פסוק ב:אשר תאכלו בגימ' חיה אכול שאינה חיה לא תאכל:
פסוק ב: אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ למעוטי שור הים תורא דימא: אסור:
פסוק ד:ממעלי הגרה מלא יו"ד י' מינין מעלת גרה שור כבש ועז וז' מיני חיות:
פסוק ח:טמאים הם לכם וסמיך ליה את זה תאכלו רמז חמרא דימא שרי. לא הזכיר בדגים שמות לפי שמכוסים מבני אדם אין להם שמות:
פסוק יג:את הנשר פתח בנשר שהוא מלך בעופות. נשר נושר נוצתו דכתיב תתחדש כנשר נעוריכי:
פסוק טז:התחמס חומס ואוכל. הנץ. בעל נוצה הרבה ומנצח שאר עופות ותופשם:
פסוק יז:הכוס ככוס חרבות ונכסה מן העין:
פסוק יז: השלך ששולה דגים מן הים:
פסוק יז: הינשוף עף בנשף ואינו נראה ביום מפני אור השמש:
פסוק יח:התנשמת כל הרואה אותה ישום:
פסוק יח: הקאת דרכו להקיא מאכלו:
פסוק יח: הרחם שמרחם על בניו:
פסוק יח: עורב למינו בגי' זרזר ובשרצים לא התיר בהם כלום בשביל הנחש שהוא מהם:
פסוק כז:הנוגע בנבלתם יטמא בגימ' זה הנוגע אפילו בכעדשה:
פסוק כט:השורץ בגימטריא כשעורה ששעורו כשעורה:
פסוק לז:זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא בגימ' זרעים שזרען טהורות:
פסוק מז:להבדיל הפסוק מתחיל בלמ"ד ומסיים בלמ"ד רמז לרוב איסורין ששיעורן בס': ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל. בגימ' זה שמנה עשר טריפות: