹ ״לֵאמֹר״ כִּי הַדִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּי אֵל עֶלְיוֹן הָיָה נוֹצָר מִמֶּנּוּ מַלְאָךְ וְהוּא הָיָה מְדַבֵּר עִם מֹשֶׁה, וּפֵרוּשׁ ״לֵאמֹר״ הוּא הַדִּבּוּר יֹאמַר לְמֹשֶׁה, וּכְמוֹ כֵן אָמַר כָּאן ״לֵאמֹר אֲלֵיהֶם״ – פֵּרוּשׁ הַדִּבּוּר יֹאמַר לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן. וְאֵין פֵּרוּשׁ זֶה מַכְחִישׁ דִּבְרֵי רַזַ״ל שֶׁאָמְרוּ (תורת כהנים א) לֹא הָיָה הַדִּבּוּר אֶלָּא לְמֹשֶׁה וְלֹא לְאַהֲרֹן, כִּי גַּם לְדַרְכֵּנוּ לֹא הָיָה שׁוֹמֵעַ דִּבְרֵי ה׳ אֶלָּא מֹשֶׁה, אֶלָּא שֶׁהַמַּלְאָךְ הַמִּתְהַוֶּה מֵהַדִּבּוּר הָיָה מְדַבֵּר לְשׁוֹן רַבִּים, וּמֹשֶׁה הָיָה מַגִּיעַ הַדְּבָרִים לְאַהֲרֹן.
פסוק ב:אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר. אָמַר תֵּיבַת לֵאמֹר, יִרְצֶה כִּי מִצְוָה זוֹ הִיא בְּחִינַת הַמַּעֲלָה וְהַכָּבוֹד לָהֶם, לְהִשָּׁמֵר מִדְּבָרִים הַטְּמֵאִים, וּכְאָמְרָם בַּזּוֹהַר (ויקרא רבה יג:ב) אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי בַּפָּסוּק (חבקוק ג:ו) ״עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ״, מָדַד ה׳ אֶת כָּל הָאוּמּוֹת וְלֹא מָצָא אוּמָּה שֶׁהִיא רְאוּיָה וְכוּ׳, וּפֵרוּשׁ תֵּיבַת ״לֵאמֹר״ כָּאן הוּא עַל דֶּרֶךְ (ישעיה ג:י) ״אִמְרוּ צַדִּיק״ וְגוֹ׳. עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״לֵאמֹר זֹאת״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, שֶׁיִּקְחוּ בְּיָדָם כָּל מִין חַיָּה וְיֹאמְרוּ לָהֶם זֹאת תֹּאכְלוּ וְזֹאת לֹא תֹאכְלוּ, וְלֹא יַסְפִּיק לוֹמַר לָהֶם בְּעַל פֶּה.
פסוק ב:זֹאת הַחַיָּה וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁמְּכַנֶּה שֵׁם חַיָּה בְּהֵמָה, כְּבָר כָּתַבְתִּי בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת כִּי בְּחִינַת הָרַע לֹא יִתְיַחֵס אֵלָיו בְּחִינַת הַחַיִּים, וְהוּא אָמְרוֹ זֹאת הַחַיָּה פֵּרוּשׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בְּחִינָה הַנִּקְרֵאת חַיָּה, לִשְׁלֹל שְׁאָר בְּהֵמוֹת שֶׁאֵין לָהֶם קְדֻשָּׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת הַחַיִּים:
פסוק ג:כֹּל מַפְרֶסֶת וְגוֹ׳ מַעֲלַת גֵּרָה. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין נט.) כָּל בְּהֵמָה שֶׁמַּפְרֶסֶת פַּרְסָה הִיא מַעֲלַת גֵּרָה, חוּץ מִן הַחֲזִיר, וְהוּא אָמְרוֹ כֹּל מַפְרֶסֶת וְגוֹ׳ מַעֲלַת גֵּרָה, פֵּרוּשׁ בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא מַעֲלַת גֵּרָה, וּמִעֵט אַחַר כָּךְ הַחֲזִיר שֶׁיָּצָא מֵהַכְּלָל. וְאוּלַי מִמַּה שֶׁלֹּא הוֹצִיא מִן הַכְּלָל סָמוּךְ לְהוֹדָעַת הַכְּלָל רָמַז שֶׁאֲפִלּוּ הַחֲזִיר בַּכְּלָל, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רבינו בחיי בשם תנחומא) לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ חֲזִיר שֶׁעָתִיד לַחְזֹר לִהְיוֹת מֻתָּר, וּמֵעַתָּה כְּלָל ״כֹּל מַפְרֶסֶת״ וְגוֹ׳ הִיא ״מַעֲלַת״ וְגוֹ׳ לֹא יָצָא מִכְּלָלוֹ דָּבָר, וְעַל זְמַן מֵהַזְּמַנִּים אָמַר הַחֲזִיר שֶׁהוּא מַפְרִיס וְכוּ׳ לֹא יִגָּר.
