פסוק ב:ואת החיה, תנא דבי ר' ישמעאל, זאת החיה, מלמד שתפס הקדוש ברוך הוא מכל מין ומין והראה לו למשה ואמר לו זאת אכול וזאת לא תאכל .
(חולין מ"ב א')
פסוק ב:זאת החיה. זאת החיה אשר תאכלו, חיה אכול שאינה חיה לא תאכל, מכאן לטריפה שאינה חיה .
(חולין מ"ב א')
פסוק ב:זאת החיה. וסמיך ליה מכל הבהמה, שמע מינה בהמה בכלל חיה .
(שם ע"א א')
פסוק ב:מכל הבהמה. מניין לרבות את הכלאים, ת"ל זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה .
(תו"כ)
פסוק ב:אשר על הארץ. להוציא את שבים .
(שם)
פסוק ג:כל מפרסת פרסה וגו'. ת"ר, אלו הן סימני בהמה טהורה, כל בהמה שאין לה שינים למעלה וכל בהמה שפרסותיה סדוקות וכל בהמה שבשרה מהלך שתי וערב .
(חולין נ"ט א')
פסוק ג:אותה תאכלו. מה תלמוד לומר אותה – אותה ולא בהמה טמאה .
(זבחים ל"ד א')
פסוק ד:אך את זה. זה אי אתה אוכל אבל אתה אוכל הבא בסימן אחד, ואיזה הוא, זה טמא הנולד מן הטהור ועבורו מן הטהור .
(בכורות ז' א')
פסוק ד:אך את זה. יכול אף בשר מהלכי שתים אסור ת"ל אך את זה .
(תו"כ)
פסוק ד:אך את זה לא תאכלו. ת"ר, ממשמע שנאמר אכול את שיש לו, שומע אני אל תאכל את שאין לו, וממשמע שנאמר אל תאכל את שאין לו שומע אני אכול את שיש לו, ולמה שנאן לכל אחד – לעבור עליו בעשה ולא תעשה .
(חולין ס"ו ב')
פסוק ד:ממעלי הגרה וגו'. ת"ר, אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה, יש לך שהוא מעלה גרה ומפריס פרסה ואי אתה אוכל, ואיזה זה, זה טהור הנולד מן הטמא .
(בכורות ו' א')
פסוק ד:ממעלי הגרה וגו'. תניא, מניין לתמורת פסולי המוקדשין שהיא מתה , ת"ל ממעלי הגרה טמא , ומניין לחמש חטאות שהן מתות ת"ל וממפריסי הפרסה טמא .
(בכורות ט"ז א')
פסוק ד:את הגמל. תניא, גמל גמל [כאן ובמשנה תורה] למה לי , חד לאסור עצמו וחד לאסור חלבו .
(שם ו' ב')
פסוק ד:את הגמל. תנא דבי ר' ישמעאל, שליט בעולמו יודע שאין לך דבר מעלה גרה וטמא עמו אלא גמל, לפיכך פרט בו הכתוב הוא .
(חולין נ"ט א')
פסוק ד:טמא הוא לכם. מה תלמוד לומר, הוא טמא ואין חלב ודם מהלכי שתים טמא אלא טהור .
(כתובות ס' א')
פסוק ד:טמא הוא לכם. מה תלמוד לומר, הוא טמא ואין טמא הנולד מן הטהור טמא אלא טהור .
(בכורות ד ב')
פסוק ו:ואת הארנבת. מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים והכניסם בע"ב בתים ואמר לו לכל אחד כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה עצה בלב כל אחד ואחד והסכימו כולם לדעה אחת וכתבו לו ואת צעירת הרגלים ולא כתבו ואת הארנבת מפני שאשתו של תלמי ארנבת שמה .
(מגילה ט' א')
פסוק ז:ואת החזיר. תנא דבי ר' ישמעאל, שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה והוא טמא אלא חזיר, לפיכך פרט בו הכתוב הוא [תולין נ"ט ב'].
פסוק ח:מבשרם. מבשרם ולא מן העצמות ולא מן הגידים ולא מן הטלפים שלהם .
(תו"כ)
פסוק ח:ובנבלתם לא תגעו. תניא, יכול יהיו ישראל מוזהרין על מגע נבילה, ת"ל (פ' אמור) אמור אל הכהנים בני אהרן לנפש לא יטמא, בני אהרן מוזהרין ואין בני ישראל מוזהרין, והלא דברים ק"ו, ומה טומאה חמורה אין מוזהרין, טומאה קלה לא כש"כ , אלא מה ת"ל ובנבלתם לא תגעו – ברגל. מכאן היה ר' יצחק אומר, חייב אדם לטהר עצמו ברגל .
(ר"ה ט"ז ב')
פסוק ח:טמאים. תניא, טמאים – מלמד שמצטרפין זה עם זה , טמאים – לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהם .
(תו"כ)
פסוק ח:טמאים הם. הם – פרט לשאין בהם בנותן טעם .
(תו"כ)
פסוק ח:טמאים הם לכם. לכם – מותרים הם בהנאה .
(שם)
פסוק ט:את זה תאכלו וגו'. כתיב את זה תאכלו מכל אשר במים וכתיב כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אותם תאכלו, מה ת"ל מכל אשר במים, אלא בימים ובנחלים הוא דכי אית לי' אכול, דכי לית ליה לא תאכל, הא בכלים אע"פ דלית ליה אכול .
(חולין ס"ו ב')
פסוק ט:מכל אשר במים. לרבות בורות שיחין ומערות שאדם שוחה ושותה מהן ואינו נמנע .
(שם שם)
פסוק ט:סנפיר וקשקשת. מהו סנפיר ומהו קשקשת, סנפיר הפורח בהן, קשקשת הקבועה בו .
(שם נ"ט א')
פסוק ט:סנפיר וקשקשת, כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת, ולכתוב רחמנא קשקשת ולא בעי סנפיר, א"ר אבהו, יגדיל תורה ויאדיר .
(שם ס"ו ב')
פסוק ט:סנפיר וקשקשת. תניא, מניין אפילו אם אין לו אלא סנפיר אחד וקשקשת אחת, ת"ל סנפיר וקשקשת .
(תו"כ)
פסוק ט:אותם תאכלו. לרבות את הטהור שבמעי הטמא , יכול אפילו טמא שבמעי הטהור ת"ל אותם .
(שם)
פסוק ט:אותם תאכלו. תאכלו – לרבות את הטהור שנכבש עם הטמא, יכול אעפ"י שנימק ת"ל אותם .
(שם)
פסוק י:וכל אשר אין לו. וכל – לרבות אפילו בעל עצמות ואינו פרה ורבה או זה שפרה ורבה ואינו בעל עצמות .
(שם)
פסוק י:וכל אשר אין לו. עיין לעיל בפסוק ד' בדרשה אך את זה לא תאכלו.
פסוק י:נפש החיה. חיה זו חית הים, הנפש להביא את הסילונית, יכול תהא מטמא באהל, ת"ל זאת .
(שם)
פסוק י:שקץ הם לכם. שקץ – לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהם, הם – פרט לשאין בהם בנותן טעם, לכם – מותרים הם בהנאה .
(שם)
פסוק יא:ושקץ יהיו. לרבות את עירובן .
(שם)
פסוק יא:ושקץ יהיו לכם. א"ר אבהו כל מקום שנאמר לא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע, והרי שרצים דרחמנא אמר (פ' מ"א) שקץ הוא לא יאכל ותנן ציידי חיה ועופות ודגים שנזדמנו להם מינים טמאים מותרין למוכרן לנכרים, שאני התם, דאמר קרא לכם – שלכם יהא, אי הכי אפילו לכתחלה נמי, אמר קרא יהיו בהווייתן יהיו .
(פסחים כ"ג א')
פסוק יא:מבשרם. מבשרם ולא מן העצמות ולא מן הסנפרנין .
(תו"כ)
פסוק יא:מבשרם לא תאכלו. ת"ר, ממשמע שנאמר אכול את שיש לו, שומע אני אל תאכל את שאין לו, ולמה שנאן – לעבור עליו בעשה ולא תעשה .
(חולין ס"ו ב')
פסוק יא:ואת נבלתם תשקצו. לרבות את הדרנים שבבהמה .
(שם ס"ז ב')
פסוק יב:סנפיר וקשקשת במים. מה תלמוד לומר , שיכול אין לי אלא המעלה סימני טהרה שלו ליבשה, השירן במים מניין, ת"ל במים .
(תו"כ)
פסוק יב:שקץ הוא לכם. שלא יעשה בו סחורה .
(שם)
פסוק יג:שקץ הם. תניא, ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם, הם ומן הרי אלו מעוטין, פרט לחרטום ולצפונים ולכנפים ולנוצה שלהם .
(תו"כ)
פסוק יג:את הנשר. תניא, ואת אלה תשקצו מן העוף את הנשר, מה נשר מיוחד שאין לו אצבע יתירה וזפק ואין קורקבנו נקלף ודורס ואוכל טמא, אף כל כיוצא בו טמא .
(חולין ס"א א')
פסוק יד:ואת הדאה. כאן דאה ובמשנה תורה (פ' ראה) ראה, מלמד שדאה וראה מין אחד הוא .
(שם ס"ג א')
פסוק יד:ואת האיה. כאן איה ובמשנה תורה (פ' ראה) דיה, מלמד שאיה ודיה מין אחד הוא .
(שם שם ב')
פסוק טז:כל עורב למינו. ת"ר, עורב, זה עורב אוכמי, כל עורב – להביא עורב העמקי , למינו – להביא עורב הבא בראשי יונים .
(שם שם א')
פסוק טז:ואת בת היענה. אמר חזקיה, מניין לביצת טמאה שהיא אסורה שנאמר ואת בת היענה, וכי בת יש לה ליענה, אלא זו ביצת טמאה .
(שם ס"ד ב')
פסוק טז:ואת הנץ למינהו. למינהו – להביא בר חריא .
(חולין ס"ג א')
פסוק יז:ואת השלך. מהו שלך, זה השולה דגים מן הים .
(שם שם)
פסוק יח:ואת התנשמת. תנשמת – זו באות שבעופות וזו היא קיפוף .
(שם שם)
פסוק יח:ואת הקאת. זו קיק .
(שם שם)
פסוק יח:ואת הרחם. רחם – זו שרקרק, ואמר ר' יוחנן, למה נקרא שמו רחם, כיון שבא רחם בא רחמים לעולם .
(שם שם)
פסוק יט:ואת החסידה. אמר רב יהודה, חסידה – זו דיה לבנה, ולפה נקרא שמה חסידה, שעושה חסד עם חברותיה .
(שם שם)
פסוק יט:ואת האנפה. אמר רב יהודה, אנפה – זו דיה רגזנית, ולמה נקרא שמה אנפה – שמנאפת עם חברותיה .
(חולין ס"ג א')
פסוק יט:ואת הדוכיפת. אמר רב יהודה, למה נקרא שמה דוכיפת – שהודו כפות .
(שם שם)
פסוק כא:מכל שרץ העוף. ואי אתה אוכל שרץ עוף טמא, הא אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ, ואיזה זה – זה דבש דבורים .
(בכורות ז' ב')
פסוק כא:אשר לא כרעים. [כתיב לא קרינן לו, מלמד] שאפילו אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הזחל – מותר .
(חולין ס"ה א')
פסוק כב:את הארבה וגו'. ת"ר, ארבה – זה גובאי, סלעם – זה רשון, חרגל – זה ניפול חגב – זה גדיין .
(חולין ס"ה א')
פסוק כב:למינו וגו'. מה תלמוד לומר למינו למינהו למינהו למינהו ד' פעמים, להביא צפורת כרמים ויוחנא ירושלמית והערצוביא והרזבנית .
(שם שם)
פסוק כג:שקץ הוא. הוא פרט לעירובן, מכאן אמרו(תרומות פ"י מ"ט) חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים לא פסלו את צירן, והעיד ר' צדוק שהן טהורין .
(תו"כ)
פסוק כד:ולאלה תטמאו. יכול לכל האמור בענין, ת"ל (פ' כ"ו) לכל הבהמה .
(שם)
פסוק כד:כל הנוגע בנבלתם. ת"ר, בנבלתם ולא בקולית סתומה, יכול אפילו ניקבה, ת"ל הנוגע יטמא, את שאפשר ליגע טמא ואת שאי אפשר ליגע טהור .
(חולין קכ"ו ב')
פסוק כז:וכל הולך על כפיו. זה הקוף, כל הולך להביא את הקופד ואת חולדת הסנאים ואת אדני השדה ואת כלב הים .
(תו"כ)
פסוק כז:ההולכת על ארבע. לרבות חיות טמאות בכל החיה לרבות את הפיל .
(שם)
פסוק כט:וזה לכם הטמא. תנא דבי ר' ישמעאל, סימני שרצים היו קשים לו למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבע, שנאמר וזה לכם הטמא .
(מנחות כ"ט א')
פסוק כט:וזה לכם הטמא. לימד על דם השרץ והשרץ שמצטרפין זה עם זה .
(כריתות ד' ב')
פסוק כט:וזה לכם הטמא. זה טמא ואין חלב ודם מהלכי שתים טמא אלא טהור .
(כריתות נ"ב א')
פסוק כט:וזה לכם הטמא. שאל ר' מתיא בן חרש את ר' שמעון בן יוחאי, מניין לדם שרצים שהוא טמא, אמר ליה, דאמר קרא וזה לכם הטמא .
(מעילה י"ז א')
פסוק כט:בשרץ השורץ על הארץ. כתיב בשרץ השורץ כל מקום שהוא שורץ וכתיב על הארץ, הא כיצד, ודאי מגעו טמא, ספק מגעו טהור, מכאן לספק טומאה צפה בין בכלים בין בקרקע טהורה .
(נזיר ס"ד א')
פסוק כט:בשרץ השורץ על הארץ. ת"ר, מתוך שנאמר עכבר שומע אני אפילו עכבר שבים ת"ל על הארץ, אי על הארץ יכול על הארץ יטמא ירד לים לא יטמא, ת"ל השורץ, כל מקום ששורץ , מניין לרבות עכבר שחציו בשר וחציו אדמה ת"ל בשרץ .
(חולין קכ"ו ב')
פסוק כט:והצב למינהו. ת"ר, הצב למינהו – להביא הערוד ובן הנפילים וסלמנדרא .
(חולין קכ"ז א')
פסוק ל:ואת התנשמת. ת"ר, תנשמת – באות שבשרצים, וזו היא קורפדאי .
(שם ס"ג א')
פסוק לא:אלה הטמאים. ת"ר, הטמאים, לרבות עורותיהן כבשרן, יכול אפילו כולן ת"ל אלה והא אלה אכולהו כתיב, אמר רב – למינהו, הפסיק הענין .
(שם קכ"ב ב')
פסוק לא:הטמאים. תניא, הטמאים – לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהם .
(שם קי"ב ב')
פסוק לא:הטמאים. ת"ר. הטמאים – לרבות ביצת העוף וקולית השרץ , יכול אפילו לא רקמה ת"ל השרץ, מה שרץ שרקם אף ביצה שרקמה, יכול אפילו לא נקבו ת"ל הנוגע יטמא, את שאפשר ליגע טמא ואת שאי אפשר ליגע טהור .
(שם קכ"ו ב')
פסוק לא:הטמאים. תניא, הטמאים – מלמד שהם מצטרפים זה עם זה .
(מעילה י"ז א')
פסוק לא:בכל השרץ. תניא, יכול בשר הפורש מן השרצים יהא טמא ת"ל השרץ, מה שרץ בשר גידים ועצמות אף כל בשר גידים ועצמות .
(חולין קכ"ח ב')
פסוק לא:כל הנוגע בהם. אי בהם יכול בכולם ת"ל (פ' ל"ב) מהם, אי מהם יכול במקצתם ת"ל בהם, הא כיצד, עד שיגע במקצתו שהוא ככולו, ושיערו חכמים בכעדשה, שכן חומט תחלתו כעדשה .
(חגיגה י"א א')
פסוק לא:כל הנוגע בהם. אי בהם יכול בכולם ת"ל (פ' ל"ב) מהם, אי מהם יכול במקצתם ת"ל בהם, הא כיצד כאן בלח כאן ביבש .
(נדה נ"ו א')
פסוק לא:בהם במותם. בהם – אפילו שחוטין, במותם – ולא בחייהם.
(תו"כ)
פסוק לא:במותם. השרץ מטמא לח ואינו מטמא יבש, מאי טעמא, במותם אמר רחמנא – כעין מיתה .
(נדה נ"ו א')
פסוק לב:במותם. מה תלמוד לומר במותם, אילימא למעוטי בחייהם – מבנבלתם נפקא, אלא ללמד שמיתה עושה ניפול ואין שחיטה עושה ניפול .
(חולין ע"ד א')
פסוק לב:מכל כלי עץ. מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ, להוציא הסולם והקולב והנחותה והמנורה , יכול שאני מוציא השלחן והטבלא והדולפק, ת"ל כל כלי עץ ריבה .
(תו"כ)
פסוק לב:או בגד. או – לרבות שלש על שלש אצבעות בצמר ופשתים דמטמא בשרצים .
(שבת כ"ז א')
פסוק לב:או בגד. [אין לי אלא בגד שלש על שלש אצבעות בבגד צמר ופשתים, שלשה על שלשה טפחים בשאר בגדים מניין, ת"ל או בגד] .
(שם שם)
פסוק לב:או בגד. אין לי אלא בגד צמר ופשתים , מניין לרבות צמר גמלים וצמר ארנבים, נוצה של עזים והשיראים והכלך והסריקין ת"ל או בגד .
(שם שם)
פסוק לב:או בגד. תניא, מניין לאריג כל שהוא טמא, ת"ל או בגד .
(שם ס"ג ב')
פסוק לב:או בגד או עור. תניא, נאמר בגד ועור בשרץ ונאמר בגד ועור בטמא מת (פ' מטות), מה בגד ועור האמור במת טמא כל מעשה עזים, אף בגד ועור האמור בשרץ טמא כל מעשה עזים .
(שם ס"ד א')
פסוק לב:או בגד או עור. מקיש עור לבגד, מה בגד מן הגדל על הארץ אף עור מן הגדל על הארץ .
(תו"כ)
פסוק לב:או שק. ת"ר, שק, אין לי אלא שק, מניין לרבות את הקלקלי ואת החבק ת"ל או שק יכול שאני מרבה את החבלים ואת המשיחות ת"ל שק, מה שק טוי ואריג אף כל טוי ואריג .
(שבת ס"ד א')
פסוק לב:או שק. תניא, אין לי אלא דבר הבא מן העזים , מניין לרבות דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה, ת"ל או שק .
(שבת ס"ד א')
פסוק לב:או שק. תניא, כל כלי עץ העשוי לנחת אינו מטמא, מאי טעמא [דכתיב מכל כלי עץ או שק], דומיא דשק בעינן, מה שק מתטלטל מלא וריקן אף כל שמתטלטל מלא וריקן .