פסוק ד:מִמַּעֲלֵי וְגוֹ׳ וּמִמַּפְרִיסֵי וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (תורת כהנים; בכורות ו.) שֶׁבָּא לֶאֱסוֹר אֲפִלּוּ מַעֲלֶה וּמַפְרִיס אִם נִמְצְאוּ בִּמְעֵי טְמֵאָה. וּפְשַׁט הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה״ – זֶה הַגָּמָל, ״וּמִמַּפְרִיסֵי״ וְגוֹ׳ – זֶה הַחֲזִיר, אוֹ זֶה אוֹ זֶה קָאָמַר, וְלָזֶה דִּיֵּק לוֹמַר ״וּמִמַּפְרִיסֵי״ וְגוֹמֵר, וְלֹא אָמַר ״וּמַפְרִיסֵי״, וְהָבֵן:
פסוק ו:וְאֶת הָאַרְנֶבֶת. טַעַם זִכְרוֹן הַמִּין בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, לְצַד שֶׁבְּחִינַת הַטֻּמְאָה לִפְעָמִים תִּהְיֶה הַנְּקֵבָה לְמַעְלָה מִזָּכָר וְיִהְיֶה הַזָּכָר טָפֵל לָהּ, וְתִזָּכֵר הַנְּקֵבָה מֵהַטַּעַם עַצְמוֹ שֶׁיִּזָּכֵר הַזָּכָר תָּמִיד וְלֹא הַנְּקֵבָה, שֶׁהוּא הַטַּעַם כִּי הִיא הָעִקָּר. וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר (פנחס רלא:) בְּסוֹד יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד כִּי הַנּוּקְבָּא נוֹתֶנֶת יוֹתֶרֶת לַזָּכָר, וּכְבָר כָּתַבְנוּ שֶׁכָּל מִין הַנֶּאֱסָר הִיא בְּחִינַת הַקְּלִפָּה הַמֻּשְׁלָל מֵהַחַיִּים וְהַטּוֹב.
פסוק ז:וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר. פֵּרוּשׁ, תְּנַאי הוּא הַדָּבָר לִזְמַן שֶׁהוּא לֹא יִגָּר, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא יַעֲלֶה גֵּרָה וְיַחְזוֹר לִהְיוֹת מֻתָּר, וְלֹא שֶׁיִּשָּׁאֵר בְּלֹא גֵּרָה וְיֻתַּר, כִּי תּוֹרָה לֹא תְשֻׁנֶּה.
פסוק י:שֶׁקֶץ הֵם לָכֶם. פֵּרוּשׁ, וּלְצַד זֶה שֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם. וְטַעַם אָמְרוֹ וְשֶׁקֶץ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּחוּלִין (ה.) אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה וְכוּ׳, וְכָל שֶׁכֵּן עַל יְדֵי צַדִּיקִים עַצְמָן, וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת (שָׁם) כִּי דַּוְקָא בְּעִנְיַן אִסּוּר אֲכִילָה גְּנַאי הוּא לַצַּדִּיקִים שֶׁיָּבֹא לְתוֹךְ גּוּפָן דְּבַר אִסּוּר, פֵּרוּשׁ וַאֲפִילוּ בְּשׁוֹגֵג, וְזֶה הוּא שֶׁרָמַז כָּאן בְּאָמְרוֹ וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם, פֵּרוּשׁ לְרַבּוֹת אֲפִילוּ בְּשׁוֹגֵג שֶׁלֹּא תִּתְכַּוְּנוּ לְאָכְלָם, אַף עַל פִּי כֵן יְשַׁקְּצוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ. עוֹד יִרְמוֹז כִּי הֵם יְשַׁקְּצוּהוּ וִיסַבְּבוּהוּ לְהָרִים תּוֹלָעִים בְּמוֹתוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ שֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם, פֵּרוּשׁ לְעַצְמְכֶם יַעֲשׂוּ אֶתְכֶם שֶׁקֶץ.
פסוק יד:וְאֶת הָאַיָּה לְמִינָהּ. (הָאַיָּה) הָאֲמוּרָה כָּאן כּוֹלֵל הַרְבֵּה מִינִין שֶׁכֻּלָּם מִין אַיָּה, וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין סג:) כִּי ק״ך מִינֵי עוֹפוֹת הָיוּ יְדוּעִים לָהֶם שֶׁכֻּלָּם מִין אַיָּה, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ עוֹד כָּהֵנָּה, וְכֵן בְּמִינוֹ שֶׁל עוֹרֵב יִמָּצְאוּ כַּמָּה וְכַמָּה הֲגַם שֶׁאֵינָם דּוֹמִין וּשְׁמָם מְשֻׁנֶּה כְּסִינוּנִית לְבָנָה (תורת כהנים; חולין סב.) שֶׁהִיא מִין עוֹרֵב.
פסוק כא:אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם. כְּבָר הֶאֱרַכְתִּי בְּחִבּוּרִי עַל טוּר יוֹרֶה דֵעָה (סימן פה) שֶׁהָעִקָּר כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י בָּזֶה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ לוֹ כְּרָעַיִם הָאֲרוּכִים סְמוּכִים לְצַוָּארוֹ. וְהַטּוֹעִים לְהַתִּירָהּ כִּי אֵין מִין זֶה בַּנִּמְצָא, אַף אֲנִי הֲשִׁיבוֹתִי אוֹתוֹ גַּם אֵין מְצוּיִים אֶלָּא מִין אֶחָד מֵהָאַרְבָּעָה שֶׁהֵם שְׁמֹנָה אֲשֶׁר רָשַׁם ה׳ בַּטָּהֳרָה (חולין סה.), גַּם אֵינָם מְצוּיִים לְפָנֵינוּ מִינִים הַטְּמֵאִים שֶׁאֵין לָהֶם הַכְּרָעַיִם בְּדֶרֶךְ זֶה, וְהֵם הָרַבִּים, לְמַה שֶׁקָּדַם לָנוּ (חולין סג.) כִּי לֹא יִמְנֶה הַכָּתוּב אֶלָּא הַמּוּעָטִים, וְכָאן מָנָה הַטְּהוֹרִים אִם כֵּן הַטְּמֵאִים הֵם הַמְּרֻבִּין, וּמֵעַתָּה אֵין רְאָיָה מִמַּה שֶׁאֵין מָצוּי מִין זֶה לוֹמַר שֶׁאֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם שֶׁהֲרֵי יֵשׁ מִינִים הַרְבֵּה וַדַּאי וְאֵינָם מְצוּיִים כָּל עִקָּר אֶצְלֵנוּ. לָכֵן כָּל יָרֵא וְחָרֵד יִירָא וְיִפְחַד לְבַל יוֹשִׁיט יָדוֹ לְשֶׁקֶץ זֶה, וְיִמְחֶה בְּשׁוֹלְחֵי יָד. וְהִנֵּה מִיּוֹם שֶׁנִּשְׁמְעוּ דְבָרַי בַּמַּעֲרָב וּפֵרְשׁוּ מֵהֶם הָרַבִּים לֹא נָגַע ה׳ עוֹד בְּמַכָּה זוֹ וְלֹא נִרְאוּ זֶה יוֹתֵר מִשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, כִּי תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת.
פסוק כג:אֲשֶׁר לוֹ אַרְבַּע רַגְלָיִם. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים דָּרְשׁוּ שֶׁבָּא לְהַתִּיר מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָמֵשׁ. וְנִרְאֶה שֶׁהוּא הַדִּין מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁשׁ וְשֶׁבַע וְלָאו דַּוְקָא חָמֵשׁ, וְצָרִיךְ לָדַעַת לְאֵיזֶה עִנְיָן הִתִּיר בַּת חָמֵשׁ מִן הַדִּיּוּק, וְלֹא אָמַר בְּפֵרוּשׁ ״כֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָמֵשׁ רַגְלַיִם״ אוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״מֵאַרְבַּע רַגְלַיִם וָמַעְלָה תֹּאכֵלוּ״. וְאוּלַי שֶׁהֻצְרַךְ לְהַשְׁמִיעַ גַּם כֵּן דִּין הֶתֵּר צִיר חֲגָבִים טְמֵאִים, שֶׁדָּרְשׁוּ זַ״ל (תורת כהנים) מֵאָמְרוֹ בְּפָסוּק זֶה ״שֶׁקֶץ הוּא״ פְּרָט לְעֵרוּבָיו שֶׁהוּא צִיר כְּמַאֲמָרָם שָׁם, וְלָזֶה בָּחַר לְהַשְׁמִיעֵנוּ הֶתֵּר בַּת חָמֵשׁ רַגְלַיִם בְּאֹפֶן זֶה.
פסוק כד:וּלְאֵלֶּה תִּטַּמָּאוּ. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים פֵּרְשׁוּ אָמְרוֹ וּלְאֵלֶּה עַל הָעֲתִידִים לֵיאָמֵר בָּעִנְיָן לְמַטָּה. וְקָשֶׁה לִי, לָמָּה אָמַר ״וּלְאֵלֶּה״ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ שַׁיָּכוּת דִּין זֶה עִם מַה שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ וְלֹא שֶׁלְּמַעְלָה עִמּוֹ.
פסוק כד:וְאוּלַי נִתְכַּוֵּן לִיתֵּן הָעֶלְיוֹן כַּתַּחְתּוֹן, פֵּרוּשׁ, שֶׁכָּל מִין בְּהֵמָה וְחַיָּה – בֵּין טְמֵאִים שֶׁאֵינָם לֹא מַעֲלֵה גֵּרָה וְלֹא מַפְרִיסֵי פַּרְסָה שֶׁלֹּא נִרְשְׁמוּ כָּאן בַּכָּתוּב, וּבֵין טְהוֹרִים שֶׁמַּעֲלִים גֵּרָה וּמַפְרִיסִים פַּרְסָה וְשׁוֹסַעַת שֶׁסַע שֶׁלֹּא נִרְשְׁמוּ גַּם כֵּן בַּכָּתוּב וּרְמָזָם בְּאָמְרוֹ ״לְכָל הַבְּהֵמָה״, וּכְלָל זֶה חוֹזֵר לְמַה שֶׁרָשַׁם בְּפָרָשַׁת סִימָנֵי בְּהֵמָה, וְלָזֶה אָמַר ״וּלְאֵלֶּה״ בְּוָא״ו. כְּדֵי שֶׁלֹּא תִטְעֶה לִיתֵּן כָּל הָאָמוּר לְמַעְלָה, לָזֶה פֵּרֵט שֶׁאֵין דְּבָרָיו אֶלָּא בִּבְהֵמָה וְחַיָּה.