(חגיגה כ"ו ב')
פסוק לג:וכל כלי חרס. לרבות כלי נתר ושברי כלי חרס , ולרבות את האהלים .
(תו"כ)
פסוק לג:אשר יפול מהם. פרט לתרנגול שבלע את השרץ ונפל לאויר התנור שהוא טהור ואם מת טמא .
(שם)
פסוק לג:אל תוכו. נאמר תוכו לטמא ונאמר תוכו ליטמא , מה תוכו האמור לטמא אעפ"י שלא נגע אף תוכו האמור ליטמא – אעפ"י שלא נגע .
(חולין כ"ד ב')
פסוק לג:אל תוכו. ד' תוכו כתיבי , חד לגופיה וחד לגז"ש , וחד ללמד תוכו של זה ולא תוכו של אחר, וחד ללמד תוכו ולא תוך תוכו .
(חולין כ"ה א')
פסוק לג:אל תוכו. כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחוריים .
(תו"כ)
פסוק לג:אל תוכו. פרט למטה ולכסא ולספסל ולשלחן ולספינה ולמנורה של חרס שאין להם תוך .
(שם)
פסוק לג:אל תוכו. מתוכו הוא מטמא ואינו מטמא מגבו [רע"ב פ"ב מ"א דכלים].
פסוק לג:כל אשר בתוכו. תניא, יכול יהיו כל הכלים מטמאין באויר כלי חרס, ת"ל כל אשר בתוכו יטמא וסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל, אוכלין מטמאין באויר כלי חרס ואין כלים מטמאין באויר כלי חרס .
(שבת קל"ח ב')
פסוק לג:כל אשר בתוכו. בתוכו ולא תוך תוכו , יכול אע"פ שניקבה ת"ל כל אשר בתוכו .
(תו"כ)
פסוק לג:יטמא. דרש ר' עקיבא, כל אשר בתוכו יטמא, טמא לא נאמר אלא יטמא לטמא אחרים, למד על ככר שני שמטמא את השלישי .
(סוטה כ"ז ב')
פסוק לד:מכל האוכל. מכל האוכל ולא כל אוכל, פרט למאכל בהמה ופרט למוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתן לתוך התנור .
(תו"כ)
פסוק לד:מכל האוכל וגו'. תניא, מניין לטומאת אוכלין שהיא בכביצה, א"ר אבהו א"ר אלעזר, דאמר קרא מכל האוכל אשר יאכל, אוכל הבא מחמת אוכל, ואיזהו, זה ביצת תרנגולת, ור' אבהו דידיה אמר, מכל האוכל אשר יאכל, אוכל שאתה אוכלו בבת אחת, ושערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת .
(יומא פ' א')
פסוק לד:אשר יאכל. פרט לאוכל סרוח .
(ירושלמי תרומות פי"א ה"ב)
פסוק לד:אשר יבא עליו מים. מכאן שאוכל הבא במים הוכשר, אפל שאינו בא במים לא הוכשר .
(חולין ל"ו א')
פסוק לד:אשר יבא עליו מים. אין לי אלא שמלאו, מניין שאפילו אם ירדו מאליהן ת"ל אשר יבא עליו .
(תו"כ)
פסוק לד:אשר יבא עליו מים. אין לי אלא מים, מניין לרבות הטל והיין והשמן והדם והדבש והחלב ת"ל וכל משקה , יכול אפילו מי תותים ומי רימונים ושאר מיני פירות, תלמוד לומר מים, מה מים מיוחדין שאין להם שם לוויי אף כל שאין להם שם לוויי .
(תו"כ)
פסוק לד:אשר ישתה. פרט למשקה סרוחה .
(ירושלמי תרומות פי"א ח"ב)
פסוק לד:בכל כלי. מניין שאם מלאן לגבל בהן את הטיט ולכבס בהן את הכלים ת"ל אשר יבא עליו, יכול אפילו בבורות שיחין ומערות, ת"ל כלי, מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע אף כל שהוא תלוש מן הקרקע .
(תו"כ)
פסוק לד:יטמא. מה תלמוד לומר, יטמא יטמא, אלא יטמא דרישא לטומאת משקין, יטמא דסיפא לטמא טומאת אוכלין .
(פסחים י"ח א')
פסוק לה:יותץ. [יכול יותץ דוקא, ת"ל וטמאים יהיו לכם, לרבות אפילו שבירה, א"כ מה ת"ל יותץ, הא קמ"ל, סד"א כיון דחבריה בארעא בגופא דארעא דמי ולא מטמא, קמ"ל] .
(שבת קכ"ה א')
פסוק לה:יותץ. יכול יתצם ודאי, ת"ל טמאים יהיו – מקיימים אותם בטומאתם .
(תו"כ)
פסוק לה:וטמאים יהיו לכם. לכם לכל שבצרכיכם, לרבות את הידות .
(חולין קי"ח א')
פסוק לה:וטמאים יהיו לכם. מה ת"ל, והלא כבר נאמר טמאים הם לכם, אלא לרבות אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה , וכל דבר שאיסורו דבר תורה אסור לעשות בו סחורה .
(ירושלמי שביעית ס"ז ה"א)
פסוק לה:וטמאים יהיו לכם. תניא, א"ר יוסי בר בון, כשות שלקטו חבור לטומאה ואינו חבור להזאה , מה בין טומאה להזאה, א"ר אילא, בהזאה כתיב (פ' חקת) והזה על האהל ועל כל הכלים ועל כל המקיימין שבכלי, ברם בטומאה כתיב לכם – כל שהוא לצורך שלכם .
(ירושלמי פסחים פ"ג ה"ב)
פסוק לו:אך מעין. מה ת"ל אך, שיכול כשם שמעין מטהר בכל שהוא כך מקוה מטהרת בכל שהוא, ת"ל אך מעין, מעין ממהר בכל שהוא והמקוה מטהרת בארבעים סאה .
(תו"כ)
פסוק לו:אך מעין. תניא, יכול כשם שמעין מטהר בזוחלין כך מקוה מטהרת בזוחלין, תלמוד לומר אך מעין, מעין מטהר בזוחלין ואין מקוה ממהרת בזוחלין אלא באשבורן .
(תו"כ)
פסוק לו:אך מעין. תניא, יכול אפילו מלא בכתפו ועשה מקיה יהיה טהור, ת"ל מעין, מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים .
(שם)
פסוק לו:מעין ובור. יכול אפילו בור שבספינה טהור, ת"ל מעין. מה מעין עיקרו בקרקע אף בור שעיקרו בקרקע .
(שם)
פסוק לו:מקוה מים. אמר ליה יעקב מינאה לרבא, אימא גם בדם דאקרי מים כדכתיב על הארץ תשפכנו כמים (פ' ראה) , אמר ליה, כתיב אך מקוה מים, מים אין מידי אחרינא לא .
(חולין פ"ד א')
פסוק לו:יהיה טהור. תנן התם, נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו מים לחביות פסולים, עלי קנים ועלי אגוזים כשרין , זה הכלל, דבר שמקבל טומאה פסולין, דבר שאינו שקבל טומאה כשרין, מנה"מ, דאמר קרא אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור, הווייתן ע"י טהרה תהא .
(זבחים כ"ה ב')
פסוק לז:וכי יפול. וכי יפול – עד שיפול, פרט לאבר ובשר המדולדלין בבהמה ומעורין בחוט השערה שאין מטמאין טומאת נבילה .
(חולין קכ"ז ב')
פסוק לז:על כל זרע זרוע. תנא דבי ר' ישמעאל, וכי יפול בנבלתם על כל זרע זרוע, כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה, חטה בקליפתה ושעורה בקליפתה ועדשים בקליפתן, מכאן לשומרים שמצטרפין לטומאה קלה .
(שם קי"ז ב')
פסוק לז:אשר יזרע. תלתא קראי כתיבי , חד לשומר דזרעים, חד לשומר דאילנות, וחד לשומר בשר וביצים ודגים .
(שם קי"ח ב')
פסוק לח:וכי יתן. רב פפא דמי, כתיב כי יתן וקרינן כי יותן, הא כיצד, כי יותן דומיא דכי יתן, מה כי יתן דניחא ליה אף כי יותן דניחא ליה .
(קדושין נ"ט ב')
פסוק לח:על זרע. תנא דבי ר' ישמעאל, וכי יתן מום על זרע, מה זרעים שאין סופן לטמא טומאה חמורה צריכה הכשר, אף כל שאין סופן לטמא טומאה חמורה צריך הכשר .
(חולין קכ"א א')
פסוק לח:טמא הוא. תניא, יכול יהא אוכל מטמא אוכל, ת"ל וכי יתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא, הוא טמא ואין עושה כיוצא בו טמא .
(פסחים י"ד א')
פסוק לח:טמא הוא. תניא, אין לי אלא בזמן שנותן מים על גבי זרע, נתן זרע ע"ג מים מנלן, ת"ל טמא הוא מכל מקום .
(תו"כ)
פסוק לח:טמא הוא לכם. לכל שבצרכיכם, לרבות את הידות .
(חולין קי"ח א')
פסוק לט:וכי ימות. תניא אין הנבילה מטמאה אלא כשהיא לחה ולא כשהיא יבשה, דאמר קרא וכי ימות – כעין מיתה .
(נדה נ"ו א')
פסוק לט:מן הבהמה. אמר רב יהודה אמר רב, וכי ימות מן הבהמה, מקצת בהמה מטמאה ומקצת בהמה אינה מטמאה, ואיזו זו, זו טריפה ששחטה .