פסוק כד:אוֹ יִרְצֶה לְהַסְמִיךְ דִּין טֻמְאָה לְדִין אֲכִילָה הָאָמוּר בַּפָּרָשָׁה שֶׁלְּפָנֶיהָ וְגוֹ׳, מַה אֲכִילָה בְּכַזַּיִת גַּם טֻמְאָה בְּכַזַּיִת.
פסוק כד:וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים הֶעֱמִידוּ הַכָּתוּב שֶׁלֹּא בָּא אֶלָּא לְטֻמְאַת אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁל בְּהֵמָה טְמֵאָה וּבְהֵמָה טְהוֹרָה, וְדָרְשׁוּ טֻמְאָה בְּכַזַּיִת מִפָּסוּק אַחֵר, דִּכְתִיב (ויקרא יא:מ) ״וְהָאֹכֵל מִנִּבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב״, וְזֶה לְשׁוֹנָם: לֹא בָּא אֶלָּא לִיתֵּן שִׁיעוּר לַנּוֹגֵעַ וְלַנּוֹשֵׂא בְּכַזַּיִת כְּמוֹ הָאוֹכֵל. וְאֶפְשָׁר לוֹמַר עוֹד שֶׁרָמַז בִּסְמִיכוּת זֶה לוֹמַר שֶׁאִם יָלְדָה כְּמִין בְּהֵמָה הַסָּמוּךְ לָהּ, דִּינוֹ שָׁוֶה.
פסוק כד:וְרָאִיתִי לְרַבִּי אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא זַ״ל שֶׁכָּתַב שֶׁלְּדַעְתּוֹ נִרְאֶה שֶׁמִּלַּת ״אֵלֶּה״ חוֹזֶרֶת עַל כָּל הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה, וְדָחָה דַּעַת הָאוֹמֵר ״אֵלֶּה לְכָל הַבְּהֵמָה״ וְכוּ׳. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁיּוֹתֵר הָיָה לוֹ שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע וְלֹא יַחְלוֹק עַל מְקַבְּלֵי תּוֹרָה, כִּי מִי יִשְׁמַע לִדְבָרָיו כָּאן וַאֲפִלּוּ לְלָמְדָם וְהֵם הֵפֶךְ קַבָּלַת תּוֹרַת מֹשֶׁה, וּמַה גַּם בִּפְשַׁט הַכָּתוּב שֶׁאֲפִלּוּ בֵּי רַב זוּטַר כֵּן יָבִין בִּתְחִלַּת הַהַשְׂכֵּל, וּמִמִּי נֶעְדַּר אֶת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה, וּמַה כֹּחוֹ לַחְלוֹק עִמָּהֶן גַּם בְּלֹא הֶכְרֵחַ, וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה הַמְּנַגְּדוֹ כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ, וְכָל שֶׁכֵּן וְקַל וָחוֹמֶר אֲשֶׁר קָטָנָּם עָבָה מִמָּתְנָיו, וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁאָמְרוּ הָאָמוֹרָאִים עַל גְּדוֹלִים שֶׁקְּדָמוּם (שבת קיב:) ״אִם הָרִאשׁוֹנִים״ וְכוּ׳. וּלְלַמֵּד עַל הָרַב זַ״ל זְכוּת אוּלַי שֶׁפֵּרוּשׁ זֶה לֹא כְּתָבוֹ אֶלָּא לְסִבָּה יְדוּעָה לוֹ, וְנָהַג מִנְהַג שִׁבְעִים זְקֵנִים (מגילה ט.) שֶׁשִּׁנּוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, וְגַם לָזֶה ה׳ יְכַפֵּר בַּעֲדוֹ.
פסוק כט:וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא. טַעַם אָמְרוֹ ״וְזֶה״, לְפִי מַה שֶׁפֵּרְשׁוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים בַּפָּרָשָׁה שֶׁלְּפָנֶיהָ, שֶׁבָּא לְטֻמְאַת אֵבֶר מִן הַחַי, אָמַר ״וְזֶה״ לְהַשְׁווֹת לְמַה שֶׁלְּפָנָיו, שֶׁגַּם הוּא מְדַבֵּר בְּדִין טֻמְאַת אֵבֶר מִן הַחַי, שֶׁהָאֵבֶר הוּא שֶׁמְּטַמֵּא וְלֹא הַבָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ, בֵּין בִּשְׁרָצִים בֵּין בִּבְהֵמָה וְחַיָּה.
פסוק כט:עוֹד נִרְאֶה כִּי וָא״ו הָאֲמוּרָה כָּאן בַּתְּחִלָּה, לֹא לְהַסְמִיךְ בָּאָה, אֶלָּא לִרְמֹז תּוֹסֶפֶת טֻמְאָה בַּשֶּׁרֶץ, שֶׁהוּא טֻמְאַת דָּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה מְטַמֵּא כִּבְשָׂרוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן בִּבְהֵמָה טְמֵאָה, כְּמַאֲמַר רַזַ״ל בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (כָּאן), וּכְאִלּוּ אָמַר ״וְעוֹד תּוֹסֶפֶת טֻמְאָה בָּזֶה״.