(זבחים ס"ט ב')
פסוק לט:מן הבהמה. תניא, אבר מן החי דמטמא מאי קרא, אמר רב יהודה אמר רב, וכן ימות מן הבהמה .
(חולין קכ"ח ב')
פסוק לט:מן הבהמה. תניא, יכול יהא בשר הפורש מן החי טמא, ת"ל וכי ימות מן הבהמה, מה בהמה בשר גידים ועצמות אף כל בשר גירים ועצמות .
(שם שם)
פסוק לט:מן הבהמה וגו'. תניא, מן הבהמה – זו בהמה טמאה , אשר היא לכם לאכלה – זו בהמה טהורה, ואתקש טמאה לטהורה, מה טהורה עוברה טהור אף טמאה עוברה טהור .
(שם ע' ב')
פסוק לט:אשר היא לכם. לכל שבצרכיכם, לרבות את הידות .
(שם קי"ח א')
פסוק לט:לכם לאכלה. להביא בן שמונה שאין שחיטתו מטהרתו .
(שבת קל"ו א')
פסוק לט:הנוגע בנבלתה. ת"ר, בנבלתה ולא בקולית סתומה , יכול אפילו ניקבה, ת"ל הנוגע יטמא, את שאפשר ליגע טמא ואת שאי אפשר ליגע טהור .
(חולין קכ"ו א')
פסוק מ:והאוכל. מה ת"ל והאוכל , ליתן שיעור לנוגע ולנושא כאוכל, מה אוכל בכזית אף נוגע ונושא בכזית .
(נדה מ"ב)
פסוק מ:והאוכל מנבלתה. תניא, מניין לטומאה בלועה שאינה מטמאה , דכתיב והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו, מי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה וקאמר רחמנא טהור .
(חולין ע"א א')
פסוק מ:והנושא. תניא, מניין לטומאת משא שנוהגת בקולית נקובה ולא בקולית סתומה, ת"ל הנוגע והנושא, את שבא לכלל מגע בא לכלל משא, ואת שלא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא .
(שם קכ"ה א')
פסוק מא:וכל השרץ. וכל – לרבות יבחושין שסננן .
(שם ס"ז א')
פסוק מא:השרץ השורץ. תניא, ביצה שחלבון וחלמון מעורבין זה בזה, בידוע שהיא ביצת השרץ, למאי הלכתא, אמר רבא, שאם רקמה ואכלה לוקה עליה משום שרץ השורץ.
(שם ס"ד א')
פסוק מא:השרץ השורץ. אמר רב הונא, לא לשפי אינש שיכרא בצבייתא באורתא, דילמא פריש לעיל מצבייתא והדר נפיל לכסא וקעבר משום שרץ השורץ .
(שם ס"ז א')
פסוק מא:השורץ על הארץ. אמר רב יהודה, האי מאן דאכל ביניתא דבי כרבא מלקינן ליה משום שרץ השורץ על הארץ .
(מכות ט"ז ב)
פסוק מא:השורץ על הארץ. אמר אביי, אכל פוטיתא לוקה ארבע, נפלה לוקה חמש משום שרץ השורץ על הארץ .
(שם שם)
פסוק מא:השורץ על הארץ. אמר שמואל, קישות שהתליעה באביה אסורה משום שרץ השורץ על הארץ .
(חולין ס"ז ב')
פסוק מא:השורץ על הארץ. תני חדא, על הארץ להוציא את הזיזין שבעדשים ואת היתושים שבכליסים ואת התולעת שבתמרים ובגרוגרות , ותניא אידך, לרבות תולעת שבעקרי זיתים ובעקרי גפנים, ולא קשיא, הא בפירא הא באילנא גופא .
(חולין ס"ז ב')
פסוק מא:לא יאכל. אמר רב יהודה אמר רב, אכילת שרצים לוקה עליה בכזית, מאי טעמא, אכילה כתיב בהו .
(מעילה ט"ז ב')
פסוק מב:כל הולך על גחון. ת"ר, הולך על גחון זה נחש, כל – לרבות השלשול והדומה לו .
(חולין ס"ז ב')
פסוק מב:גחון. ו' דגחון חציין של אותיות שבתורה .
(קדושין ל' א')
פסוק מב:וכל הולך על ארבע. ת"ר, הולך על ארבע – זה עקרב, כל הולך – לרבות את החפושית והדומה לו .
(חולין ס"ז ב')
פסוק מב:עד כל מרבה רגלים. ת"ר, מרבה רגלים – זה נדל , עד כל – לרבות את הדומה והדומה לדומה .
(שם שם)
פסוק מב:לא תאכלום. לא תאכילום, להזהיר הגדולים על הקטנים .
(יבמות קי"ד א')
פסוק מג:אל תשקצו. רב כהנא הוי קאים קמיה דרבא, והוי קעבר שושיבא אפומיה , אמר ליה, שקליה, דלא לימרו מיכל קאכיל ליה וקעבר משום בל תשקצו את נפשותיכם .