פסוק כט:וְאָמְרוֹ לָכֶם דָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תורת כהנים כאן) שֶׁבָּא לְמַעֵט שֶׁלֹּא יַכְשִׁיר הַזְּרָעִים, דְּדַוְקָא לְטֻמְאָה וְלֹא לְהַכְשִׁירָהּ, וְהוּא אָמְרוֹ לָכֶם הוּא טָמֵא וְלֹא מַכְשִׁיר. עוֹד יִרְצֶה לָכֶם הוּא שֶׁהֵם טְמֵאִים אֲבָל לֹא לַגּוֹיִם, שֶׁאֵין הַגּוֹיִם מְקַבְּלִים טֻמְאָה כַּבְּהֵמוֹת.
פסוק כט:וְיֵשׁ לַחְקוֹר זֹאת, אֵיךְ לֹא מָנָה הַכָּתוּב הַנָּחָשׁ שֶׁהוּא אַב הַטֻּמְאָה לְכָל טֻמְאַת הַשְּׁרָצִים וְדוֹמֵיהֶם? וְאוּלַי שֶׁטֻּמְאַת הַנָּחָשׁ הוּא בְּנַפְשׁוֹ וְלֹא בְּגוּפוֹ, וּבְמוֹתוֹ יִשָּׁאֵר הַגּוּף רֵיקָם מִכֹּל כַּעֲפַר הָאָרֶץ, כִּי אֵין טֻמְאָה דְּבֵקָה בְּגוּפוֹ לְצַד שֶׁאֵין בּוֹ וְלֹא כְּלוּם. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה תִּמְצָא שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא קיד:) גּוֹיִם אֵין מְטַמְּאִים בְּאֹהֶל, וְיִשְׂרָאֵל מְטַמְּאִים בְּאֹהֶל, וְהוּא מֵהַטַּעַם עַצְמוֹ. וְטֻמְאַת הַשְּׁרָצִים בְּגוּפָם יוֹתֵר מִבְּנַפְשָׁם, וְלָזֶה יְטַמְּאוּ בְּמוֹתָם וְלֹא בְּחַיֵּיהֶם. הָא לָמַדְתָּ כִּי הַנָּחָשׁ טֻמְאָתוֹ יוֹתֵר מִטֻּמְאַת הַשְּׁרָצִים.
פסוק כט:לְמִינֵהוּ. פְּשַׁט ״לְמִינֵהוּ״ יַגִּיד כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה מִינֵי צָב, וְכָל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִינִים הַרְבֵּה אוֹ אֲפִלּוּ מִין אֶחָד לְבַד יֹאמַר הַכָּתוּב ״לְמִינֵהוּ״. אֶלָּא שֶׁבְּהָעוֹר וְהָרוֹטֶב (חולין קכב:) תַּנְיָא וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״הַטְּמֵאִים״ – לְרַבּוֹת עוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן, יָכוֹל אֲפִלּוּ כֻּלָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֵלֶּה״, וְהָא ״אֵלֶּה״ אַכּוּלְהוּ כְּתִיב? אָמַר רַב: ״לְמִינֵהוּ״ הִפְסִיק, עַד כָּאן. וְקָשֶׁה, מִנַּיִן לְרַב לוֹמַר כִּי ״לְמִינֵהוּ״ בָּאָה לְהַפְסָקָה וְלֹא לְגוּפָהּ לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִינִים? וְנִרְאֶה כִּי רַב אֵינוֹ מַכְחִישׁ מַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב, וְכַוָּנָתוֹ הִיא כִּי לְצַד שֶׁיֵּשׁ לְפָנֵינוּ רִבּוּי שֶׁל ״הַטְּמֵאִים״ לְרַבּוֹת עוֹרוֹתֵיהֶן, וְאָמַר הַכָּתוּב סָמוּךְ לְרִבּוּי זֶה מִעוּט דִּכְתִיב ״אֵלֶּה״, וְאִם לֹא הָיְתָה תֵּבַת ״לְמִינֵהוּ״ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ נַחֲלֹק אוֹתָן שֶׁבָּא עֲלֵיהֶם הָרִבּוּי וְאוֹתָן שֶׁמִּעֵט. וּמֵאָמְרוֹ ״לְמִינֵהוּ״, הֲגַם שֶׁבָּאָה לְגוּפָהּ, תּוֹעִיל גַּם כֵּן לְהַפְרִיד בֵּין הַמִּתְרַבִּים בְּטֻמְאַת עוֹרוֹתֵיהֶן, כֵּיוָן שֶׁהַכָּתוּב גִּלָּה שֶׁיֵּשׁ חֲלוּקָּה בֵּינֵיהֶם לְעִנְיַן טֻמְאָה, הֲרֵי זֶה מַרְאֶה כִּי ״לְמִינֵהוּ״ בָּא גַּם כֵּן לְסַמֵּן הַחֲלוּקָּה. וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבָה קֻשְׁיַת הַתּוֹסָפוֹת שָׁם בְּדִבּוּר הַמַּתְחִיל ״לְמִינֵהוּ״ וְכוּ׳: תֵּימָה כֵּיוָן דְּהִפְסִיק בָּעִנְיָן, ״אֵלֶּה״ לָמָּה לִי? עַד כָּאן. וּלְדַרְכֵּנוּ לֹא קָשֶׁה. גַּם לְדִבְרֵי תַּנָּא דְּמַתְנִיתִין שָׁם דִּמְטַמֵּא עוֹרוֹתֵיהֶן מִשּׁוּם דְּאָזֵיל בָּתַר גִּישְׁתָּא, אֵין לְהַקְשׁוֹת עָלָיו ״לְמִינֵהוּ״ לָמָּה לִי, שֶׁעַל כָּל פָּנִים אִצְטְרִיךְ ״לְמִינֵהוּ״ לְגוּפָהּ כַּנִּזְכָּר.
פסוק לא:הַטְּמֵאִים. לַתַּנָּא שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵשׁ טוּמְאַת עוֹרוֹתֵיהֶן מֵ״הַטְּמֵאִים״ לְמָה אִיצְטְרִיךְ, אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תורת כהנים, שמיני, פרשה ז) שֶׁבָּא לְרַבּוֹת בֵּיצַת הַשֶּׁרֶץ שֶׁרָקְמָה. גַּם דָּרְשׁוּ (תורת כהנים שם; מעילה יז.) שֶׁיִּצְטָרְפוּ לְטוּמְאָה דָּם בְּדָם דָּם בְּבָשָׂר בֵּין בְּמִין אֶחָד בֵּין בִּשְׁנֵי מִינִים.
פסוק לא:וְצָרִיךְ לָדַעַת תֵּיבַת אֵלֶּה מַה בָּא לְמַעֵט לְדַרְכּוֹ. וְנִרְאֶה לְפָרְשָׁהּ עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ד׳ מֵהִלְכוֹת אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת, דַּם הַשֶּׁרֶץ כִּבְשָׂרוֹ וּמִצְטָרֵף לְכַעֲדָשָׁה כָּל זְמַן שֶׁהוּא מְחֻבָּר לִבְשָׂרוֹ, לָזֶה אָמַר ״אֵלֶּה״ לְמַעֵט אִם פֵּרַשׁ הַדָּם מִן הַשֶּׁרֶץ לֹא יִצְטָרֵף עִם הַבָּשָׂר.
פסוק מ:וְהָאֹכֵל מִנִּבְלָתָהּ וְגוֹ׳. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ שֶׁלֹּא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לִיתֵּן שִׁעוּר לְנוֹגֵעַ וּלְנוֹשֵׂא שֶׁהוּא כְּדֵי אֲכִילַת כַּזַּיִת. וְאֵין כַּוָּנַת הַכָּתוּב כִּפְשׁוּטוֹ שֶׁתְּטַמְּאֶנּוּ בְּבֵית הַבְּלִיעָה, שֶׁהֲרֵי מָצִינוּ שֶׁאָמַר בְּנִבְלַת עוֹף הַטָּהוֹר (ויקרא כב:ח) ״לֹא יֹאכַל לְטָמְאָה בָהּ״, בָּהּ אַתָּה מִטַּמֵּא בְּבֵית הַבְּלִיעָה וְאִי אַתָּה מִטַּמֵּא בְּנִבְלַת בְּהֵמָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה. וְצָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה לֹא אָמְרָה הַתּוֹרָה הַדָּבָר בְּפֵרוּשׁ. וְאוּלַי כִּי נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לְהַרְבֵּה דִּינִים שֶׁיֶּשְׁנָם בְּדִין אֲכִילָה מִלְּבַד שִׁעוּר כַּזַּיִת. גַּם אָמְרוּ (חולין עא.), בְּשַׂר הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּפְסַד וְהִבְאִישׁ וְנִפְסַל מִלֶּאֱכוֹל הַכֶּלֶב טָהוֹר, עַד כָּאן, וְדָבָר זֶה נִלְמַד מִדִּין אֲכִילָה כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת (בכורות כג.) מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (מלכים ב׳ ט:י) ״בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים״, אַלְמָא אֲכִילַת כְּלָבִים שְׁמָהּ אֲכִילָה וְכוּ׳. וְאִם כֵּן לְצַד שֶׁנִּתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לְהַשְׁווֹת הַטֻּמְאָה לְדִין אֲכִילָה, בֵּין לַשִּׁעוּר בֵּין לִשְׁאָר דְּבָרִים, לָזֶה אִם הָיָה בָּא לְלַמֵּד כָּל פְּרָטֵי הַדִּינִים צָרִיךְ לְהוֹסִיף דְּבָרִים רַבִּים, וְכֶסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק.