(שבת צ' ב')
פסוק מג:אל תשקצו. אמר רב אחא, המשהה נקביו עובר משום בל תשקצו את נפשותיכם, ואמר רב ביבי בר אביי, האי מאן דשתי בקרנא דאומנא עובר משום בל תשקצו את נפשותיכם .
(מכות ט"ז ב')
פסוק מג:ונטמתם בם. תנא דבי ר' ישמעאל, עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, אל תקרא ונטמאתם אלא ונטמתם .
(יומא ל"ט ב')
פסוק מג:ונטמתם בם. ת"ר, ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה, מטמא עצמו מלמטה מטמאין אותו מלמעלה, מטמא עצמו בעוה"ז מטמאין אותו בעולם הבא .
(שם שם)
פסוק מד:והתקדשתם. ת"ר, והתקדשתם והייתם קדושים, אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה, מלמטה – מקדשין אותו מלמעלה, בעוה"ז – מקדשין אותו לעוה"ב .
(יומא ל"ט ב')
פסוק מד:והתקדשתם. תניא והתקדשתם אלו מים ראשונים, והייתם קדושים אלו מים אחרונים, כי קדוש – זה שמן, אני ה' אלהיכם – זו ברכה .
(ברכות נ"ג ב')
פסוק מד:והתקדשתם. א"ר בנימין בר יפת – כל המקדש עצמו בשעת תשמיש הוויין ליה בנים זכרים, שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים וסמיך ליה (ר"פ תזריע) אשה כי תזריע וילדה זכר .
(שבועות י"ח ב')
פסוק מד:כי קדוש אני. מהו כי קדוש אני, כשם שאני קדוש כך אתם היו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם היו פרושים .
(תו"כ)
פסוק מד:בכל השרץ הרמש. הרמש – אע"פ שאינו פרה ורבה .
(שם)
פסוק מה:המעלה. מה ת"ל המעלה, לכדתנא דבי ר' ישמעאל, דתנא דבר"י, אמר הקב"ה, אלמלי לא הוצאתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה דיי .
(ב"מ ס"א ב')
פסוק מה:המעלה אתכם וגו'. מה ת"ל יציאת מצרים גבי שרצים, אמר הקב"ה, אני הוא שהבחנתי בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור, אני עתיד ליפרע ממי שמערב קרבי דגים טמאים בקרבי דגים טהורים ומוכרן לישראל .
(שם שם)
פסוק מו:זאת תורת וגו'. תניא, רבי אומר, עם הארץ אסור לאכול בשר, שנאמר זאת תורת הבהמה והעוף, כל העוסק בתורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף, וכל שאינו עוסק בתורה אסור לאכול בשר בהמה ועוף .
(פסחים מ"ט ב')
פסוק מו:תורת הבהמה והעוף. וכי באיזה תורה שוה בהמה לעוף ועוף לבהמה , אלא לומר לך, מה בהמה בשחיטה אף עוף בשחיטה, אי מה בהמה ברוב שנים אף עוף ברוב שנים ת"ל זאת, ור' אליעזר אומר, מה עוף הכשרו מן הצואר אף בהמה הכשרה מן הצואר .
(חולין כ"ז ב')
פסוק מו:הבהמה והעוף וגו'. תנא בר קפרא, זאת תורת הבהמה והעוף, הטיל הכתוב לעוף בין בהמה לדגים , לחייבי בשני סימנים אי אפשר שכבר הוקש לדגים , לפטרו בלא כלום אי אפשר שכבר הוקש לבהמה, אלא הא כיצד, הכשרו בסימן אחד .
(שם שם)
פסוק מו:ולכל נפש וגו'. חגבים אין טעונין שחיטה, שהרי אחר דגים הזכירן הכתוב, וכל נפש החיה הרומשת במים – אלו דגים, ולכל נפש השורצת על הארץ – אלו חגבים [הלכות גדולות פ' יו"ט].
פסוק מז:להבדיל בין הטמא. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, כל הפורש מאשתו סמוך לוסתה הוויין ליה בנים זכרים, דכתיב להבדיל בין הטמא ובין הטהור וסמיך ליה (ר"פ תזריע) אשה כי תזריע וילדה זכר .
(שבועות י"ח ב')
פסוק מז:להבדיל בין הטמא. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, כל המבדיל על היין במוצאי שבת הווין ליה בנים זכרים, דכתיב (י' י') להבדיל בין הקודש ובין החול, וכתיב להבדיל בין הטמא ובין הטהור. וסמיך ליה (ר"פ תזריע) אשה כי תזריע וילדה זכר .
(שם שם)
פסוק מז:ובין החיה וגו'. תנא דבי ר' ישמעאל, בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל, אלו שמונה עשרה טריפות שנאמרו למשה בסיני .
(חולין מ"ב ב')