פסוק מג:אַל תְּשַׁקְּצוּ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה חָזַר עוֹד לְצַוּוֹת לָזֶה? וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בתורת כהנים) אָמְרוּ לְרַבּוֹת אֶת שֶׁפֵּרְשׁוּ לָאָרֶץ וְחָזְרוּ. וּדְרָשָׁה זוֹ אֱמֶת אֶלָּא שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה, כֵּיוָן שֶׁפֵּרְשׁוּ, וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁחָזְרוּ יִהְיוּ מֻתָּרִים? וְיֵשׁ לְיַשֵּׁב דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְאוּלַי שֶׁבָּא הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ כִּי הָאוֹכֵל מֵהַשְּׁרָצִים תֵּעָשֶׂה נַפְשׁוֹ עַצְמָהּ שֶׁרֶץ, וְהוּא אָמְרוֹ אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם, פֵּרוּשׁ, לֹא תַּעֲשׂוּ נַפְשׁוֹתֵיכֶם שֶׁקֶץ, וּבַמֶּה? בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשּׁוֹרֵץ עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁתֹּאכְלוּ אוֹתָהּ. וְלֵךְ נָא רְאֵה מַה שֶׁכָּתַבְנוּ בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית בְּרֶמֶז פָּסוּק (בראשית א:כו) ״וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם״ וְגוֹ׳. וְתִמְצָא מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים מט:) שֶׁאָמְרוּ עַל עַמֵּי הָאָרֶץ, הֵם שֶׁרֶץ וּבְנוֹתֵיהֶם שֶׁקֶץ וְגוֹ׳, וְכָל דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נֶאֶמְרוּ וְהֵם דְּבָרֵינוּ עַצְמָם.
פסוק מג:וְאָמְרוֹ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, אוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר שֶׁצְּרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְהִזָּהֵר לְבַל יִכָּנְסוּ לְפִיהֶם אֲפִלּוּ בְּהֶסֵּחַ הַדַּעַת, כִּי הַהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין הַשּׁוֹגֵג לַמֵּזִיד בִּמְצִיאוּת זֶה כְּשׁוֹגֵג כְּמֵזִיד, כִּי הַתִּעוּב יַעֲשֶׂה מַעֲשֵׂהוּ בְּנֶפֶשׁ אָדָם אֲפִלּוּ בְּהֶסֵּחַ הַדַּעַת, אֶלָּא שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה הַפְּגָם בְּמַעֲשֶׂה מֵזִיד תַּעֲשֶׂה נַפְשׁוֹ שֶׁקֶץ וּבְשׁוֹגֵג תִּטְמָא נַפְשׁוֹ וְתִטַּמְטֵם, וְהוּא אָמְרוֹ וְלֹא תִטַּמְּאוּ וְנִטְמֵתֶם בָּם. וְצָרִיךְ הָאָדָם לִיזָּהֵר בְּתוֹסֶפֶת זְהִירוּת וּזְרִיזוּת בְּכָל דָּבָר אֲשֶׁר יִכָּנֵס בְּגֶדֶר סָפֵק שִׁקּוּץ זֶה, וּמַה גַּם בִּזְמַנִּים אֵלּוּ שֶׁנִּזְהָם הָאֲוִיר וְהָאֲרָצוֹת כֻּלָּן יַחַד וְאֵין לְךָ גִּדּוּלֵי קַרְקַע שֶׁאֵין בָּהֶם מֵהַשִּׁקּוּץ, שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִשְׁמֹר אֶת הַדָּבָר.
פסוק מד:כִּי אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם. פֵּרוּשׁ, וּמְשׁוּנָּה אוּמָּה יִשְׂרְאֵלִית לִקְדוּשָּׁה וְטַהֲרָה, שֶׁלֹּא בָּחַר ה׳ לִקָּרֵא אֱלוֹהַּ אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, לָזֶה צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִן הַטּוּמְאָה.
פסוק מד:וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וְגוֹ׳. פֵּירוּשׁ, אִם אַתֶּם מִתְקַדְּשִׁים אֲנִי אֲקַדֵּשׁ אֶתְכֶם לְבַל יִכָּנֵס לְגוּפְכֶם דְּבַר שִׁקּוּץ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם (חולין ה.) אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא וְכוּ׳, וְכָל שֶׁכֵּן צַדִּיקִים עַצְמָן, וְהֶעֱמִידוּ הַתּוֹסָפוֹת מַאֲמָר זֶה בִּדְבַר אִסּוּר הַנִּכְנָס לְגוּפוֹ שֶׁל אָדָם, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמְרֵהוּ בָּזֶה.
פסוק מד:עוֹד יִרְצֶה וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם – תַּעֲשׂוּ גְּדָרִים וּסְיָגִים לְבַל תִּטַּמְּאוּ, וּבָזֶה אֲנִי מַבְטִיחֲכֶם שֶׁתִּהְיוּ קְדוֹשִׁים. וְחָזַר וּפֵרֵשׁ בְּאֵיזֶה דָּבָר יִהְיוּ קְדוֹשִׁים, וְאָמַר כִּי קָדוֹשׁ אָנִי – הִנֵּה מַה שֶׁתּוֹלֶה טַעַם קְרִיאָתָם קְדוֹשִׁים שֶׁהוּא לְצִדּוֹ, הָא לָמַדְתָּ כִּי הִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ עַל הַפְּרוּשִׁים וְלָזֶה יִקָּרְאוּ עַל שְׁמוֹ. וְאָמְרוֹ וְלֹא תְטַמְּאוּ וְגוֹ׳ – פֵּרוּשׁ מִלְּבַד דְּבָרִים שֶׁאַתָּה מַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ לִשְׁמֹר עַצְמְךָ מֵהֶם, עוֹד אֲנִי מַבְטִיחֲךָ שֶׁלֹּא יְאֻנֶּה לְךָ כָּל מִין הָרַע, וְהוּא אָמְרוֹ ״בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרוֹמֵשׂ״ וְגוֹ׳. עוֹד יִרְמֹז שֶׁבְּאֶמְצָעוּת שְׁמִירַת מִצְוָה זוֹ לֹא יִשְׁלְטוּ עַכּוּ״ם בְּעַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַכּוּ״ם יִקָּרְאוּ שְׁרָצִים וּשְׁקָצִים הָרוֹמְשִׂים עַל הָאָרֶץ.
פסוק מה:כִּי אֲנִי ה׳ הַמַּעֲלֶה וְגוֹ׳. נוֹתֵן הוֹכָחָה לְעֵינֵיהֶם כִּי ה׳ יִשְׁמֹר אוֹתָם מֵהִכָּשֵׁל בֶּעָווֹן הַהוּא, כִּי הוּא הֶעֱלָה וּבֵרַר נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ נְתוּנִים בִּקְלִפַּת מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בִּמְקוֹמוֹ, וְאִם יִזּוֹנוּ מֵהַתִּיעוּב הִנֵּה הִנָּם חוֹזְרִים לְשַׁקֵּעַ נַפְשָׁם בַּקְּלִפָּה כְּבָרִאשׁוֹנָה, וַאֲשֶׁר עַל כֵּן כְּשֶׁיִּתְקַדְּשׁוּ הוּא יִגְמֹר בַּעֲדָם לְשָׁמְרָם. עוֹד יִרְצֶה לוֹמַר כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל יָכוֹל לְיַחֵד שְׁמוֹ וּלְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ אֶלָּא עַל הַמּוּשְׁלָל מִמִּין הָרַע הַהוּא, וְלָזֶה לֹא יִחֵד שְׁמוֹ עֲלֵיהֶם עַד שֶׁהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאִם לֹא יִשְׁמְרוּ עַצְמָם מֵהַתִּיעוּב הִנֵּה הִנָּם חוֹזְרִים לִהְיוֹת כְּמוֹת שֶׁהָיוּ קֹדֶם עֲלוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְיִהְיוּ מוּשְׁלָלִים מִבְּחִינָה זוֹ.
פסוק מו:זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף. כָּל הַכָּתוּב מְיֻתָּר. וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ (חולין כז:) כִּי בָא לוֹמַר מִשְׁפַּט שְׁחִיטַת הָעוֹף בְּמַה שֶׁסִּדֵּר הָעוֹף בֵּין הַבְּהֵמָה וּבֵין הַדָּגִים שֶׁהֵם נֶפֶשׁ הַחַיָּה, לוֹמַר חֶצְיוֹ בְּהֵמָה וְחֶצְיוֹ דָּג, לָזֶה צָרִיךְ סִימָן אֶחָד בָּעוֹף אוֹ רֻבּוֹ. וּלְפִי זֶה מָצָאנוּ טַעַם נָכוֹן שֶׁהֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְמַעֵט הַדָּגִים מִן הַשְּׁחִיטָה, דִּכְתִיב (במדבר יא:כב) ״יֵאָסֵף״, כִּי מִנַּיִן יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁצְּרִיכָה, שֶׁהֻצְרַךְ לְמַעֵט, אֶלָּא לְצַד שֶׁהֻצְרַךְ לִכְתֹּב דְּגֵי הַיָּם לָתֵת בֵּינוֹ וּבֵין הַבְּהֵמָה הָעוֹף, חָשׁ לְטָעוּת כִּי כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא שֶׁהִשְׁוָה הַכָּתוּב הָעוֹפוֹת וְהַדָּגִים לַבְּהֵמָה שֶׁכֻּלָּן צְרִיכִין שְׁחִיטָה שְׁנֵי סִימָנִים, לָזֶה אָמַר בַּדָּגִים אֲסִיפָה. וּבָזֶה תָּבִין כַּוָּנַת ה׳ בַּפָּסוּק שֶׁלֹּא בָּא אֶלָּא לָעוֹף לְהַצְרִיכוֹ סִימָן אֶחָד כַּנִּזְכָּר.
פסוק מו:וְאִם תֹּאמַר, אִם כֵּן לָמָּה הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר כָּאן ״נֶפֶשׁ הַשּׁוֹרֶצֶת״, שֶׁהֵם הַחֲגָבִים? וְיֵשׁ לוֹמַר שֶׁחָשׁ הַכָּתוּב לְטָעוּת מִפָּסוּק שֶׁמִּעֵט שְׁחִיטָה בְּדָגִים, דִּכְתִיב ״יֵאָסֵף״ וְגוֹ׳ (במדבר יא:כב), כִּי לֹא מִעֵט אֶלָּא דָּגִים וְלֹא חֲגָבִים, לָזֶה סִדְּרָם אַחַר הַדָּגִים לוֹמַר שֶׁאֵינָם צְרִיכִין שְׁחִיטָה כְּמִשְׁפַּט הַדָּגִים:
